"צייר לי כבשה" - טיול בליון, צרפת.

תמונה ראשית עבור:
צילום: רבקה קופלר
ליון (Lyon) נמצאת ליד האלפים הצרפתיים, ביום טוב אפשר לראות ממנה את פסגת המונט בלאן.
בשנים האחרונות יש טיסות ישירות לליון מהארץ עם טראנסאוויה ועם איזיג'ט, אפשרות נוספת היא היא לנחות בג'נבה ולנסוע 150 ק"מ ברכב, או ברכבת המהירה - TGV או באוטובוס. אנחנו הגענו לשישה ימים, בטיסת אייר בריסל, דרך בריסל בטיסת המשך לשדה התעופה סאנט אקסופרי בליון.
d3252c02f89a10ba7fd51ea126a91736.jpg?l=8

קצת התמצאות:
בד"כ, הערים הגדולות באירופה בנויות על נהר גדול. ליון בנויה על שניים: הרון ( Rhone) והסון (saone).
8f90c3a245a743052b032fdbd92dee6a.jpg?l=8

באמצע העיר עומד מגדל משונה בצורת עפרון – מגדל פארט-דיו (Tour Part-Dieu). הוא כל כך גבוה שאפשר לראות אותו כמעט מכל פינה. אם מאבדים את הדרך – הוא הסמן...
7899f1b40d323ce1b2e29536c34ea1d0.jpg?l=8

מרכז חיי העיר בחצי האי פרסקוויל (Presqu'ile), בין שני הנהרות. ועיקר עיקר ההתרחשות היא בין שתי ככרות – ככר בלקור (place bellecour) בדרום, לככר טרוקס (place des terreaux) היא ככר העירייה. פחות או יותר לאורך כל התוואי הזה עובר מדרחוב רפובליק (republique). בסופ"ש הוא הומה אדם ותוסס, הופעות רחוב ואוכל רחוב. בככר בלקור ממוקם משרד המודיעין לתיירים – אני ממליצה בחום להשתמש בשרותיו המועילים, כולל הזמנת סיורים בעיר.
בגדה המזרחית של הרון, בקו ישר מזרחה מבלקור נמתחת טיילת יפה, אמפי מדרגות, וספינות היוצאות לשיט על הנהר (לפי המראה שלהם, עם ארוחות בשיט). בגדה המזרחית של הסון, לאורך התוואי שבין ככר בלקור לככר טרוקס יש בסופ"ש שוק פירות וירקות וספרים משומשים – פתוח מהבוקר עד השעה 16:00.
בגדה המערבית של הסון משתרעת על פני רצועה די צרה העיר העתיקה (Vieux Lyon), על סמטאותיה הגלויות והסמויות. אלה האחרונות נקראות טרבולס (Traboules). הטרבולס הם מעברים מקורים בין הרחובות ובשני צידי המעבר דלת הנפתחת בלחיצה על כפתור פתיחה או בפתיחה רגילה. העיר העתיקה מחולקת לרבעים הנקראים על שם הכנסיה שברובע. הכנסיה החשובה והמעניינת היא קתדרלת סנט-ז'אן (Cathédrale Saint-Jean-Baptiste de Lyon) – ברובה גותית מדהימה, ובה שעון אסטרונומי יפה.
מעל העיר העתיקה, משקיפה אחת משתי הגבעות של ליון – הפיאבר (Fourvière) - כאן צמחה ליון עוד בימי הרומאים. האתרים המעניינים בה היא כנסיית נוטרדאם דה פיאבר (Basilica of Notre-Dame de Fourvière) והאמפיתיאטרון הרומי ולצידו המוזיאון הגאלו-רומי. המבט על גגות ליון האדומים מכאן מרהיב. אפשר להגיע למעלה בנסיעה בפוניקולר ולרדת למטה באחת הריאות הירוקות היפות של העיר, ישר אל העיר העתיקה לרח' הבקר (rue du boeuf).
d9b78f08363fe5f568d9a70e260e60e1.jpg?l=8
בקו ישר צפונה מפרסקוויל נמצאת הגבעה השניה של ליון – קרואה רוס (Croix-Rousse ), בעבר שכונת האורגים והיום השכונה הצעירה והתוססת בה גרים המעצבים הצעירים ובה ניתן למצוא את בתי המלאכה שלהם. בפלטו – הככר שבראש הקרואה-רוס מתקיים כל השבוע חוץ מיום שני שוק איכרים אמיתי, מרהיב מפעיל את כל החושים. בימי ראשון מתווסף בצד השני של הרחוב גם שוק פיצ'פקס ובגדים שנראים יד שניה.
דרומה מככר בלקור נמצאת התחנה המרכזית, תחנת פארש (Gare de Lyon-Perrache )
משם אפשר לקחת 2T לשכונת אטה-יוני (États-Unis) הממוקמת בדרום מזרח - בה נמצא המוזיאון העירוני (Le Musée Urbain Tony Garnier) -
25 ציורי הקיר המרהיבים ע"ש טוני גרנייר, שאר ציורי הקיר היפים מפוזרים בעיר, ואתייחס אליהם בפרק נפרד.

.

למה ליון?

ליון עיר יפייפיה, נקייה כאילו היתה שוויץ, אנשים אדיבים, אוכל משגע - יש יותר מסעדות מאנשים... אטרקציות שיכולות למלא שבוע בקלות ובלי מאמץ (פיזי כן, כי הולכים המון!!!). יש לה מוזיאונים מצויינים, באביב היא נעימה – מזג האויר נוח וריח פריחה משכר באוויר, בדצמבר פסטיבל האורות המפורסם, ובמהלך השנה עוד כמה פסטיבלים שלא התעמקתי בהם – למוסיקה, לקולנוע וביאנלת אמנות אחת לשנתיים.

ליון חיכתה לנו במגירה לרגע המתאים. הבחנתי בה לראשונה כשתכננתי את הטיול לאלפים הצרפתיים. אז, זה היה טיול של שבוע ורציתי לשלב טיול בן יומיים בליון. כבר אז הבנתי שזה יהיה עוול לעיר. ולכן וויתרתי.

c01ed50366c68d9efb2ee9cf4d256397.jpg?l=8

.

תחבורה ציבורית
העיר מרושתת אוטובוסים, טראם, פוניקולר ותחתית. אוטובוסים – C טראם – T תחתית - M

התחנות נקיות ואסתטיות, יש תחושת בטחון בכולם. אמנם יש כרטיס הנחות שכולל תחבורה וכניסה למוזיאונים אבל אנחנו עשינו חשבון שלא מתאים לנו. קנינו חבילה של 10 כרטיסים – קרנה – (carnet) והשתמשנו בהם לכל סוגי התחבורה. הבעיה היחידה בקניית הכרטיסים – אם לא מגיעים לראשונה לתחנה גדולה, אין קופות מאוישות וצריך להשתמש במכונה המוכרת כרטיסים והיא - יודעת רק צרפתית... אמרתי כבר שהאנשים מאוד נחמדים? אז הם עזרו לנו גם כאן.
יש תחנות אופניים להשכרה רבות (כמו בתל אביב) ולמי שרוצה להספיק יותר, זו דרך בהחלט נוחה.

.
שער הכניסה
ואז הגענו לסנט אקזפורי - שדה התעופה של ליון שנקרא על שם אבי הנסיך הקטן, בן ליון, הוא שער כניסה מדהים ביופיו - למעשה זו תחנת הרכבת TGV הצמודה לשדה התעופה בתכנון קאלטרווה . משדה התעופה נסענו עם רכבת אקספרס עד לתחנה ממנה לקחנו מטרו לככר בלקור , ממש ליד המלון שלנו.

