קיץ בסידני

עופר חוזר לסידני, הפעם בקיץ כשהעיר רוחשת פעילות והחופים מלאי אדם גם באמצע השבוע. חוויות מה-Trop fest, מיום סנט פטריק, וממצעד הגאווה ...
judb
|
תמונה ראשית עבור: קיץ בסידני
© מאורי הירש

עיר שוקקת פעילות

בחזרה לסידני, הפעם בקיץ, כשהעיר רוחשת פעילות והחופים מלאי אדם גם באמצע השבוע. האירוע הראשון שאליו הלכתי היה ה- Trop fest, שהוא פסטיבל הסרטים הקצרים הגדול בעולם. כיאה לאוסטרלים, ה"מסביב" של האירוע חשוב לא פחות מהאירוע עצמו וכך כבר בשעות הצהריים החלו להתאסף אלפי אנשים לדשא המרכזי שבעיר - הדומיין Domain, כשבידהם שמיכות כדי שיהיה על מה לשבת, צידניות מלאות כל טוב, ששבשים, קלפים, נרגילות ושאר עיסוקים. גם אנחנו באנו (אודרי, ליאה, דניאל ושימי - סטודנטים יהודים שפעילים בקהילה ושחזרו לא מזמן מישראל, ואנכי), פרשנו השמיכה, הוצאנו הבירות והעברנו את הזמן עד הערב שבו החל שלב הגמר של תחרות הסרטים הקצרים.

הוא שודר על מסכי ענק במקביל גם במלבורן וסה"כ צפו בו למעלה ממאה אלף איש. 22 סרטים עלו לגמר (מתוך 611) והם הוצגו בזה אחר זה. על הסרטים היה לעמוד בשני קריטריונים: הראשון - שאורך הסרט לא יעלה על 7 דקות, והשני, שחייב שיופיע גפרור בסרט (כל שנה חייב שיופיע אייטם אחר). הסרטים אגב היו מצחיקים ביותר אבל הסרט הזוכה (שביימה סטודנטית יהודייה) היה דווקא דרמה.  ואם כבר הזכרנו בירה- היא נצרכת בכמויות ענק באוסטרליה ולא רק באירועים שכאלה. מישהו אמר לי שהוא בדק ומצא שזה המשקה הזול ביותר פר ליטר במדינה (הוא המשיך וטען שהאוכל הזול ביותר פר ק"ג הוא לא אחר מאשר בשר). שיא השיאים היה ביום סנט פטריק.

הקדוש פטריק הוא הקדוש האירי שהיום שנחגג לכבודו כל שנה הוא יום של "כיף, מוסיקה, צחוק ושמחה" כמו שהגדירה את זה נשיאת אירלנד. בתכל`ס זה אומר לשתות, וכמה שיותר יותר טוב. הפאבים של סידני (שבה גרים הרבה אירים או בני אירים) הרחיבו את תחום השיפוט שלהם גם לכבישים שמסביב להם ומהשעה 12 בצהריים (!) אנשים לבושים וצבועים בירוק התחילו לשתות ולשתות ולשתות, בפאבים ועל המדרכות והכבישים שמסביבם. הם המשיכו לשתות עד חצות הליל והלאה, שומעים מוזיקה אירית ועושים חיים. שמח בסידני.

לתחילת הכתבה

מצעד הגאווה

המרדי גראס- מצעד הגאווה של סידני הוא ארוע ענק שמושך הומואים ולסביות מכל העולם. השמחה משותפת לכולם והמצעד הוא הפגנה של חופש, שוויון וזכויות אדם. כבר בחמש אחרי הצהריים, שלוש שעות לפני המצעד, לא היה מקום להכניס סיכה על המדרכות שלאורך רחוב אוקספורד. ילדים וקשישים, נשים וגברים, סטרייטים ושאינם, כולם הצטופפו על המדרכות ולאורך המחסומים שהציבה המשטרה, פתחו שולחנות, אכלו, שיחקו קלפים וחיכו לתחילת המצעד. גם אני התמקמתי והצטרפתי לחבורה (למדנו להכיר אחד את השני במשך 3 שעות ההמתנה). כל מי שמסביבי דאג לדחוף לי בירות ופיצוחים ליד. למאבטחים ולסדרנים היתה עבודה חשובה מאוד- הם עברו בין כל הקהל, חילקו מדבקות או סוכריות, ואפילו צבעו לנו את הראש עם ספריי לשיער. 

בשעה שמונה התחיל המצעד. בהתחלה שורה אינסופית כמעט של אופנועים עם חברי הקהילה ההומו לסבית רכובים עליהם ואח"כ שעתיים של עגלות ענק ומכוניות של ארגוני ההומואים והלסביות השונים- הומואים תאילנדים ולסביות מיפן, הורים לילדים הומואים עם שלטי תמיכה בילדיהם, שוטרים גייז על מדים שזכו להרבה מחיאות כפיים ותרועות, לסביות אחיות בלבן, הומואים חובבי בנייה בליווי בובה של בוב הבנאי, הומואים נוצרים ומה אתם יודעים, אפילו הומואים יהודים (בשירה אדירה של הבאנו שלום עליכם כשהם נושאים מגני דוד). הקהל יצא מגדרו והריע לכולם. סיום המצעד היווה את אות הפתיחה לעשרות מסיבות בכל רחבי העיר שצהלה ושמחה עד שעות הבוקר שלמחרת.

ולא הזכרנו את חוף בונדי שאליו באים ע"מ לראות ולהראות ואת יתר החופים המצוינים של העיר (ונשות סידני חשופות החזה והישבן שמציפות אתם), ודרלינג הרבור שהוא מרכז הבילוי המשפחתי, וסנטניאל פארק שכל סוף שבוע יש בו אירוע אחר, ופינות החמד הירוקות עם מסלולי ההליכה היפים שצופים לאוקיאנוס, והפאבים המצוינים, והיאכטות שמשייטות במפרץ, ובית האופרה שבוהק בלובנו בלילה שחור, וקולנוע האיימקס עם המסך שלו שהוא בגודל של בניין מגורים, וסרטים על הדשא הגדול בלילות הקיץ החמים ועוד ועוד ועוד. כיף בסידני בקיץ. 

לתחילת הכתבה

 

יעדי הכתבה

סגור
×