ריברה מאיה במקסיקו - לצלול לחופשה חלומית

ריברה מאיה היא רצועת חוף במקסיקו, המשופעת בחופים קריביים ואיים יפים. האיזור הפופולארי מומלץ במיוחד לטיולי משפחות וזוגות. אורי אפרסמון יוצא לחופשה קסומה אך לא מוותר על אהבתו לצלילה. בכתבתו מעניק מידע רב ושימושי למעונינים לטייל ולצלול ביעד זה.
אורי אפרסמון
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ריברה מאיה במקסיקו - לצלול לחופשה חלומית
Thinkstock Imagebank ©

הקדמה

יצאתי לחופשה בת שמונה ימים בריביירה מאיה, מקסיקו במרץ 2007.

המקום – ריביירה מאיה, רצועת חוף במזרחו של חצי האי יוקטן בפינה המזרחית של מקסיקו. שדה התעופה הבינלאומי נמצא ליד העיר הגדולה של האזור, קנקון, הנמצאת בפינה הצפונית מזרחית של חצי האי, ממש אף מול אף עם הקצה המערבי של קובה, ודרומית מזרחית למיאמיפלורידה.

הזמן – חודש מרץ– החודש הנעים ביותר מבחינת מזג האויר, ומשום כך גם נחשב לשיא תקופת התיירות.

קצת על התושבים - בני המאיה
האזור כולו מיושב על ידי בני שבט המאיה. העובדה כי האזור היה מוזנח, מרוחק, עזוב ולא מאוכלס על ידי הכובשים ותושבי מרכז מקסיקו גרם למיעוט "מסטיסוס" – בני תערובת, ואפשר לבני המאיה לשמור על "טהרת" הגזע. ניתן להבחין בקלות מי משתייך לשבט: בני המאיה הטיפוסיים, נשים כגברים, נמוכים יחסית ורחבי גוף. (הרוחב משתווה כמעט לגובה). העור חלק ויפה עם גוון כהה אך לא שחור, שיער הראש שחור ארוך ולא מסולסל, והפנים והגוף ללא שיעור כלל.

לבני המאיה שפה וכתב המיוחדים להם, והם משתמשים בו עד עצם היום הזה בתקשורת שבינם לבין עצמם. לדבריהם, זו שפה עדינה מאוד ואין בה ביטויים תוקפניים כמו" סתום את הפה" אלא יעדיפו לומר "אל תפתח את הפה" – יותר עדיף, לא כן?

מידע כללי
כסף:
המטבע המקומי, כולל מטבעות (המזכירים את המטבע של 10 שקלים שלנו) בגדלים שונים ושטרות של 20, 50, 100, ו 200 פסו. בכל מקום יקבלו ממך ברצון דולרים, וקיוסקים להחלפת כסף מצויים בכל פינה. בבנקים ניתן להחליף דולרים בשיעור גבוהה במעט מהנהוג ברחוב. השער בזמן ביקורי נע בין 10.40 ל- 10.90 פסו לדולר.

שפה: רבים מאלה הבאים במגע עם התיירים מדברים אנגלית (אמריקאית) ברמה טובה, אבל ללא ספק, ידיעת השפה הספרדית עושה את החיים קלים יותר ואת המחירים נמוכים יותר. לבני המאיה יש שפה משלהם המדוברת בינם לבין עצמם, וכן כתב המבוסס על ציורים (הירוגליפים). תליונים עם שמך חרוט בשפת המאיה נמכרים כמזכרות בכל אתרי התיירות.

לתחילת הכתבה

קנקון למתחילים 

הפגישה הראשונה היא עם מבנה הטרמינל בשדה התעופה, הנראה מן האויר כמו מבצר חום, גדול ומגושם. בפנים, אלוהים ישמור, יותר מאלף תיירים מצטופפים בכעשרה תורים, בציפייה להתיחסות של אחד משוטרי הביקורת שיאשרו להם את המעבר פנימה אל היעד האמיתי. חלק משוטרים זריזים כקצב הסלסה, וחלקם בקצב ה"מניאנה" ("מחר"), קמים, הולכים לשיחה קצרה עם החבר, חוזרים לדלפק כאילו שום דבר לא בוער, וכאילו אין אלף איש המחכים בתורם לאישור המיוחל. התמונה הזכירה לי את התורים בטרמינל הישן בנמל התעופה בן גוריון.

