קנדה - שבועיים במחוזות האטלנטיים

ניו-ברנזוויק ונובה סקושה הם מחוזות במזרח קנדה וכדאי לבקר בהם, בעיקר בתקופת השלכת. נסיעות לאורך חופים מפורצים, צעידה על קרקעית הים בזמן השפל, ביקור בביתה של "האסופית" וכמובן צבעיהם המרהיבים של עלי העצים, הם מה שיחכו לכם שם ויבטיחו טיול מושלם.
נחום וליאורה קרני
|
מפה
תמונה ראשית עבור: קנדה - שבועיים במחוזות האטלנטיים

נוחתים בניו יורק, ממשיכים למונטריאול

בחצי השני של ספטמבר 2009 ערכנו טיול של 12 ימים בשניים מהמחוזות (פרובינציות) האטלנטיים של קנדה. רוב סיפורי הגולשים על אזורים אלה סיפרו על טיולים ארוכים, יחסית, של שלושה שבועות ויותר. לרשותנו עמדו פחות משבועיים ולכן הטיול היה מבוסס בעיקר על נסיעות ממקום למקום ופחות על סיורים רגליים. ההכנות לטיול מהארץ היו שכירת רכב באתר www.carrentwiz.com, שהציעו לנו רכב (טויוטה פריוס) במחיר, הנמוך ב- 10% ממחירי חברות אחרות והזמנת שני לילות במלון במונטריאול (Quartier Latin Hotel). בכל שאר הלילות מצאנו מקום לינה "תוך כדי תנועה", בלי שום בעיה.

את הטיול התחלנו בנסיעה מניו יורק למונטריאול (כ- 600 ק"מ). כשעה נסיעה צפונה מניו-יורק. ב- Exit 16 על כביש 87, עצרנו במתחם קניות ( Outlet), ענק של כל המותגים הנחשבים, כדי להשלים את מה שלא הספקנו לקנות בניו יורק (ממש כדאי!) למונטריאול הגענו בערב. המלון בו התאכסנו נמצא במיקום מצויין ברובע הלטיני, קרוב לתחנת מטרו. הוא כולל חנייה בתשלום, אבל חוץ ממיטות אין בו כלום.

את יום הטיול השני התחלנו במאונט רויאל – ההר המשקיף על כל העיר וכולל גן גדול. העלייה לשם היא ברכבת התחתית, שכמו ברוב הערים בעולם קל מאוד להתמצא בקווים שלה, וההמשך באוטובוס. רכשנו כרטיס "חופשי יומי" ואיתו נסענו בתחתית ובאוטובוסים בעיר. לאחר סיור בגן ותצפית על העיר מלמעלה ירדנו ברגל לעיר, עברנו ב"צ'יינה טאון", שהיא שניים וחצי רחובות קטנים, עצרנו לאכול משהו סיני והמשכנו עד למזח. היות שעונת התיירות היא כבר לפני סיום, אין הרבה מה לראות או לעשות במתחם המזח. נסענו במטרו לאזור הכפר האולימפי ועלינו במעלית חיצונית למגדל שתומך את גג האצטדיון, משם נגלה מראה פנורמי של העיר כולה. בצמוד לכפר האולימפי יש גן בוטאני גדול (שאותו אפשר לראות ממרומי המגדל), ומוזיאון של צמחים מסוגי אקלים שונים.

לתחילת הכתבה

מקוויבק עד לעיירות של נובה סקושה

את היום השלישי התחלנו בנסיעה לעיר קוויבק. בחצי הראשון של הדרך נסענו על כביש 40 ואחר כך ירדנו לכביש המשני, דרך העיירות הקטנות לאורך הסנט לורנץ. במפה מסומנות כמה נקודות מעניינות מתחילת ההתיישבות באזור כמו כנסיות ומבנים עתיקים, אבל הרוב היה סגור. בחצי השני של היום סיירנו בקוויבק עצמה. יש סיור רגלי שמקיף את כל המקומות המעניינים בעיר, העתיקה בעיקר. מסלול הסיור ואינפורמציה על המקומות המעניינים מופיעים בכל מפה של העיר ואין צורך להגיע למרכז המבקרים. העיר העתיקה יפהפייה ומלאה בחנויות ובתי קפה. כדאי להתעכב בפינה המערבית של העיר העתיקה, ליד כנסיית נוטראדם, שם יש ציור קיר ענק על בנין בן מספר קומות. לא רחוק משם נמצא רחוב Chamlain, שבו יש מקבץ של חנויות קטנות וקרונית שעולה חזרה למעלה, לאזור הארמון. את היום סיימנו במסעדה צרפתית (לפי המלצות של מטיילים אחרים).

