שבועיים בקובה – יומן טיול Two Weeks in Cuba - Travel Diary

תמונה ראשית עבור: שבועיים בקובה – יומן טיול      Two Weeks in Cuba - Travel Diary - תמונת קאבר
רח' נפטונו, במרכז הוואנה. צילם: עמיקם שוב-עמי . View in Neptuno street,Havana,Cuba. Photo: Amikam Shuv-Ami

קובה היא ארץ מרתקת לטיול. טיילנו בה בשנת 2012 . בביקורינו ראינו ניצנים של שינוי בהגבלות שהיו על האוכלוסייה ושינוי מסוים ברמת החיים. בעקבות המהפיכה ועליית פידל קסטרו לשלטון (1958/9),קובה נסגרה לעולם והייתה מבודדת. הזמן עצר בה מלכת. המדינה דגלה בשוויון וכמעט ולא היו פערים חברתיים וכלכליים בה. המדינה דאגה לצרכי הקיום הבסיסיים של הפרט והתעלמה מזכויות וחופש תושביה .

בעקבות מחלתו של קסטרו הוא העביר את הנהגת המדינה ב 2008 ,לאחיו ראול. ב 2011 קסטרו פרש סופית מכל תפקידיו . בתקופת ראול קסטרו חלו וחלים בקובה שינויים, בכיוון של הקלה בהחמרות, גם אם בהדרגה ובאיטיות.

זהו טיול שעשינו אשתי ואני בקובה, בראשית 2012. תכנון וביצוע הטיול היה עצמאי . לא הסתייענו במדריכים במהלך הטיול ,נסענו באוטובוסים של תיירים בין הערים, או בהסעות מאולתרות שארגנו במקום. לנו בקאזות (בתים של אנשים ,המשכירים חדרים על בסיס לינה וארוחת בוקר). מי שמבקש לחוות את קובה, מומלץ שילון בקאזות ולא במלונות. רצוי מאוד להזמין הלינה בקאזה מראש וכך תוכלו להבטיח קאזה טובה. עם זאת, ניתן גם להזמין לינה בקאזה אחת והיא כבר תעזור לכם בהזמנת הקאזה הבאה בעיר הבאה (יש לבעלי הקאזות, קשרים ומידע).

הטיול בקובה ב 2012 היה מאוד זול . היינו זוג בשנות השישים והוצאנו יחד כ 1000 דולר בקובה על לינה, נסיעות, ביקורים, ארוחות וכו'. בטיול ביצענו גם טיסת פנים אחת מהוואנה לסנטיאגו דה קובה.

בטיולים, חסיד הגישה "תפסת מרובה לא תפסת" . משמע ,אני מתמקד במקומות חשובים בארץ בה אני מבקר,משתדל לייחד זמן ביקור סביר לכל מקום, כדי ל"ספוג" אותו ,להתרשם ממנו ולהכירו. לא ביקור בשלוש ארצות ב 20 יום. לכן בקובה ביקרנו רק בהוואנה, טרינדד, סנטיאגו דה קובה, קמאגווי ועמק הויניאלס. לא ביקרנו בחופים ולא ביעדים כמו ברקואה,סיינפואגוס,סנטה קלרה,וארדרו ועוד .

להלן יוצג יומן הטיול ובו פרטים רבים ורשמים. ראו גם מאמרים נוספים על קובה בבלוג זה.

יום 1- 25 פבר',יום שבת - הגעה להוואנה

הגעה להוואנה ,בטיסה מניו-יורק דרך קנקון (מכסיקו) ,בשעות אחה"צ.

בשדה התעופה עוכבנו כחמש דקות ,מאחר ונשאלנו על מסלול הטיסה בה הגענו להוואנה. שמעו שהגענו דרך ארה"ב והורו לנו לחכות בצד. הזמינו איש בכיר ולאחר עוד מספר שאלות, נתנו לנו להיכנס (הם חשדניים כמעט בכל דבר הקשור לארה"ב).

בשדה התעופה רכשנו שטרות של המטבע הקובני לתיירים, הקרוי קוק The Peso Convertibela (CUC - Cuban Convertible Peso) . השווי של 1 קוק הוא כדולר אחד אמריקאי.

הנה הסבר קצר על הכסף הקובני. תיירים משלמים בקובה במטבע זה. למקומיים יש מטבע מקומי הקרוי מונדו נסיונל Monedo Nacional (MN), קרי פזו מקומי. תיירים יכולים לרכוש במטבע מקומי רק גלידה, פירות, לחם, פיצה ברחוב. בכל השבועיים טיול שלנו, הוצאנו ,שני איש, סה"כ כ 20 יורו, במטבע מקומי ואולי פחות. משמע, אין כמעט שימוש במטבע המקומי לתייר. קוק אחד שווה 24 פזו מקומי (מונדו נסיונל). הקובנים משתמשים במטבע המקומי למרבית צרכיהם הבסיסיים. עם זאת דברים מסוימים שמחירם בקוק, הם חייבים לשלם בקוק.

הנסיעה משדה התעופה לעיר היתה ברכב שהקאזה בה לנו ,שלחה אלינו, בתיאום מראש.

לינה בהוואנה בקאזה המצוינת של של מרים וסיני סולה Casa Miriam & Sinaí Sole . מיקום מעולה במרכז העיר, בטווח הליכה ברגל לעיר העתיקה ולטיילת. עלות 25 קוק לינה בחדר לזוג + 3 קוק ארוחת בוקר טובה לאדם. הקאזה אינה מציעה ארוחת ערב. פרטי הקאזה, ראו מאמר נפרד על "לינה ונותני שירותים בקובה".

יום 2- 26 פבר',יום א- יום סיור בהואנה .

היום הוקדש לביקור רגוע במרכז הוואנה. לאחר ארוחת בוקר בקאזה, בפאטיו נחמד ועם מיץ גויאבות נפלא, הלכנו רגלית מזרחה ,על רח' Neptuno לעבר הוואנה הישנה .Old Havana בדרך עשינו סטיות בהליכה לרחובות צדדיים ,אולם נפטונו היה ציר ההליכה העיקרי. מרחק ההליכה ברגל מהקאזה של מרים בנפטונו 521 , עד לשדרת פסאו דה מרטי Paseo de Marti המרכזית הוא כ 15 דקות.

לפני פסאו דה מרטי התעכבנו באזור מפגש הרחובות של Neptuno עם רחוב Galiano. מקום מעניין ויפה. אנו מתהלכים באזור וחשים את דופק החיים של הוואנה. תנועה של אנשים מקומיים, מכוניות משנות ה 50 ומשנים מוקדמות יותר, נוסעות ברחובות, בתים ומבנים ישנים שהזמן עצר בהם מלכת. חלקם מתקלפים. אנו מרגישים כאילו אנו נמצאים בתוך סרט . סרט משנים עברו.

מגיעים לשדרת פסאו דה מרטי. שדרה מקסימה, במונחים של הוואנה. חווים אותה. פנינו בה דרומה (ימינה). לאחר שני רחובות הגענו לבניין המרשים, הקרוי אל קפיטוליו El Capitolio ,שנבנה בחזות ובהשראת בניין הקונגרס האמריקאי "הקפיטול". המבנה הוקם ב 1929 ושימש את הפרלמנט הקובני עד להפיכה של קסטרו וחבריו. ביקרנו בתוך המבנה המרשים.

המשכנו למדרחוב המפורסם של הוואנה הקרוי אוביספו Obispo.

באזור המדרחוב של אוביספו נמצא הבר המפורסם, בו נהג לשבת הסופר ארנסט המניגווי, בעת ששהה בהוואנה – לה פלורידיטה La Floridita. כאן נהג לשתות את משקה הדאקירי daquiry . בעיניו הדאיקירי של לה פלורדיטה, היה הטוב בעולם. הבר עדיין פעיל (פתוח 1100 עד חצות). Address: Obispo No.557 esq./ corner of Monserrate, Old Havana

נכנסנו למדרחוב אוביספו, העמוס בחנויות ובגלריות לתיירים. רחוב נחמד ובו הלכנו עד לסופו,שם נמצאת כיכר הצבאות Plaza de Armas. היום יום ראשון, בכיכר פלאזה דה ארמס יש יריד קטן של דברי וינטאג' ומזכרות מתקופת המהפיכה (שנות ה 50), ומקובה בכלל . באזור גם מספר בתי קפה קטנים. אוירה נעימה.

