שכנים


סיפור שאיננו סיפור מסע רגיל לצפון מזרח פולין ותיאור אתר זה או אחר. מדובר במסע לפרק מביש ומוצנע בהיסטוריה הפולנית . אתאר פרק נורא בהיסטוריה של קהילות יהודי אזור ידוובנה וניסיון כפרה, דל ומאוחר, של הפולנים.
"לזכר יהודי ידוובנה והסביבה גברים נשים וטף אשר ישבו אתנו על האדמה הזאת ונרצחו ונשרפו חיים במקום הזה ב-10 ביולי 1941"
ידוובנה 10 ביולי 2001
כתובת האבן
כתובת אבן באתר ההנצחה בידוובנה
המבקר המתבונן באבן, המכיר את סיפור הרצח, יכול לדמיין כמה ויכוחים, דיונים, גרסאות, מריבות היו בודאי בתהליך הניסוח של המשפט העמום הזה הכולל כ-20 מילים. אני מניח שהיסטוריונים, משפטנים, אנשי ציבור ומי לא חיוו דעתם. כמה כאב חבוי וכמה בושה וקלון מוסתרים בו. אותו קלון המנסה לבצבץ החוצה מזה למעלה משישים שנים.
בסיפור מסע זה אני אנסה לגעת באחד הנושאים הטעונים בביקור בפולין: יחס האוכלוסייה הפולנית הנוצרית ליהודים במלחמת העולם השנייה. הסיפור, כמו הנושא, כבד ומעורר מועקה. אין בכוונתי להקל על מועקה זו בכתיבה.
זה גם סיפורה של כתובת הנצחה אחרת בפולין.
כמו בכל דבר הנוגע לסיור בעקבות השואה בפולין, יש כאן מורכבות מסוימת. רוב השמדת יהודי אירופה התרחשה על אדמת פולין. הכעס והצער שלנו המתחדדים בביקור במקום מתנקזים בקלות לטענות או לזריקת סיסמאות בדבר האנטישמיות הפולנית ושיתוף הפעולה שלהם עם הגרמנים. טענות שחלקן, אבל רק חלקן, נכון.
בדבר אחד אין ספק, טבח יהודי ידוובנה (Jedwabne) ויהודי הישובים הסמוכים לה בידי שכניהם הפולנים, היה פשע נורא שהמיט קלון על האומה הפולנית, נקודה. הפולנים שבצעו את הפשעים היו אנטישמים סדיסטים ורובם חמק מעונש פיזי וכמעט חמק ממשפטה של ההיסטוריה.
מי שמנע מפרשה זו להישכח הוא ההיסטוריון האמריקני פולני יאן טומש גרוס שהציף אותה במלוא חומרתה וקלונה. גרוס תאר את הפשע בספרו "שכנים" ממנו לקחתי את שם פרק זה. הוא חקר את הפרשה העלה אותה לסדר היום בפולין ולא נתן לרוצחים לחמוק ומציין את שמם לדיראון עולם. מאידך, גם כיום יש בפולין רבים הסבורים שגרוס הגזים בתיאוריו ובכמות הקורבנות ולדעתם הרצח בוצע בכלל בידי הגרמנים.
אנסה להסביר בכמה פסקאות חלק מהמורכבות המדוברת שאינה קשורה לפרשת ידוובנה. פולין סבלה סבל נורא במלחמת העולם השנייה. הן כאומה והן כבני אדם. נאלץ את עצמנו לרגע לבודד את רצח יהודי פולין בידי הגרמנים ולהביט במה שארע לפולין במהלך המלחמה. מעטות המדינות שספגו מהלומה דוגמת המהלומה שספגה פולין. מלבד שלושה מיליון יהודי פולין שהושמדו, נרצחו במלחמה שלושה מיליון פולנים לא יהודים. נתח עילית האוכלוסייה בין הנרצחים היה גבוה פי כמה מחלקה באוכלוסיה הנוצרית שנרצחה: קרוב למחצית מהמשפטנים והרופאים במדינה נרצחו. כמות הפרופסורים והכמרים שנרצחה הייתה גדולה פי שלושה מנתחם באוכלוסיה.
