שמונה ימים משפחתיים בצ'כיה

תמונה ראשית עבור: שמונה ימים משפחתיים בצ'כיה  - תמונת קאבר
נופי "גן-העדן הצ'כי"

יצאנו לטיול משפחתי ב-12 באוגוסט 2019, למשך שמונה ימים בצ'כיה המקסימה.

הרכב המשפחה: זוג הורים, וחמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות, בגילאי 22 עד 7. פעם ראשונה שנוסעים כולם ביחד לחו”ל (לאחר 3 טיולים של אבא עם חלק מהילדים, הגדולים יותר). משימה מאתגרת למצוא משהו שיוכל להתאים לכל המשפחה ולגשר על הפערים בגילאים, ולמשימה גייסנו את צ'כיה. והיא לא אכזבה, והפתיעה מאד לטובה.

אנחנו משפחה דתית, דבר שהשפיע על הצורך בשמירת כשרות, ובבחירת המיקום בשבת – בפראג, וזאת לצורך ניצול של השבת לטיול בעיר ברגל, כמו גם חיבור לקהילה יהודית, הכנות לשבת ותפילות. מן הסיבה הזו גם לא תמצאו בפוסט הזה אף ביקורת על מסעדות מקומיות וכדומה, למעט שני חריגים - בפראג (בהמשך...).

תכנית כללית של הטיול: ארבעה ימים ראשונים (שני בבוקר עד חמישי בערב) מצפון לפראג, באיזור גן העדן-הצ'כי ואיזור הגבול עם פולין, יומיים (שישי-שבת) בפראג, ועוד יומיים (ראשון שני) באיזור קרלובי וארי.

יצאנו לדרך עם טיסת אל-על לפראג , ביום שני בבוקר 12/8/2019, בשעה 7:00. הטיסה המריאה בזמן, ונוסף לנו עוד 'נס' קטן: למרות שרוב טיסות אל על יוצאות מטרמינל 3, אנחנו המראנו מטרמינל 1 (להערכתי בגלל שהטיסה היתה משוייכת בעבר למותג טיסות החסך UP). ולמה זה חשוב? כי באותו יום היתה תקלה במערכת מיון המזוודות של טרמינל 3, וטיסות רבות התעכבו או יצאו ללא המזוודות. אני לא רוצה לחשוב בכלל מה היה קורה אילו היינו טסים בלי חלק גדול מהמזוודות שלנו (אוכל כשר וכלים כשרים, כבר אמרנו…. ועוד הרבה ציוד), אך לשמחתנו כאמור התקלה פסחה עלינו, והכל היה כשורה.

נחתנו מעט לפני הזמן המשוער, אך התהליך בפראג היה מעט מעצבן: תור ארוך בביקורת הדרכונים (קרוב לשעה, עקב עומס טיסות שהגיעו בבת-אחת), ותור לא קטן בהמתנה לשכירת המכוניות. כתבתי 'מכוניות' ברבים, כי החלטנו לשכור 2 מכוניות קטנות ולא אחת גדולה, בגלל ההפרש במחיר. 2 מכוניות קטנות לארבעה ימים (סקודה FABIA – ששודרגה על ידי החברה-RAPID, אחת ידנית ואחת אוטומטית) עלו לנו כ-1100 שקלים, ואילו רכב 7 מקומות הכי קטן, מהסוג שאין בו מקום לכלום – היה עולה לנו כפול, ורכב מרווח לשבעה – היה עולה כ-3000 שקלים. אז אם ממילא יש לנו 3 נהגים שיכולים לנהוג, וגם ביום-יום בישראל אנחנו רגילים לשתי מכוניות, לא ראינו בכך שום בעיה (כמובן משלמים יותר בדלק וקצת בחניה, אבל זהו זה). לדעתנו, היה מצויין עבורנו.

עוד מילה על ההשכרה: שכרנו מחברת רנט-פלוס, שמשווקת ע”י אופרן וגם באינטרנט ע”י RENTAL-CARS. דעתינו במשפט קצר: המכוניות היו מצויינות (2019) ואף שודרגנו בדגם (סקודה -רפיד במקום פביה), אך היחס של הפקיד בנמל התעופה היה נוראי. היתה לנו הסתבכות קטנה (שנפתרה לבסוף) עם כרטיס האשראי שצריך להעביר, והוא היה עויין וממש לא ידידותי. [ולכן ביטלנו את ההשכרה השנייה שהיתה אמורה להיות לנו בסוף הטיול בחברה זו, ועברנו לחברה אחרת- באדג'ט, והם היו ממש נהדרים, הן ביחס והן ברכב שקיבלנו. אתאר זאת בהמשך]. לכן, אני לא ממש ממליץ לשכור אצלם, למרות שהרכבים היו טובים. זו היתה התחלה ממש לא נעימה, אפילו שבסוף דברים הסתדרו. שכל אחד יחליט מה לעשות עם המידע הזה...

אחר כך קפצנו לדוכן של VODAFON בנמל התעופה , וקנינו 2 סימים כדי שיהיה לנו לניווט ולנקודה חמה למכשירים האחרים (80 שקל בערך לחבילה של 2 גיגה). וזה לקח לנו עוד קצת זמן.

אז הכניסה לצ'כיה היתה טיפה ארוכה ומעצבנת, אבל זה הכל. אחרי כשעתיים וחצי בשדה התעופה (לא נעים, אך לא נורא), ועם כל המזוודות יצאנו לדרך.

כאמור, את הימים הראשונים החלטנן לעשות באיזורים היפים שמצפון לפראג, לכיוון איזור ליברץ. המחשבה הראשונית היתה לעשות ביום זה טיול כלשהו באיזור צוקי פראחוב, ואולי גם שייט קייאקים ומשם ליסוע לדירה ששכרנו בעיירה TANVALD. אבל מה? יורד גשם בחוץ, מעט קריר (22 מעלות בערך)ומזג האוויר אינו מתאים לטיול בחוץ, אפילו שלא מאד קר.

תיכף ומיד נשלפת תכנית ב' – מוזיאון המדע IQ-LANDIA בליברץ. יוצאים לדרך, ואני רואה שווייז מדבר על למעלה משעתיים ורבע של נסיעה. משהו מוזר לי, כי בהכנת הטיול ראיתי בגוגל שזה בערך שעה וחצי. נוסעים ואני רואה שאני לא על האוטוסטרדה, אלא לידה, זוחל בכבישים כפריים. וכשבודקים שוב בגוגל – רואים שזה באמת שעה וחצי… מוזר? בקיצור, וייז שלח אותי בכבישים ללא אגרה, כי לכאורה אין לי מנוי. מה הסתבר בדיעבד? הפקיד הזועף ברנט פלוס, לא טרח ליידע אותנו שהמדבקה על צד הרכב עם ציור של אוטוסטרדה וציון השנה 2019, היא בעצם המנוי שלנו לכבישים מהירים. זה משהו שנראה בערך כמו השמאלי 917a4ec5b60cedaf289e03456fab51ba.jpg?l=6

לא היינו בטוחים , אבל אמרנו שניסע עם גוגל, ולכל היותר נקבל בדיעבד חשבון לשלם. עדיף להגיע מוקדם (כאמור, אכן היה לנו מנוי ולא ידענו). באופן כללי השתמשנו לאורך הטיול בעיקר בגוגל מפות וזה עבד מצויין. [רק בכניסה לפראג, רצינו לוודא שאין עומס חריג, אז בדקנו גם בווייז.]

