פרק שלישי: קטלינס - אינברקרגיל - פיורדלנד

שבוע שלישי - 11/2/05 - 17/2/05 קטלינס - אינברקרגיל - פיורדלנד
מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: פרק שלישי: קטלינס - אינברקרגיל - פיורדלנד
© מאורי הירש

נוסעים לאווקה

בבוקר יוצאים לטיול שמתחיל ממש מחניון הקרוונים שלנו. חציו הראשון של הטיול בתוך יער גשם סבוך ואפלולי, הגשם שממשיך לרדת נותן לכל העניין אוירה ממש מסתורית. רוני מתעקשת לשחק בכיפה אדומה וכולנו נרתמים למשימה. היער מלא בשרכים ענקיים ובציפורים ששומעים את ציוצם (אלו שלא ברחו מהרעש של משפחת אור) חציו השני של הטיול הוא על שפת האוקינוס (את החצי הזה ניתן לעשות רק בשפל) שפל מה שפל הרגליים של הילדים שלנו גמרו די רטובים. החוף פראי העסק כולו די בוצי, גשום וקר ותה חם מתקבל ברצון בסופו. 

ממשיכים ל-Jack Blow Hole שזו מעין נקבה שמרוחקת מהים כ-200 מטרים ומי הים חודרים אליה. כלומר אנחנו עומדים בהר המיוער והים עושה דרכו אלינו קומפלט. מקסים. גם הדרך לשם עוברת בנופים פראיים. אנחנו לובשים: חולצה קצרה ,חולצה ארוכה, פליז, שכמיה, כובע צמר, צעיף, מכנסיים וכו....הולכים וחוזרים כשעה. הפעם אנחנו די רטובים. נוסעים לעיירת המחוז Owaka ושם קונים לחמניות ועושים לילדים נקניקיה בלחמניה מגיע להם הם הלכו נפלא.

לאור הגשם מחליטים לעצור ובוחרים ב Papatowai בחוץ הגשם מתגבר .עודד מסדר לילדים סרט "צעצוע של סיפור" + פופקורן, ואנחנו מתפנים למנוחה וייבוש הבגדים והנעליים. אוכלים ארוחת ערב ומסתגרים בקרוואן. רוני רוצה לטרמפולינה. אנחנו מסבירים בעדינות שכדי להגיע לטרמפולינה צריך סירה וכדי למצוא אותה צריך ציוד צלילה.

לתחילת הכתבה

קת'דרל קייב

בבוקר עדיין גשום. אנחנו מורחים את הבוקר מקווים שיתבהר. מסתבר גם שהקרוון שלנו מכניס קצת מים ויש לנו ארון אחד רטוב. עם סימן ההתבהרות הראשון אנחנו בתזוזה. נוסעים לראות את Cathedral Caves. רוני קצת לא מרגישה טוב אז מטיילים בתורות. אני יורד עם הגדולים ראשון. הדרך יפיפייה, הליכה בתוך יער גשם קסום. מגיעים למערות ומתחילים להכנס אליהן. במערה השלישית אנחנו מפתיעים רביעיית פינגויינים, מתוך נימוס אנחנו מפנים את השטח במהירות (הם היו קודם). הילדים נשארים על חוף הים ואני עולה להחליף את תמי. תוך כדי ניסיון להכין ארוחת צהריים אני מגלה ששכחתי לכבות את האורות של הקרוון ולא ניתן להניע אותו. אנגלי חביב מנסה לעזור לי אבל אנחנו לא מצליחים בגלל מחסור בכלים. המצב שמסתמן הוא כזה:
• הקרוון לא מניע
• גשם מתחיל לרדת, במגמת התחזקות
• את הכביש שמוביל למקום שאנחנו נמצאים בו סוגרים עוד כמה דקות ויפתחו מחר ב 12 בצהריים.
• הישוב הקרוב נמצא במרחק שלושים ק"מ אבל היום יום שבת ואין סיכוי למצוא מכונאי עד יום שני
• קר, מה זה קר, קפוא
• אין לנו טלפון
את המצב מצילה מנהלת המקום, היא נוסעת הביתה ומארגנת צוות עבודה שמגיע מצויד בשני טנדרים קרביים. הקרוון מניע וכולם נושמים לרווחה. החוואים האלה יודעים איך להסתדר לבד. התחנה הבאה היא Mclean Falls. טיול קצר למפלים מרהיבים ביופיים. יופי של טיול. 

