צ`יצ`יקסטנאנגו

צ`יצ`יקסטנאנגו היא עיירה יפהפיה ומעניינת עם שם מצחיק. האטרקציות בעיירה הן השוק הצבעוני, הגדול ביותר במרכז אמריקה והמנהגים התרבותיים שנשתמרו באזור,הכוללים טקסים פגאניים-נוצריים. יובל מוקסם מן השוק ומטקסי השמאנים ומלמד אותנו דבר או שניים על סחר הוגן.
capri
|
תמונה ראשית עבור: צ`יצ`יקסטנאנגו

אל צ`יצ`יקסטנגו

אחרי 3 שבועות באנטיגואה, אני כבר מצליח לתקשר עם העוברים והשבים, לקנות מטריה בשוק (15Q) ולקנות כרטיס למיקרובוס לצ`יצ`יקסטנאנגו (30Q), עם בן דודי אליו חברתי. רוב הנוסעים מתכוונים לבלות את סוף השבוע בפנחצ`ל שעל שפת לאגו דה אטיטלן, והנהג מוריד אותנו בצומת לוס אנקואנטרוס (Los Encuentros) שם הנהג מצרף אותנו לטרנזיט מקומי לכיון צ`יצ`י.

לראשונה אני נתקל באמת בתחבורה המקומית. לתוך הטרנזיט הקטן נכנסים עוד ועוד אנשים. כשהוא עמוס ב-16 נוסעים (ב11 מקומות) וכבר נדמה שאין מקום לסיכה, עוצר הנהג ליד משפחה של 7 נפשות, שתוך שניות ספורות עולה כולה על הטרנזיט. אחרי כשעה של נסיעה בין ההרים, אנו מגיעים לצ`יצ`יקסטנאנגו. גם בימים ללא שוק, בולטת הכיכר המרכזית בפיגומי העץ הגדולים, המוכנים לימי השוק. בחרנו להגיע ביום שבת על מנת להתמקם ולראות את ההכנות לשוק.

בחורה חביבה העונדת תג "מדריך" של ארגון התיירות המקומי, מציעה לנו לקחת אותנו למלון ואנחנו בעקבותיה. מלון אל טלפונו (El Telefono) הוא מלון קטן, בנוי עץ, עם חדרים נעימים ומרפסת מקסימה וירוקה הצופה על בית הקברות הססגוני של צ`יצ`יקסטנגו. מנואלה, בעלת המלון, לבושה בלבוש המסורתי (כמו כל תושבי העיירה) לבבית, נעימה ועושה חשק להישאר עוד יום.

עד הערב עוד נספיק לבקר במוזיאון המקומי הנמצא בחצר המרכזית ומציג עתיקות ואריגים מעניינים מהסביבה (5Q), וללכת למקדש פסקואל אבאח, אליו עוד נחזור. בערב אנחנו מצטרפים למיסה בכנסייה המרכזית. הכנסייה, המקושטת בקישוטים צבעוניים, מזכירה יום הולדת או תפאורה של הצגת כיתה ו`. מעל כס הנואמים תלויה יונה ומתחתיה כדור המסמלים את רוח הקודש מעל העולם.

רגע לפני תחילת המיסה אני מבחין בכדור מתנתק לאיטו מחיבוריו. מכווץ את אישוני בציפייה להתנפצותו הקרובה ברעם אדיר על רצפת הכנסייה, והנה, נופל הכדור על הרצפה ומקפץ עדינות. לא כדור זכוכית כי אם בלון, גלובוס של העולם. מזל של הפשטות. את המיסה לא נתאר בפרוטרוט כי היא הייתה ארוכה עד מאוד, אך מעניינת.

מוקדם בבוקר אני משכים לקול הסוחרים העוברים ברחוב מתחת המלון, נושאים את סלי הענק שלהם, (או השולחנות, הוא השקים) בדרך כלל על הראש (הנשים) או ברצועה מול המצח (הגברים). אני יוצא השכם בבוקר לראות את השוק המתעורר. מוטות עץ ופיגומים שונים נישאים אל על, מרכיבים אט אט את השוק הגדול ביותר במרכז אמריקה. בתחילת היום הרחובות עדיין נקיים וריקים מתיירים ונעים וקריר להסתובב בחוץ. 

לתחילת הכתבה

שוק ובתי קברות

קצת לפני 9 בבוקר אנחנו פוסעים שוב לעבר פסקואל אבאח, שם הובטח לנו שמתקיים מדי בוקר טקס של המאיה. ואכן, הטיפוס הקצר השתלם. במעלה הגבעה, ליד הפסל הקטן בן מאות השנים, עומדים מספר שאמאנים ליד מדורות נרות ופרחים. בידיהם פחית שימורים עם קטורות, והם ממלמלים מילים רבות שחלקן לא הבנו אך חלקן כללו - עולם הכסף, עולם הזהב, עולם הנחושת, אוטובוס, מיקרובוס ועוד. בהחלט חוויה מרגשת שאנו מקפידים לחוות מרחוק מפאת הכבוד למקום ולאנשים.

אנחנו חוזרים לשוק ומגלים אותו בתפארתו. מרכז העיירה כולו, הופך לשוק ענק המכיל אלפי מוכרים וקונים. הכול. חפצי אומנות רבים. דוכני אוכל, ירקות, פירות מוצרי קוסמטיקה, בין החצרות אנו מוצאים גם שוק חזירים ובעלי חיים נוספים.  צ`יצ`י, בהיותו יעד תיירותי ראשי, הביאה את אמנות המיקוח לשיאים חדשים. אנו, הישראלים, בתור מזרח תיכוניים בקיאים באמנות ושולטים יפה במרכיביה, גם כאשר איננו שולטים בשפה. (90% מהתקשורת היא לא מילולית - "טיילר דרדן, מועדון קרב").

