צפון ויאטנם וסיאם ריפ, קמבודיה – 28.2.19-14.3.19

תמונה ראשית עבור: צפון ויאטנם וסיאם ריפ, קמבודיה – 28.2.19-14.3.19 - תמונת קאבר

שוב יוצאים אסנת וגידי לטיול מרתק, והפעם במזרח אסיה, וליתר דיוק צפון ויטנאם ואזור סיאם ריפ, שם נמצאת העיר האבודה אנגקור. שמח לצרף את הפוסט של אסנת לבלוג שלי.

שנים של חששות והתלבטויות הובילו להחלטה לצאת למזרח אסיה. בתחילה חשבנו על לאוס משום שהיא טרם התפתחה כמו חלק משכנותיה. אך לאחר התיעצות עם איש מקצוע (שגם תכנן עבורנו את הטיול), החלטנו כי עדיף להגיע למדינה שקיימת בה תשתית טובה ונוחה לתיירים המגיעים פעם ראשונה לחלקה המזרחי של אסיה: ויאטנם, עם גיחה קצרה למקדשי אנגקור בסיאם ריפ, קמבודיה.

רון, בעל חברת טיולים המתמחה במזרח אסיה, תכנן את הטיול בהתאם לעדיפויות שלנו (מעט ערים, הרבה הליכה ברגל, כפרים ושמורות טבע ונוף), כולל מדריכים ומקומות לינה. היות והמרחקים מחלקה הצפוני של ויאטנם למרכזי והדרומי גדולים מאוד ורצינו להתמקד באזורים ההרריים, החלטנו לטייל רק בחלקה הצפוני של המדינה. לקחנו בחשבון שיהיו אתרים מעניינים שלא נראה.

היום הראשון: האנוי

לאחר טיסה בת כתשע שעות נחתנו נחיתת ביניים בהונג קונג וטיסה של שעה וחצי נוספות הובילה אותנו להאנוי הבירה, העיר השניה בגודלה בויאטנם (אחרי הו-צ'י-סין סיטי, סייגון לשעבר). נחתנו בבוקר כך שעמדו לרשותנו שעות טיול רבות בעיר. מזג האויר היה נעים מאוד, בסביבות °23.

ביציאה משדה התעופה חיכו לנו המדריך והנהג. היתה זו הפעם הראשונה שיצאנו לטיול שאורגן על ידי מישהו אחר ולא על ידינו, ועם מדריך ונהג צמודים. הנהג לא דבר מילה אחת באנגלית (למעט Hi) והמדריך דבר אנגלית סבירה מאוד, אך את המבטא היה קשה מאוד להבין. עד סוף הטיול הבנו כ- 95% מדבריו. למשל, קשה להם לבטא ש', אז במקומה הם אומרים ס'. ועל ה-ס' בסוף מילה הם פשוט מוותרים. לקח לנו זמן להבין כי sell זה לא מכירה אלאshells (צדפים)...

לא הספקנו לצאת משדה התעופה וכבר חווינו את תרבות הנהיגה במזרח. מכוניות נדחפו אחת למסלולה של השניה בלי שום חשבון אבל עם המון צפצופים. המכוניות נעו חפשי-חפשי בין המסלולים בלי להתייחס מה קורה מקדימה או מאחור. נאנחתי אנחת רווחה כשהנהג עצר לתחנתנו הראשונה והמכונית היתה שלמה. הרעש הדומיננטי בעיר הוא צפירות מכוניות ובעיקר קטנועים. המוני קטנועים מכל הסוגים והמינים. עם אדם אחד, שניים, שלושה, ארבעה וחמישה על קטנוע אחד! הורים עם ילדיהם הקטנים דחוסים על הקטנועים הקטנים. לחצות כביש זו משימה כמעט בלתי אפשרית, אלא אם אתה נדחף כמוהם בין המכוניות. בפעם הראשונה עמדנו וחיכינו והבנו שלעולם לא נעבור. לאחר מכן חיקינו את המקומיים בגבורה גדולה.

7617fcd9542cfce17333aeaf3ce86e81.png?l=6

בעית התנועה הקיימת באופן רגיל התעצמה משום שהגענו יום לאחר שהסתיימה ועידת הפסגה בין הנשיא טראמפ לקים ג'ינג און מקוריאה הצפונית. קים נשאר יומיים נוספים בהאנוי כך שהאזור בו שהה היה עמוס שוטרים ואנשי צבא, רחובות נסגרו והבלגן חגג.

תחנתנו הראשונה היתה מוזיאון הנשים של ויאטנם. המקום לא הופיע בתכנית שלנו ואם היה מופיע, היינו מבקשים להסירו. אך הכרטיסים נקנו מראש ומצאנו עצמנו משוטטים במוזיאון. יש לציין כי הנשים בויאטנם, לפחות במוזיאון, מקבלות מקום של כבוד. כנראה שבחיי היום יום המצב אינו כך. ארוע הראוי לציון הוא מרד האחיות צ'ונג בסינים שארע במאה הראשונה לספירה. שתי האחיות היו ממעמד גבוה ואחת מהן היתה נשואה למנהיג המרד שנתפס והוצא להורג. לאחר מותו שכנעה אלמנתו את אחותה להמשיך את המרד ולהנהיגו. המרד דוכא והאחיות התאבדו בקפיצה לנהר כדי לא ליפול בשבי.

תחנתנו הבאה היתה מרכז העיר. ירדנו מהמכונית ועלינו על שתי ריקשות, אחת לכל אחד, שנהגיהן עשו לנו סבוב ארוך מדי באזור העתיק של העיר. כיום חלקו משמש כשוק פתוח. האזור הומה אדם, גדוש בתיירים ממדינות רבות (הדומיננטים הם האמריקנים שתהינו כיצד הם חשים כשהם מטיילים בצפון ויאטנם, וכן בריטים וצרפתים). בדוכנים הפתוחים מוכרים מזון, ביגוד, פריטים לבית ולעבודת בשדה ועוד. בין הדוכנים יושבים המקומיים על שרפרפים נמוכים ליד שולחן קטנטן ואוכלים או שותים תה שחור או ירוק מר מאוד.

31eaeff6aca6c07ebdac109995e03fac.png?l=6

למראות נוסף כמובן גם ריח הבשר שלאוכלי עשב כמוני אינם נעימים בלשון ההמעטה. מדי פעם צחנת ביוב עולה כשחולפים בסמוך לבורות הניקוז. איש הריקשה מתחיל שיחה באנגלית לא רעה, מתענין מהיכן אנחנו ומספר קצת על עצמו. לאחר כארבעים וחמש דקות אני שואלת האם אנחנו קרובים לתחנה הסופית. לשמחתי כן. שני נוהגי הריקשות עצרו ונפגשנו עם המדריך. יצאנו לסיור קצר במקדש דן נגוק סון (Den Ngok Son) הנמצא על גדת אגם הוֹאַן קיֶים (Hoan Kiem Lake). בהאנוי ישנם מספר אגמים וזה שוכן במרכז העיר. בתוך האגם נמצא מקדש נוסף שהגישה אליו היא עם סירה. האגדה מספרת כי במאה ה- 15 ניסו הסינים לכבוש שוב את ויאטנם, כפי שעשו זאת כמה וכמה פעמים בהסטוריה. צבה גדולה מזהב שחיה באגם, העניקה לגנרל הוייאטי חרב קסמים שבעזרתה מיגר את הכובש הסיני. האגדה מוסיפה ומספרת שכמה שנים לאחר מכן, עלתה הצבה ליבשה ודרשה את חרבה חזרה. פירוש שם האגם הוא: אגם החרב המוחזרת. המקדש הנמצא במרכז האגם הוקם לזכר הצבה ונקרא: תאפ רוּאה ( Thap Rua מגדל הצב). גשר קצר צבוע באדום (תה הוּק, The Huc) מוביל למקדש דן נגוק סון.

41eac457bdb6de0ecdaa50c6c99a167a.png?l=6

הכניסה לחדר הראשון, החיצוני, הוא דרך שתי מדרגות העולות אל החדר ויורדות בצד השני. המדריך סיפר כי כשעולים על מדרגות, המבט הוא כלפי מטה והגוף מוטה מעט קדימה, כבתנועת קידה. מול הכניסה נמצא פסלו של בודהה מצופה זהב. וכך כל מבקר מרכין בהכרח את ראשו בפני הפסל. מחדר זה ישנה כניסה לחדר פנימי. שוב שתי מדרגות עולות ושתים יורדות. ליד כל פסל מודלקים נרות עם קטורת המפיצה ריח נעים סביב, סלסילות גדושות פירות, תכשיטים ועושר רב.

ec05573f950abd572221146da484d027.png?l=6

בחדר זה שמורה בתוך קופסת זכוכית גדולה גופתו של צב ענק שמת בשנת 1968. המקדש מעוטר בדרקונים וקצות הגג פונים כלפי מעלה. למחרת, כשיצאנו מהעיר ועברנו דרך כפרים ומקדשים רבים, ראינו את אותה צורת בניה. צורה זו, על פי דברי המדריך, פונה אל השמיים, ומסמלת את החופש, את האושר ואת השלום.

מהמקדש נסענו לראות את מקדש הספרות. וכיצד אתה יודע שהגעת למקדש? ישנם דגלים המסמלים את המקום. כך, אגב, גם בקמבודיה.

מקדש הספרות, ואן מיו (Van Mieu), נבנה במאה ה-11 לכבוד הפילוסוף הסיני קונפוציוס. המקדש שימש כאוניברסיטה בה הוכשרו מנדרינים במשך למעלה מ- 700 שנה. ישנן חמש חצרות הנמצאות בתוך גן גדול של עצי פיקוס בנגלי עתיקים וגדולים. מענפיהם משתלשלים שרשי אויר המגיעים לאדמה ומתפתחים לגזעים. בעבר, כלל המקדש, או הקמפוס האוניברסיטאי בשפה מודרנית, גם חדרי מגורים של התלמידים, אך אלו נהרסו וחצר המקדש קָטְנה. שלושה שבילים מובילים מחצר לחצר ומבנין לבנין. בשביל האמצעי הלכו המורים והתלמידים המצטיינים ובשני השבילים הצדדיים הלכו שאר התלמידים.

c8eee40c314d40ecf4c73ed5d55d787a.png?l=6

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקדש, נמצאו תעודות של תלמידים מצטיינים מהמאה ה- 18 שנשארו ללמד באוניברסיטה. בתוך אחד החדרים נמצא פסלו של קונפוציוס מצופה זהב ופסלי ארבעה מתלמידיו החשובים.

cf698dd7533753d4c94dd80758695f36.png?l=6

על אסטלת הצבים חרוטים שמות אנשי האקדמיה שעברו את בחינות ההסמכה. בחצר השלישית ישנה בריכה מרובעת גדולה.