למי שמגיע בדרך היבשה וצריך להחנות מכונית – חניונים ציבוריים ראיתי כמעט מתחת לכל כיכר - וכאלה יש הרבה. לא יכולה להעיד על מחיר. ראיתי כיצד גוררים מכונית חונה ברחוב, כך שלא הייתי מסתכנת.
be83e81c953558461ab48aaa06fa2284.jpg?l=8

הגענו לככר בלקור כשעלינו מהמטרו למעלה - נפלט לי וואו גדול, כזה שמבהיר לי את החיבור המיידי למקום אליו הגעתי.
2e5db839ba0c1625803f08302c3423be.jpg?l=8

יפה יפה הככר! מצד אחד על ההר כנסייה יפה, מסביב מבנים שנראים לי בני 200 עד שלוש מאות שנה, הרחבה אדומה - מאוחר יותר אלמד שזה צבע האדמה כאן. מגיעים למלון הקטן והחמוד ממש ברחוב ליד, מקבלים אותנו בצורה כל כך חמימה, ממליצים על מסעדות, הסבר קצר על המפה שזה מכבר מוכרת לנו. מניחים את החפצים ויוצאים להכיר את העיר. כשתכננו את הטיול, הכנו גם תוכניות מגירה - שאם העיר תגמר לנו אחרי יומיים, יהיה לנו לאן לטייל בסביבה הקרובה, בשעה הקצרה הראשונה שלנו בעיר הבנו שחמישה ימים בקושי יספיקו לנו, ושהעיר הרבה הרבה יותר גדולה ממה שהיה נדמה לנו מלמידת המפה. בסופו של דבר, התוכניות האלה נשארו ללא שימוש.

.

קצת על ליון

ליון שנוסדה ע"י הרומאים לפני 2000 שנה, ונבנתה לאט עם הזמן, מעולם לא נחרבה ומעולם לא נהרסה בשום סוג של אסון. כך שכל המבנים עומדים על תילם כפי שהיו כשנבנו. העיר העתיקה של ליון היא העיר הקיימת העתיקה באירופה (שלא שוחזרה) ונמצאת ברשימת אונסק"ו. בשנות החמישים של המאה הקודמת, העיר היתה מוזנחת מאוד ורוויות פשע. ראש העיר שאך נבחר, התווה מדיניות והקצה כספים לשיפוץ העיר, אחת הדרכים היתה ציורי הקיר שצוירו בשיתוף התושבים ועוד אגיע אליהם. השיפוץ המאסיבי נעשה בעשרים השנים בין שנות השמונים ועד סוף התשעים. היום העיר נקייה מאוד והרוב הגדול של הבתים צבועים כחדשים, הכנסיות ברובן נוקו והן צחות ולבנות, ונדמה שהיא עיר שנעים לחיות בה, בכל מקרה נעים לטייל בה.

c925540b775daf8e484a4b12337c8c7a.jpg?l=8

ראשוני המתיישבים המודרנים - במאה ה-13 היו סוחרים איטלקיים. ורחובות העיר אכן נותנים תחושה של רחוב איטלקי, בייחוד צבעיי האדום והצהוב של הבתים. עיקר התעשייה של ליון כבר אז היתה תעשיית המשי והדפוס – שתיהן נעשו בתוך הבתים, וזה הנושא שהכתיב את הארכיטקטורה המיוחדת לליון –. על מנת להכיל את הנולים הגדולים נבנים בתים גבוהים במיוחד - מעל 4 מ' גובה. כך שאם יש 4-5 קומות לבניין - גובהו כפול מהרגיל. גרם המדרגות בולט, ופונה בד"כ כלפי החצר הפנימית ויש לו צורה אופיינית. גם בניינים חדשים מנסים לשמר את המסורת הזו.

2a5527bd115860b071bc6b1b895043a7.jpg?l=8

חשוב לספר את הסיפור גם כדי להבין את מרקם העיר. סיפור המשי בליון מתחיל בערך במאה ה13. סוחרי משי ונציאנים מגיעים לליון ומוצאים שהיא צומת דרכים טובה למסחר, הם ייסדו את העיר העתיקה שם החלה תעשיית המשי של אז, יועדה עבור מלכים, ארמונות ואנשי כמורה. חל איסור גמור על מכירת משי למי שאינו חלק מהמעמדות הנ"ל. כל חצי האי פרסקוויל היה אדמת ביצה, אף אחד לא חלם לבנות עליה, מעל העיר העתיקה מתנוסס הר כך שבניה לגובה היה דבר מתבקש, בתים גבוהי קומה נבנו, בסגנון איטלקי אך בארכיטקטורה המיוחדת לעיר, והדרך שהם מצאו למעבר בין הרחובות - הטראבולס.

1ebea2a26d023ee578eb64da891ce708.jpg?l=8

המעברים האלה נועדו בעיקר כדי להעביר את המשי ומוצריו מבתי האורגים לבתי הסוחרים מבלי להרטיב אותם בגשם ובדרך הקצרה ביותר. בעיר העתיקה, המעברים האלה מסוגננים ויפים כמו הבתים סביבם. שניים מהם נבנו עוד בתקופה הרומית והאחרים עד המאה ה-19. ליד כל דלת כניסה יש שלט המציין את קיומם.

הנה הכתובות:

27 rue St-Jean with 6 rue des Trois Maries;
54 rue St-Jean with 27 rue du Bœuf (פותחים באמצעות כפתור אינטרקום)
10 quai Romain Rolland with 2 place du Gouvernement;
17 quai Romain Rolland with 9 rue des Trois Maries;
31 rue du Bœuf with 14 rue de la Bombarde.
אזהרה חשובה: בבתים האלה גרים אנשים ומבקשים מפורשות לדבר בקול נמוך, לא להרעיש, לא להכנס בשעות מאוחרות, בקיצור, להצטמצם ככל האפשר ולא להפריע.
תעשיית המשי גדלה בבת אחת במאה ה18, אחרי המהפכה הצרפתית - האצולה נפלה, ארמונות וכנסיות נהרסו ונבזזו ואז עלה נפוליאון הראשון לשלטון שרצה לחדש את עטרת המלוכה, לפחות כמו בימי לואי ה14. הזמנת משי גדולה הגיעה לליון - כך וכך מאות מטרים לוילונות ארמון ורסאי, וקטיפה (גם סוג של משי) עבור הספות והכורסאות, וכך וכך מאות מטרים לשמלות ובגדים אחרים, וזה היה תחילת תור הזהב של ליון.
כיוון שהעיר העתיקה היתה מלאה, פרסקוויל כבר הפכה לחצי אי מיושב אחרי שמילאו את הביצות באדמה, רק "גבעת העובדים" שהיום נקראת קרואה-רוס (קרואה= צלב, רוס=אדמדם - על שם צלב האבן בראש ההר) היתה ריקה - בראש הגבעה עמד מנזר שנותץ ונשרף במהלך המהפכה. אז כאן בנו מהר בתים לעובדים, שנראים כמו הבתים בעיר העתיקה, רק חשופים לחלוטין מקישוטים - כי למי היה זמן לקשט? יש הזמנת משי גדולה.
לקחנו סיור "משי" בקרואה-רוס. מזמינים מראש בטוריסט אינפורמיישן - 10 יורו לאדם, לא כל יום יוצא סיור באנגלית. יש סיורים שונים, צריך לבדוק איזה באמת רוצים. אנחנו לקחנו את סיור הטראבולס, כי חשבנו דברים שונים ממה שזה היה באמת. לא מצטערת כי הסיפורים היו מעניינים.
העקרון – האורגים גרים במעלה ההר, בעלי הבתים שהם גם הסוחרים גרים למטה, התנועה המתמדת בין שתי הנקודות האלה מחייבת קיצורי דרך - הטראבולס נבנים גם כאן. אלא שכאן כמו שכבר ציינתי, אין זמן, והיופי נעדר מכאן.
bd6c1fa6346a69030ab3d35aba46f731.jpg?l=8
הסיור לוקח אותנו דרך הסמטאות, ככל שמתקרבים למטה, הבתים נעשים יפים יותר ולבסוף מגיעים למכון לואי פסטר, ההוא שעל שמו נקרא תהליך הפיסטור בחלב, שבמאה ה-19 הציל את תעשיית המשי כשהוא מגלה את מקור מחלת תולעי המשי שהתפשטה אז, אלא שהמחקר על המחלה מוביל בעצם את עוזריו להמצאת חיקוי למשי שמקורו בעץ - ריון. באמצע המאה ה-20 גוועת תעשיית המשי היקרה בליון – אין לה כבר קונים, כי יש הרבה תחליפים זולים. היום, מייצרים בליון משי רק לתצוגות אופנה מאוד נחשבות, עבור הלובר ודומים. הסיור נגמר בבית מלאכה להדפס משי ואנחנו מקבלים הדגמה.
5135f3bcc475ebcbb72cd86fb6b60172.jpg?l=8