את היום מסיימים ב-Curio Bay. הקמפינג במקום מוזר למראה, משהו זרוק ומבולגן אבל עם הרבה נשמה ואופי. יוצאים עוד לטיול ערב ליער המאובנים. מאובנים לא ראינו (אומרים שצריך שפל ואותו כבר "בזבזנו" במערות) אבל אנחנו זוכים לראות כמה פינגויינים יפים מקרוב. בדיוק כשנדמה שזהו ותיכף הולכים לישון מתגלת בעיה רפואית. כמה דקות ואנחנו בתנועה. בסביבות 9 בלילה אנחנו מגיעים לבית החולים באיבנקרגיל (מזל שיש אור עד מאוחר). אין מה להגיד בית חולים יפה. בסביבות 11 בלילה אנחנו מגיעים לחניון קרוונים. אין עם מי לדבר, אנחנו מוצאים מקום פנוי, מתחברים והולכים לישון מותשים.

קמים בבוקר ופותחים בארוחת בוקר רצינית .כולנו מותשים מארועי היום הקודם. הקמפסייט ממוקם במבואות העיר. מקום מקסים עם אגם קטן וברווזונים חמודים שהילדים מאכילים. אנחנו מתחילים לנוע לכוון מרכז אינברקרגיל .היום יפה .השמש שוב זורחת בשמיים ובהתאם לכך בלבבנו. העיר מסבירת פנים. קטנה אך לא מזערית. קראנו לה עפולה למרות שהייתה מאד יפה. ליד האינפורמיישן ממוקם קווין פרק שבו יש היום ארוע לילדים והוריהם. יריד חביב ונטול מנגלים וערסים. הילדים נוהגים במכוניות המתנגשות ואני צופה מרחוק בעדו מנהל משא ומתן באנגלית, עברית והבעות גוף עם האחראי על המכוניות. הבנות מאופרות כמו נמר ונעם נוהגת את נהיגת הבכורה שלה. כל הכבוד. אחר כך פונים ללונה פרק .עדו יורה ברובה אמיתי וכמעט פוגע. אחר כך שלושתם על הגלגל הענק מניפים ידיים ומחייכים לכל העולם. הבנות מסיימות בקרוסלה ולקינוח אוכלים צ`יפס ענקי. 

לתחילת הכתבה

בלף פוינט

ממשיכים לבלף פוינט, הנקודה הכי דרומית בניוזילנד .עולים על הגבעה ומביטים לסטיוארט איילנד, כמובן תוך כדי ארוחת צהריים. אחר כך יורדים לחוף. אבא ואמא מתים לקפה שקט לבד. מתיישבים בבית קפה בשם Lands End ששמו הולם את מקומו ואיך שמגיע הקפה מגיעים גם הילדים. בית קפה אנגלי מלא אווירה, מעניין להתבונן באנשים. עושים טיול קצר על החוף, כולם חוץ מנעם שכואבות לה הרגליים. 

ממשיכים בנהיגה של אמא לאינברקרגיל. עוצרים בגן משחקים עם אומגה ענקית ונדנדה מרשימה. מתקשרים כולנו לסבתא רותי .עומדים חמישה בתוך תא טלפון. רוני מספרת שהיא חולה (קצת משלשלת). ממשיכים חזרה לקמפסייט של אתמול (אמא נדלקה על המקלחת ), עושים 3 פיצות לארוחת ערב וכשמסיימים מפתיע אותנו דורון, בן דוד של תמי, איתו התכתבנו בימים האחרונים. יושבים אתו ומקשקשים. לבסוף נדברים להיפגש למחרת בטה-אנו .לילה טוב.

יום ב`. אנחנו נפרדים מאינברקרגיל שלנו. עיירה מסבירת פנים ונאה שממוקמת בחלק הכי דרומי של ניו זילנד. פנינו מועדות לטה אנו .עודד לחוץ להגיע מוקדם כדי לפגוש את גיל ולארגן את הטיול לקפלר. בדרך מעונן, אולם בהמשך מתבהר. אנו מגיעים למנאפורי- עיירה ציורית שממוקמת על גדות אגם. החברה כבר רעבים (אלבטרוסים) אז מתמקמים ליד האגם היפיפה ופוצחים בארוחת צהריים קלה.

בהמשך הולכים לברר על שייט לדאוטפול סאונד, בירור שאורך זמן רב ומתמקד במוקדים רבים .התוצאות ידווחו בהמשך. מגיעים לטה אנו ואחרי כמה ברורים מתמקמים ב-Great Lake Camping . גיל ויפעת חוברים אלינו לאחר זמן לא רב .מתברר שגם יפעת די מותשת מהאינטנסיביות ומהגשם שתפס אותם. אנחנו שתינו מסכימות על כך שטה אנו היא עיירה מספיק חמודה כדי שנבלה בה 3 ימים לבדנו. בערב דורון מגיע שוב ומקשקשים קצת ביחד .רוני קצת משלשלת ואנחנו ניגשים איתה לרופא החמוד שמרגיע ואומר שזה יעבור לבד (וצודק). לילה טוב .