עד שמסתיים הסיוט הזה, המזוודות כבר הורדו מן המסוע, ושתי פקידות חמודות משוות את מספרי הספחים למספרים על גבי המזוודות. כנראה הניסיון הוכיח כי הבדיקה הכרחית.

יוצאים מפתח בית הנתיבות, והמחזה כמו בכל עיירה קאריבית: עשרות אנשים, עם וללא שלטים, צובאים על הפתח ומנסים לפתות את הבאים להתארח במלון שלהם או לבחור את אמצעי התחבורה שהם מייצגים. אבל בצד מצויה שורה מסודרת של דלפקים העונה על אותם הצרכים, ואתה רק צריך לבחור איך ולאן תיסע. אני בחרתי בדלפק האוטובוס, וקניתי כרטיס לעיר. נגשתי לתחנה והופתעתי למצוא אוטובוס תיירים מהודר, ממוזג אויר, מושבים מתכווננים עם נהג הלבוש בקפידה, ואפילו בית שימוש בירכתי האוטובוס. כל התענוג הזה עולה 35 פסו כ- 3 דולר.

כעבור חצי שעה, מגיעים לתחנה המרכזית הנמצאת בלב העיר, ממש על אוונידה טולום, הציר המרכזי של העיר. מסביב התחנה ישנם בתי מלון עממיים ואכסניות במחירים הנעים בין 10 ל-200 דולר ללילה. אלו אינם מלונות הפאר. האחרונים ממוקמים באיזור אחר לגמרי.

לינה
באינטרנט בחרתי את האכסניה צ`אק מול (ChacMool)- הסבר לשם יבוא מאוחר יותר, הנמצאת מרחק כמה דקות הליכה מהתחנה. המחירים בה סבירים והתנאים בהתאם. באכסניה פגשתי טיילים מניו זילנד, אוסטרליה, דרום קוריאה, וגם חצי ישראלי חצי אוסטראלי וגם, וזה די הפתיע אותי, תיירים מערים אחרות במקסיקו. השרותים ראו ימים טובים יותר, והמיטות בדורמיטוריו (חדר שינה משותף) בן 4 או 6 מיטות הן בהתאם למחיר, אבל יש בונוסים חשובים: לכל אורח חדש בקבוק בירה קורונה על חשבון הבית, וכן כל יום הייתה שעה להתקשרות חינם באמצעות האינטרנט, וגם ארוחת בוקר "קונטיננטאלית" שאינה אלא קפה , לחם וריבה.

צ`אק מול אינו שם של אמריקאי אחד שפתח אכסניה במקסיקו, אלא שם של אל, שאת פסלו ניתן לראות ב"צ`יצ`ן איצה" (אתר מקסים של התרבות המאית).

קצת על קנקון
קנקון מחולקת לשני חלקים, והחלוקה היא ברורה וחותכת: העיר עצמה, החלק ה"ישן" שמסתבר שהינו בן כמה עשרות שנים בלבד, וה"סונה הוטלריה", אזור מלונות הפאר. קנקון העיר הייתה עד לפני כ- 40 שנה כפר קטן ונידח. הממשלה החליטה להפוך את המשאבים המקסימים של הטבע באיזור למקור הכנסה של מטבע חוץ, והשקיעה בקנקון ובאיזור עשרות רבות של מיליוני דולרים בהקמת מלונות ותשתיות. ההשקעה, מסתבר, משתלמת, והאיזור המשתרע לאורך החוף מקנקון מעט צפונה והרבה דרומה, עד לגבול בליז והקרוי ה"ריברה מאיה" מכניס כיום לממשלה כרבע מסך ההכנסות במטבע חוץ.

ה"סונה הוטלריה" בנויה על חוף הים ומסביב ללגונה פנימית שבה מלונות, חלקם בתפוסה של אלפי חדרים, לאורך רצועת 15 קילומטרים של חוף מקסים ודשאים. הכול נקי ומטופח – תאווה לעיניים.

בעקבות ההרס הנוראי שהביא על האזור ההוריקן "וילמה", הקציבה הממשלה סכום עתק לשיפוץ כל הנזקים על מנת להחזיר את המשיכה של התיירים למקום.

העיר עצמה, לעומת זאת, די מוזנחת או יותר נכון לא מתוחזקת. השדרה הראשית, אוונידה טולום, עשויה 8 נתיבי נסיעה, כאשר בין כל שני נתיבים נבנה אי תנועה לכל אורך השדרה, המקל על חציית השדרה מצד לצד. הרחובות בלילה די חשוכים, והכבישים לא במצב האידיאלי. פה ושם גם ניתן עוד לראות בתים שחסרים בהם חלונות. זכר לחורבן.

