פסגת הקלימנג`רו - יש שלג באפריקה

הקילימנג'רו - פסגת אפריקה, ההר הכי גבוה ביבשת... קשה לדמיין את תחושת ההישג של הטיפוס עליו. גיורא עושה את המעשה, ומטפס - על חוויותיו - בכתבה שלפניכם.
גיורא לוין. כתבה זו לקוחה ממגזין טבע דברים- גיליון "יבשות" מספר 9
|
תמונה ראשית עבור: פסגת הקלימנג`רו - יש שלג באפריקה
Depositphotos/P.Hampton

על ההר

חלומם של מטיילים רבים הוא להעפיל לפסגת הקלימנג`רו, משימה לא פשוטה כלל. היער העבות ננטש כבר בראשית הדרך, וככל שמגבינים נעלמים מהנוף הפילים, עדרי התאו האפריקני, ועשרות מיני הצמחים. האוויר הולך ומידלדל והפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה מגיעים ליותר מ- 40 מעלות צלזיוס. מדבר מסביבנו, קרחון לפנינו. כך הגעתי לפסגה.

באפריקה כמעט לא קיימים רכסי הרים ארוכים המוכרים לנו ביבשות אחרות (למשל רכס האלפים באירופה, ההימליה באסיה או הרי הרוקי באמריקה הצפונית). מדי פעם מתרומם הר בודד, גבוה, המזדקר מעל סביבתו. כזה בדיוק הוא הקלימנג`רו Kilimanajaro ההר הגבוה ביותר באפריקה, וההר המתנשא גובה הרב ביותר בעולם מעל פני השטח שמעליו הוא שוכן. במשך מאות שנים היה ההר, שגובהו 5,895 מטרים מעל פני הים, בתחומה של קניה, אולם תככים פוליטיים בשלהי המאה ה- 19 הביאו את המושל הבריטי בקניה להעניקו כמתנה למושל הגרמני אשר שלט על חלקים ממזרח אפריקה, ומאז ועד היום הוא בשטחה של טנזניה.

גילו של ההר צעיר יחסית. לפני כ- 750,000 שנים הוא הורם מעל פני השטח כתוצאה מקימוט ומהתפרצויות געשיות, שזכר להן ניתן למצוא בלועות הוולקניים שעל ההר. הלועות הם: קיבו Kibo ששמו שונה לאחר עצמאותה של טנזניה לאהורו Uhruru שפירושו "חירות", מאוונזי Mawenzi ושירה Shira. במהלך היווצרותו של הקלימנג`רו קרסו מספר רכסים והפכו לקלדרות (לוע הפוך) שאותן ניתן לראות עד ימינו, והן המושוות להר את מראה הקטום הנראה למרחקים. פסגתו מכוסה קרחון-עד למרות שהוא שוכן ליד קו המשווה, (כן, יש שלג באפריקה), אך הקרחון מאבד בשנים האחרונות מגודלו עקב התחממות כדור הארץ.

לתחילת הכתבה

מידע למטפסים

תחילתו של הטרק בעיירה ארושה Arusha שבטנזניה, לשם הגעתי בחודש ספטמבר. זה הזמן האידיאלי לטיפוס על ההר, שכן כמות המשקעים נמוכה ביותר והטמפרטורה מגיעה במשך היום ל- 8-12 מעלות. נכנסתי למשרד נסיעות כדי לתאם את הטיול בשמורת הקלימנג`רו ואת הטיפוס על ההר, ושם צורפתי לקבוצה של ארבעה מטיילים נוספים. אין אפשרות להיכנס עצמאית לשטח השמורה, והמחיר לטיול מאורגן הוא כ- 100 דולרים ליום, לא כולל מחיר כניסה לשמורה. במשרד הציגו בפנינו את ג`ון, אשר מטפס בקביעות על ההר כבר יותר משמונה שנים, והוא נבחר לשמש המדריך שלנו. ג`ון המליץ בחום על טיפוס בדרך מצ`מה (Machme Route) שלטענתו היא היפה בדרכים.

