שבוע באירלנד - אלפיים ק``מ של נופים, צלילים והיסטוריה

ביקור באירלנד הוא חוויה מסוג אחר. לבד מן הנוף היפה והמגוון באי המיוחד הזה, המחולק בין שתי מדינות, יש בו אווירה ותרבות, שאי אפשר להתעלם מהם - אנשים חמים, היסטוריה סבוכה, מורשת עתיקה ומוזיקה נפלאה - צליליה של אירלנד מהדהדים כבר בכל העולם. בכתבתה, מביאה רינה שבתאי מסלול בן שבוע ו-2,100 ק"מ, העובר ברפובליקה של אירלנד ובצפון, השייך לבריטניה. בחבילה כלולים גם המלצות על בתי מלון, מסלולים מדוייקים ועוד טיפים שימושיים.
רינה שבתאי
|
תמונה ראשית עבור: שבוע באירלנד - אלפיים ק``מ של נופים, צלילים והיסטוריה
עמית פלד ©

טיפים והמלצות חשובות לפני היציאה

טיסה: טיסה לאירלנד מתאפשרת, בדרך כלל, בשני אופנים: הדרך הזולה היא טיסת צ`רטר של ארקיע ישירות לדבלין, המגבילה את היציאה לכפולות של 7 ימים (שבוע, שבועיים....). לעומת זאת, הדרך היקרה - טיסה דרך יעד ביניים, כשדבלין הינה היעד הסופי – גמישה בזמן. אנחנו בחרנו בטיסת צ`רטר של ארקיע לשבוע בחודש יולי, כולל השכרת רכב משדה התעופה בדבלין וחזרה לשדה התעופה לפני הטיסה.

תכנון מסלול: כשמתכננים מסלול, יש לקחת בחשבון, שגודלו של האי האירי, כולל החלק הבריטי, הוא פי שלושה מגודלה של מדינת ישראל. כאמור, רוב רובו של האי הוא מדינת אירלנד העצמאית. בחלק הצפון-מערבי שוכנת צפון אירלנד, שהיא חלק טריטוריאלי של בריטניה. השם "אירלנד" בכתבה יציין את כלל האי, כולל החלק הבריטי, אלא אם יצוין אחרת.

  • באירלנד, הקיץ דומה לחורף הישראלי, רבים מהימים מאוד גשומים או מעוננים (אין כמעט יום ללא גשם) והטמפרטורות נעות בין 12 מעלות ל-25 מעלות בממוצע.
  • הצפון יפה, עשיר ומיוחד יותר מבחינה נופית. המערב והדרום פופולריים יותר וצפופים מבחינה תיירותית.
  • כדי לעשות הקפה יסודית ומלאה של האי בנחת ובלי לרוץ, יש צורך לפחות בשבועיים, אלא אם אתם מתכננים אחרת מראש.
  • אור יום בתקופת הקיץ מאפשר טיול עד שעות מאוחרות של הערב – 21:30.
  • למרות שהטירות באירלנד מצויות בשפע לאורך כל הדרך, הרי שזה לא החלק החזק של אירלנד, כך שאם ראיתם אחת או שתיים מיציתם את העניין. לדעתי, הטירה היפה מביניהן היא הטירה בעיירה קילקני (Kilkenny).

נהיגה: הנהיגה באירלנד היא בצד שמאל, ולמי שלא מיומן, מומלץ לשכור רכב אוטומטי. הכבישים באירלנד הם ברמות שונות של נוחות נהיגה. ככול שנכנסים יותר לאזורים הכפריים, הכבישים הופכים יותר ויותר לחסרי שוליים ותחומים בצמחייה גבוהה, המגבילה את שדה הראיה ומהירות הנהיגה בצורה משמעותית. למרות זאת, ברבים מהם המהירות המותרת היא 100 קמ"ש, צריך לנסוע בשיקול דעת ובזהירות. הנהיגה על כבישים ראשיים היא פחות נופית ומעניינת, שכן היא עוקפת את מרכזי כפרים והעיירות הצבעוניות שבדרך. השילוט באירלנד מעולה וברור מאוד. כמעט תמיד באנגלית וגם בקלטית. במשך שהותנו, מצאנו שהדלק באירלנד זול יותר מצפון אירלנד, אם כי ההפרשים לא משמעותיים. טיפ מועיל: כשמגיעים לצומת, שהיא בדרך כלל כיכר באירלנד, שווה לעשות סיבוב נוסף סביב הכיכר ולקרא שוב את השילוט, במידה ולא בטוחים באיזה יציאה לצאת.

לינה: למי שמעוניין במהלך הטיול בלינה מקומית, ידידותית ונוחה, כולל ארוחת בוקר - הצימרים המקומיים, על פי השילוט הנפוץ B&B, מומלצים בחום. אין צורך להזמין לינות מראש, תמצאו אותם בכל חור בדרך – גם בשעות הלילה המאוחרות. עלות לינה ממוצעת לזוג נעה בין 55-80 יורו ללילה, כולל ארוחת בוקר מלאה, אין שום הצדקה לשלם יותר. מומלץ להזמין מראש לינה ללילה הראשון, במיוחד בטיסות הצ`רטר, המגיעות מאוחר, ובמיקום קרוב לכיוון אליו אתם רוצים להמשיך את הטיול. היציאה מדבלין לוקחת הרבה זמן בשעות הבוקר, אלא אם אתם שוהים בעיר עצמה לצורך שהות ממושכת. המלצתנו היא לחפש תמיד לינה בשולי העיירות (רצוי בחוות), לא ממש על כביש הגישה הראשי לעיירה, אלא בדרכים הפנימיות. מקומות אלו ממוקמים באזור יפה יותר, זולים יותר והקרבה לעיירה מספיקה על מנת להגיע לפאב המקומי בערב.

היות שסביר להניח שלא נגיע לאירלנד בשנית בעתיד הקרוב, פעלנו בדרך הבאה: עשינו הקפה של כל האי וכללנו בה כל מה שנראה כחשוב ומאפיין את אירלנד. ויתרנו, כמעט לגמרי, על כניסה לערים המרכזיות, כולל ויתור על דבלין ובלפסט. התמקדנו בעיקר בטבע, נופים, אתרים היסטוריים מרכזיים ומגוונים, טירות ייחודיות ועיירות מעניינות.

התחלנו את היום מוקדם, ב-8.30 אחרי ארוחת בוקר וסיימנו אותו כמה שיותר מאוחר. ישנו את הלילה הראשון מיד אחרי הנחיתה (ב-22.00 בלילה) בחדר מצפון לדבלין, סמוך לשדה התעופה, על מנת לצאת על הבוקר לדרך צפונה. התחלנו את ההקפה של האי האירי מדבלין לכיוון צפון אירלנד, בתקווה להספיק כמה שיותר בשבעה ימים, החלטה שהוכיחה את עצמה כטובה מאוד. קיבלנו מחבר אירי מפת דרכים משובחת ומפורטת, בקנה מידה של 1:400,000. המלצה: Collins Road Map. מניסיוננו, כדאי שהמפה תכלול את שמות המקומות גם באנגלית ובקלטית, לוח חישוב מרחקים בין הערים המרכזיות, תזכור וסימון של סוגי אתרים בדרך (פארקים, טירות, אחוזות, מערות, בתים היסטוריים ועוד). מומלץ לסמן עליה מראש היכן רוצים לבקר, זה מקל את הניווט ביום יום בצורה משמעותית, ומסייע מראש לתכנון כל יום. קנינו את המדריך לאירלנד של ספירלי בעברית, הוא קצר ענייני וממוקד מאוד. קנינו גם את הספר על אירלנד של Michelin באנגלית, לקבלת מידע רחב ומעמיק יותר על הרבה מקומות נוספים בדרך. הצטיידנו בכתבות של ירחונים בעברית על מסלולים מומלצים באירלנד. ייחדנו זמן לספוג את אווירת הפאבים והאנשים באירלנד למרות הריצה סביב האי. ניסינו לנצל כמה שיותר את ימי השמש שניתנו לנו. רצנו קדימה לראות את האזורים הנופים המרכזיים על חשבון מבנים היסטוריים וטירות (לדוגמה צוקי מוהר). נהגנו בטיול בממוצע 300 ק"מ ליום. בסך הכל קצת מעל 2,100 ק"מ ב-7 ימי נהיגה מלאים. 