ואכן הנסיעה השתלמה. שלוש מילים על המוזיאון: מקסים, מקסים מקסים. חנינו במדחנים ברחובות מסביב (מגרש החניה הלא גדול – היה מלא), ונכנסנו למוזיאון. היינו בו בערך שלוש שעות וחצי ויכולנו להיות גם שעה-שעתיים נוספות בקלות. פשוט חוויה כייפית שבאמת כל המשפחה נהנתה בה מאד. המוזיאון מושקע מאד, עם המון הפעלות והדגמות בתחומים שונים כגון: פרה-היסטוריה, מוצרים ישנים שכבר אינם (והיו בהחלט בילדותי...) חושים, אש-אוויר-מים, חלל ועוד (הרבה יותר מושקע מאשר מוזיאון המדע בי-ם לצורך השוואה) והוא באמת מומלץ בחום.

-C0qlAGSkq09i6fQQuS7_j8wwL888hk8blhSXisu

xx95ijhdp3R1LmXaWCClKwyCbFivF71eh9VfjnOOoof4DVvzP26qP7Hkv3mDfWIdfUlq9ZCQ0hSLrGesלאחר כשלוש שעות וחצי, ועם הצטברות העייפות מן הטיסה בשעה מוקדמת, החלטנו פשוט להגיע אל הצימר שלנו בעיירה TANVALD. הנסיעה לשם ארכה כחצי שעה, ומצאנו די בקלות את המקום בו נלון בשלושת הלילות הבאים. המקום נקרא Apartment Krkonošská והגענו אליו לאור ציונים גבוהים באתר בוקינג. זו דירה נחמדה, עם שניים וחצי חדרי שינה, סלון, פינת אוכל ומטבח. המיקום שלו מצויין ליציאה לטיולים באיזור, ובעלי הבית (שגרים בקומת הקרקע) נחמדים מאד. לרשות האורחים עומדת גם החצר ופינת ברביקיו, וגם בריכת שחייה קטנה ונחמדה. המחיר ששילמנו ל-7 נפשות לשלושה לילות הוא 200 יורו. לא יאומן…. ממש צמוד לצימר יש סופרמרקט קטן, ובמרחק 2 דקות נסיעה יש 2 סופר-מרקטים גדולים. בקיצור, אחלה מקום.

יום שני לטיול:

לאחר קניות הצטיידות של בוקר בסופר מרקט הגדול (רשת BILLA) והתארגנות ליציאה לטיול, יצאנו לכיוון העיירה הראשוב -Harrachov, שנמצאת בערך 20 דקות נסיעה משם. התחלנו את היום בטיול לכיוון מפלי מומלבה Mumlava Falls. בכדי להגיע לשם יש לחפש את החניה בתשלום הנמצאת ליד מוזיאון המכרות- Mining museum Harrachov (לא נכנסנו אליו, ואחרים כאן כתבו שהוא משעמם). מול החניה מתחיל מסלול הליכה מאד ברור לאורך הנחל, עד למפלים. ההליכה היא לצד הנחל, ואפשר לרדת אליו בנקודות שונות.

6YkAW-2VCjMQ1gk2Y3wPc8e4pfCtYEiYE9zqnf_bהמפלים מאד נחמדים. אולי לא הכי מרשימים וגבוהים, אבל בהחלט יפים ושווים טיול. ניתן גם לשכשך רגליים במים, וכמובן להצטלם. אנחנו המשכנו עוד קצת במעלה הנחל, למשך מספר דקות לעוד כמה נקודות עצירה נחמדות, ואז חזרנו לחניה כפי שהגענו. סך הכל, טיול שארך בנחת כשעה וחצי.

משם המשכנו לרכבל Lanova dráha Delta הנמצא ממש בהמשך הכביש. ברחבת הכניסה אליו יש מקום נחמד לשבת ולאכול בו ארוחת בוקר מאוחרת (בכל זאת כבר היה 12:00 בערך...), ויש גם כמה מתקנים של מתנפחים וטרמפולינות (בתשלום) וגן משחקים קטן בחינם.

אכלנו ארוחת צהריים, ואז עלינו ברכבל להר. אנחנו קנינו כרטיס משפחתי (היינו צריכים להוסיף מבוגר נוסף) ורכשנו את הכרטיס לכיוון אחד מתוך רצון לטייל בדרך למטה בשביל ההליכה המוביל מן ההר כלפי מטה. הרכבל פעיל בכל חצי שעה למשך מספר דקות (שמספיקות כדי להזרים את אלו שרוצים לעלות), ופתוח בקיץ עד 18:00.

עלינו ברכבל הספסלים (המיועד לגולשים ולכן הוא פתוח) והגענו לראש ההר. הנוף בראש ההר הוא מרהיב, וישנה מפה המסבירה בבירור את אפשרויות ההליכה בחלק העליון של ההר, ואת השביל היורד כלפי מטה, ולפני שירדנו, עשינו מסלול הליכה מעגלי קצר בהר, וישבנו כדי ליהנות מן הנוף ואז התחלנו לרדת.

kxM8htxQd-wbKy36hHtHeGLTcAULowMMek1VxC2o הירידה כלפי מטה נמשכה כשעה וחצי בנחת. השביל מסומן די בבירור: בחלקו על כביש סלול או דרך עפר, ובחלקו בשביל צר ויפה בין חורש טבעי. כשהגענו למטה ישבנו ואכלנו על שפת הנחל הזורם את ארוחת הצהריים, ושלושת ילדינו הצעירים נכנסו למתקן שבו היתה טרמפולינה מיוחד (עגולה וצבעונית) ונהנו לקפץ בה במשך שעה ארוכה (שלושתם יחד שילמו כ-14 שקלים).

משם המשכנו ונסענו עוד 5 דקות, אל המגלשות Bobová Dráha Harrachov. מדובר במתקן חביב, אם כי המתקן בו היינו למחרת (פרטים בהמשך) היה גם יותר מוצלח ומסעיר, וגם יותר בטיחותי. איכשהו, במתקן הזה היה משהו שמחייב זהירות רבה. גם הבת שלי קיבלה מכה קטנה מן הדפנות של 'התעלה' בה זוחלות המגלשות, וגם ילד של משפחה ישראלית אחרת שראינו – קיבל מכה כואבת מאד בפנים – בשפתיים. בהחלט נהננו, אבל צריך להיזהר, במיוחד שאין במזחלות הללו חגורות בטיחות. ברחבת הכניסה יש גם פארק של משימות טיפוס בין עצים, אך אותו לא עשינו.