המקסיקנים הרבים החיים בארצות הברית ואלה הגונבים את הגבול אליה, ומאיישים את תפקידי "שואבי המים וחוטבי העצים" גרמו לי לחשוב על מקסיקו כארץ ענייה ומפגרת. המציאות שפגשתי ממש הפתיעה אותי: שפע של מכוניות חדישות (כמעט לא ראיתי "קצ`ילות" = מכוניות טראנטה), אנשים לבושים היטב, סופרמרקטים ענקיים גדושים בכל טוב, לרבות תפוחי עץ מתוצרת ארצות הברית, מזון בשפע ובזול, בקיצור – רמת חיים גבוהה שלא תאמה את התמונה המצטיירת בעיני המתבונן מהשכנה הצפונית. אולי אני ממהר להסיק מסקנות כי יתכן כי המציאות הזו אופיינית רק לאזור הזה, המרוחק מהמרכז והחי ברובו על השירותים הרבים לעשרות אלפי התיירים הגודשים את האיזור, ומזרימים כמות עצומה של כסף בכלל ומטבע זר בפרט.

החנויות נפתחות בסביבות השעה 9 בבוקר, ופתוחות עד שעה מאוחרת בלילה. הרחובות הומים תיירים ומקומיים, ובין לבין "ציידי" תיירים מנסים למכור כל דבר העובר לתייר- מסיורים מודרכים באתרים האטרקטיביים הכוללים הסעות, כניסה לאתרים וארוחת צהרים ועד מוצרי אומנות ועבודות יד מקומיות.

חיי לילה בקנקון: לא התנסיתי בחיי הלילה המקומיים, ולכן אני לא יכול לדווח עליהם, אבל בחור אמריקאי שאכלס את המיטה מתחתי חזר רק עם אור ראשון ושתי בנות אוסטרליות שהיו (אמורות לישון) אתנו באותו חדר, חזרו רק לארוחת הבוקר וסיפרו כי השתכרו כהוגן. ברור כי באזור המלונות יש את כל מה שתיירים מצפים שיהיה באתרי תיירות.

לתחילת הכתבה  

איסלה מוחרס 

איסלה מוחרס (Isla Mujeres) - ובתרגום מילולי, אי הנשים, ולמעשה אי התיירים - באתר "למטייל" קרא אחד הכותבים לאי בשם "ישרא מוחרס", בשל המון הישראלים השורצים באי – אבל לא היו דברים מעולם, לא פגשתי ולו ישראלי אחד לרפואה וחבל. מזג האויר היה מקסים, חמים עם רוח קרירה שנשבה כל הזמן. שרידים "לכיבוש" הישראלי ניתן היה למצוא בכמה חנויות המזמינות בכתוביות בעברית.

בכרטיס הביקור של האכסניה של פוק נה (Poc Na) המומלצת בחום, מצאתי בגב הכרטיס את מחירי הטיסה ליעדים מרכזיים בעולם כמו פריז, לונדון, ניו יורק, טורונטו וגם תל אביב ב-540 דולר בלבד.פייר, את האמת, אי קומפקטי ומקסים. אורך של כ- 7 ק"מ וצר. האי מונח בקו צפון דרום כאשר הצד הצפוני הוא "המרכז", ובו גם המעגן אליו מגיעות המעבורות מקנקון, מהלך של כ-15 דקות. ב"מרכז" גם עיקר המלונות והאכסניות. תמורת 100 פסו ניתן לשכור אופניים ליום שלם, ולמי שיש שרירים טובים זהו טיול מומלץ ביותר. תמורת 250 פסו ניתן לשכור קטנוע, ולטייל בו בניחותא לאורך האי (שכאמור אין לו רוחב). כדאי לצאת בדרך לאורך החוף המערבי, שכן בדרך שובצו כמה אטרקציות לתיירים כמו חוות מונדקה המשחזרת חווה שהיתה במקום. בהמשך ניתן להכנס לחוות צבי ים, ובה צבים מסוגים שונים ובגילים שונים. כן יש חוות כרישים וחוות דולפינים.

