שבע האחיות- צפון מזרח הודו

תמונה ראשית עבור: שבע האחיות- צפון מזרח הודו - תמונת קאבר
יערות תלולים- מגאליה

המלצות על טיול ב7 האחיות:

אז ככה, 7 האחיות, החלק בהודו שהוא הכי כן והכי לא הודו.
אני אפתח סיפור החוויה שלי, ולאחר מכן אפרט על כל מקום בו טיילתי בנפרד, את הדברים שלא עשיתי בעצמי אלא התוודעתי להם מתיירים או מקומיים שפגשתי אסמן בכוכבית.
השאר נכתב בנימה אישית לחלוטין, ותזכרו שכל חוויה היא אינדיבידואלית.

אני התחלתי ת'טיול ב-7 עם עוד 3 חבר'ה, קנינו ואן בורנאסי ויצאנו ל-3 ימי נסיעה ארוכים עד שהגענו לאסאם(מדינת הכניסה הקרקעית ל-7).
באסאם לא טיילנו, ולכן היינו רק בגוואהטי וסילצ'ר כתחנות מעבר, משם המשכנו עם הואן למגאליה, מיזורם, חזרנו לסילצ'ר למכור אותו, והמשכנו רק 2 מאיתנו למאניפור ונגאלנד, ושם מדימפור חזרנו לדלהי ברכבת ארוכה..
התחלנו לטייל בתחילת אפריל, לדלהי הגענו באמצע יוני לאחר שעל ארונצ'ל פרדש ויתרנו בשל מזג האוויר ומגבלות זמן.
חשוב לציין שטיול בואן או טרמפים מאריך את זמן ההגעה ממקום למקום, ודורש ימי מנוחה בין נסיעות ארוכות, מה שדורש להקדיש יותר זמן לטיול למי שברצונו לטייל כך.

קצת המלצות למי שרוצה לטייל עם ואן:

לפני הקנייה חשוב לוודא מסמכים, ובהם מסמכי בעלות, רשיונות רכב, תשלומי מיסים של הרכב, מסמך אישור זיהום אוויר, ומסמך קריטי בשם NOC(מסמך קריטי אם תיאלצו למכור את הואן להודים, מהווה את היתר המכירה במדינה שונה מזו שהוא נקנה במקור- לנו מסמך זה היה חסר, מה שהוריד באופן משמעותי את שווי הואן משום שנאלצנו למכור אותו להודים).
אגב אל תבנו אל תיירים באזור ה7.
רשיונות בין לאומיים גם הם חובה(סתם חבל להיקלע לסיטואציות לא נעימות עם משטרה).
עוד חשוב לוודא כלי עבודה(כלים מלאים להחלפת גלגל וגלגל ספייר), פיוזים ספייר לנורות מקדימה.
לוודא את תקינות הואן לטיול(כל הדלתות והחלונות ננעלים, תקינות נורות, וינקרים, צופר , שמן תקין(ושאין נזילות).
גגון עם יריעה לכיסוי נגד גשם יהיו יעילים מאוד, ומערכת ברכב זה שדרוג הכרחי.
לגבי משטרות חשוב לציין שבתוך ה-7(פרט לאסאם), כמעט ולא עצרו אותנו, אך באסאם התבקשנו להציג מסמכי רכב ומסמכים מזהים מספר פעמים.
מעבר לכך שמענו *שלפעמים השוטרים בעת שמסתכלים על המסמכים הם לוקחים אותם ואז דורשים "בקשיש" להחזרתם, לכן צלמו את כולם, כולל הרשיונות.
בנוסף רצוי שיהיה תמיד 4 ליטר ספייר של דלק ברכב, ובקבוק להוספת שמן למנוע.
טוב אז זהו על רכב...

