ריו - מידע שימושי על העיר

מלבד היותה יעד פופולארי לתרמילאים, ריו דה ז'נרו היא גם יעד מוצלח לנוסעים לירח דבש. לפני שיוצאים לדרך, כדאי לקרוא ולדעת מהם האתרים המומלצים לביקור, מה צריך לדעת על אוכל ועל תחבורה ועל ההתנהלות הכללית בעיר.
עופר בן-חורין
|
תמונה ראשית עבור: ריו - מידע שימושי על העיר
Thinkstock Imagebank ©

הגעה לריו

יצאנו לירח דבש שני בריו דה ז'נרו בסוף מרץ 2010. בנמל התעופה יש ארבעה דוכנים של מוניות, שבעצם שייכים לחברה אחת. כל דוכן מנסה למשוך אליו (כנראה שהם מקבלים עמלות). המחירים שם הם בערך פי שניים ממה שעולה מונית רגילה, אבל הן בטוחות יותר. משלמים מראש. אני מציע לצאת החוצה ובכל זאת להזמין מונית צהובה עם מונה (לא להגיד שזו הפעם הראשונה שלכם בברזיל, כך שיחשבו שאתם יודעים את הדרך לעיר). גם אם הנהג יגנוב כמה ריאלים, זה עדיין ישתלם (אבל שוב, זה יכול להיות פחות בטוח).

המרת כסף כדאי לעשות אצל חלפנים ברחוב. זה די בטוח והם נותנים שערי המרה טובים הרבה יותר, יחסית לנמל התעופה ויחסית למלון (אם כי חייבים לעשות המרה קטנה גם בשדה התעופה לצורך נסיעה למלון).

לתחילת הכתבה

חוף הים בריו. צילום: עופר בן חורין

אתרים בריו

האתר הכי חשוב להיות בו, לדעתי, הוא הר הסוכר. מגיעים להר בשני רכבלים, כל אחד מביא לנקודת תצפית. יש שם נוף מרהיב, שכמוהו לא תראו בשום מקום בעולם, לא בניו יורק, לא בהר השולחן (קייפטאון, דרום אפריקה), לא בסידני, אוסטרליה ולא בשום מקום אחר (תאמינו לי, אני הייתי במספיק מקומות בעולם כדי לקבוע זאת). הנוף שם בלתי נתפס ושום מצלמה לא תקלוט אותו (חיסלתי שם כרטיס זיכרון של 4 ג'יגה כמו כלום). מה סוד הקסם שלו? הוא מורכב מהרים המזדקרים מהים, מבתים שבנויים על ההרים, מאוקיינוס שנכנס במפרצים לתוך ריו ומאזור מלא סירות מפרש מדהימות. פשוט יושבים שם בתצפית בהלם. נסו לעלות לשם אחרי הצהרים, כי הנוף בשקיעה ובלילה הרבה יותר מרשים. שימו לב, כשאתם יוצאים משם, יתנפלו עליהם נהגי מוניות ויציעו מחירים מופקעים לחזרה למלון. יש כאלה שמתפתים. אנחנו המשכנו עשרים מטרים למטה ולקחנו אוטובוס חזרה לקופקבנה, בשלושה וחצי ריאל.

הר הקורקובדו הוא עוד נקודת תצפית על העיר, ועליו נמצא פסל ישו. עולים עם רכבת שנוסעת בתוך יער טיגו'קה, המדהים ביופיו. אנחנו לא ירדנו מהרכבת לאורך העלייה בגלל הסכנה שישדדו אותנו, אבל עם מדריך אפשר לטייל במסלולי היער והחוויה יכולה להיות מדהימה. הרכבת מגיעה לאזור התצפית עם פסל ישו. לדעתי, התצפית פחות מרשימה מהתצפית של הר הסוכר (אבל זולה יותר).

האתר השלישי המומלץ הוא הגנים הבוטניים. הם פשוט עוצרי נשימה. אני הגעתי לשם ביום גשם, כך שהסיור שם לא היה פשוט. הגנים הם בעלי יופי טרופי, העצים ענקיים ומשתרכים מהם ענפים שיורדים עד למטה. יש מפלי מים וביתן לצמחים טורפים. בקשו מפה בכניסה, כי אחרת לא יתנו לכם.

הלכנו גם לגן החיות של ריו (Rio Zoo). חוויה בהחלט מיוחדת. המקום בנוי בתוך אזור יפהפה. ליד גן החיות יש את המוזיאון הלאומי (National Museum), שיש בו תצוגה מעניינת מאוד של ההיסטוריה של הטבע וגם תצוגה על האינדיאנים, תושביה הקדומים של ברזיל.

מוזיאון H. Stern הוא גם חוויה מרשימה ומכובדת. הם מארגנים מונית הלוך וחזור מהמלון. בסיור עוברים מול חלונות ראווה, בהם רואים איך אנשי מקצוע עושים תכשיטים בזמן אמת. בסוף מקבלים מתנה גם אם לא קונים כלום. בהחלט דרך שיווקית מעולה, שעושה רק טוב לענקית התכשיטים.

החופים בריו דה ז'נרו הם בהחלט דבר מיוחד. המוני אנשים שורצים על החוף, מקומיים ותיירים, וביניהם מסתובבים רוכלים שמוכרים הכל. יש כאלה שמוכרים בירה, אסאי ועוגיות פריכות וכאלה שנושאים עליהם מתקן ומוכרים בגדים. יש כאלה שעושים שיפודים של שרימפס. הם פותחים לפני הלקוח ארגז ומתחילים לעשות על האש - מאוד מרשים. יש עוד המון מוכרי אטרקציות אחרות על החופים. למשל, יש מישהו שמנגן מולכם ועושה פרצופים ולא מניח לכם עד שאתם שמים כמה ריאלים בכיסו ועוד ועוד.

