צ'ינקוטרה והריביירה האיטלקית

טיול זוגי לליגוריה המזרחית, ספטמבר 2010

היופי המרהיב, הטעמים השונים, הריחות המשכרים, גשם ושמש, כל זה בשבוע מדהים בליגוריה המזרחית, הנקריאת גם הצד המזרחי של הריביירה האיטלקית, שחלק ממנה היא צ'ינקווה-טרה. כדי להכנס לאווירה, צריך רק לדמיין את גרייס קלי עם שמלות השיפון המתנופפות, האמפרי בוגרט ואורסון וולס, פסטיבל סאן רמו והשירים המתקתקים...הכל כאילו קפא על מקומו, וחזרנו לשנות השישים ההם, של העשירים והנהנתנים...

ליגוריה היא רצועת חוף בצורת חצי פרסה, בצפון מערב איטליה, סמוך לגבול עם צרפת. באמצע - בירתה גנואה. החצי המזרחי נקרא לבנטה. זה החצי שזכה בכל השמש... עיירות כפרים וערים הבנויים על צלע ההר המשתפך לים, מפרצונים וחופים יפייפים, לחלקם אפשר להגיע רק בסירה. במפרצים נמלים, יאכטות, חופי רחצה, ארמונות שהפכו מלונות, כבישים פתלתלים במעלה ההרים המגלים נופים משגעים לים הליגורי. באמצע רצועת חוף זו – הצ'ינקווה טרה – פארק חמשת הכפרים שהוכר ע"י אונסקו כאתר שימור עולמי.


איך הכל התחיל
הצ'ינקווה טרה שכבה במגירה שלנו הרבה זמן...
בערך לפני שלושה חודשים הוקרנה בערוץ 1 סידרה בת שני פרקים של השף חיים כהן וד"ר אלי לנדאו על אוכל יהודי איטלקי ברומא וונציה. הם בישלו מעט וטיילו הרבה בשווקים, הריחו ירקות טריים, טיילו בסמטאות פדובה, טעמו וציקצקו בלשון - וזהו. אנחנו רצינו בדיוק כזה! לישון ליד השוק, לטייל בין הדוכנים, לא לעשות הרבה מעבר לזה.
כשהתחלנו לגלגל תוכניות קונקרטיות, נשלפה הצ'ינקווה טרה, נפרשה מפה, רצינו לבלוע הכל, ובעיקר נבהלנו ממחירי הטיסות בחג - שלושה חודשים לפני ספטמבר הם עברו את סף ה-1600$!!!!!! מהמהמיה!!!!!!!!!!!!!!! כולו איטליה, למה מחירים כאלה?
בסבלנות מורטת עצבים חיכינו, ולפני חודשיים, עשינו סוויץ' קטן ששינה גם את המסלול: כיוון שהטיול היה צריך לעבור בלונדון, העברנו אותה לתחילת הטיול - בסופ"ש, אח"כ טיסת ראיינאייר לגנואה וחזרה ממלפנסה כל זה עם KLM דרך סכיפול במחיר שפוי. בדיעבד ובחוכמה שלאחר מעשה אפשר היה לעשות את זה עוד יותר שפוי.
הגענו מלונדון בטיסת ראיינאייר שעלתה150 ש"ח לאדם כיוון אחד!.. ונחתנו בגנואה. טיילנו במשך שישה ימים דרך מפרץ Portofino וה--cinque terre עדportovenereו-lerici, הוא מפרץ המשוררים - בו נהגו לנפוש הלורד ביירון ומארי שלי (פרנקנשטיין) ווירג'ינה וולף.

שכרנו רכב כדי לאפשר לעצמנו חופש תנועה. פחדנו לקבל רעלת כפרים ואפשרויות מילוט היו חשובות. משום מה זה לא הגיע... רק רצינו עוד ועוד מהשלווה האינסופית הזו. הרכב איפשר נסיעות בכל אותם כבישים פתלתלים ומרהיבים ביופיים, בעיקר באור אחרון של יום, ואת הטיול של היום האחרון.
עיקר הטיול היה טיול רגלי, הרבה מאוד עליות וירידות במדרגות אין סופיות, הרבה אוכל משובח, שקיעות מרהיבות והרבה הרבה יופי.

Genova

לעיר הגענו ביום השלישי לטיול. גנואה היא עיר יפייפיה, שלא מקבלת את מקומה הראוי במפת התיירות.
היא היתה בירתה של רפבוליקת גנואה מהמאה ה-11 ועד לאמצע המאה ה-18, עת החליפה אותה הרפובליקה הליגורית. היתה מעצמה ימית בדיוק כמו ונציה, בעלת קשרי מסחר עם אפריקה, בעיקר עם לוב. עובדות אלה השפיעו על אופי העיר - יש בה לא מעט ארמונות יפייפים, נמל עתיק שהוסב לקניון, ואקווריום - נדמה לי הגדול באירופה, וטיילת יפה ליד הנמל, העיר העתיקה של גנואה לא פחות יפה מהעיר העתיקה בברצלונה ואף מזכירה אותה. קתדרלת גנואה היא מהיפות שראיתי. סגנונה דומה לדואומו בפירנצה.
יש לה שער נצחון משלה, מוזיאונים וארמונות פתוחים לקהל ששומרים על אופיים המקורי. גנואה היתה בירתה התרבותית של אירופה ב-2004. לדעתי, אפשר לבלות בעיר שלושה ימים לפחות מבלי להשתעמם.

ארמון דוריה


אבל... וכאן מתחיל סיפורינו.
מתוך שבוע טיול הקצנו לעיר יום. כיוון שמצאנו מפת חניות טובה לעיר http://www.myparking.eu/parcheggio_porto_genova.php החלטנו לנסוע עם הרכב לעיר וזו היתה טעות קרדינלית. לאחר שטיילנו כארבע שעות בעיר העתיקה, ברח' גריבלדי, בפיאצה פררי, בקתדרלה, ניסינו להגיע לארמון הפרינציפה הנחשב לארמון היפה ביותר. לא היתה שם חניה, ניסינו למצוא את דרכנו למגדלור המרשים וזה פשוט היה בלתי אפשרי... כך פיספסנו את החלק הזה, קינחנו בגן המקסים בווילה דורזה-פאווליצ'י - וכנראה שנצטרך להגיע שוב להשלמות....

הזכרתי קודם את העובדה שגנואה סחרה עם לוב ודרכה עם ארצות אפריקאיות אחרות. לעובדה זו נודעה השפעה על האמנות הליגורית, על הארכיטקטורה שלה, ובעיקר בולטים בנוף מגדלי הפעמונים של הכנסיות שדומים בצורתם למסגדים. קתדרלת גנואה היא אחרת.
בולטת מאוד במבנה השונה שלה בנוף הכללי. בעיניי מזכירה יותר כנסיות אחרות שאופיניות לאיטליה, וזאת למרות מבנה הפסים שלה.
הפסים האלה מאוד אופייניים לליגוריה, ובתים שלא יכלו להרשות לעצמם להיבנות משיש קררה בשני צבעים (כמו בקתדרלה), פשוט צבעו את הבתים פסים פסים.