לתחילת הכתבה

ימים 1-2: מדבלין עד באליקאסל

יום 1 – יצאנו בטיסת צ`רטר לדבלין. נחתנו בשעה 22.00. קיבלנו את הרכב השכור בשדה התעופה ויצאנו, בסיוע חבר מקומי שהמתין לנו בשדה התעופה, לפרוור הצפוני של דבלין ללינת לילה מוזמנת מראש, שם המקום: Almanii B&B (אתר אינטרנט: www.almanii.com, חדר סביר, קצת צפוף).

יום 2 - עלינו על כביש האגרה 1M ויצאנו בנסיעה צפונה לכיוון בלפסט. ביציאה מס' 9 יצאנו על פי השילוט למרכז המבקרים ב- Bru na Boinne Visitor Center – עמק הנהר בויין, הממוקם מזרחית לעיירה סליין (Slane) ובו נמצאות עדויות ייחודיות של 40 אתרי קבורה מהתקופה הניאוליטית. האתר המעניין ביותר הוא תל הקבורה ב-Newgrange, המבנה עתיק יותר מהאתר המפורסם שבסטונהאנג` באנגליה. ממרכז המבקרים יש כל רבע שעה אוטובוס מאורגן עם מדריך היוצא לאתר. הביקור כולל סיור, הסבר וכניסה אל לב מבנה הקבורה הייחודי הזה. הסיור לוקח בערך כשעה וחצי ומומלץ מאוד. ניתן לקחת סיור המשך לאתרי קבורה נוספים בעמק, אנחנו ויתרנו. כמו כן, ניתן להכיר יותר את ההיסטוריה והאתרים בכל האזור בתצוגה במרכז המבקרים, בו קונים את הכרטיסים ומקבלים הסבר על האופציות והזמנים לסיור באזור. 

משם המשכנו בכבישים פנימיים, חלקם ממוספרים וחלקם ללא מספור, לאתר צפוני וסמוך בשם Clonmacnoise - עיר מנזרים מהמאה השישית, שהייתה עיר דת חשובה, שרבים מהממצאים בה מלווים את התרבות האירית עד היום. במקום ניצבים מספר כנסיות, קברים רבים, שלושה צלבים איריים, ייחודיים בגודלם ובצורתם, ושני מגדלים עגולים, שהאחד מהם יפה במיוחד. האתר מומלץ להבנת מקומה של הדת בהיסטוריה של אירלנד. הביקור במקום קצר ומספיקה כחצי שעה. במגרש החניה הקטן ישנם "שולחנות קק"ל", שניתן לנצלם לעצירה וארוחה קלה, כולל שירותים. 

חזרנו לכביש האגרה 1M והמשכנו לכיוון בלפסט. נסענו על כביש האגרה עד שהוא התחלף עם המעבר לאירלנד הצפונית לכביש מס' N1 , ואחרי זה ל 1A ומשם עלינו על כביש M1 של אירלנד הצפונית לכיוון בלפסט. חצינו את בלפסט על הכביש הזה ועקבנו אחר הסימון להתחבר ל M5 לכיוון צפון וממנו עלינו על 2A לכיוון Larne. עצרנו בשעות אחר הצהרים המוקדמות בעיירה קאריקפרגוס (Carrickfergus), השוכנת במפרץ בלפסט, כ- 15 ק"מ מצפון לבלפסט. על גדות המפרץ, בסמוך לכביש הראשי החוצה את העיירה, נמצאת טירה נורמאנית מהמאה ה- 12, מהיפות באירלנד, הצופה לנמל דייגים חמוד ומקומי. שווה עצירה של שעה להתרעננות, ביקור קצר בטירה ותצפית על הנמל. ניתן לעשות סיור קטן על המזח ולצפות בדייגים ובני נוער, היושבים ודגים על המזח. המשכנו בדרכנו על כביש 2A צפונית לעיירה Larne. הכביש הופך לנופי ויפיפה ועובר צמוד לחופו של האוקיינוס, לאורך 60 ק"מ עד לעיירה המקסימה והצפונית באליקאסל (Ballycastle). עצרנו בדרך להרבה תצפיות מרהיבות על המצוקים, המפרצים והחופים. מזג האוויר היה יפה ובהיר והסביר לנו פנים. 17 הק"מ האחרונים של כביש 2A, לפני העיירה, עובר באזור עמקי Antrim, המאופיינים באזורי מרעה יפים ואזורים מיוערים, המשמשים כשמורות טבע לטיולים רגליים. 

בבאליקסל תכננו ללון את הלילה הראשון. הגענו לעיירה בסביבות השעה 18.00 ומצאנו חדר חמוד בבית האחרון, בקצה הצפוני ביותר של העיירה על כביש B15 לקראת היציאה צפונה להמשך הדרך למחרת. שם המקום: Clarewood House. משפחה נחמדה, חדר קצת מצועצע. נוח מאוד להגיע רגלית לעיירה. הקרבה לכביש לא מפריעה, חלונות כפולים (כתובת: Bernadette, The Everglades 81 Moyle Road, טלפון: 442820762157+). התמקמנו, ויצאנו רגלית לעיירה לטיול קצר ולארוחת ערב בביסטרו פאב המקומי. הארוחה הייתה מעולה ויקרה: 50 שטרלינג לארוחה. הביסטרו ממוקם על הכביש המרכזי של העיירה, מעל הפאב המקומי (בפאב אפשר לשמוע מוזיקה אירית חייה אחרי השעה 22.00). טיילנו רגלית חזרה לחדר. בהיותי קצת סקרנית, יצאתי להליכה לקראת חשכה באזור הסמוך לחדר וגיליתי שהוא עמוס בחניוני קרוונים, המיועדים למשפחות נופשות. שוטטתי בין הקרוונים, נושמת את ההווי המשפחתי האירי. 

