שתי פולניות יפות: ביקור חורפי בוורשה וקרקוב

מה עובר לכם בראש, כשאתם שומעים את המונח "טיול לפולין"? ככל הנראה, אתם חושבים על משלחות נוער, מחנות השמדה ועוד הרבה מכל ה"כיף" הזה. האם יש יותר מזה בפולין? כתבנו יצא לסיור בשתי הערים הגדולות. המסלול עשה הרבה כבוד להיסטוריה של הקהילה היהודית, אך גם נועד לבדוק אם שווה להגיע סתם כדי לבלות. מה שבטוח - כאן לא תקראו אף מילה על רגל קרושה. בהתחייבות.
איתמר ברק, מערכת אתר למטייל
|
מפה
תמונה ראשית עבור: שתי פולניות יפות: ביקור חורפי בוורשה וקרקוב
© איתמר ברק

"אני נוסע לפולין!", הודעתי לחברים ומשפחה והרגשתי כמו בן 16. עוד לפני שעליתי על המטוס, פולין גרמה לי להרגיש שוב צעיר ובזכות זה, כבר יש לה נקודות זכות אצלי... יצאתי לסיור קצר של טעימות משתי עריה הגדולות של פולין בימים שלפני חג המולד. ורשה וקרקוב עטו מחלצות חג וזו היתה בדיוק ההזדמנות לראות מה יש להן להציע. שמתי בצד את כל מה שחשבתי שאני יודע על המדינה והחלטתי לתת הזדמנות.

ורשה - לקלף את הכרך הסואן


הגענו לוורשה לעת ערב ופגשנו את המטרופולין הענק. כן, פה ושם יש לעיר חזות קומוניסטית. את פנינו קיבל מגדל "ארמון התרבות", שהוא התגלמות "האח הגדול" בעצמו או מבנה מטיל אימה מהסרט "מכסחי השדים" (גם התושבים בעצמם לא אוהבים אותו, בלשון המעטה). אך כנראה שהכל תלוי על מה בוחרים להסתכל. יצאנו אל העיר העתיקה. הבטתי סביבי וגיליתי בונבוניירה קטנה. רחוב Krakowskie Przedmiescie, החינני, מוביל אל תוך רובעים עתיקים וציוריים. חלפנו בו על פני חנויות ומסעדות ובעת ביקורנו, אפפו אותנו מכל עבר קישוטי חג מולד ססגוניים על פנסי הרחוב. כרכרת אורות, כמו מסיפור סינדרלה, ואריזת מתנה ענקית ונוצצת נדלקו בערב. הרחוב נמתח אל כיכר העיר העתיקה (Plac Zamokwy) משובבת הנפש – ארמון מלכותי אדמדם חולש על הכיכר, מסביבו בתים צבעוניים. כל אלו משמשים תפאורה פנטסטית להתרחשות סביב. תוסיפו לזה עץ אשוח ענק, המואר באור יקרות סגלגל ואמני רחוב, המפריחים בלוני סבון ענקיים וקיבלתם אינספור הזדמנויות צילום נהדרות.

הכיכר היא גולת הכותרת של העיר העתיקה, אך אנחנו המשכנו לטייל בין הרחובות. "לא לדרוך על הכביש!" אמר לנו בעברית המדריך ווּיטק. לא כי באמת הלכנו על הכביש, אלא כי הוא בסך הכל ניסה להפגין את הידע שצבר בעברית – זה מה שעשרות משלחות תלמידי תיכון מישראל עושות לבן-אדם... סיירנו בנבכיו המקושטים של הרובע, פוסעים על אבני הרחוב, בינות לבתים ופנסי הרחוב העתיקים. הגענו אל כיכר שוק (Rynek) מהמאה ה-12, סביבה בתים ססגוניים שחזיתותיהם מצוירות; חלפנו על פני שער מבוצר מלבנים אדומות (הברביקן), שנראה כאילו מפרק של "משחקי הכס" ועוד פינות נחמדות, שפשוט כיף להציץ אליהן.

עצרנו לארוחת צהריים במסעדת Zapiecek (רחוב Piwna 34-46). אם דגים מלוחים עושים לכם את זה, כדאי מאוד לנסות כאן מיקס הרינג משובח, במבחר טעמים (18 זלוטי, כ-20 שקלים). אגב, בעיר העתיקה פזורות נקודות WiFi חופשי ("הוט ספוטס") – חפשו את השילוט על פנסי הרחוב. כל שיהיה עליכם לעשות הוא להירשם עם כתובת הדוא"ל שלכם ותוכלו לגלוש.