Villa Durazzo-Pallavicini
התכנון הסופי שלנו לגנואה כלל שני ארמונות בלבד מכל העושר המצוי. הפרינציפה כבר התפספס לנו באותו יום בצער רב, נשאר הארמון השני שבנה אנדראה דוריה במאה ה-16 מחוץ לעיר, מן הסתם כדי להיות באזור הכפרי, והנה היום העיר הגיע אליו וסגרה עליו מכל הצדדים...

וילה דוראזה

הכניסה לארמון נמצאת באזור פגלי (Pegli) ממש ליד תחנת הרכבת המרכזית. אחרי הכניסה יש שביל הליכה ארוך, שוב במעלה הר (הפעם קטן) עד שמגיעים לארמון שהפנינה שלו הוא הגן שנשתמר יפה להפליא.
נעים לטייל בשבילים המטופחים המוצלים בעצי ענק, מפלונים קטנים מהצדדים, מזרקות, פינות ישיבה, כמה בתים קטנים בדרך (למשרתים אולי?) וגולת הכותרת מרכז הגן ובו הפאווילון הרומנטי באמצעיתו של אגם מלאכותי, ומעבר לו גשר סיני חמוד ונדנדה מקורית, שיכולתי לדמיין את הנסיכה, אשת הנסיך מתנדנדת עליה...

צ'ינקווה טרה

צ'ינקווה טרהכאמור היתה הסיבה הראשונה שמשכה אותנו לאזור. בכל אחד מהתכנונים (והיו הרבה) היה לנו ברור שאנחנו רוצים לראות את כל חמשת הכפרים.
בעיקר כי קראתי כמה סיפורים של slow travelers שסיפרו שהיו בכפרים פעמיים ושלוש פעמים, כל פעם ליותר משבוע וזה לא הספיק להם. והיו תיאורים מפליגים ביופיים המיוחד של הכפרים. במיוחד משך אותי תיאור הכפר קורנליה, שנחשב בעיניי מטיילים רבים לכפר הכי פחות יפה, ובגלל זה פחות "נדרס" ע"י מטיילים, תושביו נשארו יותר חקלאים מאשר עוסקים בתיירות.
הזמנו מלון לשלושה ימים - Sestri Levante (עליה עוד אספר) הנמצאת באמצע הדרך בין גנואה לבין monterosso, שהוא הכפר הצפוני בטור. חילקנו את הביקור בצ'ינקווה טרה ליומיים לא רצופים.באחד משלושת הימים הראשונים לטיול ביקרנו ב- monterosso, Vernazza ו- Corniglia.ובאחד מהיומיים האחרונים ביקרנו ב- Riomaggiore ו- Manarola הדרומיים יותר.

וארנזה מלמעלה


אז מי היפה מכולן???? האמת היא שאני לא אוהבת לדרג. אבל דבר אחד בטוח - אין כפר אחד דומה לשני, ולכל אחד יש את הייחודיות שלו.

הגענו לכפרים באמצעות הרכבת. המחיר ל-40 ק"מ לתקופה של 6 שעות – 2.80 יורו. בתחנות הרכבת המקומיות ביקשנו וקיבלנו מפה מצויירת של כל כפר וכפר, בעזרתה טיילנו. התחלנו מווארנזה, כי חיפשנו שווקים. וברשימה שהכינותי מראש צויין שביום שלישי יש שוק בוארנזה. היום התחיל מאוד גשום. עד כדי כך שמוכר הכרטיסים בתחנת הרכבת לא מכר לנו כרטיס פארק (כרטיס לצ'ינקווה טרה המקנה את מחיר האוטובוס הירוק וההליכה בשבילים) כי טען שביום גשום כזה סוגרים את השבילים אז חבל על הכסף.

ברחוב הראשי של וארנזה היו שני דוכנים, לא היה שוק. גם זה בגלל הגשם. אבל הבחורה הנחמדה שבאינטרנט קפה הבטיחה לי שזה שוק מאוד קטן ולא הפסדנו כלום.

בוארנזה, עלינו וירדנו במדרגות, לא היה קל כי זו רק ההתחלה, אבל היופי של הרחובות הקטנים האלה... ווארנזה בהחלט הכפר המטופח ביותר, הוביל אותנו עוד ועוד, ומאחורי כל דלת ריחות בישולים, הרגשה של מקום חמים שנעים להיות בו.
ואז נשארה רק עליה אחת שלא מיצינו, וכבר קשה, אבל ראינו את דמויות האנשים הקטנות שם למעלה על מגדל, אז משכנו עוד קצת, ואז נגלה לפנינו הנוף הזה, שבשבילו היה שווה לעלות עוד כמות כזו של מדרגות. כשעתיים בילינו בוארנזה, והגענו לרכבת לפי לוח הנסיעות שקיבלנו יחד עם המפה. נסענו לקורנליה.

יורדים בתחנת הרכבת, שם מחכה אוטובוס ירוק שלוקח את הנוסעים למעלה, לכפר שאין לו חוף. אם רוצים אפשר לעלות לכפר במדרגות בהן אנחנו ירדנו בסוף, או ללכת על הכביש בו נוסע האוטובוס, ובעיניי, למי שיש כח זו הדרך העדיפה כי היא עוברת בין הכרמים, ועצי הלימונים ושיחי היסמין, והעגבניות הבשלות (כל כך הרבה סוגי עגבניות!!!!) ויש איזו פריחה סגולה עכשיו שאינני יודעת את שמה - ברור לכם שכל המצויינים למעלה נותנים בליל של ריח מתוק ונעים.
קורנליה קטנה יותר מוארנזה, קירותיה פחות צבועים, אך יש לה ככר נחמדה לפני הכנסיה, וגרניום בחצרות הקטנות, ומעדניות ומספרה אחת. ובעיקר בסוף הרחוב יחיד שלה, יש מרפסת תצפית גדולה - מצד אחד רואים את וארנזה, מקדימה ים אין סופי ובצד השני מנורלה.

קורנליה


הגשם פסק עוד קודם, השמש הפציעה, והשלווה מחלחלת לאט לאט .גם כאן יצאנו בזמן לרכבת למונטרוסו.
ואז הגענו למונטרוסו המקסימה. ואגיד כבר שלמרות מה שאמרתי קודם, הכי אהבתי את מוטרוסו. אולי גם כי הכי קל ללכת בה... אבל לא רק.

היא יותר גדולה ומרווחת, ככרות, פסלים, מזרקות, ילדים רצים ומשחקים, משפחה חוגגת בארוחה כמו בסרטים האיטלקיים הטובים, מלונות מצוייצים - בקיצור מקסים!!!!

מונטרוסו

אכלנו כאן ארוחת צהריים, התחרדנו בשמש הנעימה בככר העיר ועל חוף הים, הגלים התנפצו כאן על הסלעים בחוזקה והצטלמו יפה, אנשים אספו כאן צדפים כאילו זה ההובי המקומי - מקסים מקסים מקסים. בילינו כאן כמה שעות טובות בטרם החלטנו שדי.