לתחילת הכתבה

יום 3: הג`יאנט קוזוויי, בושמילס לונדונדרי

את היום פתחנו בנסיעה לנקודה הראשונה בחוף הצפוני, לאורך החוף הצפון מזרחי של אירלנד. עלינו על כביש B15 (שנקרא גם Coastal Route), בסמוך לחדר בו התגוררנו ונסענו צפונה לגשר החבלים: Carrick-a-rede Rope Bridge. הגענו בסביבות השעה 9.00, כשעה לפני הפתיחה הרשמית של המעבר על הגשר. במקום מגרש חניה, ממנו יש מסלול הליכה נחמד של כחצי שעה לכיוון הגשר. זהו גשר חבלים, תלוי גבוה מעל המים, המחבר את היבשת עם אי סלעי קטן. הדרך מקסימה ויש בה נקודות תצפית יפות ורבות על המצוקים והחופים שלמטה. הכניסה לשביל ההליכה עולה כסף ונפתחת רשמית בשעה 10.00 בבוקר. אם יש לכם עניין ללכת על הגשר, זו השעה להגיע. ההליכה בפני עצמה מקסימה ומספקת, אנחנו ויתרנו על חציית הגשר והמשכנו ליעד הבא.  

המשכנו הלאה על כביש B15 חצינו את העיירה Ballintoy, המשכנו מערבה כ– 5.5 ק"מ עד לפניה ימינה ל-Causeway Road, המוביל לאחר נסיעה של 5 ק"מ לאתר המדהים דרך הענקים - The Giant`s Causeway. דרך הענקים הינה אתר טבע ייחודי בעולם (הוכרז כנכס עולמי ברשימת אונסקו). יש בו כ- 40,000 עמודי בזלת משושים, המצויים על קו המים ובמצוקים שבסמוך. האתר מרהיב ביופיו ומהווה את המוקד התיירותי המרכזי של אירלנד הצפונית. היציאה לאתר מתבצעת ממרכז מבקרים שעל המצוק. ישנן שתי דרכים לרדת את האתר: האחת בכביש המרכזי, בו נוסע גם מיניבוס, המסיע את אלו שמתקשים ללכת את המרחק עד למשושים. הדרך השנייה, המומלצת לפי דעתי, היא הליכה לאורך המצוק. מימין למרכז המבקרים, יוצא שביל, שיביא אתכם למדרגות היורדות לאתר עצמו. ההליכה נעימה ולוקחת בסביבות חצי שעה. כך יזדמן לכם לראות את האתר - קודם כל ממעוף הציפור, לפני שתרדו לחוות אותו ברגלים. בהמשך השביל יש מדרגות, שיובילו אתכם אל האתר למטה. כמו כן, שימו לב, שבסוף הירידה במדרגות קיים פיצול, אל האתר המרכזי שמאלה ואל נקודת תצפית נוספת על מצוקי משושים, החבויים בהמשך הדרך ימינה. לכו קודם לימין, לתצפית, המאמץ שווה את זה ולוקח רבע שעה. אחר כך חזרו את קטע השביל חזרה למפגש עם המדרכות ורדו לאתר. את הדרך חזרה למרכז המבקרים ניתן לעשות בדרך הראשית, בה המיניבוס נוסע.  

יצאנו ממרכז המקרים חזרה אל כביש A2 לכיוון העיירה Bushmills, לביקור במזקקת הוויסקי, מהעתיקות והמעניינות באירלנד. נרשמנו לסיור מודרך, ששווה כל אגורה ונעשה בטוב טעם, תרתי משמע, כולל טעימות. מכיוון שהייתה לנו שעה עד להתחלת הסיור, ניצלנו את הזמן להליכה רגלית קצרה בין בתי העיירה, הנחל הזורם בה וסביב הכיכר המרכזית. ישבנו לארוחה של מרק ביתי חם ולחם כפרי נפלא במסעדה קטנה ומקומית, על פינת הרחוב, מול השעון בכיכר המרכזית. 

את הסיור סיימנו בסביבות השעה 15.30 ומשם התחלנו את הנסיעה לעיר המחוז לונדונדרי (Londonderry). בדרך לא ויתרנו על ביקור בטירת Dunluce Castle, הציורית וההרוסה, הצופה מעל המצוק על רצועת החוף, ממערב לדרך הענקים. אל הטירה מגיעים, כשממשיכים את הנסיעה על כביש A2, מערבה. בהמשך הכביש, ניתן לעשות עצירה קצרה בעיירה ציורית והומה אירים נופשים: Castlerock. משם המשכנו בנסיעה רציפה עד לעיר לונדונדרי. הגענו אליה בסביבות השעה 17.00, חנינו בחניון הציבורי, הסמוך לעיר העתיקה, והתחלנו את סיורנו הרגלי - כקילומטר וחצי על חומות העיר העתיקה. העיר Londonderry, או בקיצור: Derry, בעלת היסטוריה אירית מעניינת, המתמקדת בסכסוך המאפיין את צפון אירלנד. החומות מן המאה ה-17 שלמות ומרשימות. יש בה מוזיאון ידוע, וכנראה מרשים: "מוזיאון המגדל", שהיה סגור בשעה שהגענו. יש בעיר קתדרלות ומבנים אחרים מרשימים, בקנה מידה אירי. הייחודי בהליכה על חומות העיר הוא תצפית מעולה לתוך העיר העתיקה וגם לעיר החדשה, במיוחד מצידה הצפוני של החומה, הנותנת נקודת מבט על שכונת Bogside, הקתולית, בה התמקד הסכסוך. בקירות השכונה ובציורי הקירות משתקף סיפור המאבק בין הפרוטסטנטים לקתולים. עד היום ניתן לראות בכיכר המרכזית של השכונה את דגלי אירלנד החופשית, מתנוססים לצד ציורי מחאה לוחמניים. הקיר הייחודי, ממנו ניבטת דמותה של אנט מק`גוויגן, נערה בת 14 שנהרגה ב 6 בספטמבר 1971, כשנורתה על ידי חיילים בריטיים, מעלה מחשבות על חיי אדם בקונפליקטים דתיים ואתניים. עמדתי מרותקת לפינה זו של החומה, מנסה לדמיין מה התחולל שם לפני שנים לא רבות, כשאני מצלמת תקריב של עוד קיר ועוד קיר, במצלמה הדיגיטלית שבידי.  

עם תום הסיור על החומות, נכנסנו לכיכר היהלום במרכז העיר העתיקה והתמקמנו בפאב המקומי, לארוחת ערב אירית נפלאה בטעם ואווירה. על בטן מלאה, יצאנו חזרה לחניה להמשך דרכנו צפונה, אל העיירה הצפונית ביותר במחוז Donegal בשם Dunfanaghy, הממוקמת כבר באירלנד החופשית. יצאנו מלונדונדרי על כביש 13N מערבה והמשכנו על כביש 56N צפונה, הגענו לעיירה בסביבות השעה 20.30 ולאחר חיפוש קצר בשולי העיירה, התמקמנו בחדר מדהים, הצופה אל האגם ואל כרי המרעה שמסביב, אצל משפחה ידידותית ומסבירת פנים. בדיעבד, היה זה המקום הקסום ביותר בו ישנו בטיול. התכבדנו בקנקן של תה חם ועוגיות על ספסל אבן הצופה לנוף עם שקיעה, יותר מזה לא יכולנו לבקש. היה זה סיום נפלא ליום ארוך ועמוס חוויות. שם המקום: Four Winds B&B (כתובת: Purt, Dunfanaghy Co. Donegal. טלפון: 35349136510+).

