שליחות על קצה המזלג

עופר מסכם את שליחותו הציונית במלבורן. קצת סמינרים ציוניים, קצת מחנות טבע ופעילויות. חלפו חודשיים, השליחות כבר נגמרה והטיול מתחיל לדגדג לעופר בין האצבעות...
judb
|
תמונה ראשית עבור: שליחות על קצה המזלג
Thinkstock Imagebank ©

מכתב מגיע הביתה באפריל-"התקבלת לפרויקט הסמינרים הציוניים באוסטרליה. אחר כך סמינרי הכנה, עבודה ממושכת בארץ והופ-הזמן טס ואתה בשליחות, רחוק מהבית. בהתחלה מנסים לעכל, לקלוט בכל החושים איפה אתה נמצא ויש הרבה מה לקלוט בקהילה היהודית שלמלבורן שרובה הגדול גר בקופילד, הפרבר שזכה בשל כך לכינוי "הגטו".

לא קשה לראות שמדובר בקהילה גדולה (קרוב ל- 50 אלף איש) , מרביתם ציוניים שחיים חיים עשירים ומגוונים. לבתי הספר קוראים: "הר הצופים", "ביאליק" וה-"מלך דוד". (רשימה חלקית בלבד) וכשמסתובבים במסדרונות שלהם נתקלים בפוסטרים של ישראל ובקולות של שירים עבריים שבוקעים מהכיתות. יום שישי במאפיית ה- Glicks זה כמו להיות בקופת חולים. לוקחים מספר כי המקום הומה אדם וכולם רוצים לקנות חלות שבת. בדרך הביתה אפשר לעצור בקפה שגל או במסעדה של שלי או סתם לברך בדרך כל אחד ב"שבת שלום" כי כמעט כולם יהודים ב"גטו".החניכים של בני עקיבא מוכרים לולבים ואתרוגים לחג וה"בונים דרור" גונבים ת`חניכים לשומר הצעיר. ביום רביעי קונים את ה- Jewish news אחרת איך ידעו כולם למי יש בר מצווה, מי התחתן וחס וחלילה מי נפטר? אפרופו חתונות- זוכרים שכוורת צחקו על הכפר שהיה כ"כ קטן, שאם הייתה חתונה אז החתן היה גם הכלה?, אז קופילד הוא אמנם לא כפר כל כך קטן אבל בכל זאת כפר. כולם מכירים את כולם. כולם יודעים מי תרם כמה לאיזה בית כנסת ושאשתו לבשה מחשוף עד הברך לאירוע של ויצ"ו ושהבן שלהם רווק בגלל לא משנה מה.

גם ישראלים לא חסרים פה. כאלו שהגיעו בעקבות האהבה, או בעקבות עבודה או בעקבות גורל זה או אחר. ישראלים. מתקשרים לארץ לאחל שנה טובה לחברים מהצבא, מתעדכנים בכל החדשות, מביעים את כל הדעות, מבשלים מתכונים של רות סירקיס, מלמדים את הילדים שלהם לתת צ`פחה ושולחים אותם לתנועות הנוער הציוניות. חוסכים כל השנה כדי לבזבז הכל על ביקור בארץ. ישראלים. "אנשים חצויים" כמו שאמרה לנו אחת המורות בבית הספר "ביאליק", נהנים מהחיים פה אבל מלאים בחלל של ריקנות שלא יתמלא כנראה לעולם.

ולתוך כל זה זרקו אותי, ילד טוב מרמת גן ואמרו לי לטעת בילדים זהות יהודית וציונות. ביחד עם רחלי, סער, פנינה וחווה ובעזרתם של מדריכים מקומיים (שעשו שנה בארץ עם הח`ברה שלהם מהתנועה) העברנו סמינרים לתיכוניסטים. יצאנו למחנות בטבע, כייפנו והעברנו פעילויות, הפעלות בערבים על זהות יהודית, ישראל וציונות. פגשנו ילדים אינטלקטואלים שסופגים יהדות וציונות מההורים, או מביה"ס או מתנועות הנוער או משלושתם גם יחד.

לא באתי למכור שום דבר (ובטח לא את מזג האוויר כמו שאמר לי איזה צנחן לשעבר..). באופן אישי באתי ללמוד, להכיר, להישאר עם פה פעור לנוכח הקהילה הכל כך ציונית פה באוסטרליה ולהרגיש שתרמתי במשהו לבני הנוער ולקשר שלהם עם הארץ.

נו טוב, מספיק להתפלסף. אני כבר מת לטייל. תארו לעצמכם מה זה להעביר סמינר בשמורת טבע, על נהר גדול הזורם לו ביינות יערות האקליפטוסים כשקנגורואים חמודים מקפצים בחופשיות מסביב...ואתה צריך להעביר סמינר. ממש עינוי. רחלי ואני התחלנו בחיפושים אחר רכב כך שבטח את הדיווח הבא תקבלו כבר מהדרך.

יעדי הכתבה

סגור
×