רומא, טוסקנה ומילאנו - טעמים ומראות

מראות מאיטליה היפה, תמיד עושים חשק ליסוע אליה. בטיול זה יש שילוב בין ערים גדולות, עם מוזיאונים, קתדרלות, כנסיות וקניות לבין טיול בכפרים הקטנים של המדינה, ואפילו עושים טיול אופניים בשעת זריחה. לאורך הטיול אוכלים מצד אחד במסעדות מפוארות ומצד שני, גם ארוחות בוקר קצת יותר פשוטות. מה שבטוח, בסוף הטיול נשארים עם הטעם הטוב של איטליה.
משפחת אלטמן
|
מפה
תמונה ראשית עבור: רומא, טוסקנה ומילאנו - טעמים ומראות
© איתמר ברק

יום ראשון - תחילת הטיול ברומא

הטיול הבא תוכנן בחודש ספטמבר, אוקטובר 2008. באותה עת אבי, שהתגורר בוינה, נאבק במחלת הסרטן. אני הייתי על הקו לוינה. כאשר סיפרתי לו על הטיול המתוכנן, הוא שמח מאוד. ביום חמישי, ה- 10/10/08 הוא נפטר. החלטתי לשבת שבעה מקוצרת במוצ"ש וביום א` וביום ב`, ערב סוכות ולהצטרף לשאר המשפחה באיטליה. הטיול הזה מוקדש לאבי. באופן טבעי, הטיול נפתח באווירה קשה. ערב קודם משתתפים ב"שבעה" בצור הדסה ומספר שעות מאוחר יותר המריא המטוס בטיסת בוקר לרומא. הנסיעה משדה התעופה לעיר ברכבת אורכת כחצי שעה, שלאחריה אנו מחליטים להגיע לבית המלון למרות המזוודות - ברגל (שם המלון:  Dorica- כתובת: Piazza Viminale 14). 

צוות חביב מסביר לנו כי השוק בפורטו פורטזה כבר סגור ואנו משנים אזימוט לעבר "המדרגות הספרדיות" ומוזיאון גלריה בורגוזה, אך קודם כל חוזרים לתחנת הרכבת כדי לעשות מנוי Rome Pass, התור בקופות ארוך, ורק לאחר כחצי שעה אנו יוצאים לדרך, להתחיל בטיול. בדיעבד מתברר, שניתן לעשות מנוי גם בקיוסק. בשעה 14:30 לאחר שיורדים בתחנתSpagna  במדרגות הספרדיות, אנחנו פוגשים את הפיצה הראשונה שלנו ברומא, עולים במדרגות הספרדיות, מצטלמים ומגלים מעלית, שמורידה אותנו את כל הדרך חזרה לפיצה, לסיבוב טעימות ראשון. למרות האזור התיירותי והחנות הקטנטנה, הפיצות (על המשקל כמובן) טעימות וטובות.  

אנחנו חוזרים במעלית ופוגשים את תושביה של רומא בפעילותיהם השונות ביום ראשון. לבסוף אנחנו מגיעים לגלריה בורגוזה. מזל שהזמנו כרטיסים מראש. כל הכרטיסים עד יום שלישי, אזלו. הסיור המדהים בין יצירות האמנות מעוררות ההשתאות אורך יותר משעה.
בערב, לאחר מנוחה ושינה ערבה, יוצאים לסיבוב כיכרות, מבעד לחלון האוטובוס רואים את פיאצה וונציה, מבקרים בפיאצה נבונה ולידה אוכלים ארוחת ערב. הולכים למזרקת המשאלות Fontana di Trevi, פוגשים המון אדם, למרות השעה המאוחרת, ולבסוף מגיעים לחדר ברגל תשושים, אך מרוצים.