הדבר הבא בוורשה
האתר החשוב ביותר שיושק בפולין ב-2014 הוא גם מושא גאוותם של תושבי וורשה – המוזיאון לתולדות יהדות פולין (www.jewishmuseum.org.pl). המוזיאון הוקם בתקציב ענק של 70 מיליון דולר, על חורבות הגטו היהודי, ברחבת האנדרטה המפורסמת לזכר מרד גטו ורשה. כבר כיום ניתן לבקר במוזיאון, השוכן במבנה שהוא פלא ארכיטקטוני, המציע כעת תערוכות מתחלפות. חידה: מכל אומות העולם, מאיזו מדינה האדריכל שעיצב את המוזיאון? התשובה: פינלנד! משום שאין לו כל זיקה ליהדות, האדריכל ריינר מלאמקי (Rainer Mahlamäki), קרא את התנ"ך כולו בחיפושו אחר השראה לתכנון המבנה ולבסוף בחר בסיפור קריעת ים סוף.

וכך, פסענו פנימה אל תוך המבנה המרשים, דרך פתח צר יחסית. קירות גבוהים, גליים ומקומרים, בצבעי אדמה ניצבו משני עברנו. התקדמנו ומולנו נפרש חלון זכוכית ענק, המשקיף אל עבר גינה ירוקה. אכן, חשנו קצת כאילו עברנו בחרבה אל עבר פתח לתקווה. עם זאת, במקום משה רבנו, הובילה אותנו נילי עמית, ישראלית החיה בעיר ומשמשת בתפקיד בכיר בהנהלת המוזיאון. "המוזיאון נועד כמובן עבור מבקרים מישראל, אולם הוא בהחלט אמור לחשוף גם את הפולנים לקהילה היהודית הענפה, שחיה כאן במשך אלף שנים, עד השואה". ואכן, בזמן ביקורנו הבחנו אפילו בקבוצות של ילדי גן, שכבר מגיל צעיר לומדים להכיר את הקהילה שחיה בארצם ותרמה לה כה רבות. התערוכה הקבועה תיפתח להרצה ביוני 2014. "אנו מתכננים לקלוט עד 800 איש בכל רגע נתון, אבל איך אמא שלי אמרה – 'נראה בכביסה...'", אומרת עמית בחיוך.

גוד טיים בוורשה
אם אתם מטיילים עם ילדים או שאתם חובבי מוזיאונים אינטראקטיביים, תוכלו לבלות שעה קלה במרכז קופרניקוס למדע (Centrum Nauki Kopernik, כתובת: Wybrzeże Kościuszkowskie 20). למרות שהמרכז המודרני היה הומה ילדים, מצאנו את עצמנו משתעשעים במיצגים: תוף הפולט עליך משב רוח, סימולטור טורנדו ועוד מיצגים שיעיפו אתכם (מילולית).

בילוי נוסף בוורשה הוא באחד הקניונים המרהיבים. מסתבר, שהפולנים הם חובבי קניונים מושבעים, בייחוד בחורף, אז הטמפרטורות צונחות. אנחנו בילינו זמן איכות עם הארנקים שלנו בקניון "מרפסת הזהב" (Złote Tarasy), הצמוד לתחנת הרכבת המרכזית. המבנה המרשים, המקורה בתקרת זכוכית מקומרת, היה מעוטר בקישוטי הכריסמס, המה בתושבי העיר שחיפשו מתנות לחג ובעיקר הציע את כל המותגים והרשתות שתוכלו לעלות על דעתכם. המחירים הרגילים היו דומים לאלו שבארץ או מעט זולים יותר, אך מבצעי החג היו מפתים ביותר. מול הקניון שוכן מלון פולוניה פאלאס (Polonia Palace) הנחשק, בו התארחנו. מדובר באחד המלונות היפים בעיר, המציין 100 שנים להיווסדו. הבניין הפריזאי-משהו לא נפגע במלחמה ומשך אליו במהלך ההיסטוריה דמויות מפורסמות רבות. אני לא הייתי כזה חשוב ובכל זאת, נהניתי מאוד מהשהות בו.