כשסיימנו את הביקור במקדש המיוחד והיפה הזה, השעה היתה כבר שעת דמדומים. הנהג אסף אותנו כדי להסיענו למלון. חשבנו לעצור לכמה רגעים במוזוליאום של הו צ'י מין שהיה בדרך לבית המלון. הנהג החל לנסוע ועבר כברת דרך, ואז החל להאט עד כדי עצירה. הכל היה פקוק מכל הכוונים האפשריים. מכוניות עמדו בצד ימין של הכביש החד סטרי, כשמשמאלנו נוצרו 3-4 טורי קטנועים צפופים מאוד, ומהצד השני, על המדרכה, נסעו קטנועים.

a46af116acde602c2356a5eeffe2561d.png?l=6

חיכינו כרבע שעה ומשראינו שאין שום תזוזה, שכנענו את המדריך שנלך ברגל. הוא חשש מאוד אבל הסברנו לו שיש waze והכל בסדר. הבטחנו שנעדכן אותו כשנגיע למלון. חשבנו שהמלון קרוב. התחלנו לתמרן בין הקטנועים שנסעו על המדרכה. הגענו לרחוב מרכזי ורחב וראינו רכבי תקשורת, שוטרים וחיילים רבים. הבנו שכל הפקק הזה נוצר בגלל קים ג'ונג און. שאלנו את אחד השוטרים כמה זמן יקח עד שיפתחו את הכביש. למזלנו השוטר הבין קצת אנגלית וענה שעוד ארבע שעות. כמובן שלא התכוונו לחכות עם שאר האנשים שעמדו עם דגלים וחיכו לראות את היו"ר. שאלנו את השוטר כיצד ניתן לצאת מהאזור והוא הצביע על אחד הרחובות שדרכו הלכנו. בעזרת ה- waze הלכנו מרחוב לרחוב ובסופו של דבר הגענו למלון. עייפים לאחר לילה ללא שינה במטוס ויום טיול עמוס - נכנסנו לקבלה. מיד הגישו לנו כוס תה (ללא סוכר) ולאחר שסיימנו לקחו אותנו לחדר. כל מה שרצינו זה להתרחץ ולהתחפר במיטה. אך כשניגשתי למקלחת, ראיתי מים מטפטפים מהתקרה ישר לשירותים. התקשרנו לקבלה ותוך שלוש דקות העבירו אותנו לחדר אחר, שתי קומות למעלה. עלינו לחדר החדש, ולאחר מקלחת נפלאה שקענו בשינה עמוקה.

היום השני: סאפא והר פאנסיפן

התעוררנו לבוקר עם שמיים אפרוריים בעננות גבוהה ללא סימן לגשם. ירדנו לאכול ושמחתי לגלות שיש קורנפלקס ולא רק אורז... שפע של פירות כמו פיטאיה ובננות קטנטנות לצד ירקות מבושלים ומיני פירות ים ודגים.

לפני שנפרדנו בערב הקודם, קבענו עם המדריך להיפגש בשמונה וחצי בבוקר במלון. בשמונה ועשרים הוא התיצב עם הנהג. נכנסנו לרכב ונסענו כברת דרך קצרה לבית המלאכה Thu Hhuong Ha Noi Lacquerware (http://www.thuhuongart-handicraft.com.vn/en/index.html). המקום נפתח לאחרונה ומומלץ מאוד לבקר בו. בבית המלאכה מציירים ומדביקים שברי קליפות ביצים וצדפות על כלים העשויים מעץ. לאחר הציור ו/או ההדבקה, עובר הכלי תהליך של ליטוש, מירוק ולכה מספר רב של פעמים והתוצר הוא כלי יפהפה, חלק ונעים למגע, עם ציורים והדבקות יפהפיים המתארים את הנוף הפיזי והאנושי של ויאטנם. מדריכה המדברת אנגלית טובה ערכה לנו סיור והסבירה על התהליך שלב אחר שלב.

cf43dbe8ecefc4489150553fc6fa1c4b.png?l=6

בסוף הסיור מגיעים כמובן לחנות לממכר התוצרת בה המחירים אינם זולים. לא יכולנו לעמוד בפיתוי ורכשנו מספר פריטים לנו ולמתנות. קישוט כלים וצפויים בלכה הוא סוג אומנות עתיק יומין בדרום מזרח אסיה. לפני דורות רבים גילו הויאטנמים כי ניתן להשתמש בשרף של עצים הגדלים בצפון המדינה לשמר ציורים ולהחליק משטחים ולהבריקם. לולא המדריך שהאיץ בנו להמשיך בדרך הארוכה, הייתי נשארת עוד זמן לצפות בתהליך המענין.

שמנו פעמינו לכוון צפון-מערב - מחוז Lao Cai (שמשמעו: "הגבול". זה אחד המחוזות הגובל עם חלקה הדרומי של סין). עברנו על גשר גדול מעל הנהר האדום (Song Hong) החוצה את העיר. מתיישביה הראשונים של האנוי (הא-נוי: העיר שעל גדת הנהר) לפני למעלה מאלפיים שנה, הקימו כפרים על גדות הנהר רחב המימדים. הם עסקו בעיקר בדייג ומאוחר יותר פיתחו ענפי חקלאות נוספים. ככל שהתרחקנו מהעיר, ראינו יותר ויותר שדות אורז. בחלקם החלו לגדל אורז ובחלקם עדיין לא. באזור הזה האורז נשתל פעמיים בשנה ובחלק מהשדות מגדלים תירס וירקות בין שתי עונות גידול האורז. בחלק מהשדות ראינו קברים בודדים והמדריך הסביר שבני הוְיֵאט קוברים פעמיים: לאחר הפטירה קוברים את הנפטר ליד הבית ושנתיים או שלוש לאחר מכן, מעבירים את שרידי הגופה לקבורה סופית בשדה.

56917e00c8cfb90f553ef330da2f66c3.png?l=6

עצי בננה גדלים בכל מקום ובעליהן הגדולים משתמשים להכנת הכובעים המשולשים. דקלים ותמרים גם הם נפוצים מאוד ואת עלי העצים היבשים מניחים בצפיפות רבה מאוד על הגגות וכך הם אטומים לגשם. גג כזה דורש תחזוקה ואחת למספר שנים צריך להחליף את כפות הדקלים והתמרים.

הנסיעה על אחת הדרכים המהירות הבודדות שיש במדינה ארכה זמן רב משום שמגבלת המהירות הוא בין 70 ל- 80 קמ"ש. לאחר כשעתיים עצרנו לחנייה. מגרש החניה היה מחול ומספר חנויות ישנות ולא מאוד נקיות אכלסו בנין בטון ישן. אל השירותים הגענו לפי הריח וכשנכנסתי ראיתי את הסיבה לצחנה. השירותים היו מסוג "בול-קליעה" אלא שמספר קולעות בול הוא כנראה קטן... יצאתי כלעומת שנכנסתי.

cd7db0689fc65c610898fa7ccf163a82.png?l=6

המשכנו לנסוע ובשלב כלשהו נפרדנו מהכביש המהיר ונכנסנו לדרך פתלתלה ומלאת בורות. הנסיעה היתה איטית והבנו מדוע המדריך האיץ בנו לעזוב את האנוי. להפתעתנו היתה תנועה רבה, כנראה בגלל שהיה זה יום שבת. גם כאן קטנועים רבים. ככל שהתקרבנו לאזורים הכפריים, גם הבתים וגם הקטנועים היו יותר פשוטים וישנים. חלק מהדרכים הללו היו סלולות, אך נשחקו במשך הזמן ופה ושם רואים נסיונות לשקם. עבודות השיקום נעשות ידנית: פועל יושב ליד ערימת אבנים ושובר אחת אחת עם פטיש. כמה זמן יקח לשקם את הכביש בדרך זו – לא ברור, אך כנראה לא בזמן הקרוב. אחרי נסיעה של כשעתיים נוספות, הגענו לעיירה Sapa ועברנו בככר המרכזית. שם, סיפר לנו המדריך, נערך love market אחת לתקופה. כשבחור רוצה להתחתן, הוא מפרסם על כך ונשים מגיעות להציג את עצמן. הדבר קורה במוצאי שבת. הבחור עובר בין הבחורות ואם ישנה מישהי שמוצאת חן בעיניו והוא מוצא חן בעיניה, הם הולכים יחד לבית הבחור שם הבחורה מבלה שלושה ימים. בתום שלושת הימים הם מחליטים האם הקשר ימשך או לא. במידה ואין רצון להמשיך, הבחורה חוזרת למשפחתה. אם הקשר נמשך, המשפחות תכרנה אחת את השניה.

המשכנו בדרכנו לכוון הרכבל העולה להר Fansipan (Phan Xi Păng) המכונה "גג הודו-סין".

5bf494bdb7df2a7975b8f81b6cb58cc2.png?l=6

גובהו 3,143 מ' והוא הגבוה ביותר בחצי האי הודו-סין. הגענו למגרש החניה שהיה עמוס לעייפה ברכבים ואנשים. המדריך נתן לנו כרטיסים לעליה לרכבל והסביר לנו לאן ללכת. הוא המתין לנו בחניה. ירדנו לתחנת הרכבל וחשכו עינינו: מאות אנשים עמדו בתורים שהשתרכו לאורך עשרות מטרים. השעה היתה קרוב לארבע אחה"צ. עשינו חישוב מהיר והיה ברור שגם אם נצליח לעלות תוך שעה, נגיע לקראת החשיכה ונאלץ להמתין שעה ארוכה כדי לרדת. לפי מצב התור, שערנו שלא נעלה בשעה הקרובה. רצנו חזרה למקום בו נפרדנו מהמדריך בתקוה שעוד נראה אותו. אך הוא כבר נעלם. לקח זמן עד שאיתרנו אותו. בגלל שהוא הבין שאנחנו רוצים לעלות, הוא ניסה לשכנע אותנו לעלות ואף דבר עם הממונים שיכניסו אותנו ללא תור. אך בשל השעה המאוחרת והתור שיהיה למעלה, ויתרנו והחלטנו לחזור ל- Sapa ולהכנס לכנסיה שהצרפתים בנו כששלטו בויאטנם במאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים. הצרפתים לא הקלו על חיי הוייטנאמים וגבו מהם מיסים כבדים, יצרו מונופול על מלח ואלכוהול, וויאטנמים רבים נאלצו לעבוד בעבודות כפיה. הכנסיה צנועה הן בגודלה והן בקישוטיה. היא ממוקמת במרכז העיירה, קרוב לאצטדיון בו נערכים "שוּקֵי האהבה" שתארתי לעיל. בככר המרכזית עומדות נשים וילדות ומוכרות עבודות יד שלהן.

a4428d207bf271704e026e7fc366f0ed.png?l=6

אלו הן בנות שבט המונג. שבט המונג נחלק למונג השחור והמונג האדום, בהתאם לצבע הלבוש. בויאטנם 54 קבוצות מיעוטים, ביניהם המונג (Hmong), הזַאוֹ (Dao) והתאי (Thai) – שהיגרו מדרום סין. לכל מיעוט השפה שלו והמדריך סיפר שהוא יודע לדבר שבע שפות, ארבע הן שפות המיעוטים בצפון.