מכיון שהאי הוא בציר צפון –דרום, יש הבדל ניכר בין החוף המערבי למזרחי. המזרחי זועף וסוער עם גלי אוקיינוס גבוהים, חלומם הרטוב של גלשני הגלים, בעוד המערבי רגוע, שקט ומתאים ונעים לשחיה, ובו כמה וכמה חופי שחיה. באחד מהם, חוף ה"לנצ`רוס" (Lancheros), ישנו מזח לסירות ובצידו כלוב ובו כלואים שלוש חיות: שני כרישים חומים גדולים, ונער כבן 13. הנער אוחז את הכריש בראשו, בזמן שתיירים אמיצים יורדים אליו ומצטלמים איתם למזכרת. מותר לציין כי הכריש אינו מסוכן, ורק גודלו והיותו בן למשפחת הכרישים עושים את הרושם הדרוש. בקצה הדרומי של האי יש גן פסלי מתכת (כמו במצפה רמון), ולידו מסעדה הצופה על נוף מקסים. לשבת לנוח, לנגוס במשהו ולצפות בים המשתרע מתחת בצבעיו המתחלפים – כאשר ברקע הרחוק שורת המלונות הגדולים של קנקון – מחזה השוה את הנסיעה.

חזרה ניתן לחזור מהכביש המזרחי. אל האי מפליגות מדי חצי שעה מעבורות גדולות מרציף הקרוי פורטו חוארז. המחיר להלוך ושוב הוא 70 פסו. לרציף ניתן להגיע בקו 1 (Ruta 1) או במונית תמורת 2-3 דולר.

לתחילת הכתבה  

פליה דל כרמן

לדברי המקומיים זו העיר הכי יפה והכי מתפתחת בכל האזור. בספרי התיירים מצוינת כאחד המקומות היפים ביותר לצלילה.

הנסיעה מקנקון לפליה דל כרמן (Playa del Carmen) נעשית (כרגיל) באוטובוס תיירים מהודר של חברת ADO (בעברית "אדו" ואם נחליף את ה-ו` ב-ג` נקבל את האותיות של "אגד", אבל איזה הבדל). היינו רוצים אוטובוסים כאלה בקו לאילת. כאמור, כסאות מתכווננים ושירותים, וגם רמקול אישי הניתן לכיוון עצמה בכל מושב.
מגיעים לפליה דל כרמן, לתחנה המרכזית הממוקמת ממש בלב האזור התיירותי העממי של העיר, בקרן הרחובות של השדרה החמישית ואוונידה חוארז.

כמו כל דבר בצה"ל, גם פליה דל כרמן מחולקת לשלושה חלקים מובהקים: החלק הבולט ביותר וההומה ביותר הוא אזור התיירות העממית + האזור משתרע לאורך ובסביבה המיידית של השדרה החמישית, שהיא בעצם מדרחוב ארוך (כ- 2 ק"מ) המלאה בחנויות לתיירים, בתי קפה, מסעדות מכל סוג, עם או בלי תזמורות מקומיות ומוזיקת ג`ז. המוני תיירים מכל העולם ממלאים את הרחוב בצעידה או בהסבה בבתי הקפה ובמסעדות. הרב הקובע של התיירים הם אמריקאיים, מגודלי גוף וצרובי פנים וגב, אבל מעניין כי גם לא מעט מקסיקנים ותיירים מארצות אמריקה הלטינית מגיעים לכאן. האוונידה החמישית נמשכת מהתחנה המרכזית עד לרחוב 32 צפון, כאשר בגדול, רמת המלונות הולכת ועולה ככל שהולכים יותר צפונה (צפוניים).
 
המלונות הגדולים, היוקרתיים, היפים והיקרים יותר, נמצאים בחלק הדרומי של העיר. זהו החלק השני של המקום. במקום מלונות פאר ברמה הגבוהה ביותר הממוקמים על קו המים, ומצוידים בכל משחקי החוף הידועים. לפניהם ישנו גם אזור של בתים פרטיים העולים בסביבות חצי מליון דולר ליחידה. הרחוב "פליה קר" מוליך למכלול הזה של כפרי ובתי נופש.

החלק השלישי הוא אזור המגורים של התושבים הממוקם מזרחה מהשדרה החמישית. כאן ניתן למצוא מסעדות עם אוכל מקומי (באמת) ובמחירים סבירים יותר. בחלק הזה של העיר, ניתן גם להצטייד במוצרי מזון בסופרמרקטים גדולים המשופעים בכל טוב. הכול נמצא במרחק הליכה של דקות מהמרכז.