היום הרביעי הוקדש לנסיעה דרך מחוז ניו-ברנזוויק לכיוון נובה סקושה. בקנדה, אפשר לקבל אינפורמציה לתיירים רק למחוז בו נמצאים ולכן במחוז קוויבק (הערים מונטריאול וקוויבק) אין מפות של המחוזות ניו-ברנזוויק ונובה סקושה, בהם תכננו לטייל. אבל אל דאגה, על הכביש הראשי בכניסה לכל מחוז יש Welcome Center, שבו אפשר להצטייד במפות, לקבל אינפורמציה ולהזמין מקום לינה. עצרנו בדרך בעיירה Grand Falls, שבה יש סכר ומפל לייצור חשמל, אבל בעונה זו אין כמעט מים במפל והמראה אינו מרשים. מצד שני, טיול קצר באזור המפל והנהר הוא טוב למנוחה מהנסיעה הארוכה. את הלילה בילינו בעיירה Fredericton.

ביום החמישי נסענו עד לכף ברטון. בתכנון הטיול שלנו השארנו את הביקור באי הנסיך אדוארד לסוף (אם יישאר לנו זמן) ולכן נכנסנו למחוז נובה סקושה ולא עברנו לאי הנסיך אדוארד. נסענו ישירות לכיוון כף ברטון לאורך החוף הצפוני (דרך נוף Sunrise Trail). בדרך עצרנו במוזיאון היסטורי קטן ומיוחד, המוחזק על ידי משפחה, שנמצאת באזור כבר יותר מ-150 שנה, ושמענו סיפור מרתק על מלח שחזר אחרי שנתיים מהים ואשתו סירבה לקבל אותו בטענה שהוא אינו בעלה האמיתי. בערב הגענו לעיירה בדק (Baddeck), בכניסה לפארק כף ברטון.

היום השישי החל במוזיאון מרשים ביותר, שבו מוצגות תולדות חייו עבודותיו של אלכסנדר גראהם בל, שנמצא בעיירה בדק. מלבד המצאתו המפורסמת – הטלגרף - מוצגות שם המצאות רבות נוספות. הביקור במוזיאון מומלץ בחום. המשכנו לכיוון הפארק כף ברטון ונסענו נגד כוון השעון בכביש המקיף את הפארק (Cabot Trail). ביום זה מזג האוויר לא האיר לנו פנים ותוך כדי הטיול הרגלי במסלול מקסים עד לחוף האוקיינוס שנקרא Middle Head (מספר 25 במפת הפארק), החל לטפטף גשם שמאוחר יותר הפך לגשם חזק, כך שאת שאר הפארק ראינו מתוך האוטו ולא נוכל לספר או להמליץ על אטרקציות נוספות. את הלילה בילינו ביציאה המערבית של הפארק.

לתחילת הכתבה

ביקור בהליפקס ובמצוק הלבן בפגי'ס קוב

כשקמנו, בבוקר היום השביעי, עדיין היה קר ומעונן ולכן ויתרנו על חזרה לפארק כף ברטון (כרטיס הכניסה לפארק תקף ליומיים) ונסענו לאורך החוף המזרחי (דרך נוף Marine Drive) להליפקס (Halifax). הנסיעה לאורך החוף עם המפרצים הרבים יפה מאוד גם ללא סיורים רגליים במפרצים. באחד המקומות הכביש מגיע עד לים ונגמר. לרגע היינו בהלם, אבל אל דאגה, חיכתה שם מעבורת והעבירה אותנו, ביחד עם האוטו כמובן, לצד השני של המפרץ. את הלילה בילינו בעיירה Dartmouth, הצמודה להליפקס.