מכיכר המשכנו צפונה לעבר שני המבצרים, הנמצאים על חוף הים הקרויים קסטיליו דה סן סלוואדור Castillio de San Salvador וקסטיליו דה לוס טרז ראיס (שלושת המלכים) Castillio de Los Tres Reyes .

המשכנו לשוטט ברחובות באזור ושמנו פעמינו אל כיכר פלאזה ויאחה (הכיכר הישנה) היפה, Plaza Vieja.

בדרך לכיכר פלאה ויאחה, עברנו בכיכר קטנה, הקרויה פלאזה דה סן פרנסיסקו Plaza de San Francisco ובכנסיה הקרויה בזיליקה דה סן פרנסיסקו דה אסיס Basilica de San Francisco de Asis .

פלאזה ויאחה היא כיכר מרכזית בהוואנה הישנה ,הנמצאת במרחק הליכה קצר מפלאזה דה ארמאס

רחבת כיכר גדולה ובה בתי קפה ,השוקקת פעילות של מקומיים ושל תיירים כאחד. הכיכר הוקמה במאה ה 16 והיא נמצאת בלב אזור מגורים. בשנת 1980 הוכרזה הוואנה הישנה כאתר מורשת עולמי ובעקבות כך הוקצו תקציבים לשיפוץ הכיכר והמבנים הקולוניאליים, סביב. בילינו כאן את שעות אחה"צ המאוחרות.

חזרנו לקאזה ומשם בהסעה שהקאזה תאמה לנו, אל שדה התעופה.

טיסת פנים מהואנה (טרמינל 1) לסנטיאגו דה קובה . הטיסה יצאה ב 1930 ונחתה ב 2150 , לאחר עצירה אחת.

תאמנו לינה עם בחורה בשם יואי Yoyi בקאזה שלה (היו עליה המלצות טובות באתר "למטייל". היא חיכתה לנו בשדה התעופה להסעה. כשהגענו אמרה שהיה לה מקרה חירום והקאזה שלה תפוסה ע"י תיירים גרמנים שחלו. הציעה לנו קאזה חלופית. לא היתה לנו ברירה בשעה זו של הלילה ונאלצנו להסכים. איכות הקאזה שקיבלנו היתה ירודה. התאכזבנו מאוד. מתברר שטקטיקה זו ,בו מודיעים לך שהקאזה תפוסה ומציעים לך קאזה חלופית, אינה נדירה בקובה. עם זאת היא מצביעה על אמינות בעל הקאזה. יש לציין שזה המקרה היחיד ,מסוג זה, שהיה לנו בטיול. לאור הנ"ל,לא ממליץ להתקשר עם Yoyi .

לינה בקאזה.

יום 3- 27 פבר',יום ב - סיור בעיר סנטיאגו Santiago de Cuba

סנטיאגו דה קובה Santiago de Cuba היא העיר השניה בגודלה ובחשיבותה בקובה, אחרי הוואנה, עם כ 450 אלף תושבים. עיר זו היא עיר קאריבית טיפוסית, שונה מהוואנה ולכן חשוב לבקר בה. חווית המוסיקה וריקוד הסלסה החזקה ביותר בקובה הייתה בעיר זו. יש כאן מספר מקומות בהן ניתן לצפות, לשמוע ולרקוד (לא חייבים לרקוד). החשוב ביניהם הוא הקאזה דה לה טרובה Casa de La Trova של סנטיאגו דה קובה.

בבוקר הגענו מהקאזה אל מרכז העיר במונית. הכיכר המרכזית בעיר נקראת פלאזה דה מארטה Plaza de Marte , הנקראת גם Plaza de La Libertad ולכאן הגענו. הכיכר נמצאת במקום גבוה בעיר הישנה . בקרבתה ישנו פארק הנקרא פארק פלאזה מארטה ובו אנדרטאות ופסלים המנציחים את גיבורי האומה הקובנית. נעים לטייל בכיכר וברחובות הסמוכים.

כדי להמשיך למקומות הביקור הבאים, היינו צריכים רכב. החלטנו לשכור שירותיו של נהג מונית במקום. פנינו לאחד או שניים ,הסברנו שאנו מעוניינים לנסוע לבית הקברות ולמצודה .לבסוף סיכמנו עם נהג אחד על מחיר ומסגרת זמן של כ 3 וחצי שעות . הנהג ידע אנגלית בסיסית ואני ידעתי ספרדית בסיסית וזה הספיק לתקשורת ביננו.

יעד הביקור הבא היה בית הקברות הקרוי סנטה אופגניה Santa Ifigenia Cemetery . בית קברות מיוחד ומרשים המהווה יעד מומלץ וראוי לביקור. הצורה של בית הקברות והמצבות/אנדרטאות, אופייניים לאמריקה הלטינית. בית הקברות נמצא בצפ' מע' של העיר והוא הוקם במאה ה19. קבורים דמויות צבאיות, פוליטיות, חברתיות ותרבותיות בולטות בהיסטוריה של קובה. במקום נמצא גם המוזילאום של חוזה מארטי Jose Marti,המשורר הקובני הידוע ,חוזה עצמאות קובה, הנחשב לגיבור הלאומי מספר אחד בקובה. הוא ה"הרצל" של קובה. הוא גם מחבר מילות השיר הידוע "גואנטנאמרה",על הנערה מגואנטנמו. במקום קברים מיוחדים נוספים,שלא אמנה אותם כאן. כמו כן קבורים כאן הזמרים והנגנים האהובים בקובה ( ובעולם כולו – בעקבות הסרט הדוקומנטרי "בואנה ויסטה קלאב", שעסק בהם ובתופעה שלהם). ביניהם קומפאיי סגונדו Compay Segundo , איברהים פרר Ibrahim Ferrer ואיאדס אוצ'ואה Eliades Ochoa.

משם המשכנו אל אחד ממקומות הביקור החשובים בסנטיאגו - מבצר/קסטיו אל מורו , הנקרא גם קסטיו דה סן פדרו דה רוקה Castillo de San Pedro de la Roca / Castillo de El Morro . הקמתו כמבצר צבאי החלה במאה ה 16,בתקופת הכיבוש הספרדי. במשך השנים המקום התרחב ושוכלל. יש לו מסורת של תפקוד כמבצר צבאי במשך 350 שנים. סיירנו במקום, בעוד נהג המונית מחכה לנו בחניה. מקום גדול ומרשים. לפני שאנו עוזבים את המקום אנו פוגשים דוכן ובו גבר בשנות ה40 או ה 50,המוכר עבודות עץ שהוא יצר. התרשמנו מזוג פסלים של גבר ואישה קריאולים ורכשנו אותם.

לאחר שהסתיים הביקור במבצר, חזרנו עם המונית ,אל הכיכר המרכזית Plaza de Marte. משם הלכנו ברגל אל כיכר חשובה נוספת במרכז סנטיאגו. הקרויה כיכר דולורס האזור שבין כיכר דה מארטי לכיכר דולורס הוא לב מרכז סאנטיאגו. טיילנו ברחובות הסמוכים והתיישבנו לשתות פחית קולה בקיוסק /בית קפה ,בקרבת כיכר דולורס. כאן הייתה לנו חוויה מיוחדת.