לתחילת הכתבה

יום 4: אזור דונגאל ולינה בווסטפורט

את היום פתחנו בארוחת בוקר הפונה לנוף המקסים. בעלת הבית המליצה לנו לנסוע צפונה מספר קילומטרים לכיוון Horn Head, לתצפית על החוף הצפוני של אירלנד. הבוקר היה מעט ערפילי וקריר, אך ניתן היה לראות היטב את המצוקים וקו החוף. קולות הרוח, יחד עם הבדידות מסביב, העניקו לנו חוויה ותחושה של ראשוניות, שהמשיכה לאורך כל אותו היום. אזור Donegal הנו האזור הצפון מערבי של אירלנד. הוא מתאפיין בעיירות קטנות, הרבה דרכים צרות לאורך המצוקים של האזור ונופים מדהימים. לאורך כל הדרך, הרבה מאוד מים זורמים ואגמים בשלל צבעים וגדלים מלוא העין. אנחנו בחרנו לנסוע דרומה, על כביש N56, עברנו את העיירות Glenties ו Ardara. 

קילומטרים אחרי Ardara פנינו ימינה, לדרך שאינה מסומנת במספר כלשהו על המפות, אך השילוט מורה לכיוון Glengesh Pass. הנסיעה לאורך הדרך יפה מאוד ופסטורלית, עם צמחייה ופריחה מדהימים בשלל צבעים, במיוחד פריחה מרהיבה באדום. הדרך הזו הביאה אותנו לחופו הדרום מערבי של אזור Donegal ולנופים מרהיבים. בתחילה עצרנו ב-Glen Bay בעיירה בשם Gleann Cholm Cille. בעיירה יש מוזיאון קטן, סמוך לקו המים, המורכב מחנות מזכרות ומספר בקתות, הבנויות בצורה אופיינית לאזור זה עם גגות קש. המוזיאון נבנה על ידי כומר מקומי, במטרה לסייע להנציח את התנאים הקשים וחיי האיכרים באזור זה, לפני ההתפתחות הכלכלית של העשורים האחרונים באירלנד. ויתרנו על הביקור בתוך המוזיאון, אבל עצרנו בקפיטריה של המוזיאון לאכול מרק ירקות סמיך, מהביל וטעים עם לחם כפרי וחמאה, שטעמם בפי עד היום. 

משם המשכנו דרומה ל-Malainn Bhig, לתצפית על אי מול החוף הקסום. חזרנו כברת דרך חזרה צפונה ועלינו על כביש R263 דרומה לכיוון Slieve League ל- Highlight של היום. כדי להגיע לשם, המשכנו על ה-R263 עד לעיירה Teelin, על מנת להגיע למצוקים הגבוהים ביותר בחוף המערבי של אירלנד (גבוהים יותר ממצוקי מוהר). נכנסנו לעיירה ובשלב מסוים פנינו ימינה, לכיוון דרך המובילה אל המצוקים (יש שילוט עקבו אחריו). כשלושה קילומטרים אחרי העיירה ישנו שער, שצריך לפתוח לבד. מיד אחרי השער מגרש חניה ושירותים. חובבי ההליכה ברגל יכולים להחנות כאן את רכבם ולהמשיך את ההליכה רגלית עם אפשרות להרבה גיחות לתצפיות על אזורי החוף. היות ומזג האוויר היה קצת גשום, המשכנו בנסיעה עוד כשלושה קילומטרים בדרך צרה מאוד עד לחניה הבאה. מכאן יש תצפית מרהיבה על מצוק בגובה 1,000 מטר (יש אומרים הגבוה ביותר באירופה). כמו כן, ניתן לעלות מהחניה על ההר וללכת רגלית מספר קילומטרים ולראות נוף מרהיב לכל האורך. הסתפקנו בעלייה על ההר, כקילומטר מעל החניון, בגלל הקור והרוח וירדנו חזרה.
 
בשלב זה החלטנו שאנו דוהרים דרומה, על מנת להגיע עוד באותו היום לעיירת החוף ווסטפורט (Westport). המשכנו בכביש R263 עד המפגש עם ה-N15 ונסענו עליו דרומה עד Sligo. שם עלינו על ה-N4 עד המפגש עם ה-N17, המשכנו על ה-N17 עד המפגש עם ה-5N, איתו הגענו לעת ערב לווסטפורט. בדיעבד, זו הייתה החלטה מצוינת. ווסטפורט היא עיירה מקסימה, הנחשבת לפנינת המערב, ובצדק. בתיה בנויים בסגנון ג`ורג`יאני, מרכז העיירה שוקק אדם ופאבים עם מבחר רחב של הופעות חיות ומוסיקה עד אמצע הלילה. 

מצאנו מקום לינה בבית נחמד, אצל משפחה צעירה ומקסימה בכביש אחורי מקביל לכביש R335 מדרום מערב לעיירה כשני קילומטר מהר פטריק הקדוש. כרגיל אצל האירים, התקבלנו במאור פנים, קנקן של תה וקפה, עוגיות ועצות טובות. שם המקום: Aurora House B&B (כתובת: Streamstown, Westport, טלפון: 3539829077+). הר פטריק הקדוש מהווה מוקד עליה לרגל למאמינים נוצרים באירלנד, בכל יום ראשון אחרון של חודש יולי. בכל שנה מגיעים להר אלפי מאמינים, המטפסים, חלקם יחפים, עד לפסגתו של ההר. היות ולמזלנו הטוב הגענו בדיוק ביום שבת האחרון של יולי, יום לפני העלייה ההמונית, במזג אויר מסביר פנים באופן מיוחד, בעלת הבית המליצה לנו לנצל את מזג האוויר הנפלא באזור ולטפס על ההר, כל עוד אור יום וכך גם עשינו. כשהגענו לחניה למרגלות ההר, היו שם כבר עשרות מכוניות ומספר רב של עולי רגל, מזקן ועד טף, שהקדימו ביום. התחלנו לעלות איתם יחד על ההר, כשהנוף שנשקף מרהיב ביופיו. מולנו לשון ים, בצד ימין בתי העיירה ומצד שמאל, צמוד לצלע ההר על רקע נוף הים, החלה שקיעה בשלל צבעים. ישבנו ליהנות מהמראה והיינו בין האחרונים לרדת חזרה. 

מההר נסענו ישר לעיירה, לטייל ולספוג את האווירה האירית. הסתובבנו רגלית ברחוב הראשי, כשאנו מציצים לכל הפאבים בדרך. החלטנו להתמקם באחד הפאבים הצמודים לכיכר השעון במרכז העיירה. הסיבה לבחירה הייתה קבוצת נגנים זקנים במיוחד, שניגנו על כלי נגינה אירים אוטנטיים ושרו את כל השירים האיריים הידועים. הפאב שקק חיים במגוון גילאים בין 30 ל-85. האווירה הייתה עליזה וחלק אף רקדו. חוויה ייחודית הייתה, כשהקהל החל לקחת חלק בשירה ואחד מהזקנים בחבורה (אני מעריכה "צעיר" בן 85) קם ושר, בלי להתבלבל, שיר באורך 10 בתים. זה היה פשוט נהדר, זו הייתה חוויה של ממש. ישבנו, שתינו, שרנו, דיברנו עם הסובבים ועם העזיבה אפילו קבלנו נשיקות פרידה מאחד הצעירים, שכנראה היה גם לבבי וגם שתוי. בדרך לרכב נכנסו לרחרח בעוד כמה בפאבים של חבר`ה צעירים, שהיו עמוסים ועליזים. הגענו לחדר לאחר חצות רצוצים ומרוצים. 