צלילה בפליה דל כרמן
בכל אשר תפנה, יתקלו עיניך בחנות או במרכז צלילה (מטרת החנות היא פרסום והרשמה, מרכז להצטיידות ויציאה). אתרי הצלילה נמצאים בעומק הים במרחק של כמה מאות מטרים ובאזור הדרומי, מול כפרי הנופש, לכן ניתן להגיע אליהם רק בסירות של מרכזי הצלילה.

סע וצלול עם זרם כחול. בהבדל גדול מים סוף והים התיכון, יש כאן רוח צפונית חזקה ביותר הגורמת לזרם צפוני (מדרום לצפון) חזק במהירות של כ-15 קמ"ש. מיד עם הירידה מהסירה, מתברר לך שכאן לא אתה קובע לאן תצלול, אלא הזרם הוא המנהל את המסע. אתה מתמסר לסחיפה, ומתחיל בצלילה הדורשת מעט טילוף ונהנה מהנוף.

ה"נוף" מלא בסלעים שבמגע איתם (בנסיון לעצור לרגע), מתברר שאלה הם ספוגים גדולים ורכים שאינם עונים על הדרישה להתעגן עליהם. האטרקציה באתר "טורטוגה", הם צבי הים הענקיים בעלי השריונים קשיחים המסיירים במרחב יחד עם תוכונים, ונוגסים להנאתם מסלעי הגיר שבמים. כאלה יש רבים והם יוצרים מעין מערות ומחבואים טובים לדגים הרוצים לעצור מעט, וכן מעברים בתוכם ניתן לעבור במיני מערות.

באתרים אחרים ניתן לראות מורנות ענקיות השוכבות גלויות לכל אורכן, וכן להקות גדולות של דגים מסוגים שונים הנעים בלהקות גדולות. כל להקה בת סוג אחד. הצבעוניות של הדגים ויתר הפלורה והפאונה, אינה הצד החזק של האתרים בהם צללתי, אבל שקיפות המים וחווית הסחיפה של הזרם עושים את הצלילה לחוויה שווה. הצלילות הן בעומקים של 15 עד 25 מטר. מכיוון שיורדים במקום אחד ואחרי כחצי שעה אתה כבר מרוחק כמה ק"מ טובים ממקום הירידה, עוקבת הסירה עם הזרם, וכשבא (או שכצריך) לעלות, מוציאים מצוף מקופל, ממלאים אותו באויר, והצופה על הסירה מזדרז להגיע למקום. כאשר מזהים מתוך המים את גחון הסירה, עולים, שכן עליה מוקדמת על פני המים, עלולה לעלות בחייך (חוויה שגרמה לי די צמרמורת). הסכנה נובעת מכך שסירות אחרות המובילות צוללים לאזור משייטות במהירות מעליך, ומובילות צוללים אחרים לאתרי הצלילה השונים. לסיכום, אסור להחמיץ.

לתחילת הכתבה

סנוטס

לפלאי הטבע, יצירות האלוהים כמו פריטו מורנו, מפלי האיגואסו והניאגרה, צירפתי אחים קטנים, הלא הם ה"סנוטס". אלו הם נהרות תת-קרקעיים הזורמים מתחת לאזור הריברה, ומתגלים מדי פעם בבורות ובבריכות פתוחות. כל האזור עשוי סלעי גיר רכים שהגשם הרב היורד, במקום לחלחל לעומק הסלע הרך (וגורף את רב האדמה), חותר ומייצר בדרכו חללים ענקיים תת קרקעיים ושלל נטיפים וזקיפים, ובכך יוצר זרימה של מים צלולים ונקיים בדרך אל הים. האזור מחורר כמו גבינה שוויצרית, ולעיתים נגרמת מפולת של השכבה העליונה, ומתגלה קטע מהנהר הזורם מתחת. לפתחים הללו קוראים סנוטס – מים קדושים. ניתן אולי לדמיין עשרות מערות "אבשלום" מלאות מים בחצי הגובה או יותר וקשורות ביניהן.

