פרק שני: אגם טקאפו - הר קוק - קטלינס

שבוע שני & 4/2/05 - 10/2/05 אגם טקאפו הר קוק - קטלינס
מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: פרק שני: אגם טקאפו - הר קוק - קטלינס

מגיעים לאגם טקאפו

בוקר חדש, עודד מתעורר עם דלקת בעצב האישיאס (אי שם במורד הטוסיק) אני ממליצה על מנוחה מנהיגה (יורה לעצמי ברגל) .אנחנו מתחילים את הבוקר הנעים הזה ברחצה בבניאס הסמוך ביחד עם משפחת אלימלך. בהמשך בסביבות 12 מתארגנים ליציאה לדרך. בתפקיד הנווט, מורה הנהיגה , היועץ-עודד. על ההגה במשאית עם מהלכים שנוהגים בה בצד שמאל –תמי. כל עוד הכביש ישר, רחב שוליים וריק ממכוניות אני מסתדרת נפלא. הבעיות מתחילות כאשר אנשים שלא שמעו עלי מחליטים סתם כך באמצע היום לנוע בדרכים ועוד בצד הלא נכון של הכביש. אז כמעט נפלנו לנחל (ממש יפה ) וכמעט גילחנו כמה מכוניות ועודד כמעט לקה בליבו שכמעט דפקתי מכונית חונה באמצע עיירה נחמדה לעיני כל העוברים ושבים. בשלב כלשהוא הוא העדיף את כאב הטוסיק שלו על ארוע מוחי או שחיה לא מתוכננת עם הקרוואן לנחל ונתן לי להמשיך ולנווט. ומה ראינו ? ראינו נחל שצבע מימיו טורקיז והילדים ירדו לטבול רגליים ולשחק על חופו. צפינו בפעם הראשונה באלפים הדרומיים שהלכו והתקרבו אלינו. ציינו שתוך שבוע אחד ראינו הן את האלפים הצפונייים והן את הדרומיים, הישג לא מבוטל. 

אחר הצהריים אנחנו מגיעים לאגם טקאפו, המראה עוצר נשימה, אגם טורקיז בתוך נוף הררי צחיח לחלוטין. השעה חמש, שמש מלאה וחום איימים. מחירו של הקמפינג נראה לנו קצת מוגזם ואנחנו ממשיכים לאגם אלכסנדרינה. כמה דקות נסיעה ואנחנו מגיעים. המקום נראה נטוש, שורת בתים נטושים, חלקות קמפינג בסיסיות ותיבת הגינות לתשלום. יורדים להתרחץ, אני מוצא מישהו ושואל על סירה, הוא לא יודע, אבל אחרי שאני שואל בפעם הרביעית הוא מבין את הרמז ומציע את הסירה שלו. קצת פיטפוטים על ארץ הקודש מהווים שכר הולם לשיט. עדיין חם והילדים מעיזים להכנס למים, קר אבל לא נורא. 

באין חשמל ומטבח מרכזי אנחנו משתמשים במטבח של הקרוון (פעם ראשונה). הנסיון מוכתר בהצלחה (ספגטי בולונז זה משהו שמאוד קשה להרוס). את ארוחת הערב אנחנו אוכלים בשעה 8 מחוץ לקרוון בשמש מלאה. נופי השקיעה מעל האגם מדהימים ביופיים ואנחנו עושים עוד ועוד גיחות לאגם לחזות בהם ובברוזים המתארגנים לשינה, אין מה להגיד, מקום מדהים.

לתחילת הכתבה

נסיעה להר קוק

הבוקר מתחיל בנסיעה לכיוון הר קוק. הסיפורים המפחידים מדברים על סופות, גשמים וסיכויים נמוכים לראות את ההר. אנחנו דווקא רואים שמיים כחולים ושמש חזקה. 

מגיעים להר, נכנסים לסיבוב הכרות קצר עם מלון הרמיטג` המפורסם, לא בשבילנו. יוצאים לטיול בעמק הוקר. ההתארגנות כמעט כמו לטיול בנגב, בחוץ מעל 30 מעלות וצל אין. החום מקשה על כולנו ואנחנו מגיעים קצת אחרי הגשר השני, משם מתגלה ההר במלוא הדרו, לבן, לבן, גבוה, גבוה. בדרך עוברים שני גשרים תלויים והחוויה מרגשת את כולם.בסוף הגשר השני הילדים טובלים רגליים במים . 

