רוסיה - בין נוסטלגיה למציאות - חלק ב`

בביקור במוזיאונים, בגנים ופארקים שבסן פטרסבורג ובמוסקבה ניתן ללמוד על העבר הכל כך מורכב ועשיר של רוסיה. אהוד וחבריו ממשיכים בטיול במדינה, מבקרים בארמונות, כנסיות ועוד. על חלקו השני של הטיול, בכתבה שלפניכם.
אהוד פורמן
|
תמונה ראשית עבור: רוסיה - בין נוסטלגיה למציאות - חלק ב`
© גיל חן

גלריית טרטיאקוב

יום חמישי ה- 31/8. משפחת טרטיאקוב היא משפחת סוחרים עשירה שהתעניינה, אופיינית לתקופה אז, גם בחינוך, השכלה ואמנות. המוזיאון לאמנות רוסית נוסד על ידי פאבל וסרגיי טרטיאקוב. ב- 1892 החליט פאבל לתרום את האוסף לעיר מוסקבה יחד עם ביתו כי הבין שנדרש היכל מתאים לתצוגה. אחרי המהפכה הפכה המדינה לבעלת האוסף בו היו 1200 תמונות. בצוואתו ביקש שלא יוסיפו כלום: לא לקנות, לא למכור ולהשאיר כמות שהוא, כפי שתרם. בכל זאת – אכן לא נמכר כלום, אבל נקנו עוד תמונות רבות. בכך גדל האוסף מאד. במבנה בו ביקרנו קיימים כ- 6000 פרטים. ניתן לראות את התפתחות האמנות הרוסית. בדרך לכניסה שדרה יפה עם פסלים שונים, די מודרניים, ספסלי ישיבה צבעוניים עם פסלוני חיות קטנות עליהם (חיפושית...). 

במוזיאון 60 חדרים. התמונות דוגמות את ההווי הכפרי, הדתי והצבאי הרוסי. מלחמות, אצילים, כפריים, נופים בחורף, גשם, יערות, קדושים, סמרקנד, גולגלות, פולחנים דתיים, פורטרטים ואוטו פורטרטים של אצילים, של הציירים ובני זוגם, ושל אחרים. בדרך לגן הפסלים אנחנו רואים את מנזר הבתולה החדשה. המייסד: ואסילי ה-3, אביו של איוואן האיום. המודל של המנזר מופיע בכניסה. עוד אפשר למצוא שם צמד קברי אמהות מהמאה ה- 16. קברו של דניס דוידוב, מפקד הגרילה שאירגן את הפרטיזנים ב- 1812, וממנו למדו במלחמת העולם השנייה. כל המבנים שנבנו במנזר, בסגנון הבארוק, הינם במימון הנסיכה סופיה, אחותו של פטר הגדול, שהיא קבורה במרכז הקתדרלה. אפשר לראות גם פרסקו גדול: פנורמת חומות ביזנטיניות, וטקס הטבלה, וכן פרסקו קטן: סיפור אברהם, שרה ושלושת המלאכים.

בגן הפסלים: פסלים קטנים, חביבים (ילדה בנעלי אשה). כמה פסלים סוציאליסטיים במסורת הריאליסטית. בגן יש מסעדה – אבל כוסמת ("קאשה") עם נקניקיות יכולים רק הפועלים להזמין, משום מה ... אנחנו מסתפקים במרק חם וטוב. בקצה הגן: אוסף פסלי המנהיגים הקומוניסטיים שפונו מכיכרות העיר לאחר הפרסטרויקה. פסלי לנין, סטלין (כולל אחד עם אף קצוץ), דז`רז`ינסקי – מייסד הק.ג.ב., קלינין (עומד ושוכב), מרקס, קוסיגין, ברז`נייב (2), נוסטלגיה... הפסלים עומדים על כנים בצורה מכובדת, אף כי בפינה - מרוחקים מהמרכז. ההשפלה לא נלקחה עד הקצה !

בערב אנחנו ניתקלים בפקק אימים בדרך לקרקס, סרגיי מתמרן היטב להביאנו בזמן. קיבל טיפ מיוחד... ובקרקס: נחמד, נוסטלגיה, אקרובטים מעולים, קטע החיות נראה מיושן ולא מלהיב ... 