השעה היתה כבר אחרי 17:00 אך חשבנו להספיק עוד משהו קטן: ביקור במפעל הזכוכית הנמצא בעיירה. משום מה השגתי מידע (שגוי...!) שהמקום פתוח עד 22:00, אך זו היתה טעות והוא פתוח רק עד 17, ולכן נאלצנו לוותר. אבל בדרכנו לשם היתה לנו חוויה לגמרי לא צפויה, אחת כזאת שהילדים חלמו עליה. בעודנו נוסעים ברחובות השקטים של העיירה, ראינו לפתע אמבולנס עם אורות מהבהבים, ולידו עומד אדם שעושה תנועות ידיים כלפיי השמיים. חולפות עוד כמה שניות- ואנחנו רואים מסוק אמבולנס קטן שמתחיל להנמיך טוס, ואחרי עוד כמה שניות אנחנו קולטים שהוא עומד לנחות ממש לידינו. מיד עצרנו את המכוניות, ורצנו לראות את המסוק, שהחל בנחיתה בתוך מגרש כדורגל שכונתי קטן. מיד לאחר הנחיתה רצו ממנו שני חובשים אל אדם במסעדה סמוכה -שנראה היה במצב סביר למדי, אך כנראה חש ברע. אבל את הילדים עניין מאד כמובן המסוק. הם התקרבו אליו, וביקשו רשות לעמוד לידו. הבן שלי אף הגדיל לעשות ולאחר הוא דומם מנועים, הוא שאל האם יוכל להיכנס לתוכו, וקיבל אישור מן הטייס הנחמד. וכך הוא ישב לראשונה בחייו, עם שני אחיו שהצטרפו אליו, בתוך מסוק-אמבולנס בצבע צהוב זרחני בוהק. איזו חוויה לא צפויה, מסעירה ומרגשת!

nXritU5hs35yHXEunF6VzdVgRT0A5cguW-Jg3Ftw

כאמור, מפעל הזכוכית כבר היה סגור, אבל נותרו עוד למעלה משלוש שעות של אור. החלטנו לעבור לרגע בצימר, לשתות קפה, ומשם להמשיך לאגם (שנוצר מסכר) הנמצא בעיירה Mšeno nad Nisou, מרחק של 20 דקות מן הצימר, ולעשות שם טיול נחמד של בין-ערביים. מדובר באגם מאד נחמד, הנוצר מסכר שהוקם על הנהר. הגענו אליו, ויצאנו לטיול רגוע וחביב לאורך השבילים המקיפים אותו. עד כמה שראינו, ניתן גם לשכור אופניים או לשוט בסירות, ובימים חמים יותר כנראה שרבים גם רוחצים בו (לקראת ערב היה די קריר שם).

MqadxWTampvzamXiZo86T85puEfRGJAP2QWeBGvP

עשינו רק חלק קטן מן ההקפה, בייחוד את החלק שמעל הסכר, וזה היה סיום נעים וחביב ליום מלא וגדוש בחוויות.

יום שלישי לטיול:

היום הזה יועד מראש להיות יום עמוס וגדוש בנסיעות, ומאד רצינו להתחיל אותו בסביבות 7:30 או קצת אחרי. הפועל, התחלנו אותו מאוחר יותר, דבר שגרם ליום להתארך, אבל היה שווה…

יצאנו בנסיעה מזרחה, לכמה אתרים מצפון-מזרח למקום הלינה שלנו. התחלנו את היום בנסיעה להר הסנייז'קה. זהו ההר הגבוה ביותר בצ'כיה, ואשר נמצא למעשה על הגבול בין צ'כיה לבין פולין. והמורדות הצפוניים שלו הם כבר בתוך פולין. האמת היא שבטיפים השונים באתר למטייל – לא מצאתי הרבה מידע על ההר, והגעתי אליו קצת במקרה, דרך בלוג של אחד המטיילים, שציין את הרצון שלו לעלות עליו, ואת העובדה שוויתר על הרעיון עקב תור ארוך. זו היתה הסיבה לכך שרצינו להגיע מוקדם. הגענו בסביבות 10:30 לאתר הרכבל העולה להר Lanovka na Sněžku.

גילינו תור ארוך למדי, שלא ידענו כמה זמן ייקח… ואכן חיכינו כשעה וחצי בכדי לעלות. למזלנו, יש ממש ליד התור כמה מתקני שעשועים לילדים הקטנים, וגם לאורך השביל המוביל מן החניה אל הרכבל – יש כמה פינות הפעלה לילדים. איכשהו עברנו את ההמתנה ועלינו ברכבל. ישנן 2 תחנות, ויש כאלו שיורדים בתחנה הראשונה ונהנים לעלות ברגל את החלק השני, אבל מדובר בהליכה מאד לא קלה ודי ארוכה. אנחנו המשכנו לתחנה העליונה (לא עוברים קרונית, פשוט ממשיכים הלאה). בהר עצמו היה עומס גדול, והיה די צפוף. מגיעים מטייליפ כנראה משתי המדינות, ויש המון עומס על מעט שטח. זה קצת פוגע בהנאה, אבל הנופים באמת מהממים, הן לצד הצ'כי, ועוד יותר – לצד הפולני.

B3yv3IFPcxSahs3wAXMcGFmvFMDU0ob46qgXcf9r

_ucGarbDnF6s4otemPMguRZLhl7mCi3WUYEBEcS_

KBG6VsiNb6jL5WX5xW-BMZov2CbzfTdrqn2bq5wlאחרי כ-20 דקות התחיל להיות לנו קר, והתחיל טפטף… הקור, הבלגן והצפיפות גרמו לנו לשקול לרדת חזרה, אבל אז התחיל ברד, וכבר לא שקלנו כלום. פשוט רצנו חזרה לתפוס מחסה בהמתנה לרכבל היורד למטה…

בחזור לא היה תור משמעותי (אולי 10-15 דקות) וירדנו חזרה.

הסיפור כולו ארך כ-3 שעות, ויש לי קצת הרהורים אם בדיעבד הייתי עושה זאת שוב, אבל בלי ספק הנופים היו מאד יפים. חבל שהתור היה כה ארוך. כאשר ירדנו השעה היתה כבר 14:00 בערך, והתור היה מעט יותר קצר. ייתכן שעדיף להגיע אחרי הצהריים. בקיץ פתוח עד 19:00.

נחנו קצת, שתינו קפה, והחלטנו לחפש מקום לארוחת צהריים.