חוזרים לקפה ליד מרכז המבקרים, לנו השמורות המסודרות האלה לא עושות את זה, אנחנו תמיד מרגישים כמו תפרנים ליד כל האנשים שאוכלים כריכים בעשרים דולר. הילדים מתחלקים בגלידה ואנחנו שותים קפה. ברקע בלונדינית חטובה ומנגד חתיך חשוף חזה. אף אחד לא שם עלינו (משבר גיל הארבעים )
ביציאה, הפתעה, משפחת אלימלך אותה איבדנו לפני כמה ימים. קובעים להפגש בערב. לנו חם ואנחנו נוסעים לאגמים הכחולים. מי שנתן להם את השם היה כנראה עיוור צבעים, לנו הם נראו די ירוקים. בכל מקרה עושים רחצה מהנה, מי שמכניס את הראש פטור ממקלחת בערב. בערב יורדים לקמפינג הממוקם כעשרים ק"מ מתחת לפארק ומבלים את הערב עם משפחת אלימלך.

לתחילת הכתבה

טוויזל ואומרמה

משאירים את ההר מאחורנו ומתחילים לרדת לכיוון הים. החום עושה לנו חשק להתרחץ ואנחנו עושים סיור אגמים. הנוף מזכיר לנו את לאדק האהובה, צחיח עם נהרות גדולים. דוגמים שלושה אגמים. 

הראשון צמוד לעיירה Twizel- מאכזב. בשני אנחנו מסתבכים בדרך עפר ברוחב הקרוון + 5 ס"מ מכל צד ומתפללים שלא יבוא רכב ממול, בסוף מוצאים פינה יפה עם נופים של הר קוק, המים קפואים ואין מה לדבר על רחצה. תמי, שסובלת מיסורי מצפון לא קלים בשל ההסתבכות, עושה לכולם אחול שוקי של שקשוקה . השלישי מזרחית ל Omarama דווקא נחמד. עדו נעקץ על ידי דבורה והבנות עושות היכרות עם אצות אגם ענקיות . את הלילה אנחנו מבלים בקמפינג הסמוך לאגם, סוף סוף אנחנו מגיעים בשעה סבירה ומספיקים להתרחץ ולהכין אוכל לא בלילה. אוכלים את הדג שקנינו בדרך, חתיכת דג סלמון ורודה וטריה .

"נשבר השרב, עולה הלחות, השמיים מתכסים עננים".
וגם גשם, הרבה גשם. כל הלילה יורד גשם וגם רוב הבוקר. הטמפרטורות יורדות באיזה 10 מעלות אבל עדיין נעים. היעד היום הוא העיירה Omaru. מגיעים לקראת צהריים ומתאהבים מיד. בתים יפים, בתי קפה טובים וגנים מקסימים. מטיילים בעיירה ומתארגנים לארוחת ערב מוקדמת. את יפעת אלימלך אנחנו מוצאים בסופר המקומי. גיל שכח את הויזה שלו אי שם בדרך וחזר להביא אותה. אחרי האוכל מתארגנים לערב של פינגוינים. עודד עושה רוורס לא זהיר ודופק אוטו של מקומי קשיש וחביב .עודד די נרגש מהארוע. מחליפים פרטים ונעים לכוון החוף לראות פינגווינים. קודם צהוב העין, מתמקמים בתצפית מעל החוף מחכים ומחכים, אחרי בערך שעה וחצי מגיע פינגוין בודד, נותן הצגה והולך לדרכו. בהמשך פינגוין כחול. פה המקום מסודר (ובתשלום). יושבים בטריבונה ושומעים הרצאה מפי מכ"ית :אסור לזוז, אסור לדבר, אסור להפליץ, אסור לצלם. בקיצר אסור אסור... תמי די מתבאסת מהאווירה התיירותית שמשולבת באווירת הטירונות הזכורה לשמצה . אחרי כמה דקות הפינגווינים מתחילים להגיע, זה הזן הקטן ביותר של פינגויינים, משהו כמו 50 ס"מ גובה. המחזה מאוד יפה וכולם מאוד נהנים. אפילו תמי נרגעת מהבאסה שתקפה אותה. הערב מסתיים מאוחר מאוד וישר למיטות.