לתחילת הכתבה

קוסקובו ואברמצבו

יום ששי ה- 1/9. אנחנו עוזבים את מלון קוסמוס ויוצאים לטיול לאיזורי השדה שמחוץ למוסקבה. נוסעים לקוסקובו לאחוזה של משפחת שרמטייבו. ראשיתה בתקופת פטר הגדול – בוריס ש. שהיה מפקד בצבאו וניצח בקרבות. כפרס – פטר נתן לו את קוסקובו, שהייתה שטח צייד של מוסקבה (אך פטר לא אהב לצוד... ). בנו של בוריס – פטר, החליט לבנות שם ארמון. הוא היה עשיר ביותר, דרך נישואיו לנסיכה מהמשפחה הכי עשירה ברוסיה (משפ` צ`רקסקי). לבניה קנה חומרים משובחים מחו"ל - מגרמניה והולנד. עלה 250,000 רובל של אותם זמנים. עלות בית עץ רגיל הייתה אז 3 רובל. הוא בנה ארמון, בקתות, חממה ועוד. המשפחה שהתפרסמה בעסקים, בצבא, בממשל – עד המהפכה. בן המשפחה האחרון שהיה בשלטון, סרגיי, העניק אותה למדינה הסובייטית הצעירה, ובכך מנע הרס והלאמה בכוח. המקום: בדרום מזרח מוסקבה, האחוזה יפה, ירוקה, מטופחת, פורחת. הארמון יפה, אצילי, מכובד, אבל לא מצועצע. מקרין מכובדות. בחוץ – גן יפה, גרוטו (מערה מלאכותית) , ביתני צפרים... 

אברמצבו: מצפון מזרח למוסקבה נמצאת אחוזה של פטרון אמנויות שאירח אמנים רבים בתמורה לציור ועבודה אמנותית. אנחנו רואים סדנה משותפת לכמה אמנים, בית האחוזה, המטבח, מעונות לאורחים, ותערוכה של קונצ`לובסקי. במקום רואים גם א פסל מכשפה פגני (בבה יגה ) ועושים סיבוב ביער. גשם דקיק מטפטף, ירוק, צמחיה, פרחים, שלווה, שקט. 

אנחנו טסים לסן פטרבורג ונפרדים לשלום מטטיאנה. טיסה מספר FV-154 במטוס טופולב 154, בחברת פולקובו, לשדה פולקובה בסן פטרסבורג. אנחנו עוברים בדיקה בטחונית: יסודית. הליך מהיר. הטיסה שלווה, נוחה וקצרה (כשעה) - למרות החששות (מטוס כזה, של חברה זו, התרסק חודש קודם בקרים...). אפילו הנוסע (וחצי...) שישב לידי הבין את מצוקת המקום וזז למקום אחר פנוי. נטשה אוספת אותנו בשדה ומספקת הסברים ראשונים בדרך אל תוך העיר, למרות שלא תהיה המדריכה הקבועה שלנו. הנהג (כמה מפתיע): סרגיי... אנחנו מגיעים למלון פרי – בלטיסקאיה, "מול הים הבלטי". מלון גדול. אנחנו נישארים לארוחת ערב במסעדה במלון (פלצנות בלי כיסוי), ככה ככה. מוצאים סופר מרקט שכן שפתוח 24 שעות, לקניית מים (כאן המיגבלות על שתיה וצחצוח שיניים עוד יותר חמורות ממוסקבה). 

לתחילת הכתבה

פיטרהוף

שבת – 2/9. המדריכה דינה (שם משפחה: ז`ידקובה. ??? טוענת שאין קשר...), הנהג: קיריל. אנחנו נוסעים לפיטרהוף, ובדרך, תוך כדי, מקבלים הסברים  על מראות העיר. מוסקבה וסן פטרסבורג אינן רוסיה. במוסקבה יותר אפשרויות, יותר יקר. מוסקבה – רוסית, סן פטרסבורג – אירופאית. באנלוגיה: מוסקבה – כמו אישה, סן פטרסבורג – כמו גבר: גבוה, תרבותי, עשיר שירד מנכסיו. בין שתי הערים מוסקבה שולטת - קובעת ומחלקת כסף. תחרות קבועה בין שתיהן. כל אחד חושב שעירו מס` 1. בסן פטרסבורג הסטוריה בכל בנין. זוהי עיר בת 300 שנה. סיבות גיאוגרפיות, פוליטיות, צבאיות וכלכליות להקמתה. כל המסחר התחיל כאן. האיזור נכבש ועבר מיד ליד בין שבדיה לרוסיה. פטר הגדול נתן לה שם גרמני – השפה שאהב. אחר כך פטרוגרד ואח"כ לנינגרד, וכיום – שוב סן פטרסבוטרג. יש כאלו שמסרבים לשנות את השם, כבוד להסטוריה ולמאבק, וממשיכים לקרוא לה לנינגרד. 