העיר העתיקה

העיר העתיקה, אתר שימור של אונסקו, היא רצועה צרה של רחובות קטנים מרוצפים אבן, בתים גבוהים צבועים אדום ואוקר, שהוא צהוב חרדלי, ככרות קטנים וחמודים והרבה בתי קפה ומסעדות.

ea012d87ce334700b43843d4a2465a4b.jpg?l=8

3534bb77f0dab2ce75ad4586d752c32e.jpg?l=8

d1007edeb1b40bed6fe980a1d6f13fdd.jpg?l=8

a66171da7de3dfb876667c55308d41c1.jpg?l=8
הרובע הזה מחולק לרבעים שונים, כל אחד על שם הכנסייה היושבת בתוכו. המפורסמת ביותר היא קתדרלת סאנט ז'אן - אחת הכנסיות היותר יפות שראינו אי פעם. הקתדרלה הכי חשובה בעיר העתיקה, נבנתה בין המאות ה-12 ל-15, היא ברובה גותית עם אלמנטים של התקופה הרומנסקית, נוקתה מבחוץ והיא כמעט לבנה! בחוץ חצר ארכאולוגית מן התקופה הרומית, בפנים, חלונות ויטראז'ים מיוחדים במינם - רוזטה ורודה הנחשבת לעבודת אמנות מיוחדת, וחמישה ויטראז'ים כחולים אורכיים מאחורי המזבח. בקומה העליונה מוזיאון לתשמישי קדושה - מעניין, וגולת הכותרת - השעון האסטרולוגי המיוחד. השעון המרהיב באמת(!) נבנה במאה ה-14, אך שופץ לאחר מכן. כדאי להגיע לכאן אחרי השעה 16:00 אז כל שעה עגולה יש מופע פעמונים. הכניסה חינם, לבוש צנוע נדרש.

d3d61268cc807e5f1e561cf74b261876.jpg?l=8

bf0f549b7bfa93ec82ec7cdddfad8fda.jpg?l=8
580279a024f31e49bb88845d471c4449.jpg?l=8

אנחנו יצאנו לכאן לטיול ערב כבר ביום הראשון, הרחובות והבתים מוארים יפה, המסעדות מלאות עד אפס מקום בתיירים, ולמחרת טיילנו טיול מעמיק, כשאנחנו נוטים "ללכת לאיבוד" ברחובות המתוקים, ובסופו עלינו לגבעה המשקיפה מלמעלה – הפיאביר. בתחנת התחתית לוקחים את הפוניקולור העולה מעלה. קרונות הרכבת הן בדיוק כמו אלה של הכרמלית בחיפה, משתמשים בכרטיס נסיעה רגיל.
למעלה, על ההר יש כמה אטרקציות - בזיליקת נוטרדם החולשת על העיר כל היום ובלילה מוארת ויפה. לצערנו הרב האולם הפנימי כרגע בשיפוץ. שרידי העיר הרומית עם אמפיתיאטרון פעיל - כמו בקיסריה, והמוזיאון הגאלו-רומי. אבל -האטרקציה האמיתית היא הנוף הנשקף ממרפסת התצפית ממש מאחורי הבזיליקה - מה יש בגגות האדומים האלה שעושה לנו כל כך נעים וטוב? השעה היא שעת אחה"צ, ואנחנו עייפים אחרי יום הליכה ממושך, יושבים בגינה הצופה אל נוף הגגות, מזהים תיירים כמונו, מעט דוברי שפות סקנדינביות אבל בעיקר צרפתית. הירידה, ברגל דרך גינה מאוד נעימה – אפשר לבחור את שביל הורדים או את שביל ההורטנזיה. אנחנו בוחרים בשני ומגלים שעדיין לא הגיעה שעתם לפרוח... בסוף הירידה מגיעים לרח' הבקר בעיר העתיקה. כמובן שאפשר גם להשתמש בשירותי הפוניקולר.
24925337407bb827555f22d49795c79c.jpg?l=8

a41f53fce6d90066ca4c99b2bfcbb78c.jpg?l=8

קרואה-רוס

בשיחה עם פקידת הקבלה הנחמדה במלון שלנו, היא מספרת לנו על שכונת קרואה רוס בה היא גרה, שהיא שכונה של מעצבים צעירים, מוסיקאים ושחקנים, שיש בה הרבה בתי קפה, בארים ומועדונים, חלקם נחבאים וצריך למצוא אותם... כיוון שבסיור שלנו לא ראינו כל זאת, חזרנו עוד פעמיים לשכונה.

379285f2a48c7c69dca8ebda66d01dd3.jpg?l=8

9aff0f6331839952783e82ef5a412d37.jpg?l=8

סיפרתי על הבתים הגדולים שנבנו כאן עבור אורגי המשי. היום, הבתים האלה מאוד מבוקשים בגלל גודלם שהוא כמעט לופט. וכמו בכל העולם, כשבתים הופכים מבוקשים מחירם עולה, והתושבים המקוריים לא יכולים להרשות לעצמם לגור בהם. כאן, עיריית ליון החליטה לשמר את אופייה המיוחד של השכונה, לאפשר לתושבים המקוריים להמשיך ולגור בשכונה ולשמר יחס של 80% תושבים ותיקים לעומת 20% חדשים.

הטיול בין הרחובות היפים והככרות, והחנויות המיוחדות של השכונה, עליה במדרגות אינסופיות לווה בבונוס מיוחד – התצפית היפה על העיר וביום האחרון, אפילו היתה ראות יפה אל עבר האלפים הצרפתיים.
04522b0f39b02ce61ce804a97c5ab61f.jpg?l=8

.
פרסקוויל

חצי האי שבין שני הנהרות – הסון והרון הוא ברובו מעשי ידי אדם, החל מ-1772 ייבשו את הביצות וחיברו את האי שהיה בין שני הנהרות ליבשה והפכו אותו לחצי-אי. כל האזור של תחנת פרשה Perrache שנפתחה ב1846, תוכנן מחדש כאשר רק רחוב Mercie נשאר כפי שהיה בתקופת הרנסאנס. זהו לב העיר. המקום אליו מגיעים בני ליון כדי לערוך קניות, לאכול במסעדות, לבלות במועדונים. המלון שלנו היה באחד הרחובות היותר טובים של פרסקוויל, כך שטיילנו והכרנו את רחובותיה היטב. מכאן יצאנו ולכאן חזרנו. אם לא גרים כאן, מומלץ להקדיש לפחות חצי יום לרחובות ולככרות שלה, למסעדות ולכנסיות.
396776e388d8ffbfdcc945ee86780130.jpg?l=8

Cite Internationale Lyon

מתחם חדש ומודרני, בנוי על רצועה צרה שבין פארק טט-ד'אור ( Tete d'or) לבין נהר הרון. אמנם מודרני, אך בצבע האדום האופייני לליון - כך שומרים על מסורת! המוזיאון לאמנות בת זמננו נמצא בתחומו, וכן אמפי תיאטרון מודרני, המארח מופעים שונים. כאן פגשנו את פעילי סרקוזי, שהכינו את הקרקע לביקורו באותו יום. מצפון למתחם אוניבריסטת ליון, הנחשבת גם היא כמוקד ראוי לביקור. אנחנו העדפנו באותו יום לחזור לפארק.