מה המחיר הראוי? מתי המוכר יגיד, "עד כאן! מפה אני לא יורד" ו"כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?" וכל שאר הביטויים, ששפת הגוף מסגירה טוב בהרבה משפת המילים. מטיילים רבים הפכו את נושא ההתמקחות לדרך חיים- לעולם לא לקבל את המחיר הראשון שמוצע. בצ`יצ`י, זה נכון. אך במקרים רבים אחרים, אני השתדלתי לנהוג אחרת. אני השתדלתי להציע, לא את המחיר הנמוך ביותר, אלא את המחיר ההוגן ביותר.

התורה הקפיטליסטית גורסת כי המוכר תמיד ישתדל למכור במחיר גבוה ככל שיוכל והקונה ישתדל תמיד לקנות במחיר הנמוך ביותר האפשרי. כך נולדו מנגנוני ניצול ושיעבוד גדולים בין העולם המערבי לעולם השלישי. החקלאי שקוטף את פירות הקפה, אינו יכול להגיע ללקוח במערב כדי למכור לו את הקפה במחיר הוגן, וחברות הסחר שקונות ממנו את הקפה, מנצלות את מצבו ומעניקות לו מחיר עלוב עבור עבודתו הקשה (תנסו לקטוף קפה, טירוף). כך גם בשווקים ובמקומות הסחר כאן. העובדה שהמוכרת, שעבדה שבוע שלם בשביל לארוג את האריג הזה, מוכנה למכור אותו אפילו במחיר זול כי היא  זקוקה לכסף, לא מעידה על היותו מחיר הוגן. אני השתדלתי, בכל הפעמים שהתמקחתי, לשאוף לא למחיר הנמוך ביותר, אלא למחיר שלפי דעתי משקף את שווי הסחורה והעבודה שהושקעה, גם אם ברור לי שהמוכרת תמכור ביותר זול. כמה עבודה הושקעה? כמה שווה יום עבודה? זה כבר לשיקול דעתכם (בישראל, 100$ לפחות. בגואטמלה חישבתי בערך לפי 100Q - 14$) וכך, פחות או יותר, ניסיתי, ואני מנסה עדיין, לקנות במחיר הוגן.

בסביבות השעה 14:00 עוזבים את העיירה מרבית התיירים ומשאירים את השוק מרוקן, ואת המחירים נמוכים. הסוחרים מתחילים לקפל את הסחורה ואנחנו יורדים לכיוון המלון. בעודנו צופים על בית הקברות בדרכנו, עובר לידנו צוות צילום של ערוץ טלוויזיה איטלקי המצלם סרט תעודה על גואטמלה. הצוות, מלווה בשני שוטרים ואיש לשכת התיירות המקומית, פוסע לעבר בית הקברות. כל ההמלצות מדברות על זהירות רבה מהגעה לבית הקברות ואני מנצל את ההזדמנות ומתלווה אל צוות הצילום.

שם אנחנו מוצאים קברים צבעוניים בקומות. (הצבעים משקפים את תכניות המשפחות בעולם הבא ומשתנים תדירות). שם אנחנו מוצאים עוד שמאן מבצע טקס ושם אנחנו גם פוגשים בלוי סחבות שכנראה גר בבית הקברות (הוא בוודאי אחת הסיבות מדוע לא כדאי להגיע הנה בלי ליווי). כאן אני גם הופך לכוכב רקע בסרט האיטלקי (אמור לצאת בספטמבר, חפשו אותי שם...)  לעת ערב אנו מתיישבים במרפסת בחברת מספר תיירים נוספים. לוגמים קפה "אל נח`לה" שהגיע איתנו מהארץ ומתכוננים ליום המחרת, לנסיעה ללאגו דה אטיטלן

לתחילת הכתבה

מעט טיפים

  1. מלון אל טלפונו:  35Q לחדר עם מקלחת משותפת. לא הכי זול, אבל נקי, נעים ומקסים. הגעה - מהכיכר המרכזית, כשפניכם לכנסיה הראשית, תסתובבו 180 מעלות, רדו ברחוב, כשהכנסייה השנייה מימינכם, לכיוון בית הקברות. שימו לב לשלט הקטן מימין. בית הקברות ממוקם בערך 100 מטר במורד הגבעה. אתם יכולים גם לשאול כל אחד בדרך. 
     
  2. בית הקברות של צ`יצ`י: צבעוני וקורץ מאוד. לא מומלץ להגיע אליו לבד. הספר אפילו לא ממליץ להגיע אליו בקבוצה. תוכלו לנסות לבקש מאחד מהשוטרים להתלוות אליכם, או להסתפק במבט מרחוק. 
     
  3. פסקואל אבאח: מרתק לראות את הטקס, אך יש להקפיד לעשות את זה בעדינות וכבוד. הגעה - מהכיכר המרכזית יורדים למטה כשהכניסה הראשית משמאלכם. בפניה הראשונה ימינה (בסוף הירידה), פונים וממשיכים עד הסוף. עוברים דרך סדנת יצירה של מסכות עץ ועולים עם השביל הברור. אפשר גם לשאול כל אחד בדרך. בימי ראשון מתקיימים טקסים בסביבות השעה שמונה וחצי, תשע. תוכלו גם לשאול את המדריכים הרבים שמסתובבים בכיכר, וגם לשלם להם מעט, כדי שייקחו אתכם לשם ויסבירו על הטקסים ועל העיירה. 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×