לתחילת הכתבה

יום 5: פארק קונמרה, צוקי מוהר, גאלוויי ודולין

היציאה לדרך הייתה, כרגיל, בשעה 8.30 והייתה קלה, היות והחדר בו לנו היה ממוקם על הכביש המוביל מערבה R335, עליו עלינו בדרכנו לעיירה לואיסבורו (Louisburgh). משם המשכנו בדרך יפה ופורחת על כביש R335 דרומה. המייחד את הדרך הנפלאה הזו הם שני האגמים שבדרך ופיורד של 19 ק"מ, שנוסעים לאורכו עד המפגש עם כביש N59, כשבדרך נקודות תצפית נהדרות לצילום. המשכנו על כביש N59 עד מנזר Kylemore Abbey. המנזר ממוקם על גדות אגם לוך פולאקאפול בלב אזור הרי Connemara. המנזר הוא מנזר אחיות בנדיקטיות ושימש עד 1920 טירת מגורים של איל הספנות והפוליטיקאי מיטשל הנרי. היום זהו מוזיאון רב מבקרים. סיירנו במבנה והלכנו וטיילנו בין עצי חורש לכנסייה גותית מקסימה. משם, חזרנו למרכז המבקרים ונסענו במיניבוס מיוחד לגן ויקטוריאני, המכיל עשרות סוגי צמחים פרחים ותבלינים. סיור תיירותי למדי, אבל מהנה. מומלץ לבקר באתר, במיוחד משום שהוא ממש על אם הדרך. 

מהמנזר המשכנו לעבר העיירה לטרפראק (Letterfrack) על מנת להיכנס לפארק הלאומי Connemara Nattional Park. בכניסה לפארק ישנה חנייה מסודרת. משם ממשיכים, מספר מטרים ברגל, לדלפק מידע במרכז מבקרים, המספק הסבר ומפות על מסלולי ההליכה בפארק. המייחד את האזור הוא הנוף הסלעי, החשוף, וצבעי הסלעים בזכות החזזיות הצומחות עליהם. מסלולי ההליכה מסומנים היטב ומאפשרים צעידה בשלוש רמות קושי (מסלול צהוב – 1.5 ק"מ, מסלול כחול 3 ק"מ ומסלול אדום 6.5 ק"מ). הסתפקנו ברמה הבינונית ועשינו את המסלול הבינוני, שצבעו כחול. המסלול טיפס לשליש גובה ההר. ההליכה הייתה נעימה והנוף שניבט היה נחמד. בדרך צפינו בצמחייה, שונה ויפה מזו המוכרת לנו בארץ. במידה ויורד גשם, ניתן, לדעתי, לוותר על ההליכה בפארק. 

משם המשכנו על כביש N59 מערבה עד העיירה מויארד (Moyard), שם פנינו לדרך לא ממוספרת, המובילה לאזור חוף הים לעיירה קטנטונת בשם קלגאן (Cleggan), עם חוף סלעי מיוחד ובתים בודדים, המסמלים יותר מכול את נופי אירלנד לאורך החוף. בעיירה עצרנו לקפה ומבט על רוכבי סוסים, שרכבו בשיירה על חוף חולי כשברקע האוקיינוס - סטייה מומלצת מאוד. המשכנו בלב האזור המקסים הזה דרומה והתחברנו חזרה לכביש המוביל לעיירה התיירותית קליפדן (Clifden). היות ורצינו להספיק לבקר גם באזור Burren ולהגיע עד צוקי מוהר, לא התעכבנו בעיירה, אך התרשמתי שהיא מקסימה ושווה סיור. 

המשכנו מזרחה על כביש N59 עד המפגש עם כביש R336, עליו המשכנו את הנסיעה. הייחודי באזור זה, הם הביצות והאדמה רוויית המים עם צמחייה ייחודית. במפגש עם כביש R374 לקחנו מזרחה ונסענו לאורך החוף לכיוון גאלויי (Galway). נכנסנו לעיר ממערב וחצינו אותה באזור החוף. בשלב מסוים עצרנו בגן עם שולחנות וספסלי ישיבה, סמוך לצד הדרומי של הנמל, מול תחנת דלק וסופרמרקט. נהנינו מהבריזה וריח הים לארוחת צהרים מאוחרת. היעד הבא הייתה העיירה דולין (Doolin), הסמוכה לצוקי מוהר. בדרך תכננו להספיק לראות גם את אזור Burren והדולמנים. מ-Galway יצאנו על כביש N6 ונפרדנו ממנו במפגש עם ה N18. בהמשך ירדנו עם ה-N18 דרומה עד המפגש עם ה-N67. עלינו עליו לכיוון דרום מערב, במטרה להגיע לעיירה באליווהאן (Balyvaughan). מסוף העיירה יוצא כביש R480, המוביל אל כל האתרים וההיסטוריים באזור Burren ולפארק הלאומי (Burren Nattional Park). הסתפקנו בנסיעה לאורך הכביש, עם עצירות למבט מקרוב על המסלע, האופייני לאזור וייחודי מסוגו בעולם. הגענו עד הדולמנים, המהווים אחד מהסמלים המאפיינים את האזור. אלו קברים עתיקים, מגאליתיים, הבנויים מסלעי האזור. האזור כולו מאופיין בצורת שטח ייחודית של לוחות אבן גיר מחורצים בצורה מעניינת, המעניקים לשטח מראה ייחודי של פני ירח. צורות אבן הגיר ליוו אותנו עד לחוף הים ועד לאזור העיירה Doolin, לשם היו מיועדות פנינו. 

חזרנו לכיוון העיירה Balyvaughan ונסענו חזרה כברת דרך על כביש N67, על מנת לעלות על הכביש N477, הנקרא גם "דרך השמיים" לכיוון צוקי מוהר (יש הרבה המלצות ממטיילים לנסוע בדרך הזו. אני חייבת לציין, שאחרי שנסענו בדרכים נופיות רבות לאורך חופים בצפון אירלנד, הדרך לא מדהימה במיוחד וקצת התאכזבתי). השעה הייתה כבר 19.30 והשמש הייתה לקראת שקיעה. מזג האוויר היה נהדר וללא עננות. הבנו שכדאי לנו למהר ולהגיע לצוקי מוהר. לא ידענו מה ילד יום. היות והבקרים באירלנד מאוד ערפיליים ומזג האוויר משתנה במהירות, החלטנו לוותר בשלב זה על חיפוש לינה ולנסות קודם להגיע לצוקי מוהר (בצדק, אחת האטרקציות המרכזיות של אירלנד). 