מנגנון הרצחנות הגרמנית הנוראה, הצינית הזו לא היה חדש. זו הייתה שיטת הכיבוש הגרמנית המקובלת. השיטה "לוטשה" על ידי הגרמנים במלחמתם ב-1870 עם צרפת ושוכללה במלחמת העולם הראשונה לתהליך אכזרי פשוט ויעיל: לרוב בכיבוש כפר, ישוב, עיירה, ריכזו את הרופא המקומי, הרוקח, ראש העיר, מנהל בית הספר לפעמים גם את הכומר וירו בהם. בכך נוטרל גרעין המנהיגות המקומי המשכיל. עונשים קולקטיבים דרקוניים (הוצאות להורג שרירותיות על כל גילויי מרי וסרבנות) הוטלו על האוכלוסייה ולא רק על היהודים. המתעניינים ינברו בדברי ימי מלחמת העולם הראשונה ומעשי הטבח שבצעו החיילים הגרמנים באוכלוסייה האזרחית בבלגיה.
ב"זכות" טרור רצחני זה זכו הגרמנים בפולין באוכלוסיה נשלטת, כנועה, מבולבלת הניתנת למניפולציה ולעידוד האספסוף. מכאן הדרך להמשך ליבוי האנטישמיות שכבר לובתה טרם המלחמה על ידי הלאומנים הפולנים ורחשה מתחת ומעל פני השטח הייתה קלה למדי. למרות כל זאת, פולין הינה אולי מדינת הכבוש היחידה שתושביה לא הצטרפו בצורה מאורגנת לצבא הגרמני ולמעשי הרצח שביצע. נשווה זאת למדינות ועמים אחרים שנכבשו ושתפו פעולה בצורה נלהבת ומאורגנת עם הגרמנים : האוקראינים, הליטאים,הלטווים. לרומנים שנטלו חלק פעיל במעשי הרצח של הגרמנים ולחלק מתושבי מדינות מערב אירופה ה"נאורות" ששיתפו פעולה בהלשנות ובהשתתפות פעילה במעשי הגרמנים.
טיעון נוסף כנגד הפולנים הוא למה הם שתקו ולא עשו "משהו"?, הטיעון עולה במיוחד כשמבקרים במחנה מאיידנק הסמוך לבתי העיר לובלין: "איך הפולנים האנטישמים ראו מה נעשה במחנה (אגב, כמעט מחצית מנרצחי מאיידנק לא היו יהודים) ולא נקפו אצבע"?
מה בדיוק רצינו שיעשו הפולנים?
הפולנים עשו מה שאף עם אחר לא עשה - הם מרדו בגרמנים. המרד הגדול ביותר בגרמנים וההרסני ביותר באירופה מבחינת תוצאותיו היה בוורשה (לא מדובר במרד היהודי בגטו אלא במרד הכללי שהיה לאחר השמדת הגטו). תוצאות המרד היו כ-200,000 הרוגים בהערכה המינימאלית ויש המעריכים את כמות הקורבנות הלא יהודיים במרד בחצי מיליון. ורשה חרבה עד היסוד. יש טענות מוצדקות שהצבא הרוסי יכול היה לסייע לפולנים. אכן הרוסים, בעמדם בחיבוק ידיים ממזרח לנהר ויסלה, גרמו ללא מעט מקורבנות המרד. מי שמתעניין בפשע זה שבוצע כלפי הפולנים ראוי שיבקר במוזיאון המרד בוורשה וילמד פרק כואב שלא היה במנת חלקם הנורא של היהודים במלחמה.
נחזור לענייננו, המעשה העיקרי שניתן להאשים בו את רבים מהפולנים הוא הפנית הגב ואדישות לגורל שכניהם היהודים. היו הלשנות. היו השתלטויות על רכוש ומעשי רצח לא מעטים אך כל זה לא מגיע למעשי הרצח שבוצעו על ידי האוקראינים ויתר תושבי מדינות ברית המועצות לשעבר. במדינות אלה לא נתנו דין וחשבון מוסרי על מעשיהן במלחמה. בפולין לרוב לא בוצעו מעשי טבח המוניים בידי האוכלוסייה המקומית למעט בקהילות אזור יידוובנה.