82c5e7bcbc2dd78c1c6ebe6dd2faedf3.png?l=6

לאחר סיור קצר במרכז Sapa, המשכנו לכוון האקולוג' בו היינו אמורים לשהות בלילה. לאחר למעלה משעה נסיעה על דרכי עפר משובשות, הגענו לאקולוג' (Topas Ecolodge) לקראת חשיכה.

626f235cea9e5abe8c875e0a9fdfdf2d.png?l=6

בקתות מפוארות מעץ הממוקמות על שלוחה של הר והנוף משם יפהפה. עמדנו על מרפסת הבקתה בשעת הדמדומים כשלפתע שמענו קול קורא מהכפר הסמוך. כשהגענו לארוחת הערב שאלנו מה פשר הנאום הבלתי נגמר, ונאמר לנו כי כל ערב הנהלת הישוב מעדכנת את התושבים בחדשות. לנו זה היה נשמע כמו תעמולת בחירות, או תעמולה לשלטון הקומוניסטי.

היום השלישי: השוק בבאק הא והואן-סו-פי

התעוררנו לבוקר קריר עם שמיים כמעט בהירים ולאחר ארוחת בוקר, פגשנו את המדריך והנהג בשעה היעודה. התחלנו לרדת לכוון הנהר האדום ובדרך עברנו ליד תחנות הידרואלקטריות.

800d4dd2069f472e1d6bb6822efd18ea.png?l=6

מסתבר שבשנים האחרונות בונים מספר גדול של תחנות הידרואלקטריות. מים לא חסרים וזו אנרגיה נקיה.

7916ac1e272aca99cd99f96ae84d2677.png?l=6

לאחר נסיעה של כשעתיים הגענו ל- Bac Ha, מקום השוק המפורסם. כשירדנו מהמכונית, המדריך אמר לנו: תתרשמו אך אל תקנו עד שאומר לכם שאפשר לקנות. לטענתו, חלק מהמוצרים מקורם בסין והם לא אותנטיים. האמת שאנחנו לא ראינו כלל הבדל. המוני תיירים גדשו את השוק והתמזגו עם בני המונג המקומיים. דוכני אוכל ליד דוכני בגדים ונעליים, חלקי גוף של בעלי חיים תלויים על אנקולים, קני סוכר קצוצים, ירקות מכל הסוגים והמינים, תה שחור ותה ירוק ותה. בליל של ריחות וטעמים, שלל צבעים וגדודי אנשים גודשים את הדוכנים. חלק מהשוק מקורה וחלקו תחת כיפת השמיים. חלק מהרוכלים יושבים על קצות המדרכות ומנסים למכור את מרכולתם.

f71dced80996a766137e0a403ad34c06.png?l=6

1c8d08cdf52a575ae07c412abf51478f.png?l=6

חלקם יחפים ורגליהם מלוכלכות מאוד, חלקם נועלים סנדלי גומי וכפכפי אצבע, וחלק גדול מהנשים לובש את הבגדים המסורתיים במגוון צבעים וצורות.

6fa5e29914e21b8d87125c0140995fc5.png?l=6

משם הלכנו לכוון שוק הבקר. עברנו על גשר גדול מעל נהר החוצה את העיר והגענו אל שוק הבופאלו, בו עוסקים במכירה ורכישה של תאו לעבודות השדה. קשה היה לי לראות את תנאי אחזקת בעלי החיים הקשורים בחבלים והעדפתי לרדת אל גדות הנהר עד שגידי והמדריך סיימו את הסיור בשוק הבקר.

c6182cbfa97c7bec4ba73124976b2ec7.png?l=6

חזרנו דרך השוק העיקרי אל המכונית שלקחה אותנו אל מרכז העיר. המדריך והנהג הלכו לארוחת צהריים מוקדמת ואנחנו לא היינו רעבים והעדפנו לשוטט במרכז. מששבו מארוחתם, המשכנו בדרכנו ל- Huang Su Phi הנמצאת צפונית מערבים ל- Bac Ha. הדרך התחילה כדרך אספלט טובה, אך מהר מאוד חזרנו לדרך עפר עם אבנים ומהמורות ומהירות הנסיעה ירדה. כך יכולנו לצפות טוב יותר בנוף המוכר של ויאטנם: שדות אורז על גבי טראסות ארוכות וצרות, כשסביבן ג'ונגלים ופה ושם כפרים קטנים עם בתים פשוטים.

d3f3eeb2ba93aee8ae72d749744873d8.png?l=6

על הדרך ראינו אופנועים חונים, ללא שום קשירה או נעילה, ואף אחד לא נוגע בהם. את בעליהם לא ראינו. אולי הם ירדו אל אחד הכפרים כדי לסייע בעבודת שתילת האורז. על חלקם היו פרושים ענפי עצים להגן מפני השמש, למרות שלא היה חם. פה ושם חלפו על פנינו אנשים, כשהגברים המבוגרים חבשו על ראשיהם קסדות של הצבא האמריקני ששימשו ככובעים.

לאחר כשלוש שעות נסיעה הגענו להואנג סו פי. מקבץ של כפרים ועיירה קטנה מרכזית לאזור. האקולוג' (Pan Huo Ecolodge) ממוקם בתוך יער עבות. בקתות פשוטות מאוד אך נקיות. כאן פרקנו את המזוודות כי שהינו באזור שני לילות. עשינו סבוב במקום העמוס בצמחיה, בריכות מים עם צפרדעים מקרקרות, צרצרים וציוצי צפרים. ממש גן עדן.

aa57137ac508145517df5b197e570bfd.png?l=6

בערב היינו רצוצים וויתרנו על ארוחת הערב. התחלנו להתארגן לשינה כששמענו לפתע דפיקות חזקות על הדלת שלא פסקו עד שניגשנו לפתוח את הדלת. הסתבר שחיכו לנו לארוחת ערב ודאגו שלא הגענו. הסברנו שאנחנו עייפים מאוד אך הבחורה ניסתה לשכנע אותנו שנבוא לאכול. בסופו של דבר שכנענו אותה שהכל בסדר ושלא תדאג.

היום הרביעי: הליכה לאורך שדות האורז

בוקר המחרת היה מעונן וקריר. התארגנו והלכנו לאכול ארוחת בוקר שאף היא היתה צנועה עד כדי כך, שכמעט לא היה מה לאכול. פגשנו את המדריך ומדריך מקומי שלקח אותנו בשבילים לאורך שדות האורז ובתוך הג'ונגל. באזור חיים בני הזַאוֹ: ישנם זאו אדומים וזאו שחורים. אנחנו והמדריך נעלנו נעלי הליכה ואילו המדריך המקומי נעל כפכפי גומי. אך הוא צעד ללא קושי. תחילת המסלול היה מישורי ולאחר מכן התחלנו לטפס בשבילים קטנים בין העצים והמדריך חיפש כל הזמן את הנחש הירוק. העדפתי שלא נפגוש בו. לאחר כברת דרך הגענו לתצפית יפה על הנוף והלכנו על קו גובה אחד.

6e15ff81c319d014e48bfc5989dced2b.png?l=6

הגענו לביתה של משפחה, ככל הנראה מכרים של המדריך המקומי.

1e5ce087bf0867bcc130fbdc5fa69f77.png?l=6

כל בני המשפחה, פרט לסבתא המבוגרת (כבת 67), עבדו בשדה. המדריך המקומי דיבר עם האשה בשפתה, תרגם למדריך שלנו שתרגם לאנגלית. כך כל שאלה ותשובה עברו שלושה אנשים... האשה הכניסה אותנו לחצר שכוללת כמה בתים ומכלאות לחזירים, אווזים ובקר. הבתים בנויים על עמודים, כשקומת העמודים משמשת למחסן כלי העבודה, חבלי כביסה, אחסון שקי אורז וכל דבר אחר הדורש אחסון.

53bcff9ae6834a1da08b2bef9afef33e.png?l=6

ברז מים אחד משמש לכל הצרכים. בקומה העליונה נמצא אזור המגורים. זהו חדר גדול מאוד המחולק ל"חדרים" המופרדים זה מזה בוילונות. במרכז החדר נמצא ארון גדול בו מאוחסנים כלי הבית, ספרים, פולחן לבודהה, תמונות משפחתיות וקישוטים. הגג מכוסה בענפי דקלים. המדריך המקומי ספר לנו (דרך המדריך/מתרגם שלנו) שהאשה התאלמנה לפני מספר שנים והיא זו ששומרת על הבית, מנקה ומבשלת בזמן ששאר בני המשפחה עובדים בשדה. מגיל שש, הילדים חייבים ללמוד והם הולכים ברגל, רוכבים על אופניים או מוסעים ע"י ההורים על הקטנוע המשפחתי (עם עוד 2-3 מילדי השכנים) לביה"ס הקרוב. המרחק לבית הספר משתנה ויכול להגיע למספר קילומטרים לא קטן. ראינו לא מעט ילדים הולכים ברגל בחברותא. בחלק מהמקומות הלימודים מתחילים בשעת בבוקר ומסתיימים לקראת הצהריים, ובחלק מתחילים בצהריים עד אחר הצהריים. לאחר שהילדים חוזרים הביתה, או לפני שהם הולכים לבית הספר (במקרה של לימודים במשמרת שניה), הם מסייעים להורים בעבודות השדה. חובת הלימודים, כפי שאמר מדריכנו, היא עד כתה ו', אז עוברים לחטיבת הביניים לארבע שנים נוספות. לא ברור האם יש אכיפת החוק, משום שראינו ילדים בגיל ביה"ס מסתובבים ליד הבית או עוזרים להורים בשדה. בכפרים הגדולים יותר המשמשים ככפר המרכזי של הסביבה, ממוקמים בית הספר ומשרדי הרשות המקומית. אלו הם המבנים היפים ביותר, המודרנים ביותר והמתוחזקים ביותר ובד"כ גם היחידים שבנויים מבטון. שאר המבנים הם בתי עץ פשוטים למדי.

המשכנו ללכת ולהעפיל מעלה. השביל הפך לתלול ונכנסנו לתוך יער שחלקו הגדול כולל נטיעות של עצי במבוק. לבמבוק שימושים רבים, ביניהם: גדר בקר, גדר המפרידה בין חלקות, סולמות, מתקני עזר לבניה, מקטרת לגברים, ומקלות אכילה.