בדרכנו חצינו את העיירה Doolin, שהייתה שוקקת חיים, מלאה במסעדות ופאבים והמוני תיירים, ודרך כביש R478 הגענו לצוקי מוהר, כשהחניה במקום כבר סגורה והשמש כבר אחרי השקיעה באופק. החנינו את הרכב בצידי הכביש בכניסה לאתר ורצנו מהר, ככול שיכולנו, לכיוון התצפית על המצוקים. לשמחתנו, הספקנו לראות אותם באור היום ועם רדת החושך. איתנו עמדו בתצפית עוד טיילים, שכנראה חשבו כמונו. שמחנו שלא ויתרנו על המאמץ. כשהחשיך סופית התחלנו בחיפוש צימר ללינה, השעה הייתה כבר 21.30. חזרנו ל-Doolin וחצינו את העיירה לכיוון כביש מס' R477, עליו מצאנו קרוב לשעה 22.00 חדר מקסים, עם בעל בית מסביר פנים, שקיבל אותנו במאור פנים וקנקן של תה חם ועוגיות. זה היה צ`ופר אמיתי לסיום יום אינטנסיבי במיוחד. שם המקום: Holly Anna`s B&B (כתובת: Poulnagun Crossroads Coast Road, Lisdoonvarna כמה קילומטרים צפונית מזרחית לדולין על כביש R477, טלפון: 353874169233+ או 353657075714+). אישית הצטערתי שלא היו לי יותר אנרגיות לחזור ל-Doolin להצטרף לפאב המפורסם בעיירה, בשם או`קונור, את זה נאלץ לממש בטיול הבא. 

לתחילת הכתבה 

יום 6: טירת בונראטי, אדייר, קילארני

התחלנו את היום בשמש מלאה ויפה ומזג אויר מסביר פנים. נסענו לעיירה Doolin, כדי לראות את שאריות ההתהוללות בפאבים מליל אמש. העיירה הייתה עדיין מנומנמת. ביקרנו באזור הנמל, ממנו יוצאות סירות, המפליגות לאורך צוקי מוהר ולאיי אראן. משם הדרמנו שוב לכיוון צוקי מוהר. החלטנו לצפות בהם שוב וללכת לאורך הצוק כמה שניתן. החניה הפעם הייתה בתשלום וזהו בעצם גם התשלום לכניסה לאתר. ניגשנו שוב לתצפית והתחלנו בהליכה לאורך המצוק. המראה שנגלה מזוויות שונות מרהיב ביותר - לא לחינם זהו אתר פופולרי ועמוס מטיילים. הלכנו כשני קילומטר, ממש על המצוק, עד שהרגשנו שמיצינו. ניתן להמשיך וללכת עד כ-8 ק"מ לסוף המצוק. חזרנו ועלינו לכיוון מגדל התצפית באתר ומשם ירדנו חזרה לחניון דרך מרכז המבקרים. במקום מקרינים סרט על המצוקים וקיימת תערוכה בעלות כניסה נוספת. 

המשכנו את דרכנו בנסיעה על כביש R478 דרומה, עד המפגש עם כביש N67, אותו לקחנו לכיוון מערב, עד המפגש עם N85. איתו המשכנו דרום מזרח לכיוון העיר איניס (Ennis). חצינו אותה על ה-N85. עד המפגש עם N85, כביש מהיר הפונה דרומה לכיוון טירת Bunratty ופארק פולק. האתר כולל טירה שלמה מתקופת ימי הביניים, ששרדה ושופצה. בטירה תצוגת רהיטים חפצי אומנות ושטיחים מהתקופה בה חיי בטירה הלורד גורט. הפארק כולל מוזיאון המתעד את החיים באירלנד בתקופות שונות. היציאה אל האתר משולטת וברורה מהכביש המהיר. הטירה ממוקמת בלב עיירה קטנה וחביבה וידוע בקרב המטיילים בארוחות הערב בסגנון ימי הביניים המתקיימת בה כל ערב. אנחנו ויתרנו על האטרקציה התיירותית הזו והסתפקנו בסיור יום בטירה ובמוזיאון. כפי שאמרתי, הטירות באירלנד לא עשו לי את זה. המוזיאון, פארק פולק, לעומת זאת, חמוד ועליו אני דווקא ממליצה (במידה ולא מבקרים בתצוגה דומה במהלך הטיול באירלנד – כי יש עוד כמה מקומות כאלו). המוזיאון כולל סגנונות בתים שונים, חלקם גם מרוהטים בהתאם לבעלי המלאכה שגרו בהם, רחוב טיפוסי הכולל בית ספר, בית רופא ועוד כמה אטרקציות. בית חווה ומתקן לטחינת קמח בכוח המים ועוד. 

מהטירה חזרנו לכביש N85 להמשכנו לכיוון לימריק (Limerick). זו עיר אפורה ולא ידידותית, שחצינו באזור הסמוך לנמל. עוקבים אחר השילוט לכביש N21, איתו המשכנו דרום מערב לכיוון העיירה הציורית אדייר (Adare). הכביש חוצה את העיירה ועם הכניסה אליה ניתן להבחין בצד שמאל של הדרך בבתי קש, אוטנטיים ויפים, המשמשים את העיירה גם היום כמסעדות וחנויות שונות. עצרנו את הרכב בסמוך וטיילנו לנו בכיף לכל אורכו של הרחוב. במקום גם מרכז מבקרים גדול, המספק מידע על אפשרויות הבילוי והטיול באזור, כולל חנויות לממכר מזכרות ומסעדה. 

המשכנו את הנסיעה על כביש N21 עד העיר טראלי (Tralee), דרכה עוברים על מנת להגיעה לאזור טבעת Dingle. עם הכניסה לעיר, עקבנו אחר השילוט להתחבר לכביש N86 ולנסוע אתו מערבה, עד לחיבור עם כביש R560, עליו עלינו לכיוון Connor Pass. עצרנו בפאב על אם הדרך, לשתות כוס קפה ולספוג עוד קצת מהאווירה הידידותית והעליזה של אירלנד. האירים מתחילים לשתות בבוקר ושותים לכל אורך היום. Connor Pass הינו מעבר הרים מפורסם באירלנד שממנו ישנה תצפית מרהיבה לשני כיוונים. בתצפית לצפון ניתן לראות את מפרץ Brandon ולדרום את עיירת החוף ובירת האזור Dingle. המבט יפה והתצפית הייתה מלאה בתיירים. 

מהתצפית ירדנו לכיוון העיירה דינגל (Dingle), חצינו אותה והתחלנו בעצם את סיבוב הטבעת (נקודת המוצא היא העיירה ואליה חוזרים בתום הסיבוב). עלינו על כביש הטבעת R559 ונסענו לאורך הים עד לנקודת התצפית היפיפייה הנקראת Slea Head עם מבט מרהיב לכיוון איי Blasket. הדרך לאורך החוף יפה ומלאה בשחפים, היושבים על מעקה הבטיחות ומשתזפים. מהתצפית המשכנו את סיבוב הטבעת וצפינו בלגונות ומפרצונים יפים, עד לעיירה המקסימה באליפריטר (Ballyferriter) משם חזרנו לכיוון העיירה Dingle. עצרנו את הרכב בחנייה הצמודה לנמל וטיילנו ברחובות העיירה ביום שמש נפלא. לסיום הביקור נכנסנו לפאב מקומי באזור הנמל, ממנו נשמעו צלילי נגינה איריים. בפאב ישבה קבוצה בת 15 נגנים במגוון גילאים רחב (מילדים ועד זקנים), שניגנו בכלי נגינה עממיים. האירים נפגשים להם בכיף בימי א` ביחד, במיוחד כדי לנגן בפאב המקומי. התיישבנו לאכול ארוחה אירית, לקול נגינה אירית מקורית. זו הייתה חוויה נפלאה והיה לנו קשה להיפרד. ישבנו עוד זמן מה מסביב לבאר, כדי להתבונן בנגנים מקרוב, כיף אמיתי. 