בערב שלפני עזיבתנו לקרקוב, אכלנו במסעדת "סטארי דום" (Stary Dom, כתובת: Puławska 104/106) היוקרתית, עם מארחינו הפולנים. אומרים שזה המקום הטוב ביותר בעיר ליהנות ממאכלים פולניים אמיתיים. בין פירוגי טעים (קרעפל'ך בתכל'ס), מבחר סוגי פטה נהדרים ועוד מנות, דיברנו (איך לא) על כל נושאי ישראל-פולין-יהודים-שואה. העיניים של כולם נדלקו, דווקא כאשר שאלתי אותם על היחסים שבין אנשי ורשה וקרקוב. "הו... ורשה וקרקוב הן כמו תל אביב וירושלים", צחקה נילי עמית.

כשפולין חולקה בין מעצמות אירופה, קרקוב ניתנה לאוסטרים. תושבי העיר זכו לחירות והורשו לדבר פולנית. לעומתם, אחיהם בוורשה אולצו ללמוד רוסית. "משום כך, קרקוב היא עד היום מרכז תרבותי חשוב ואופיה הוא משוחרר יותר", סיפר לי רוברט קפינסקי, מנהל במשרד התיירות הפולני. לפני שהספיק להמשיך, הגיח פתאום השף, מגלגל עגלת עץ והכין לנגד עינינו המשתאות סטייק טרטר, בטקס אנרגטי ומהפנט. הרגשנו מאוד חשובים, אבל מסתבר שכל מי שיזמין את המנה, יהנה מאותה המחווה. "כאן מגישים את סטייק הטרטר הטעים ביותר שאני מכירה", הצהירה נילי עמית, ששמחה לקבל את המנה שלה. המחירים כאן (ובכל המסעדות שביקרנו) היו זולים ביותר: מנה ראשונה עלתה עד כ-25 זלוטי (28 ₪) והמנה העיקרית סביב 45 זלוטי (50 ₪). ברוב המסעדות המחירים אף זולים יותר.

קרקוב - הדברים הטובים באים במנות קטנות


עלינו על הרכבת בוורשה וכשדרכנו על הרציף בקרקוב, היכה בנו הקור, אבל היה שם משהו אחר מרענן – שמש, שמיים כחולים ואווירה נינוחה יותר. "התושבים בפולין מכנים אותנו, אנשי קרקוב, 'האיטלקים'", מגלה לי פאולינה, המדריכה שלנו בעיר. אני חשבתי שהם צריכים להיקרא 'תל-אביביים' דווקא: "הדבר שאנחנו הכי אוהבים זה לשבת בבתי קפה, לדבר על קפה ועל אוכל. לכל אחד מאיתנו יש את בית הקפה האהוב עליו בעיר", היא סיפרה. התחושה שונה משום שהביקור כאן מסתכם בעיר העתיקה הקומפקטית מימי הביניים. לא נחשפנו לאזורים החדשים יותר של העיר ואולי אין ממש צורך בזה.

קרקוב, שתולדותיה מגיעים עד המאה הרביעית לספירה, ניצלה כמעט לגמרי מחורבן ונזקי כובשים לאורך ההיסטוריה – החל מימי המונגולים וכלה בנאצים והסובייטים. בזכות כך, נשתמרה העיר העתיקה הקטנה שלה, שזכתה להיכלל ברשימה הראשונה אי-פעם של ארגון אונסק"ו, כאתר שימור מורשת עולמי, בשנת 1978. כל ביקור בקרקוב מתחיל ומסתיים במוקד העניין – כיכר השוק (Rynek), שראשיתה בשנת 1257. זוהי אחת מכיכרות ימי הביניים הגדולות ביותר כיום ובעת ביקורנו התקיים בה שוק חג המולד המסורתי. דוכני העץ הציעו הכל מהכל: מתנות לחג, פריטי תחרה, עבודות אמנות. הבחנתי אפילו בנפח, שעובד כאן, כאילו השנה היא עדין 1257. דוכני אוכל היו פרושים בין לבין, פיזרו את ניחוחותיהם המגרים סביב: פירוגי, נקניקיות מכל הסוגים והאורכים ובעיקר יין חם – כל מה שצריך כדי להתחמם וליהנות.

אמרתי לכם כבר שהפולנים משוגעים על קניונים? לא פלא. כאן בקרקוב נפתח הקניון הראשון בעולם, עוד במאה ה-14! טוב, לא ממש קניון כמו שאנחנו מכירים כיום, אך דומה. במרכזה של הכיכר ניצב "אולם הבדים" (Cloth Hall, Sukiennice) – מן שוק מקורה אלגנטי, בעל אכסדרה מקושתת בסגנון ניאו-גותי וחזית בעלת מראה איטלקי מתקופת הרנסנס. עד היום תמצאו כאן תאי מכירה קטנים עשויים עץ, בהם תוכלו לרכוש לעצמכם פריטי ענבר, תחרה, עבודות עץ ושאר מזכרות.

