יוצאים ממנהטן: המקומות שתרצו להכיר בוויליאמסבורג

רוצים לראות קצת יותר מניו יורק ומעבר למקומות שגדודי התיירים נוהרים אליהם? קבלו המלצות מיוחדות מהשכונה המיוחדת בברוקלין, מתוך הספר "שבע שעות אחורה – המדריך לאוהבי ניו יורק", שיעשו לכם חשק לעלות על הסאבוויי ולצאת מהקופסה
חן Annie דודקביץ
|
תמונה ראשית עבור: יוצאים ממנהטן: המקומות שתרצו להכיר בוויליאמסבורג
© NYC & Company/JulienneSchaer

בשכונת וויליאמסבורג שבברוקלין בניו יורק התחילו להתיישב בסוף המאה ה-17. הראשונים היו הולנדים וצרפתים שהגיעו מהעולם הישן וקנו את האזור במחיר מצחיק (משהו כמו שני גרזנים ושרשרת שעועית. לא צוחקת). האזור הכפרי הפך לאט־לאט לעירוני, כמו שאר העיר, וב-1852 קיבלה השכונה אישור להפוך לעיר בפני עצמה, ומהר מאוד התמזגה לתוך ברוקלין, שבאותם ימים הייתה גם היא עיר עצמאית.

באמצע המאה ה-19 החלו לצמוח בה מפעלים, בעיקר על גדת הנהר, רבים מהם מוכרים לנו עד היום: חברת התרופות פייזר, מהגדולות בעולם, חברת הנפט סטנדרד אוויל, מפעלי סוכר, בתי דפוס ושורה של מבשלות בירה. בתחילת המאה ה-20 החלה נהירה המונית של מהגרים מאירופה – אירים, איטלקים, רוסים, פולנים.

בין 1900 ל-1920 האוכלוסייה הכפילה את עצמה. באותן שנים זו נחשבה לשכונה הצפופה ביותר בניו יורק. לאלה נוספו בשנות ה-30 וה-40 הרבה יהודים אירופאים שנמלטו מאימת הנאצים, ואז גם נוסדה הקהילה הגדולה של חסידות סאטמר בדרום השכונה. גם היום יש רחובות שלמים ששומעים בהם בעיקר יידיש. אליהם הצטרפו גם מהגרים מאמריקה הלטינית, בעיקר מפורטו ריקו, שהגיעו כדי למצוא עבודה במפעלים. אלא שהמפעלים התחילו להיסגר, ובהדרגה הפך האזור לשכונת עוני מוכת אלימות ופשע, מקום שלא הולכים אליו ביום או בלילה.

ברחובות וויליאמסבורג, צילום: חן דודקביץ

אבל למרות הפשיעה, אמנים וצעירים החלו לעבור לוויליאמסבורג בגלל שכר הדירה הנמוך, הקרבה למנהטן, התחבורה הנוחה והמבנים התעשייתיים הגדולים, שהפכו לחללי סטודיו ולסדנאות אמנים. טפטוף האמנים, שהחל בשנות ה-70 וה-80, נהפך בשנות ה-90 לזרם של ממש של צעירים ומשפחות שלא יכלו להרשות לעצמן את מחירי השכירות בסוהו ובווילג'.

השכונות התעשייתיות הסמוכות לגדות הנהר הפכו לאזורי מגורים. מחסנים ישנים ומבנים תעשייתיים היסטוריים הפכו ללופטים, לחללי גלריות, למסעדות טובות, לבתי קפה אורגניים, לחנויות, לברים ולחללים קהילתיים מעוצבים. כיום זאת שכונה יקרה, מבוקשת, מיוחדת ונעימה. תענוג לשוטט בה ולהביט מסביב על קירות השכונה המכוסים בגרפיטי של אמנות, אמרות שפר ומחאה. הכול מהכול בצבעים, בדוגמאות ובגדלים מרגשים.