ההחלטה לבחור בטבעת Dingle על טבעת קרי הוכיחה את עצמה כמוצלחת. חשבנו לנסות ולהספיק גם את הקרי, אבל מזג האוויר למחרת עשה עבורנו את ההחלטה סופית. לאור ההמלצות של טיילים מנוסים, עשינו כנראה את ההחלטה הנכונה. מ- Dingle עלינו על כביש N86 מזרחה עד למפגש עם R561. עליו המשכנו בנסיעה לאורך החוף עד לכביש N70. עלינו עליו כדי לנסוע דרומה דרך קצרה, עד למפגש עם הכביש R563, איתו המשכנו עד כביש N72, שהוביל אותנו מזרחה, לתוך העיירה היפיפייה והויקטוריאנית קילארני (Killarney). הגענו לקראת ערב והתחלנו לחפש מקום לינה. המחירים בעיירה היו גבוהים והיא הייתה מלאה בתיירים, כך ששוב מצאנו את עצמנו גולשים לשולי העיירה, לכיוון הכניסה לפארק Killarney, על כביש N71. לשמחתנו, עקבנו אחרי שילוט של B&B, שהוביל אותנו למספר אופציות לינה. בסוף הדרך מצאנו חווה אמיתית עם מרחבי דשא עצומים, כבשים וסוסים רועים במרחבים הירוקים וחדר גדול, נעים ונוח, הפונה לנוף הנפלא, בעלות סבירה ביותר. לא חשבנו פעמיים, זה היה יותר ממה שאפשר לבקש. שם המקום: Muckross Riding Stables, O'Donovans' Farm (כתובת: Mangerton Road, Muckross, Killarney. טלפון: 353646632238+).

התארגנו, נשמנו אוויר ובשלב זה התחיל להיות קריר וגשום, מה שלא בישר טובות למחר. לבשנו חם ויצאנו לטייל ברחובות העיירה. חנינו באחד החניונים בשולי מרכז העיירה והתחלנו במסע לילי ברחובות המוארים. Killarney הינה עיירה יפה. הבתים בנויים בסגנון ויקטוריאני, חלקם מוארים ומרשימים. הרבה בתי מלון מפוארים. ברור שזו העיירה התיירותית ביותר שראינו באירלנד. נכנסנו לפאב בו הופיעו שני חברה עם גיטרה ובנז`ו והתיישבנו לשמוע שוב מוזיקה אירית על כוס בירה. עוד סיבוב קטן לסיום וחזרנו קרוב לחצות לחדרנו בחווה די רצוצים. 

לתחילת הכתבה

יום 7: מפל טורק, קאשל וקילקני

התחלנו את היום לאור מזג האוויר הגשום בביקור ב-Muckross House. הבית נמצא בתוך פארק Killarney והכניסה אליו היא מכביש N71. זהו בית אחוזה מרשים במיוחד, הכולל מוזיאון עממי חוות וגנים יפיפיים במיוחד. הסיור במקום מזמן הצצה לחיי האצולה האירית בתקופה הויקטוריאנית ואני ממליצה עליו מאוד. על החווה ויתרנו, אבל אסור לוותר על הסיור בגנים. למרות הגשם נהנינו מהם מאוד. 

חזרנו לכביש מס' N71 ופנינו ימינה לכיוון מפל טורק, הנמצא בהמשך הכביש בצד שמאל. החניה של המפל ממש על אם הדרך בצמוד לכביש. חנינו ובדקנו את האפשרויות, הגשם המשיך לטפטף. במקום מוצב שילוט, המסביר כי ישנם שלושה מסלולי הליכה שונים. מסלול קצר, בינוני וארוך. הסתפקנו כרגיל במסלול הבינוני של 3 ק"מ, שאת חלקו עשינו עם מטריות. הדרך עוברת באזור מיוער ומלא פלגי מים. הדרך נוחה ומשולטת היטב, יפה וירוקה. הרבה סוגי עצים, פרחים וצמחים ושרכים בשפע. בנקודות שונות יש תצפית יפה על האגם שבפארק וחלק קטן של הדרך הולך גם לאורכו. למי שיש זמן ורוצה לחלץ עצמות בטיול נחמד בחיק הטבע - הטיול מומלץ מאוד. ההליכה מעגלית וחוזרים לחניה. מהמפל חזרנו בכביש, איתו הגענו, חזרה לכיוון העיירה כדי לבקר בטירת Killarney, שלחוף האגם. הטירה הרוסה ברובה, אבל יפה למראה מבחוץ. בסמוך לה פלג מים, שבתוכו שחו זוג ברבורים עם שישה צאצאים ועוד עשרות ברווזים, מראה מלבב מאוד. על שפת האגם ישנו מעגן סירות, ממנו ניתן לצאת לשייט על האגם. היות וירד גשם ויתרנו על החוויה הרטובה. 

נפרדנו מהעיירה, כשחצינו דרכה לכיוון כביש N22, שהוביל אותנו אחרי מספר קילומטרים לכביש N72, אותו לקחנו מערבה. בעיירה מאלו (Mallow) עשינו עצירה לארוחת צהריים קלה ומשם עלינו על כביש N73, עד המפגש עם כביש N8, איתו הצפנו עד ליציאה המסומנת לצוק קאשל (Cashel). המקום כולל מקבץ מבנים, חלקם הרוסים מתקופת מימי הביניים. המיוחד באתר הוא הסלע המצוקי עליו הם בנויים, הבולט על רקע הנוף המישורי שמסביב. זהו עוד אתר אירי מפורסם, שכדאי לבקר אם נמצאים באזור. סיירנו בקתדרלת פטריק הקדוש מהמאה ה-13 והמגדל העגול, בגובה 26 מטרים, המרשים למדיי, קפלת קורמאק מהמאה ה- 11-12 ואולם הויקארים - מבנה מהמאה ה- 15, בעל קומה שניה עם תקרת עץ יפה. באתר חזיון אורקולי, המספר על ההיסטוריה של אירלנד, בהקשר לצוק Cashel ומומלץ לצפייה (מסייע להבין מה רואים). אתר מרשים ושווה ביקור. 

חזרנו לכביש N8, שנמצא בשיפוץ לצורך הפיכתו לכביש מהיר. המשכנו איתו צפונה, עד המפגש עם כביש R693, עליו פנינו מזרחה לכיוון העיירה קילקני (Kilkenny). הפעם החלטנו קודם למצוא מקום ללון ואז לצאת לטיול בעיירה. הגענו בסביבות 17.00 ומצאנו חדר ענק ונחמד בשולי העיירה, בכביש צדדי מכביש R693 ממנו הגענו. בעלת הבית כיבדה אותנו בקפה ועוגה והתארגנו לקראת יציאה. שם המקום: Ard Alainn B&B (דוא"ל: marietrait@eircom.net, טלפון: 353567767680+ או 353861656726+). 

העיירה Kilkenny נחשבת כאחת היפות באירלנד, ניצלנו את אור היום על מנת לראות כל מה שניתן. חנינו בחניון בסמוך לגדת הנהר בשם נור, משמאל לגשר החוצה את העיירה. התחלנו את הסיור בטירה הגדולה ביותר, שראינו באירלנד וגם המשופצת והמרשימה ביותר. צפינו בה מבחוץ, היות והייתה כבר שעת סגירה וויתרנו ברצון על הסיור בתוכה. משם טיילנו ברחובותיה של העיירה וביקרנו בכנסיות, בקתדרלה וברחובות הקטנים מתקופת ימי הביניים. כרגיל, נכנסנו לפאב ברחוב המסעדות והפאבים, לשמוע קבוצה של שלושה בחורים צעירים מנגנים שירים איריים. הפאב היה מלא עד אפס מקום. קינחנו את הביקור בארוחה קלה בפיצרייה מקומית, בסמוך לגשר. היה זה הערב האחרון שלנו באירלנד. 