מגאליה:
shillong- עיר הבירה, עיר יפה, עם טיילת מודרנית, עיר סטודנטים בעיקר.
*ישנה תצפית שנקראת shillong pick.
קשה למצוא מקום לינה זול, לרוב כשאנחנו נתקלנו בבעייה זו, לקחנו חדר זוגי לארבעתנו והצטופפנו עם מזרונים.
יש גסט האוס בתוך בית של משפחה מקומית, בקצה של העיר, עם חדרים מעולים וזולים(hill top ).
charaphungi- כפר נחמד, מסביב הרבה מקומות לטייל בהם, תצפיות, מערות ומפלים.
ישנו "טוריסט לודג'" מרכזי שקשה לפספס(נהל אותו haprit כפרע עליו).
ומשם מגיעים לנונגריאט.
nongriyat- מגיעים לחנייה, ומשם ממשיכים ברגל איזה מלאנתלפים מדרגות, בדרך אפשר לעצור לנוח באחד הגשרים, כאשר בכפר עצמו ישנם עוד 2 גשרי שורשים.
הכפר נעים ובו 2 גסט האוסים עיקריים וכמה בתים מקומיים המאפשרים אכסון של אדם או שניים.
עדיף להגיע מוקדם כדי שלא תמצאו את עצמכם ישנם על הרצפה משום שכל החדרים כבר תפוסים.
בנוסף ישנם מספר אתרים באזור שכדאי לבקר, ולמי שלא הגיע עם רכב משלו ניתן לחזור בטרק לכביש שבצד השני.
cleanest villege- לא יודע מי קבע תעובדה ולמה, כפר נחמד, נעים לטיול, הכניסה כרוכה בתשלום, לא שמתי לב לנקיון באופו מיוחד ביחס לכפרים אחרים ב7..
dawky- כפר שיושב על נהר רחב שוליים, בסמוך לגבול עם בנגלדש, ניתן לצאת להפלגה בנהר, ולאורך הדרך הנוף מדהים לעבר בנגלדש.
אנחנו נתקלנו בבעיות שינה, בשל סיבה שרבים המקומות ב7 שלא מוכנים לארח זרים(הם כמובן יגידו שהמקום מלא), נאלצנו להגיע לתחנת המשטרה שבמקום, ושם קצין המשטרה הורה לאפשר לנו את השינה ב"טוריסט לודג'"(שלפתע כבר לא היה מלא..
לסיכום- מגאליה מדינה יפיפיה, רווית מים ומפלים, וגשם בעיקר.
התקופה המומלצת מפי המקומיים הינה ספט'-אוק', לאחר המונסונים, כאשר הראות צלולה.
אנחנו היינו בתחילת אפריל, ואכן נתקלנו בכמה ימים רצופים שלא ראינו את השמש בשל הגשם הרב.

מיזורם:
aizawl- עיר הבירה, אני ב7 למדתי לאהוב ערים גדולות, ואין ספק שאייזול עיר יפה, בזכות הנוף הנשקף ממנה(יושבת על הרים תלולים), השוק המקומי גדול מאוד ובו מגוון רחב של מוצרים ובניהם כמובן דברים ייחודיים לאזור.
ב5 בערב נפתחות לאורך השוק באסטות זולות.
והדובדבן שבאייזול, בני מנשה.. שעליהם אמעיט בכתיבה ואתן לכם להיתקל באנשים הטובים הללו ולשאול את השאלות בעצמכם.
אנחנו עשינו איתם את ליל הסדר שפשוט היה חוויה מרוממת ויוצאת דופן!
reik- כפר במרחק שעתיים נסיעה(בואן שלנו), ישנו טוריסט לודג' שאני לא ביקרתי, אך שמענו עליו דברים טובים, וגולת הכותרת היא תצפית מרהיבה בפסגה, לאוהבי נוף וקפה- מקום מושלם.
בדרך לרייאק יש כפר מצידו הימני של הכביש, בסמוך לתחנת אוטובוס בנויה, ישנה מערה.
עובד(אחד החברה של בני מנשה) המליץ על ביקור בה, אך כשהגענו היה סגור..
saitual- כפר מאוד סימפטי, טוריסט לודג' נחמד בקצהו, נוף יפהפה, בערך כ-4 שעות נסיעה מאייזול.
יש בסמוך לכפר אגם שאנחנו לא אהבנו במיוחד..אולי קשור לתקופה בשנה כי המים היו נראים נורא.
champai- אחלה מקום לטייל בו!
ביקרנו במפעל יין באזור(לקחנו בקבוקים לקידוש של שבת), כפרים מסביב, תצפיות יפות מהעיר עצמה, וטוריסט לודג' על הכיפאק.
ngopah- אין הרבה מה לעשות פרט ללהינות מהנוף, במיוחד בזריחה, ובמיוחד מהמקום בו ממוקם הטוריסט לודג'(מעט מחוץ לכפר).
אנחנו הגענו לשם במטרה להמשיך למאניפור אך הדרכים לא מאפשרות זאת עם ואן לאחר שיורד גשם, ולכן נאלצנו לעשות פרסה.
משם נסענו דרך אייזול לסילצ'ר כדי למכור את הואן.
לסיכום- התקופה האידיאלית בה גם שדות האורז בשיאם היא ספט'-אוק', היינו שם מסוף אפריל ועד אמצע מאי והיה מזג אוויר טוב עם מעט גשמים.
החוויה העיקרית במדינה היא האנשים, אל תחששו להתארח!