ממש ליד העלייה לרכבל, ישנו מתחם לילדים, עם קרוניות גלישה ועם אומגה ועוד, אבל זה לא היה נראה לנו רציני כל כך, והיתה תחושה שזה מסלול קל וקצר, ולא מספיק מהנה. מאד רצינו ללכת לגלישה בקרוניות במקום אחר שהומלץ כאן באתר, והחלטנו ליסוע קצת, ושם לאכול צהריים ולהנות מן הקרוניות. נסענו אל אתר Bobová dráha Berta. שם ישנו מתחם מגלשות, יותר זול מאשר אלו שהיו בהראחוב, ומדובר בקרוניות שהן גם יותר בטיחותיות וגם יותר מהנות וארוכות. הילדים והוריהם – גלשו פעמיים ומאד נהנו.

dWxvrNwuB_b9a_1IKkSFAoET1fq1YAS-Bm99rSqhלאחר מכן אכלנו צהריים (השעה היתה כבר בערך 16:00) ונחנו קצת. אגב, כדאי לדעת שיש במקום גם מתחם מקסים עם הפעלות לילדים קטנים, מתחם הכולל טרמפולינות, גי'מבורי שכזה, ועוד כמה דברים, אבל הוא מתאים יותר לפעוטות ופחות לנו, ולכן וויתרנו.

איכשהו השעה הפכה להיות כבר 16:30, והשאלה מה עושים עכשיו. לחזור כעת לצימר? מוקדם מדיי. אבי המשפחה (...שזה אני) -ממש רצה להגיע לאתר של סלעי אדרשפך Adršpach-Teplice Rocks. והמשפחה החליטה לפרגן לו בנסיעה של עוד 45 דקות, מתוך ידיעה שניסע חלק מהדרך הביתה – בחשיכה. אז נסענו, והיה שווה. ממש.

חונים בכניסה (100 קורונות לרכב), ונכנסים לשמורה. הכניסה אינה יקרה, אבל לנו היא הייתה חינם, וזאת מסיבה פשוטה: מכיון שהתחלנו בשעה 17:30 את המסלול, הקופות כבר היו סגורות, אבל הכל פתוח, ולא גובים תשלום. אז הרווחנו כניסה חינם…

היה ממש מקסים להסתובב בשמורה בשעות אחה”צ, כאשר יש מעט מבקרים (אני מבין שבמשך היום די עמוס בה). הסלעים שרואים הם ממש מדהימים, ואתה עובר לרוב מתחתיהם, לצידם, בתוכם, ולעיתים אתה עולה מעליהם. הכל בצורות ייחודיות ומקסימות, ישנו אגם יפה בכניסה, ובנוסף במספר מקומות עם זרימה של מים. בתמונות תוכלו להבין את גובה הסלעים בהשוואה לגובה בני האדם בתמונה).rjSy8LWGN3D-3ZwNr6pAhNertuXnsRLsmRj5o5lG

VnBYdAC-Vtw33cYWwFy1oDmEvodBe2qufoP0bcu_

-xbIaVtHZR3aQIflcaCqhQDkaj6fJ2rRhhwsp6jM

aVsgaBVL7WHwXSu9auaKO416HLymF1L5F1XvGuEg

Yu19mpacgjPdl1UnKzdKd4BgggE_qoTCT_HcYv51ישנה מפה ברורה מאד בכניסה (צילמנו אותה בשבילכם...).

osmmslZiU_pKYGbl0C5G-yOZbFH6AwbpChN-ROlxהמסלול המומלץ הוא בצבע ירוק, מסלול מעגלי שאורך בנחת כשעתיים. לדעת כולנו היה שווה את המאמץ, ושמחנו מאד שעשינו את הנסיעה.

התחלנו לנסוע חזרה ב19:45 וחיכו לנו עוד שעתיים ורבע של נסיעה, כאשר בערך בשעה 21:00 כבר היה חשוך… לא הכי מלבב ליסוע בכבישים מעט צרים בחשיכה, אבל זה גם לא היה נורא. אין הרגשה שזה לא בטוח, אבל שמחנו שלא קרה כלום בדרך. חזרנו אל הצימר בערך ב 22:00, אחרי יום די עמוס, אבל מיוחד מאד.

יום רביעי לטיול:

זהו היום האחרון שלנו באיזור הצפוני, כאשר התכנון הוא להגיע לפראג לפנות ערב, לקראת שישי-שבת בפראג. קמנו בנחת והתארגנו לעזיבת הצימר המקסים. יצאנו לדרך כאשר מגמת פנינו היתה אתר הסלעים של Besedické skály. (גוגל קורא למקום גם The Kalich Rock Maze) מדובר במקום מקסים, קצת דומה אך גם שונה מן האתר בו היינו ביום הקודם. בגדול, קיימת החוויה של הליכה בין סלעים גדולים, עם עליות ומורדות, וזה בהחלט יפה, אך השוני הוא בסוג הסלעים ובעיקר בכך שההליכה כאן מלווה בתצפיות מהממות אל הנוף שמסביב, וזהו מראה מרהיב.

mah42D6nQi5LgFe2MJ5OARe1XnUo_AVikqsmKigH

oDRtJvDV6b2PMiFzlKOkza4OsSL7jGivfqeIg2p9

b-yiDhNXwz482eC4FCwGAncM0lqJUgrOY-V8eCDJ

בכדי להגיע יש לחנות ליד הכניסה לכפר בסדיצ'ה, ושם ישנו קיוסק קטן בו ניתן לקנות מפה, שהיא דף צבעוני פשוט העולה 5 קורונות. קנינו 2 מפות, וגם צילמנו לנייד.

17zJJ7F22Bj88QT7dSV38c9yBd1E8yhrLxzF5SlZהמסלול המומלץ, שאותו עשינו, והוא עובר במרבית הנקודות המעניינות הוא כזה: עולים מן הקיוסק בשביל הגישה המרכזי ( אדום) , פונים שמאלה בשביל הכחול, ואז ימינה בשביל הצהוב (שבקטע קטן הוא זהה לאדום) ועושים הקפה (בכיוון השעון) לאורך השביל הצהוב. בחלקו האחרון של החלק הצהוב נמצאות התצפיות המדהימות ביותר... ואז פונים ימינה וחוזרים דרך השביל האדום שמחזיר אותנו לכניסה לשמורה במהירות ובנוחות. המסלול אורך כשעתיים, וחוזרים לכניסה לשמורה.

לאחר מנוחה קצרה, וכמה משחקים משפחתיים שהכינונו מראש (היה כיף גדול לשבת באחו ולשחק), החלטנו לוותר על האפשרות לעשות שייט, והחלטנו ליסוע ישירות לפראג.

הנסיעה לפראג ארכה כשעתיים ברוטו, ולהפתעתי הכניסה אל העיר היתה יחסית סבירה למדי. היו כמובן קצת פקקים, אבל לא ממש היסטרי, וההגעה אל הדירה היתה די סבירה.

הדירה שלקחנו היתה דרך אתר AIRBNB והיתה ממש מוצלחת. המיקום שלה ברחוב Divadelní 14 – היה מאד נוח, קרוב לכל דבר, והדירה עצמה היתה מאובזרת ומרווחת, וכללה מזגנים ניידים בשניים מתוך שלושת החדרים. הסתייגות אחת: ישנה קומת גלריה, שהיא עם תקרה נמוכה, קצת חמה ונטולת מזגנים. היא מתאימה בעיקר לילדים, ושתי הבנות המתבגרות שלנו הסתדרוו בחדר הזה, אבל היה קצת חם שם, ומזל שלפחות היה מאוורר יעיל וחזק.