לתחילת הכתבה

בנות ובנים

15/2/05-17/2/05 - בנות
שלושה ימים בלי הגברים. שתי נשים וחמישה ילדים. מזג אויר אחלה בחלה. מוטיבציה לאתגרים – נמוכה, מיקום – מהיפים שקיימים. סביבה- נחמדה ותומכת. ובכן הגברים יצאו בבוקר לקפלר (דורון לקח אותם). ראשית אנחנו מחליטות לא לנסוע ב-6 וחצי בבוקר לדאוטפול סאונד. שנית אמא אדמה שבנו מכתיבה קצב שנקרא "זורם". וטיולים –מקסימום עד שפת האגם לגן משחקים, מיני גולף, סופר, ובדרך פיש אנד צ`יפס. חלק נכבד מן הימים מתאפיין בכביסה ,טפול כינים, משחקי כדורגל מול השכנים החמודים רועי ושירן וכמובן –הכנות אינטנסיביות ליומולדת של גיל אלימלך שיחול ב17 לחודש כאשר יחזור מן הטרק. ההכנות גורפות את כולם: יפעת ואני על התפריט והקניות. הילדים על קישוטים וניפוח בלונים (עדו). הבנות רבות מדי פעם. חיכוחים רבים בין דר ורוני. עדו מקטר שיש סביבו הרבה בנות אבל בסך הכל רואים שהוא נהנה. מחר חוזרים הגברברים. 

15/2/05-17/2/05 - בנים
זהו יוצאים לעשות טרק אמיתי. הבחירה נפלה כבר בארץ על הקפלר מכיוון שהוא מעגלי ולא יחייב את הנשים לנהוג, אפילו הזמנו בקתות מראש. אנחנו לא עושים את כל ארבעת הימים אלה מסלול של שלושה ימים כאשר היום השלישי הוא יום ארוך וכולל גם חלק מהיום הרביעי. האמת ההכנות קצת מצ`וקמקות. את גיל פגשתי מאוד מאוחר ואוכל לקחנו סתם אוסף לא ברור של מאכלים שלא ניתן להרכיב מהם תפריט. היום הראשון הוא יום של עליה. רוב היום בתוך יער גשם צפוף. בעצם לא ניתן לדעת במשך כל העליה מה מקומך ביחס למסלול. אחרי כ-4 שעות יוצאים מעל יער הגשם לנוף יפיפה של אגם טה-אנו שנפרש כ 700 מטר מתחתינו. עוד עליה קצרה ואנחנו בבקתת לוקסמור שממוקמת בנוף מדהים. הבקתה עצמה בסיסית למדי אבל מספקת.

לקראת ערב עוד עושים טיול למערה באזור. מערת נטיפים ארוכה ומפותלת, שמפתיעה אותנו לטובה. לקראת ערב מתפתחת רוח מקפיאה וכל יציאה מהבקתה היא מבצע התאבדות. ביום השני ההליכה היא על קו הרכס תוך עליות וירידות רבות מספור. הנוף מדהים ביחוד לכיוון צפון שם מלווה אותנו אגם טה אנו. ההליכה לעיתים היא ממש על "הסכין" של קו הרכס, שביל ברוחב 30 ס"מ ומכל צד תהום של למעלה מ 1000 מטר.

לקינוח היום יש ירידה ארוכה אל תוך העמק עד לבקתה שממוקמת בתחתיתו. אחרי צהריים אנחנו עוד מספיקים לעשות טיול קצר למפל באזור ובערב הריינג`רית מפתיעה אותנו עם גילוי על תולעים זוהרות ממש ליד הבקתה, מחזה יפה ומרשים. היום השלישי הוא הליכה ארוכה (גם על חשבון היום הרביעי של הטרק המקורי) בתוך יער גשם מקסים. שש שעות הליכה בקצב די רצחני (לפדלאות כמונו) מביא אותנו אל הכביש וטרמפ מהיר מביא אותנו לטה-אנו.

למרות תחזיות מזג אויר קודרות לאורך כל הטיול, הפעם הראשונה שאנחנו ממש נרטבים זה כשאנחנו חוצים את הכביש בכניסה לקמפינג. בערב חוגגים לגיל יום הולדת 40. המשפחות שנשארו מאחור טרחו כל היום, קנו, בישלו, קישטו. ארוחת ערב מפוארת (פסטה עם שרימפס, סלמון בתנור, תפו"א אפויים, סלט מדהים, פסטה ברוטב עגבניות) לקינוח שתי עוגות. כל חדר האוכל הענק של הקמפינג (שהוא גם מלון) חוגג איתנו, עוגת השוקולד מהווה אטרקציה לילדים מכל העולם, הצוות בא לברך. ברכות שנכתבו בארץ מבעוד מועד נשלפות וגיל כמעט חוטף התקף לב מרב התרגשות.

כתב וצילם: עודד אור

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×