fb27d2923495eea6a78c884e83f0e9c3.jpg?l=8

גסטרונומיה ושווקים

אפשר להגיע לליון רק לביקור גסטרונומי וליהנות מאוד. יש כאן יותר מסעדות מאנשים, בכל פינה בולונז'ורי (מאפיית לחם ומוצריו) ופאטיסרי (מאפיית עוגות וקינוחים) ושוקולטיירים ומעדניות – אפשר להסתובב ביניהם, לקנות קצת מכל מה שמוצא חן, לעבור לגינה הקרובה ולחגוג בגדול! אפשר לטייל בשווקים השונים ולעשות אותו דבר, ואפשר לעבור בין המסעדות הרבות ולהאנח מרוב אושר.
2f37ee3208da4688b484256b7a79ea19.jpg?l=8

מסעדות
ממש לפני הטיול למדנו שמוסד המסעדנות נולד כנראה בליון. כמה נשים במאה ה-17 החליטו לבשל עבור עובדי המשי וקיבלו תשלום במוצרים - צעיפים בדים וכו'. הן נקראות "אמהות ליון" (Les Mères lyonnaises)
יש בליון מסעדות איטלקיות, והודיות ואסיאתיות וכו' - אבל נדמה לי שכשמגיעים לעיר כמו ליון עם המסורת הקולינארית העתיקה שלה - צריך להעז ולנסות את הדבר האמיתי.
ולדבר האמיתי קוראים - BOUCHON - בושון. כלומר מסעדה שמגישה אוכל ליונזי מסורתי.
12ffedf659769819f79ad6d1dae79fee.jpg?l=8

יש כמה מסעדות מאוד מפורסמות, וכל התיירים שם, אנחנו קיבלנו המלצה חד משמעית במלון ביום הראשון כשהגענו - לא ללכת לרח' מרסייר (rue mercier) התיירותי, או לעיר העתיקה, אלא לרח' מרונייר (Rue des Marronniers) - כל המסעדות שם מעולות ומקומיים אוכלים שם!
אנחנו כמובן אימצנו בשמחה. כמובן, ברחבי העיר פזורות עוד הרבה מסעדות, חלקן עטורות כוכבי מישלין. שני בושונים, הממשיכים את המסעדות של אמהות ליון, גם באוכל המסורתי שלהן וגם בקשרי דם (נינים בני נינים) היו בסביבת המלון שלנו. כל יום ניסינו להזמין שולחן, כל יום לא הצלחנו…
e3e9a01ab44bd8198f2c2bdfc7b2db25.jpg?l=8

לרוב הבושונים צריך להזמין מקום אחרת אין סיכוי למצוא שולחן. אם מגיעים ממש מוקדם - 12 בצהריים ו7:30 בערב, יעשו לכם טובה ויושיבו אתכם באחד השולחנות הפנויים, בד"כ זה יהיה במה שהם קוראים "הפסאג' כלומר, המעבר.
המסעדות אותן ניסינו ברחוב – כולן מוצלחות מאוד, השתיים הראשונות היו הכי טובות:
L'Atelier d'Yvonne 6 Rue Marronniers +33 4 78 37 55 90 ‎
Chabert et Fils ‎ 11 Rue Marronniers 33 4 78 37 01 94
Chez Maman 4 rue des marroniers, 04 78 42 65 92
A La Phe Aux Moules 2 Rue Marronniers, +33 4 78 92 94 24 ‎
צורת הישיבה - כל סנטימטר של המסעדה מנוצל לישיבה. זה אומר שולחנות מזעריים שבקושי מספיקים לשתי צלחות כשסנטימטרים ספורים מפרידים בין שולחן לשולחן. זה אומר היכרות אינטימית עם השכנים שלכם. כשאני תיירת - ממש לא איכפת לי. זה אפילו מעניין.
באחד הערבים ישבנו ליד זוג צעיר מיפן. היה מאוד מעניין להתבונן, איך בבירור עפ"י העוויות פניהם האוכל לא ממש ערב לחיכם, אבל הם יותר פולנים מפולנים... לא משאירים פירור בצלחת…
59af29f1bd939a47729f8bf58b4982f2.jpg?l=8

מחירים: כמובן יש אלא-קארט - כלומר מהתפריט ואז לכל מנה המחיר שלה, ויש מניו - המחיר בצהריים ובערב זהה - יש מניו בסביבות 17 עד 20 יורו, בסביבות 25 יורו ו-35 עד 40 יורו.
יש תפריטים באנגלית. זה משמח, אבל זה לא ממש אומר שתבינו לפי התיאור מה תקבלו על הצלחת. מניו כולל מנה ראשונה, מנה עיקרית וגבינות או קינוח לסיום. אני מעדיפה את הסידור הזה לא בגלל המחיר, אלא בגלל שזה מאפשר לטעום יותר מנות.
יין כמובן בנפרד, וליון ידועה ביינות שלה - גם הם בצבע ורדרד...
כמובן הבוז'ולה לא רחוק גאוגרפית, (בעונה המתאימה יש טיולים מאורגנים לכרמים ולטעימות) אבל הבנתי שהוא פחות נחשב.
מי ברז מוגשים חופשי, ו - הפתעה - לא מקובל לתת טיפ, הוא כלול במחיר. ראיתי מלצרים מאוד מופתעים כשכן קיבלו.
טעמי האוכל לא ממש מזכירים טעמים שאנחנו מכירים, להוציא פאטה פואה-גרה, אבל מאוד נעים לגלגל אותם על הלשון, מאוד טעים לנו, לעיתים נדמה לנו שאנחנו טועמים ממנעמי גן עדן...
למנות ראשונות מקבלים את הנקניק המפורסם שלהם בחביתה טבולה בשמנת מתוקה, או ביצה עלומה על מצע כרוב אדום שבושל ביין אדום או ביצה עלומה שוחה ברוטב יין אדום וקרוטונים, או כבד אווז על לב ארטישוק או מעיין רביולי ממולאים גבינת עיזים ברוטב רוקפור – אלה רק מקצת המנות המסורתיות.
b0ab4c07a07a2112baffb348cefd3e1b.jpg?l=8
המנות העיקריות - אף אחת מהן לא היתה מה שהבנו שנקבל לפי התפריט. כמו שאמרתי, הם לא ממש יודעים אנגלית למרות שהם מאוד משתדלים, ואנחנו מאוד משתדלים להבין את המילים בצרפתית, כי אולי הן דומות למשהו אחר שאנחנו מכירים... אבל לא נפלנו...
אכלנו מנות בשר שונות, עשויות באופנים שונים, תוספת אופיינית לכל מיני מנות - פרוסת לחם שחור עבה, טבולה וספוגת שמנת מתוקה אפוייה ומוגשת ברוטב המנה! אחת המנות הכי טעימות היתה בשר זנב שור שהוקרמה בתנור עם פירה נימוח.
מנות אחרונות - שלא אובן חלילה לא נכון, אין לי תלונות, אבל אם עושים השוואות....
המנות האחרונות שאכלנו במסעדות היו פחות טובות מאלה שאכלנו בבולנז'רי השונים, התלוותה אליהן תחושה של "גם אני יכולה לעשות כזה בבית..." כולן חוץ מהמנות שאכלנו ביום האחרון ממש לפני הטיסה…
1e05f243b6dbd56e1db19b4f369494f6.jpg?l=8

הראשון הוא קרם קרמל השני הוא “אי צף” – קצף עם פרלין צף בתוך מרק וניל משגע - עד עכשיו אני יכולה לחוש את טעמם!!!!
שני ממתקים מיוחדים לליון -
הירוק הוא ממתק אלוהי - coussin de Lyon, שמו.
בחוץ מרציפן עדין עדין ובפנים שוקולד. עד שלא תטעמו לא תבינו עד כמה הם משלימים זה את זה!
83d405fbc8fd489d64196838ad3c2119.jpg?l=8
האדום הוא פרלין (praline lyonnaise)- בפנים שקד בחוץ אינני יודעת מה, אבל טעים טעים - אוכלים את זה ככה כמו שזה, אבל גם עושים מזה עוגות ומשלבים את זה בכל מיני מנות אחרונות. הצבע האדום הוא טבעי - את כל מה שאני מספרת כאן הבנתי משיחה עם מוכרת מאוד נחמדה, בעיקר בתנועות ידיים…
880620671a1895e67cd276f3e07efdac.jpg?l=8