771a7feffbc19365fbbf2fac328a212a.png?l=6

עד לפני מספר שנים היה בירוא יערות ללא הבחנה, אך כיום ישנה הקפדה ונדרשים אישורים לכריתת עצים. יצאנו מהיער ולפנינו נגלו טרסות אורז רבות וארוכות, נחל זורם בתחתית העמק ואוסף אליו את הנחלים הקטנים הזורמים מטה מן ההרים. בתי עץ ממוקמים בתוך עושר הירק הבלתי נגמר.

85e89a0b11da96d92687202d5e048a24.png?l=6

כשהתקרבנו לבתים קיבלו את פנינו כלבים השומרים על הבית. בכל בית לפחות שלושה כלבים, חזירים, בופאלו, תרנגולות ואפרוחים, אווזים קטנים רצים אחרי אמא אווזה, ברווזים בתוך המים וציוצי צפרים ברקע. במקומות בהם אין מגדלים עדין אורז, מגדלים תה שחור, תה ירוק, קסאבה, סויה, תירס וירקות. הכל לצריכה עצמית. באזורים הללו הכל בצמצום: מהיד אל הפה. אין שאריות למכירה. האנשים עניים אך מאושרים. חלקם לא היו מעולם בעיר ואינם מכירים צורת חיים שונה מזו שנולדו וגדלו בה. אבל: צלחות לקליטת שידורי לווין כמעט בכל בית ולכל אחד טלפון נייד. בכל פינה נידחת ישנה אנטנה וכל המדינה מרושתת כך שאין אזורים ללא קליטה.

751eb6ad1bd313307384a116c7f2877a.png?l=6

7ed2770a1feb93b8727f880a9a58cd2a.png?l=6

לאחר הליכה של מספר שעות הגענו אל הבית שבו ארחו אותנו לארוחת צהריים. בבית היו שלוש נשים: הסבתא בת 60 שהתאלמנה לפני שלוש שנים, הבת שלה וכלתה. הבת והכלה הכינו ארוחת צהריים בנוכחותנו. ניכר היה שמצבם הכלכלי טוב. בית גדול מימדים ומצויד באופן יחסי טוב, כולל מכונת תפירה. אחד מהגברים עובד ברשות ממשלתית וכנראה התנאים טובים.

6745e4312ec2d96eabb6116179744c24.png?l=6

יש להם חלקת אדמה גדולה שכוללת בריכה לגידול דגים. המים לבריכה, כמו גם לבית, מגיעים בצינור מבמבוק ישר מהמעין הסמוך.

cb4be96f3d3aeadad53ed442b5adcfa2.png?l=6

הסבתא ישבה ורקמה על שמלה ואני ניצלתי את ההזדמנות לקנות תיק קטן עם רקמת יד יפהפיה.

fd8080d4d5f567dc30d3f83e08e28ff4.png?l=6

כשהגענו קבלנו תה שחור (ללא סוכר) מר, אך שתינו על מנת שלא לפגוע. לאחר מכן ישבנו כולנו לארוחת צהריים שכללה מגוון של סוגי ירקות מבושלים, מאודים ומטוגנים. בנוסף כמובן סיר אורז ובשר. המדריך המקומי פתח בקבוק שנראה היה כבקבוק מים, אך המדריך שלנו הסביר שאלו "מים שמחים" (happy water) משום שהשותה הופך לשמח. מסתבר שזה יין העשוי מאורז ואחוז האלכוהול בו גבוה מאוד. לאחר כמה כוסיות התחילו צחוקים ואנחנו צחקנו אתם. האוירה היתה נעימה מאוד. הארוחה היתה מצוינת. תבשילים מתובלים לטעמנו. את הארוחה סיימנו שוב עם תה שחור ומר. נפרדנו מחלק מהכסף (טיפ, כמו בכל מקום) ומהמארחות שלנו בחיבוק ולחיצת יד והמשכנו לדרכנו.

60b5a2074f6f79bf31bbed04d0f5abda.png?l=6

התחלנו לרדת לכיוון הכפר שממנו יצאנו בבוקר. השביל היה מתון והלכנו בסמוך לטרסות שחלקן היו מעובדות וחלקן בתהליכי עיבוד. עברנו ליד העמלים במלאכתם וברכנו אותם לשלום. עברנו ליד מפל קטן והמדריך הראה לנו טורבינה קטנה שהמקומיים התקינו כדי לייצר מעט חשמל.

חזרנו אל נקודת המוצא. הלכנו קרוב לעשרה ק"מ. היות והשעה היתה עדין מוקדמת יחסית, החלטנו ללכת לכפר הקרוב, כששה ק"מ הלוך ושוב.

5804d24130dd0838ba69069d89672fb7.png?l=6

c1d739e1bcaefcfba6cf45623915b1cf.png?l=6

חזרנו לקראת ארוחת הערב וקבלו את פנינו קרקורי הצפרדעים וצרצורי הצרצרים. לאחר ארוחת הערב שבנו לבקתה וגשם שוטף החל לרדת עד לפנות בוקר.

היום חמישי: חזרה להאנוי

בוקר עם שמיים מעוננים וערפילים שמכסים את כל האזור. טיפות מים גולשות מהעצים על ראשינו בדרך לארוחת הבוקר. אך הטמפרטורה נוחה ולא קר.

יצאנו לנסיעה ארוכה של כשש שעות חזרה להאנוי. המרחק אינו רב, אך הדרכים משובשות מאוד ומהירות הנסיעה ירדה ל- 30 קמ"ש במקומות בהם הרכב זחל גלגל-גלגל על האבנים הגדולות במה שהיה בעבר כביש. עברנו בתוך העיירה Viet Quang והמשכנו בכביש העובר לאורך נהר Lo.

52b6e900b67b80cb659015f66468c482.png?l=6

חלפנו על פני כפרים וראינו נשים מטאטאות את כניסות הבתים עד לכביש עם מטאטאים מענפי דקל. מאוד הגיוני, אגב. משטח העלים הוא גדול וכך אפשר לנקות שטח גדול יותר מאשר במטאטא רגיל (שלא ראינו בשום מקום, גם לא בהאנוי). הכבישים השתפרו ככל שהתקרבנו להאנוי ולבסוף חזרנו לכביש המהיר בו מהירות הנסיעה המקסימלית היא 100 קמ"ש.

הגענו להאנוי בשעת הצהריים. המדריך שאל אם שמענו על agent orange, חומר ההדברה שאמריקנים השתמשו בו במלחמת ויאטנם. חומר הדברה גרם למוטציות המועברות לדורות הבאים והמדריך סיפר כי ישנם מקומות עבודה המעסיקים אנשים המוגבלים פיזית, בהם צאצאי הנפגעים במלחמה. בבית המלאכה עוסקים האנשים, שחלקם עם גפים מעוותות או חרשים-אילמים, בעבודות יד שונות, בעיקר רקמה, תפירה וצביעה. רובם נשים. התמונות שהם רוקמים וצובעים על הציורים הן יפהפיות ומהירות העבודה מדהימה. קנינו חולצות רקומות והמשכנו הלאה, לכוון המוזולאום של הו-צ'י-מין, אותו לא הספקנו לראות ביום הראשון. כמות תיירים גדולה הסתובבה ברחבה הענקית שמול המבנה המרשים עליו חרוטות אמרות כנף של המהיג. הוא הבין את חשיבות החינוך, בעיקר של הדור הצעיר, והתייחס לכך רבות. בכפרים רבים בהם עברנו ישנם שלטים המדגישים את חינוך הדור הצעיר. היות וניתן להכנס למוזולאום רק פעמיים בשבוע במשך שעתיים בבוקר (כמדומני ימי שני ורביעי, בין תשע לאחת-עשרה), ואנחנו הגענו אחה"צ, התרשמנו רק מהמבנה החיצוני, הגינון סביב וכמות התיירים שגדשה את המקום.

3de1cc888118793e52d9f9cff59154b8.png?l=6

נסענו למלון ונפרדנו מהמדריך והנהג מוקדם יחסית. החלטנו לצאת לכיוון האגם בו היינו ביום הראשון, כרבע שעה הליכה מהמלון. הגענו לככר המרכזית ושוב נדהמנו מההמולה ויכולת התימרון של הנהגים שחצו את הכבישים עמוסי הקטנועים והולכי הרגל וכולם עברו בשלום. ישבנו במסעדה הצופה אל הככר הגדולה כלשצידנו זוג תיירים נוסף (הסתבר שהם מאיטליה) וארבעתנו הבטנו בהשתאות במתרחש על הכביש. לאחר ארוחת ערב קלה הלכנו לאורך האגם וחזרה למלון.

bd124517c5b8659d93a54a10b2dc2dde.png?l=6

היום הששי: שמורת הטבע Pu Luong

שמורת Pu Luong נמצאת דרומית מערבית להאנוי וחיים באזור בעיקר בני התאי שהגיעו מאזור תאילנד. נסיעה של כחמש שעות הובילה אותנו אל גבול השמורה. נסענו דרך כביש הנקרא Ho-Chi-Minh Road שנחשב לכביש טוב. בהתחלה אכן היה מבטיח, אך בהמשך איכותו ירדה והיו כמה מקומות בהם האספלט נעלם כמעט כליל. ישנן עבודות עפר לשיקום הכביש, אך עוד רחוק היום בו הכביש יהיה במצב תקין. הנוף השתנה והחלו לצוץ סלעי גיר תלולים וקטנים בהיקפם המזכירים את נוף מפרץ טולקין Tolkin Bay)), או בשם הפופולארי יותר: האלונג ביי (Halong Bay). (האלונג ביי הוא חלקו הצפוני של מפרץ טולקין). שדות אורז מעובדים ללא טרסות משום שהאדמה שטוחה (פרט לסלעים המקריים המתרוממים בפתאומיות בתלילות רבה). בין שדה לשדה שטחי בתה טבעיים. על מחשופי ההרים גדלים עצים וצמחיה עבותה המכסה את הסלעים ונותנת להם גוון ירוק.

84c1651735c79b40832815506419026e.png?l=6

פה ושם רואים כריית מחצבים ומפעלי בטון שהוקמו לצד הדרך. לאחר כארבע שעות נסיעה מתחילים לטפס לכיוון השמורה. מדי פעם איכות הכביש משתפרת ואנחנו מלאי אופטימיות אך מתאכזבים עד מהרה כשהכביש חוזר להיות משובש... נכנסים לתוך שביל עפר שנמצא בתוך יער וככל שעולים נכנסים לעננים נמוכים. טיפות ערפל מכסות את החלון הקדמי המקנות אוירה מיוחדת. הטמפרטורות צונחות וקריר.