בעודנו יושבים, רעייתי ואני, ליד השולחן, מחוץ לקיוסק, עם הפנים לרחוב, הגיע בחור רזה בגיל כ 70 שנה. עצר לידינו והחל לנגן בכינור ,מבלי שהתבקש. כנראה ביקש לקבל מטבע. הנגינה מאוד מצאה חן בעינינו. הוא חייך. ואנו אליו. לאחר שסיים את קטע הנגינה ,נתנו לו תשר והזמנו אותו להצטרף אלינו לשולחן. איני זוכר את שמו. אקרא לו מיגל. הוא לא ידע אנגלית. התחלתי לנהל עימו שיחה בספרדית בסיסית מסתבר שהוא גימלאי וחי מקצבה חודשית של 10 דולר ,הניתנת ע"י הממשלה בקובה. בנוסף יש לו מגורים ,שגם הם סופקו ע"י הממשלה. בנוסף הוא מנגן ומייצר הכנסה נוספת. הוא סבא לנכדים, הנמצאים בבראקואה (הרחק מז' לסאנטיאגו). כאשר החמאנו לו על נגינתו, סיפר שהוא היה נגן בהרכב של מוסיקאים קובאנים. הוא הוציא תמונות מכיסו ,הראה וסיפר, שבשנת 1999 ההרכב שלו, יצא למסע הופעות באירופה. הם היו רומא, וינה, פאריס ולונדון. הוא חי ונושם את המסע הזה כל הזמן. התמונות בכיסו. והוא מראה. הנה כאן ברומא, כאן בלונדון.. ההתרגשות הייתה רבה. עיניו היו בורקות. ראינו בדמיוננו את "בואנה ויסטה קלאב". אח"כ סיפרנו לו על עצמנו והוא סיפר על משפחתו ועל החיים בקובה. נפרדנו בידידות ובהחלפת ברכות.

בטיולים אוספים חוויות. אהובות עלי במיוחד החוויות האנושיות. המפגש עם מיגל היה חוויה נהדרת, הצרובה בזיכרוננו.

אח"כ הלכנו אל פארק סספדס Céspedes Park ולכיכר פלאזה דה ארמאס Plaza de Armas (נקראת גם כיכר סספדס), שלידו.

משם אל רחוב פאדרה ריקו Padre Pico Street .רחוב ארוך ומעניין הנחצה ע"י 14 רחובות .אח"כ הלכנו למועדון המוסיקה והריקודים קאזה דה לה טרובה, לברר פרטים על פעילות הערב ולקנות כרטיסים. בסנטיאגו יש בתי מוסיקה נוספים, אבל זה נחשב לטוב שבהם. מהטובים בקובה, אם לא הטוב שבהם, נכון לשנת 2012.

בערב הלכנו למועדון המוסיקה והריקודים קאזה דה לה טרובה Casa de La Trova . אולם גדול ובו רחבת ריקודים, שולחנות עגולים וכסאות ישיבה לצופים ולנחים, במה קטנה ללהקת זמרים ונגנים ותאורה מתאימה. מוסיקה קובנית נהדרת, אוירה טובה והרבה שמחה. הרבה סלסה .ברחבת הריקודים מפזזים הרוקדים, חלקם מקצועניים וחלקם מקומיים המבקשים לבלות וגם מעט תיירים, המבקשים להפגין את כישורי הריקוד שלהם. ריקוד קצבי וכאן חושני משהו. כבר אמרתי קודם, שמועדון המוסיקה והריקודים הזה היה בעיני החוויתי והמרשים ביותר, מתוך כשבעה בהם ביקרנו במהלך טיול זה בקובה. כמעט והייתי אומר, שהוא לבדו סיבה להגיע לסנטיאגו דה קובה. לא אמרתי. אבל רציתי.

יום 4- 28 פבר',יום ג. סנטיאגו- קמאגווי. Camaguey

בבוקר ביקרנו במוזיאון דייגו ולאסקז, המושל הספרדי הראשון של קובה (מאה ה 16). חזרנו לטייל במרכז. אחה"צ חזרנו במונית לקאזה ,לקחנו החפצים ונסענו אל תחנת האוטובוסים, ממנה פועלת חברת ויאזול Viazul.

חברת האוטובוסים ויאזול, מפעילה קווי אוטובוסים בין עירוניים בקובה. האוטובוסים הם ברמה טובה. מיזוג האויר בהם חזק במיוחד ומומלץ להצטייד בפליז או מעילון/סוודר, למקרה שיהיה קר מדי. מחיר הנסיעה בין ערים כמוהו כהכנסה חודשית של קובני (25-15 דולר, תלוי בטווחי הנסיעה). לכן אוטובוסים אלה משרתים בעיקר תיירים,זרים ומקומיים שיש להם. תדירות זמני היציאה של האוטובוסים מדי יום היא נמוכה. ניתן לראות את לוח הזמנים של האוטובוסים ואף לקנות כרטיסי נסיעה באתר האינטרנט של החחברה http://www.viazul.com/ .

האוטובוס מסנטיאגו לקמאגווי Camaguey , יעדנו הבא, יצא ב שעה 1500 ומחיר הנסיעה היה כ 20 דולר. משך הנסיעה כ 7.5 שעות. מניסיוננו, הם עומדים בלוח הזמנים. הגענו לקמגווי בשעה 2240, לאחר הפסקת נסיעה אחת בדרך.

כשירדנו מהאוטובוס, חיכו מספר אנשים והציעו שירותי הסעה ליורדים. .לקחנו מונית אל הקאזה ,שהזמנו מראש, קאזה ינבה Casa Yaneva, San Martin no. 763, Rooselvelt & Bembeta. ידענו מראש שזו הקאזה הטובה בקובה ואכן כך היה. מקום לינה מקסים עם אוכל מעולה בבוקר ובערב. פרטים ראו מאמר נפרד, בבלוג זה, על נותני שירותים.

יום 5- 29 פבר',יום ד- קמאגווי Camaguey

קמאגווי Camaguey היא העיר השלישית בגודלה בקובה. הוקמה במאה ה16. זו עיר מקסימה, ששימרה ברחובותיה ובתיה אופי קולוניאליסטי , עם אופי כפרי. יש תיירים רבים הנוהגים לא לבקר בה ,מחוסר זמן. לטעמי, זו טעות ומאוד מומלץ לבקר כאן.

יצאנו מהבית בו לנו והלכנו מעט ברגל, עד שהגענו לרחוב ראשי יותר . שם התקשרנו עם בעל ריקשה תלת אופניים, שהלקח אותנו למרכז העיר. כשהגענו ליעדנו ,הצענו לו שיהיה איתנו כשעתיים ויסיע אותנו למספר מקומות אותם רצינו לראות. סיכמנו על מחיר של 8 קוק (כולל ההסעה מהקאזה למרכז העיר. הבחור הסכים .

ביקרנו בכיכר סן חואן דה דיוס Plaza San Juan de Dios וברחובות הסמוכים. עלינו לתצפית ממגדל הפעמונים של הכנסיה בכיכר סן חואן דה דיוס. המראה יפה. הכיכר נקיה ומטופחת. בתים קטנים, חד קומתיים, הצבועים בצבעים שונים, סובבים אותה. כמעט ולא היתה נפש חיה בכיכר, בעת שביקרנו כאן. בעודנו הולכים ברחובות באזור ,ניגשה אלינה אישה וביקשה לקבל מאיתנו שמפו לשיער. הרחובות גם הם די ריים באיזור זה. מדי פעם רואים הולכי רגל, או מישהו רכוב על אופניים או אופנוע.

משם המשכנו אל פלאזה כרמן Plaza Carmen . כיכר יפה, המוקפת גם היא בבתים חד קומתיים ובכנסיה אחת. בכיכר מונח מיצב אומנות של מספר פסלים יפהפיים המתארים שלוש נשים ישובות על כסאות ומשוחחות האחת עם השניה (הפסל נקרא "המרכלות"). בספסל אחר אישה וגבר מנהלים שיחה.

בפינה אחרת, פסל יפה של גבר יושב על ספסל וקורא עיתון. לפתע ראינו איש המתיישב על הספסל ליד הפסל ועיתון בידו. הוא ביים את עצמו בתנוחת המפוסל. התברר, שהנ"ל הוא הוא האובייקט שאותו פיסלה האומנית. כדי להרוויח מספר פזטות הוא מסתובב באזור ומדגמן על הספסל לתיירים. נתנו לו קוק אחד והוא הודה לנו מאוד.