בפאה המזרחית של הכיכר היפה, מתנשאת לגובה בזיליקת מאריה הקדושה (Kościół Mariacki, אתר: www.mariacki.com) הגותית, מהמאה ה-13. עד היום לא ברור מדוע לבזיליקה יש שני צריחים השונים זה מזה בגודלם ובגובהם. יש הטוענים, שההבדל נעוץ בריב אחים אכזרי, סוג של סיפור קין והבל מימי הביניים. בכל שעה עגולה, תשמעו קריאת חצוצרה מאחד הצריחים, הנפסקת באמצע המנגינה. מסורת של דורות רבים, לזכר שומר, שתקע בחצוצרה על מנת להזהיר מפני פלישת צבאו של ג'ינגס חאן. חץ פגע בצווארו והוא נפל על משמרו. הבעיה היחידה בסיפור הזה, היא שבעת המתקפה המונגולית ההיא על העיר, הבזיליקה כנראה עדין לא הייתה קיימת כלל. "מה זה משנה? כשאין לנו מידע מדויק, אנחנו אוהבים להמציא אגדות ואנחנו טובים בזה", מודה בחיוך פאולינה המדריכה. פנים הבזיליקה מרשים אף הוא. ציורי קיר, חלונות ויטראז' וגולת הכותרת – מזבח ענק מן המאה ה-15 – עבודת אמנות מרהיבה מעץ.

ניתן לצאת לסיורים מודרכים בעיר העתיקה. לפרטים והזמנת כרטיסים »

דרך הכיכר עוברת "הדרך המלכותית" – רצף מדרחובים נאים, החותכים בינות לבניינים מימי הביניים, חנויות מותגים, בוטיקים, מסעדות ובתי קפה. הדרך מתחילה משער פלוריאן (Brama Florianska) שבצפון העיר העתיקה. זהו השריד היחיד לחומה ול-47 השערים, שהקיפו את העיר בימי הביניים. מדוע נשמר רק חלק זה? הסיבות די פרוזאיות. בימים ההם האמינו שרוחות הצפון הקרות נושאות מחלות, לכן היה חשוב להרחיק אותן מהעיר, אבל זה לא הכל. "פרנסי קרקוב חששו, שאם יתירו לרוחות החזקות להשתולל ברחובות, שמלות הנשים יתעופפו", מספרת פאולינה המדריכה. אולי הפעם היא בעצמה המציאה אגדה? אין לדעת. "הדרך המלכותית" נמשכת ברחוב גרודזקה (Grodzka). אנחנו מסוחררים ממספר הכנסיות מסביב. "יש כל כך הרבה כנסיות בקרקוב. עד כדי כך, שאם אתה חייב לפגוש מישהו שאתה ממש לא מעוניין לראות, תגיד לו שיחכה לך ליד הכנסיה", צוחקת המדריכה. המשכנו לטייל בין הסמטאות. הבטתי בבתים סביב והרגשתי כאילו קפצתי לסיור בבודפשט או פראג.

"הדרך המלכותית" מסתיימת בגבעה בדרום העיר העתיקה, עליה ניצבת בגאון מצודת ואוול (www.wawel.krakow.pl). הייתם מצפים שיכתבו את שמה Vavel, נכון? אז זהו, שלא. את שמה כותבים Wawel. הפולנים הוגים את ה-W כ-V. ומה עושים אם רוצים להגות את הצליל המוכר של ה-W? בשביל זה הפולנים החליטו להציק לאות L, הלבישו עליה צ'ופצ'יק והנה לכם ה-W של הפולנים: Ł. ומה קורה עם האות V? אותה הם פשוט מחקו. מבולבלים? לא נורא, נחזור למצודה. בימים שקרקוב היתה בירת פולין, המצודה היתה מקום משכנם של מלכי פולין והפכה לסמל לאומי של ממש. המצודה הענקית הייתה גם מקום משכנו של המושל הנאצי האנס פרנק. מזלה הגדול היה שפרנק היה אופטימי מדי – הוא האמין שהגרמנים עוד ישובו לשלוט בעיר ושהוא ומשפחתו עוד ישובו לגור במצודה. בעת הנטישה, הוא עשה טובה גדולה לאנושות, לא בזז ולא החריב אותה. צעדנו לתוך החצר הפנימית, דרך אכסדראות וקשתות, ששיוו לה מראה איטלקי רנסנסי. הצטרפנו לסיור של כ-45 דקות בתוך החדרים, אולם מה שהיה הכי מרשים הם נוף העיר היפה, שנשקף מראש הגבעה.

