מסיכות וחוויות: המלצות מפסטיבל המסיכות של ונציה

פסטיבל המסיכות של ונציה הוא אחת האטרקציות הגדולות ביותר של העיר לאורך השנה, ושל איטליה בכלל. כתבתנו אתי ביקרה בעיר בדיוק בתקופת הפסטיבל ומביאה רשמים ועצות מועילות.
אתי
|
תמונה ראשית עבור: מסיכות וחוויות: המלצות מפסטיבל המסיכות של ונציה
© carnevale.venezia.it

האירוע הכי ססגוני של ונציה

ונציה, מקום מדהים בפני עצמו, תפאורה לסרט. פעמיים הייתי שם במהלך השבוע האחרון ולא נכנסתי לאף כנסיה, מוזיאון, גונדולה ושאר ה- See Sites שהם בגדר Must (כמעט...). ולמרות שהעיר מדהימה ויפה והבזיליקה Di San Marco היא אחד הדברים הכי מדהימים שראיתי, הנוף האנושי הוא מרכז היופי בכתבה הזאת ולפעמים אין פשוט מספיק מילים לתאר יופי. קרנבל ונציה כבר הפך לשם דבר וקנה לו מקום של כבוד בקרב הקרנבלים המתקיימים בעונה זו ברחבי אירופה. נכון, הקרנבל מתוייר מאוד מאוד ועל כל ונציאני יש בערך שלושה יפנים, אבל לדעתי זה רק מוסיף לשמחה ולאווירה הכללית, ואני אומרת- אם זה עד כדי כך מתוייר, כנראה שיש לזה סיבה טובה, ואכן, הקרנבל הוא חגיגה לכל החושים. התחפושות, הצבעים, ההמולה, המוסיקה, הפיצה שאוכלים בדרך, הריח, הקפוצ`ינו שלוגמים בחניה, המגע המלטף של הנוצות על המסכות בחנויות- איטליה הקלאסית והמטורפת.

האמת? ניסיתי למצוא מהם שורשיו ההסטוריים של הקרנבל, אבל לא הצלחתי. בטח יש איזה הסבר. אבל בנוסף, כנראה זו פשוט דרך למשוך תיירים לוונציה ב-Off Season. הקרנבל נמשך 10 ימים ומסתיים ביום המרדי-גרא, שלפי הנצרות זהו היום ה-40 במספר לפני חג הפסחא, היום בו נפטרים מתענוגות העולם ופוצחים ב-40 ימי תענית. יום המרדי-גרא הוא היום בו מגיעות החגיגות בונציה לשיא, הגרנד פינאלה.

מה בעצם קורה בפסטיבל הזה? במשך 10 ימים כ-ו-ל-ם מתחפשים, אבל בונציה המושג "מתחפשים" מקבל משמעות חדשה לחלוטין. זוגות, משפחות, בתחפושות מושקעות ומוקפדות. מי שלא מתחפש, במובן מסוים "נשאר בחוץ", וכולם מתחפשים- החל מאלו ששמים מסיכה קטנה או איפור נוצץ וכלה באלו שעיצבו במשך ימים ושעות את התחפושת לקרנבל. והתחפושות- חגיגה לעיניים. שמלות אוונגרדיות מבריקות בצבעים רועשים, מסיכות מושקעות, תסרוקות מוגבהות. ישנם מעצבי תחפושות מיוחדים לעיצוב השמלות הענקיות, ובתי מלאכה מיוחדים לעיצוב המסכות המושקעות באמת, ממש אמנות. ההשקעה ניכרת עד לפרט האחרון: הנעלים, התכשיטים, השרביט, הפרח להשלים את המראה הכללי, הפרטים הקטנים שעושים את התחפושת. וכמובן, חשובים לא פחות ההבעה, התנועות, ה"כניסה המושלמת לדמות" אותה הם בחרו להיות למשך שבועיים בשנה.