לתחילת הכתבה

יום שני - הוותיקן

ארוחת הבוקר יחסית גדולה, וכמעט כולו מבוסס על מוצרים קנויים באריזות אישיות קטנות, אריזת ריבה אישית, חמאה, קרואסון, גבינות ואפילו שוקולד נוטלה באריזה אישית. מזל שהקפה הוכן במקום. האווירה בחדר האוכל עליזה והצוות סימפטי ופטפטן. עם סיום ארוחת בוקר, יוצאים למדינה הקטנה בעולם - הוותיקן. יש תור ארוך לפני הבדיקות הביטחוניות, אך הוא מתקדם מהר, מה שמשאיר כמובן זמן לצילומים בכיכר. ההמלצות היו לעלות לגג הקפלה ולכן אנחנו עושים את דרכנו חיש קל לתור הבא - למעלית, שעולה לקפלה. מסתבר שיש לצאת מהקפלה, לפנות שמאלה ושוב שמאלה ולהקפיד לא לצאת מהמתחם, להקפיד לעמוד בתור מימין, שאלמלא כן, תמצאו את עצמכם עולים ברגל! לאחר כעשרים דקות, מצאנו את עצמנו במעלית. 

ביציאה מהמעלית מתחילה עליה נוספת, הפעם במדרגות. תחילה עולים במדרגות קטנות וצפופות ואז מגיעים לקטע הליכה בחלקה הפנימי של הכיפה, מראה מדהים לתוך הכנסייה. בהמשך, המדרגות עולות באלכסון בצמוד לכיפה - הרגשה קצת מוזרה. כמובטח למעלה נשקף נוף יפה של רומא. המון אדם מצטופף במרפסת הצרה, במטרה אחת בלבד - לצלם. לאחר מספר דקות של שיטוט וצילום, יורדים, הפעם במדרגות, ושמים פעמינו לכיוון מוזיאון הוותיקן והקפלה סיסטינה, לא לפני שחוטפים משהו לאכול, מי במגדנייה ומי בפיצרייה. 

הסיור במוזיאון מומלץ. הכניסה יקרה (14 אירו) וכוללת ביקור בקפלה המפורסמת בעולם, זו שעל תקרתה מיכלאנג`לו צייר ציורי קיר מרהיבים. כל הדרך יש שילוט לקפלה, כאילו שהנה היא נמצאת ממש מעבר לפינה. כך אנחנו עוברים בכול המוזיאון. יש בו אוסף מרהיב של מפות, פסלים, ציורים. לנוכח ההיסטוריה. אי אפשר להימנע מלחשוב כיצד הגיעו אליהם כול היצירות האלו?! בקצה המוזיאון מגיעים סוף-סוף לקפלה סיסטינה. עשרות תיירים עומדים ברחבה לא גדולה ומביטים לתקרה. האמיצים מעיזים ומצלמים, למרות צעקותיו של השומר האיטלקי. עם היציאה מהרחבה חלק מאיתנו יוצאים דרך היציאה, לכיוון כיכר סאן פיטרו, והשאר עושים את כול הדרך חזרה ליציאה הראשית. רק בחוץ אנחנו מבינים שיש שתי יציאות. נפגשים באמצע ונוסעים בתחתית לכיוון הקולוסאום. הרכבת התחתית אינה חדישה במיוחד, אבל הרכבות תכופות ומגיעים מהר.

סוף סוף מנצלים את ה - Rome Pass שלנו, לצורך כניסה ללא תור. המבנה בהחלט מרשים, הן מבחוץ והן מבפנים. מדהים לחשוב על כמות העבדים שבנו אותו ועל הקהל הרב שישב ביציעים. לאחר שהצלמים סיימו את מכסת התמונות שהוקצתה לאתר, צועדים ברגלים כואבות לכיוון כנסיית San Pietro in Vincoli, שם ניצב פסלו המפורסם של מיכלאנג`לו - משה. מיד רואים שהבחור היה אמן משכמו ומעלה. בהמשך הטיול ניתקל בפסל מפורסם שלו. חכו בסבלנות! 

מכסת הכנסיות והפסלים הסתיימה לה, ומתחילה הדילמה אם להגיע למלון בתחתית (מהר ומשעמם), או להמשיך ברגל עוד כמעט מחצית השעה עד למלון. לא כול יום מטיילים ברומא ולכן אנחנו עולים ברחוב צר ויפה, לכיוון המלון. בסביבות השעה שמונה, יוצאים עם קו אוטובוס H לכיוון הגטו היהודי, למצוא מסעדה. מסלול האוטובוס יפה ועובר גם ליד Piazza Venezia. המסלול לכיוון הגטו עובר ליד בית החולים על האי. ביציאה מהאי אנחנו מגלים את גשר המנעולים. עשרות מנעולים תלויים על קישוטי הגשר, אולי בכדי לקשור אופניים. מעבר לכביש מתנוסס לו בית הכנסת של רומא. הערב הינו ערב סוכות ולכן יש רק מסעדה אחת פתוחה, (Porito). לשמחתנו, היא נחמדה מאוד. בארוחה לא שוכחים להזמין יין הבית וביציאה מהמסעדה נכנסים לסוכות, שליד המסעדה. לשם הזדהות עם העם האמריקאי הן מקושטות גם בדלעת. חוזרים למלון.