מאניפור:
imphal- עיר הבירה, בעיר ישנו שוק האמהות, שם תגלו מגוון עלים וירקות שלא פגשתם, נמצא גם גן לאומי במרחק 10 דקות הליכה משם, בו נמצא מוזיאון במקום שבו גר המלך עד הגעת הבריטים.
במאניפור כבר טיילנו בלי הואן, לכן אימפהל היוותה את נקודת המוצא לכל היעדים מסביב(טיול כוכב).
ברחבי העיר פרוסים במקומות שונים חניונים על שם המקום אליו תרצו להגיע, ומהם אפשר לחלוק מונית מקומית או אוטובוס על מנת להגיע ליעד(לדוגמה: ukrhul parking, moirang parking..).
אנחנו נסענו מאימפהל לmoirang,andro,ukrhul, ולבסוף לkohima שבנגאלנד.
אפשר לציין שגם ממחוז אוקרול שבצפון המדינה ניתן להמשיך לקוהימה(בירתה של נגאלנד), אך זה מסע שדורש מספר החלפות אוטובוסים לדברי המקומיים.
moirang- כפר מאוד נחמד, שוק מקומי, מקום לינה אחד שעולה 100 רופי ללילה(חדר זוגי), ההתאיידות באיזור היא בחלוקת ריקשות(זול מאוד).
ניתן גם לברר לגבי "הום סטיי", האופצייה הזאת נודעה לנו מחנות הvodafone שנמצאת בסמוך לשוק, אבל החברה הצעירים שקישרו לנו לא מצאו חן בעינינו..
ממואירנג ניתן לצאת ל-2 נקודות עיקריות: 1. לוקטאק לייק- אגם רחב שוליים עם איים קטנים צפים, ניתן להפליג בו רבע שעה ומעלה(עדיף לחבור לקבוצת הודים כי אם לא ההפלגה מאוד יקרה).
2. פארק האייל המאניפורי, כניסה תעלה 300 רופה, ובמקום ניתן לטייל ולהשקיף על האייל מתצפית לכיוון האחו.
אפשר גם להפליג בסירת קאנו לאורך האחו, לא ניסינו.
andro- כפר מקומי, אותנטי, שעה וחצי נסיעה מאימפל.
הגענו תחילה בכוונה לראות מפל באזור(שלא ידעו המקומיים על קיומו) ואולי לעשות איזה לילה.
מפה לשם נתקענו שבוע, ישנו אצל מקומיים, והגענו בשבוע של פסטיבל מקומי ואפילו חתונה מאניפורית ששונה בתכלית מזו ההודית.
הכפר עצמו ציורי, וחובה לטייל ברגל, המקומיים מסבירי פנים וישנן עבודות חימר שניתן לקנות למזכרת.
בנוסף ישנם 2 גנים בכפר מטופחים ויפים להפליא.
ukrhul- הגענו לאוקרול לראות פריחה של הפרח הלאומי, שפורח מאפריל עד מאי.
עיירה נחמדה ונוחה לטיול, וחשוב לדעת שלא צריך להשכיר רכב כדי לטייל באזור(כמו שהמקומיים ינסו לגרום לכם לעשות), אפשר לחלוק מוניות בעלות מקומית.
מונית לגמרגלות ההרב שאותו מטפסים כדי לראות את הפריחה עלתה לנו 40 רופה לראש.
הרכס שאותו מטפסים נמצא כ-40 דקות נסיעה מהעיירה, והטיפוס אורך בערך שעתיים עם עצירות, הנוף בדרך יפיפה ושווה כל רגע, וכך גם הפסגה.
הפרח עצמו יפה, אבל בשונה מ"דרום אדום" אצלנו בארץ, הפרחים הם בודדים ולא מרבדים שלמים..
לסיכום- שוב התקופה האידיאלית היא ספט'-אוק', למרות שאנחנו כמעט שלא נתקלנו בבעיות מזג אוויר.
בניגוד למה שחושבים, לא צריך שום אשרה כדי להסתובב במדינה, פרט לחותמת בכניסה אליה שמקבלים בדרכון(המדינה היחידה ב7 פרט לארונצ'ל שמקבלים עוד מזכרת בדכון).
מאניפור עצמה יפיפיה, מלאה ביערות במבוקים לכיוון סילצ'ר(אסאם), הרים לכיוון נגאלנד, ובמרכזה גבעות ועמקים רחבים.
יש לציין שההתאיידות קשה, ואנחנו ויתרנו על כבר מורה(more), וטמנגלון(tamenglon) בגלל מפולות שחסמו כבישים.
ומעבר לזה יש ימים בהם הכבישים סגורים בגלל הפגנות המורדים.
המקומיים יענו לכם על השאלות, ובניגוד למה ששמענו, בני המייטה(הינדים עם טוויסט מקומי, אשר מהווים את רוב אוכלוסיית העמקים במאניפור), מסבירי פנים ושמחים לעזור.
*בדרום המדינה במחוז צ'ורצ'נפור נמצאים בני מנשה, שאותם לא ביקרנו משום שכבר חווינו חוויה דומה באייזול, מחבר שהיה הבנתי שהחוויה מעצימה, לכבודו שחטו כבש(למי שהתגעגע לתבשיל בשר טובJ)