יש כמה דרכים להעפיל אל הפסגה, רובן מדרום או ממערב להר, למעט דרך מרנגו (Marangu Route) שאליה יוצאים מהכפר הימו Himo שממזרח לעיירה מושי Moshi . דרך זו מעפילה להר מדרום מזרח- ואורכה כ-35 ק"מ, לפחות חמישה ימי הליכה. דרך מאווקה (Mweka Route) יוצאת ממושי, והיא כנראה הישירה והתלולה ביותר מבין הדרכים. משך ההליכה בה כ-22 שעות, כלומר שניי-שלושה ימי טיפוס ואורכה כ-30 ק"מ. דרך אומבווה (Umbwe Route) היא מערבית מדרך מאווקה ומתחילה ממושי אף היא. היא קצרה ממנה, 25 ק"מ אורכה, והליכה בה תימשך כ- 18 שעות (לפחות יומיים). אחד הקטעים בה תלול במיוחד ולכן עדיף לרדת בה ולאו דווקא לעלות. דרך נוספת היא שירה פלטו (Shira Plateau) שתחילתה בכפר בומה Boma, כ-20 ק"מ מערבית למושי. חלק גדול ממנה ניתן לעשות ברכב בעל הנעה קדמית. סך הכל אורכה של דרך זו הוא כ- 50 ק"מ, והנסיעה בה אורכת כשלוש שעות. משער לונדורוסי Londorossi שהוא אחד משערי הכניסה לפארק, מתחילים בטיפוס לפסגה, כעשר שעות הליכה. כאמור, אנחנו הלכנו לפי המלצתו של ג`ון ובחרנו בדרך מצ`מה.

הצטיידות: נעלי הליכה אטומות, גרביים, כפפות, בגדים חמים ובגדים להחלפה, כובע, מעיל רוח וגשם, שק שינה אלפיני, אולר, פנס ראש, גפרורים, ערכת עזרה ראשונה, בלון חמצן, מזון, ממתקים ומים.

לתחילת הכתבה

יוצאים לדרך

המחנה הארעי שהקמנו בלילה נמצא על שביל עפר צדדי היוצא צפונה מדרך המלך (שמחברת את העיר ארושה עם מושי) לכיוון הכפר הקטן מצ`מה, הממוקם בגובה של 1,500 מטרים והוא בגדר "הזדמנות אחרונה" להצטייד בפריטים הנחוצים לטיפוס.  ב- 5:00 בבוקר התעוררנו לספל קפה מהביל שהכין ג`ון שקם שעה ארוכה לפני שפקחנו עיניים. לגמנו מהמשקה המתוק וקידמנו את פני הבוקר המקסים והרענן שרק אפריקה יכולה להציע. העפנו מבט למעלה. כ- 4.5 ק"מ מעלינו ניצב הקלימנג`רו, ועם קרני השמש הראשונות הבהיקה פסגתו השטוחה והמושלגת של ההר, שמזה שנים רבות הוא יעד טיפוס אטרקטיבי למאות ואולי לאלפי מטיילים במסעם ביבשת השחורה.

כשעה וחצי מאוחר יותר כבר יצאנו לדרך, ברכב שסוכנות הנסיעות דאגה שיקפיץ אותנו לשער השמורה. לאחר נסיעה של כעשר דקות בתוך יער עבות הגענו לשער הכניסה אל הפארק הנמצא בגובה של 2,000 מטרים. שילמנו את דמי הכניסה בסך 29 דולרים עבור כל אחד משלושת ימי הטרק, והצלחנו לשכנע את השוער לאפשר לרכב להעלות אותנו "מדרגה" נוספת לכיוון היעד הראשון שלנו, בקתת מצ`מה הממוקמת בגובה של 3,000 מטרים. באחד מעיקולי הדרך פערו גשמי חודש יולי בור גדול, והנהג שלנו היסס אם להמשיך לנסוע. החלטנו לרדת ולהתחיל את הטיפוס. כל אחד מאתנו סחב כמעט 15 ק"ג על הגב, ובגובה כזה כל קילוגרם מורגש כפליים ואף למעלה מזה. ג`ון אמר כי לאחר שנגיע לבקתה, נצא לטיפוס נוסף, ללא הציוד, כדי להתרגל לגובה ולדלילות החמצן. עד הבקתה הייתה לפנינו עלייה של 400 מטרים בלבד, המתפרסת לאורך של כארבעה ק"מ, אבל בגבהים אלה אין זו משימה קלה. ההקפצה של הרכב חסכה לנו כשלוש שעות טיפוס, ולאחר כשעה וחצי של הליכה מאומצת הגענו לבקתה, ומיד לאחר שהנחנו את הציוד, יצאנו למרפסת לתצפית על הפסגה שהלכה והתקרבה. בעודנו נושמים בכבדות, הסביר ג`ון את אחד הפירושים של קילימנג`רו -המילה Kilima בסווהילית היא הר ו- Njaro הוא כנראה שיבוש של המילה Ngare שמשמעותה בשפת המסאים "מקור המים".

הנוף מסביבנו הוא נוף של בתה. כבר לא יער הגשם ההררי שמתחתינו, אבל עדיין לא מדבר כמו זה הנמצא מעלינו. האזור מכוסה מצחי לובליה ענקיים וסוגים שונים של צמחים סוקולנטים בשרניים. עיט כותרתי חג מעלינו בעצלתיים, כשבטוח סביר ממנו זוג נצים לטשו עין. לאט לאט ירד הערב בשקיעה נהדרת מלווה ביללת תנים שנשמעה מרחוק, ואנו התכנסנו בבקתה הקטנה כדי לנסות ולהעביר את הלילה בשינה ומנוחה. מחר מצפה לנו יום הליכה ארוך שבו נטפס עד לבקתת מגדל הלבנה Lava Tower Hut בגובה 4,700 מטרים.