לתחילת הכתבה 

יום שלישי - ממונטפולסיאנו לכיוון פירנצה

קמים לארוחת בוקר נוספת במלון. הפעם בעל המלון מנעים את זמננו בשאלות וסיפורים. בחור אנרגטי מאוד. לאחר הצטיידות קצרה בסופר הקרוב, נפרדים מבעל הבית ויוצאים בטור, עם המזוודות המשתרכות אחרינו ברעש גלגול הגלגלים במדרכה, עד לתחנת השכרת הרכב בתחנה המרכזית. אנחנו שוכרים שני כלי רכב ויוצאים בדרכים שונות לכיוון האוטוסטראדה ונוסעים כול הדרך עד למונטפולסיאנו (Montepulciano).

אנחנו חונים ליד הכניסה לחומות ומתחילים בסיור רגלי, הכולל טעימות יין וגבינות, עולים לגג הכנסייה הישנה, לא לפני שקופאית עיוורת דורשת מאיתנו תשלום. העלייה כדאית לאור הנוף הפנוראמי המדהים של העיירה, על רקע העמקים הרחבים וההרים. מרחוק רואים את היעד הבא, העיר קורטונה (Cortona), אליה יוצאים לקראת השעה 16:00. 

ה - GPS מוביל אותנו באיטיות. לאחר כמחצית השעה מגיעים לקורטונה, ומחנים ליד החומה. לרחוב הראשי שיפוע רציני, לכיוון כיכר העיר, שם יש שוק קטן. עוברים בחנויות ועוצרים בכול חנות תיקים. בקצה העיירה יש מדרגות נעות למפלס נמוך יותר של העיר. לידן יש תצפית לכיוון אגם Trasimeno. לשם גיוון אנחנו חוזרים לאורך החומה. על הרצפה פזורים עשרות ערמונים שנפלו מהעץ.

מתחילים לנסוע לכיוון הווילה (פרנקו - הבעלים של הווילה), שמומלצת בחום (www.borgosicelle.it). לאחר נסיעה של כמחצית השעה, אנחנו מגיעים לאוטוסטראדה ועליה נוסעים עד ליציאת Valdarno. בדרך התקשרנו לווילה להודיע שייקח לנו עוד כשעה וחצי. לאחר שמסתבר שלוקח יותר זמן אנחנו מחליטים לאכול במסעדה הראשונה, שתקרה על דרכנו ולאחר נסיעה של כמחצית השעה בדרכים צדדיות אפלות ובודדות, אנחנו מוצאים בר/מסעדה בכפר Radda. לשמחתנו בעל הבית מדליק לכבודנו את האורות בחלק האחורי של המסעדה וקורא לטבחית ג`וזפינה. 

אנו מקבלים מנת ספגטי טעימה, שטעמה ישמר בחיכנו עד סוף הטיול. שבעים ועייפים נוסעים לכפר Castelinna in Chianti. עם הגיענו מתברר שהווילה לא נמצאת בכפר עצמו אלא מרחק 10 ק"מ ממנו. לקראת השעה 22:30 מגיעים ל Borgo (קבוצת בתים) Sicelle. מתברר שבכפר יש רק את הווילה ופאב קטן. פרנקו מקבל את פנינו יפה, למרות שהשארנו אותו במשמרת עד שעה מאוחרת. הוא מכניס אותנו לשתי הוילות. בכול אחת יש שני חדרי שינה ומטבח עם פינת אוכל. פרט לזה יש הרבה שטחי דשא, בריכה, חדר פינג פונג וחניה פרטית. לאחר התארגנות קצרה יוצאים לסיבוב בירות ועוגות בפאב המקומי.

