קורפוס כריסטי

העיר בחגיגה, קורפוס כריסטי - חג לחם הקודש, גופו של הצלוב. אל תחמיצו את המזרקות המעוטרות בפרחים ואת הביצה הרוקדת על זרם המים. השנה ב-29 במאי.
אביב מברצלונה
|
מפה
תמונה ראשית עבור: קורפוס כריסטי
© איתמר ברק

הקדמה

"Al juny la falç al puny" אומרים בקטלאנית, ולאלו שלא הבינו הרי בעברית: "משנכנס סיוון המגל מוכן". זהו זמן של פירות מבשילים בו אוספים את הפרי אל הטנא. פסחא של רימונים, רוצה לומר, הפנטקוסטה (חג השבועות).

קטלוניה היא חבל ארץ ים תיכוני שטוף שמש שמהלכה מושל בלוח החגים, בעונות השנה ובבציר. עיבוד השדות, עבודת האדמה, עבודת השם הן שלוש מילים מאותו שורש. עיבוד השדות כאן מתייחד בגידולים כגון: חיטה, גפן וזית; והימים ימי קציר שעורים. באופן דתי, קורפוס כריסטי הוא יום של התרוממות רוח, של להט קידוש לחם הקודש. חג לחם החיים, גופו של הצלוב.

לתחילת הכתבה 

היסטוריה

היסטורית נעוצים שורשיו בראשית ימי הביניים: תקופה של גילדות בעלי מקצועות, של סוחרים, של בורגנות עתירת נכסים ותחילת התהוותן של הערים, של קתדרלות גותיות אומרות הוד. זהו חג כה עממי שעד מהרה הפך לחג העיקרי של העולם הנוצרי. חוגגים את הבשלת הפירות בחלילים, בנדבות ובחגיגות מלאות חיים, כמו מחולות המחניים ומופעי דרקונים.

אותו זרע שנזרע בראשית כסלו, נטמן בתלם, הבשיל שיבולים: "לעת פסחא רימונים - מזהיבות שיבולים; הילולת יוחנן לקציר שעורים. ובבוא יום פטרוס - בר מלאו אסמים". בעת הקציר, הבציר ומסיק הזיתים נעשית העבודה בחדווה ובששון. בזיעת אפיך תאכל לחם, שכן אם אין קמח אין תורה. מגל ישמח לבב אנוש. בכל התרבויות החקלאיות ברחבי העולם הופכת שמחת הקציר לחג. נערמים גלגלי השחת חיטה מזהיבה. והקוצרים המיוזעים חוגגים את היבול המופלא שנקצר מדלגים ומכרכרים. וחג הקציר מוביל למתן תודה, למנחות, מתת דגן אלוהי עתיק יומין. ולפולחנים של יחד. עבודת האדמה הופכת, איפוא, לעבודת השם.

חודש סיוון גם עשיר בשפע צמחייה. אור התכלת העזה. הפתגם מצביע על כך בבירור: "מפסחא לקורפוס כריסטי, באחד מימי חמישי". "מרחוק ומקרוב, קורפוס תמיד בסיוון". וכעת תאמרו: "הרותם פורח ובשדותינו ארגמן פרגים אורח." זוהי תקופת השנה, זה הזמן שהוא כה גדוש, בו הטבע הופך תערובת צבעים ופרחים האפייניים כל-כך לחגיגות של קורפוס.

בספרו "חגים ומנהגים מיום ליום: מסורות חיות בראי לוח השנה" מספק ז`ואן אמאדס הסבר על מקורותיו של קורפוס כריסטי ומשמעותו: "התאריך שנקבע לציון החג חופף לרגע בשנה הגדושה חדוות חגים ומסורות עממיות שמקורן בטקסים חקלאיים שהיו ואינם, תהלוכות לכבוד יצורים נסתרים ועלומים, שיצמיחו יבולים והודיה על הצמחתם. כל זה כבר התקיים ניכר ובולט לעין, התווסף לחג לחם הקודש שזה מקרוב בא. איבד את צורתו המוכרת ואומץ כחלק מן המסורת הנוצרית. לכן, אולי, הגיעו עד ימינו, כיוון שאילולא הפכו חלק ממנה, היו ודאי נעלמים."

חג קורפוס כריסטי הונהג על-ידי האפיפיור יוחנן ה-22 בשנת 1316, וקטלוניה היתה אחת ממדינות אירופה הראשונות שציינו אותו. העיר ויק החלה לציינו כבר בשנת 1318 וגירונה וברצלונה הצטרפו אליה בשנת 1320. ותוך זמן קצר גם הערים לאידה, טורטוסה, ולנסיה ופרפיניאן. עד מהרה יהפוך קורפוס לחגן הגדול של הערים, של הבורגנות, של מעמד הסוחרים ושל היזמים, של הגילדות ושל האומנים. של כמרים, אנשי דת, תלמידי סמינר, פקידי כנסיה ונכבדי העיר. חגיגה עירונית של לידה, מוניציפלית מאוד.

