קולומביה - טיול תרמילאים במדינה הרחוקה

בקולומביה, למרות שהיא כל כך רחוקה מהארץ ואולי יעד שלא ממהרים לנסוע אליו, אפשר למצוא לא מעט ישראלים ולהסתדר מצויין. כדאי לשים את הדעות הקדומות בצד, להתלבש טוב טוב (ישנם מקומות שקר בהם... במיוחד באוטובוסים), וליהנות מהביקור במדינה השונה הזו.
רועי רשיש
|
מפה
תמונה ראשית עבור: קולומביה - טיול תרמילאים במדינה הרחוקה

בוגוטה ומדג'ין

בוגוטה, קולומביה, 1 בלילה. אני מביט בחשש מהחלון של המטוס. בראש עוד מהדהדים עשרות סיפורי אימה על קולומביה. נכנסתי לשירותים ונעלתי את הדלת ביד רועדת, מביט בחשש לכל הכיוונים, התחלתי לפזר את הכסף המזומן בין כל הכיסים והמקומות המוצנעים. יצאתי לכיוון החנייה, נכנסתי למונית ואמרתי לנהג שייקח אותי לאיזור קנדלריה (Candelaria) שבעיר, שם כבר הזמנתי מראש מקום באכסנית פלאטיפוס (Platypus), המומלצת בלונלי פלאנט, אך לא מומלצת על ידי. המונית מתחילה בנסיעה ואני סוגר את החלונות ונועל את כל הדלתות, מחבק את התיק הקטן. נכנסתי להוסטל, לחדר, והלכתי לישון עם עין אחת פקוחה למקרה שלחדר יפרצו חיילי גרילה וייקחו את כולנו שבויים.

עצה מספר אחת: תשכחו מכל הדעות הקדומות שיש לכם על קולומביה.

לאחר סיבוב קצר בשכונה הצבעונית החלטתי לעבור הוסטל להוסטל בו אשהה מספר פעמים במהלך הטיול, הוסטל פטימה (Hostal Fatima), הנמצא באותה השכונה. ההוסטל בעל מחירים נוחים ופחות או יותר קבועים בקולומביה: 15 אלף פסו, שהם 8 דולר, ותשכחו מארוחות הבוקר. לבשתי מכנסיים ארוכים, שכן בוגוטה שוכנת בגובה 2600 מטרים ולכן מזג האוויר שם נוח וקריר כל השנה ויצאתי לסיבוב באטרקציות התיירותיות של העיר: נכנסתי למוזיאון הזהב המפורסם בעיר, אליו הכניסה חופשית ביום ראשון ובו אוסף גדול של... זהב, עליתי ברכבל למונסראטה, גבעה ממנה ניתן לצפות על העיר הענקית, וביקרתי בבית של יפתח.

שכונת קנדלריה שוכנת באיזור מרכזי ונוח של העיר, זו שכונה המזכירה את פלורנטין. זו שכונה שנזנחה והיגרו אליה צעירים רבים. ממש אפשר להרגיש את השינוי שחל בשכונה, כשהוסטלים צצים בכל פינה, לצד מועדונים ופאבים במבנים מוזנחים שחודשו. חיי לילה לא חסרים בעיר, החל ממועדונים קטנים בקנדלריה ועד מועדוני יוקרה באיזור סונה רוסה (Zona Rosa), אך המחירים אינם זולים וכך יוצא שבילוי במועדון עולה במחירו על מחיר ההוסטל והאוכל.

עצה מספר שתיים: באוטובוסים בקולומביה שוררים תנאים ארקטיים. התלבשו בהתאם.

לאחר עשר שעות נסיעה הגעתי למדג'ין (Medellin), נדחסתי לרכבת העילית בעיר ונסעתי לכיוון הוסטל סאנשיין בניהולו של יקי. ההוסטל החביב שוכן בקרבת פארק ז'ראס, איזור הבילויים של העיר. אחרי שצחצחתי שיניים (תמיד אחרי נסיעות ארוכות באוטובוס אני חש דחף עמוק לצחצח שיניים) יצאתי לכיוון מרכז העיר, שוב באותה רכבת עילית, שהיא הגאווה המרכזית של העיר. במרכז העיר מוצגים לראווה פסלים שמנים בעלי אברי מין קטנים, שפוסלו על ידי הפסל הקולומביאני בוטרו, בן העיר מדג'ין, כמו גם קתדרלה ומבני מנהל מרשימים. ניתן לקחת את הרכבת לתחנות השוליות שעולות על הגבעות בצדי העיר, שם יש רכבל שעולה לשכונות העוני הצפופות לתצפית יפה על העיר.

בהוסטל עמלו הישראלים על הכנת ארוחת יום השישי והצעתי את עזרתי בשטיפת הירקות. לאחר הקידוש והארוחה עברו הסועדים לזולה של ההוסטל והצטרפו  לחמישה ישראלים, שהיו בדיוק בעיצומה של מלאכת ה"תדלוק" שלפני היציאה. ניגשתי לשטוף פנים והתלבשתי, ובזולה כבר ישבו עשרה ישראלים לצד שני אירופאים מבולבלים. ביררתי לאן יוצאים וחזרתי להביא כסף. מההוסטל יצא טיול מאורגן, 15 ישראלים, בדרך למועדון, שם כבר חיכו להם עוד עשרה ישראלים, כי שניים הבריזו. הכניסה למועדון ה"בלו" (Blue) עלתה עשרת אלפים פסו וכללה בירה מהפאב, עיסקה טובה בהחלט. למתלבטים קיים מועדון ה"רד" (Red) בצידו השני של הכביש, ויש הטוענים כי הוא טוב יותר.