גראפיטי, לופטים וגלריות

מתחילים, כרגיל, בקפה ראשון של בוקר (שימו לב שהשכונה מתעוררת יחסית מאוחר. בדקו את שעות הפעילות של המקומות):

קפה Toby's Estate

אחד מאותם רגעים שבהם קצת מתִּי ועליתי לגן העדן של הקפה. גדול, לא צפוף, שקט, זמזום מטחנת הקפה ברקע, עיצוב נהדר – הרבה עץ, ספרים ואור. הקפה עשוי פולים אורגניים מיער גשם חבוי בהררי הצ'ימיצ'נגה או מה שזה לא יהיה. מקום של איכות ושירות חסרי פשרות. הללויה!

Toby Estate Coffee, צילום: סיון אסקיו

בוטיק A&G Merch

חנות כל כך יפה שבא למות. רהיטים, אביזרי בית, אננסים ממתכת זהובה וברווזים במעילי גשם. המקום נפתח במטרה מוצהרת לספק עיצוב עכשווי ואיכותי לשכונה האורבנית שגדלה. הם מדברים על איכות, על אווירה צעירה ועל מקוריות, והם צודקים בכל מילה. ממש גלריה לעיצוב. אפשר לצאת עם ספה, עם נורות או עם פותחן בקבוקים – כולם מקוריים ואחרים. לא חייבים לקנות, אפשר גם רק לשטוף את העיניים.

ממשיכים לסייר, והעיניים מוזמנות להיעצר על הגרפיטי. סתם שתדעו -בשנות ה־70 וה־80 עיריית ניו יורק ממש נלחמה בתופעת הגרפיטי בניו יורק, משום שזו הייתה חלק מתרבות הכנופיות, שסימנו בעזרתה את אזורי השליטה שלהן, ובכלל, גרפיטי נחשב סתם לוונדליזם. רק בהמשך הפכו אנשי הגרפיטי מפושטקים שהורסים את העיר לאמני רחוב, והעבודות הפכו לביטוי של יופי, של יצירתיות, של מחאה ושל מקוריות. בין השאר, תרם לדימוי סרט דוקומנטרי ששיקף את היכולות ואת האמנות שמאחורי הקשקושים. כיום נחשבים ציורי הקיר לחלק מהנוף האורבני, והרשויות ובעלי העסקים לא רק שאינם נלחמים בתופעה, אלא אף מגייסים אמנים "להפריח את השממה "השכונתית. טוב, אפשר להמשיך.

מאפיית Bakeri

מאפייה טעימה ששווה ביקור. מקום מאוד לא תעשייתי, עם שורשים אירופיים. רגוע, שקט – לרגע אפשר לחשוב שזה בית מאפה שצמוד לאיזו טחנת רוח הולנדית. כריכי טארטין, ביסקיטס, ביצים אורגניות (כמובן) ושירת הפרות ברקע. צילמתי ורציתי לחבק את האופה. בניגוד לטובי'ז זה מקום פצפון, הכי אולד סקול שיש, עם מאפים ממכרים. אם לא לאכול, לפחות להיכנס ולהסניף.

מאפיית Bakeri, צילום: סיון אסקיו

עכשיו בבקשה תפשילו שרוולים ותגבירו קצב. השכונה השקטה הזאת היא עכשיו כבר בליגה של היפים והאמיצים, המעוצבים והמתוקתקים. את אלה אי־אפשר להלין על הספה. צריך לתת להם משהו לכתוב עליו הביתה. למענם הוקמו בפאתי השכונה שני בתי מלון, על שאריות בניינים, שנהנים ממה שבעיניי הוא הנוף הכי יפה בעולם -קו האופק של מנהטן. קצת לבנים חומות, קצת דשא, קצת אוכל ושתייה והרבה דאווין של עיצוב בטוב טעם.