הגענו לאקולוג' היפהפה (Pu Luong Eco Garden). בקתות עץ חדשות לגמרי והמקום עדין בבניה והתרחבות. גם כאן שהינו שני לילות.

8f3b7d54e994150932e481b97fb3cd2a.png?l=6

התארגנו, אכלנו ארוחת צהריים ויצאנו לסבוב של כחמישה ק"מ עם מדריך מקומי בתוך שדות האורז והכפרים. אתנו הלך זוג תיירים צעירים מצרפת. התחלנו את הליכתנו על שביל החוצה בין שני שדות. נשים חפרו בורות לצד הדרך ושתלו תמרים. כשחייכנו אליהן ובקשנו רשות לצלמן, הן ציחקקו בביישנות אבל הסכימו להצטלם.

ba7acc1f5c13b9fe1ec2e47616e3b166.png?l=6

ברקע היתמר עשן מאחד השדות בו שרפו את שאריות הצמחים לקראת השתילה החדשה. המדריך המקומי הוביל אותנו דרך בריכות דגים ושבילים בין בתים לשלושה גלגלי מים גדולים העשויים מבמבוק ושואבים מים מהנחל. שלושתם מסתובבים מאנרגית המים והמים העולים זורמים לצינורות מבמבוק המובילים אותם לשדות. המתקנים, החשיבה והבצוע מרשימים מאוד.

39abadddbab6b86ed77ac24e2add7551.png?l=6

6594b43dba8483baafbd16deac5ab9b1.png?l=6

בסוף ההליכה הגענו לגדות אחד מיובלי הנהר Ma. שם פגש אותנו מקומי חביב שהשיט אותנו בסירת במבוק על הנחל.

לאחר שייט של כעשרים דקות הגענו למקום חניית הרכב והנהג לקח אותנו חזרה לאקולוג'. החל לרדת גשם והטמפרטורה צנחה מאוד. הגשם ירד כל הלילה.

bc772f1fe40d58d5d0819a64acbfffc4.png?l=6

היום השביעי: הליכה באזור Pu Luong

בבוקר הגשם פסק, אך ערפל כבד כיסה את כל האזור והגביל את הראות למטרים בודדים בלבד. התייעצות עם המדריך המקומי הובילה לשינוי תכנית. היינו אמורים לעלות על רכס ההר בשמורת Pu Luong וללכת בתוך הג'ונגל. הנוף משם אמור להיות מרשים מאוד, כשהכפרים ושדות האורז פרושים מתחתינו. במצב הערפל יכולנו רק לדמיין כיצד זה עשוי להראות. הוחלט שנרד לכפרים שם הראות טובה, מהלך של כ- 15 ק"מ. התחלנו לרדת בשביל התלול שהיה רטוב ובוצי מהגשם שירד בלילה. ירדנו לאט לאט כדי לא להחליק.

fad5e5f5664fdd7f9594c91f82de6cec.png?l=6

המדריך המקומי היה קל רגלים וירד במהירות. בתחילה, השביל היה צר ועבר בתוך יער עבות. כשהתקרבנו לכפר הראשון, השביל התרחב וכמות העצים הטבעיים התדלדלה לטובת עצי במבוק גבוהים, שיחי תה שחור וירוק ועצים לתעשית הנייר. בדרך פגשנו באשה מבוגרת הסוחבת על גבה שק ענק של חציר.

46019eb98bef68105d5c888536ceb714.png?l=6

הגענו לבתי הכפר הראשונים וראינו נשים צעירות עם תינוקות וילדים מעט יותר גדולים. חלקם הסתובבו יחפים או עם נעלי אצבע על אף הקור. את כולם ברכנו ב"סינצ'או" (שלום). באחד הבתים ראינו אשה מבוגרת מבשלת יין אורז ובבית אחר ראינו ילדה כבת שש בתלבושת אחידה יושבת עם חוברת לימודים ומקריאה לאמא שלה. כשניגשתי לראות מה היא לומדת, היא צחקקה והתביישה.

הכפריים שמצבם הכלכלי טוב יותר בונים בתים גדולים עם גג ממתכת ולא מעלי דקלים. הבתים, כפי שציינתי, כולם בני שתי קומות. גרם המדרגות הוא תמיד חיצוני ומספר המדרגות תמיד אי-זוגי: 7, 9, או 11. וזאת למה? מספרים זוגיים (8, 10, 12) הם מספרי מזל. האנשים מאמינים שאם מספר המדרגות יהיה אי זוגי, השנה הבאה תהיה טובה יותר. יש למה לשאוף. שהילדים ישיגו הישגים טובים בלימודים, שהחקלאות תשגשג ושהאושר יהיה רב.

06e2f316dbdfc4aeb91fe0510459f81f.png?l=6

בכמה בתים ישנן בריכות דגים ובחלקן ראינו משהו שמזכיר פרח ורוד. המדריך הסביר לנו שאלו הם ביצי שבלולים חומים החיים במים. הנקבה עולה, מוצאת צמח או אלמנט כלשהו עליו היא משריצה את הביצים וחוזרת למים. הביצים צפופות מאוד וממוקמות לאורך.

המשכנו לרדת ועברנו בין הכפרים. אנשים עובדים קשה, אם בשדה ואם בסחיבת משאות. בכפר אחד ראינו ארבעה חבר'ה סוחבים גזעי עצים לבניית בית חדש.

dbc230e207f7b2230291ff847797b4f7.png?l=6

ככל שירדנו, מזג האויר השתפר והנוף היה שובה לב.

1f5159f06087f96a065e5c83e24715b9.png?l=6

הלכנו 10 ק"מ ללא מנוחה וביקשנו מהמדריך שלנו שיסביר למדריך המקומי הצעיר שאנחנו רוצים לנוח קצת, ועדיף גם לאכול. נכנסנו לכפר הגדול ומצאנו מקום לשבת. המדריך הוציא את האוכל שהוכן במסעדה באקולוג' טרם צאתנו. לאחר מנוחה של כרבע שעה, המשכנו בדרכנו והתחלנו לעלות חזרה לכוון האקולוג'.

e6118ad7ae030b2aafca3dda59f1bb3d.png?l=6

עזבנו את הכפרים וחזרנו ליער העבות, כשלפתע המדריך עצר אותנו והצביע מעט למעלה והצידה: עכביש ענק ישב על הקורים שטווה. לא רחוק ממנו, על האדמה, המדריך הראה לנו כמות גדולה של נמלים גדולות ואדומות הבונות את הקן על העצים. הן מטפסות בשיירות אינסופיות על העצים, מתיישבות על אחד הענפים ומתחילות לסגור את העלים כשהן בפנים. הן מתחילות מהעלים הפנימיים, עוברות לגלגל את העלים החיצוניים ויוצרות כדור שנראה כמו קן של ציפור. צריך להזהר מהן משום שהן עוקצות ועקיצתן כואבת מאוד.

ef459e1f58d6fe722aa7c3bb245aadb1.png?l=6

המשכנו לטפס בתלילות כ- 5 ק"מ נוספים והגענו לדרך העפר שם חיכה לנו הנהג והחזיר אותנו למלון. הגענו אחה"צ וגילינו שהערפל טרם התפוגג והראות היתה עדין מוגבלת למטרים בודדים.

עשינו סיור קצר במתחם האקולוג' עד החשיכה. לצערנו את הנוף הנשקף ממנו לא יכולנו לראות. לאחר ארוחת הערב התענגנו על מקלחת חמה, כמו בסיומו של כל יום טיול.

היום השמיני: טאם קוק ונין בין

קמנו בבוקר וגילינו שמצב הערפל זהה לזה של היום הקודם. כאילו ולא חלף יום. יצאנו לכיוון Tom Coc ו- Ninh Binh. התאריך היה 8 במרץ. כשהגענו לאחת העיירות בדרך, המדריך בקש את הנהג לעצור. הוא ירד ואנחנו חיכינו באוטו. לאחר כמה דקות הוא חזר, פתח את הדלת בצד שלי, נתן לי זר פרחים גדול ואיחל לי: יום האשה שמח! איזו הפתעה! בעיקר שמחתי על כך שחוסר ההבנה של היום השני היה מזמן מאחורינו ונוצרה בינינו מערכת יחסים טובה מאוד.

ככל שהתקרבנו ל- Tom Coc ראינו יותר ויותר הזדקרות של סלעים תלולים מהקרקע.

כשהגענו ל- Tom Coc חנינו ליד מסעדה שנגיע אליה בהמשך. ניגשנו לחנות המשכירה אופניים, בחרנו שלושה זוגות אופניים ויצאנו לסיור בעיירה. היה כיף לרכב ולחלץ עצמות לאחר נסיעה של מספר שעות.

6ad151c1b5330c12d6dbaf5f596e29b6.png?l=6

7f8e7acacdd46f4016a7709a6ce17019.png?l=6

לאחר כחצי שעה הגענו לגדות נהר Day. ירדנו מהאופניים, הפקדנו אותם בידי המדריך, וירדנו לנהר לשוט על סירה. בתוך הסירה ישבה אשה שנראתה כבת 40 פלוס שלא דברה מילה באנגלית. התיישבנו על שני ספסלים קטנים והיא התחילה לחתור... ברגליים. היינו עם הפנים קדימה והגב אליה, כך שלא יכולנו לראות. כמה דקות לאחר מכן לקחנו את המשוטים ורצינו לחתור, ואז ראינו שהיא חותרת עם הרגליים וידיה פנויות. כשהחל לטפטף, החותרת פתחה מטריה והחזיקה ביד. מי הנהר היו רגועים ומדי פעם "עזרנו" לה לחתור. כנראה שהיה זה יותר לתחושה הטובה שלנו מאשר עזרה ממש…

456c3f2c1466685b5b4aea233329766a.png?l=6

נכנסנו לשלוש מערות נטיפים, כשכל אחת מרשימה יותר מהשניה. הראשונה היתה קצרה, השניה ארוכה ומרשימה יותר והשלישית היתה עמוסה בנטיפים וזקיפים, כשאחד הזקיפים מזכיר את בודהה. סביבו קטורת וקישוטים רבים, כמו בכל מקדש בודהיסטי שראינו. המערה נקראת Temple Buddha's.

fa84e1f5a5e5c1625c881c6e0c73c2bb.png?l=6

חיכתה לנו הפתעה נוספת כשעל תקרת אחת הפינות במערה היו עטלפים. המשיטה האירה עליהם לרגע עם פנס. שטנו חזרה לנקודה ממנה התחלנו את השייט ופגשנו את המדריך שהמתין לנו. עלינו על האופניים ורכבנו חזרה לחנות בה שכרנו את האופניים. משם נכנסנו למסעדה שלידה חנינו והתיישבנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת, אותה הרווחנו בכבוד!