לתחילת הכתבה 

יום רביעי - איזור פירנצה

עם בוקר, אנו יוצאים לכפר הסמוך, סן דונטו (San Donato), מרחק 10 דקות נסיעה לקניות בקו - אופ. חווית הקניה בחו"ל תמיד נחמדה. חלקנו נהנים למצוא מוצרים חדשים ומקומיים, למשל גבינת מוצרלה, או ריקוטה. אחרים דווקא אוהבים לקנות מוצרים מוכרים מהארץ. מצוידים במיטב המוצרים מכינים ארוחת בוקר ראשונה גדולה בווילה. לאחר מילוי המאגרים, יורדים לקבל תדרוך מקומי מפרנקו לגבי סיור בפירנצה. למרות הכוונות (של חלק מאיתנו) לצאת מוקדם, יוצאים רק לקראת השעה 10. 

הנסיעה אורכת כמחצית השעה, רובה בכביש מהיר. משני צידי הדרך מתגלים הנופים המדהימים של טוסקנה. בהתאם להוראות של פרנקו, אנחנו חונים במגרש חניה חינם מחוץ למרכז העיר ולוקחים קו 37. לאחר חציית הנהר יורדים והולכים לכיוון הגשר העתיק. לצידנו חולפים כול העת האופנועים (סקוטר) הבלתי נגמרים. הגשר מאוכלס כולו בחנויות מכירת זהב ותכשיטים, כיוון שבזמנו גילדת הזהב זכתה בו. לכן ברור לנו שהתכשיטים הינם עבורנו בבחינת לראותם בלבד! 

מהגשר ממשיכים לכיוון מגדל הפעמונים בכיכר סניורה. בכיכר מגדל מקושט בסמלים רבים והרבה פסלים מדהימים ומזרקות יפות. מוזיאון אופיצי המפורסם, אליו נגיע אחר הצהרים, נמצא בסמוך. הסיור שלנו ממשיך לכיכר הדומו לכנסיה המרהיבה והמגדל היפה, שלצידה. פנים הכנסייה שונה מכנסיות קודמות שראיתי באירופה ובנוי קירות גבוהים ללא עיטורים. הכיפה מעוטרת בציורי קיר מרהיבים. אפשר לראות מתחת לציור הקיר את המעקה הפנימי שעליו הולכים מבקרים בדרכם לגג הכנסיה. בגלל השעה המאוחרת יחסית אנחנו מוותרים כרגע על טיפוס לגג ומחפשים את מסעדת מריו, עליה קיבלנו המלצות. הסטייק המקומי (1 ק"ג) טוב מאוד. שטח המסעדה קטן ולכן היא צפופה ורועשת. יש בה כול הזמן תחלופה של סועדים, רובם מקומיים. אנחנו מקבלים שולחן קטן לכול משפחה. 

התפריט תלוי על הקיר והמלצרית מסבירה בעל פה אילו מנות בתפריט. אנחנו מזמינים מנה אחת לכול סועד, מה שכמובן אינו משביע אותנו, כיוון שנהוג להזמין לפחות מנת פתיחה ומנה עיקרית, כמו האיטלקי שיושב לידנו. מנה אחרונה הזמנו ביסקוויטים באלכוהול. לאחר הארוחה אנחנו מספיקים לבקר בכיכר סאן מאריה, בה יש שני אובליסקים. ממהרים לכיוון מוזיאון האקדמיה, לשם הזמנו כרטיסים עוד מהארץ לשעה 15:00. כצפוי, האטרקציה היחידה והמדהימה במוזיאון הוא הפסל של דוד שפיסל מיכלאנג`לו. האומן הקפיד לפסל את כל השרירים, גידים, ורידים וכול פריט רלוונטי. השומרות האיטלקיות צועקות מידי חמש דקות שאסור לצלם, מה שממריץ את כול התיירים לצלם. משם המשכנו בנחת, תוך אכילת גלידה נוספת, באחת מעשרות הגלידריות בכיכר הדומו, לכיוון מוזיאון אופיצי. חזרנו באוטובוס לרכב ואיתו לכיוון הווילה.