אחרי שמתחפשים יוצאים לרחובות. בכל קרן רחוב יש מוסיקה, אנשים רוקדים, שותים, יושבים בבתי הקפה. עיקר הפעילות מתרחשת בכיכר San Marco, שבימים כתיקונם מפוצצת יונים ובימי הפסטיבל מפוצצת חוגגים, והבזיליקה המהממת מהווה תפאורה מושלמת לחגיגות. מוזיקה שמתנגנת מהבמה המרכזית מוסיפה לעליזות, אנשים מתארגנים לשירה וריקודים באופן ספונטני, ג`ינגולים, אלכוהול והמון אווירה. האנשים בעלי התחפושות המושקעות מהווים מוקד לחובבי הצילום אשר מתנפלים עליהם כרעבים לטרף, והם מצידם שמחים לשתף פעולה ומדגמנים פוזות דרמטיות להפליא לעדשות המצלמות. פעמיים ביום על הבמה המרכזית מתקיים מצעד תחפושות והקהל זוכה לראות את התחפושות הכי מושקעות (והן מאוד מאוד מושקעות). כל יום בתשע בערב מתקיים מופע מוסיקה וריקודים בסן מרקו, כשבמקביל נערכות הופעות, מוסיקה וריקודים ברוב הפיאצות, המסעדות, המועדונים ובתי הקפה בכל רחבי העיר.

וחוץ מזה? כמובן שיש שוק מסיכות ותחפושות, כמיטב המסורת האירופאית, כמובן שישנו משטח החלקה על הקרח להנאת הבמבינו, ועוד עשרות אירועים, נשפים, ארוחות ערב, קונצרטים והופעות (בתשלום לא צנוע בכלל). אבל אנחנו, סטודנטים דלי תקציב שכמונו, הסתפקנו באווירה המהממת, בהמון בסן מרקו ובחגיגות הרחוב המאולתרות- לטינוס היי... לטינוס היי...

לטייל בעיר בעת הפסטיבל

ירדנו מהרכבת בתחנה המרכזית בונציה. יחד אתנו ירדו מהרכבת שני דובים, אציל מהמאה ה-16, ליצן, דוכסית ומשהו פרוותי שחור גדול ולא מזוהה עם תפוח ענקי על הראש. אווירת הקרנבל הכתה בנו כבר בירידה מהרכבת, השמש שהאירה את שלל הצבעים באור חזק וחם הוסיפה לאווירה ואי אפשר היה שלא להרגיש חיוך פנימי מתפשט וממלא את הבטן. יו... אני בקרנבל המסכות בונציה. הדרך מתחנת הרכבת לסן מרקו לוקחת בהליכה נינוחה כ-50 דקות, אנחנו עשינו אותה ב-4 שעות. אני, שזוהי לי הפעם הראשונה בונציה, כמובן התלהבתי גם מהתעלות והמים, אבל בעיקר מהאנשים הצבעוניים שהלכו להם בניחותא כאילו זה הכי טבעי בעולם להסתובב עם טייץ ופיאה מתולתלת. בכל פינה היה משהו לראות: אנשים ישבו, ניגנו, ילדים שיחקו, תזמורת שודדי ים נתנה הופעה מאולתרת, קבוצת ליצנים עקבה אחרי העוברים והשבים. נתנו לעצמנו ללכת לאיבוד בין התעלות והגשרים, כך שבכל פינה חיכתה לנו הפתעה חדשה.

כיכר סן מרקו, כיכר מרשימה ביותר בימים כתיקונם, הגיחה בהפתעה מתוך סבך הסמטאות. איזה מרחב, כמה אנשים. הבזיליקה היוותה תפאורה מושלמת לאלפי החוגגים שמילאו את הכיכר בשלל צבעי הקשת. בצידי הכיכר נמתחו שורות דוכנים לממכר מסיכות, מזכרות, נשנושים, דוכני איפור. סביב האנשים בעלי התחפושות המושקעות התגודדו עשרות צלמים חובבים רעבים לתמונה. בסמוך לבזיליקה כמה ח`ברה הביאו דרבוקות, פתחו מעגל וג`ינגלו, וליד הירידה לגונדולות התקיים משחק כדורגל מאולתר.