נאגאלנד:
kohima- עיר הבירה, נמצאת בה הקטדרלה הגדולה באסיה(הנוף לטעמי יפה יותר מהקטדרלה), ובנוסף אפשר לנסוע לקיסאמה(kisama).
קיסאמה זה כפר קרוב לעיר, ממש כמה דקות נסיעה דרומה, אך המקום שאליו באמת מגיעים תיירים אשר פניהם לשם הוא מוזיאון שמדמה כפר של שבטי הנגא הקדומים יותר ומוזיאון של מלחמת העולם ה-2.
נחמד להסתובב באיזור, אבל הוא לא באמת אותנטי, הכניסה בתשלום רק לחלק של מלחמת העולם, אך במקום ישנה רחבה בה עדיין מתקיים הפסטיבל הנגאי כל שנה.
מקוהימה נסענו למוקוקצ'ונג.
mokokchong- עיירה יפה, וכשעולים לנקודות הגבוהות שלה נחשפים לנוף נרחב וירוק של הרים ועמקים.
הגענו לכמה שעות בכוונה להמשיך לעיירה "מון", אך התברר לנו שנסיעות ב"סומו"(ג'יפ שפעמים רבות מתניידים בעזרתו בתוך ה-7), יוצאות רק כל כמה ימים.
לכן בניגוד למה שנראה על המפה, הדרך מקוהימה למון דרך מוקוקצ'ונג יותר ארוכה מאשר דרך דימפור.
לבסוף אכן נסענו לדימפור ומשם המשכנו למון.
mon- עיירה נחמדה(למי שעשה סים הודי בvodafone, אין בעיירה הזאת שירות וקליטה), ניתן לצאת ממנה לכפרים מסביב ולראות את מה שהמדינה מפורסמת בו-שבטי הנגא והגולגולות.
אז ת'אמת, לא הלהיב אותנו אחרי המסע ב7 להגיע למקום תיירותי, האותנטיות נשמעה טובה יותר, ולכן בחרנו לצאת בטרמפים לאן שיתמזל מזלנו אך לא למקום מתוייר.
הגענו לכפר קרוב יחסית, כמובן שהתקבלנו בברכה, בתה מר ובבננות וליקוקי גורי כלבים.
ישבנו עם צייד ראשים לשעבר(בן 86), יחד עם נכדו שתרגם, כולו מכוסה קעקועים וחורים רחבים באוזניים.
כששאלנו איפה הגולגולות והשרשראות המדוברות, הוא השיב שמקומן רק במקומות שנשמרו כמוזיאונים, אך למעשה ברגע בו קיבלו עליהם השבטים את הנצרות, הם הבינו את חומרת מעשיהם, והשמידו כל זכר לכריתת הראשים.
אחרי הכפר הזה החלטנו לא להמשיך לכפר הבא, להסתפק בדמיון ובתמונות, ולהתחיל לחזור לדלהי היקרה.
dimapur- עיר מעבר, על גבול אסאם, ניתן לתפוס משם רכבת ישירה לדלהי(48 שעות בלי עיכובים), מעבר לזה שזו פשוט תחנה מרכזית, לא מצאנו(גם לא חיפשנו) הרבה מה לראות..פרט לשוק נגאי שלא הגענו אליו מפאת מזג אוויר חם ולח במיוחד.
לסיכום- לנגאלנד הגענו שבעים, ולכן פחות חקרנו אותה, ומיצינו די מהר, אבל חשוב לומר שהנוף בה יפה והררי.
רוב ההתאיידות היא בנסיעות לילה באוטובוסים, והתושבים כמו תמיד מסבירי פנים.