ריומאג'ורה - זה הכפר שזכה ליחסי הציבור הגדולים ביותר חמשת הכפרים. הרבה מאוד מהמטיילים שמגיעים ליום אחד לצ'ינקווהטרה מכל מיני מקומות אחרים בטיול שלהם, מגיעים לכאן, הולכים את דרך/שביל האוהבים המוביל למנורלה - וזהו. כך קראתי בהרבה מאוד תיאורים בעת הכנת הטיול.
ראינו את הסרט המצורף עוד בטרם הטיול, (הזכויות שמורות ל- mtFootFun) ועתה אני מאשרת שאכן הוא נותן תחושת אמינות, לגמרי!
http://www.youtube.com/watch?v=hUizxpHyb3g

בריומג'ורה טיילנו בכל הרחובות הקטנים המובילים במעלה מדרגות צרות עד לכנסייה בראש ההר. ממוטטים לגמרי הגענו לשם... אך משם, כבר התרגלנו – הנוף המרהיב ביותר! ומשם ירדנו בכל המדרגות למטה – גם הירידה לא קלה...

רימגורה
אני מודה שהדרך למעלה, למרות היותה קשה היתה מרתקת ומעניינת, הרחובות הצרים, הבתים שמשפצים אותם בדיוק עכשיו איפשרו הצצה פנימה, הילדים שחזרו מהגן, הנמצא פחות או יותר בשלב התחתון של הכפר עד ממש למעלה - איזה כושר יש להם! והם כמובן לא הולכים לבד, לרוב זו הסבתא שמלווה אותם. אנחנו הלכנו במדרגות הארוכות כי השיפוע שלהם קל יותר, אבל יש מדרגות של "קיצורי דרך" שהשיפוע שלהם ממש גדול ואפילו ללא מעקה! ובדרך, בעודנו מתנשפים עקפה אותנו בסיבוב זקנה חביבה עם מטפחת על הראש ועם סיר מלא ביד וצעקה לנו בחיוך "אדיימו"...

ואז מגיע שביל האוהבים. זהו שמה השיווקי בהחלט של הדרך העוברת בין ריומג'ורה למנורלה.

כאן צריך להסביר למי שפוגש את האזור לראשונה, שחמשת כפרי הצ'ינקווה טרה היו מנותקים (כמעט) מהעולם החיצון עד לשנות השישים של המאה הקודמת. הדרך היחידה להגיע אליהם, שלא דרך הים, היה באותם שבילי הליכה בין הכפרים.
השבילים הקלים הם אלה שעוברים סמוך לקו המים. יש שבילים קצת יותר קשים להליכה בגובה הכרמים, והשבילים הקשים ביותר, אך יש אומרים היפים ביותר הם אלה שעוברים בין הכנסיות - לכל כפר כנסיה בראש ההר - על גב ההר ושביל זה נקרא גם שביל הקדושים.
פגשנו בתחנות הרכבת בכל הימים אנשים מצויידים היטב להליכה - נעליים גבוהות, מקלות הליכה, והם כנראה לא הלכו רק בשבילים הקלים. אגב, היו בינהם גם אנשים מבוגרים מאוד שנראו בכושר טוב, איך לא...
יש לומר, שבימי גשם סוגרים את השבילים להליכה.
מחיר המעבר ליום שלם - 5 יורו. יש כרטיס משולב עם הרכבות והאוטובוסים הירוקים נדמה לי במחיר 8 יורו.
חזרה לשביל האוהבים. גם כאן מטפחים את אמונת המנעולים (סוגרים מנעול על הגדר וזורקים את המפתח לים, וזה סימן בדוק לכך שהזוג לא ייפרד לעולם) ואף התעלו לרמת אומנות... רוב המנעולים נושאים את סימן השביל, כלומר קנו אותם ממש כאן...
הגענו למנורלה. כשביקשנו כהרגלנו, מפה בתחנת הרכבת, אמרה לנו האשה החביבה באנלית מצויינת (אולי היתה אנגליה?) - אין למנורלה מפה. מנורלה הוא כפר קטן, בן רחוב אחד. אם תלכו בכוון אחד תגיעו לים, אם תלכו בכוון השני תגיעו לאזור המגורים ולרחוב הראשי.
אז שמענו בקולה.

מנורלה


הלכנו לרחוב הראשי. כל חנות שניה כאן היא ג'לטריה. חטאתי כאן פעם שניה, וטעמו של החטא היה אלוהי.
ישבנו ארוכות על ספסל ברחוב, מתענגים על כל לק של גלידה, מתבוננים ביושבי הספסלים האחרים שנהנים מהשמש בדיוק כמונו, עשיתי בוק לחתול הדוגמן, הוא היה מוכן לנסות כאן כל פוזה... התלהבנו מחנות הקרמיקה (להפתעתי היו מעט מדי כאלה בכל הכפרים), החנות היחידה בה מצאתי ספלים לטעמי, אבל המוכר העדיף להתאמן על הסקסופון שלו, ניגן מנגינות נוגות ויפות, הספלים שלי לא עניינו אותו, אז גם אני איבדתי עניין.
כאן שמענו לראשונה ולאחרונה בטיול עברית, זו היתה קבוצה די גדולה, מנחשת שזה טיול מאורגן. בקיצור, הרחוב הראשי אירח אותנו כאן כמה שעות, המדרגות לא ראו אותנו ואנחנו לא אותם...
לסיכום הצ'ינקווה טרה - כל הכפרים יפים! לכל אחד מהם אופי שונה, בכל אחד מהם הייתי יכולה "להשלים" השלמות עוד כמה פעמים. לא ראיתי שוק באף אחד מהם כפי שרציתי, לא נשארתי באף אחד מהם לראות את הדייגים חוזרים עם שללם לעת ערב, והבנתי שעל אף שאין "מה לעשות" בכפרים בערב, כדאי להשאר ולו ללילה אחד, כי הם כל כך שונים בלילה כשהתיירים עוזבים.
אבל על כך בפרק המלונות.

עוד מילה קטנה לפני שאעבור הלאה. בשלב ההכנה, דמיינתי את רחובות הצ'ינקווה טרה, לפחות את אלה "הראשיים" עמוסי חנויות תיירים. קראתי על האמנות המיוחדת לליגורים אותה רכשו מהלובים, תחרה עשויה חוטי כסף, מיניאטורות כסף שזורות חוטי כסף קטנים, זה הצית את דמיוני. קראתי על העיסוק בקרמיקה, ודמיינתי כלי אוכל בשלל צבעים כמו בתי הכפרים.
בפועל, רוב החנויות היו כאלה ששירתו את התושבים ולא את התיירים. אהבתי את זה עד כדי כך שאת חנויות המזכרות ראיתי רק בתמונות שלי מאוחר יותר... חוץ מחנות הקרמיקה של הסקספוניסט...