בחרתי בסנוטס הקרוי "דוס אוחוס" = שתי עיניים, אשר לו שני פתחים כאלה, במרחק קצר זה מזה. כל פתח באתר של ה"דוס אוחוס" הוא בגודל של בריכה אולימפית עם ימים צלולים וקרירים, תאווה לגוף ולנפש. לבריכות הללו ניתן להכנס בשחיה וגם לשנרקל. וכן, ניתן להכנס בצלילה (עם ציוד מלא ופנסים) לאחד הפתחים, לסייר בתוך המערות החשוכות לגמרי, ולצאת לאחר זמן בפתח אחר. לאורך הנתיבים המומלצים ישנם חבלים המסמנים לצוללים להיכן לפנות בחושך המוחלט השורר בתוך המערות.

בין שני הפתחים (באחד מהם ישנן שתי בריכות) וקצת בצד, ישנו בור הקרוי "מערת העטלפים". מפתח בגודל של מטר על מטר, יורדים בסולם ברזל אל מעמקי האדמה, בחושך מוחלט, עד שמגיעים למשטח עץ. חושך ושקט מוחלט. לפתע מבחינים באור בודד או זוג פנסים המבליחים בתוך המים שלידנו, ומתרחקים בהמשך המערה. אם יש  סבלנות, לאחר זמן מה, ניתן להבחין באורות נוספים. כמה מדריכים בוחרים בנקודה זו לעלות מעל פני המים, ולהעיר את תקרת המערה המעוטרת בשלל נטיפים מרהיבים.

למקום הזה ולסנוטס אחרים, הנמצאים בין פליה דל כרמן והעיר טולום, ניתן להגיע בסיורים מודרכים בעלות של כמה עשרות דולרים, ואפשר גם לקחת את ה"קולקטיבו" הנוסע מפליה לטולום, ובעלות של שנים וחצי דולר להגיע לכניסה מהכביש הראשי. עוד צעידה של שני קילומטר בתוך ג`ונגל יפהפה, ואתה מגיע ל"שתי העיניים". רצוי להגיע למקום עם הפתיחה (בשעה 9), לפני שהמון תיירים מציפים את המקום.

לתחילת הכתבה

פארק נופש 

פארק נופש Xel-Ha, מבטאים של-חה (ובישראלית – שלך)
בכל מקום נתקלים במילה Xearet ומציעים לך חבילות תיור לשם. לאחיו הקטן קוראים של-חה, והוא מהנה באותה מידה. זהו בעצם גן נופש המאפשר בילוי מהנה לכל המשפחה באוירה חופשית ונעימה. במרחק של ק"מ מהכניסה ל"דוס אוחוס", נמצאת הכניסה ל"של-חה". עוד כ- 400 מטר ואתה בכניסה למקום. הכניסה עולה בין 40 ל-50 דולר, תלוי בכמה שירותים תרצה להשתמש. גם במחיר הנמוך תזכה ב"לוקר" המאפשר להשאיר את כל הדברים בתוכו ולהסתובב כל היום בבגד ים, וגם מגבת אם תרצה וכן "צ`לקו"= אפוד ציפה ואבובים בכל מקום שרק תחפוץ לרדת למים.

"רכבת" מובילה אותך לכניסה לנהר, שם תקבל אפוד ציפה המתאים למידתך, וכן אבוב יחיד או כפול (לזוגות בירח הדבש) לפני הכניסה למים הנעימים, עדיין מתוקים, ולהתחיל להתקדם לכיוון הים. בדרך תחנות שונות לספורט אתגרי (לכל המשפחה), וכן לעצירות מנוחה או פרישה מהמסלול. בכל פינה מצויות מפות של האתר המסבירות לך היכן אתה ממוקם. הנהר מתחיל, כאמור, במים מתוקים אבל בדרכו אל הים הוא נמהל במים מלוחים, וממש ניתן להבחין כיצד המים נמהלים (כמו סוכר בכוס תה חם). דגים יפים מסוגים שונים נעים באזור המפורז, ואינם מתקרבים לחוף הים, שם שליטים דגים ענקיים השטים ליד ומתחת לגשר התוחם את אזור השחיה, ומפריד אותנו מן הים.

הדולפינים תמיד גונבים את ההצגה
האטרקציה המרכזית, ללא ספק, הם הדולפינים. יש במרכז האתר כ- 5 בריכות גדולות, ובכל אחת מהן זוג דולפינים. לכל זוג מאמן/ת אישי/ת המפעיל/ה את הדולפינים בשלל תעלולים. קבוצות של ילדים, מבוגרים או משפחות נכנסים לבריכה, לבושים באפודי הציפה, והמאמן מאפשר להם בתחילה ללטף ולחוש את היצורים המקסימים האלה. אחר כך באים תרגילי שירה וריקוד עם היונקים החכמים הללו ועוד שלל משחקים.