לתחילת הכתבה

יום 8: הגנים הבוטניים, וויקלו גאפ, גלנדלו, דבלין

עלינו חזרה על כביש R693 ונסענו לכיוון העיירה, במטרה לעלות על כביש 10N מזרחה, כדי לחבור לכביש 9N ולעלות אתו צפונה. עברנו דרך העיירה קארלו (Carlow) והמשכנו על אותו הכביש לכיוון צפון מזרח, עד המפגש עם כביש R415. שם פנינו שמאלה לכיוון צפון. המשכנו עד הפנייה מכביש R415 לכיוון הגנים היפאניים, הסמוכים לעיירה קילדייר (Kildare), יעדנו הבא. על פי שילוט ברור פנינו מעט לפני המפגש של כביש R415 עם הכביש המוביל לדבלין M7. אזור Kildare הנו מחוז מרוצי הסוסים של אירלנד. חנינו בחניה של בית טאלי, חוות סוסים בה ניתן לבקר וללמוד על גידול ואילוף הסוסים האיריים. בקרנו בגנים היפאניים, שתוכננו על ידי מתכנן הגנים היפאני טאסה אידה עוד ב-1906-1910. הגנים כוללים בית תה חמוד וכפר מיניאטורי, חצוב בסלע. הגנים מסמלים את חיי האדם וההליכה בגנים מבוססת על הרעיון של חיי האדם מלידה עד מוות. רעיון חמוד בגנים אסתטיים מאוד. המשכנו משם לגנים האיריים בשם גני פיאכרה הקדוש. הצמחייה כאן טבעית יותר, המרחבים גדולים ובמרכז אגם עם ברבורים וברווזים בסגנון טבעי יותר מהעיצוב של הגנים היפאניים. מכיוון שביקרנו בעבר בחוות סוסים, הסתובבנו בחווה בכוחות עצמינו והתרשמנו מהטיפול בהם. הכרטיס בכניסה כולל את כל האטרקציות ומקבלים מפה המסייעת בהתמצאות. ניתן לעשות סיור במרחבי חוות הסוסים גם באופן עצמאי וגם בליווי מודרך, הביקור במקום חביב וידידותי. 

חזרנו לחניה ויצאנו חזרה לכביש R415. עלינו על כביש M7 לכיוון דבלין בכניסה מס' 13 ונסענו עד היציאה הבאה מס' 12. שם פנינו מזרחה על כביש R413 , הנופי והנחמד, עד המפגש עם כביש N81, עליו נסענו דרומה 2 ק"מ בערך, עד המפגש עם כביש R765. לקחנו אותו מזרחה לכיוון Wicklow Gap - אחד ממעברי ההרים באזור וויקלו (Wicklow), המפורסם, מדרום לדבלין. לצערנו, האזור היה מעט ערפילי והתחיל גם לרדת גשם, כך שלא יכולנו לצפות בנוף הנשקף. אזור הרי וויקלו כולל מראות יפים של יער וכרי דשא רחבים וירוקים. הגענו עם הכביש לגלנדלו (Glendalough) - זהו האתר המפורסם ביותר באזור, הכולל עיר מנזרים עתיקה, אותה יסד קווין הקדוש במאה ה-6. העיר הייתה מוקד עלייה לרגל עד המאה ה- 18. המפורסם במבני המקום הוא המגדל העגול, המופיע על הרבה פרסומים איריים. המנזרים נמצאים בלב שמורת טבע עם שני אגמים ומפל מים. ניתן לשלב הליכה בין העתיקות וטיול ברמת קושי קלה בין האגמים. בכניסה לפארק, ההומה מבקרים, ישנה תחנת מידע ומרכז מבקרים, בהם ניתן לקבל הסברים ומפה. הלכנו את הסיבוב המלא, כולל שני האגמים, העליון והתחתון, וטיפסנו בשביל לכיוון המפל וחזרה. הטיול היה חביב והאווירה במקום נחמדה ועליזה. מסתבר, שהמקום פופולרי מאוד גם בגלל עברו ההיסטורי, המשלב נופי מים וחורש, וגם בגלל קרבתו לדבלין. 

יצאנו מהחניה ועלינו על כביש R755 צפונה, לכיוון העיירה איניסקרי (Enniskerry). בדרך עברנו את ראונדווד (Roundwood) - אזור עשיר ביערות עם עצים גבוהים במיוחד, שלא נשתמרו ברוב אזוריה האחרים של אירלנד. לפני הכניסה לעיירה Enniskerry פנינו ימינה על פי שילוט לכיוון בית פאוארסקורט (Powerscourt). עקבנו אחרי השילוט בכבישים הפנימיים (ללא מספור על המפה), עד לכניסה הרשמית לבית האחוזה. הכניסה עולה כסף. אחוזת Powerscourt יפה במיוחד, בזכות הגנים המרהיבים והמיוחדים שלה. הם נחשבים בצדק לגנים מן היפים באירופה. על הביקור בתוך בית האחוזה ויתרנו. לעומת זאת, בילינו בגנים שעה ארוכה. בכניסה קיבלנו מפה, המתארת את סוגי הגנים ומסלולי הליכה, מקוצר ומקיף. ממליצה בחום לעשות את הטיול המירבי וליהנות מהגנים, שחלקם טבעיים וחלקם מלאכותיים. לאחוזה הובאו מרחבי העולם מגוון עשיר של עצים, צמחים ופרחים. היופי, האסטטיקה והצבע שולטים בכל, אין ספק שהמקום שווה ביקור. 

מהאחוזה המשכנו לביקור במפל בקרבת מקום, הכניסה בתשלום. הגענו לאזור מפל Powerscourt לקראת סגירה, בסביבות השעה 18.00. המפל אכן גבוה ושוצף ונחמד לעמוד בתחתיתו. בצמוד אליו שולחנות קק"ל, אותם ניצלנו לחסל את שאריות המזון, שהיו לנו לפני הנסיעה לשדה התעופה בדבלין. חזרנו את הדרך בה הגענו, לכיוון כביש R755, עליו עלינו לכיוון צפון עם הפנים לדבלין. התחברנו לכביש הטבעת M50 בנקודה הכמעט דרומית ביותר שלו, יציאה מספר 13 ונסענו את כל מחצית הסיבוב, סביב דבלין, עד ליציאה מספר 3 (הנסיעה על כביש הטבעת ארכה מעל חצי שעה בעומס תחבורה כבד). יצאנו מכביש הטבעת לכביש האגרה הצפוני M1, עליו בעצם התחלנו את הטיול. הייתה זו סגירת מעגל שלם של שבוע נפלא בנסיעה אינטנסיבית, להספיק ולראות כמה שיותר. עקבנו אחר השילוט ויצאנו ביציאה הראשונה לשדה התעופה של דבלין. מעט אחר חצות טסנו חזרה ארצה.

לתחילת הכתבה 

יעדי הכתבה

סגור
×