הפסלים הם מעשה ידיה של האומנית מרתה חימנז Martha Jimenez Perez . יש לה סטודיו בקרבת מקום. נכנסנו אליו ,ראינו אותה בפעולת פיסול ושוחחנו עימה.

משם חזרנו למרכז העיר. נפרדנו מהמסיע שלנו והתחלנו לטייל רגלית במרכז העיר. תחילה הלכנו לכיכר העמלים,היא פלאזה דה לוס טראבחורס Plaza de Los Trabajores , היכן שיש עיטור בחזית קירה בניין, עם קווי מתאר דמותו של צ'ה גווארה (גיבור לאומי בקובה) בחזיתו ומתחתיו הכיתוב "צ'ה מפקד, חבר..." . תוך שיטוט ברחובות אנו רואים סיסמאות תעמולה של המשטר,על קירות בתים. כאן ביקרנו גם בכנסיה לה מרסד Inglesia de Nuestra Señora de la Merced.

משם לאזור המדרחוב הסמוך,הקרוי רחוב מסאו ( ובספרדית קאיה מסאו) Maceo Calle. אזור זה והרחובות הסמוכים ,הם לב מרכז העיר. במדרחוב זה יש מסעדה מומלצת הקרויה El Carmen. טיילנו גם ברחובות הראשיים מארטי Marti ורחוב רפובליקה Republica . באזור, מאחורי כיכר מסאו Plaza Maceo, גם סימטאות מרוצפות אבן ובחלקן כנסיות ישנות וכיכרות קטנים. השיטוט ברחובות העיר מהנה וחושף את פניה של קובה.

את הערב בילינו בארוחת ערב ואח"כ במועדון המוסיקה קאזה דה לה טרובה המקומי Casa de la Trova. מועדון זה נחשב לאחד הטובים בקובה, אם כי, הוא אינו ברמתו הגבוהה של מקבילו בסנטיאגו דה קובה. רכשנו כרטיסים במקום. היתה הופעה של להקת זמרים ונגנים בשנות הששים, שבעים והשמונים לחייהם. להקה של פעם השרה ומנגנת מוסיקה קובנית. לא היו ריקודים, אלא רק הופעה, כאשר הצופים ישובים ליד שולחנות וכרטיס הכניסה כולל משקה. המקום לא היה מלא באנשים (בניגוד לסנטיאגו) ,ונכחו בו הרבה מקומיים. נהנינו, אבל במידה בינונית פלוס. ובכל זאת, מומלץ לבוא לכאן.

לאחר ההופעה חזרנו לקאזה בה לנו ,בטקסי תלת אופניים. הלילה אנו ניסע באוטובוס ויאזול אל טרינידד, יעדנו הבא.

נסיעת לילה, לטרינידד, היא באוטובוס VIAZUL היוצא ב 0225 לפנות בוקר , הנסיעה נמשכה כ5 שעות .היה אוטובוס אחד ביום. עלות לאדם כ 16 $.

יום 6- 1 מרץ, יום ה' . טרינידד.

הגענו לטרינידד, באוטובוס ויאזול מקאמגווי, בשעה 0715 לערך בבוקר.

טרינידד היא אולי העיר היפה ביותר בקובה. מדובר בחלקה העתיק/ישן של העיר. בעלת ארכיטקטורה קולוניאלית, עם רחובות מרוצפים אבן והמון אופי. בכל עיר רואים פנים אחרות (וגם דומות) של קובה. כך גם בטרינידד.

הגענו לקאזה בטרינידד, אותה הזמנו מראש ,בשעת בוקר . קיבלנו חדר, אכלנו בה ארוחת בוקר ויצאנו לטייל במרכז העיר. המקום ראשון בו ביקרנו הוא כמובן כיכר Plaza Mayor. כיכר מקסימה בלב החלק הישן של טרינידד. האזור היפה ביותר בעיר לביקור. בכוונה ציינתי אזור, משום שהכיכר מהווה בסיס לטיול ברחובות סמוכים ,בהם חשים וחווים את החיים בעיר מקסימה זו.

כאן קובה היא במיטבה ובמקוריותה. כאן ראינו חתן וכלה לבושים בתפארתם, ישובים על עגלה עם סוס המסיע אותם. ראינו אדם זקן, יושב בגזוזטרת בית ומחזיק בחיקו תרנגול. הלכנו דרומה ברחוב קאיה קריסטו Calle Cristo ,בצלע המזרחית של הכיכר. לפתע אנו שומעים מתוך בית, שירה ברוסית של שיר רוסי אותו אנו מכירים בעברית. ירדנה מתחילה לשיר את אותו שיר בעברית ונכנסת אל הבית, שדלתו הייתה פתוחה. אנו רואים חדר סלון, בו יושבים אישה מבוגרת ,זו ששרה, ובעלה ועוד נכדה בוכיה. ירדנה והאישה שרות יחד לרגע ואז נפתחת שיחה. מסתבר שהאישה דוברת אנגלית בסיסית. היא היתה מרצה באוניברסיטה מקומית ויצאה לגימלאות. היא סיפרה על משפחתה (יש לה בן בארה"ב) ואנו על משפחתנו. שאלנו מדוע הצעירה בוכה . האישה השיבה, כי ליבה נשבר מאהבה נכזבת. נשארנו שם דקות לא מעטות. איזה קשר אנושי יפה, בין אנשים זרים, מארצות ותרבויות שונות. עוד חוויה אנושית לאוסף.

ממשיכים לטייל. רואים דוכן ברחוב ועליו עוגות למכירה, עמוסות בקרם לבנבן. בית ספר ובו תלמידים בתלבושת אחידה נקיה ומסודרת. מורה צעירה היוצאת משער בית הספר . אישה וילדיה ישובים על מדרגות פתח ביתם. אנשים שאין להם בית בבית (יתכן בגלל תקלה) ,מקבלים מים ממיכלית טרקטור הממלאת מים בדליים, להם ולשכניהם. ועוד ועוד מראות מחיי היום יום של קובה.

ועוד חוויה לאוסף. אנו מהלכים ברחוב ושומעים נגינה יפה בגיטרה בליווי שירה של שניים. עוצרים, מקשיבים ומחליטים להיכנס. הדלת פתוחה. השניים מפסיקים לנגן . אנו אומרים להם שהמוסיקה שלהם מאוד נעמה לנו. הם ממשיכים לנגן עוד קטע ואנו מקשיבים. מתחילים לנהל שיחה והם מספרים שהפיקו דיסק של מוסיקה שלהם . הראו לנו. וקנינו. אפשר שזו היתה דרכם למכור את הדיסק שלהם לתיירים.

בשעת צהריים הגענו אל מועדון המוסיקה קאזה דה לה טרובה Casa de La Trova, הנמצא לא הרחק מפלאזה מאיו Plaza Mayor. הייתה שם להקה שניגנה ושרה . נכחו במקום מעט אנשים יחסית . זוג אחד או שניים רקדו לרגע ברחבת הריקודים ,ללא המשך. לאחר כחצי שעה המשכנו בדרכנו. יתכן ונכחנו בפעילות של אימון וחזרות של הלהקה, לקראת הופעת ערב. הרמה הייתה בינונית.

אכלנו ארוחת צהריים באזור ולאחריה המשכנו לשוטט ברחובות טרינידד ,הפעם באזור שמצפון וממערב לכיכר מאיו.

בערב חזרנו לקאזה לארוחת ערב ,שהוגשה בשולחנות ,בחצר המוריקה של הקאזה.