מצאנו חניה לשתי המכוניות שלנו ממש מול הבית, ומכיוון שבעיקרון אסור לחנות שם למי שאינו דייר השכונה עם תו חניה, אז פשוט פרקנו את הדברים, והשארנו 'שומר' ליד הרכבים. התכנון היה להתמקם בדירה ולצאת לארוחת ערב בבית חב”ד, ועל הדרך להחזיר את הרכבים לסוכנות רנט-פלוס שבעיר עצמה (יתרון נוסף שבגללו רצינו את החברה הזו).

ניווט קל למדי עם גוגל מפות הביא אותנו לסוכנות, החזרנו את הרכבים במהירות (הפעם היו נחמדים ויעילים) ומכאן והלאה התניידנו ברגל. הליכה של כ-10 דקות לבית חב”ד, וארוחת ערב בשרית חגיגית (יומולדת עגול לכותב שורות אלה...) במסעדה שנמצאת במקום. המחירים לא זולים, אבל זה די נפוץ במסעדות כשרות בחו”ל. [ האוכל היה טעים ברובו, אך אחד השיפודים שקיבל הבן שלי היה ממש מסריח- ונראה מבשר מקולקל לגמרי, ואכן זיכו אותנו על המנה הזו].

הליכה רגלית איטית הביתה ארכה כ-20 דקות ( תוך כדי שאנו עוברים ליד הנהר, ורואים את הטירה ואת גשר צ'רלס), וכך חזרנו לדירה עייפים אך מרוצים.

יום חמישי לטיול - יום שישי:

אז יש לנו יומיים בפראג, כאשר אחד מהם הוא שבת, ורוצים להספיק גם את חווית 'העיר' הגדולה – שופינג וכו', וגם את חווית פראג… וכל זה עם ילדים בגילאים שונים. איך מנווטים בין כל הדברים הללו?

התחלנו את הבוקר בהליכה רגלית לגשר צ'רלס, והלכנו לאורכו, תוך כדי עצירה בכמה נקודות מעניינות, והשתהות ליד אומנים ומוזיקאים מעניינים. הילדים שלנו בהחלט נהנו, אבל היו גם קצת בלחץ מכל הסיפורים ששמעו על כייסים ששורצים בפראג, ולרגעים היה נדמה שהם דרוכים כאילו הם בקסבה של שכם…אבל בסך הכל היה ממש נחמד.

אחרי שיטוט בגשר, החלטנו ללכת לכיכר העיר העתיקה. נורא רצינו להספיק למופע השעון בשעה 11:00 אבל בגלל השתהות פה ושם פספסנו אותו בדקה-שתיים. לא נורא. התחיל גשם כבד במאד, ןכל הככר נדחקת אל מתחת לגגות בתי הקפה.היה ממש צפוף… אבל בסוף הגשם נחלש. אחרי שיטוט קל בככר היפה והסגרירית עדיין, הלכנו לאתר היחידי שהרגשנו שהוא חובה עבורנו, והוא מתחם הקהילה היהודית. רכשנו את הכרטיס שהוא כרטיס משולב לכל האתרים (בית העלמין היהודי, בית החברה קדישא, ועוד 2 בתי כנסת, אלטנוישול, וביכנ”ס מייזל, שהוא למעשה המוזיאון של הקהילה ). הביקור היה מעניין עבורנו המבוגרים, אך באופן לא מפתיע – פחות עניין את הילדים, אפילו את הבוגרים שבהם, למעט בית העלמין היהודי שהוא באמת מיוחד.

שתי חוויות “נדירות” של אוכל כשר ציפו לנו באיזור. האחת היא הקיורטוש הכשר הנמצא ממש ברחוב שבין האלטנוישול לבית העלמין. היה טעים בטירוף, וזה היה כל כך מיוחד עבורנו, שסוף שוף אפשר לאכול משהו טרי מהתנור – שפשוט הסתערנו על הקיורטושים והגלידה- וטרפנו אותם.

השנייה, המאפייה הסמוכה SAMSON שהיא מאפייה שמוכרת גם לחמים כשרים. שימו לב, לא הכל כשר, רק מה שמסומן (המוכרים יודעים להסביר). השעה היתה בערך 12, וכשביקשתי חלות, הם אמרו שכבר אין, אבל יש כל מיני לחמניות ולחמים, אז קנינו מה שיש והסתדרנו עם זה למשך השישי-שבת. חלק היו טעימים וטריים יותר, וחלק קצת פחות, אבל בסך הכל – אין תלונות.

ביקרנו ביקור קצר בבית הכנסת מייזל, שהוא סוג של מוזיאון כיום, ובשלב הזה של הצהריים החלטנו על פיצול כוחות. הגדולים תבעו את זכותם ללכת לקצת שופינג ושיטוט בין החנויות, ואילו אני ושני הקטנים – הלכנו לכיכר המרכזית, שהפכה פתאום שמשית ומאירת-פנים.

kxJq8huC9sCg65LYurtKoarkcK6_x_J7L1H8ByDe

3hMqkiapwp3VtkHjGfohslt4sq6ecp39A2IzSoQJומכאן לאטרקציה הנחמדה של מוזיאון הלגו. מדובר במתחם של קומה וחצי, ועוד חנות גדולה של לגו. מחיר הכניסה אינו זול, אך גם לא מאד יקר (כ-500 קורונות לשלושתנו), ובסך הכל הילדים נהנו להעביר שם כשעה פלוס, ולקנות כמובן ערכת לגו במבצע. (יותר זול מהארץ, אך לא בטירוף).

xnyvbTrYrfFICLDARGbslbC0OqEM7HaO1eVgjqKN

E3FpxwSLKf2y5HrvN5osNlwgeD--dU-odLzGPyGw

לאחר מכן – קניות לקראת שבת בחנות TESCO ממול, ואז לחזור לדירה ולהתארגן לשבת. או בעצם… להגיע אל האטרקציה המרכזית בדירה, והיא קונסולת הפליי-סטיישן שיש בדירה, מחוברת לטלוויזיה ענקית. הנאה גדולה לילדים הקטנים (לצערם, רק עד כניסת שבת...).

לאחר התארגנות לשבת, קצת בישולים וקצת הפשרה של דברים הבאנו מהארץ ונשארו קפואים/קרים כל הימים הללו, הכנסנו את השבת.

את קבלת שבת ותפילת ערבית עשינו בבית-הכנסת אלטנוישול, מרחק של כרבע שעה הליכה. הגענו באיחור עקב אי-הבנה לגבי זמן התפילה, ובית הכנסת היה מלא וגדוש, ודי חם, אבל חווית התפילה היתה ייחודית: להתפלל בבית כנסת שבו מתפללים כבר מאות שנים, זו חוויה מיוחדת עבורנו.