מלון The William Vale

בהמשך הרחוב, ממש אי־אפשר לפספס, נמצא המלון הזה. פה זאת כבר מפלצת אחרת. מבנה מטורף וענקי. מעבר לאדריכלות העתידנית, המלון פיתח אזור ירוק מסביב עם מתחם מדשאות לא קטן, פינות חמד צבעוניות לישיבה, אוטובוס כסוף שהוסב למזנון סטייל שנות ה־50 לקפה ולנשנושים, נוף שהוא באמת אחד הטובים וחנות דונאט אחת שדורשת משכון כליה כדי לאכול שם שילובים מעניינים של אשכולית וג'ינג'ר, פיסטוק ולימונדה ודומיהם. פה הכי כיף לשבת בחוץ על המדשאה לאתנחתה קלה.

The Williamsburg Hotel

מלון חדש, ממש מהניילונים. אחד מאותם מקומות שבהם העיצוב הוא שם המשחק בכל פינה, ספסל, גב מיטה וסף חלון. עוד לפני שנכנסים פנימה צריכים כמה דקות להכיל את השילוב של הלבנים החומות האופייניות להיסטוריה המקומית, הגרפיטי מסביב ורחבת הכניסה במפלסים, כאילו שכחו שבניו יורק הכול צפוף ודחוס. שמונה קומות, 150 חדרים, שילוב של פעם ועכשיו.

נכנסים ישר לבר עצום ומואר בעל רצפת עץ ממוחזרת, עם שולחנות ברונזה וכריות כחולות עמוקות. כיסאות בר משנות ה-50, ביתני ישיבה עם ספות קטיפה בצבעים עזים, מתקן בר פסיכודלי ומסעדה עם גשם של נורות מכל עבר. שילוב של עץ חשוף, צבעים ובטון. הנוף מסביב כולל קירות גרפיטי, אתר בנייה, מדרכות רחבות ומתחמים של בתי מלאכה. גם זה אופייני לוויליאמסבורג, על רקע מנהטן הכה דומיננטית מעבר לנהר. גם אם לא לנים במלון, אני ממליצה להיכנס ללובי ולמתחם המרכזי כדי להעיף מבט ולצלם כמה תמונות.

Hotel Williamsburg, צילום: סיון אסקיו

הבשמים של Le Labo

כשנכנסים לפרפומריה הזאת, אפשר לחשוב שאנחנו ברובע ה-16 בפריז לפני מאה שנה. אפשר לרקוח בושם אישי - לפי מצב הרוח, היופי וזיכרונות ילדות. יש גם בשמים מוכנים עם ניחוח עירוני, מתוחכם, אדג'י. יש עדינים לימים קיציים על הנהר ויש אישיים יותר. הכול נעשה ממש שם. מכיוון שזה דורש מאמץ, ממש בצמוד יש קפה להתאוששות – כולו אורגני וטבעוני, שמדבר באותו העיצוב.

שוקולד! Mast

בית מלאכה לשוקולד. אין מצב שפוסחים עליו. נכנסים, מתענגים על הריח ועל הלוק, וכמובן בוחרים משלל העיצובים והטעמים. הקימו אותו שני אחים מברוקלין שחיפשו אחר המרכיבים המיוחדים ביותר. השוקולד מעולה. גם העיצוב אחר ומפתה. יש גם סיורים והסברים בכל יום, בדקו מראש את לוחות הזמנים.

חנות תה Puerh Brooklyn

חוויית טקס תה מיוחדת לאוהבי תה וכל דבר יפה אחר. כאן תה זה לא רק משקה אלא אורח חיים ואמנות, שלווה ויופי. חנות וטקסים. וורנר מוראת', הבעלים, ארגנטינאי במקור, חיפש מקום להציג אמנות ועיצוב של יוצרים מקומיים, ותוך כדי מסע רוחני אישי נתקל בעולם התה וגילה את החיבור שלו לאנשים. שתיית התה והטקס סביבו יוצרים חיבור לטבע ולמסורת עתיקה. המקום מקבל את כולם, נגיש ומזמין לשבת בשקט למדיטציה או כדי ליצור שיחה ותחושה של קהילה.

