קצב דרום צרפתי

חזרתי למרסיי שוב לטיול אחר הצהריים מאוחר ובעיקר כדי לאכול מרק בויובז, שמקורו במרסיי. כשיצאתי מהמטרו בנמל הישן של מרסיי הכה בי ריח של ים אמיתי. לא הרחתי כזה ים מאז שעזבתי את הארץ.
אתי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: קצב דרום צרפתי
© עמית להב

התחלה באכזבה

דרום צרפת. הפרובנס. חברים מהתוכנית עברו לכאן לסמסטר השלישי מה שמספק תירוץ מצויין לבוא לבקר, ועל הדרך קצת לטייל באזור. הדבר הראשון ששמים לב אילו כאשר מגיעים לדרום צרפת הוא שהכל כאן מתנהל בקצב אחר, איטי יותר, רגוע. קפה לא שותים בעמידה אלא משתרעים לאורך ורוחב הכיסא ומלווים את הקפה לפחות בשעתיים של התחרדנות בשמש הנעימה, באיזי. קל מאוד להיכנס לקצב, להוריד הילוך, זה כל כך כיף.

אז חזרתי לצרפת. פריז והפרובנס נראות כמו שתי מדינות שונות לחלוטין. שלא כמו בפריז, כאן האנשים סבלניים, אדיבים. צרפתים אדיבים? לא, בטח הזיתי... לא יכול להיות. אבל מה שכן, שני דברים לא משתנים ככל הנראה בכל רחבי צרפת. בראש ובראשונה הגבינות המעולות, המצוינות, ויסלחו לי הגאודה ההולנדית והפקורינו האיטלקית, הצרפתיות לוקחות כל גבינה בהליכה. הדבר השני שכנראה מגבש את הזהות הלאומית הצרפתית הוא האיות הבלתי אפשרי של המילים בשפה הצרפתית. אין שום קשר בין מה שאתה קוראים ובין מה שאתם אומרים. האיות הצרפתי הוא אתגר לכל כתב למטייל מצוי, ואני מקווה שאני לא אטעה אתכם יותר מדי.

נחתתי בניס (Nice, עד כאן האיות בסדר) ולא במקרה. לא בגלל שניס הינה עיר מהממת שאי אפשר לוותר עליה, נהפוך הוא, היא די מעפנה. אבל בפרברי ניס נמצא מוזיאון מארק שגאל המלא ביציותיו הנהדרות. מי שעוקב אחר כתבותי יודע שמארק הוא number one אצלי ומאוד חיכיתי וגם ציפיתי לראות את המוזיאון. אבל מה? המוזיאון ממוקם בקיבינימט, לך תמצא, ופתאום צרפתית אחרי הגרמנית, והתיק כבד על הגב. הגעתי למוזיאון בשעה 16:35, ומתברר, שהוא נסגר ב- 16:40. שעת סגירה הגיונית לכל הדעות, לא? עצלנים הצרפתים האלו. אז אחרי התחננויות באנגלית וסירובים תקיפים בצרפתית, הרשו לי להיכנס לראות חדר אחד. יותר טוב מכלום. את המשך הטיול בניס עשיתי תוך כדי מטחי קללות מתפרצים ובלתי נשלטים. אבל כשישבתי בתחנת הרכבת בניס, מחכה לרכבת (המאחרת) לאקס (aix en privence), הבטתי בשקיעה שירדה על הרציפים, נשענתי על הכיסא, נשמתי עמוק, ושוב נשמתי עמוק, וספרתי עד 10 וחשבתי לעצמי, כוס אמק הצרפתים האלו, מי סוגר מוזיאון ב-16:35? ואיך זה ששילמתי 29 יורו לרכבת, מחיר שערורייתי לכל הדעות, והיא עוד מאחרת בשעה? (לקח לי לילה להרגע...).

לתחילת הכתבה

מרסיי

מכירים את המקום? לא? בטוח שכן. מרסיי. כל כך פשוט בעברית, למה בצרפתית זה כל כך מסובך? (מעניין באיזה אורך התשבצים בצרפת, עיר נמל 9 אותיות...) על מרסיי קיבלתי אזהרות חוזרות ונשנות- להיזהר, אלימות, שוד פשיעה, אין מה לראות שם, עזה 2. 25% מתושבי מרסיי הינם מהגרים מוסלמים ממרוקו, אלג`יריה ותוניסיה. הקוסקוס מעולם לא היה נגיש יותר. המפגש הראשון שלי עם מרסיי היה באחת עשרה בלילה בתחנת הרכבת. הרכבת שלי איחרה, כמעט פיספסתי את הקונקשן, בדרך למרסיי לפחות שלושה אנשים הזהירו אותי שמסוכן, שלא אשב לבד בשום פנים ואופן, שאשמור על התיק, יחסי ציבור מצויינים. מה אני אגיד לכם? כל האנשים שפגשתי במרסיי באותו הלילה נראו לי כאילו הגיעו לכנס השנתי של איגוד סוחרי הנענע של השוק בחדרה. מרוקאים זקנים.