אתנחתא למלונות
רצינו הפעם להתפנק.
בדרך כלל בטיולים מעין אלה אנחנו נוסעים ומחפשים מלון טוב כראות עיננו. פינוק עבורנו זה להזמין מראש מלונות ובכך להסיר דאגה וזמן חיפוש. אז בילינו שעות בחיפוש באינטרנט...
הסיבה לכך פשוטה. מרגע שהחלטנו שאנחנו שוכרים מכונית, היינו צריכים לחפש לה גם חניה. ורוב המלונות לאורך כל הרצועה הליגורית בה טיילנו לא היו מצויידים בחניה, או אם כן, אז מחירה ליום היה יקר מדי.
יש מלונות מכל הסוגים באזור. אפשר לשכור חדר מפנק תמורת הרבה יותר מ600 יורו ללילה. החדרים האלה שוכנים במלונות הסטוריים שהיו פעם ארמון, ובעיקר התגוררו בהם כוכבי קולנוע של שנות השישים... יש אפילו תמונות שלהם בחזית המלון, ראינו אותם...
אנחנו חיפשנו משהו טוב באמצע לשלושת הימים הראשונים, ומשהו קרוב לריומג'ורה ופורטו וונרה ליומיים הבאים.
את הראשון, מלון גנואה שמו, מצאנו בעיירה ססטרי לבנטה sestri-levante, שנמצאת בדיוק בין גנואה לצפון הצ'ינקווה טרה, שהיה נחמד ובסיסי, קרוב מאוד מאוד לתחנת הרכבת (יתרון עצום!) חניה בשפע ו- מצוייד באל רומאי יפייפה, כחול עיניים בצבע הים בתור בעל המלון, שיצא מגידרו באנגלית במבטא איטלקי כבד ומתנגן להנעים את זמננו והיכרתונו עם המקום. אפילו בטריפאדוויזור כתבו עליו דברים נעימים...

אבל יותר מכל, ססטרי לבנטה שהיתה אמורה להיות רק מקום נוח לישון בו, התגלתה כעיירה חמודה ויפייפיה. נעימה לטיול אחה"צ, התחרדנות על החוף המקסים מול השקיעה הכי יפה (המפרץ שלה בדיוק מול השמש השוקעת...), עיר עתיקה יפייפיה, ומסעדות כל כך טובות שלא היה איכפת לשלם את המחיר הגבוה שהן גבו...
לססטרי לבנטה חוף רחצה ארוך וטיילת נחמדה לאורכו. הנס כריסטיאן אנדרסן נהג לבלות כאן את חופשותיו, ולכן נקרא החוף - חוף האגדות.

ססטרי לבנטה


כשחיכינו לשמש שתעשה את דרכה האחרונה לאותו יום אל מעבר לאופק, אמר בנזוגי, שמה שחסר בשביל שהתמונה תהיה מושלמת, זו סירה שתעבור בדיוק אל מול הכדור האדום. אז היא עברה, והתמונה מושלמת...

המלון השני הוא בעצם פונדק.
את המלון הזה הזמנו בשלב שחיפשנו מלון מיוחד, נעים, מחוץ למקום יישוב. קרוב לכביש גדול. אז נמצאו אפילו כמה כאלה. אלא שלחלקם לא היתה חניה, ולאלה שכן היתה היתה דרישה כספית מאוד גבוהה, ובעיקר, לא רציתי לגור בתוך לה-ספציה - גם קראתי עליה, גם טיילתי עם האיש הצהוב של גוגל, לא אהבתי את מה שראיתי, לא רציתי לגור שם. ואז מצאתי את Locanda dal moccia, מלון מהמאה ה-17, שלפי המפה נמצא בפאתי לה-ספציה, הבנתי שעל הר, והדמיונות שלי עבדו שעות נוספות, עם כביש יציאה לפורטו וונרה, כלומר לא צריך לעבור בעיר. בפועל הכביש הזה היה חד סטרי לכוון השני... מיהרנו להזמין ורק אח"כ ראינו שאין לו אפילו כוכב אחד...

לוקנדה דל מוקיה

בגלל נסיבות שלא אפרט כאן לא היה לי ראש לשנות ההזמנה, וכך הגענו למלון שהוא פונדק, שנמצא בשכונה של לה-ספצייה, הרכבת עוברת לא רחוק ממנו, החדר מתאיםרק לאנשים קטנים כמונו -אין מצב שמישהו קצת יותר גדול יישב על האסלה... אבל אנחנו אהבנו את התפאורה, את ציורי הקיר והתקרה מהמאה ה-19, את קורות המתכת בתקרה, את האירוח הביתי, החתול השמן בכניסה, הגינה המוצלת ע"י עלי הגפן המשתרגים (בעלת הבית המקסימה אמרה שבקיץ הפריחה מדהימה) ובעיקר את המסעדה שלה המעולה.

עיירות ליגוריה לבנטה
כמה מאפיינים כלליים לנוף: הבתים הצבעוניים, מגדלי פעמונים של הכנסיות בצורת מסגד, כולן עיירות נופש הבנויות מחוף הים ועד מעלה צלע ההר. החוף והטיילת שעל החוף בד"כ זרועה מסעדות.

פנינסולת פורטופינו
אמנם פורטופינו היא העיירה הידועה ביותר, אך בהחלט לא היפה ביותר...
כאן יש לשמחתנו חנייה מקורה, ממש במרכז העיירה. התענוג עולה 5 יורו לשעה. מחנים את הרכב, והולכים לאורך נמל הדייגים לעבר המגדלור במעלה נחשו מה? הרבה מאוד מדרגות... בדרך יש טירה הפתוחה לציבור (תמונות שחקנים הוליבודיים שהארחו בה מקבלים את פני הבאים) וגן יפה המוביל במדרגות רבות למטה אל הנמל. בנמל יש גן בוטני מומלץ, שאנחנו הספקנו לראות רק מבחוץ בגלל השעה המאוחרת.

פורטופינו


קאמולי (camogli)
הומלצה ע"י כל המטיילים באזור, אז הרגשנו סוג של "צריך", והאמת היא שהיא עיירה חמודה מאוד, לו היה קיץ אז אפילו היה נעים לרחוץ כאן בים.
בילינו כאן כמה שעות נחמדות בהתבוננות, בהתחממות בשמש הנחמדה וסתם הנאה מהיופי.
לקמולי הגענו בשעה שבין הארוחות. מי שטייל באיטליה יודע שהארוחות בשעות מאוד מסודרות, ואם פספסתם, קשה יהיה למצוא משהו אכיל, שאינו גלידה או עוגות, להשקיט את הרעב...
בחיפוש אחר משהו כזה, עברנו ברחובות העיירה השלווה שנדמה ששופצה ממש לאחרונה. הבתים נצבעו וצויירו במסורת הליגורית, ועל בתי העסק צויירו שלטים, בלטה מאוד חנות הפרחים שצויירו עליה - פרחים. וחשבתי על הקביעות בחיים, על איך שאצלנו הכל ארעי, לפני שמרכיבים חושבים על קלות ההורדה, כי אצלנו תהיה זו היום חנות פרחים ומהר מאוד תהפוך לחנות נעליים למשל, אבל אצלם מסורת זו מסורת, וחנות הפרחים עמדה שם ודאי עשרות שנים לכן סביר שתעמוד עוד כמה עשרות...
כן, מצאנו סנדביץ'... אבל כשישבנו לאכול אל מול פסל גריבלדי המקומי, אנשים עברו ואיחלו לנו "בון אפטיט" וקראו לעברנו - מנג'ארה, מנג'רה עם תנועות ידיים אל הפה, כאילו הפרנו איזה חוק עתיק יומין...
Santa Margherita Ligure
סנטה מרגריטה היא העיירה הכי יקרה לגור בה... לא בדקנו למה.. אבל היא יפה!!!!!!!!!!! גם מלטה ליד החוף וגם במבט מלמעלה.
בתכנון היה להגיע לכאן יום אחד בסביבות השעה 5 אחה"צ, עת חוזרים הדייגים מהים ועל החוף מתקיים שוק דגים של דגת היום. אז גם לשוק הזה לא הגענו... כשיושבים כך סתם בשמש ליהנות ממנה, לפעמים שוכחים את השעון ונכנסים לקצב המקומי...