חזרנו לדירה, סעודת שבת, ולילה טוב.

יום שישי לטיול - שבת

מתוך רצון לגוון, החלטנו ללכת לתפילת שחרית בבית כנסת אחר, ולכן הלכנו לבית הכנסת 'היובל' הנמצא ברחוב ירושלים- ג'רוזלמסקה. ההליכה נמשכה כרבע שעה, והתחקיר של השומר שרצה לוודא שאנו ישראלים – עוד כמה דקות… בסוף הוא זיהה שאנחנו מהצד הנכון, ואיפשר לנו להיכנס.

התפילה בבית הכנסת היתה נחמדה מאד. מדובר במניין קטן וידידותי, המנוהל על-ידי רב שהוא דמות נחמדה ופעלתנית. יש מקומות ישיבה נוחים הן לגברים והן לנשים, ושומעים היטב. התפילה מתנהלת למעשה באולם קטן הנמצא בקצה עזרת-הנשים, ולא באולם הגדול (הפעיל רק בימים הנוראים). בסיום התפילה היה קידוש נחמד, והיה מעניין לפגוש את אנשי ונשות הקהילה – שהיו הרוב, לצד עוד כמה תיירים שהיו שם -כמונו.

לאחר שחזרנו לדירה אכלנו, ויצאנו לסיור קצר. שוב חצינו את גשר צ'רלס ועשינו סיור בשכונת MALA STRANA כולל סיור באי הקטן, בקיר של ג'ון לנון (שווה להציץ גם לחצר שמאחוריו) ולאחר מכן חזרנו לדירה. מזג האוויר היה נעים להפליא, וכך חזרנו בסביבות שעה 14 למנוחת צהריים.

אחרי הצהריים, בסביבות 17:30 יצאנו לסיור הארוך יותר: חצינו את הנהר ועלינו בנחת לגבעת פטרין המשקיפה על העיר. ההעלייה אינה קלה, אבל גם לא מאד קשה, ובהליכה נינוחה היא אורכת כשלושת רבעי שעה, עם הפסקות. בגבעה למעלה עשינו מנוחה, נהננו מן הנוף ומן המתקנים לילדים שישנם שם בפארק. משם המשכנו בהליכה של כ-10 דקות למצודה, וגם ממנה (מרחבת הכניסה) השקפנו על העיר היפה בשעת בין ערביים. משם ירדנו לאט חזרה לכיוון הדירה, ובכך סיימנו את הסיור. מדובר במסלול יפה מאד, שעם הרבה הפסקות ובלי לחץ, לקח לנו כשעתיים וחצי. למצודה עצמה – לא נכנסנו.

עם צאת השבת היינו צריכים להתפנות למשימה חשובה. שתי בנותינו היו צריכות לחזור יומיים לפנינו, בגלל מחוייבות לתפקידיהן בתנועת-הנוער שלהן (אחת מדריכה ואחת מרכזת. כבוד!!). השבת יצאה בשעה 21:10, הטיסה היתה ב 23:45. מראש ביצעתי הזמנה של נהג אישי דרך prague-airport-transfers – והשירות היה פשוט מדהים. הזמנתי את הנהג לשעה 21:20, וכבר בשעה 21:13 קיבלתי מסרון (בעברית!) שהנהג הגיע ומחכה למטה. התארגנו במהירות, ויצאתי ללוות אותן לשדה התעופה. הנהג היה מקסים, ולקח אותנו בנעימות לטרמינל. רק בשביל הקוריוז, הוא כנראה מסיע המון ישראלים. היה רגע בנסיעה שבו הוא השמיע שירים קלילים בצ'כית ואמרתי לבנותיי 'זה כמו גלגל”צ שלהם'… ואז הוא שיחק עם משהו בטלפון הנייד, ועבר לתחנה של גלגלצ… ופתאום אנחנו שומעים שירים בעברית. -'רצית גלגלצ?' הוא שאל בחיוך…

לאחר הפרידה מן הבנות, הלכתי לקחת את הרכב שהזמנתי. כאן המקום להזכיר שהיתה הזמנה שעשיתי לשכירות נוספת בחברת רנט-פלוס, אבל לאחר היחס שקיבלנו בהשכרה הראשונה, בדקתי מיד את האפשרות לבטל בלי לקבל קנס, ולאחר שראיתי שזה אפשרי, עשיתי זאת מיד.

הזמנתי שכירות ליומיים, ממוצ”ש ועד שני בערב בחברת באדג'ט. לא יודע איך זה קרה, אבל יצא גם שהמחיר ששילמתי להם היה נמוך בעשרות אחוזים מהמחיר שרצו ברנט-פלוס, אז הרווחנו פעמיים. אגב, בדלפק שלהם במוצ”ש – ישב אותו טיפוס דוחה שהיה ביום שני בבוקר, ומזל שלא הייתי צריך לפגוש אותו שוב.

היחס בבדג'ט היה נפלא. ההזמנה היתה לסקודה אוקטביה סטיישן ידנית. אז שודרגנו “קצת”: קיבלנו סקודה סופרב סטיישן ע-נ-ק-י-ת, אוטומטית, ודיזל. הרכב היה נהדר, וקיבלנו עוד נהג נוסף בחינם, מה שאיפשר לבני בן ה-22 לנהוג ברכב במשך היומיים הללו.

ניווט קל בעיר השקטה והשוממת במוצ”ש בחצות – החזיר אותי לדירה, והצלחתי למצוא די בקלות מקום חניה בצבע לבן (ולא בכחול – ששמור רק לתושבי האיזור!!), די סמוך לדירה.

יום שביעי לטיול

עם תחושה של געגוע והרבה הנאה וסיפוק, נפרדנו מפראג. אבל רגע לפני עוזבים את העיר – מתענגים על עוד קיורטוש כשר. קפצנו למאפיה וקנינו לנו לדרך… ומשם יצאנו מן העיר מערבה לכיוון קרלובי וארי.

למעשה, התכנית המקורית בטרם הטיול, היתה ליסוע לדרום, לכיוון צ'סקי קרומלוב ואגם LIPNO, ושם לבלות את היומיים של ראשון-שני עד הטיסה. אבל אז, הרגשנו שבעצם אין טעם בנסיעה כל כך ארוכה ליומיים בלבד, ולא כדאי לשרוף 3-4 שעות הלוך ושוב חזור למחרת. ולכן ליקטנו במהירות מידע על האיזור, עשינו הזמנה של לילה דרך AIRBNB ויצאנו לדרך. הנסיעה היתה נעימה למדי, ואהבנו מאד את הנופים השקטים והרגועים שיש בצידי הדרך. אולי לא ההרים הכי גבוהים שראיתם, לא האגמים הכי מדהימים, אבל יש משהו מרגיע ונעים בירוק הזה, במישורים, בערימות הקציר, ובגבעות 'הפשוטות' שמסביב.