ממליצה לקרוא גם מה שכתבתי כאן על טעמים וריחות


שווקים
אני מודה שזו היתה סיבה נוספת, מאוד רצינית מבחינתי להגיע לליון. אני אוהבת שווקים יפים ואיכשהו בטיולים האחרונים לא ממש באתי על סיפוקי.
בתכנון המוקדם, הסתכלתי על המפה ושני שווקים נראו לי ממש קרובים למלון - לה האל (LES HALLES) והשוק של קרואה-רוס. אז אמרתי שבשטח זה ממש הרבה יותר גדול ורחוק???
c0a652bc1c321ab4f21c50cde7a16773.jpg?l=8

אז במקום לקום בבוקר ולרדת השוקה, הם הפכו ליעדים בפני עצמם.
לה-האל (102 cours Lafayette) פתוח כל יום חוץ מיום שני בו הוא סגור, בין השעות 7 בבוקר עד 7 בערב עם הפסקת צהריים בין 2 ל-4.
6a076c1cb3765ae5b1496e884db05827.jpg?l=8
זהו שוק מקורה, מהולל מאוד, מדורג כאתר חובה. ואני? ראיתי שווקים מקורים הרבה יותר יפים, חושניים, מגרים את כל החושים. זה שוק בית מרקחת שמיועד רק למי שהפרוטה מצויה בכיסו ובכמויות גדולות, ובכל זאת ממליצה לבוא לראות ואפילו לטעום מהמטעמים.
b9a991a8f76c743f2110b58691c4a6c0.jpg?l=8
השוק, בהא הידיעה הוא השוק של קרואה רוס. (Boulevard de la Croix-Rousse) פתוח כל יום חוץ מיום שני בו הוא סגור, בשבת ובראשון השוק גדול הרבה יותר כי יש בו יותר דוכנים, בימי שלישי יש גם מוצרים שאינם אוכל.
פעמיים חזרנו אליו. הוא הוא הדבר האמיתי!
fb18c30079b0fc8ea182ef37a2ea4e86.jpg?l=8

69e41c68fdb066f365ba7f150ef72170.jpg?l=8

הריחות כאן משכרים, ריחם העדין של פרחי הלילך מתערבב עם הלחמים הטריים שזה עתה נאפו, עם העוף המסתובב על השיפוד ומגיר נוזליו על תפוחי האדמה הצהובים בתחתית, עם הגבינות השונות והרבות - אלה הבשלות יותר ואלה פחות, עם הפירות והירקות שממש רואים עליהם שאך לפני חמש דקות נקטפו בידיים אוהבות - והמוכרים? הם מאוהבים בסחורה שלהם - נוגעים ביד מלטפת, בוחרים עבורך בדיוק את האחד שיתאים לך, יתנו לטעום ממשהו שלא ביקשת - אולי תתאהבי? בקיצור, שוק אמיתי!
e31ea87ead8ba9860ea35e7885790c19.jpg?l=8

a1ec9ec4bbf9a4452a0b1095b281fb01.jpg?l=8

בסופי שבוע מתקיימים גם שווקים קטנים מקומיים בכל מיני מקומות בעיר. הכי קרוב אלינו היה בקווי-סאנט אנטונין (Quai St Antoine) - בגדה המזרחית של הסון.

זה המקום בו בסופי שבוע מתקיים שוק ספרים משומשים - במבט חטוף ראיתי כל מיני ספרי בישול ישנים שדוברי צרפתית היו שמחים שיפלו לידיהם... ובימי ראשון גם פירות, ירקות, גבינות ושאר דברי שוק - תלוי למי מתחשק לפתוח דוכן…

.

גשרים

הרבה מאוד גשרים על שני הנהרות. ראיתי יפים מהם בכל מיני מקומות. אבל כאן יש להם קסם מיוחד. הרבה גשרים גדולים - למכוניות, רכבות והולכי רגל ורוכבי אופניים כאחד, והרבה גשרים רק להולכי רגל.

3353c750ffda2171649f12cfd5368921.jpg?l=8


ככרות

הככרות בליון הם כמו הפתעה בסוף רחוב צר או שדרה גדולה. אין ככר אחת דומה לשניה ובכולן יש קצב חיים מיוחד.
ככר בלקור (Place Bellecour), שם התחלנו את הטיול, הככר היפה בעלת האדמה האדומה של ליון, במרכזה סוס על רוכבו, באחת הפינות משרד האינפורמיישן של ליון שאני מאוד ממליצה להשתמש בו, קודם כל כדי לקחת את המפה המעולה של ליון - כי הכל הכל מסומן עליה כולל מיקומם של השירותים הציבוריים הרבים הפזורים בעיר! כולל כתובות רוב ציורי הקיר, בכל אופן אלה המפורסמים יותר ואם מרימים את הראש רואים את בזיליקת פיאביר.
a2e4e39be582e29fe65c48ee0040cb7d.jpg?l=8
הככר השנייה החשובה היא ככר טרוקס (Place des Terreaux) - היא ככר העירייה, גם היא בפרסקוויל, שבעיניי היתה יפה לפחות כמו הככר של בריסל, ובכל שעה שהגענו אליה נראתה שונה. בצד הצפוני של הככר עומדת מזרקה בסגנון פונטנה טרווי הרומאית ובה פסל מאוד מרשים, מעשה ידיו של ברטולדי (Bartholdi), הוא הפסל שפיסל גם את פסל החרות שניתן במתנה לארה"ב ועומד בגאון בניו יורק.
6ad35c4416996a3eb65bde9a4bedc12b.jpg?l=8

710a46811abf75b7b5cefb67e7f4b40d.jpg?l=8

בצד הדרומי המוזיאון לאמנויות יפות שבחזיתו גינה מדהימה – אי של שקט ורוגע. מאחורי בניין העירייה המרשים ככר האופרה - מי שחובב את הז'אנר, האופרה של ליון נחשבת לאחת הטובות! הגג העגול המשונה שנראה כמו האנגר גדול נשקף מהרבה מקומות בעיר, והככר עצמה, למרבית ההפתעה היא מקום ריכוז לרקדני ברייקדאנס, שמתאמנים כאן ומלמדים אחרים ואפשר לעמוד כאן שעות ולצפות בתנועות היפות.
הככר שליד (place tolozan) מאכלסת את כל מחליקי הסקטבורד שמפליאים כאן ביצועים והקהל מוחא כפיים...
אפשר להזכיר כאן עוד אין ספור ככרות כמו ככר הבורסה, ככר רפובליק, ככר סלסטה, ככר היעקובינים (place des Jacobins) שהיתה בשיפוץ ולכן לא ראינו את יופיה, אך היפות מכולן הן אלה שמגלים בקצה רחוב צר וכסאות בית קפה מתחת לעץ מצל מקשטות אותן...
0e7eff88776f68a01d2d71ab94e7cf4c.jpg?l=8
.
מוזיאונים
יש הרבה בליון. לא ספרתי, אבל בהחלט הייתי מסוכסכת עם עצמי בבחירה בינהם.
מוזיאון הטקסטיל (musée des tissus),
34 rue de la charité, פתוח כל יום חוץ מיום שני, 10:00-17:30, יש הפסקת צהריים. מחיר כניסה (כולל למוזיאון הצמוד לאמנויות שימושיות) 10 יורו. שעה לפני הסגירה יש הנחה קטנה.
זה המוזיאון הראשון שידעתי שמאוד אני רוצה - ובאמת לא התאכזבנו. אסור לצלם בפנים, כך שיהיו רק תיאורים שלי.
מוצגים מהמאה ה-4 וה-6 מרגשים מאוד. בלתי נתפס שבד, או בגד תפור שרדו את כל התקופה הזו, ובכל זאת ראינו חלקי בגדים מצריים ופרסים כל כך מוקדמים. בדים הודיים באריגת דוגמא עדינה מהמאה ה-9 וקימונו יפני, ממשי על כל מורכבותו מתקופה דומה. בגדי אבירים ומלכים מימי הביניים שנרכסו בעשרות כפתורים - איך הם הצליחו להתלבש בכלל? בגדי כמורה שזורים חוטי זהב וכסף ויהלומים, בדים שריפדו קופסאות ספרי קודש.
בדים סיניים מתקופה דומה שהדוגמא שעליהם היא בעצם ריקמה עדינה - בלתי נתפס לחלוטין איך יד אדם עושה זאת. ואז כמובן, גולת הכותרת, בגדי משי שנארג בליון - עד היום נחשב המשי מליון בעל האיכות הגבוהה בעולם - מעצבי על מזמינים משי אצל האורגים המעטים שנשארו, כמו גם מוזיאון הלובר.
עוד אנחנו רואים שמלת מלכה מימיי הביניים ומרחמים על האשה שלבשה את הכובד הזה כמו גם מתפעלים מהריקמה הרבה שהושקעה, ומכנסי גבר מאותה תקופה שהרכיסה הקדמית היא ע"י כפתור אחד בלבד שמחזיק למעלה את הריבוע המכסה (מקווה שהבנתם) ואז מגיעות שמלות המאה ה-19 שכולן עשויות תחרה בלגית עדינה - שוב לא נתפסת כמות העבודה.
וכמובן יש חדר המכיל שטיחים פרסיים יפייפים. המוזיאון די קטן, אך הבונוס שלו הוא מוזיאון לאמנות דקורטיבית הצמוד אליו, המציג כל מיני חדרים מרוהטים מימי הביניים ועד המאה ה-19 ומציג כל מיני כלים יומיומיים, שאף פעם לא חשבנו איך הם נראים כמו למשל, בידה מקרמיקה מצויירת... יש המתפעלים ממוזיאון זה יותר - אנחנו התרשמנו מאוד מהראשון.