תחילה הביקור במוזיאון מצריכה טיפוס רגלי של שתי קומות. להזכיר, גובהה של כול קומה במבנים העתיקים, כשישה מטרים! בקומה העליונה נתקלים בעשרות תמונות ופסלים. בדיעבד, היה אפשר לוותר על המוזיאון הזה. לפחות הייתה בו תצפית יפה לכיוון הגשר הישן. 

לתחילת הכתבה

יום חמישי - סרטלדו וסאן ג`ימיאנו

התארגנות רגילה בבוקר, דהיינו יציאה לקראת השעה 10:00, בהתאם להמלצתו של פרנקו לכיוון סרטלדו (Certaldo). בדרך עצרנו בתחנת דלק ב - Barberino בה משכירים אופניים. יש שני אופני כביש (שם הם נקראים אופני מרוץ) פשוטות. השכרה עולה 12 אירו ליום. ניתן גם להשכיר למספר שעות. נחזור בהמשך. ממשיכים לפי הסימון לעיר העתיקה של סרטלדו. הדרך עולה מסביב לכפר, דרך הכרמים. בכפר למטה יש פוניקולור, שאיתו עולים לעיר העתיקה. עיר קטנה ויפה. 

במסעדה במעלה הכפר יש שישה דגלים של שש מדינות מקרמיקה ובניהם דגל ישראל, לצד ארה"ב, גרמניה ועוד. מרחוק רואים את המגדלים של סאן ג`ימיאנו - יעדנו הבא. באחת הגינות צומח צמח, שנראה מבחוץ כמו שסק, מבפנים הפרי אדום ומזכיר רימון - לא מוכר לנו. ממשיכים לסאן ג`ימיאנו, מרחק של כרבע שעה. בדרך רואים רוכבי אופניים שוויצרים עושים את דרכם לאותו יעד. פעם הבאה נגיע גם אנחנו באותה דרך. אנחנו חונים בחניון P3, קרוב לשער הדרומי ודרכו נכנסים לעיר. לפי הכתוב, בעיר היו בזמנו כ- 70 מגדלים. לא ברור בדיוק מה היה תפקידם. יתכן והם שימשו להאדרת שם המשפחה. יתכן והם שימשו בתהליך ייצור הבדים באזור. בכול מקרה, כיום נשארו 13 מגדלים בלבד. 

לאחר ארוחת צהרים טיפוסית ביקשנו לעלות למגדל, אבל השומר היה ב - 20 דקות הפסקה. לכן מחליטים להמשיך לכיוון פירנצה לתצפית מכיכר מיכאלאנג`לו, גם הפעם לפי המלצתו של פרנקו. נוסעים לכיוון מרכז העיר וכאשר יש שילוט שאין כניסת כלי רכב פרטיים לא מקומיים, פונים שמאלה ונוסעים לפי השילוט. במרכז החניה בכיכר יש חיקוי מברונזה של פסל דוד. הפנוראמה מדהימה. מגדלי וכנסיות העיר היפה על רקע העננים. מכאן מתפצלים. משפחת אחת נוסעת לביקור חבר ואחרת (אנחנו) יורדת ברגל לכיוון כיכר הדומו, מרחק של כעשרים דקות. מיד עם הגיענו לכנסיה, מתחילים לעלות 457 מדרגות לגג. 

כמו בכול הכנסיות העלייה במדרגות קטנות וצפופות. במחצית הדרך מגיעים לסיבוב בחלק הפנימי של הכיפה. הטיפוס לצד הכיפה מוזר ולעיתים המדרגות נוטות הצידה. העלייה משתלמת, כיוון שהנוף למעלה מרהיב. רואים 360 מעלות ומנסים לצלם תמונות פנוראמה לאורך ולגובה. בדרך למטה שוב עושים סיבוב בתוך הכיפה, הפעם במפלס יותר גבוה. אפשר להתרשם מקרוב מהציור המדהים. לאחר הירידה לוקחים קו 12 בחזרה לרכב בכיכר ונוסעים לוילה. לארוחת ערב, מחליטים לנסוע לאכול במסעדה בסאן דונטו, שמתברר שהינה מפוארת. המנות קטנות וטעימות מאוד.