לקראת ערב, נהיה לנו כבר די קר. "מתחשק לכם שוקו חם?", שאלה פאולינה. יש מישהו שיסרב להצעה כזו? נכנסנו אל בית הקפה "נובה פרובינציה" הטרנדי (Nowa Provincja, רחוב Bracka 3-5, צמוד לכיכר העיר העתיקה). מסתבר שזה המקום לראות ולהיראות בקרקוב - אחד המשוררים המוכרים בפולין מחזיק במקום ובהתאם, סלבריטאים פולניים נצפים כאן לעיתים. הזמנו שוקו חם, בגרסה רגילה ואחרת עם וודקה דובדבנים. הפינוק היה מושלם ובזיל הזול: 8 עד 10 זלוטי. הרגיש לי כמו מעדן חלב איכותי, שחומם והומס לתוך ספל. ג'וי זה ג'וי!

אי אפשר בלי הנקודה היהודית
אין ישראלי שלא צפה בסרט "רשימת שינדלר". גם אני, אך לא זכרתי שהסיפור התרחש בקרקוב. כשהגענו לפתח המפעל המפורסם, המשמש כיום כמוזיאון (www.mhk.pl), מיד זיהיתי מהסרט את חזית הבאוהאוס הלבנה, את השער שבמרכזה והתרגשתי. ברגע כזה, גם אם צפית כמה פעמים בסרט, מחלחלת בך ההכרה, שהדברים התרחשו במציאות ולא רק על המסך ההוליוודי. כיום, מאכלס המפעל המפורסם שני מוזיאונים: אחד, מצוי במה שהיו המשרדים ומתאר את חיי היהודים ותושבי קרקוב האחרים, תחת הכיבוש הנאצי ואת פועלו של אוסקר שינדלר. השני, בתוך מה שהיו אולמות הייצור, הוא מוזיאון מדליק לאמנות בת זמננו (www.mocak.pl). סיירנו במוזיאון והחוויה היתה מרתקת.

התערוכה מציגה בצורה אינטראקטיבית וחכמה את מאורעות הימים ההם – למשל, צועדים אל תוך חדר בגטו היהודי, בו נדחסו שתי משפחות; מחתימים אישורי מעבר ואפילו מבקרים במשרדו (המשוער) של אוסקר שינדלר עצמו (בו השתמר הפרקט המקורי. כל צעד שלכם עליו יעורר רעש אימים). להשלמת החוויה, דגלי אס-אס מונפים פה ושם ופרצופו של הצורר מביט אליכם מכמה פינות. מחיר הכניסה הוא 19 זלוטי ללא הדרכה. מומלץ ביותר להזמין הדרכה, על אף המחיר היקר יחסית (130 זלוטי), כדי לחוות כמו שצריך את התערוכה. לאחר סיום הביקור במפעל, מומלץ לקפוץ למוזיאון האמנות השכן. תמצאו בו תערוכות מתחלפות של וידאו ארט ואמנות פלסטית. כל המיצגים מלווים בהסברים בפולנית ואנגלית. מחיר הכניסה רק 10 זלוטי לאדם.

מחוץ לעיר העתיקה שוכן הרובע היהודי קז'ימירז' (Kaziemierz), הקרוי על שמו של המלך קז'ימירז' הגדול. הוא קרא ליהודי אירופה לבוא ולהתגורר בעיירה הקטנה והעניק להם חירות. האם היה חובב ציון גדול? ייתכן, אך יכול להיות שהוא רק חשב עם מה שהיה לו בין הרגליים. "מספרים שהייתה למלך מאהבת יהודייה בשם אסתר, שילדה לו ילדים. כיוון שהיו יהודיים וממזרים, אף אחד מהם לא יכול היה לרשת אותו", סיפרה לי פאולינה. "קז'ימירז' המסכן היה אכול שנאה כלפי הכנסיה, עד כי החליט להזמין את היהודים להתיישב ולהפריח את העיירה". במרכז הרובע משתרעת כיכר רחבה, בה נערכים גם חלק מאירועי הפסטיבל היהודי הגדול של קרקוב, בחודשים יוני-יולי.