בסביבות שעה 2000 בערב יצאנו למועדון קאזה דה לה מוסיקה של טרינידד, הנחשב לטוב בעיר. ואכן הוא היה טוב. הייתה הופעה של להקה קובנית שניגנה שירים קובניים ומוסיקת סלסה. ההופעה הייתה תחת השמיים והכוכבים וגם הירח. ברחבה גדולה ומרוצפת, בה פזורים שולחנות וכיסאות רבים. אנשים מקומיים וזרים באו לתפוס מקום, זמן לפני תחילת ההופעה. גם אנחנו. זה היה שווה. ההופעה התחילה בסביבות תשע בערב. הקהל נדלק. מוסיקה קצבית, נעימה, שמחה, מלהיבה. מספר זוגות החלו לרקוד בקרבת הבמה עליה עמדה הלהקה. לא היה שם כמעט מקום לרקוד ובכל זאת רקדו. במקצועיות. בחינניות. הזמנו שתייה וחווינו מופע מיוחד, בתפאורה טבעית נהדרת. לאחר כשעתיים ,הסתיימה ההופעה ואנשים החלו להתפזר.

החלטנו להמשיך בבילוי הלילה ולבקר במועדון לילה בשם המערה CAVE . חזרנו לאחד הרחובות הראשיים וביקשנו מנהג מונית הסעה למועדון, המתנה במקום והחזרה שלנו לקאזה. המועדון נמצא במקום מרוחק ומבודד, על גבעה ומחייב נסיעה בטקסי. כמעט ואין ממנו תחבורה חזרה. הנהג הסכים. היה לו רכב שמור, מודל 1929 !! בצבע צהוב ושחור. הנסיעה ברכב זה ,הייתה מדהימה. חשבתי שהוא לא יצליח לעלות את העלייה התלולה יחסית אל הגבעה. והוא הצליח. קיבלנו חוות דעת טובה על מועדון מיוחד זה מחבר. הגענו לכאן קרוב לחצות. המועדון נמצא בתוך מערה. נאמר לנו לבוא בחצות, שכן אז מתחילה הפעילות כאן. ולא כך היה. הפעילות במקום הייתה מינורית, מעט מבקרים והושמעה מוסיקת דיסקו ע"י DJ ולא ע"י נגנים. התברר שזה מועדון דיסקו. שהינו כאן כחצי שעה ,בתקווה לראות שינוי ומשזה לא קרה, חזרנו לקאזה, עם הטקסי שחיכה לנו.

לינה בקאזה של Casa Osmary Alberto .

יום 7- 2 מרץ,יום ו'. טרינידד.

בבוקר טיילנו בפארק סנטרל סספדס Parque Central Cespedes. המשכנו אל בר פופולרי בקרב קבוצות תיירים מטיילים הקרוי La Canchanchara. כאן במרפסת מלבנית ארוכה יש מספר שולחנות וכסאות ותיירים באים לכאן לשתות את המשקה La Canchanchara ,על בסיס רום קובני. במקום מושמעת גם מוסיקה לפרקים. לא התלהבתי מהמקום.

טיילנו ברחובות באזור המרכז, לצפות בנוף האנושי והפיזי בהם. חזרנו לאזור הכיכר המרכזית ,פלאזה מאיו. ביקרנו בשוק עבודות יד קטן, בקרבת כיכר זו.

בערב, חזרנו לארוחת ערב בקאזה.

יום 8- 3 מרץ,יום ו'. טרינידד. ונסיעה להוואנה

לאחר ארוחת הבוקר, שוב הלכנו לאזור הכיכר המרכזית. המראות האנושיים מתחלפים כל הזמן. כך חווים את קובה ואנשיה.

באחת בצהריים עזבנו את טרינידד אל הוואנה. בדקנו עם אנשי הקאזה בה לנו, אם יוכלו להסדיר עבורנו הסעה ברכב של מישהו להוואנה. ואכן הם יצרו קשר עם קרוב משפחה, שהסיע אותנו ברכבו המיושן. זאת, תמורת כ 30 קוק, להסעה אל הקאזה בה לנו בהוואנה. הנסיעה נמשכה כחמש שעות והייתה נינוחה. הגענו בערב להוואנה.

לינה בהוואנה בקאזה של Sole Miriam & Sinaí.

יום 9- 4 מרץ, יום א'. הוואנה

הוואנה היא העיר הגדולה ביותר ,הן במספר התושבים והן בשטחה.

לטעמי, הוואנה היא העיר המעניינת ביותר בקובה.. יש לה אוהבים רבים, הרואים את יופיה הפיזי ,הישן ,הדהוי והמתקלף ואת יופיה האנושי. יש גם כאלה המבקרים בה באכזבה ,בראותם כיעור, זנות וכדומה. כך בעיני המתבונן. אני אוהב את הוואנה והצטערתי שלא הוספתי עוד יום או יומיים, או יותר, לביקור בה. הרי כבר למדתי, המראות האנושיים מתחלפים כל הזמן והם אינם מפסיקים לעניין, את הסקרן והמעוניין.

בד"כ כשאומרים קובה ,מתכוונים בעיקר להוואנה. לטעמי אין זה נכון. שכן, לקובה פנים רבות. קובה בעמק הויניאלס שונה מכל דבר אחר במדינה זו. כך גם טרינידד, קמאגווי ואפילו סנטיאגו. לכל מקום יחוד משלו וכולם יחד הם קובה. לכן היא מעניינת.

היום זה היום השני שלנו בהוואנה בטיול זה. מראש תוכנן שנהיה בה 3 ימים נטו ו 5 לילות. ללא ספק, פחות מדי זמן עבורינו ,לחוות את העיר.

את הבוקר בילינו בצעידה במאלקון Malecón , הקרוי רשמית שדרת מסאו Avenida de Maceo . זו הטיילת של הוואנה. זהו נתיב הליכה רחב, בצפון הוואנה, הנושק לים, באורך כ 8 ק"מ. מצידו האחד ים ומצידו השני כביש תחבורה, שמעבר לו רחובותיה של הוואנה. הגישה אל טיילת המאלקון מהקאזה בה התגוררנו היא בהליכה רגלית של כ 10 דקות, או פחות, דרך רח' גאליאנו Galiano ,הניצב לנפטונו. משם פנינו מערבה והלכנו רגלית לחוות את המקום. המראה יפה והצעידה מהנה. מעט אנשים נמצאים כאן. לא ראינו תיירים. גלי הים מתנפצים בחוזקה אל שובר הגלים, המגן על נתיב הטיילת . מדי פעם המים מציפים את נתיב ההליכה, לאחר התנפצות גל באלפי רסיסים. המראה מרהיב.

בדרך חזרה עברנו ברחובות מערב הוואנה בהם לא היינו עד כה וכן ברחוב נפטונו Neptuno מכיוון מערב למזרח. המראות יפים, שונים ודומים. בדרך ראינו מאפיה (פאנדריה Panaderia ). נכנסנו פנימה וראינו אנשים עומדים בתור לקניית לחם ולחמניות. בתלושים מוזלים שמחלקת ממשלת קובה לאזרחיה. התשלום במטבע של המקומיים המוזל ולא בקוק . קנינו לחמניות ושילמנו במטבע המוזל. חיני חינם. והנה ראינו לראשונה סופר מרקט ,במקום מרכזי יחסית.. במונחים שלנו זהו מינימרקט קטן. אין הרבה כאלה בהוואנה. נכנסנו לראות. מגוון המוצרים היה קטן יחסית. להפתעתנו היו שם מספר מוצרים מעטים מיובאים, בעיקר מארה"ב, כמו פרינגלס. המחיר מתאים לתיירים ולמקומיים שיש להם ולא לקהל הרחב. לא ראינו לקוחות בחנות בעת שנכנסנו אליה.

אח"כ נכנסנו לחנות בגדים במרכז העיר, שנראתה אטרקטיבית יותר מכל מה שראינו עד עכשיו. הבגדים שהיו בחנות היו בסגנון הביגוד הקיים בדרום תל אביב וברחוב דרך יפו, שם. בהתחשב ברמת ההכנסה הנמוכה של הקובנים, במונחים מערביים, בהחלט ניתן להבין זאת.