נמאס לפטר מהברבריות של מוסקבה והוא רצה משהו אחר, חדש, לטעמו. בא למקום קשה, עם אתגר גדול לבנות את סן פטרסבורג. כל העצים שרואים בסן פטרסבורג ניטעו מהבניה ואילך. לפני כן היו כאן רק ביצות, ללא עץ. אלכסנדר מנשיקוב, בונה העיר וראש העיר הראשון, היה חבר של פטר ועשה מזה הרבה כסף. קיבל אסירים ככח עבודה ולקח את הכסף לכיסו. הוא בנה לפטר ארמון בן 3 קומות בעיר החדשה – אתגר מאד בעייתי באדמה רופפת, מולו כיום – המספנות. אפרופו תרבות: המשרתים כאן למדו וידעו יותר מהאצילים במוסקבה... 

כיום יש חדירה גוברת של מוסלמים לסן פטרסבורג: הגירה לא חוקית מאז הפרסטרויקה. מתערים, שולטים בשווקים, מגדלים בחצרות כבשים, תרנגולות, עושים מנגלים. היום – כרבע מהאוכלוסיה. נתפסים כאיום. 

אנחנו מגיעים לכנסיית הדם השפוך. לצאר אלכסנדר הייתה מאהבת. כשאשתו נפטרה הוא ניסה לשאת אותה, אבל לא הייתה מקובלת בחברה. כשהוא נרצח בקרבת הכנסיה היא השאירה את שערה בארונו, גלתה לפריס ומתה שם. הגובה 81 מ` – כמו השנה בה נרצח 1881. גובה המגדל השני 52 מ` כמו הגיל בו נרצח. מקריות?

נוסעים לפיטר הוף (פטרדבורץ – ארמונו של פטר). מזכיר מאד את שיינברון בוינה. שדרת מדשאה ומזרקות מרכזיות. לכיוון הארמון: תור גדול. למטה גן מזרקות ופסלים נפלאים. בוהקים. בכניסה: לא לעצור – לשמור על הזרימה. במקביל אלינו הולכת קבוצה איראנית, המדריך שלה מזהה, אומר: "שבת שלום". כנראה מדריך מקומי. או אולי משם? אנחנו רואים כמעין שדה לבן – אבקת שיש של ההרס והניסור המכוון של הפסלים. שופץ עד 1957. אנשים עבדו והשקיעו, בשכר נמוך אך בתחושת שליחות - לשפץ ולשקם. 

ממשיכים לחדר המזכירות. החרסינות ששם הובאו מהולנד. אולם עם תמונות ענק: כל אחת 4 על 3 מ`. התצוגות הובאו מאוספים פרטיים. במקום אולם נשפים, מעוצב בסגנון הבארוק. הכל מצועצע ומוזהב. אולם התמונות הגדולות: סצינות מקרב עם השבדים. אולם נוסף: נברשות. אולם הכתר. כס מלכות עם זהב ושטיחים אדומים. גם כאן תמונות 4 על 3. גם ציורים, בהם ניתן לזהות את פטר ואשתו השניה קתרינה. 

עוד חדר בארוק. מצועצע. חדר המתנה לנשים. צנועות, שמרניות. במקום תולה ציור תקרה: תמונה מיתולוגית. אחרי המהפכה הפך לגן ילדים ובית ספר ואז מחקו את הציור - לא מתאים חינוכית... חדר האוכל מצוייד היטב. קוויאר לא נאכל מלחם: מחתיכת ביצה או מלימון, והרוטב: 1000 זמירים נשחטו כדי ליצור אותו. בחדר האביזרים: קרמיקה, כלי תה. בחדר הבא: ציורי פורטרטים, המעוררים אסוציאציה ל"פוטו פרג`". הרבה ציורי דמויות ותמונות, אבל השתמשו רק ב- 8 סוגי פנים לכל הדמויות, עם התאמה לגילים שונים. 

מגיעים לחדר המשחקים. בחדר המוסיקה – נבל, למסיבות של קתרינה. על הקיר אנחנו רואים ציורים על משי של צייר צרפתי. נשארו עודפים בחנויות העיר, ששימשו לשחזור אחרי שהנאצים ישבו ופגעו בארמון וכן כלים לעישון ולגירוד בגב. משם אל חדר דיוואן (הסבה לאורחים), שהגיע כמתנה לקתרינה, חדר איפור וחדר הכתיבה. וולטר ורוסו התכתבו איתה. היא עזרה להם כספית. עוד נימצא שם חדר משחק קלפים, בו שולחן מעוצב. חדר משמר. סט כלים בעיצוב "כרוב" ששרד בגלל מודעות של קצין גרמני ששמר, אסף וארז בקפדנות. הסט נשלח בטעות, הגיע עד סיביר וחזר לפיטרהוף. אנחנו ממשיכים לחדר השינה של הצאר: ציור קיר, דיו על משי, מיטה בתוך נישה, עם וילון כניסה. ובחדר האחרון - פריטים אוריגינליים של פטר: ספרים, גלובוס, שעון, מגירות סתרים. ניקולאי השני החליט בחדר זה על כניסה למלחמת העולם הראשונה. אנחנו יוצאים לפארק: מזרקות, תזמורת, שבילים, פסלים, מרהיב.