את היום השמיני התחלנו בעלייה למבצר של הליפקס – הסיטדאל. לאחר סיור וצילום עם החיילים בתלבושת המסורתית, ירדנו חזרה עד לנמל וסיירנו בטיול רגוע לאורך הרציף. בצהריים נסענו לפגי'ס קוב (Peggy's Cove), עיירת דייגים קטנטנה ומיוחדת במינה בשל הצוקים הלבנים שלחופה. מזג האוויר היה לטובתנו והיה נעים מאוד לטייל על המצוק הלבן המפורסם, כשרבים מסביבנו שוכבים ומשתזפים בשמש החמימה. אנחנו העדפנו לא לאכול במסעדה (היחידה) המפוצצת שם ועצרנו לאכול במקום אחר בהמשך הדרך על מרפסת שטופת שמש. מספר קילומטרים אחרי פגי'ס קוב יש אנדרטה לזכר נוסעי טיסת Swiss, שהתרסקה לים באזור ואפשר לעצור שם. בשלב זה החלטנו להוסיף את אי הנסיך אדוארד (לראות את החווה של ה"אסופית") למסלול הטיול ולכן את הלילה העברנו בצימר (Willow House Inn), שבעליו אנשים נחמדים בצורה בלתי רגילה בעיירה Pictou, הנמצאת חמש דקות מנמל המעבורת לאי הנסיך אדוארד (PEI).

לתחילת הכתבה

אי הנסיך אדוארד וגאות ושפל במפרץ פאנדי

את היום התשיעי התחלנו בארוחת בוקר נהדרת, שהכינו לנו בצימר ועלינו על המעבורת שנוסעת כשעה עד ל- PEI. השייט על המעבורת אל האי אינו עולה כסף וכך גם הכניסה לאי דרך הגשר, משלמים רק ביציאה מהאי - 42 דולר קנדי. הביקור ב- Green Gables – המקום בו גדלה האסופית, הבית, החווה והמשעולים שסביבה - מרגש במיוחד את מי שמכיר(ה) את הסיפור, למרות שכל המתחם תיירותי וממוסחר. האי עצמו יפהפה והנופים נהדרים. עזבנו את האי דרך הגשר הארוך (13 ק"מ), המחבר אותו לניו-ברנזוויק והגענו ל- Hopewell Rocks שבקצה מפרץ פאנדי (Fundy), שם אפשר לראות את הבדלי הגאות והשפל הגדולים ביותר בעולם. כדאי לתכנן שם את הלינה (המוטל הצמוד לשמורה Hopewell Rocks Motel & Country Inn מומלץ ויש מסעדה מצויינת - Broadleaf Guest Ranch - בקרבת מקום). רצוי להגיע לשם בשעות אחר הצהריים המוקדמות, לסייר בשמורה ואז לחזור גם למחרת בבוקר (משלמים רק פעם אחת דמי כניסה). כך אפשר לראות את החוף גם בגאות וגם בשפל. בכל מקום באזור פאנדי מקבלים את "לוח השעות" של הגאות והשפל.

היום העשירי הוקדש למפרץ פאנדי, אבל גם בו מזג האוויר היה סגרירי ומעונן. למזלנו, בבוקר הים היה במצב של שפל וכך יכולנו לטייל על קרקעית הים ולראות את הצורות היפות שמי הים חורצים בסלעים. בנסיעה לכיוון הפארק הלאומי פאנדי עברנו ליד Cape Enrage, אבל המקום היה סגור בגלל מזג האוויר. חצינו את הפארק בלי להתעכב ל- St. Martins, כדי לטייל קצת ב- Pundy trail ולהמתין לשעת הגאות כדי לראות את ההבדלים בין הגאות והשפל. קצת לפני הכניסה ל- Pundy trail, על חוף הים, יש מסעדה בה מגישים נזיד פירות ים מעולה, מתאים במיוחד ליום סגרירי. בזאת סיימנו למעשה את טיולנו בקנדה, נסענו לכוון בוסטון (יום וחצי נסיעה) והשארנו את האטרקציות של מדינות צפון ארה"ב (מיין, ורמונט) לפעם הבאה שנטייל באזור.

השלכת – הסיבה העיקרית לבחירת אזור הטיול ותאריך הטיול שלנו הייתה לראות את השלכת. התאריך הסופי נקבע בהתחשב בנסיבות משפחתיות ולכן הטיול נערך קצת לפני "תקופת השלכת", שהיא החצי השני של אוקטובר. בכל זאת זכינו לראות, לאורך כל מסלול הטיול, מדי פעם עצים שכבר שינו את צבעי עליהם לצהוב-כתום-אדום. הצבעים הם מרהיבים ומי שנתקל בהם בפעם הראשונה רוצה כל חמש דקות לעצור ולצלם וחושב כל פעם שאת הגוון הזה בין הצהוב לאדום הוא עוד לא ראה וכדאי להנציח אותו בצילום. בתקופה בה טיילנו, השלכת במיין הייתה היפה ביותר. שם ראינו את הריכוז הגדול ביותר של עצים בשלבים (צבעים) שונים של שלכת.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×