DoK3jBAozHnpYERsuE-a9EPpMECn-43RPxKz7y_Q

התחלנו את הטיול בטירת לוקט – loket castle. זהו אתר חביב, אבל לא הרבה יותר מכך. יש דף הסבר באנגלית, אך כל השלטים בצ'כית, ואין בו באמת מוצגים מעניינים. יש בו תצפית מאד יפה על הנוף מסביב ועל הנהר המקיף את העיירה והטירה (בתמונה למטה), אבל זהו. לא הכרחי.

tDschHTF0M_SQDiRz10soQnBy856qFLb-yMQXl0Pנקודה חשובה: הרגשנו סלידה מן האגף בטירה העוסק בכלא שהיה בה בעבר, ובעינויים שהיו עוברים האסירים. הילדים שלנו חשו סקרנות מהולה באימה וזעזוע, ואנחנו לא ממליצים לכם להתקרב לאיזור הזה של הטירה.

לא היה לנו תכנון מדוייק של המשך היום, היה יום חם למדי, וחשבנו על אפשרות לעשות שייט קייאקים באתר הנמצא סמוך לטירה. הסתבר לנו שמדובר בשייט ארוך, הנמשך כ-4 שעות, מתחיל בלוקט ומסתיים בקרלובי-וארי. האיש במקום אמר לנו שאין לו יותר סירות, ובכל מקרה גם לא ניתן להתחיל לאחר השעה 14:00. והיה כבר מאוחר יותר…

אז פשוט החלטנו ליסוע לקרלובי וארי.

במשפט אחד: עיר תיירותית מאד, ממוסחרת לעייפה, אבל בהחלט יפה ועם קסם מיוחד שעוד נותר בה לדעתנו. החננו את הרכב אחד החניונים בכניסה לעיירה, ופשוט הלכנו לאורך הנחל המרכזי העובר בה – נחל TEPLA.

TboZqqFFZ7e-Fh7wuImXb1QHbecGa3OxGfkXemVR9984115693c311f32cd81256a0ae91af.png?l=6יש המון פינות נחמדות לאורך שתי גדות הנחל, כמו גם הרבה בתים עתיקים, מלונות מפוארים (שבחזית כמה מהם היו בין השאר גם דגלי ישראל), ובתי קפה נחמדים.

אחת הנקודות החמודות, שהפתיעה אותנו: בפארק Central Park Smetanovy Sady פינה של פרחים וצמחים, שבה מחליפים בכל יום את הצמחים, כך שמופיע בהם התאריך של אותו יום. תוכלו לדעת מן התמונה באיזה תאריך היינו שם:

aMlgCaY6_6nKxNrPogO6nNVDZULORPoyGPzF4r3_פסענו לנו בנחת במורד הטיילת, ובשלב כלשהו התחלנו לראות את הברזים מהם בוקעים המים המינרליים החמים, ואז גם הבינונו את פשר הספלים עם הקש (מחרסינה!) – שנמכרים בכל מקום, ושגם אנחנו כמובן שתינו מהם. דעותינו לגבי המיים היו חלוקות, אבל שתינו מהם קצת. הדעות במשפחה נעו בין 'מגעיל ודוחה' לבין 'מעניין ונחמד' (יש מעיינות שונים בטמפרטורות שונות). אגב, פגשנו שם אדם ישראלי חרדי, שסיפר לנו שהוא סובל ממחלות מעיים, והוא מגיע כל שנה לכמה שבועות לשם, וגם אביו היה עושה זאת, וזה מאד עוזר לו. אז אני לא מתווכח…

כאשר פוסעים לאורך הנחל, מגיעים בסופה של השדרה למבנה מימין (מעט נסתר מהרחוב) בו עולה רכבת-זיזים לתצפית דיאנה (כמו הכרמלית בחיפה, רק על צלע ההר) Diana Funicular Railway. הגענו לשם לקראת 18:00 בערב, ויש רכבת כל רבע שעה, כאשר האחרונה יורדת בשעה 19:00. עלינו ברכבת, וירדנו בתחנה העליונה. בראש הגבעה יש כמה 'אטרקציות' קטנות, בייחוד לילדים קטנים: מתקני משחקים, מוזיאון בנושא פרפרים, פינת-חי קטנה, ובית-קפה. האמת היא שבתחנה עצמה אין ראות ממש טובה של הנוף, אך יש שם מגדל תצפית שכאשר עולים עליו, כל הנוף פרוש לצדדים שונים. נוף מרהיב ולכן החוויה מומלצת.

46e72a481761862be81c23db828a3743.png?l=6

את הלילה האחרון עשינו בדירה שהזמנו דרך AIRBNB ובגלל שהתכנית שלנו שונתה ברגע האחרון – לא יכולנו להיות בררנים מדי, והלכנו על מה שמצאנו 72 שעות לפני ההגעה. הלינה היתה בעיירה OSTROV שנמצאת כעשר דקות נסיעה צפונית לקרלובי-וארי. כשהגענו קצת חששנו, כי הדירה היתה בתוך בניין דירות 'סובייטי' קצת מרתיע, אבל בעלת הדירה היתה חביבה, וגם הדירה היתה קטנה ונחמדה מאד, כמו הדירות שמדגימים בחנויות 'איקאה', כאשר הכל קצת דחוס לתוך חלל קטן, אבל כל מה שהיינו צריכים – היה שם. מקום נחמד ללילה אחרון לפני החזרה ארצה.

יום שמיני ואחרון לטיול – יום שני:

התעוררנו ליום גשום וסגרירי למדי, וקיבלנו החלטה שלמרות הרצון שלנו לעשות שייט בנהר – זה כבר לא ייקרה. פשוט קריר וגשום כך שאין חשק, וכדאי לחשוב על דברים במקומות סגורים -לפחות לשעות הראשונות.

בעודנו מכניסים את הדברים לרכב, אני מסתכל על בניין שנמצא ממש קרוב לשם, כמעט מול הדירה שלנו, שאתמול ראינו בחזית שלו פיצריה. אני מזהה על קירות הבניין את הכיתוב באנגלית 'באולינג'. אני קצת ספקן, אבל חושב שזה שווה בדיקה. אני מתקרב, השעה 10:05 בבוקר, ואני מגלה שאכן המקום כבר פתוח ופעיל. איזה כיף, חוויה משפחתית לא מתוכננת, במקום מוגן מגשם, “מול הבית”… כל החמישיה שלנו נכנסת, ואנחנו עושים משחק משותף. המנהלת שם נחמדה מאד, ועוזרת לנו להרים את הגדר הקטנה בקצוות המסלול, כך שגם הקטנים לא יהיו מתוסכלים. בחוץ גשם שוטף, אבל אנחנו נהנים מכל רגע. בסוף המשחק צריך לשלם… וכמה עלה התענוג? 179 קורונות לכל המשפחה ביחד, ובתרגום חופשי 30 שקלים לכל המשפחה!! (בארץ זה בערך המחיר לשחקן אחד).

e60e3fae15801e550ada36dec608de6c.png?l=6

הגשם קצת נרגע, אבל לא פסק. מחליטים ללכת למפעל הזכוכית של MOSER בקרלובי וארי. לפי המלצות שקראנו, המוזיאון לא מספיק מעניין והביקור במפעל מעניין הרבה יותר. הגענו בשעה 11:50 וקנינו כרטיסים לסיור במפעל בשעה 12:00. ישנו כרטיס משפחתי לא יקר, והסיור היה נחמד, אבל קצת מאכזב בגלל היותו קצר כל כך: המדריכה הסבירה במשך 5 דקות, לאחר מכן נכנסנו לאולם הייצור, והיינו בו כ-10 דקות, ובזה מסתכם העניין. הפועלים הם חצי שחקנים, וכנראה עושים הרבה שואו לקהל, אבל גם מייצרים כלים יפים… כל הביקור ארך פחות משעה, אבל היה נחמד.