סנטה מרגריטה

sp1 זה הכביש היפה ביותר בליגוריה, המוביל מגנואה-נרווי (פרברים דרומיים של גנואה) ועד לקיאוורי (Chiavari) ועובר בפיתוליו דרך קמולי, סנטה מרגריטה וראפלו. אם היתה התלבטות בקשר לשכירת רכב (כן או לא) הכביש הזה ענה את התשובה הנכונה!


מפרץ המשוררים - בשמו השיווקי, או מפרץ לה ספציה.
נתחיל מפורטו וונרה היפייפיה.
שמה נגזר משמה של ונוס שהיתה בין היתר אלת היופי. העיר עתיקה עוד מימי הרומאים. המפרץ היה מפרץ חשוב במסחר הימי.
אנחנו הגענו לכאן מכמה טעמים: קראתי שהמפרץ שימש רבים וטובים כמקום קיט, רומנטי במאה ה-19. בינהם וירג'יניה וולף שביום יום היתה די קודרת, אם לומר בעדינות, והמפרץ האיר מעט את חייה. זו המלצה מעולה נכון?
הלורד ביירון התגורר בפורטו וונרה, ונהג לקפוץ לים ממקום שנקרא על שמו - קשת ביירון (ולא קיים עוד כי התמוטט) ושחה לרוחב המפרץ אל הצד השני לעיירה לריצ'י לבקר את חבריו מארי שלי (בעלת פרנקשטיין) ובעלה.
עכשיו, תודו, זה נשמע סיפור פנטסטי לגמרי, ועל אף תמונותיו של האיש, שנראה גדול וחזק, חשבתי שזה חייב להיות מפרצון... וביום שהגענו לשם זה הדבר היחיד שהטריד אותי - איך יכול אדם לשחות דרך קבע לרוחב המפרץ, הדי גדול הזה????

פורטו וונרה


פורטו וונרה בנויה על לשון יבשה שבסופה אי קטן עליו מוקם המגדלור העתיק ואחריו אי גדול - פלמריה. פורטו וונרה יחד עם צ'ינקווה טרה הוכרזו אתר שימור עולמי ע"י אונסקו ב-1997. לאי פלמריה תכננתי לשוט כי אין דרך אחרת להגיע לאי. אלא שהגענו לכאן ביום הגשום ביותר. מי שהיה באיטליה, מכיר את הגשמים האלה שיורדים בבת אחת כאילו מישהו עומד עם דלי גדול ושופך מים. חיכינו שעה במכונית ללא יכולת לצאת, הסירות כמובן נשארו קשורות למזח.
כשפסק הגשם, קיבלנו בתמורה שמיים יפייפיים, זרועי עננים דרמטים.

הטיול מתחיל ברובע העתיק וברחוב הראשי המקסים ומגיע עד לקצה היבשה, לכנסיית סאן פיטר המרשימה ולקשת ביירון.

מילה על הנקודה היהודית
ליגוריה, באופן עקבי, אסרה על יהודים לגור בתחומה. איזכור יחידי לגנואה אפשר למצוא, כך קראתי בסיפוריו של בניימין מטודלה - "מסעות בנימין".
אך יש לנו פרק בהסטוריה המשותפת, החל משנות השלושים של המאה הקודמת, עבור בשנות מלחמת העולם השניה ועד להקמת המדינה, עת שימש נמל לה-ספציה מקום יציאה לספינות המעפילים לארץ. כן היתה בנמל הפרשה שנודעה בשם "פרשת לה ספציה". נמל לה ספציה היה אז נמל נטוש ולכן התאים למשימה.
היום נמל לה ספציה גדול ועמוס, מארח ספינות נאט"ו, בעיר מסתובבים מלחים לבושים לבן. כל אזור הנמל מכער את העיר, חוסם את הגישה והראות למפרץ המקסים.

מפרץ לה-ספציה


התמונה צולמה מכוון פורו-וונרה - המפרץ יפה יפה.

לריצ'י
הצד השני במפרץ. כאן גרה מארי שלי ומשפחתה, ולכן יש כאן מלונות על שמה, ומסעדות על שמה ובכלל, היא מקדמת המכירות הראשית... גם כאן הייתי חייבת לתת מבט לצד השני של המפרץ ולשאול איך אפשר לשחות אותו כך, כבדרך אגב..
היום היה יום שישי, וברשימות שלי היה כתוב שיש כאן שוק היום. אז כתוב.
הלכנו וחיפשנו ולא מצאנו, שאלנו אנשים והם שלחו אותנו ימינה - Diritto ושמאלה - A sinistra (ברור שהבנו רק את תנועות הידיים) עד שהגענו לסופרמרקט. הבנו את הבילבול. "מרקט" הוא שם קיצור אצלם לסופר... אז הואילה הקופיאית לומר לי שהשוק נמצא בככר העיר, אבל רק בימי ראשון... כך פיספסנו שוק נוסף...

לריצי


העיר האחרונה למקבץ, וגם לטיולנו בליגוריה היא סרזנה (serzana).
מרוחקת כ15- ק"מ מלה-ספציה לכוון טוסקנה.

כנראה שהיא עיר יפה. אני אומרת את זה בסקפטיות מסוייגת, כי אחרי שהעין התרגלה לכל היופי של עיירות החוף, כאן היה פחות יפה, ולמרות נסיוננו אפילו הטרי באיטליה, שכחנו שיש שעת סיאסטה, והגענו לכאן בצהריים כשהעיר נראית נטושה... אפילו המבצר היה סגור למבקרים, אפילו הכנסיה המדהימה בעיר. אולי היינו צריכים להשאר יותר בפורטו וונרה ובלריצ'י..
בכל מקרה לא וויתרנו, חיפשנו קניון בסביבה לשעתיים (מצאנו אבל היה מאוד לא מוצלח) וחזרנו ב-4 לראות את העיר מתעוררת, עשינו סיבוב נוסף וחזרנו לפונדק שלנו.