למרות זאת חזרתי למרסיי שוב לטיול אחה"צ מאוחר ובעיקר לאכול מרק בויובז, שמקורו במרסיי. כשיצאתי מהמטרו בנמל הישן של מרסיי הכה בי ריח של ים אמיתי. לא הרחתי כזה ים מאז שעזבתי את הארץ. זה היה כל כך כיף. חוץ מזה, מי שאמר שאין מה לראות במרסיי טעה והטעה. נכון, לאורך הרחוב הראשי כל מה שיש לראות הוא מסעדה אלג`יראית, מסעדה מרוקאית ומסעדה תוניסאית (השילוש הקדוש), אבל אם מרימים את העיניים רואים שכל הבניינים ברחוב בנויים בסגנון קלאסי אירופאי כבד, מפוסל ויפהפה. קשה להאמין שאחרי כמעט שנה באירופה אני עוד מסוגלת להתלהב כל כך מבניינים, אבל לא יכולתי להוריד את העיניים. תחנת הרכבת של מרסיי, והפעם מבחוץ, גם היא יפה ומרשימה, ובדרך ראינו לפחות שלוש כנסיות גותיות להפליא עם ויטראז`ים מוארים יפהפיים.

על קו החוף של מרסיי, כחצי שעה נסיעה ממנה, שוכנת העיירה לה סיוטה (La ciuotat, ממש מקווה שהאיות נכון) שמתהדרת בשכונת וילות מטריפות (ממתי נהייתי כזאת בורגנית?) וחוף ים קטן ויפהפה השוכן בלגונה עגולה, עם מים בכל צבעי הכחול וצוקים מאחורה. מלבד נוף חוף נהדר ניתן למצוא שם את מיטב בנות דרום צרפת מדגמנות פרסומת חשופת חזה לצורך במקדמי הגנה של ד"ר פישר. אני ואלון, בשיא החוצפה, התמתחנו לנו על החוף, בהינו ביופי, ישנו צהרים בשמש המפנקת, ואז קיטרנו כמה שהחיים שלנו קשים. לפעמים צריך לשים דברים בפרופורציות... וחוץ מזה? המטרו במרסיי מפסיק לפעול ב-9. שוב, שעה מאוד הגיונית, אז צפו להליכות. אה, והבויובז היה בסדר, לא רע, אבל אולי הייתי צריכה ללכת על הקוסקוס.

יושבים בבית קפה: את Aix en provence אפשר לחצות בהליכה מהירה בחצי שעה. אבל כמה קטנה ככה גדולה. איזה יופי של סמטאות, בתים בעלי אופי כפרי, פרחים רעננים בכל פינה, מזרקות בכל הגדלים ובכל הצורות (אקס מפורסמת במזרקותיה), כיכר מקושרת לכיכר, שווקים בבקרים ובתי קפה בערבים. אקס היא עיר של סטודנטים והסטודנטים מכתיבים את האופי שלה. במהלך שעות הערביים ניתן לראות עשרות סטודנטים יושבים בבתי הקפה ומתכננים את השינוי החברתי הגדול על גבי קפה או`לה, או סתם מדברים על בנות... בעיר עצמה ניתן לערוך סיור בעקבות סזאן, הצייר שגדל ויצר בעיר, ניתן לבקר בקתדרלה המרכזית, יש אפילו מוזיאון. אבל אני ואלון, נאמנים לחובותינו כסטודנטים מן המניין, הסתפקנו בביקורים בשווקים בבקרים ורביצה בבתי הקפה בערבים, תוך דיסקוס מעמיק בעניינים שברומו של עולם. סתם... רכילות זולה, אלא מה? עצלנות זה מדבק.

לתחילת הכתבה

אביניון

אביניון היא אחד מאותם מקומות שעליהם שמעתי עוד מכבר. כמה היא יפה, איך אסור לפספס אותה, היו לי ציפיות גבוהות. לא התאכזבתי. עיר ימי ביניימית יפה, מוקפת חומה שהשתמרה במלואה, עם המגדלים והשערים. נכנסים פנימה, ארמונות לאורך הרחוב הראשי, כיכר העיריה יפה ומרשימה, הכל מאוד מצוחצח ותיירותי אך לא מוריד מהיופי. באביניון יש מספר רב של מוזיאונים מגוונים, החל מעתיקות מצרים וכלה באמנות פרובנסיאלית. אני התעלמתי באלגנטיות מכולם ונכנסתי לבקר רק ב- Palais des papes, ארמון האפיפיורים.

מבוא להיסטוריה קתולית למתקדמים: לא תמיד שכן מושב האפיפיורים ברומא ובואתיקן. פעם מזמן הם גורשו מאיטליה לאביניון, וכך עד היום ניצב לו, גדול, גותי ומהודר, הארמון/קתדרלה ששימש את האפיפיורים בתקופת גלותם. המבנה עצמו גדול ומרשים, בייחוד הקאפלה הסיסטינית והקאפלה הגדולה המעוטרת בקשתות גותיות רבות. מעל הארמון ישנם גנים יפהפיים מהם נשקף נוף נהדר אל העבר השני של הנהר העובר סביב אביניון. אטרקציה נוספת היוצאת מהארמון היא הגשר שלא מוביל לשום מקום, נראה לי הזוי אז ויתרתי וצילמתי אותו מהתצפית בגנים.