0d769dfcc7eab5dae1b1f5abd3424888.png?l=6

8Wo0rt34jJ1MaedXpG3cYeQsm_r5S3WbwMitp_dbממש קרוב למפעל הזכוכית ישנו קניון לא גדול אבל מאד נחמד, קניון OC Varyáda. וכך מצאנו מקום להעביר את שאריות הגשם. בקניון היינו בחנות NEW -YORKER שזוהי רשת עם בגדים נחמדים ודי זולים, ויש לה גם סניף במיקום מאד מרכזי בפראג (הבנות חגגו שם ביום שישי).

השעה היתה בערך 14:00 בצהריים, וחיפשנו מקום נחמד בטבע, להיפרד מצ'כיה ולהעביר בו השעות שנותרו לנו עד הנסיעה לשדה התעופה ולטיסה חזרה ארצה. החלטנו ללכת לאזור Svatoš rocks על גדת הנחל, מרחק כמה דקות נסיעה מקרלובי וארי. באתר ישנם סלעים גבוהים ויפים, וישנו גשר עץ מתנדנד (חוויה...) החוצה את הנהר ומוביל מן הכביש אל איזור הסלעים (מי ששט לאורך הנהר מלוקט לקרלובי וארי- עובר ליד הסלעים הללו).

v476pqodTYjss9RCrTNUzWVnJZfvMWtOQAY6xcF_

בינתיים השמש החלה לצאת, ומזג האוויר הפך נעים הרבה יותר. עצרנו שם, והתיישבנו לאכול ארוחת צהריים, ואת השאריות שנותרו לנו – שמחו לאכול ברווזים שעלו מן הנהר.

eQN3qO52VHBgZ6Dyb8wH6MMKxEFxnF-Rkx9CeUzr

300 מטר בהמשך הכביש, גילינו מעין 'חווה' קטנה בה מתקיימים שיעורי רכיבה לילדים, ויש בה גם קצת מתקני טיפוס, חבל 'טרזן', ובעיקר טרמפולינה גדולה לילדים. תמורת תשלום של 50 קורונות לשני הקטנים, הם קיפצו בטרמפולינה שעה ארוכה, והשתעשעו בשאר המתקנים.

f99959e3d9a77290c2e6c13b19f6e970.png?l=6

אנחנו המבוגרים ישבנו בצד ושתינו קפה, ונוצרה שיחה בינינו לבין קבוצה של כמה משפחות צ'כיות, שעגנו בנהר ממש ליד, ועצרו לידינו לשתות… בירה כמובן. הם נראו שמחים, מאושרים ושתויים, ושרו שירים עליזים בצ'כית (אחד מהם במנגינת 'יש חור בדלי'...), וכך התחלנו לשוחח איתם. מסתבר שהם מן העיר פילזן, והם עושים שיט של 4-5 ימים כל שנה בקיץ, כל היום שטים קצת, שותים הרבה, ולנים במקומות מסוימים לאורך הנהר. שאלנו – מה עשיתם היום בבוקר כשהיה גשם כבד ? והתשובה היתה ברורה: אל תדאגו, אנחנו יודעים מה לעשות, והצביע על כוס הבירה…

נפרדנו מהם לשלום, והתחלנו בנסיעה לשדה התעופה. בנסיעה מזרחה לפראג, כמה דקות לאחר היציאה מקרלובי וארי, ראינו לפתע טירה בצד הצפוני (השמאלי) הדרך, שמשקיפה על העמק בו אנחנו נסענו. עצרנו ואיתרנו את המקום בו עולים אליה (2 דקות נסיעה מהכביש הראשי). מדובר בטירה חרבה למדי, הנמצאת כעת בשיפוצים והעונה לשם Andělská Hora castle. הכניסה אליה היא חינם, בעלייה רגלית של 2-3 דקות מן הכפר Andělská Hora. התצפית מן הטירה היא יפהפיה כאשר כל הגבעות של איזור קרלובי וארי והעמק המוביל אליו – פרושות לפניך כמעט 360 מעלות של תצפית יפה. דרך נפלאה להיפרד מהנופים המקסימים של צ'כיה.

frPMnIPINPO9uEOhxdvH9Ov1Z06S-hsJ6cY8gBzH

ySP3dhOHL3IJ3C6LQpN9Gj3UV98mbeFwZyL05pyu

משם ועד נמל התעופה עוד כשעה וחצי של נסיעה. נמל התעופה נמצא בצד המערבי של העיר כך שהגישה אליו מהכביש של קרלובי וארי – היתה ממש נוחה. החזרנו את הרכב בקלות ובמהירות (ישנו עובד של נמל התעופה שעושה את תהליך החזרת הרכב- עבור כל החברות יחד!). התארגנות לטיסת אל-על, וטיסה שהצליחה להמריא ממש בזמן, ולנחות 20 דקות לפני הזמן המשוער!

בשורה התחתונה: הטיול היה מוצלח ביותר, ומומלץ מאד למשפחות שרוצות לשלב קצת אירופה 'קלאסית' בתוך הרבה טבע. בשמחה היינו מוסיפים יומיים שלושה בהרים, ועוד יום בפראג.

עלויות הטיול :

טיסות -הלוך וחזור, כולל 3 מזוודות גדולות = כ- 10,000 שקלים ל-7 נפשות.

לינה –מחוץ לפראג – כ-280 שקלים לדירה ללילה. בפראג – כ-1000 שקלים לדירה ללילה.

2 רכבים סקודה רפיד (אחד אוטומטי, אחד ידני) – כ-1200 שקלים שניהם יחד ל-4 יממות.

רכב סקודה אוקטביה ליומיים – כ-300 שקלים.

דלק כולל לכל הטיול – 500 שקלים.

אתרים (רכבלים, מוזיאונים ואטרקציות) – הכל ביחד בערך 3500-4000 שקלים.

הכל כולל הכל – (במחירי אוגוסט 2019) כ-20,000 שקלים.

תהנו!!

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של ekg?

‹ הפוסט הקודם
כמה שעות נפלאות בגבעות ממערב לפשט
כמה שעות נפלאות בגבעות ממערב לפשט
מתוך הבלוג של ekg
28-07-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של ekg »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×