הסתובבתי שעות בין האנשים, מחייכת לילדים, נלחמת על זוית צילום כמו שאר התיירים, מרקדת לצלילי המוסיקה, משווה מחירים של מסיכות (הכל אותו דבר) וסתם, נושמת עמוק את השמחה. בארבע אחר הצהרים החל מצעד התחפושות והמסכות. אחד אחד עלו על הבמה האנשים בעלי התחפושות המושקעות ביותר, סוג של תצוגת אפנה מושקעת ומרשימה. מרתק כמה עבודה הושקעה בתחפושת לקרנבל. עזבתי את הכיכר לכיוון תחנת הרכבת עם רדת החשיכה. הדרך חזרה לקחה לי רק שעתיים. עברתי בשוק המסכות, התבוננתי במחליקים על הקרח, פינקתי את עצמי בגלידה, רקדתי שוב לטינוס היי... בניחותא. החלק הכי טוב בעזיבה היה שידעתי, שבדיוק בעוד יומיים אני חוזרת שוב.

מזכרות וצילום

הרי אי אפשר לבוא לפסטיבל המסכות ולא לקנות איזה סוביניר... חלק מהחוויה. איך בוחרים מסכה? בראש ובראשונה- קובעים מסגרת תקציב. המחירים נעים בין 3 יורו למסכת זורו שחורה לכמה מאות יורו למסכה מושקעת ומעוצבת באחד מבתי המלאכה. גם עם תקציבכם דל היכנסו לחנויות היקרות רק בשביל להסתכל על המסכות המדהימות שהם מוכרים, יצירות אמנות מושקעות ומוקפדות עד הפרט האחרון. המסכות במחירים הסבירים יותר נמצאות בדוכנים בשוק המסכות ובדוכנים ממול תחנת הרכבת. אם אתם קונים מסיכה גדולה לא בשביל לחבוש, קנו אותה בדרך הביתה. זה יכול להיות ממש מעצבן להיגרר אתה במהלך כל היום. ב-25-35 יורו כבר ניתן למצוא מסיכות פנים מלאות ויפות יפות.

הקרנבל בונציה הוא חגיגה לחובבי הצילום, וניתן לראות ברחבי העיר עשרות צלמים על ציודם, מצלמות עם שלל עדשות בכל הגדלים, חצובות, ממש מגזין צילום חי. והאמת? בלי להתאמץ ביום הראשון צילמתי שבעה פילמים עד שאמרתי די, יש גבול, ואז צילמתי עוד פילם אחד של תמונות שממש הייתי חייבת (זה היה חזק ממני). למרות הצבעוניות והמסכות, שיתוף הפעולה מצד המחופשים אשר שמחים להצטלם, ולמרות שבערך בכל פינה יש משהו ששווה לעצור ולצלם, זה מטעה. מאוד. כל צלם חובב יודע שאוירה קשה מאוד לתפוס, ואנשים קשה מאוד לצלם, ביחוד שהם זזים ומוקפים בהמון שזז כל הזמן, ודוחף ונכנס לפריים בדיוק בשניה שלוחצים על הכפתור. דברים שנראים יפה דרך העדשה נראים סתמיים כשמדפיסים אותם.

עדיין, אני והמצלמה שלי שדרגנו את מערכת היחסים ביננו במהלך הקרנבל. מה לצלם? ברור ומובן- גונדולות ותעלות, ואת הבזיליקה ואת המחופשים, שמדגמנים שלל פוזות דרמטיות לתיירים. אבל חוץ מזה ילדים מחופשים, אנשים מחופשים לא בתחפושות המושקעות, עם איפור קטן שמדגיש את העיניים, עם מסיכה אלגנטית מלאה נוצות. צלמו אנשים מצלמים אנשים, אנשים שמאפרים אנשים, צלמו מסיכות בחנויות, צלמו את ההמון בתמונות רוחב, צלמו דוכס מהמאה ה-16 שותה קפה, נסיכה סינית מדברת בטלפון, שודד ים מעשן סיגריה. היופי הוא ברגעים הקטנים, לא רק בחבר`ה המושקעים שמדגמנים פוזות למצלמה. והכי חשוב- הסתובבו לפחות שעה בסן מרקו בלי מצלמה, ולא משנה כמה דברים מדהימים אתם רואים בדרך. אל תוציאו אותה מהתיק. תסתכלו על החוגגים בעיניים אמיתיות ולא דרך עדשה, תנסו להיות חלק ולא רק לחפש רגעים להנציח.