לאחר הארוחה נסענו ל- Ninh Binh ולעוד כפר נופש מדהים שנקרא Emeralda Resort הממוקם בשולי העיר. כל הבתים הם חד קומתיים וכוללים חדר או מספר חדרים. לכל בית יש מרפסת ממנה יוצאים לחצר. היות והיה עוד זמן עד לשקיעה, הלכנו לטייל במתחם. שבילים רבים עמוסי שיחים ועצים ופרחים ריחניים מכל כיוון.

לאחר ארוחת ערב פרשנו ללילה נוסף.

270b52916f418ae089bfd38dc2d36b7c.png?l=6

היום התשיעי: Lan Ha ושייט במפרץ טולקין

קמנו לעוד בוקר של עננים גבוהים ללא שמש. נפלא מבחינתי. לא יכולתי לבקש מזג אויר נח מזה. לאחר ארוחת בוקר שהיה בה מכל טוב ושפע שרק אפשר לחלום עליו, נפגשנו עם המדריך והנהג ונסענו צפונית מזרחית, לכוון Hai Phong. הדרך היתה מישורית, רובה טובה, אך מהירות הנסיעה מוגבלת ל- 80 קמ"ש. חלפנו על פני שדות אורז, קני סוכר ותירס ובחלק גדול מהחלקות משתמשים במכונות חקלאיות במקום בבעלי חיים. האדמה מישורית ונוחה לעיבוד ממוכן.

ליד עיר הנמל Hai Phong עברנו על גשר ארוך שלדברי המדריך הוא הארוך ביותר בדרום מזרח אסיה (12 ק"מ). הקימו אותו תוך שנתיים בלבד. מספר קילומטרים לפני שהגענו אל העיר, ראינו עגורנים גבוהים. כשהתקרבנו הסתבר שרובם משרתים את האוניות עם הסחורות, אך חלקם משמשים להקמת אזורי מגורים חדשים. המקום מתפתח מאוד ויש בו בניה רבה. העיר מרוחקת פחות משעתיים נסיעה מהאנוי וכביש מהיר מחבר ביניהן.

חלפנו על פני העיר ונסענו לנמל. לאור העובדה ש- Halong Bay צפוף מאוד לאורך כל השנה, נפתח לאחרונה נמל נוסף לתיירים שנקרא Lan Ha וממוקם דרומית להאלונג ביי. אמנם לא צפוף מאוד, אך די עמוס באנשים, בעיקר תיירים. ספרתי שבע חברות ספנות אחת ליד השניה ברחוב קטן אחד. נכנסנו למשרד החברה "שלנו" ( Ginger Cruiseהשייך לחברת Heritage Line) והמדריך שלנו טיפל בכל הניירת. המתנו כרבע שעה עד שכל הנוסעים האחרים הגיעו (12 נוספים) ועלינו על סירה שהשיטה אותנו אל הספינה. על מנת למנוע צפיפות של אוניות תיירים (אוניות עם סחורות חייבות להכנס לתוך הנמל), הן מחכות במרחק של עשרות ק"מ בודדים מהנמל ומגיעים אליהם בסירות קטנות. הגענו לספינה ועלינו ישר לחדר האוכל שהוא גם החדר המרכזי והגדול ממנו יוצאים לסיפון העליון.

7a5f3feebd212fc96779db352f159789.png?l=6

השעה היתה 11 בבוקר וכבר נתנו לנו תפריט לארוחת צהריים. לאחר מכן הסתבר שיש עומס רב של הפלגות ומיד כשיוצאים תיירים נכנסים חדשים והיו צריכים לסיים לנקות ולסדר את החדרים. לאחר שבחרנו תפריט (לארוחה שהוגשה שעתיים לאחר מכן), קבלנו הסבר מפורט מהמדריך של הספינה, על לוח הפעילויות והסבר על האזור. לאחר מכן ירדנו לחדרים. זו ספינה חדשה לחלוטין והכל היה מצוחצח ומפואר. שני חדרים, מרפסת ואמבטיה, עם סלסלת פירות ובקבוק יין. איך עוזבים פינוק כזה יום לאחר מכן?! לאחר שהתארגנו, עלינו לסיפון העליון ונהנינו מהנוף המרהיב: צוקים מתנשאים ומזדקרים לשמיים וים מפריד ביניהם. מפרץ טולקין הוא חלק מהים הסיני הדרומי שהוא שלוחתו המערבית של האוקינוס השקט. בחלק מהצוקים התפתח חוף עם חול זהוב ועל כמה מהם התיישבו דייגים. בין האיים ישנם בתים צפים המאכלסים משפחות שלמות ובכמה ראינו גם כלבים. ככל הנראה מרביתם חיים מדייג על פי הרשתות הפרושות ושולים צדפות. לכלוך רב צף על המים: בקבוקי פלסטיק, בדים, צלחות פלסטיק.

ea9490ab376238c5417d6437b270ee31.png?l=6

הספינה התקדמה לאיטה (20 קמ"ש) והגענו לאי השני בגודלו במפרץ טולקין שנקרא Cat Ba.

הספינה עגנה ושוב ירדנו לסירה שהשיטה אותנו מרחק קצר אל החוף. ירדנו וכל אחד קבל זוג אופניים, קסדה, בקבוק מים ומגבון לח. המדריך שלנו מהספינה יצא בראש הקבוצה ואנחנו רכבנו אחריו. בתחילה רכבנו לאורך החוף על דרך אספלט וא"כ הכביש נכנס פנימה לתוך האי. התחלנו לטפס בעליות תלולות וחלקנו ירדנו מהאופניים והלכנו איתם ברגל.

53d81aead302a79a2c8448e5b4c276ea.png?l=6

כביש צר מחבר את הישובים המעטים שהוקמו על האי. ישנה עיירה מרכזית שבה נמצאים כל השירותים. על האי חיים 16,000 תושבים, שראשוניה הגיעו לפני כמאה שנה. עוסקים בעיקר בחקלאות ימית אך גם בגידול יבשתי דוגמת תירס, אורז, קישואים ופפאיה. ירדנו מהכביש הראשי ורכבנו לכיוון אחד הכפרים. כשהגענו למבנה שמזכיר בית קפה עם שולחן ארוך, ספסלים וכמה כסאות פלסטיק, ירדנו מהאופניים והתיישבנו. על קיר הבנין היתה תלויה מפת האי והמדריך הסביר על המקום ותושביו. מעט הכפרים והעיר ממוקמים בשולי הג'ונגל ומאפשרים לבעלי החיים להמשיך לחיות בג'ונגל ללא הפרעה. חי בו קוף אנדמי לאזור שהיה על סף הכחדה בגלל ציד לא חוקי, אך מאז שהציד נאסר, אוכלוסייתו משתקמת, כך טען. באי גדל גם עץ אנדמי שמגזעו מכינים תרופה נגד מחלת הסרטן. או כך לפחות הם מאמינים.

הלכנו לראות את מומחה הכפר לעץ המרפא. ראינו את חתיכות העץ מהן רוקחים תה. בעלת הבית הביאה כמה צנצנות עם יין אורז שבושל עם מיני צמחים ובע"ח. באחת הצנצנות היה נחש (עליו השלום) טבול ביין אורז. בצנצנות אחרות היה יין אורז עם פירות יער ופירות או ירקות אחרים. לרוויה לכל הטועמים.

5943bea8db50821a689f9ba502f7a36f.png?l=6

כמי שאינו שותה אלכוהול, הסתכלתי כיצד האנשים לוגמים כוסית אחר כוסית ומנסים טעם זה וטעם אחר. גם המדריך לא התנזר ושתה כמה כוסיות. קיוויתי שהוא ידע להוביל אותנו חזרה בשלום... חזרנו לאופניים ורכבנו חזרה למקום ממנו לקחנו את האופניים.

de79163b18a9ee15ab44d9429579775e.png?l=6

הסירה שהשיטה אותנו מהספינה אל האי חיכתה לנו. עלינו וחזרנו לספינה בשלום. האוניה שטה עוד מעט ועגנה ללילה במרחק של כ- 20 ק"מ דרומית מערבית ל- Halong Bay.

לאחר מקלחת נהדרת עלינו לחדר האוכל לארוחת ערב משובחת. לאחר מכן החל רב שיח בין התיירים ולמדנו שישנן שתי בחורות שהן מצרפת במקור וכיום אחת חיה באירלנד ואחת בלונדון ועובדות באותה סוכנות נסיעות. הן היו מסמרות הקבוצה. מקור הצחוקים והבידור. תיירים נוספים היו מארה"ב (זוג שעשה רושם שהוא בירח דבש), מגרמניה ומאנגליה. חלקנו יצא לסיפון אך חזרנו די מהר משום שהיה ממש קר. בעיקר רוח קרה. צפינו בסרט קומדי (בריטי) על ויאטנם ופרשנו לשינה.

75e71f40b8ef47b9ebccb4c3a8eca11c.png?l=6

היום העשירי: חזרה להאנוי וטיסה לסיאם ריפ בקמבודיה

גידי השכים קום והלך לטאי-צ'י בשש וחצי בבוקר. מיד לאחר מכן חלק יצא לשייט קייאקים סביב אחד האיים הקטנים שעגנו לידם.

6da8984b8fa483b0ab2f780428c48d33.png?l=6

לאחר שייט הקיאקים עלינו לארוחת בוקר והמדריך סיכם את השייט. הקברניט החל להשיט את הספינה חזרה ל- Lan Ha ובדיוק יממה לאחר שעלינו לספינה, ירדנו אל החוף. אנשי השירותים כבר ניקו את החדרים וכשהגענו למשרד החברה, שם חכה לנו המדריך שלנו, סון, התיירים החדשים כבר זזו לכיוון ההפלגה שלהם, עם אותו המדריך שהיה אתנו. לא נח לרגע. את אשתו ובתו בת שלושת החדשים לא ראה כבר כמה זמן.

עלינו לג'יפון שלנו והתחלנו לנסוע לכיוון האנוי. היות והיה לי זמן רב עד הטיסה, המדריך הציע שניסע בדרכים עוקפות ולא על הכביש המהיר. וכך היה. לאחר כשלוש שעות הגענו לשדה התעופה ונפרדנו מסון, המדריך, שהיה אתנו כמעט כל הזמן בעשרת הימים האחרונים. עם קשריו, הוא הצליח לסדר שלא נעמוד בתור הארוך ומהר מאוד סיימנו את תהליך הבידוק וקבלנו כרטיס עליה למטוס.