עצה מספר שלוש: תהיו ישראלים, בקולומביה הכל בר- מיקוח.

לתחילת הכתבה

קרטחנה, פלאיה בלאנקה וטגאנגה

דלת האוטובוס נפתחה בקרטחנה לאחר נסיעה של 13 שעות (מאה אלף פסו!) והגוף נדרש להתרגל להפרשי הטמפרטורות העצומים שבין האוטובוס (-50) לקרטחנה (+80). נסיעה במונית השירות הובילה אותי לשכונת חטסמאני (Getsemani), הנמצאת לצד העיר העתיקה, שם השתכנתי בהוסטל מרלין (Marlin) החמים. לאחר צחצוח שיניים יצאתי לכיוון העיר העתיקה והצבעונית, מוקפת החומות ששימשו הגנה מפני שודדי ים שבנייתם נמשכה כ-200 שנה (ותודה ללונלי פלאנט). חזרתי להוסטל למקלחת קצרה ויצאתי לכיוון המבצר קאסטיו דה סאן פיליפה דה באראחאס (קצר וקליט) לסיור קצר בין החומות והמנהרות הרבות שבו. חזרתי לאינטרנט, מקלחת קצרה וארוחת ערב באחת ממסעדות הפועלים בשכונה, בה ניתן להזמין תפריט היום (Menu Del Dia), ארוחה הכוללת מרק, סלט, תוספת ומנה עיקרית במחיר עממי.

לאחר מקלחת קצרה, התארגנה משלחת לאיזור המועדונים של העיר הנמצא ברחוב ארסנל (Arsenal), שם גילינו שרוב הבנות במועדונים הן בתשלום "ובמחיר מופקע לעומת באקוודור", כך יידע אותנו חברינו, המבוגר האחראי מההוסטל, אך "ללא ספק, אלו של תאילנד הן הטובות ביותר". למרות שהעיר קרטחנה מוגדרת כעיר מורשת עולמית של אונסק"ו, נראה שהמורשת העיקרית של העיר היא בעיקר זנות וקוקאין, אבל בכל זאת יש בעליבות הזו משהו מרתק ומושך. מונית ומיקוח של חצי שעה על מחיר השיט בסירה והגענו אני ועוד כמה חברים לפלאיה בלאנקה (Playa Blanca), שכשמו כן הוא. חוף לבן, מדהים, לצד עצי קוקוס ומים בצבע טורקיז. האי מבודד מכל ציוויליזציה ולכן מומלץ לקחת אוכל ושתיה, שכן באי המחירים מופקעים בהתאם. הסירה האחרונה לכיוון קרטחנה יוצאת בסביבות 16 אחרי הצהריים וניתן לישון על האי בערסלים, אוהלים, או סתם על החול (חינם!).

טגאנגה (Taganga) הוא כפר דייגים קטן, השוכן לצד העיר סנטה מרתה, כארבע שעות נסיעה מקרטחנה. אוכלוסיה: 1500. שפות מדוברות: עברית. תוצר מקומי: שייקים.

לאחר שהנחתי את המוצ'ילה בהוסטל ישראל (Israel), יצאתי לסיור ברחוב הראשי של העיירה לצד החוף הרגוע. קניתי שייק מזין של בננה אוראו והתיישבתי בחוף לצלילי להקת משינה ורעש המטקות. חזרתי להוסטל, שהיה בעיצומו של וויכוח סוער: האם לשחק פוקר בערב או לקנות ארבעה מגשי פיצה ולשבת בסבבה ולראות סרט. לאחר כשעה של וויכוח, החליטו הצדדים ללכת לישון ולדחות את ההחלטה הגורלית למחר.

בטגאנגה שלושה מועדונים, ה"גראחה" (Garage), השני, "ההוא שנמצא על הגג ברחוב הראשי" והשלישי, "של המקומיים". מרחיקי הלכת יכולים לתפוס מונית לסנטה מרתה במרחק של חצי שעה נסיעה ושם לצאת למועדונים גדולים יותר. למחרת יצאתי להליכה קצרה (דבר שאינו מובן מאליו) לכיוון החוף השני, הנמצא מעבר לגבעה שבעיירה, בכיוון השני מזה של סנטה מרתה, שם נמצא חוף שקט ויפה אף יותר. בטגנגה ניתן לעשות קורס צלילה ברמה של שני כוכבים במחיר של מאה דולר, או שלושה כוכבים במאתיים דולר, כמו גם לצאת לטרק של חמישה-שישה ימים בג'ונגל לעיר האבודה של בני שבט טיירונה, במחיר של כ-200 דולר. אפשרות נוספת היא לצאת בשייט לפארק טיירונה (Tayrona) הסמוך, פארק לאומי שמור ומוגן ובו חופים וג'ונגלים.

התלבטתי במשך שלושה ימים האם לצאת לטרק (צריך ללכת ברגל) או לפארק (צריך לקום מוקדם), ולאחר שלושה ימים גיליתי שאין לי זמן ונסעתי חזרה לכיוון סנטה מרתה, שם לקחתי אוטובוס של 20 שעות (!) חזרה לבוגוטה. בסוכנות הנסיעות בבוגוטה קניתי כרטיס במחיר מגוחך של 90 דולר לטיסה של שעתיים לעיירה לטיסיה (Leticia) שבדרום קולומביה, השוכנת על האמזונס.

בכתבה הבאה: אמזונס, יתושים, אקשן, דרמה וסוף מפתיע.

לחלקו הראשון של הטיול, הקליקו כאן.

יוצאים לטיול תרמילאים בקולומביה? כל המידע לטיול שלכם באתר "עפתי" >>

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×