יומו האחרון של הפסטיבל

מרד-די-גרא, הגרנד פינאלה, היום האחרון כולם, אבל כולם יוצאים לכיכר. יצאנו בבוקר לבושים כמו דובונים ומאופרים בחגיגיות בזהב ובורדו. הפעם המצלמה נשארה לנוח בבית, רציתי סתם להיות חלק מהחוגגים, כמובן שלא השליתי אף אחד, וגם לא את עצמי, ובדיוק תוך חצי יום ביצעתי השתלטות עוינת על המצלמה של ג`סטין חברתי, אח...איזה כיף. הכיכר הייתה צבעונית כפליים. בכל פינה היו תחפושות מ-ד-ה-י-מ-ו-ת, והמחופשים עצמם נכנסו לאווירה ולדמויות להן התחפשו בכל בדרמטיות האפשרית. הכיאורוגרפיה וההבעות היו חלק מרשים לא פחות מהתחפושת עצמן.

מצעד התחפושות היה אין סופי וכל תחפושת הייתה מדהימה יותר מקודמתה. אבירים, נסיכות, ליצנים, אצילים, במצעד אין סופי של צבעים, הכל היה כל כך חגיגי, רגע לפני שנפרדים. השמש שקעה על היום האחרון של הקרנבל וכיסתה את הכל באווירה מוזהבת. חושך, והחגיגות עדיין בעיצומן, אלפי חוגגים המשיכו לזרום לכיוון הכיכר שעה שאנחנו כבר היינו בדרכינו החוצה. אני אחזור לכאן, בטוח, אבל פעם הבאה מהצד השני של העדשה, לבושה כמו אצילה מהמאה ה-16, מדגמנת פוזות דרמטיות לחוגגים.

לסיום- קצת הגיגים על מים: כל הקונספט הזה של לבנות עיר על המים מוזר לחלוטין. כאילו, אנשים מחכים בתחנה לאוטובוס- ואז מגיעה סירה ולוקחת אותם. זה מגניב בשביל תיירים, אבל איך חיים על המים? סוחבים שקיות מהמכולת? הולכים לרופא שמרגישים רע? יוצאים עם הכלב בערב לסיבוב? רק בדרך חזרה לרכבת הכה בי שאין מכוניות בכל ונציה, אין צפצופים, אין פקקי תנועה, יתרון. אבל מה קורה אם פספסת את האוטובוס האחרון? אתה שוחה הביתה? באמצע פברואר בצפון איטליה?

המדריך למטייל בגלקסיה: קרנבל ונציה

  • כידוע, ונציה נמצאת על גבי מים, מה שאומר רוחות לחות וקור, ביחוד בפברואר. התלבשו מאוד מאוד חם, אפילו אם יש שמש בחוץ, והביאו את כל הציוד הנלווה, כובע-כפפות-צעיף.
  • ההליכה מהחניה/תחנת הרכבת לכיכר סן מרקו אורכת בימים כתיקונם כ-50 דקות. בזמן הקרנבל, הרחובות הומים, והכל הולך הרבה יותר לאט. עזבו את הכיכר לפחות שעה וחצי לפני הזמן בו אתם צריכים להיות על הרכבת. להתחיל בנסיעה בדרך חזרה.
  • הכל בונציה בזמן הקרנבל הרבה יותר יקר. הצטיידו בסנדוויצ`ים, תרמוס וכו`. אם בכל זאת החלטתם לאכול בונציה-המחירים יורדים ככל שמתרחקים מסן מרקו.
  • אותו כנ"ל לגבי מסכות.
  • אם אתם מתכננים ביקור בקרנבל- נסו לתפוס לפחות סוף שבוע אחד ואת היום הראשון, או כמובן את היום האחרון- המרדי-גרא. כמו כן, נסו (אם הזמן מאפשר לכם) להישאר להופעות של הערב.
  • אם חפצה נפשכם בגונדולה ולא בא לכם להשקיע 70 יורו בגונדולת תיירים- קנו כרטיס לגונדולה הציבורית, 5 יורו בלבד.
  • מחירי הלינה בונציה בזמן הקרנבל הם שערורייתיים. נסו למצוא מקום לישון באחת הערים הקרובות (מרחק של עד שעה ברכבת). הרכבות לונציה מגיעות בתדירות גבוהה.
  • התאפרו, ולו רק בשביל הקטע.

יעדי הכתבה

סגור
×