בבוקר השכמנו קום, ועוד בטרם יצאנו לטיפוס עצמו, הלכנו למעיין קטן סמוך והבאנו משם מי שתייה ומים להרתחה ולתה של הבוקר. כעשר ששות הליכה מתישות עם הרבה הפסקות להחזרת נשימה היו מנת חלקנו ביום שני. הנוף התשנה בהדרגה עד שחצינו את קו 4,000 המטרים, אז הפכו פני השטח למדבר לכל דבר.  באזור הזה הימים הם קיץ לוהט והלילות הם חורף מקפיא. הפרשי הטמפרטורות עלולים להגיע ליותר מ- 40 מעלות צלזיוס, ההתאדות עצומה והקרינה היא בעצמה ניכרת. בעלי החיים והצמחים באזור זה, והאחרונים נאלצים להתמודד עם תופעה הנקראת המלחה. כאשר הקרקע קופאת (כמעט מדי לילה) המלח אשר נמצא במים מופרד מהטיפות הקפואות ויוצר טבעת של מלחים מסביב לגזע השיח או העץ. רק מספר מועט יחסית של מיני צמחים (כ- 55) מצליח להתמודד עם התופעות הקשות השונות ולשרוד בגבהים שמעל ל- 4,000 מטרים. אנחנו לעומתם, סבלנו מבעיה אחרת: המחסור בחמצן ומשקל הציוד על הגב התחילו לתת את אותותיהם וביתר שאת, וההפסקות נעשו תכופות וארוכות יותר ויותר. אבל הנוף היה מדהים, וכשהצלחנו להרים את הראש ואת העיניים, ראינו בבירור את פסגותיו המושלגות של הקלימנג`רו.

כשהגענו לפתח בקתת מגדל הלבה, השלכנו את התרמילים וקרסנו תחתינו. בשלב הזה רצינו רק לנוח. ג`ון הסתכל עלינו וחייך בהבנה. גם בשבילו היה זה מאמץ אך עליו גם הייתה מוטלת האחריות לשלומנו, הוא התחיל מיד בהכנת ארוחת הערב שכללה דגנים, חלבה, תפוחי אדמה, פירות והרבה מים. כשהולכים בגובה כזה מאבדים הרבה נוזלים שצריך להחזיר לגוף, והארוחה חייבת להיות מאוזנת ומזינה. היה זה הלילה האחרון שלנו על ההר. ישבנו מסביב לאח הבוערת והשיחה התגלגלה לחוויות , לקשיים ולנופים המרהיבים. בהדרגה נעצמו העיניים, ושקענו בשינה עמוקה.

בבוקר קידמה את פינינו צינה עזה. במהלך הלילה כבתה האש באח, ולהערכתי הטמפרטורה בבקתה הגיעה לאפס מעלות, ואולי למטה מזה. שק השינה האלפיני עשה עבודה מצוינת, אבל היציאה ממנו התגלתה כבעיה לא קטנה. לשמחתנו, הקפה כבר רתח. מה היינו עושים בלי ג`ון... ארזנו במהירות ויצאנו לדרך. רק חמישה ק"מ של הליכה לפנינו אבל הטיפוס הוא לפסגה - לגובה של כמעט שיש ק"מ, וחמש שעות הליכה קשה לפנינו, במקרה הטוב. כיוון ההליכה היה מזרח, אל השמש אשר עשתה לנו רק טוב. חום נעים התפשט בגופנו אשר עשתה לנו רק טוב. חום נעים התפשט בגופנו באיטיות, ומסביבנו מדבר. ממוצע המשקעים השנתי באזור ארקטי זה הוא מתחת ל- 100 מ"מ, ורובם ככולם בצורת שלגים. הלילה קר וקפוא, במשך היום השמש קופחת, ואין כמעט מצחים ובעלי חיים.

בצהרים הגענו לפסגה הגבוהה ביותר באפריקה, פסגת אהורו המתנשאת לגובה של 5,895 מטרים. היום היה בהיר ונפלא, למרות שהאוויר היה קר ומקפיא, והראות הייתה מאופק לאופק. הצטלמנו בזריזות, נשארנו עוד כמה דקות לנשום אוויר פסגות והתחלנו לחזור לבקתת מגדל הלבה, אל הג` יפ שאמור לחכות לנו שם לקראת ערב, אבל מה זה בעצם חשוב. אנחנו את שלנו כבר עשינו.

לתחילת הכתבה

צילם: בני פירסט

יעדי הכתבה

סגור
×