אוכל בליגוריה

כולנו מכירים את האוכל האיטלקי. אנחנו אפילו יודעים שיש הבדל בין אוכל צפוני לדרומי, שלרומא ולטוסקנה יש את הייחודיות שלהן, קראנו ואפילו ניסינו את השכלולים האמריקאיים לאוכל האיטלקי, יש בארץ מסעדות איטלקיות מעולות, חלק מהשפים נסעו להשתלמויות באיטליה וחזרו עם ידע לא רע לגמרי...
לא הרבה אנחנו יודעים על האוכל הליגורי.
מצד אחד, זו רצועת חוף שמתפרנסת מדיג, והמפרץ הליגורי עשיר בדגים ובפירות ים, מצד שני, ההרים משיקים לחוף, וחקלאות טראסות מסורתית מניבה תוצרת משובחת של זייתים, ענבים, לימונים, מיני סוגי עגבניות, תאנים, פטריות פרא, שזיפים ועוד ועוד. הדייגים שחוזרים לעת ערב מן הים, כך מספרים לא רוצים לראות עוד דגים ולכן ארוחת הערב המסורתית היא בד"כ בשרית.
המטבח הליגורי הוא צנוע. לא משלב יותר משניים-שלושה מרכיבים במנה אחת - זה גורם לטעמים להיות הרבה יותר חזקים!
ו.. קראתי לפני הנסיעה, שתנועת slow food, תנועה מחאתית כנגד ה-- fast food נוצרה כאן בליגוריה ופשטה לכל העולם. התנועה גורסת שימוש רק במרכיבים טבעיים, ובבישול מסורתי מותאם לאזור.
http://www.slowfoodliguria.it
אכלנו בטיול הזה באיפוק רב יחסית... ויחד עם זאת אכלנו הרבה. ההליכה המרובה והמדרגות רק עשו טוב לקלוריות... אבל אולי גם סוג האוכל הוא יותר בריא מלאכול רק חסות...הוא בודאי הרבה יותר טעים. עוד קראתי על פסטיבלים שונים המוקדשים לאוכל, למשל בספטמבר יש פסטיבל המוקדש לפטריות כמהין. מי שיחפש, יש על זה הרבה חומר ברשת, לצערנו אף אחד מהפסטיבלים לא היה בתאריכים שלנו.

המנה הטעימה ביותר, והמפתיעה ביותר היתה - אנשובי. ובבקשה אל תסתמו את האף. זה לא דומה לשום דבר שאתם מוציאים מקופסא.
אני אקדים ואומר, שבכל המסעדות בהן אכלנו, יש תפריט, הוא כולל בערך 5-6 סוגי מנות, אבל אז המלצר מסביר, בד"כ באנגלית שבורה והרבה תנועות ידיים שהיום אין את המנה הזו ואין את זו, אבל לעומת זאת השף הכין מנה כזו ומנה אחרת. אין טעם לנסות להבין רק לזרום.
קראתי על האנשובי לפני הטיול ולמרות שאני ממש, אבל ממש לא אוהבת דגים, כל חושי התעוררו רק מהתיאור, ורציתי לנסות. אז באחד הערבים, אחד השפים הכין את המנה הזו מחוץ לתפריט. ניסינו.

אז ככה. את האנשובי דגים השכם בבוקר. ממליחים אותו לשם שימור. בערב, עושים לו מרינדה של שמן זית ולימון או חומץ. זהו.
יש לו טעם של חמאה. פשוט מדהים!!!
מרוב התרגשות התמונה שלי יצאה מפוקוס. מאוד. אז הנה תמונה להמחשה:
http://www.gettyimages.com/detail/lrs01934-1/Taxi

אני לא יודעת מאיזה מילון לקחת מילים כדי לתאר את טעמם של הענבים האלה, שלא דומים לשום ענב שאכלנו אי פעם. אולי אלה ענבים ליין, אולי השמש והרוחות על ההר מכניסים טעמים נוספים, אולי חסרים להם קצת כימיקלים, בכל אופן, אלה נאכלו אל מול השקיעה בססטרי לבנטה וטעמם היה מופלא!!! וכן, היו להם גרעינים...

uvi

הפטריות - עכשיו זו העונה של הפורצ'יני הנפלאים, והם מופיעים בנדיבות במנות שונות, ועוד יותר טעימים מהם הם פטריות הפרא, ראינו אנשים אוספים אותם ביערות - אני אנסה לתאר - יש להם מרקם כמו של פלפל על האש, וטעם עסיסי, איך אומר, מאוד פטרייתי. ושוב, לשניהם ארומה חזקה מאוד - אין זכר לכימיקלים או להורמוני גדילה.

פטריות פוריציני

אכלנו לפחות פעם ביום במסעדה. כיוון שבטח הבנתם לפי הסיפור שלי שלא היו הוצאות על כניסות לאתרים (כניסה לכנסיות באיטליה לא עולה כסף), התייחסנו לאוכל כאל ... אתרים שיש לתור. לפעמים אכלנו מנה קטנה של פסטה בצהריים וארוחה גדולה יותר בערב.

הארוחות היו בהחלט סוג של בילוי, חוץ מההנאה מהטעמים השונים. המלצרים האדיבים, ממש נהנים להאכיל. כשהגישו שמן זית, או יין הבית עשו תנועות מחווה ללב - Abbiamo fatto - אנחנו עשינו, בליגוריה. הגאווה הזו חיממה גם אם היתה לצורך יחסי ציבור.

צדפות ופסטה

מנת הצדפות שבתמונה הוקפצה בהרבה שמן זית (לא דומה בכלל לשלנו), קצת שום ומלח וקצת בזיליקום - זהו.

לובסטר ופסטה

הלובסטר קיבל גם קצת עגבניה צהובה - יש דבר כזה.
שני המאכלים הליגורים הכי מוכרים בעולם הם - פסטו, היות ומקור הבזיליקום הוא כאן. פסטו הוא תערובת של שמן זית, בזיליקום וצנוברים (יש גירסה גם של תוספת פרמזן). ופוקצ'ה שהיא במקור מגנואה ולכן קוראים לה כאן פוקצ'ה ג'נובז.
הפסטה כמובן תמיד תוצרת עצמית. מרגישים בטעם...

בתחילת כל ארוחה מקבלים סלסלת לחם טרי מהתנור, לרוב זו ג'בטה, לפעמים קיבלנו גם ג'בטה זייתים. צריך לומר שהטעם מדהים?

מחירים - ככל שהמסעדה היתה במקום יותר תיירותי המחיר היה יותר גבוה (מן הסתם) 60-70 יורו לזוג לשתי מנות כולל יין הבית, במסעדות במקומות יותר מרוחקים המחיר היה 40 יורו לאותו גודל ארוחה. לפעמים המחיר כלל תשלום עבור מפה (קוברט) וסלסלת לחם – בין 1.5 יורו ל-4 יורו.

כשהגענו ללריצ'י לקראת סוף הטיול, אמרנו שטרם טעמנו מהפיצה המקומית. בלי לבחור הרבה נכנסנו לפיצריה הראשונה שראינו. והסתבר כי טוב. טוב מאוד.
ראשית ישבו בה הרבה פועלים - אם מקומיים אוכלים, תמיד סימן טוב. שנית, התפריט שלהם התפאר בכל מיני פרסים על הפיצה שלהם...
פיצה ליגורית לא משתמשת ברוטב עגבניות, אלא בתערובת גבינות שונה. הבצק מאוד הזכיר לי את "ביג מאמא" עליה השלום, זו משוק הכרמל. טעים טעים!

מתוקים
אנחנו מקפידים על אי אכילת סוכר. אך איך אפשר להתמיד באיטליה???