המוזיאון האורבני טוני גרנייה (Mus urbain Tony Garnier)
Rue des Serpollières אנחנו נסענו לשם עם T2 מתחנת Perrache. סיורים מודרכים לפי תיאום מראש בטוריסט אינפורמיישן מתקיימים בשעות הצהריים.
זה לא מוזיאון במובן הרגיל – יצירות התלויות בתוך מבנה סגור – היצירות כאן חופשיות לכל.
אני מתכוונת למייזם ציורי הקיר הענקיים שמרוכזים בשכונה אחת - états-unis - וגם להרבה מאוד ציורים אחרים הפזורים ברחבי העיר וצריך פשוט לתור אחריהם. אנחנו ראינו רק חלק קטן מהם...
65c8e50e13c50972682b5ad0bd18f108.jpg?l=8
בליון כך קראתי, מעל 60 ציורי קיר, חלקם כל כך ריאליסטים שקשה להבחין שזה ציור.
בשנות ה-70 קמה קבוצת סטודנטים לאמנות בליון, שטענה שציורי קיר יוציאו את האמנות מהמוזיאונים ותביא אותה אל העם. 10 סטודנטים נסעו למקסיקו, שם דיאגו ריוורה ייסד מסורת אמנותית חדשה ב1920 של ציורי קיר, תוך שימוש בטכניקות של פראסקו בתקופת הרנסאנס, כשהמטרה להעביר בדרך זו מסרים פוליטיים. לקבוצה קוראים CitéCréation
הציורים לא נועדו רק לקשט את העיר, אלא לקרב את תושבי ליון להסטוריה שלהם, לרובע שלהם ולאנשים החשובים שקשורים אליהם. אי לכך הקבוצה משתפת את התושבים, שואלת לרצונותיהם ומתכננת יחד איתם את הציור. גם באטה-יוני, התושבים היו מעורבים בפרויקט, ואולי בגלל זה הכל נשמר שם כל כך יפה. ליד כל ציור יש שלט שמסביר את הציור אפילו בכתב ברייל (!)
ולמרות שזו שכונה של מהגרים, הכל כל כך נקי ומטופח שנעים להסתובב בין הבתים.
יש סיורים בין הציורים בשכונה, אך הם יוצאים ב-2:30 בצהריים, ומאחר וזה מקום פתוח אפשר באמת להסתובב לבד כמו שאנחנו עשינו ולהתרשם, ולקרוא את הסיפורים באינטרנט...
מה שמעניין זה שיש כל כך הרבה בתים בליון, שיש להם צד אחד לפחות של הבית שאין בו חלונות, וזה הצד שבדרך כלל מציירים עליו... הציורים מאוד מורכבים, חלקם מדמים תלת מימד מושלם, כך שאני מניחה שהציור עצמו מתוכנן על שולחן העבודה ומוקרן בטכניקות ישנות על הקיר (במקרנה רגילה), להבדיל מגרפיטי שמצוייר ישירות על הקיר, ואז מציירים. שיטות העבודה "הומצאו" בתקופת הרנסאנס - גם אז לא המאסטר צייר את כל הציור אלא עוזריו בהשגחתו. המדהים הוא הציור המדוייק - שלמרות שהוא נצפה מרחוק, יש ירידה לפרטים מהממת! העושר הסגנוני יפה בעיניי.

4e4bcdd32aebbcea9e5cb9d89628e401.jpg?l=8

הספריה – Fresque “La bibliothèque de la cité
rue de la Platie, 6

ציור חשובי ליון - La Fresque des Lyonnais
הציור שציור הנסיך הקטן ("צייר לי כבשה...") עם סנט אקזופורי, בן ליון שכתב את הספר הנפלא, בראש הבלוג הזה, הוא גאוות העיר, שכן על המרפסות המצויירות עומדים חשובי ליון לדורותיהם: 2 Rue de la Martinie
5dba3418cc07c2e8806d4c882defe473.jpg?l=8
Fresque Vale Lumie
הציור הזה מיוחד במינו, מצאנו אותו בטעות. חיפשנו אחד אחר, שלצערי הרב לא ראינו בסוף. באינפורמיישן חשבו שאני מתכוונת לזה. אז הלכנו וממש ממש לא הצטערנו:
Clinique St Charles, rue de l'Annonciade 69001 Lyon 1er
הציור נמצא באמצע גבעת קרואה-רוס, צריך לטפס במעלה הרחובות כדי להגיע, אבל כאמור - הוא מיוחד ומדהים! הוא מצוייר על חומת קליניקה כלשהי שלא עמדתי על טיבה, שלושה ציורים גדולים המתארים חקלאות, ושלושה גנים אנכיים בינהם, אמיתיים וצומחים.
1d19820cb038c0ab7b3f320b8241cc95.jpg?l=8
Mur des Canuts – קיר האורגים
33 Boulevard des Canuts
בעיניי ציור הקיר היפה ביותר, הוא נמצא במעלה גבעת קרואה-רוס אליה העפלנו ברגל בעדר תחבורה ציבורית ב-1 במאי...
אומרים שזהו ציור הקיר הגדול באירופה. הוא נותן במציאות את תחושת התלת-מימד הכי מציאותי, גם כי הוא עומד במרכז כיכר ויש מקום להתרחק ולחשוב שזה באמת המשך הרחוב...
כלומר, כך נראית השכונה כולה - הרבה מדרגות, אופי הבתים וכו'.
הציור מתאר את חיי האורגים, אלה שאיכלסו את השכונה במאה ה-19 ולא עוד, אלא שהם בלבוש עכשווי ובחיי יום יום של המאה ה-21. הפרטים מדהימים - למי היתה הסבלנות לצייר את כולם???