בברצלונה, בעיקר, יש לחג רלוונטיות עצומה. בשנת 1320, קבעה "מועצת המאה" שביום זה ייסגרו כל בתי המלאכה, החנויות ושו�קי העיר. ובשנת 1324 קיימה ברצלונה את תהלוכת קורפוס כריסטי הראשונה בתולדותיה. המלך מרטי, העניק כמנחה את כס מלכותו המוזהב לקורפוס כריסטי, שישמש ככן תמיכה לכלי הקודש.

לצלילי חמת החלילים צועד צבא הנפילים. אומרים שהשנה הם עשרה. הגברים צועדים חמושים באלות והנשים במניפות. הפר פוסע בעקבות הדרקון, התופים רועמים. האריה המוזהב שואג ליד הנשר הפורש כנפיו לעוף, עם המפלצות הנסות מעוצמת אלוהי הנוצרים הנורא. בעקבותיהם באים צלבים ודגלים, נזירים לבושי שחור-לבן, ופרחי כמורה המזמרים מזמור מלאכי כמעט.

עם מעבר התהלוכה חוגגת כל העיר. כולה מקפצת ומכרכרת בהמולה אחת מרהיבה. רוקדים הענקים זקופי הקומה. והענקית, רמת מעלה ונכבדת, אומרים שבכל שנה היא קובעת את האופנה. 

לתחילת הכתבה 

הביצה המחוללת

במזרקה הגותית הניצבת בחצר הקתדרלה, בזו שבחצר בית הארכידיקון (Casa de l`Ardiaca), ובחצר מוזיאון פרדריק מארס ברובע הגותי מרקידים ביום קורפוס כריסטי ביצה. סביב זרם המים הבוקע מן המזרקה קולעים סל גדול מעוטר בזר עלי דובדבן ושמים שם ביצה, שרוקנה קודם לכן מתכולתה; כאשר הביצה מוצבת על זרם המים הבוקע מן המזרקה הוא מניף אותה אל-על וגורם לה לחולל. אומרים שה- Ou com balla (הביצה המחוללת) מסמלת את לחם הקודש הנשמר באגן המזרקה, אבל זהו גם ה�רמז ברור לפריון. אמונה מושרשת גורסת, שאם הביצה נשמטת אל מחוץ לסל ונשברת, זהו סימן למזל רע.

מנהג זה בו מרקידים ביצה בקורפוס כריסטי מקורו, קרוב לוודאי, במאה ה-18 ומוצאו, כנראה, באיטליה. תחילה היה זה מנהג ייחודי לברצלונה, אולם מאוחר יותר אומץ גם בערים נוספות כגון: איגואלדה, מנרסה וטראגונה.

לתחילת הכתבה 

הזוית האישית

כמה וכמה מדריכי תיירים מזכירים את ריקוד הביצה בתיאורים מלווים בתצלומי צבע, אבל המציאות מקסימה, מרגשת ויפה מכל מה שניתן להעביר מבעד לחריר המצלמה. לפני כשנה, הגעתי לאחת המזרקות במקרה, משום מה פרחה עובדת החג מזכרוני, והתגלה לפני המראה המדהים. אני ממליץ למי שמגיע לעיר ביום זה לבקר באחד מהמקומות בהם מתקיים במשך כל היום ריקוד הביצה ולהשתתף כצופה בתהלוכות הססגוניות בעיר. האם גם כיום זו אכן ביצה הרוקדת או שמא, הניחו במקומה כדור פינג פונג לבן... בואו תבדקו בעצמכם. 

 

לתחילת הכתבה 

אירועים בברצלונה

(ליום 29 במאי, 2005)

  • 08:30-13:00- תערוכה של הקדוש (Exposició del santíssim) בקתדרלה הגותית.
     
  • 10:00- שירת הודיה שתתקיים בקתדרלה הגותית (Cant Laude)
     
  • 18:00- מיסה
     
  • 19:00- ריקוד הענקים (Ball dels gegants) בככר שלפני הקתדרלה.
     
  • 19:30- המלווים נערכים לתהלוכה (Exposició del seguici popular).
     
  • 19:45- תהלוכה (Processó) יוצאת מכיכר הקתדרלה עורכת סיבוב ברחבי הרובע הגותי וחוזרת לנקודת היציאה.

המידע על הארועים המתוכננים התקבל מלשכת התירות בברצלונה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×