את הבוקר אנחנו מתחילים במפעל מקומי ליצור גבינות. עדו סובל קשות אבל הוא יקבל פיצוי הולם בהמשך היום. אנחנו הנוכחים היחידים בסיור והוא מתנהל באיטיות כי יש צורך בתרגום סימולטני לעברית. בדרך לדנדין אנחנו עוד עוברים בבולדרים של מאורקי. מין סלעים עגולים היושבים על קו המים. הילדים מאוד נהנים לדשדש במים ולטפס על הסלעים והגדולים מתפעלים מאצות ענק שמוטלות על החוף. 

דנדין עצמה מתגלה כעיר יפה מאוד, סיור קצר בעיר ואנחנו כבר בסיור השוקולד המפורסם של מפעל קדבורי. הסיור ממוסחר עד כדי גועל והאמת שגם המוצרים שדוחפים לנו כל הזמן לא משהו. ביציאה מהסיור מגלים את הקרוון של אלימלך חונה ליד שלנו, כמה דקות והם מופיעים, מתאמים לערב וממשיכים כל אחד לדרכו. לסיום היום אנחנו נוסעים לבדוק את הרחוב בכי תלול בעולם, ברור שהקרוון הקשיש שלנו לא יכול לעמוד במשימה של לטפס אז אנחנו עולים ברגל. האמת, מאוד תלול והנוף מלמעלה יפה. מסיימים את הערב בבירה עם משפחת אלימלך. תמי עושה על האש ויוצא טעים.

לתחילת הכתבה

חצי האי אוטגו ודנידן

יוצאים מדנדין לכיוון חצי האי אוטגו. בבוקר מתואם לנו סיור אלבטרוסים. הסיור הוא בריטואל הקבוע של הרצאה, סרט, סיור. האמת מרשים מאוד. האלבטרוסים הענקיים האלה מסתובבים במסלולי נדידה סביב אנטרטיקה. חצי האי אוטגו הוא המקום היחיד שבו יש מושבה ליד ישוב. יש מעט רוח והאלבטרוסים לא ממריאים אבל אפשר לראות אותם מקננים.רוני מתעקשת לשחק לה, לה לאו ...בתצפית האלבטרוסים הנדירה והזולה .רק 65 דולר
יורדים לחוף ליד לצפיה בכלבי ים שמתפנקים על הסלעים בחוף. אחרי צהריים עושים טיול רגלי ל Pyramid Beach. משהו כמו שעה הליכה לכל כיוון. החוף מדהים ביופיו ונטוש מתיירים. אריה ים נותן הצגה מרשימה כולל ריצה מאיימת לכיווננו וחשיפת שיניים כשאנחנו מתקרבים יותר מדי. בערב חוזרים שוב לחניון הקרוונים מהערב הקודם, רק בגלל הטרמפולינה. 
 

נכנסים חזרה לדנדין. עושים סיור בגנים הבוטניים. מזג האויר הולך ומתקרר. הגנים מאוד יפים, בכלל יש לניו זילנדים נטייה לעשות גנים יפים, לא מצועצעים מידי ומאוד נעימים לטיול. ממרכז המבקרים אנחנו לוקחים שקיות להאכיל את הברווזים. הם כנראה כבר מכירים את התהליך כי הם מיד מתקבצים סביבנו. ההמולה גדולה וכשיונים מתחילות להתיישב לנו על הידיים והראש החגיגה בעיצומה. ממשיכים לכלובי הציפורים. מלא תוכים בצבעים שונים ומשונים.

את הסיור מסיימים בשוקו / קפה חם כי מתחיל ממש להיות קר וגם מתחיל לטפטף. אנחנו מתחילים להתקדם דרומה לכיוון דרך הנוף הדרומית. הנקודה הראשונה שלנו היא Nugget Point. מגדלור בקצה של צוק מרשים. הגשם ממשיך ללוות אותנו אבל לא נורא. הטיול למגדלור לא ארוך והנוף הנשקף יפה מאוד. רוני מתבכינת כל הדרך ולבסוף דורשת הסעה מהמגדלור עם הקרוואן כי כואבות לה הרגליים (מדובר בשביל שרוחבו מטר וכל הסוטה ממנו צפוי לנפילה חופשית מאד ארוכה ורטובה בסופה ) לסיום עוד יורדים לחוף הסמוך אבל הוא נטוש מכל חיות הים האופייניות לאזור זה. את הלילה מבלים בחניון קטן וחמוד ב Pounawea על שפת האוקיינוס. החניון היפה ביותר לדעתי עד כאן. עצים ענקיים וחוף ים צמוד.כזה חיפשנו בשבוע שעבר בחום הגדול. 

כתב וצילום: עודד אור

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×