אזור ידוובנה
סבל האוכלוסייה הפולנית איננו מצדיק כלל את מעשי תושבי ידוובנה (יתרה מזו, אוכלוסיית אזור ידוובנה לא סבלה כלל מהגרמנים עד למעשה הטבח). אין דבר המצדיק את מעשי הסדיזם והרשע בשכנים לבית, לרחוב ולכפר שלא עשו רע לרוצחיהם עד הרגע בו קמו אלה להרגם במיני מיתות משונות במכות, בדקירה, בעריפה ובעיקר באש. הטבח הגדול הידוע ביותר שבצעו הפולנים ביהודים ארע כאמור בידוובנה. מעט פחות ידוע שבסמוך לו (הן במועד והן גיאוגרפית) אירעו מעשי טבח דומים בעיירות ובכפרים סמוכים בראדזילוב (Radzilow) וונסוש (Wasosz). אירועי רצח דומים אירעו גם בסטאויסקי ( Stawiski) ושצ`וצין (Szczuczyn) הסמוכות. לא ברורה הסיבה לריכוז גיאוגרפי זה (כ-15 ק"מ בין ישוב לישוב) של מעשי הטבח ומנסים לייחס זאת לגורמים שונים. מאפיין נוסף שסותר מעט את טיעוניי בפסקאות הקודמות הוא שהכמורה והמנהיגות המקומית לא מנעה ואף לקחה חלק פעיל בפשע.
הרצח בראדזילוב
קצת היסטוריה. על פי הסכם ריבנטרופ מולוטוב (ההסכם בו גרמניה וברית המועצות חילקו את שטחה של פולין ביניהן) אזור זה בפולין היה בשנים הראשונות למלחמה, בריבונות רוסית. עם פלישת גרמניה לרוסיה בשנת 1941, נכבש האזור על ידי הגרמנים. הטבח הראשון ביהודי האזור החל בעיירה ראדזילוב הסמוכה ליידוובנה. ב-7 ביולי 1941 בוצע פוגרום נורא ביהודי המקום. מאות נרצחו. הרוצחים היו שכניהם של הנרצחים. סיום הטבח היה נורא וסדיסטי. במעשה שהפך לסמל לשאר מעשי הטבח באזור, היהודים שלא נרצחו בחרב, בחרמש או במקל, נדחסו באסם מקומי שהוצת באש. מעשה הטבח, שבוצע על ידי השכנים הפולנים וכפי שידוע לנו היום, ללא נוכחות פעילה של חיילים גרמנים גרם הלם מוחלט בקרב יהודי הסביבה.
מעט אנשים מבקרים בראדזילוב. רוב המבקרים המועטים באזור מסתפקים בביקור בידוובנה המרכזית יותר והסמוכה יותר לעיר לומז`ה ולמסלול הביקור הפופולרי בבית הכנסת בטיקוצ`ין. בראדזילוב קיים אתר הנצחה הקטן, לא מחולל אך מוזנח למדי. האתר מצוי במקום בו עמד האסם בו נשרפו התושבים האומללים של העיירה. ביקרתי שם והתייחדתי עם זכרם. שמש זורחת ושלווה כפרית. אין ציון שמבצעי הטבח היו מקומיים. משם המשכתי לאזור בו היה בית העלמין של העיירה. השטח מחוק לחלוטין. גם יתר בתי העלמין היהודיים באזור נהרסו. מחיקת זכר היהודים באזור עולה בקנה אחד עם מעשי האוכלוסייה המקומית.

ראדזילוב
אתר ההנצחה הקטן בראדזילוב
ראדזילוב
אזור בית העלמין בעיירה
גם בוונסוש, בסטוויסקי ובשצ`וצין הצפונית בעיירות האזור, אשר גם בהן בוצע טבח על ידי הפולנים, אין כל תשתית יהודית. אתרי הנצחה צנועים מצויים בהן ללא ציון מבצעי הרצח.
שצוצין
אנדרטה על שטח בית העלמין החרב בשצ'וצ'ין
הפסקה בתיאור ומעט פרטים טכניים למבקר: האזור מצוי בצפון מזרח פולין. אני שהיתי בעיר לומז`ה. משם הדרך לאזור קצרה למדי. ניתן לבקר בכל אתרי הקהילות שציינתי בחצי יום. סטייה ממסלול הטיול הרגיל בפולין לבית הכנסת בטיקוצ`ין להתייחדות באנדרטת ידוובנה תאריך את המסלול בערך בשלוש שעות.
מזרחה מראדזילוב הדרך ממשיכה דרך כפרים זעירים מגיעה לכפר הקטן Okrasin ונעלמת בביצות הנוראות של נהר Biebrza . חלק מניצולי ראדזילוב נסו לכאן בניסיונם להימלט לביצות. נסעתי לאוקרסין אך הקרקע השטוחה איננה מאפשרת התרשמות נאותה משטח ביצות זה.