לאחר טיסה של כשעה וחצי, נחתנו בסיאם ריפ, קמבודיה, הממוקמת דרומית מערבית להאנוי. השעה היתה שבע בערב. היה חשוך מסביב, אך כשיצאנו מהמטוס הכה בפנינו חום של °30! איזה הבדל בין מזג האויר בצפון ויאטנם לצפון קמבודיה. יצאנו משדה התעופה הקטן ופגשנו את המדריך והנהג. מיד הרגשנו בהבדל במבטא בין הויאטנמים לקמבודים. האנגלית היתה הרבה יותר ברורה. גם המדריך הזה, ואנאק, היה חביב מאוד ומיד נוצר חיבור טוב. נסענו דרך הרחובות הראשיים של סיאם ריפ, שבעבר היה שמה אנגקור ולפני כן היו לה שמות אחרים, והגענו למלון (Sarai Resort and Spa). מלון מפואר וגם כאן, כמו בויאטנם, מיד רצו לשרת אותנו, לתת לנו כוס תה שחור (ללא סוכר), לקחת את המזוודות וללוות אותנו לחדר. התמקמנו בחדר ויצאנו לסבוב קצר ליד המלון שהיה במרחק הליכה של כעשר דקות מאזור שוק הלילה. התרשמנו, חזרנו למלון, מקלחת טובה ולישון.

היום האחד-עשר: סיור במקדשי אנגקור העתיקה

בסיאם ריפ רבתי חיים כמליון איש, כאשר בסיאם ריפ עצמה חיים כ- 400 אלף. מקום הרבה יותר גדול מכפי שתארנו. הרחובות עמוסי תיירים מהמערב. פירוש השם "סיאם ריפ" הוא תבוסת סיאם. הקְמֵרים, הכוללים למעלה מתשעים אחוז מהאוכלוסיה בקמבודיה, הביסו את הסיאמים במאה ה- 17 (טרום היות שמה תאילנד).

נסענו כעשר דקות והגענו למשרדים בהם רוכשים כרטיסים על מנת להכנס לקומפלקס המקדשים הגדול. לדברי המדריך, השטח הכולל של המקדשים הוא ב- 400 קמ"ר. בהחלט גדול ומפוזר על פני שטח רב. לאחר רכישת הכרטיסים נסענו עוד כברת דרך, ירדנו מהג'יפון והתחלנו ללכת לכיוון המקדש הראשון: אנגקור וואט ((Angkor Wat.

dd6a9e6ee681f1ba0fbcdf2db59112a0.png?l=6

כל המקדשים היו בתוככי יער עבות והתגלו במקרה על ידי משלחות צרפתיות. פירוש השם "אנגקור וואט" הוא העיר שהיא מקדש. המתחם נבנה במאה ה-12 לספירה (ישנם מקדשים שהוקמו 300 שנה קודם לכן באתרים אחרים) והוקדש לאי ההינדי וישנוּ. מאוחר יותר, קיבלו על עצמם הקמרים את האמונה הבודהיסטית. המקדש בנוי מסלעים וולקניים שנכרו עשרות קילומטרים צפונית מזרחית לאתר. לדברי המדריך, המכרה קיים עד היום. על אבני הבזלת או בשילוב ישנם סלעי גיר ואבן חול. במרכז ניצב מקדש בעל חמישה מגדלים המעוצב כפרח הלוטוס (אלמנט שנעשה בו שימוש רב במקדשים בפרט ובקמבודיה בכלל). גילופי האבן מרהיבים ביופיים. העיטורים כוללים צורות של צמחים, בעלי חיים ואנשים. חלקם נשחק ועובר שיפוץ. נכנסנו מהצד הדרומי וערכנו סיור במקדש הענק שהוא הגדול ביותר בעולם.

9b2b2c0afd850b0b21cda67e9abf5e73.png?l=6

פה ושם ראינו כמה נזירים עם גלימות כתומות מסתובבים או יושבים. אחד מהם ערך טקס שהתיירים הוזמנו להשתתף בו. עמדנו וצפינו כיצד הנזיר מברך תיירות ומרסס את פניהן עם מים קדושים.

6f00d695e30527507d86401782ac3e6e.png?l=6

יצאנו לכוון הרחבה המערבית המובילה למתחם נוסף.

7c1ece9c46d314aba5062d052acb7017.png?l=6

בירת ממלכת הקְמר נוסדה במאה התשיעית לספירה והאדריכלות הלכה והתפתחה והגיעה לשיאה במאה ה- 12, עם הקמת אגקור וואט. לאחר מכן החלה שקיעת הממלכה.

הטמפרטורה עלתה מ- 32 מעלות בבוקר ל- 37 מעלות לקראת הצהריים. לא היו כמעט עצי הצללה ולמרות הכובע שחבשתי וכמות השתיה הרבה ששתיתי, הרגשתי שהראש מתחיל לכאוב. המדריך הציע שאלך עם מטריה. הכיסוי הכפול של כובע ומטרייה עשה את העבודה. בהמשך הדרך הגענו לאזור השוק והמזון. נכנסנו למסעדה היחידה שהיה בה מזגן. איזה תענוג. הערכנו מאוד את ממציא המזגן, Willis Carrier. לאחר ארוחת צהריים קלה נפרדנו מהמזגן וחזרנו למתחם המקדשים.

3fe1e8a7a43f31953b290d6e7c671bdd.png?l=6

המשכנו לכיוון אנגקור תום (Angkor Thom). היו עדין לא מעט מבקרים, אך כמותם פחתה כנראה בגלל החום.

8d08a2721142bfcde4e84635c2933e85.png?l=6

באזור היו עצים גבוהים ומשפחה חמודה של קופים. עמדנו והסתכלנו על אמא מיניקה קופיף קטנטן כשלפתע הרגשתי שמישהו חוטף לי את בקבוק המים מהיד. תוך חלקיק שניה ראינו את הקוף רץ עם בקבוק המים שלי והתיישב על אבן. פתח בשיניו את המכסה, שפך קצת מים ואת השאר גמא. כשסיים, זרק את הבקבוק (כנראה לא למד שפלסטיק ממחזרים ובכל מקרה לא זורקים בשטח) ורץ עליז וטוב לב. איזו מיומנות שהוא רכש בפתיחת בקבוקי שתיה. ליד כל מקדש הוקמה בריכה ששימשה גם כמקור מים וגם כמגן. מרץ היא עונה יבשה, אבל בהגיע המונסונים בקיץ, כל הבריכות נמלאות מים שחלקם נשארים גם בעונה היבשה. בתוך הבריכה השתכשכו כמה קופים קטנים כשההורים צופים מלמעלה.

מקדש אנגקור תום, שהפירוש הוא "העיר הגדולה", הוקם במאה ה- 12, מוגן בחומות גבוהות. לעיר ישנם חמישה שערים ועל כולם סותתו ארבע פנים גדולות. בתוך העיר הוקם מקדש ששמו באיון (Bayon). על הקירות ישנם תבליטים מסותתים של תהלוכות צבאיות כשהמלך רוכב על פיל, דמויות השטן מול דמויות האל הטוב ותאור הקרבות ביניהם, של דמויות נשים רוקדות ואלמנטים צמחיים. משם הלכנו אל מקדש באפון (Baphoun) שנבנה במאה ה- 11 לספירה. בתוך המקדש ישנו פסל גדול מאוד של בודהה שוכב. יצאנו למרפסת הפילים (Elephant Terrace) שהיא רחבה גדולה המעוטרת בדמויות פילים, טיגריסים, אריות, נחשים, וגארוּדה (העיט של האל וישנו). ככל הנראה היא שמשה למצעדים לפני המלך.

f3ceb2375d7da3400eb0720c75aa051e.png?l=6

כאן פגשנו את הנהג שלקח אותנו למקדש האחרון להיום: מקדש טה פרום (Ta Prohm). בכל הזדמנות שפגשנו את הנהג (שלוש-ארבע פעמים), הוא חילק לנו בקבוקי מים קרים ומגבות רטובות קטנות עם ריח של נענע. מחייה המעולפים מהחום. המקדש נמצא בתוך יער שחלק מגזעי העצים השתרגו וצמחו בתוך המבנים. המשלחות הצרפתיות (ולאחר מכן יפניות, גרמניות ואחרות) ניסו לברא את היער כפי שבראו את היערות במקדשים האחרים, אך הענפים השתרגו כל כך חזק, שכל נסיון לכרות היה ממוטט את המבנים. המראה שנותר מדהים. קומפלקס המקדשים נבנה על פסגת גבעה כשבריכת מים, כמו במקדשים האחרים, חוצצת בינו לבין היער.

22062e8615a504c8ab0413474fa83fcc.png?l=6

יש לציין שבמספר אתרים ממשיכות להתבצע חפירות ארכיאולוגיות ופעולות שיקום.

1f04c964adc37e555db757038b2a8242.png?l=6

חזרנו למכונית ויצאנו מהמתחם, לא לפני שעברנו בעוד אזור שווקים וקניתי חולצות מקומיות.

משם נסענו לסיאם ריפ. הגענו למלון והלכנו להתרחץ ולנקות את הנעליים המאובקות מאוד מההליכה על אדמת החול הדקיק אבקתי. לאחר ארוחת הערב במלון, גידי יצא לשוק הלילה ואני העדפתי להשאר במלון ולקרוא.

3b9554c4f603a55d6969480e73b94ecf.png?l=6

היום השניים-עשר: הר, מקדש, מרכז להצלת בעלי חיים ושייט על אגם

החום המעיק המשיך והגיע בשיאו ל- 38 מעלות. לשמחתנו, בחלק גדול מהיום היינו באזורים מוצלים. יצאנו מסיאם ריפ לנסיעה של כ- 50 ק"מ צפונה, להר שנקרא Kbal Spean שפירושו: ראש הגשר. לאחר שטיפסנו אל פסגת ההר, הבנו מדוע נקרא כך. אך לא נקדים את המאוחר.

בדרך עברנו כפרים שמזכירים מאוד את צורת הבניה בויאטנם. כמעט בכל כפר ניצבים דוכני מכירה של מזון, כלי בית, רהיטים וכלי עבודה והמדריך סיפר שבד"כ הנשים מקימות אותם כדי לעזור בכלכלת הבית. ואכן ראינו רק נשים או ילדים ליד הדוכנים. למרות שקיים חוק חינוך חובה, עושה רושם שהחוק לא נאכף באזורים הללו. הכביש, שהיה טוב בתחילתו, הפך למשובש והוא בשלבי שיפוץ. עצרנו ליד אחד הבתים שגדל בו עץ קשיו.