כאן אציין, מהתרשמותי וממידע שנמסר לי בקובה, שהקובנים חיים משכר חודשי השווה לכ 20-12 קוק CUC לחודש ( קוק שווה דולר אמריקאי). רופא יכול להגיע לשכר של 30 קוק . כך גם עובד מצטיין ובעל תפוקה גבוהה במפעל סיגרים. רמת ההוצאות של הקובני הממוצע היא בד"כ גבוהה יותר מרמת ההכנסה שצוינה לעיל. מה עושים ? קומבינות. מחפשים דרכים שונות ויצירתיות להגדיל הכנסה. כמו מתן שירות לתייר באופן לא מדווח, החלפות של שווה כסף. למשל עובד במפעל סיגרים מקבל 3 סיגרים ביום חינם מהמפעל. הוא מוכר אותם בשוק השחור והנה תוספת הכנסה. יש שגונבים מהמפעל. יש מכינים דבר אוכל בבית ומוכרים ברחוב . וכן הלאה וכן הלאה. הקובנים לא רעבים. הממשלה מספקת חינוך ושירותי בריאות בחינם. הדיור מסובסד מאוד. הממשלה דואגת לזקנים. במובנים אלה מדינת רווחה. במובנים אחרים, דיקטטורה ומדינת משטרה, בה הרפובליקה וערכי המהפיכה הם מעל לכל. מדינה בה השליט, קאסטרו ואחיו אחריו, מתנגדים לפולחן אישיות עבורם ולכל ביטוי של הנצחה בחייהם. הם מנציחים את גיבורי האומה והמהפיכה, אבל לא את עצמם. זה ראוי להערכה והוא אינו מובן מאליו.

אחר הצהריים בסביבות השעה 1630 ,לאור מידע מוקדם שהיה לנו, הלכנו לתיאטרון אמריקה Teatro América . כאן בכל יום ראשון בשעה 1700 יש הופעה של להקה קובנית . הקהל הוא קובני מקומי. משהו אוטנטי. במקרה עברנו ליד מקום זה, בשבוע שעבר, ביום ראשון, בשעה 1700. ראינו התקהלות מקומית וניגשנו לשאול לפשרה. כך קיבלנו המידע. מאחר ובאותו ערב טסנו לסנטיאגו ,לא יכולנו להיות נוכחים. היום אנו נצפה במופע.

ניגשנו לקופה וביקשנו לקנות כרטיסים. היינו תיירים יחידים במקום. נאמר לנו לחכות בצד ולהמתין. אנו מחכים ולאחר מספר דקות שואלים את הסדרן מה קורה ? הוא מבקש להמתין ואנו מבינים מהתנהגותו ,שהוא מבשל קומבינה. מחיר הכרטיס לזר צריך להיות 10 קוק לערך. לפתע מגיעה אישה מקומית ומבקשת למכור זוג כרטיסים שהיו ברשותה . מחיר כל כרטיס 24 פזו מקומי, משמע קוק אחד. זה המחיר שהיא שילמה. קנינו ממנה את זוג הכרטיסים ונכנסנו פנימה. אח"כ הבנו את הקומבינה שבישל הסדרן. הוא רצה למכור לנו זוג כרטיסים שערכם קוק כל אחד ,ב10 קוק לכרטיס.

נכנסנו לאולם. זהו אולם גדול, כפי שהיו בתי הקולנוע בישראל בשנות ה 60. כסאות עץ, מחוברים האחד לשני ומסודרים בשורות שורות, עד לבמה ,המוסתרת במסך. אולם לתאטרון ומופעים, הנמצא ברחוב גאליאנו Galiano Calle . מבנה בנין התאטרון מעניין אדריכלית והוא מצוי מטרים ספורים, ממועדון מוסיקה פופולרי בהוואנה, באותו הרחוב, הקרוי Casa de la Musica de Centro (בו נהיה מחר).

האולם היה מלא בקובנים מקומיים. להקה קובנית עלתה על הבמה והחלה להשמיע מוסיקה קצבית, שגרמה לקהל ,בו גברים ונשים, צעירים ומבוגרים להתנועע במושביהם . חלקם הצטרף פה ושם לשירה. לאחר מספר דקות אנשים החלו להתרומם ממושביהם ולהתנועע ולרקוד במרווח הצר שבין השורות. המראה והאווירה היו מדהימים. התלהבות, שמחה, מוסיקה קצבית ,חיוכים. החיים הטובים של הקובנים. שיכחה מקשיי היום יום. ההופעה נמשכה כשעה וחצי. חוויה.

לאחר ההופעה נכנסנו למסעדה קטנה מעבר לכביש, ממש מול תאטרון אמריקה. אכלנו ארוחת ערב איטלקית ,עם מגוון קטן ומוגבל. האוכל היה סביר. שילמנו 3 קוק לאדם.

לינה בהוואנה בקאזה של Sole Miriam & Sinaí.

יום 10- 5 מרץ, יום ב'. הוואנה

היום היה יומנו השלישי בהוואנה. סה"כ ביקרנו בעיר מעניינת זו שלושה ימים נטו וחמישה לילות. בדיעבד, ראוי בתכנון הטיול לקובה להוסיף לפחות עוד יומיים (ולכל הפחות עוד יום אחד) , לביקור בה. זאת, למי שרוצה באמת לחוות את העיר.

גם היום יצאנו מהקאזה בה לנו בהליכה רגלית . יעדנו הראשון שוק סן רפאל (ירקות ,פירות וכו'), אח"כ המשכנו לרובע הסיני (קטן ואין מה להשוות לרובע הסיני בניו יורק/סן פרנציסקו/ונקובר).

משם הלכנו לאזור היין הקפיטוליו. זאת לצורך לקיחת סיור מודרך במפעל הסיגרים פרטאגאס Partagas Cigars Fectory . זהו מפעל הסיגרים הגדול בקובה,נכון למועד הטיול.

במפעל סיגרים זה,התקיים סיור מודרך, עם הסבר מלומד. עוברים ליד העובדים ברצפת הייצור ורואים את כל שלבי ייצור הסיגרים, להם מוניטין רב ברחבי העולם. נשים רבות מועסקות במפעל. אסור לצלם בתוכו. במפעל מייצרים מספר מותגים של סיגרים, בהתאם לאיכות עלי הטבק. בהם גם המותג הידוע Cohiba. התרשמנו מתנאי העבודה והייצור. העובדים משתכרים בהתאם לתפוקה שלהם. לכל עובד נקבעת נורמה/מכסת ייצור, לפי אופי עבודתו. ראינו מחלקה הממיינת את עלי הטבק, שניה מכינה את הסיגרים, שלישית אורזת, רביעית מקשטת את קופסאות האריזה. יש גם מחלקה המבקרת איכות ופוסלת סיגרים לא מתאימים. סיגר שנפסל, יורד משכר העובד. לעובד ניתנת הזדמנות להשלים חוסרים שנפסלו, ע"י עבודה נוספת בשבת

הפועלים עובדים חמישה ימים בשבוע ,שני עד שישי, החל מ 0730 בבוקר, שמונה שעות ביום. יש משמרת עבודה אחת במפעל ביממה. בצהריים יש הפסקה של שעה . הם אוכלים ארוחת צהריים במחיר מסובסד. חלקם לובשים ביגוד של המפעל. בבוקר ואחה"צ הפסקה נוספת של 15 דקות כל אחת. כל העבודה היא ידנית, בסיוע של כלי עבודה. אין מיכון. העובדים משתכרים 18 קוק לחודש. המצטיינים יכולים להגיע להכנסה חודשית של 30 קוק (דולר). בנוסף, הם מקבלים בחינם, 3 סיגרים ביום ,אותם הם יכולים לקחת הביתה. במפעל במקומו החדש, יש מצלמות ומע' אבטחה באולמות הייצור ,כדי להתמודד עם תופעה של גניבות סיגרים, להשלמת הכנסה. המפעל מעסיק 500 עובדים (עתיר עבודת ידיים).

המפעל נמצא במרכז הוואנה ,בכתובת הבאה San Carlos No 816. יש לציין שהמפעל שינה מיקום (בעבר היה בקרבת הקפיטוליו) . יש לקנות כרטיסים מראש לסיור זה. מחירם 10 קוק לאדם. ניתן לרכוש כרטיסים מראש בלובי של מלון סראטוגה Hotel Saratoga. הסיורים מתקיימים בשעות 1300-0900. כל 15 דקות יש סיור.