ארמון הקיץ: פלזייר של פטר – הותאם לטעמו, בסגנון הולנדי. בכניסה: מסדרון וגלריה. על הקיר אפשר לראות תמונות הולנדיות קטנות. מתאים, צנוע, הארמון קטן. כשפטר חזר מהולנד הוא מימש את חיבתו לציור הולנדי וסגנון ארכיטקטוני הולנדי. עוד במקום סטודיו סיני, חדר קבלת הפנים, שולחן אוכל, צנוע, קטן, מספר קטן של אורחים, מטבח קרוב. גביע ענקי: 2 ליטר. מי שאיחר לאוכל או למפגש עם פטר נאלץ לגמוע את כולו בלגימה אחת... משם, ממשיכים לחדר לימוד מקצוע הימאות של פטר, ובחוץ: "מלכודות" מים. עברת – הפעלת (מזכיר את הלברון – זלצבורג). בנוסף, אנחנו רואים את שדרת המתזים משני הצדדים – היום מופעלים כל שעה. בתקופת פטר הופעל כמהתלה על אורחים מהודרים. מחוץ לארמון אנחנו מגיעים למסעדה מהירה סינית סמוכה – בסדר. מהירה, זולה, די טעים. 

לתחילת הכתבה

 סיור בסן פטרסבורג

אנחנו ממשיכים את הסיור בעיר, תוך שיחת רקע במיניבוס. געגועים לקומוניזם? היה אז ביטחון – היום אין כלום. מורה בבית ספר בסן פטרסבורג משתכר 100 דולר לחודש. החיים קשים, המשכורות נמוכות. אנחנו מגיעים לכנסיית ניקולאי הקדוש. בחוץ: נכי מלחמת אפגניסטן – נזרקו לכלבים ומקבצים נדבות. כנסיה זו לא נסגרה על ידי הקומוניסטים וגם לא נפגעה על ידי הגרמנים. היום ללכת לכנסיה זה אופנתי. 

סן פטרסבורג  נחשבת כונציה של הצפון, בגלל התעלות והגשרים. 500 גשרים בסך הכל. אנחנו מגיעים לצומת 7 הגשרים. בניין אפור – שילם מס מיוחד על מראה עגום, בשל סתירה לרוח ה"שיק" של העיר. הארמון בו נרצח רספוטין שייך למשפחת יוסופוב העשירה מאד. רספוטין, המכונה הנזיר, היה יועץ הסתרים של משפחת הצאר האחרון. הוא הואשם בכל הרעות שנפלו על רוסיה. סייע לבן הצאר במחלה בילדותו, והפך "קוסם". משם, למלון אסטוריה – 5 כוכבים. במלון זה היטלר תכנן לחוג את הניצחון על לנינגרד וכבר הוציא הזמנות... 

אנחנו עוברים ליד סדנת פברז`ה, בה עיצב את "ביצי הפסחא" (תכשיטנות ברמה נדירה) המיוחדות שלו. היום – "סתם" תכשיטנים. עוד במקום: מסעדת מקדונלד`ס הראשונה, שלפתיחתה באו הרוסים לבושים בהידור, לחנוכת מסעדה אמריקאית מיוחדת... היה מגוחך. כיכר הארמון ומולו מוזיאון ההרמיטאז`, המשמש כמעין רציף הכלות והחתנים. רואים אותם יורדים מהלימוזינות לקרבת המים, מצטלמים, כשברקע – מזרקות בלב המפרץ. כלות עם שמלות לבנות ואדומות. אחת – מנסה להיכנס עם השמלה הנפוחה לשירותי רחוב... כוסית "לחיים", ריקוד קטן, שוברים את הבקבוק. תזמורת רחוב של כלי נשיפה מנגנת עבורם נעימות לריקודים – לפי הזמנה ותיאום תשלום במקום...