סיכום ה7 בעיניי:
מקום לא מתוייר ברובו, ומכאן היתרונות והחסרונות.
התושבים מסבירי פנים והם אלה שמספקים את רוב החוויה בטיול!
לטעמי אין אטרקציות שהן "חובה", החובה היחידה היא המפגש עם המקומיים, לישון אצלם, לאכול איתם, להיענות בחיוב להזמנות, ולא להירתע להזמין אותם להצטרף אליכם(יום אחד בצ'מפאי שאלנו מישי מה אפשר לעשות בטיול, אחרי שטיילנו ואכלנו יחד כמה ימים היא אפילו לקחה טיסה למאניפור ועשינו שם עוד לילה ביחד..).
אנחנו כמעט ולא התניידנו בטרמפים בגלל הואן, אבל מאנשים שפגשנו זו ללא ספק דרך מעולה שמאפשרת התערבבות עם אוכלוסייה.
חוץ מארונצ'ל פרדש, לא צריך שום פרמיט בשום מקום, רק במאניפור צריך להחתים דרכון בכניסה, ובמיזורם נרשמנו בכניסה משום שנכנסנו עם כלי רכב.
האוכל המקומי שונה ממקום למקום, ומאוד נהננו לטעום אותו ברובו.
אל תרתעו מהמקום בגלל שלא כתוב עליו הרבה, אני ניסיתי לשפוך כמה שיותר אור, אבל במקסימום לא אוהבים וחוזרים לשביל המתוייר..
בכל מקום שתגיעו תיוועצו במקומיים, שיספרו מה כדאי לראות ואיפה, תשאלו על פסטיבלים וחגים(רובם לא מוזכרים באינטרנט, ולהמון כפרים מנהגים משלהם שחבל לפספס).
טעות שלי היא שהתעצלתי לקרוא מראש, הייתי משקיע בזה שעה שעתיים ולא מפספס כל כך הרבה דברים אותנטיים, תבדקו באינטרנט באנגלית על פסטיבלים בכל מדינה ועיירה מראש, ואם מסתדר, לתכנן תטיול לפי זה בעיניי זה מדהים.
אל תצפו ב7 לשבטים כמו שרואים בנשיונל ג'אוגרפיק, בכל זאת אנחנו ב2016, יש להם טלפונים, לבושים רגיל, בסך הכל יש להם פיסת הסטוריה נדירה, תרבות ואותנטיות שקשה לפגוש, ולטעמי הם אנשים שכמעט ולא נפגעו מתרבות המערב ומתייור יתר, ולכן ה"וויב" שבסביבתם הוא כה שונה.
המלצה אחרונה, שבועיים לכל מדינה זה המינימום, באמת המינימום כדי לחוות חלקים מעטים בה.


נ.ב-
LG נידפק במזרח(כך שמעתי וכך קרה לי ולעוד כמה מסביבי), שלי מת לגמרי והמקומות היחדים ב7 שנתנו שירות תיקון לLG הם אייזול וגוואהטי(לא יודע לגבי מקומות שלא הייתי בהם).

על אסאם לא כתבתי משום שהיינו רק בגוואהטי וסילצ'ר כתחנות מעבר, ובטריפורה וארונצ'ל לא טיילנו כלל.
כל מה שכתבתי הוא בנימה אישית בלבד, וכל חוויה היא אינדיבידואלית, לכן בעיניי ההמלצה האמיתית(ולא רק לטיול ב7) היא שהמלצות צריך לקחת בערבון מוגבל

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של shem05?

לכל הפוסטים של shem05 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×