משם נסענו ב BC טקסי לכיכר הרפובליקה Revolucion .Plaza de la . כיכר רחבה בה בנייני ממשל שונים. מחוץ למשרד ההסברה, לאורך כל הבניין, מופיע דיוקן של פידל קסטרו, עם כתובת "לך היטב פידל " Vas Fidel Bien. זו כמעט פעם ראשונה שראינו דיוקן של פידל בחוצות. בקאמגווי ראינו עוד כתובת תעמולה על קיר ,ובה דיוקן של פידל וציטוט מדבריו. כאמור ,פולחן אישיות זר למנהיג זה. אלה הם חריגים. לעומתם ראינו עשרות ביטויי הנצחה לצ'ה גווארה ןלחוזה מארטי.

על נושא סיסמאות תעמולה בשילוט חוצות בקובה,ראו מאמר נפרד בבלוג זה.

על בניין שנח בכיכר, זה של משרד הפנים, מתנוסס דיוקן של צ'ה גווארה, עם הכתובת "עד לניצחון,תמיד" ,שהיא ציטוט מדבריו Hasta la Victoria Siempre . אימרה זו, בצמוד לדיוקן של צ'ה ראינו בערים נוספות בקובה.

במרכז כיכר המהפכה, נמצא פסל של חוזה מארטי, כאמור "הרצל " של הקובנים. חוזה עצמאות קובה ,מידי כיבוש הספרדים. מאחורי הפסל, במה. מעליה נשא פידל קסטרו נאומים רבים. נהג לשאת נאומים ארוכים לבני עמו. בכיכר נמצא גם מגדל גבוה,אותו ניתן לראות ממקומות שונים בעיר. מאחורי הבמה והמגדל נמצא ארמון הנשיאות של נשיא קובה, פידל קסטרו. אין גישה אל ארמון הנשיאות. בעת שביקרנו בקובה ,פידל קסטרו שהה בארמון הנשיאות, כשהוא כבר חולה ובערוב ימיו.

חזרנו ב BC טקסי למרכז העיר ,אל הקאזה דה לה מוסיקה סנטרו שברחוב גאליאנו Galiano הנקראת Casa De La Música De Galiano או Casa de la Música de Centro Habana.

זהו מקום להיות בו, כשנמצאים בהוואנה, לבילוי ערב. יש כאן הופעה של להקה פעמיים בערב ורחבת ריקודים גדולה, שסביבה שולחנות וכסאות לצופים ולנחים. רוב הנוכחים במקום הם קובנים . מעט תיירים. הייתה הופעה ב 1700 ועוד הופעה ב 2100. בחרנו להיכנס להופעה של 1700. ב 1700 רק פתחו את קופת הכרטיסים. שילמנו 10 קוק לכרטיס כניסה (מחיר תייר). המקומיים משלמים בפזו נסיונלה כ 10 פזו ,מחיר השקול לשקל אחד ,או 1.2 ש"ח. קודם נכנסו המקומיים ולנו נתנו להיכנס אחריהם.

נכנסנו לאולם חשוך ובו שני מפלסים ושולחנות פזורים. בקדמת האולם במה ולפניה רחבת ריקודים. משני צידי האולם, נמצאים שני ברים, המגישים משקאות אלכוהוליים ,בירה ומשקאות קלים. מבנה האולם מזכיר את אולמות ההאנגר שבנמל תל אביב. באולם מסך ענק ובו מוקרנים קליפים של וידאו ,המשמיעים מוסיקה לריקודים, בספרדית ובאנגלית. עד השעה 1815 ,לא קרה כלום באולם. רק אוירה. בשלב זה, מעט אנשים באולם. בשעה 1815,האולם התחיל להתמלא והחלה תצוגת אופנה במקום, עם מספר דוגמניות יפהפיות. עם סיום תצוגת האופנה, החלו המקומיים לרקוד ברחבת הריקודים וב 1915 החלה ההופעה של הלהקה. תזמורת נגנים ועוד שני זמרים. אלה הלהיבו את הקהל,שלא הפסיק לרקוד ולהגיב לשירה. רחבת הריקודים הייתה מלאה.

ישבנו בשולחן במפלס העליון, הגבוה במעט מהמפלס שתחתיו ושתינו משהו. בשולחנות לידנו ישבו צעירים וצעירות קובניים. בשלב מסוים אחת ביקשה לרקוד איתי. סרבתי בנימוס. היא הציעה לירדנה לרקוד איתה וירדנה נענתה. הריקוד היה במפלס בו ישבנו. נחמד. קנינו לה משקה.

בסביבות 2020 עזבנו את האולם והלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה האיטלקית ממול, הנקראת Trastavere. סיום ראוי, ליום מגוון ומעניין.

לינה בקאזה של קארי ונלו. הקאזה של קארי ונלו מרוחקת 4 דקות הליכה מזו של סולה.

הסיבה להחלפת הקאזה היא שינוי שביצענו בתכנית הטיול ,שבגללה לא היה מקום בלילה זה בקאזה של מרים וסיני סולה. השינוי היה הנסיעה לעמק הויניאלס, שלא תוכננה מראש ובדיעבד היתה מוצדקת. במקור תיכננתי להיות יותר ימים בהוואנה, על חשבון ביקור בויניאלס. תוך כדי הביקור בהוואנה, החלטנו לנסוע גם לויניאלס, ולהיות פחות יום וחצי בהוואנה. הלקח שלי שהייתי צריך להאריך הטיול בקובה ביום/יומיים בהוואנה ולתכנן מראש הביקור בעמק הויניאלס .

יום 11- 6 מרץ, יום ג' עמק הויניאלס

עמק הויניאלס נמצא במערב האי של קובה. העמק יפה, בעיקר כשצופים בו מעמדת תצפית גבוהה יחסית אליו. עמק ירוק, בו גידולי טבק ותירס רבים. כפרים וחוות חקלאיות פזורים. חיים של פעם. עם עגלות רתומות לסוס ,או פרידה. בתים ישנים, שבילי עפר וכבישי אספלט צרים. מקומיים הולכים רגלית לאורכם. מרכז עיירה קטן . בו כנסיה, מרכז קהילתי. מספר חנויות קטנות. של פעם. מעט כלי רכב. ואלה שנראים, הם מלפני ארבעים, חמישים ושישים שנה. כבר אין חלקי חילוף. אז מאלתרים ונוסעים עם שימשה קדמית סדוקה. זה מה שיש.

לאחר ארוחת בוקר עשירה בקאזה של סולה בהוואנה, ,סיני סולה אירגנה נהג שייקח אותנו אל טרמינל האוטובוסים של ויאזול ( 5 קוק ). האוטובוס של ויאזול יצא לויניאלס בשעה 0915 ( 13 קוק לאדם) והגיע לעיירה ויניאלס ב 1300. זאת לאחר עצירה להתרעננות בדרך ,למשך 10 דקות.

בתחנת האוטובוס בה ירדנו, המתינה לנו אישה עם שלט הנושא את שמנו. היא לקחה אותנו רגלית לקאזה, שהיתה בקרבת מקום.

הגענו לקאזה בויניאלס , בה סיני הזמינה עבורנו מקום. רמת הקאזה הייתה מאכזבת משהו. משהו. לא ברמה של הקאזה של סולה , אבל סביר. ביקשנו מבעלת הקאזה לארגן לנו רכב שיהיה אתנו לשלוש שעות טיול בעמק. תוך דקות הדבר סודר. בשעה 1400 התייצב צעיר עם רכב פג'ו ,דוגמת 404 ,מלפני כ 50 שנה. השמשה הקדמית סדוקה ומוחזקת ע"י ברגים. סיכמנו על מחיר של 20 קוק ויצאנו לדרך . נהג ידע ספרדית בלבד ,עם מספר מילים בודדות באנגלית. הצלחנו לתקשר עימו,עם הספרדית המוגבלת שלי. מתברר שהוא חבר של אח בעלת הקאזה שלנו.