סביב הכיכר, תבחינו באוסף אקלקטי של מוסדות יהודיים או בעלי קשר ישראלי – בית כנסת רמו (Remuh) היפה, המושך אליו מתפללים רבים מישראל; "בית הכנסת הישן" שהוא העתיק ביותר בפולין; הבית בו נולדה הלנה רובינשטיין ואפילו מסעדת חומוס. טיילנו ברובע, עברנו בין בית הכנסת הרפורמי המרהיב, שהזכיר לי את בית הכנסת הגדול של בודפשט; חלפנו על פני בית חב"ד והרבה שלטים בעברית. מה שמשך את תשומת ליבנו היה מרכז הקהילה היהודית, הצבעוני והססגוני JCC Krakow. כאן נערכות פעילויות חברתיות, ארוחות שבת וחג ובאופן כללי ישמחו לפגוש אתכם כאן (רק אל תשכחו להירשם מראש).

האמת היא, שעל הנייר, הביקור ברובע לא משך אותי כל כך. אני לא חובב גדול של "יידישקייט", אבל הסיור הקצר הוכיח לי אחרת. מדובר ברובע אלטרנטיבי, שמעבר למוסדות היהודיים כאן, מסתבר שזהו אחד האזורים הטרנדיים והאלטרנטיביים בעיר – בתי קפה מעושנים, חנויות מיוחדות וגם בתי עסק עם טוויסט יהודי, למשל "חדר" (רחוב Jozefa 36) – בית תה מגניב, בניחוח ישראלי. בערב, הרובע מתעורר לחיים והופך להיות אזור הבילוי המועדף על צעירי קרקוב, בזכות מקומות בילוי טרנדיים. אנחנו אכלנו במסעדת "אסתר" (רחוב Szeroka מספר 20). בתפריט תמצאו מנות מוכרות כמו חמין (צ'ולענט!) במבחר סגנונות ועוד. אני בחרתי את מנת הכבד עם בצל מטוגן ומלפפון חמוץ – ללקק את האצבעות. גם פה המחירים היו זולים.

ניתן לצאת לסיורים מודרכים ברובע היהודי.לפרטים והזמנת כרטיסים >>

מי יהיה המאסטר שף-פירוגי הבא?
אם תגיעו לקרקוב באוגוסט, לא תוכלו לפספס את האירוע שמשגע את העיר: פסטיבל הפירוגי! בעוד שבשאר ימות השנה ממלאים את הקרעפלע הזה בארבעה מילויים די בנאליים, הפסטיבל הוא טרפת של ממש. בצמוד לבזיליקה שבכיכר העיר העתיקה, מוקמים דוכנים, שכל אחד מהם מציע את הפירוגי המקורי והטעים ביותר. בסיום החגיגה, שופטים מכובדים בוחרים את הפירוגי הטעים ביותר. נשמע כמו המירוץ בין הקונדיטוריות בארץ בכל חנוכה, לסופגניה המשוגעת ביותר, אלא בפולנית.

הצלחנו להעביר ביחד כתבה שלמה, בלי בדיחות על פולנים! ההבטחה קויימה – לא הזכרתי את אותו מאכל רוטט ידוע לשמצה. אפשר לבקש טובה בחזרה? תנו לפולין הזדמנות להוכיח את עצמה כיעד טיול נורמלי, למרות ולצד כל נושא השואה. יש בה הרבה יותר, אני טעמתי רק מעט. "הלוואי ואנו, הפולנים והישראלים, נוכל להיות חברים טובים, כמו שאתם היום מיודדים עם הגרמנים" - את משאלת הלב הכנה הזו הביעה באזני ליליאנה קרסנודבסקה, מנהלת השיווק של המוזיאון היהודי בוורשה. נסו להתעלם מהסטיגמות וממה שאתם חושבים שאתם יודעים על פולין. אני ניסיתי ונהניתי.

אז איך מגיעים לשם? חברת התעופה הפולנית LOT מפעילה טיסות ישירות מישראל לוורשה, במטוסים חדישים ונוחים. מחיר כרטיס טיסה בחורף 2014 מתחיל מ- 390$, כולל מיסים.

צפו בסרטון וידאו והצטרפו לסיור בעיר:

הכותב היה אורח לשכת התיירות של פולין וחברת התעופה הפולנית LOT.

לתחילת הכתבה

מעוניינים לקרוא עוד על פולין?

יעדי הכתבה

סגור
×