Peurh Tea, צילום: סיון אסקיו

סושי Samurai Mama

סושי ובכלל אוכל יפני, בכוך שיוצר תחושה כאילו עוברים בזמן לעיר העתיקה בקיוטו. נמלטים מהכרך הסואן לתקרה נמוכה, לעיצוב עץ שכמו נתלש ממסבאה יפנית ולרעשים ולריחות מטבח כמו בבית (בית יפני בערבות שינג'וקו).

Little Choc Apothecary

מסעדת קרפים 100% טבעונית. מאוד ביתית ומפתה. הריח מושך פנימה, מתהפנטים קצת מתהליך היצירה ממש מול הכניסה ואז עולים למעלה ומזמינים מנות מפתיעות ומשביעות עם טעמים שמתפוצצים בפה. את המרכיבים הם לרוב מכינים ממש במקום, ומה שלא – צורכים ממקורות ידועים שעומדים בתקן המחמיר שלהם. היצירות בהחלט מקוריות וסוגרות את פינת "מה נאכל עכשיו?"

מילה אחרונה לפני שנפרדים מהמקום הזה, הכל כך מיוחד ושונה, וחוזרים לכיוון מנהטן. וויליאמסבורג, ברוקלין, מפתיעה ומשתנה כל הזמן. קרובה, אבל רחוקה מאחותה שמעבר לנהר. חקרו אותה, בדקו עוד מקומות, וכמובן – על גדותיה תיהנו מהנוף של מנהטן.

על הספר "שבע שעות אחורה - מדריך לאוהבי ניו יורק" מאת חן Annie דודקביץ

כמה תקופות מגורים בניו יורק, האחרונה שבהן רילוקשיין של כמה שנים, הלכו והעמיקו את הרומן של חן דודקביץ עם ניו יורק. את האהבה לעיר הגדולה היא חלקה בבלוג הפופולרי "באמא'שלי, חוויות משפחה בעיר הגדולה" ועכשיו בספר הזה. "רציתי להראות את ניו יורק 'שלי' לאנשים נוספים. בעיקר דברים מיוחדים, מדליקים, אחרים. מסעדות קטנות, סיורים רגליים, חנויות שלא כולם מכירים", היא כותבת, "ניו יורק מאפשרת הכול - הכי מיינסטרים והכי פרינג', עיר מתוחכמת של גדולים וגם מגרש משחקים ענק לקטנים, מדשאות לאורך הנהר ופסי רכבת תת–קרקעיים עמוסי גרפיטי. לא חייבים לבחור, אפשר גם וגם".

חלק מהסיורים מתאימים לטיול משפחתי או לטיול בר/בת מצווה, אחרים תפורים ל"טיול חברות" חובבות אופנה, עיצוב וקוקטיילים, לטיול זוג רומנטי, וכמובן לבד. ממש לא רק לתיירים, גם למקומיים ולכאלה שבאים לחיות בעיר ורוצים לגלות את ניו יורק. הספר רואה אור בהוצאת לאנצ׳בוקס אשר מתמחה ביצירת ספרי בישול וסגנון חיים (www.lunch-box.co.il).

כתיבה: חן Annie דודקביץ; עריכה: זהרה רון; צילום: סיון אסקיו; איורים: עינת צרפתי; עיצוב: סטודיו קרן וגולן; עריכה לשונית: בשמת בר עקיבא; הגהה: גלית חלילי.

את שבע שעות אחורה אפשר להשיג במשלוח ישיר הביתה – לחצו כאן »

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות נוספות עבורך

תגובות על הכתבה

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לניו יורק סיטי

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד כרטיסים לאטרקציות לחסוך את התור
ולבלות יותר
ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×