המוזיאון לאמנויות יפות, 20 place des Terreaux פתוח כל יום חוץ מיום שלישי, 10:00-18:00 יש הפסקת צהריים.
לא התכוונו, אבל היינו ליד, ומישלין נתן שלושה כוכבים, וכתב עליו שהוא שני רק ללובר - אז נכנסנו.
אולי זו העייפות של סוף היום שהשפיעה, אולי טעמנו השתנה עם השנים. כלומר, יש שם יצירות מאוד חשובות, מומיות, חתולים מצריים, פרות עם רגליים ארוכות ביותר, ציורים מהרנסאנס, ושל אימפרסיוניסטים ואפילו אחד מדהים של פיקאסו ואחר של בראק ופרננד לז'ה שפעם מאוד מאוד אהבתי ונסעתי קילומטרים כדי לראות יצירות שלו - אבל היום זה כבר לא זה.
ובכל זאת נהנינו כאן כי היתה לנו חוויה יוצאת דופן - כל רבע שעה נערכה הופעה מוזרה אחרת בפינה שונה במוזיאון - גיטרה חשמלית מלווה שתי זמרות אופרה, רקדניות שגם מנגנות על כינור ומתגלגלות על הרצפה בטוגות, נגן תופים שעשה רעש אדיר... ולא היה לנו יותר כוח...

המוזיאון לאמנות בת זמננו של ליון, Cité Internationale 81 quai Charles de Gaulle פתוח כל יום חוץ מימי שני, מרץ-אוקטובר 10:00-18:00 נובמבר-פברואר 10:00-17:00
ועכשיו לאחת החוויות הכי משמעותיות, אחת התערוכות היותר יפות שראיתי אי פעם.

c8edebaa7607e2e4e0cad3ceaee73016.jpg?l=8

המוזיאון מארח שתי תערוכות בשנה. אין לו תערוכות קבע בכלל.
אנחנו זכינו לרטרוספקטיבה של רוברט קומבס, אמן לא מוכר לנו אך מאוד נחשב בצרפת. כיוון שראיתי שזו התערוכה שמוצגת כשאנחנו נהיה, בדקתי, הסתכלתי - ונגנבתי. ידעתי מיד שאוהב.
אז כפי שניתן לראות, הציורים שלו דומים לגרפיטי. הציור שלו מאוד פיגורטיבי, אגרסיבי, מיני, שואב מאמנות רחוב ומזרם שנקרא outsider art אותו פגשנו בברלין בתכל'ס.
קומבס מגדיר עצמו רוקיסט, שהמוזיקה משפיעה על עבודתו (באולם הראשון סרט עם המוסיקה האהובה עליו עם הסבר בצרפתית בלבד) ועל כן בכל אולם מושמעת המוסיקה שהשפיעה על היצירות המוצגות בו. יש כמה אולמות רביצה עם אוזניות ואפשר לבחור מוזיקה.

5409bc1afaed14c81b89d89ef9da6a3f.jpg?l=8

מי שגדל בשנות השבעים והשמונים בטח מכיר את החדרים האלה עמוסי פוסטרים של זמרים - אני עוד השתמשתי בתמונות אמצע של להיטון....
הקיר הזה עשה לי מן צביטה בלב עם סיבוב גדול... עמדנו שם מנסים לזהות את עטיפות התקליטים עם חיוך ענק מרוח מאוזן לאוזן...
קומבס טוען שהיה יכול לעשות קריירה רק מציורי אלימות. יש לזה ביקוש רב ומאוד קל למלא את הקנבס בפרטים ובכאוס....
דרך תליית התמונות - גם היא מצאה חן בעייננו - רובן אינן ממוסגרות חלקן אף לא מתוחות על עץ...
019b4c249406ee9ce6271aca88a46bbc.jpg?l=8

61fccad98aa0bbff1ddcb3f619f533d7.jpg?l=8


אחרי חוויה כזו חזקה, יצאנו לבית קפה סמוך לשבור רעב (מזמן לא אכלנו...) בחרנו סנדוויצ'ים מקסימים, קפה קטן, והתיישבנו בחוץ ליהנות משמש נעימה. ואז הופיע איש קולני, נראה כמו דייר רחוב, ודיבר ודיבר עם האיש לידו, ואני התרגזתי למה הוא מפר את השלווה שלנו ומוחק את החיוך הגדול.
לפתע, שלף האיש השני ספר עב קרס מתיקו, והאיש הקולני פתח אותו בעמוד הראשון והתחיל לחתום. מייד זיהיתי את כתב היד שאך לפני כמה דקות ראינו על קירות המוזיאון. "זה האמן בעצמו. קומבס" אני אומרת לבנזוגי. "לא יכול להיות" הוא אומר לי. זה? הקולני הזה???
ואז הוא התחיל לצייר במקום שנשאר לו על הדף, מהר ועוד ועוד קווים ופרטים, ובכל חור לבן הוא הוסיף עוד ועוד וכמובן לא נותר כבר שום ספק כי הוא גם חתם... אני כמובן מצלמת בנימוס, ממקום מושבי, ובנזוגי אומר לי - חבל שלא צילמת בוידאו... ואז שלף האיש השני את הספר השני, וקומבס התחיל לצייר שוב, ואני לחצתי על רקורד, בעמידה מולו הפעם... ממילא הוא לא ראה אותי... אבל נשארתי עם סרט מאוד מיוחד!!!!

מוזיאונים נוספים לא הספקנו במהלך הזמן הקצר יחסית.
אבל יש את מוזיאון המיניאטורות הפופולרי ( 60 rue St Jean ), יש מוזיאון מאריונטות, יש את מוזיאון לומייר שאמור להיות חוויה מאוד גדולה, יש מוזיאון טכני, ומוזיאון דפוס שנחשב מאוד (13 Rue de la Poulaillerie ) - כנראה יש בו מוצגים הסטוריים, יש את מוזיאון הציוויליזציה הגאלו-רומי (17 Rue Cleberg) שמאוד רציתי לראות אבל ממש ממש לא הספקנו.

.
הפינה היהודית
ראיתי כבר בשלב ההכנות שקרוב למלון שלנו, ברחוב טילזיט (13 Quai Tilsitt) יש בית כנסת גדול, והתמונות משכו את תשומת ליבי. סימנתי. כשהגענו לבית המלון, עוד לפני שהספקנו לעשות צ'ק אין, שאל אותנו מי שהתברר מאוחר יותר כבעל הבית מאיפה אנחנו, וכשאמרנו לו, הוא מיד אמר שאנחנו צריכים לראות את בית הכנסת, ושהוא ממש כאן. אחר כך הוא שאל שאלות שאנחנו ממש לא מורגלים אליהם מבעלי בית מלון בחו"ל - מאיפה הגענו לישראל, ומה מקורות ההורים ואיפה היו בתקופת השואה... מוזר. אחרי כמה ימים סיפרה לנו הבחורה בקבלה שהוא יהודי.

1413ea92bec27b20d44af96b697c916d.jpg?l=8

בכל אופן, אחה"צ, יום לפני סיום הטיול, השעות היחידות שחווינו גשם, שנינו תחת מטריה אחת יוצאים לחפש את בית הכנסת. מגיעים, רואים שער פתוח, דלת פתוחה. נכנסנו. אין איש, אין אורות, רק האור החיוור מבחוץ חודר דרך החלונות. לא הייתי מרוצה מהתמונות שצילמתי, אז פתחתי פלאש. איזה מזל. כי עובדת המקום כנראה ראתה את הפלאש ובאה לחפש אותנו. היא כמובן גערה בנו למה נכנסנו וכו', אבל אנחנו מיד נבהלנו - ואם היא לא היתה רואה ונועלת את המקום ואנחנו בפנים????
סיפור בית הכנסת מאוד מיוחד, אולם התפילה יפייפה - אני לא ראיתי הרבה כאלה. בהחלט מומלץ, אם יש זמן.