הגלידה - אז כבר אמרתי, חטאנו פעמיים. הטעמים היו מדהימים. אבל חייבת לציין שבשנים האחרונות התרגלנו בארץ לטעמים נפלאים, ולרמה מרשימה מאוד של גלידה, והפער לא היה גדול כמו שהיה לפני 10 שנים.
העוגות - כאן היתה לי הרגשה של נסיעה במכונת הזמן...
זוכרים את העוגות של שנות ה70-80? חלקן הגדול מתועד אצל רות סירקיס, הספר הראשון, זה המיתולוגי... באמת לא משהו להתגעגע אליו. בעיקר טעמנו אותן בארוחות הבוקר. כן יש לציין לטובה את הקרואסון בניחוח תפוז, או עוגת בצק העלים החמה ממולאת שוקולד נוזלי. בתוספת קפה איטלקי מטפסים גבוה לשמיים...
אבל הסיפור שייך לעוגה קטנה בגודל מסטיק עגול... שקוראים לה פינייה, אולי מלשון קטן.
העוגות הקטנות האלה קרצו לנו מהרחוב. נכנסנו למאפיה וביקשנו שתי דוגמיות (סוכר, זוכרים?) המוכרת גיכחה, הפכה אותנו לבדיחת היום, שילמנו ויצאנו, נגסנו נגיסה קטנה וכל הקרם בטעם פיסטוק וליקר פרץ לחלל הפה וגרם לזיקוקין מכל עבר... מדהים!!! כמובן שחזרנו למאפיה. היה כל כך טעים אני אומרת למוכרת, והיא - כמה לתת לך? קילו? שניים? במילוי שוקולד כהה? שוקולד בהיר? וניל? אגוזים? מה אגיד לה???
אין לי תמונה. לא הספקתי לצלם, ולא מוצאת עקבות ברשת, אולי בגלל שאני לא מצליחה לאיית - פינייה...

היום האחרון

הסיפור לא יהיה מושלם אם לא אציין את היום האחרון לטיול, בו התקדמנו לשדה התעופה מלפנסה, וכיוון שמאוד מאוד רצינו קצת לנשום אויר הרים, עלינו דרך האפנינים המקסימים לכוון פארמה על כביש S62 צמוד לאוטוסטרדה. אח"כ פנינו על האוטוסטרדה A1 לכווןPiacenza התחברנו לאוטוסטראדה A21 ל- Brescia ומשם בכביש P510 ל- Lago Iseo. בדרך על כביש P510 יש אאוטלט גדול, חדש למותגים איטלקיים במחירים זולים.

אגם איסאו


אגם איסאו הוא מקסים מקסים,ממש באמצע הדרך בין גרדה למאג'ורה, ואף פעם לא נתקלתי במבקרים בו. הכביש הסובב את האגם הוא ירוק במפת מישלן, וקסום במציאות (זה הכביש הקטן שעובר ממש על קו החוף). באמצע האגם אי גדול, ולפי מה שראינו בחטף, ראוי לטיול של יום לפחות.

והסיום סיום היה במנזר ייחודי ומיוחד, ליד העיר פביה, הקרובה גאוגרפית למלפנסה - Certosa di pavia

צרטוזה די פביה


אסור לצלם בתחומי המנזר ואני רק הגנבתי תמונות בודדות, זה פשוט גדול ממני... מאוד אהבתי את המנזר ובהחלט מומלץ למי שרוצה לסיים יום לפני מלפנסה.

הכניסה פעמיים ביום ב-9-11 ו14-16 בלבד. הכניסה רק בסיור, באיטלקית, חינם.
העיקר הוא כמובן לראות את כל היופי ואם קוראים קצת קצת חומר רקע אז גם ההסברים באיטלקית ברורים.
מסדר הצ'רטוזה התחיל דרכו בשרטר בצרפת (איך לא?) 1044. בניית הכנסייה ואגף המגורים לצידו נמשך כמה מאות שנים, והייחודיות שלו חוץ מהיופי המדהים, הוא שהארכיטקטים שלו, והאמנים ידועים. בד"כ הם אלמונים בעקרון כי עשו עבודתם לשם שמיים.
הכנסייה משופעת בגילופי אבן יפייפים, בציורי רנסאס, ובפרסקו ענק של "הסעודה האחרונה", שאין ספק שהצייר ראה תחילה את הציור של ליאונרדו במילנו הקרובה. הקירות כולם היו מכוסים פרסקו, ומעט מאוד מתוכם שרדו. הם באמת מאוד יפים.
הכנסיה בנויה שיש קרארה - כלומר שיש לבן וצבעוני, ובניין המגורים בנוי טארה-קוטה. התמונות די עושות עוול למקום, שווה בעיניי אפילו לסטות ממסלול הטיול כדי לראות אותו.

כפי שאמרתי המקום פתוח רק שעות ספורות, אפשר להכנס רק בסיור. אינני יודעת אם מתקיימים סיורים בשפות אחרות, אנחנו היינו בסיור באיטלקית ע"י אחד הנזירים, הסיור כלל כמה תפילות במקומות שכנראה חשובים לכנסיה. אילו הייתי דתיה זה ודאי היה מרגיז אותי, כי אני באה מהצד האמנותי בלבד.
זה מנזר שתקנים. הנזירים מדברים רק יומיים בשנה, בארועים קבועים.
צרטוזה די פביה

פרק הסיום

אתחיל מזה, שמסיבות שונות נוח לנו לנסוע בחופשות בית הספר, והשנה החופשה יצאה מאוד נוחה - 4 ימי חופשה מהעבודה שלי איפשרו 11 ימי חופשה מהארץ. גם חברות התעופה שמעו על כך. המחירים היו פשוט בשמיים! סבלנות השתלמה, אך כשירדו המחירים מיהרנו לרכוש כרטיסים. בדיעבד, אפשר היה להשתמש שוב בשירותי ראיינאייר ולהמריא מגנואה לאמסטרדם ומשם הביתה, או ללונדון ומשם הביתה. הדרך למלפנסה היתה מאוד מיותרת בעיניי לטיול זה.

אני לא יודעת איך לא ראיתי אף פעם הודעות כאלה בפורום - ואני בטוחה שיש הרבה -אי אפשר למלא דלק סביב מלפנסה, אלא בשטרות מזומנים, ומחיר הדלק כפול!, רישמו זאת לפניכם לפעם הבאה, ודאגו להגיע עם מיכל כמעט מלא לאזור מלפנסה, ולמלא שם רק את הקצת ההכרחי.

כל החומר שאספתי ברשת הרגיש לי לא מספיק. בעיקר היה לי מאוד מוזר שכולם רק מהללים ומשבחים את האזור. לא היתה מילה רעה אחת או מילת ביקורת... מצד שני לא מצאתי ספר "אובייקטיבי" (במרכאות, כי לא ממש יש דבר כזה) דוגמת מישלן בארץ. לכן, כשהגענו ללונדון קנינו ספר של איי ויטנס בחנות המצויינת סטנפורדס:
http://www.stanfords.co.uk/
כתבתי על כך טיפ נפרד אבל אכתוב גם כאן - בחנות יש אוצר שלם של ספרים ומפות מכל הסוגים והמינים וניתן לקנות גם דרך האינטרנט.
הספר לא חידש לנו הרבה מעבר למה שכבר ידענו, אבל היה נוח יותר לסחוב רק ספר ולא הרבה דפים.