אנחנו מגיעים לכנסיית פטר ופול: דומה לכנסייה קתולית ולא לאורתודוכסית. אנחנו מוצאים שם את אתר הקבורה של הרומנובים. ארונות השיש ריקים – הגופות, כמה מטרים למטה. צארים ובני משפחה. נברשות לא אופייניות. כולם עמדו בתפילה, הצאר – 2 מדרגות למעלה, גבוה מהציבור. הקומוניסטים סיפרו שהם מכרו זהב וכסף מהכנסיה לקנדה עבור חיטה ב- 1921. כנראה שקר, כי נמצאו פריטים מהכנסיה בחנות עתיקות בעיר. עוד אנחנו רואים שם בית תפילה פרטי של הרומנובים, באירועים מיוחדים, לידה, טבילה, נישואין, הכתרה, קבורה. 

בלוויה של פטר הגדול אנשים בכו. הקתדרלה עוד לא הייתה מוכנה עם מותו. אשתו מריה השלימה את הקתדרלה ושניהם נקברו בה. מריה הגיעה כגרמניה, עברה בכנסיות כפריות, וכבשה את לב הציבור. אמנם ישבה ביציע למעלה ושיחקה בקלפים, אבל מלמטה נראתה שקועה בתפילה. עוד יש שם פינת משפחת פטר הגדול. שישיית קברים מהמאה ה- 18, פטר שנפטר ב- 1725, ראשון מימין בשורה קדמית. בנוסף, פינת הקבר של משפחת ניקולאי השני, הצאר האחרון, שהוצאו להורג עם משרתיהם במהפכה. לאחר נפילת הקומוניסטים – נטמנו שם בהלוויה ממלכתית, בהשתתפות ילצין, שסימנה נקודת אל-חזור לעבר. ההתדרדרות לאורך שלטון הקומוניזם נתפסה בעם כעונש על רצח משפחת המלוכה. כל העילית עזבה את הארץ או חוסלה על ידי הקומוניסטים, ובעיקר על ידי סטלין. כמה חוסלו ע"י סטלין? 20-30 מליון. לפרופורציה: במלחמת העולם השנייה נהרגו 27 מליון, ועוד כמה אלפים בצ`צ`ניה ובאפגניסטן. 

פטר הגדול – אישיות מיוחדת בכל המובנים: גובהו הגיע ל- 2.04 מ`, היה חולה באפילפסיה, פחד ממקומות סגורים, גאון. הסתפק ב- 4 שעות שינה ליום. הוא נעל נעלים מספר 39. כתפים צרות. כף יד כמו של קוף. סנדלר, בנאי, מנתח (הוא התאמן – אנשים מתו...). חם מזג. למד ניווט ימי. פטר ביקש להוכיח שכל אחד, אם ייתנו לו תנאים, יכול להגיע לטופ, כולל משרתים. הוא עשה רבות לארץ, פתח חלון לאירופה. הוא שילם לעובדיו לפי לאומיות: צרפתים – אוהבים חיים טובים, יבזבזו הכל אצלו – קיבלו הרבה. הולנדים – להיפך... לפני פטר היו לרוסים נימוסי אכילה של בהמות. הוא הביא נימוסי אכילה לסן פטרסבורג. המדינה שגשגה. ביתו הראשון של פטר היה קטן, מעץ, והיום מוכל בבית אבן חיצוני. פטר מת מצבר מחלות: צננת, כליות, שיניים. בגן בחוץ: לוח האיסורים מהתקופה הקומוניסטית: אסור...אסור...אסור...

המקומיים אינם מתגעגעים לקומוניסטים ולאיסורים, אבל – דינה הייתה רוצה את סטלין ליומיים, שייעשה סדר, ושיילך... הספינה אורורה שלקחה חלק במהפכה נבנתה ב- 1900, ירתה פגז אחד והכריעה את המהפכה. בכיכר הדקבריסטים, אליה אנחנו מגיעים בהמשך, מהפכנים שרצו רפובליקה, נשפטו, הוגלו לסיביר, נשותיהם איבדו הכל, והלכו איתם מרצונן. אהבה דקבריסטית – מושג. במקום פסל פטר הגדול. בערב אנחנו יוצאים למופע בלט – אגם הברבורים, מוסיקה יפה, קצת ארוך (3 מערכות)... 

לתחילת הכתבה

זהו חלקו השני של סיפור הטיול. החלק הבא והאחרון יפורסם בקרוב.
השתתפו: חנה ודב א., אביבה ועמי וינד, שרה ומנחם ר., עפרה ואהוד פורמן.
רשם וצילם – תוך כדי, וסיכם בסיום: אהוד פורמן.

יעדי הכתבה

סגור
0
×