עוד קצת היסטוריה. יהודי האזור המבוהלים ששמעו על מעשה הטבח בראדזילוב, פנו לעזרה למנהיגות המקומית בעיר המחוז לומז`ה (Lomza). הפנייה לראשי הכמורה בעיר שידברו על לב תושבי העיירות ושירגיעו את הרוחות לא נענתה. המנהיגות המקומית התעלמה מהאירועים. יתרה מזו, כפי שיקרה בידוובנה, מעשה הטבח אורגן ונוהל על ידי ראש העיירה.
הרצח ביידוובנה
חלפו מספר ימים. יהודי הקהילה הקטנה של ויזנה הגיעו לידוובנה לחסות תחת כנפי הקהילה הגדולה יותר. האומללים לא תיארו לעצמם שבכך חרצו את גורלם המר. האוכלוסייה הפולנית מצידה התארגנה לטבח נוסף ו"כוח עזר" הגיע מכפרי הסביבה. ב-10 ביולי 1941 החל הטבח.
אני מבקר כאן בבוקר בהיר וחם. אני מניח שאותו יום בחודש יולי 1941 היה חם כדרכם של ימי קיץ בפולין. איכרים מוליכים את פרותיהם ברחובות העיירה למרעה. אחרים לוקחים בעגלה כד חלב או שניים מחליבת הבקר ל"מחלבה" המקומית (מבנה קטן עם מיכל גדול בו מרוכז החלב טרם שיווקו). הפרות, בימינו כמו בעבר, לא מכירות במלחמות ובמעשי רצח בין בני אדם. יש לחלבן ויש להאכילן מדי יום.
גם אז באותו יום נורא, קמו בוודאי האיכרים לשגרת יומם, חלבו, הוציאו את הפרות למרעה דרך רחובות הכפר והלכו לשרוף את שכניהם היהודים. ליהודי העיירה לא היה סיכוי נגד שכניהם המתוגברים ב"כוח העזר". מאות מעשי רצח אירעו ברחובות. אותם רחובות בהם מוליכים האיכרים את הבקר. כמו בראדזילוב גם כאן אולצו הנותרים להיכנס לאסם. התעורר ויכוח בין איכרי ידוובנה. הסיבה לויכוח הייתה שאף אחד לא מוכן שישרפו את רכושו.
בוקר ברחובות ידוובנה
תם אותו יום נורא. האיכרים החזירו את הפרות מן המרעה. 1600 יהודים היו בין המתים. שנים לאחר מכן בחפירה שבוצעה בשרידיו המפוחמים של האסם, נמצאו שרידי מאות שלדים שנאספו ונקברו בקבר אחים בשטח החרב של בית העלמין היהודי הסמוך. במלאת 60 שנים לרצח הוקם אתר הנצחה. האתר בעיירה מרשים ומאופק. המקום מצוי בסמוך לשטח בית העלמין היהודי. מגיעים מבקרים, מקיימים טקסים ומתייחדים. בכניסה לבית העלמין מצויה מצבת אבן דהויה על קבר האחים בו הוטמנו שרידי קורבנות השרפה.

ידוובנה
קבר האחים לנרצחים.
ידוובנה
בכתובת הדהויה נכתב:
מקום מנוחת עולמים ליהודי ידוובנה והסביבה ז"ל
קבר אחים של קדושי ידוובנה הי"ד שנהרגו ונשרפו על קידוש ה`
ביום ט"ו לחודש תמוז תש"א. ת.נ.צ.ב.ה
הסוף
יהודים מעטים נותרו באזור לאחר מעשי הטבח בחמש הקהילות. יהודים אלה ויהודים מקהילות אחרות בסביבה רוכזו על ידי הגרמנים בשלשה מחנות ריכוז שהוקמו מצפון לעיירה גרייבו (Grajewo) כ-100 ק"מ צפונית ללומזה. משם נשלחו למותם. ממחנות אלה לא נותר דבר מלבד מספר לוחות זיכרון.
באזור גרייבו
מרקובה
כפי שציינתי מאמר זה מותיר מועקה שאין להסירה. אציג אירוע שונה לסיום סיפור זה. גם סיום זה לא יקל אך יפתח צוהר לראייה שונה. האירוע מרוחק מוסרית מפשעי רוצחי ידוובנה כמרחק מאות הק"מ שבין ידוובנה למרקובה (Markowa) כפר הסמוך ללנצוט בדרום פולין.