קח מקל קח תרמיל בוא איתי אל הגליל - לא סתם נקרא הגליל הפרובנס של ישראל. אותו תוואי נוף, גבעות גבוהות עם צמחיה ירוקה כהה, עצי אלה. אולם עדיין, יש כמה הבדלים דקים בין הגליל הנהדר שלנו לפרובנס המדהימה שלהם: שדות צהובים של חרדל ושדות סגולים של לוונדר, כרמים, מטעים, עיירות פרובנסליות עם מגדלי פעמונים, יום מגניב בטבע של פרובנס. אני ואלון תכננו מסלול בין עיירות ושווקים ונאלצנו לגדוע לפחות חצי ממנו אחרי שהתברברנו עם הכיוונים (השילוט לא משהו...)וגילינו שהפסקות הצילום שאנו לוקחים מאיטות אותנו, משמעותית. את היום פתחנו בביקור בקניון הארדש (קצת מערבה מחוץ לפרובנס, אבל למה להתקטנן...), קניון אמיתי שחצוב בסלעי גיר, קירות גיר תלולים נפלאים, גן עדן. אנחנו נסענו לנו ככה בסבבה בין עצי האלה, כשמלמטה זרם לו שליו נהר הארדש, בקצהו האחד של הנהר ישנה קשת אבן טבעית ומאסיבית שנשארה עומדת כנגד זרמו של הארדש, בקצהו השני, ככל שהוא מתקרב לנהר הרוהן, הופך הארדש לרחב ושטוח, מצוקי הגיר נעלמים וטירה בודדת עומדת על גדותיו. אני התאהבתי בקשת, במסיביות ובכח של האבן, במשחקי הצל שהיא משחקת עם השמש על גבי המים, עוצמה. כל מטר בערך ביקשתי מאלון, שלא התנגד, לעצור ולצלם את פיתולי הנהר ואת המצוקים התלולים. איזה יופי.

משם פנינו חזרה לתוך הפרובנס, נוסעים בדרכי נוף קסומות בין גבעות ועיירות ציוריות, עוצרים לצלם כרם או מטע, שלווה כפרית. שלווה גלילית. העובדה שהאדם הצליח להשתלב בטבע בלי לקלקל אותו היא שנותנת לפרובנס את יחודו. הפרובנס לא ניחן בטבע פראי אלא בטבע מעובד עדין ויפה, שלווה, מטעים אל מעבר לאופק, כרמים המקיפים בתי אבן ושדות החרדל הצהובים, ממש חגיגת צבעים על רקע הירוק השולט. קסום. אהבתי.

לסיום בקטנה - יש דברים שאמרתם לעצמכם שאין שום סיכוי שבחיים בחיים אתם תנסו? אצלי זה היה ככה עם אסקרגו- שבלולים. עוד בביקור הראשון שלי בפריז מזמן מזמן, באחת מהמסעדות ישבו לידי זוג ששלפו בקלילות שבלולים מקונכיותיהם, בעזרת סט מכשירים שלדעתי נועד בעצם לביצוע ניתוח לב פתוח. כבר אז אמרתי לעצמי בבחילה קלה, את זה אין סיכוי שאני מנסה. אבל כמו שאומרים never say never, וואללה, צלחתי את השבלול הראשון שלי בהצלחה (אבא שלי כרגע חוטף שבץ קל). אני הבטתי בו, הוא הביט בי, אני אמרתי לו "אסקרגו יקר, its now or never", עצמתי עיניים, שלפתי ואכלתי. לא כל כך מגעיל כמו שזה נראה, קצת כמו עוף. החלק המבחיל באמת הוא להוציא אותו מהקונכיה. בניגוד אלי, אלון, יש לציין, שלף את האסקרגו מקונכייתו באותה הקלילות בה אני מנגבת חומוס. כישרון מולד.

לתחילת הכתבה

המדריך למטייל בגלקסיה - הפרובנס

  • לאכול בפחות מ-5 יורו: גבינה, כל גבינה, עדיף בשלה מהשוק, מאפים מבצק עלים צרפתי ודובדבנים, זו העונה.
     
  • לא לפספס: קשת האבן בקניון נהר הארדש.
     
  • שמעתי ששווה אבל לא הייתי- העיר/עיירה ארל אשר שוכנת בסביבות אביניון.
     
  • אפשר לוותר: על ביקור בניס, אם אינכם מאוהדי שאגל המושבעים.
     
  • לחובבי הצילום: באקס ניתן למצוא כל כך הרבה פינות ציוריות בהן הפרחים משתלבים עם השמשיות והמראה נראה כל כך צרפתי, השקיעו אחה"צ אחד לשיטוט עם המצלמה, קסום.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×