לקראת הסוף ניגש כל אחד מהמשתתפים לפינת הבריכה, ונשכב על המים כשרגליו פשוקות מעט, ואז תוך פקודה ניגשים שני הדולפינים ל"קרבן", כל אחד לרגל אחרת, ומעלים אותו בדחיפה קדימה ומעל למים. לסיום ההצגה מדגימים הדולפינים זינוקים מרהיבים מעל למים, כולל סלטות וסיבובים באויר, וכן "עמידה" על הסנפיר האחורי.

הדולפינים, כאמור, כלואים כל זוג בבריכה נפרדת מבלי יכולת לצאת מתחומי הבריכה – קצת עצוב לראות זאת. התעייפנו, יש חוות ערסלים בהן ניתן לשכב לנוח ואף לישון, וכן כסאות נוח הצופים אל המים.

במתחם הגן שלל מסעדות ובארים שונים לרשות החוגגים. המקום מתוחזק יפה ונקי, והשרותים השונים המצויים בו נוחים ובשפע. למרות המוני הנכנסים בשערי האתר, לא מורגשת צפיפות ודוחק – וזה ממש מפתיע ומהנה. האתר פתוח מ-9 בבוקר ועד 6 אחר הצהריים ומספק חוויה אמיתית לכל המשפחה.

לתחילת הכתבה

האי קוזומל

אל האי קוזומל הגעתי ביום ראשון, יום המנוחה השבועי, וחששתי שהאי יהיה עמוס במשפחות הבאות לנפוש ולבלות באי. לשמחתי הרבה, בימי ראשון אין סיורים מאורגנים של תיירים, ולכן האי היה "ריק" יחסית וגם הרבה חנויות העובדות עם תיירים היו סגורות.

מהמעגן ב"פליה" יוצאים במעבורת חדישה, גדולה וחזקה אל האי הנמצא כ 40  ק"מ מהחוף. הים היה סוער ביותר עם רוח צפונית חזקה וגלים גבוהים, שהציפו מדי פעם את הסיפון וטלטלו את הספינה כאילו היה הקפטן שיכור לגמרי. הנסיעה אורכת כ 35-45  דקות ועובדה שהגענו.

האי, גדול יחסית, 12*50 ק"מ, וספינות המעבורת מגיעות לרציפים הנמצאים גם כאן ממש מול "מרכז" העיר, שאינו אלא ריכוז של 10*10 רחובות. המרכז נקי ומטופח, מלא בפרחים ובשיחי נוי, ומורגש שלמישהו חשוב איך הוא יראה.

לתחילת הכתבה

צלילה בקוזומל
קוזומל ידועה באתרי הצלילה המיוחדים שלה, והדבר ניכר בעשרות מועדוני הצלילה המצויים במרכז וגם לאורך הכבישים המוליכים מהמרכז לכיוון דרום ואף בחופי הרחצה עצמם. נראה לי שרק באי הזה יש פי עשרים יותר מועדוני צלילה מאשר בכל ארצנו הימית. החוף המזרחי הוא הצד השקט והמוגן יותר, ושם גם מצויים כל אתרי הצלילה. ירדתי לצלילה ושוב קנאתי במים הצלולים ובראות המצוינת במים, וגם בטמפרטורה שעמדה על 27 מעלות ואפשרה צלילה נעימה וארוכה.

יש צורך בביגוד דק יותר, ובשל כך, בפחות משקולות, מה שהופך את הצלילה לעניין קל ונעים. שוב, מראות משגעים לא ראיתי. יתכן כי באותו היום הים היה גלי יותר והדגים העדיפו להכנס לעומק הים. גם כאן, רב הצלילות (להוציא צלילות הכרות), נעשות באמצעות סירות המביאות את הצוללים מ"המרכז" לאתרים. מסומנים כ- 20 אתרים כאלו.

צלילה ראשונה לעומק רב יותר, חוזרים לסירה המתנדנדת על הגלים הגבוהים להחלפת מיכלים ושתיה קלה, וחוזרים לצלילה שניה באתר אחר. בהפסקה בין הצלילות, הקאתי את מרתי משום שלא אכלתי כמעט מאומה לפני כן. הרגשתי הרבה יותר טוב כשירדתי לצלילה. חשתי הרבה יותר טוב מתחת למים מאשר מעליהם. מי שחשקה נפשו בצלילות, שיגיע לכאן לשבוע וישביע את רעבונו. המחירים אינם קבועים, אבל לשתי צלילות מסירה כולל כל הציוד, הכינו כ- 80 דולר.