לתחילת הכתבה 

יום שישי - טיול אופניים ונסיעה לסיינה 

הבוקר נפתח בשעה 7:00 ברכיבת בוקר בת שעתיים, עם אופניים שנשכרו ערב קודם. ירידה לכיוון  La Piazza ואז עליה דרומה לכיוון Castelinna in Cianti. משם חזרה על גב ההר לכיוון סאן דונטו ובחזרה לוילה, כ- 24 ק"מ. הרכיבה נעימה מאוד. כמעט לא היו הרבה כלי רכב ומי שהיה לא הפריע ולא צפר. לצד הכביש יש סימון דרך כול 100 מטר. בכלל סימון הכבישים באיטליה מאוד ברור ונוח.

ארוחת בוקר רגילה וכרגיל יוצאים מהווילה לקראת 10. פחות מק"מ מהכפר עוצרים ביקב ביתי קטן. בעלת המקום פותחת עבורנו את שלושת היינות שהם מייצרים, המתבססים כולם על זן הסנגובז`ה, הזן העיקרי באזור. כול משפחה קונה בקבוק. החזרנו את האופניים והלכנו לחנות הבגדים Pam, בה עורכים קניות ראשונות. רק אז ממשיכים לסיינה. אנחנו מוצאים חניה מחוץ לחומה הגבוהה. מתחילים בסיבוב הרגלי ומייד מבחינים שהעיר יפה מאוד, נקייה, עם רחובות צרים. להפתעתנו קשה יחסית לטייל בה כיוון שכולה עליות וירידות כיוון שהיא בנויה על גבהות רבות. מגיעים לכיכר המרכזית, שצורתה צורת צדפה. שם נמצאת מזרקה יפה עם הרבה יונים. 

ממשיכים לראות את הכנסייה המרכזית. ניסינו לגוון, ולצאת משער אחר מזה שנכנסנו בו, לא צולח. אנחנו מגיעים לסוף הדרך (בית הקברות), לפחות יש משם נוף יפה והזדמנות לצלם עוד תמונת פנוראמה. חזרנו לתוך העיר העתיקה וניסינו לרדת לכיוון שער נוסף. העירייה סיימה לא מזמן לבנות מדרגות נעות לכול אורך הירידה. מתברר שגם משם אי אפשר להגיע לחניה ולמזלנו יש מדרגות נעות, גם בכיוון ההפוך. לקראת השעה 18:00 יצאנו לכיוון הווילה ועצרנו בדרך הנופית למספר תצפיות מאולתרות בשעת השקיעה. לאחר שהגענו לוילה התארגנו ללכת לבר הסמוך, בו נאמר לנו שהערב יש חגיגת "אוקטוברפאסט" (חגיגת הבירה של מינכן). מתברר שכול המקומות מוזמנים ולכן נוסעים לכפר הסמוך, La Piazza לעוד מסעדה יוקרתית. המלצר מקבל את פנינו עם בקבוק שמפניה. לדעת כולם המנות היו טעימות מאוד. 

יום שבת - מפיזה לכיוון האלפים

היום התכנון הוא לצאת מוקדם, כיוון שיש לפנינו דרך ארוכה ויום עמוס. הפעם פרנקו הסביר לנו כיצד להגיע במהירות לאוטוסטראדה לכיוון פיזה. בשעה 9:00! יוצאים בהתאם להכוונה שלו, ומגיעים לאחר קצת יותר משעה. ביקור של פחות משעה ברחבה מאפשר לראות ולצלם את המגדל הנטוי, הכנסייה ובית הרחצה. אחת האטרקציות היא לצלם צילום קומבינציה של אנשים, שתומכים בבנין. משם נסיעה של 20 דקות ללוקה. העיר עם החומה הרחבה. אנחנו חונים בסמוך לחומה ומטיילים בעיר. באזור הדומו יש שוק פשפשים. אנחנו עוברים דרך הכיכר המרכזית וחוזרים על החומה היפה לרכב. דרכנו עכשיו צפונה לכיוון Castelnuovo שבאלפים. 