נסענו למערת האינדיאני ( כ 3ק"מ מהעיירה ויניאלס). מקום שכל תייר בוינאלס, מבקר בו. זו מערת נטיפים קטנה שהביקור בה נמשך כ 15 דקות ,כולל שייט של כ 5 דקות. לא מרשים.

Viñales Mural de la Prehistoria

משם המשכנו לציור הקיר הענק (מורל) הקרוי Viñales Mural de la Prehistoria . המורל של הפרה-היסטוריה. הציור מתאר את ההתפתחות ההיסטורית של העולם ,עד להופעת האדם החושב.

הציור צבעוני ומרשים. הוא צויר על הר שנחצב בו מעין קיר. הציור נשחק כל שנה, בגלל הגשמים והרוחות והוא עובר חידוש פעם בשנה, בסוף העונה הגשומה, בחודש נובמבר. המקום נמצא במרחק של כ 6 ק"מ מויניאלס. כדי להגיע ממש אליו ,יש לקנות כרטיסי כניסה במקום. ניתן לראות את הקיר גם מהדרך המובילה אליו.

אח"כ נסענו לתצפית על העמק ממלון Los Jazmines Hotel. . יש כאן תצפית יפה על העמק.

לאחר הביקור במקומות הנ"ל, הנהג שהסיע אותנו, לקח אותנו לשני מקומות נוספים, אשר עליהם לא ידענו מראש מספרות הטיולים ולא שמענו עליהם.

המקום הראשון, הוא מקום תצפית על העמק, טוב יותר מזה של מלון חאסמינס. התצפית ממוקמת במסעדה ,שאינה מרוחקת מהמלון הנ"ל. מקום נפלא לארוחה ו/או שתיה, בכל שעות היום. נוף יפהפה נשקף מכאן, של הרים וסלעים בנוסח אזור גווילין (סין) ,שדות ירוקים, עצים. המסעדה מרוחקת כ 3 ק"מ בלבד מהעיירה ויניאלס. המסעדה נקראת בלקון דל ואיה Balcón del Valle .

הנה פרטי המסעדה :

Balcón del Valle in Viñales

http://balcondelvallevinales.blogspot.co.il/

balcondelvalle@gmail.com

Tel: +53 48 695847

המקום השני, אליו הנהג לקח אותנו, מבלי שתוכנן מראש, הוא בית של משפחה, לה מטעי טבק גדולים. ליד הבית אסם לייבוש עלי הטבק, בו קיבלנו הסבר על גידול הטבק, אופן הכנת הסיגרים וכו'. שדות הטבק ממש בסמוך לבית המשפחה. אנו פוסעים בין הרגבים ,בהם שיחי טבק בגבהים שונים וסופגים את האווירה והנוף. למדנו שיש שני מחזורי גידול טבק בויניאלס. התקופה הגשומה היא מאי-נובמבר ובה עושים הכנות לקראת התקופה היבשה ,שהיא דצמבר-אפריל.

במהלך הביקור בעמק וינואלס ובאתרים שצוינו לעיל, אנו נוסעים בכביש צר,באזור כפרי וחשים את דופק החיים במקום. עיקר הפעילות היא חקלאית. מדי פעם רואים עגלה עם סוס,או טרקטור,או רכב ישן בנסיעה . הולכי רגל בצידי הכביש. תלמידים החוזרים מבית הספר לביתם. בתים וחצרות מגורים. מדי פעם אנו עוצרים להתרשמות מעמיקה יותר. זה חלק מהביקור בעמק.

בסביבות השעה 1700 חזרנו לעיירה ויניאלס ונפרדנו מהנהג הצעיר והנחמד. שוטטנו במרכז העיירה, באזור הכיכר המרכזית. בכיכר, יש כנסיה ומרכז תרבות, בו מתקיימים הופעות של מוסיקה וריקודים.

לינה בקאזה בויניאלס.

יום 12- 7 מרץ, יום ד'. השלמות בעיירה ויניאלס, נסיעה להוואנה והמשך ביקור בהוואנה.

לאחר ארוחת בוקר בקאזה, אנו יוצאים לטיול רגלי ברחובות העיירה ויניאלס. חזות העיירה היא חזות של כפר. רחובות, זרועים בתים חד קומתיים,עם חצרות ומרפסת. בכל מרפסת כסאות המשמשים את בני הבית לישיבה בזמן רגיעה וצפייה בנעשה ברחוב. ברחובות תנועה דלילה של הולכי רגל, עגלה עם סוס וכו'. אתה מרגיש וחווה חיים שהכרת בשנות ה 60 של המאה הקודמת בארצנו.

בסביבות השעה 1100 בבוקר אנו יוצאים באוטובוס ויאזול לנסיעה חזרה מויניאלס חזרה להוואנה.

הגענו להוואנה, בצהריים, לאחר כשלוש שעות נסיעה. התמקמנו בקאזה של מרים וסיני סולה (אם ובת) ויצאנו לחצי יום סיור בעיר. בין היתר, אנו מעוניינים היום לצפות בהצגת ריקוד בלט המתקיימת היום בבניין Gran Teatro de La Habana . בניין ישן ,מטרום המהפיכה , גדול, מרשים ויפהפה, הנמצא במרכז העיר ,ממש ליד הקפיטוליו.

רכשנו כרטיסים להופעת הבלט ( 20 קוק לאדם,מחיר תייר. המקומיים משלמים מחיר נמוך מאוד). האולם והיציע היו מלאים בתושבים מקומיים ובני נוער. כמעט ואין תיירים באולם. ההופעה הייתה לא ברמה גבוהה. עם זאת היה מעניין לראות גם את הקהל והתנהגותו לפני,אחרי ובמהלך ההופעה.

אח"כ ,בסביבות השעה 2000, הלכנו לארוחת ערב, במסעדה יקרה יחסית לקובה, שהייתה באותו הרחוב ( כ 20 קוק לאדם).

.

לינה בקאזה של מרים וסיני סולה,הוואנה.

יום 13- 8 מרץ ,יום ה' .טיסה מהוואנה, דרך פנמה לביקור בגואטמלה.

בשעה 1200 בצהריים הטיסה שלנו המריאה מהוואנה לפנמה סיטי ומשם בטיסת המשך לגואטמלה סיטי,יעד הטיול הבא שלנו.

בשדה התעופה של הוואנה, שוב עוכבנו לתחקיר ,לאחר שבביקורת הדרכונים הבינו שכרטיס הטיסה שלנו חזרה ארצה ,עובר דרך ארה"ב. הפעם המתנו כ 15 דקות, עד שהגיעה קצינה בכירה. לאחר מספר שאלות, היא נתנה לנו אור ירוק והמשכנו בדרכנו. לא הרגשנו לחוצים, או מאוימים. גילינו הבנה לרגישות הקובנית לכל מה שמריח ארה"ב.

טיול נפלא בארץ מרתקת ומסוגרת, העומדת על סף שינוי. שינוי של מעבר מבידוד כמעט מוחלט מהעולם ליותר פתיחות. רמת חיים נמוכה יחסית, שוויון (פחות או יותר לכל) עם פערים חברתיים וכלכליים נמוכים יחסית. חיים של עם תחת הגבלות חמורות, שלאט לאט נעשות פחות חמורות. פידל קאסטרו המנהיג הבלתי מעורער, בערוב ימיו, מעביר סמכויות שלטון לאחיו ראול.

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Amikam Shuv-Ami?

הפוסט הבא ›
תקציר מסלול טיול – שבועיים  בקובה    Cuba Short Itinerary
תקציר מסלול טיול – שבועיים  בקובה Cuba Short Itinerary
מתוך הבלוג של Amikam Shuv-Ami
04-09-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
מארגני תיירות ביפן   Tour Operators in Japan
מארגני תיירות ביפן   Tour Operators in Japan
מתוך הבלוג של Amikam Shuv-Ami
28-08-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של Amikam Shuv-Ami »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0
×