443c04408eef15eee4df04ada76405ad.png?l=6

אב המשפחה שגר במקום הוא ידיד של הנהג שלנו. יש במשפחה לפחות ארבעה ילדים אותם ראינו. לכלוך ודלות שולטים בכל, אך הם מחייכים וטוב להם. המשכנו בדרך ומולנו הופיע קטנוע (גם שם הקטנוע הוא כלי הרכב הנפוץ) שבקושי אפשר היה לראות את הנהג. הוא היה עמוס בפריטים למכירה: החל מבגדים, דרך כלים ועד לכלי עבודה. לקטנוע הזה קוראים: mobile buggy (עגלה נוסעת) והאיש לוקח איתו את מה שאשתו ואולי אנשים נוספים מכינים בבית ונוסע למכור את התוצרת ברחבי האזור עד שמוכר את הכל ואז חוזר הביתה ולוקח נאגלה חדשה.

b429eabbb1937d5075afced6a535cd7a.png?l=6

הגענו לחניה והמדריך, שהבין שאנחנו אוהבי טבע ובעלי חיים, סיפר לנו שהוקם לפני מספר שנים מרכז להצלת בעלי חיים שפתוח רק בשעות הבוקר. שאל אם נרצה לבקר. בודאי שרצינו. הלכנו למרכז השיקום והצטרפנו למדריך שהוא ביולוג קמבודי ושני תיירים ניו זילנדים. באנגלית מצויינת הוא הסביר על מטרת המרכז ואילו בעלי חיים ישנם שם. המרכז הוקם במטרה להציל בעלי חיים שהיו בשבי האדם. חל איסור על אחזקת בעלי חיים מהטבע וכשהללו נמצאים, הם מועברים למרכז השיקום. במקום נמצאים קופי גיבון, קופי מקוק, טווסים, צפרים, והמרכז משמש גם כבית גידול לבעלי חיים נכחדים כמו צב היבשה והים. לצערנו את רובם לא ניתן לשחרר לטבע או משום שהם אגרסיביים מאוד בגלל צורת מחייתם בעבר או שהם כל כך תלויים בבני אדם שלא יוכלו לשרוד בטבע. הם חיים בכלובים גדולים מאוד. עברנו בין הכלובים והמרתקים ביותר היו כמובן הקופים. לאחרונה החלו בבנית חצר גדולה שבה יחיו זוגות גיבונים ואולי יתרבו. במרכז מתנדבים ועובדים אנשי מקצוע מגרמניה, ארה"ב, בריטניה.

ff7929164cfb7afb8c2abfba8d954589.png?l=6

6c9e83470314b8adba90c88276fce538.png?l=6

הביקור היה מענין מאוד, אך די מדכא ולא אופטימי במיוחד, בעיקר משום שהתקציבים דלים וגם אם משקמים היום, מי יודע מה יהיה בעוד עשרות שנים.

חזרנו לחנייה והתחלנו לטפס להר קבאל ספין. השביל היה נקי מאוד משום שמנקים אותו כל הזמן. זוהי שמורת טבע אך מאפשרים לאנשים המנקים אותה לגור במקום.

8d94233ec7214131ec762a7746b385e8.png?l=6

להפתעתנו, היו הרבה מטיילים. כולם תיירים. צעירים ומבוגרים, קבוצות ויחידים. הגענו לפסגה וסוף סוף ראינו טיפת מים בתוך ערוץ הנחל, שבעונה הגשומה עולה על גדותיו. עתה, כשיבש, ראינו את הגילופים על האבנים שבתוך הנחל. גילופים של פרחי לוטוס, של אלים הינדים, ודמויות שונות. מעניין שלמרות הזמן וזרימת המים, הגילופים נראים היטב ולא נשחקו. הנחל בזרימתו חתר בסלע ויצר מעין גשר שתחתיו עוברים המים. על שמו נקרא ההר: ראש הגשר. אז מי פיסל וגילף? היו אלו אנשי ממלכת הקמר מהמאה התשיעית לספירה. לדברי המדריך, כאן היה המקדש הראשון של האימפריה הקמרית. עיר המלוכה שכנה כ- 30 ק"מ מזרחית לנחל. במלחמת האזרחים שהוביל פול פוט בשנות השבעים של המאה העשרים, האזור מוקש ואנשי הקמר רוז' שלטו בו. לאחר שהובס והושלט סדר, ניקו את האזור ממוקשים וכיום הוא מטוייל מאוד.

dc4023f53ebb28d89ca148636315d9c3.png?l=6

ירדנו חזרה למגרש החניה ונסענו למקדש האחרון: באנטיי סריי (Banteay Srey, מצודת הנשים). מקדש שנבנה במאה העשירית לספירה לכבוד אשה נעלה, ככל הנראה נסיכה. המקדש בנוי מאבל חול ובה גילופים יפים. מקדש קטן מימדים בהשוואה לאחרים.

e4c680f22b748e94120a90207d164afb.png?l=6

בעת הסיור במקדש, שמענו קולות נגינה ושאלתי את המדריך מהיכן הם. הוא סיפר שישנה תזמורת שמנגנת שירים קמבודיים ליד המקדש. ואכן כשיצאנו מהמקדש, ראינו חבורה של שמונה נגנים על כלי נגינה שונים ותיירים עומדים ומאזינים. חלקם עברו ונתנו טיפ.

5cb67f16323ede1df17da1cfdf997e43.png?l=6

המשכנו ללכת לכוון היציאה מהאזור וראינו כמה שוורים ופרות מבוססים בבוץ שנותר מהגשמים שירדו חודשים רבים קודם לכן. הבקר רזה מאוד.

הגענו לחניה ונכנסנו למסעדה שהיתה עמוסת תיירים. המתנו זמן רב ורק לאחר שהזכרנו שאנחנו עדיין ממתינים, קבלנו את המנות שהזמנו. ליד המסעדה ישנו מרכז מידע על המקדש והחפירות שנערכו בו.

לאחר הארוחה חזרנו למכונית ונסענו חזרה למלון, לנוח לפני קינוח הטיול: שייט על אגם טונלה סאפ (Tonle Sap). ,Tonle Sap שפירושו הוא האגם הגדול, הוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר בדרום מזרח אסיה. שטחו 2,700 קמ"ר ואורכו 250 ק"מ והוא נשפך לנהר המקונג בויאטנם. בעונה הזו הוא רדוד מאוד, אך בעונה הגשומה עולה מפלסו עד שבעה מטרים מעל רמתו הנוכחית.

יצאנו אחר הצהריים מסיאם ריפ לכיוון האגם. בדרך עברנו ליד חווה לגידול פרחי לוטוס. פרח יפהפה וגדול מימדים. מאות פרחים בשלבי צמיחה שונים: החל מניצן קטן ועד לפרחים שסיימו חייהם. הלכנו על השביל החוצה את בריכת הגידול לשניים.

0341c40cdc879f2ba4839179b245f2ee.png?l=6

המשכנו לאגם וכשהגענו, חשכו עינינו: כמות אוטובוסים וכלי רכב עצומה ומספר התיירים והמקומיים גדול עוד יותר. אך הכל זז מאוד מהר ועלינו על סירת עץ עם מנוע שעולה ויורד בהתאם לגובה המים. ישבנו על כסאות נמוכים והתרחקנו מהקצה כדי לא לחטוף מים ובוץ שעלו מתחתית האגם. קיווינו שהמנוע לא יתקע בבוץ. כל הסירות נראו מתפוררות, אבל כולן שטו וכנראה גם חזרו בשלום. הפלגנו בין כל הסירות כש"הקברניט" מתמרן בין הסירות. בהתקרב סירה אחרת, הגלים היו גבוהים והסירה קיפצה מגל אל גל.

0d38486ba77263a2cc146691845e800d.png?l=6

לאט לאט הנוף התחלף מצחיח ליער עבות בשני צידי האגם. האגם התרחב והמרחק בין הסירות גדל. בתים צפים החלו לצוץ וביניהם צפו גם בקבוקים ופסולות אחרות. באופק ראינו מקבץ גדול של בתים צפים והמדריך הסביר לנו שזה כפר שקיים באזור עשרות רבות של שנים.

684d88b7a6980fe532f408c02d223a61.png?l=6

התושבים מבלים את כל חייהם על הבתים הללו. התקרבנו לבתים הצפים העוגנים בצפיפות אחד לשני. ישנן סירות המשמשות כבית ספר, מרכזי קניות המשרת הן את התיירים והן את המקומיים, רשות מקומית ומבנים ציבוריים נוספים.

8571c05ed1e3618533d0096d28b4fff1.png?l=6

בשנים האחרונות, סיפר המדריך, כמות ומגוון הדגה באגם פחתו בגלל דיג יתר. לא ברור מה הממשלה עושה בנדון. הסירה שלנו עגנה ליד אחד ממרכזי הקניות ועלינו אל סיפונו. הצטרפנו לעשרות תיירים שעמדו שם, רובם ככולם סינים. רעש והמולה. הסתכלנו סביב והמדריך הציע שנרד ונחזור לסירה, שם נוכל לראות את השקיעה בשקט ושלוה. חזרנו לסירה, הקברניט הרים את העוגן, והתחלנו לחזור כשהשמש שוקעת לאיטה במערב. ברקע הכפר הצף, סירות חולפות וכדור השמש הופך מצהוב לכתום ולאדום.

c03cbc77bbf26ede1d0d439829ed6808.png?l=6

חזרנו לחוף מבטחים, עלינו על היבשה וחזרנו לג'יפון. זהו. הפינלה של הטיול. נסיעה של קצת פחות משעה והגענו חזרה למלון. נפרדנו מהמדריך והנהג ועלינו לחדר לסדר את המזוודות.

לאחר ארוחת הערב, התארגנו לקראת החזרה לארץ למחרת.

הימים השלושה-עשר וארבעה-עשר: חזרה לארץ

לאחר ארוחת הבוקר ירדנו ללובי והמתנו לנהג שהסיענו לשדה התעופה. טסנו להונג קונג. שמחנו לחזור למזג אויר קריר ונעים. עננים נמוכים כיסו את האזור. לאחר מספר שעות עלינו לטיסת לילה שארכה כתשע וחצי שעות ונחתנו למחרת לבוקר חורפי בארץ.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של yoavm10?

הפוסט הבא ›
מיאנמר, חלק 4, אגם אינלה
מיאנמר, חלק 4, אגם אינלה
מתוך הבלוג של yoavm10
11-05-2019
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
מיאנמר, חלק 3, בגאן והר פופה
מיאנמר, חלק 3, בגאן והר פופה
מתוך הבלוג של yoavm10
29-04-2019
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של yoavm10 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

כף לחזור למקום המדהים הזה

השמים אינם הגבול למי שרוצה לטייל גם עם מגבלה. העולם יפה,אל תוותרו!
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 
מטייל מאז ומתמיד ואוהב לשתף.
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 
מטייל מאז ומתמיד ואוהב לשתף.
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על סיאם ריפ

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי סיאם ריפ? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
סגור
×