עוד כמה מקומות שלא ממש מצאתי בהם עניין, אבל אולי אתם תמצאו בהם - מרכז ריו, העשיר במבנים יפים. נחמד לראות, לא יותר מזה. יש מאות אנשים ברחובות שהולכים בלי הרף, ממש כמו בניו-יורק. לא להסתובב שם בערב, כשדי ריק. לאצטדיון מרקנה הגענו ואמרו לנו שהוא סגור. ראינו אותו מבחוץ. נראה בהחלט מרשים אבל לא עד כדי כך שנשלם לסיור או נלך למשחק. אגם לגואה, שאותו הקפתי בדרכי לגנים הבוטניים, הוא מרשים ויפהפה והמקומיים עושים סביבו פעילויות ספורטיביות שונות. הפאבלות בריו אמנם עניות אך מייצרות נוף מדהים. הן כמו קופסאות קטנות הבנויות אחת על השנייה במעלה ההרים, ויושבות ממש בתוך היערות של ריו.

לתחילת הכתבה

אוכל בריו

האוכל בריו לא משהו. יש בחוף קופקבאנה את בתי הקפה-מסעדה מול החוף. מדובר במלכודות תיירים. המחירים מאוד יקרים והאוכל לא משהו. גם הסטייק באאוטבאק, מסעדת הסטייקים האוסטרלית שהקימה סניף בריו, לא היה מוצלח. אנחנו התמקדנו באכילת פיצות ומזון מהיר, כמו המקומיים, וחסכנו ים של כסף. שיטת הבופה חזקה בברזיל. כמעט לכל סופרמרקט יש בופה, שבו קונים לאכול ומשלמים על פי משקל. המחיר יוצא בהחלט סביר והאוכל דווקא יכול להיות טעים.

דבר נוסף חשוב - אנחנו הלכנו לאכול בקופקבנה פאלאס (Copacabana Palace), שנחשב למלון הכי איכותי והכי יפה בכל ברזיל, אם לא בכל דרום אמריקה. הם מבצעים תרמית עם האוכל (יש הטוענים שזה מנהג מקומי, אבל זו עדיין תרמית בעיני). הם מגישים בהתחלה לחמים וצלחת עם סלטים, סלמון ועוד. זה נראה כאילו מדובר במנות על חשבון הבית, כי המחירים לארוחה שם יכולים להגיע בקלות ליותר מ- 600 שקלים (!) לזוג בארוחה של סטייק, תפוחי אדמה, שתייה וקינוח (אנחנו שילמנו כ-300 ריאל), אבל לא, הם גובים על זה תשלום ומתבססים על זה שלא יהיה נוח לתיירים להתלונן על זה. אל תרשו לזה לקרות. ברגע שהם שמים את הלחם, שאלו אותם אם זה בתשלום או לא ותתעקשו לא לשלם אם הם מטעים אתכם. זה קורה גם במסעדות אחרות בעיר.

משקאות טרופיים יש למכביר בברזיל - קפיריניות שכוללות לימונים עם קאשסה, שהוא אלכוהול שמופק מקנה סוכר (אני לא התלהבתי במיוחד). אפשר לשנות את הקאשסה לוודקה ואת הלימון לפירות אחרים, כמו למשל קיווי. דווקא מצורת ההגשה של הקוקוס התלהבתי, איך שהם חותכים אותו מלמעלה ושותים ממנו בקשית. מרווה מאוד וטעים. שתיתי גם את האסאי שלהם - משקה אדום דמוי ברד, את התה שלהם, ה-Mate וכמובן את הגווארנה, המשקה הלאומי של ברזיל (שצריך לתרגל איך להגיד אותה נכון כי התושבים המקומיים לא מבינים). אפשר לקנות את כל המשקאות הללו בדוכנים רבים שנמצאים על החוף ונקראים Suco.

לתחילת הכתבה

תחבורה בריו

לנו לא היה קל להתמצא ברחובות ובהסדרי התחבורה בריו. אין שלטים באנגלית ומעט מאוד אנשים יודעים אנגלית. צריך לדעת כמה מילים בפורטוגזית (אנחנו הצלחנו לקלוט רק איך להגיד תודה - אובריגדו ובוקר טוב- בון דיאה). הרכבת התחתית היא די פשוטה, אבל לפעמים יש צורך לעשות מעבר בין הקווים וצריך לדעת איך. הדבר נכון גם לגבי אוטובוסים. די בטוח לטעמי לנסוע בהם, אבל צריך קצת זמן להתמצא בקווים ובשיטת הפעולה שלהם.

לתחילת הכתבה

התושבים המקומיים בריו

התושבים המקומיים הם טובי לב ועוזרים. לא נתקלנו בגנבים, גם כשחשפתי את המצלמה בכל סיטואציה אפשרית. זה מוזר, אבל נראה שהמקומיים לא ממש רגילים לתיירים וכל הזמן מנסים לדבר איתם פורטוגזית. גם לא נתקלנו בניסיונות לרמות אותנו על-ידי נהגי מוניות, הם היו מאוד הוגנים, יותר מבארץ. מלבד מה שקרה במסעדה בקופקבאנה פאלאס, הרגשנו שמתייחסים אלו בצורה מאוד הוגנת.

טיפ אחרון - יש תופעה מוזרה בריו של נערים ונערות מקומיים שצובעים את עצמם בכל מיני צבעים ואז מסתערים על תיירים ומבקשים מהם כסף. אותנו זה לא ממש שכנע.

לתחילת הכתבה

יוצאים לטיול תרמילאים בריו? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>

יעדי הכתבה

סגור
0
×