לפני הטיול התעניינתי בשווקים. סיפרתי לכם זו היתה התוכנית הראשונה. בפועל הרשימות שהיו לי התגלו כלא אמינות במיוחד, אבל הנה הן:
http://liguria.angloinfo.com/information/26/markets.asp
אני מניחה שבשביל לחוות שוק של ממש צריך לחפש אותו בעיר הגדולה.

ליגוריה:
קטלוגים יפים עם הרבה סופרלטיבים ב-pdf:
http://www.turismoinliguria.it/turismo/en/MediaENotizie/brochure.do חוץ מזה האתר עצמו גם מצויין.

מעבורות:
http://www.traghettiportofino.it/eng/linee.html

רכבות:
http://www.trenitalia.com/cms/v/index.jsp?vgnextoid=ad1ce141 14bc9110VgnVCM10000080a3e90aRCRD

אוטובוסים:
http://www.atp-spa.it/

הכפרים היפים באיטליה:
http://www.borghitalia.it/index_en.php

חניה:
חניה המסומנת בצהוב - לתושבים בלבד!
חניה המסומנת בכחול - בתשלום במדחן, החל מה-15 לספטמבר - חינם!
חניה המסומנת לבן - חינם (אין הרבה כאלה)
בגנואה שילמנו בחניה של הנמל הישן 1 יורו לשעה, בפורטופינו 5 יורו לשעה בפורטו-וונרה ולריצ'י יצא הרבה פחות מיורו לשעה, לא זוכרת סכום מדוייק.

מלונות:
ססטרי לבנטה, הנמצאת בדיוק בין גנואה לצ'ינקווה טרה היא מיקום מצויין למי שרוצה גם וגם כמונו. מלון גנואה עצמו בסדר גמור. לא יותר מזה. הבעלים יודע אנגלית וזה עוזר מאוד, ארוחת הבוקר היתה קצת יותר מצ'ופרת מהאחרים, הנוף לים והמיקום ליד הטיילת מצד אחד, ליד תחנת הרכבת מצד שני ובמרחק 10 דקות הליכה מהעיר העתיקה - מצויין.

http://www.booking.com/hotel/it/ristorante-genova.en.html?aid=311984;label=ristorante-genova-ouWzH7w20lxXIJ01Xjid7gS4915229383:pl:ta:p1:p2:ac486793:ap1t1:neg;ws=&gclid=CP7AkLn-sLcCFYS_3godIyAA8w


הפונדק בפרברי לה ספצייה - מתאים לאנשים קטנים, פיזית, כמונו, ולמי שהתפאורה חשובה לו יותר מאיבזור החדר.
למסעדה המעולה אפשר להגיע ללא לינה, והמסעדה מומלצת ביותר! הציור על התקרה מהמאה ה-19 מוסיף המון לאוירה...
http://www.dalmoccia.it/index.htm

מלון איטליה, ליד צ'רטוזה די פביה. התיאור באתר היה קסום. המלון שוכן במבנה עתיק מהמאה ה-17 שהיה תקופה מסויימת אורווה..
בפועל היתה לו תחושה של מוטל דרכים, אנשי הקבלה היו מאוד קורקטיים, בחדר קיבל את פנינו מכתב האומר שאם נאבד את המפתח נשלם 120 יורו תמורתו... אבל המיקום שלו ליד המנזר היה מנצח...
http://www.italiacertosa.pavia.it/inglese/h_services.html

גנואה:
מפת חניה : http://www.myparking.eu/parcheggio_porto_genova.php
גנואה פאס: http://www.genova-turismo.it/spip.php?article1087
תשובה מפורטת על גנואה ב- toureply.com :
http://www.toureply.com/QASearch.aspx?SearchWord=גנואה

אוטובוס הופ-און-הופ-אוף:
http://www.genova-turismo.it/IMG/pdf/VOLTA_GENOVA_2010-finit o-2.pdf

מחירים: למבוגר € 15,00ילדים בגיל 5-15: € 7.50מחיר עם פאס גנואה: € 16,00
הכרטיס תקף ל-24 שעות.

צ'ינקווה טרה:
האתר הרשמי http://www.cinqueterre.it/info.php
מקומות לינה : http://www.cinqueterreedintorni.it/

אם כי כאן אני חייבת לציין, שהחדרים היפים ביותר נמצאים בכפרי הצ'ינקווה טרה במעלה כל המדרגות, בראש הכפר, כי משם נשקף הנוף הכי יפה. ראיתי אנשים סוחבים את המזוודות שלהם למעלה... והמזוודות שלהם היו יותר, ויותר גדולות משלנו... לדמיונכם.

כרטיס הצ'ינקווה טרה:
http://www.cinqueterreonline.com/5terrecard.htm

עוד מידע:
http://www.parconazionale5terre.it/sentieroazzurro_2.asp?id_ lingue=2

הריביירה לבנטה:
http://www.initaly.com/regions/liguria/levante.htm

ולבסוף מנזר צ'רטוזה די פביה:
http://www.comune.certosa.pv.it/index_file/turismo.htm

http://en.wikipedia.org/wiki/Certosa_di_Pavia

קצת מחירים:
קניה בסופר זולה מאוד - לחמניה - 30 סנט, חבילת נקניק או קופסת ריקוטה - 1 יורו וסנטים בודדים.
2אפרסקים ענקיים - פחות מיורו אחד.
חבילת קפה (קנינו הביתה) - 2 יורו
כוס גלידה עם שני כדורים - 1.80 יורו
ארוחה לזוג, בת שתי מנות לכל אחד + יין - בין 40 ל-70 יורו בערב.
בצהריים המחירים יותר זולים.
פיצה בפיצריה - בין 4 ל-8 יורו
נסיעות ברכבת - 40 ק"מ ל-6 שעות (אפשר לעלות ולרדת כמה שרוצים בטווח הזה) 2.80 יורו
כרטיס צ'ינקווה טרה ליום שלם - 5 יורו כרטיס בתוספת תחבורה - 8 יורו.
המלון הכי זול עלה לנו 65 יורו הכי יקר 98 יורו כולל ארוחת בוקר.

לצפייה באלבום התמונות שלי

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של רבקה.ק.?

הפוסט הבא ›
טיול זוגי סתווי באוסטריה
טיול זוגי סתווי באוסטריה
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
31-08-2014
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
אביב באלפים הצרפתיים
אביב באלפים הצרפתיים
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
15-05-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של רבקה.ק. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

ת ו ד ו ת

השב  · 

גנואה

השב  · 

נהדר!!

השב  · 

רבקה שלום,

רק בריאות!!! נוסע מתמיד.
השב  · 

על ליגוריה


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

מרתק מענין ונעיקר ממצה בצורה יפה.

השב  · 

כתבה נפלאה

השב  · 

וגם כאן

אורה גזית | צלמת // חלומות שמורים
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על ליגוריה

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי ליגוריה? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
סגור
×