.
ריאות ירוקות
ריאות ירוקות זו מילה מאוד גדולה, אבל רציתי לכלול במילה יפה את כל הגינות…
גינות קטנות יש בלי סוף. נחנו בהן, עברנו דרכן וזה תמיד נחמד. אבל שלוש היו יותר מיוחדות:
הגינה של המוזיאון לאמנויות יפות – אי קטן ושקט, ציוצי ציפורים ושיכשוכי מים של המזרקות, פסלים יוונים/רומיים בפינות השונות, מאוד נחמד לנפוש כאן לפיקניק קצר כפי שעשינו אנחנו ועוד כמה מהתיירים שראינו.

e9dd9514f3f061bc7532a9f5a1c69915.jpg?l=8

השניה היא הגינה היורדת מגבעת פיאביר לעיר העתיקה. אפשר לבחור באחד משני המסלולים - מסלול הורדים או מסלול ההורטונסיה. בחרנו בשני. אבל לא היו פרחים... כנראה טרם פרחו. אבל היתה דרך מאוד יפה!

Tête d'Or ראש הזהב - פארק שהוא גולת הכותרת!
Between boulevard des Belges, quai Charles de Gaulle and boulevard de Stalingrad, פתוח אמצע אוקטובר-אמצע אפריל מ6:30 בבוקר ועד 8:30 בערב ועד 10:30 בשאר השנה.
8472abf987c714bc77921f87817767bf.jpg?l=8

משונה לפעמים למה אנחנו נמשכים לאתר זה או אחר... כשראיתי תמונות של שער הזהב לפארק, נתקפתי געגועים עזים לננסי בירת לוריין (זאת שליד אלזס). טוב אז זה לא ממש אותו שער אבל ברגע שעברתי אותו - אח אח, איזה קסם של פארק נגלה לעייני!!!
אפשרויות הבילוי בפארק רבות!
a040f9b6c44e0e3cb99cc7821748d58f.jpg?l=8
אנחנו נהנינו להאכיל ברווזים (כן, גם בגילנו) - אלה מעדיפים אוכל תוצרת הארץ כי הם לא מכירים אותו... בעצם כל הפארק הוא גן בוטני גדול - ליד כל פרח וליד כל עץ שלטים קטנים עם השמות. הרבה מאוד אופציות לפעילות ילדים, אבל נדמה לי שלילדים קטנים דוקא - פינות משחק שונות כמו בגינות ילדים בארץ, גן חיות קטן, וסירות מתנגשות. והאורנג'רי - חממה לפרחים טרופיים.

.

לילה

גם ללא פסטיבל האורות, מוארת ליון באופן יפה במיוחד בלילות. אני מניחה לפי תמונות שראיתי שבלילות הפסטיבל יש מיצגי אור וזה הייחוד. מאוד נעים ובטוח לטייל ברחובות גם בלילה.
b28aac7bf60dfb4fdca410327c60a9e0.jpg?l=8

שופינג

מה, אפשר לטייל כל כך הרבה זמן בעיר בלי שופינג???
אז מישהו נטה עמנו חסד ומתוך 6 ימים, יומיים כל העיר היתה סגורה - יום ראשון - הכל הכל סגור חוץ ממקומות מוכרי אוכל והראשון במאי - רק מקומות ספורים מוכרי אוכל היו פתוחים...
כל חצי האי פרסקוויל הוא "קניון" ענק. כלומר כל הרחובות מאכלסים חנויות, אך יש לשים לב לחלוקה הבאה: מככר בלקור צפונה - מחירים כמו בככר המדינה בתל אביב ועוד יותר... בלקור דרומה - מדרחוב ויקטור הוגו וכו' גם המחירים עממים אבל גם המוצרים הם כאלה.
d73d8be2b52aaf8bf9e234aa37bb3659.jpg?l=8

בחנויות שמצפון לבלקור יש אופנה יפה, אפילו מדהימה, ביצי פאברג'ה, עיצוב בית וכו'. סתם לדוגמא, בחנות נעליים ממש ליד המלון היתה מכירת מבצעים, הנעל הכי זולה בחלון הראווה עלתה 300 יורו. מי שזה לפי הכיס שלו - יכול לחגוג!! אני חגגתי עם העיניים... אני גם מכירה כמה (א)נשים שיודעים לקנות במקומות כאלה, מבלי להשאיר משכורת חודשית...
בקרואה-רוס, כמו שכתבתי יש חנויות מסוג אחר, של מעצבים צעירים.
מקום נחמד לשופינג, הוא הקניון הגדול בפארט-דיו, ליד מגדל העפרון - קניון כמו כל קניון אחר בעולם...
סה"כ היה שבוע קצר, או כמו שחברתי הגדירה - סוף שבוע ארוך...
קיוויתי לנוח, לנוע מבית קפה אחד למישנהו, אבל ברור היה מהרגע הראשון שזה לא יקרה...
אז אסיים עם שני הארועים הבלתי צפויים שנקלענו אליהם - שמחת הנצחון של קבוצת אולימפיק ליאונס שזכתה בגביע המדינה, ותהלוכת 1 במאי עם קריאות "רק לא סרקוזי" (את תוצאות הבחירות אנחנו יודעים כבר היום...) שהספקנו לראות רק את התחלתה כי בגלל התאריך, ויתרנו על השעה האחרונה, וצעדנו ברגל שעה לתחנת הרכבת פארט-דיו, לרכבת האקספרס לשדה התעופה שהיה ריק ביותר... (במטוס מליון לבריסל היינו בערך 10 אנשים).
d5432bb959f4cdea43b3de3184d4009c.jpg?l=8
d844a98ec8a74dd971306e5ab613e5f1.jpg?l=8

ולסיום – נשאר לי טעם של עוד, וכעבור 5 שנים שבתי לסופ”ש ארוך לעיר היפייפיה. הפעם יש טיסות ישירות של טראנסאוויה ויותר קל להגיע. כתבתי שני פוסטים על הטיול החוזר:

על טעמים וריחות

שלושה ימים בליון
להתראות בפעם הבאה

278b2153e63564e586d9f8b49a522b08.jpg?l=8

אתם מוזמנים לבלוג המצולם שלי – אוספת אוצרות
צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של רבקה.ק.?

הפוסט הבא ›
וינה לפני כריסטמס
וינה לפני כריסטמס
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
23-02-2015
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
ברלין בשלישית, ועדיין אין שובע.
ברלין בשלישית, ועדיין אין שובע.
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
17-01-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של רבקה.ק. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

הכתבה על ליון

השב  · 
רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תודה על ההסבר המפורט

Oscar
השב  · 
רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

קניות זולות

השב  · 

טיסות לליון

השב  · 
רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

פוסט נהדר, תודה!

זהבה דברת Tripful thinking זה המוטו שלי
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 
רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

יש טיסות ישירות לליון


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

שאפו !

ורד
השב  · 

מדהים ביותר

Better a bad day on vacation than a good day at work
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תענוג לקרוא ולראות

השב  · 

תודה! השתמשנו בטיפים לטיול שלנו בליון-ממליצה לקחת אתכם ולבקר

השב  · 

בתור תושב ליון נהנתי מאוד לקרוא את הכתבה שלך, ואוסיף...

עמיר, ישראלי בליון
השב  · 

טיול לליון

השב  · 

ליון

איל. א.
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

כתבה מעולה!!! מביא חשק לנסוע למקום שלא תכננתי

Oscar
השב  · 

lyon


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

ליון

השב  · 

טיול לליון


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

טיול לליון

השב  · 

כתבה נהדרת -לתשומת לב המבקרים העתידים

רוב האנשים שכותבים חושבים שהם חכמים יותר מהשאר. במקרה שלי זה במקרה נכון.
השב  · 

טיול ליון

אמה
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תודה רבה!

השב  · 

מקסים!!!! את מעלה את הרף של הכתבות!!!

***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על ליון

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי ליון? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
תמונת המשתמש

מהשדה למרכז העיר

Ruth_3737000
3
תמונת המשתמש

טיול לצרפת באוקטובר

טלז
2
תמונת המשתמש

מטרו מהשדה

hedvi
0
תמונת המשתמש

רכבת/מטרו משדה התעופה למרכז העיר

liraz5
1
תמונת המשתמש

כפרים, אטרקציות מחוץ לליון

אמיר_3824726
2
סגור
0
×