הצבעים של המים הם סימפוניה של גוונים- מירוק חום ועד טורקיז ותכלת. הכול משתנה כל הזמן עם חילופי התאורה בעקבות העננים הגדולים החולפים מעל. רק לשבת במרפסת מול הים ולהשתגע מחילופי הצבעים – שווה הכול. המחירים בכל השרותים ובמסעדות כאן גבוהים יותר מאשר ב"יבשה", שכן את הכול מיבאים לרבות מים או חשמל. בשל שקיפות המים, ניתן לראות את הצינורות המזרימים לאי את האספקה.

לתחילת הכתבה

צ'יצ'ן איצה 

צ`יצ`ן-איצה (Chichen-Itza) זהו שמה של עיר אשר בה חיו עד לפני 1000 שנה כ-30 אלף תושבים, ולידה מרכז פולחני אדיר מימדים ומרשים – שהוא מה שנותר בעצם מכל המכלול. לעם שחי כאן היתה תרבות מפותחת ביותר, אשר הבניה המסיבית מהווה הוכחה לו. הבניה המונומנטאלית מעידה כי היא לא יכלה להיעשות ללא שליטה מושלמת במדעי האסטרונומיה, המתמטיקה, הפיזיקה והארכיטקטורה.

במרכז החלק הפולחני ניצבת פירמידה ענקית מרובעת כאשר בכל פאה יש גרם מדרגות בן 91 מדרגות, ועוד אחת בעליה למבנה העליון (91 כפול 4 = 364 ועוד אחת, יחד 365). יותר מפתיעה היא התמונה אשר תתגלה לעיני המתבונן בימים 21 במרץ ו 21 בספטמבר (כאשר היום והלילה שווי באורכם).

המעקות של גרם המדרגות הם נחש אחד, שזנבו בחלק העליון וראשו משיק לאדמה. בשני הימים הנזכרים בשעות אחר הצהריים, יוצרים המדרגות הגדולות שבפינות הפירמידה מעין מחזה תעתועים, בו נראה הנחש כאילו זוחל. האפקט המיוחד הזה חל רק בימים הללו ובצורה קצת פחות מרשימה בימים הסמוכים לתאריכים הללו. השגת האפקט הזה דרש חישובים מדויקים ויידע רב באסטרונומיה וארכיטקטורה. לצורך לימוד גרמי השמים ישנו במתחם פלנטריום, אשר לא במקרה מזכיר את המבנים העכשוויים של מצפי הכוכבים בעולם.

משחק כדורסל עתיק
האם כדאי לקבוצה לנצח? זו השאלה שבוודאי חלפה בראשם של שני ה"קפטנים" של קבוצות ה"כדורסל", שהתחרו במשחק ה"פיינל" במגרש הכדור הענק הנמצא בסמוך למרכז הפולחני של צ`יצ`ן איצה. במגרש שאורכו כ- 120 מטר, ורוחבו כחמישים מטר, התחרו שתי הקבוצות שהגיעו לגמר. בכל קבוצה 6 שחקנים המניעים כדור "קאוצ`וק" בקוטר של כ 3 אינץ`. את הכדור מותר להניע רק בתנועות אגן ובחלקי גוף אחרים, להוציא את הידיים והרגלים.

הקבוצה מנסה להעביר את הכדור ל"קפטן" שלה, הניצב על רמפה מוגבהת ובידו כעין "מטקה", בעזרתה הוא מנסה להשחיל את הכדור אל תוך "סל" המוצב בקיר גבוה, כאשר הוא ניצב לקרקע (ולא במקביל כמו הסל בכדורסל). לרוחב המגרש על החומה הגבוהה, היו משקיפים אוהדי הקבוצות ואילו בקצוות המרוחקים ישבו המלך ומוזמני הקבוצות המתחרות.

אבוי למנצח. עם הניצחון, היה נבחר "קפטן" הקבוצה המנצחת להיות קורבן לאלים והיה מועבר למזבח הסמוך, מושקה במשקה משכר ומוסר את גופו ונשמתו בטקס רב רושם לאל הקרוב. 

לתחילת הכתבה

כתב וצלם: ד"ר אורי אפרסמון 

 

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה למקסיקו

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×