משפחת אולמה (Ulma) מהכפר מרקובה החביאה בביתה במהלך המלחמה שתי משפחות יהודיות. בחודש מרץ 1944, כנראה לאחר הלשנה, הגרמנים גילו את המסתתרים והרגו אותם. הגרמנים לא הסתפקו בזה. ויקטוריה אם המשפחה, שהייתה בהריון ובעלה יוסף נרצחו אף הם "למען יראו וייראו". בנוסף רצחו הגרמנים במקום את ילדי המשפחה.
במלאת שישים שנה למעשה הוקמה אנדרטה לזכר משפחת אולמה במרקובה. על האנדרטה נאמר:
"בהצילם חיים של אחרים מסרו את נפשם יוסף אולמה אשתו ויקטוריה וילדיהם סטסיה, באשיה,ולאדיו,פראנוש,אנטוש, מאריציה ורך לא נולד, כאשר החביאו שמונה מאחיהם הבכורים לאמונה, יהודים ממשפחות שאל וגולדמן. מתו איתם במרקובה ב 24 במרץ 1944 בידי הגרמנים.
יהא קורבנם קריאה לכבוד ומסורת האהבה לכל אדם. הם היו בנים ובנות של אדמה זו ויישארו בליבנו לעד".
גם בידוובנה היו תושבים מועטים שהסתירו והגנו על היהודים במהלך הטבח. הסביבה החברתית הרצחנית בעיירה לא יכלה לסבול אצילות זו וחלק מאותם מצילים נאלצו לעקור מביתם במשך השנים בשל לחצי החברה המקומית. בבואנו לדבר על שכנות במלחמת העולם השנייה עלינו לזכור שהיו גם שכנים דוגמת ויקטוריה ויוסף אולמה. רבים מהם סיכנו ביודעין את חייהם. חלקם שילם בנידוי וחלקם שילם בחייהם ובחיי בני משפחתם על מעשי אצילות הנפש שלהם. מעורר מחשבה האם אנחנו יכולים להיות שכנים כאלה..
לאחר ששים שנים
פשעי ידוובנה עלו לפני השטח ועוררו דיון ציבורי נוקב למדי בפולין, ויכוח שטרם הסתיים. רבים טוענים שהגרמנים נטלו חלק פעיל ברצח ובסך הכל נרצחו כ – 300 יהודים. חלק מהדיון התעורר בעקבות חקירות ועדויות שהוסתרו במשך שנים.
במלאת שישים שנים לרצח, ב-10 ביולי 2001, נערך טקס לגילוי האנדרטה בידוובנה וטקס נוסף בבית הכנסת "נוז`יק" בוורשה בו הממסד הפולני ביקש סליחה מהקורבנות ובני משפחותיהם.
"אנו יודעים בוודאות כי בין הרודפים והרוצחים היו אף פולנים. כאן בידוובנה, אזרחים של הרפובליקה הפולנית מתו בידי אזרחים אחרים (...) בשל פשע זה אנו מתחננים לסליחת צללי הקורבנות ובני משפחותיהם. אני מתנצל כאן כיום, כאזרח וכנשיא של הרפובליקה הפולנית. אני מתנצל בשמי ובשם כל הפולנים שמצפונם נחרד בשל הפשע, המאמינים כי לא ניתן להיות גאה בגדולת ההיסטוריה הפולנית, מבלי להרגיש, בה בעת, בכאב ובבושה על מעשי הרשע אותם ביצעו פולנים כנגד אחרים".
מדברי נשיא פולין אלכסנדר קבשנייבסקי במלאות 60 שנים לטבח ידוובנה.
קצת מידע:
רצח ידוובנה
http://en.wikipedia.org/wiki/Jedwabne_pogrom
הנצחת קהילות רדזילוב ושצ`וצ`ין
www.radzilow.com
www.szczuczyn.com
סיפור אצילות הנפש של ויקטוריה ויוסף אולמה
http://en.wikipedia.org/wiki/J%C3%B3zef_and_Wiktoria_Ulma
מוזיאון המרד הפולני
www.1944.pl
זה פרק נוסף במסעי בפולין באתריה ואחר ההיסטוריה השסועה של תושביה היהודים, ההיסטוריה של משפחתי.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של דן צ?

הפוסט הבא ›
שידלוביץ
שידלוביץ
מתוך הבלוג של דן צ
05-02-2011
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
איסלנד על קצה המזלג
איסלנד על קצה המזלג
מתוך הבלוג של דן צ
25-01-2011
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של דן צ »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מתוך העיתונות ה' באדר תשע"ו, 14/02/16

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לידוובנה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×