לאחר כעשרים דקות נסיעה לאורך הנהר עוצרים בכפר Borgo a Mozzano, בו יש גשר אבן בעל שלוש קשתות לא סימטריות, שנקרא גשר השטן. עוצרים, עולים, מצטלמים וממשיכים. משם עולים בכביש מרחק של 9 ק"מ לכיוון כפר קטן בשם Tereglio. הדרך מתפתלת כמו נחש. בחלקים מסוימים הכביש צר ומספיק למעבר של רכב אחד בלבד. מזל שלא בא אף רכב מולנו. חונים בחניה קטנה בכפר. הכפר הינו בנוי בצורה מוארכת  על שלוחה של הר, כאשר משני צידיו יש תהום. 

לאורכו משתרך רחוב צר, שמשני צידיו יש בתים, המפרידים בינו לבין התהום. מסביב נוף מהמם לכיוון האלפים. אפשר לראות שבאלפים בגובה מסוים, משתנה הצמחייה ואין יותר עצים. במסגרת הסיור בכפר אנחנו מספיקים להשלים מעט קניות לפני יום ראשון במכולת מקומית. משם אנחנו יורדים בחזרה לעמק וחוזרים דרך האוטוסטראדה. 

יום ראשון - מהווילה לשדה התעופה במילאנו

מה לעשות אבל הגיע היום האחרון של הטיול. אנחנו אורזים ונפרדים מפרנקו ואשתו. שמנו פעמינו לאאוטלט מצפון לפירנצה שם נעביר יותר משעתיים. ממשיכים באוטוסטראדה לבולוניה. משם האוטוסטראדה עוברת ליד בולוניה וממשיכה למילאנו כאשר הכביש ארוך ושטוח לחלוטין. מגיעים לעיר. לפי ההמלצות, צריך לחנות מחוץ לעיר ולקחת תחבורה ציבורית. אולם מכיוון שיום ראשון היום, אנחנו מחליטים לחנות בעיר, ללא כרטיסי חניה והולכים לכיוון הכיכר המרכזית. 

כבר מרחוק רואים את הקתדראלה וככל שמתקרבים רואים עד כמה היא מדהימה. היא מעוטרת מבחוץ בתבליטים בדומה לקתדראלה שבברצלונה. הגענו בשעת המיסה. בפנים ריח של קטורת והכומר מנהל את המיסה. בתוך הכנסייה מתחילים להבין שאנחנו נמצאים בבירת האופנה העולמית כיוון שחלק מהמבקרות הינן דוגמניות! האיטלקים לבושים לפי מיטב האופנה בעיר האופנה. הסיבוב ממשיך לכיוון הגלריה, שמלאה בחנויות מעצבים יוקרתיות. במרכזה יש ציורי קיר על התקרה. אפילו הסמל של מסעדת מקדולנדס מעוטר זהב. אנחנו ממשיכה לסיבוב במדרחוב, בו לשמחתנו מוצגת תערוכת תמונות מדהימה בנושא החלל.

לקראת השעה 20 חוזרים לרכב ומתחילים במסע לכיוון שדה התעופה. שלושת האיטלקים הראשונים, שאותם שאלנו כיצד להגיע לשדה, הקדימו להסבר אנחה ורק אז הסבירו לנו שהדרך ארוכה. חלקם הסבירו לנסוע דרך ארוכה ימינה, וחלקם דרך ארוכה שמאלה. שתי הדרכים אפשרויות, כיוון שצריך להגיע לכיוון הטבעת המקיפה את העיר (Ring). בסופו של דבר עצרנו לשאול איטלקי לבוש בהידור, שיצא מהרכב עם שני בקבוקי יין. ראשית הוא אמר לנו שההסבר ארוך וביקש לכבות את המנוע. 

הוא הסביר שצריך להגיע לכיוון האוטוסטראדה והדגיש שאז יש לנסוע לכיוון Vareze. אמנם עת הגענו לאוטוסטראדה השילוט לכיוון שדה התעופה של Malpenza היה ברור. הנסיעה על האוטוסטראדה אורכת כמחצית השעה ולאחריה עוד כעשר דקות עד לטרמינל 1 להחזיר את הרכב. לפחות אז התהליך היה מהיר ויעיל. הגענו לתור המתמשך של הביקורת המעצבת, לפני העלייה למטוס, שארכה כשעה. לקראת השעה 01:00 המראנו לשלוש וחצי שעות של טיסת לילה ובשעה 06:00 הגענו הביתה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×