תאילנד - עשרה ימים באיים ובנגקוק

מי שמעוניין בבטן גב, בלי יותר מדי פעילויות, כדאי שיגיע לריילי ביץ' לכמה ימים. בקו פיפי אפשר לעשות קורסי צלילה ולבלות היטב בלילה. לקינוח, בבנגקוק, אפשר לעשות שופינג בשווקים הרבים, לצאת למסע אומגות ולבקר במקדשי העיר.
ורד ואלדד
|
מפה
תמונה ראשית עבור: תאילנד - עשרה ימים באיים ובנגקוק

בטן גב בקראבי וריילי ביץ'

לאחר ארבעה ימים מדהימים בצ'אנג מאי נסענו לאיים. למרות כל מה שנאמר על ריילי ביץ', נדמה כי האי הזה לא ממש קורץ לישראלים, וחבל. מי שמחפש מקום לרגיעה מוחלטת חייב להגיע לפה. למה רגיעה מוחלטת? כי אין מה לעשות בריילי מלבד בטן-גב (טוב, נו, אולי קצת טיפוס על צוקים ועלייה לנקודת התצפית. אבל זהו, בחיי). אנחנו הגענו לריילי לאחר נחיתה בשדה התעופה של קראבי ואיסוף על ידי המלון. כפי סיפרתי קודם, אנחנו הזמנו את כל המלונות מראש (ותיכף אדבר על החסרונות בכך), ולכן הזמנו גם הסעה. העלות אמנם קצת יותר יקרה (600 באט לאדם, נסיעה בוואן ואחר כך סירה לאי), אבל חוסכת זמן והתברברויות.

המלון שלנו נקרא Sand Sea Resort והוא ממוקם בצד המערבי של האי. המלון נמצא ממש על החוף, מכיל בונגלוס ממוזגים ובונגלוס עם מאוורר. כיוון שנסענו בשיא העונה, המחירים היו קצת יקרים, ואנחנו, שרצינו לחסוך, הזמנו את החדר עם המאוורר. תמורת מחיר שערורייתי של 71$ קיבלנו חדר עם מאוורר, קצת רחוק מהים, ארוחת בוקר מצומצמת ודלוחה ושירות בעייתי. וזה בדיוק המקום לדבר על החסרונות של ההזמנה מראש: קיימים אתרים מצויינים באינטרנט, המאפשרים צפייה בכמות אדירה של מידע לגבי מלונות, נופשונים ועוד ועוד. אתר אחד כזה הוא ה- Sawadee.com, אתר שני הוא Asiawebdirect.com. אתרים אלה הם בעצם סוכני תיירות המאפשרים להזמין דרכם את כל הטיול. מצד אחד, יתרון ברור. מצד שני, הקשר מתבצע רק איתם ולא ישירות מול המלון. למה אני מספר לכם את כל זה? כי כשהתעייפנו מלרבוץ כל היום ורצינו לבטל לילה אחד ולהתקדם הלאה, המלון סירב לעשות זאת (כלומר, לא הסכים לזכות אותנו על לילה). זו זכותו של המלון, כמובן, אבל זה ממחיש את החיסרון בהזמנה מראש של כל הימים.

אני לא אחזור על מה שאחרים כתבו כבר על קראבי. רק אציין מספר דברים: כשעומדים בריילי מערב עם הפנים לים, רחוק מצד ימין נמצא חוף טון-סאי ומעבר לצוק הגבוה משמאל נמצא חוף פרה נאנג. לחוף טון-סאי ניתן להגיע במספר דרכים: הליכה ברגל (מסע ארוך מאד), שכירת קייק (אבל שימו לב שההשכרה היא לפי שעות ולכן, אם אתם שטים לשם כדי לרבוץ על החוף, זו אופציה יקרה קצת), הקפצה עם סירת לונג-טייל (יש לסגור מחיר עם המשיט) והאופציה הנוספת היא להמתין לשפל, כשהים נסוג לאחור, ואז ללכת ברגל דרך הים (הולכים על ריילי ימינה עד לסלעים, נכנסים לים הרדוד ועוקפים את הסלעים). לחוף פרה-נאנג מגיעים מריילי מזרח. אם אתם ישנים בריילי מערב, לכו חזרה לריילי מזרח, פנו ימינה עד הצוקים, וממש לפניהם יש שלט המצביע ימינה לכיוון פרה נאנג. החוף מדהים! הרבה יותר מריילי מערב. חול זהוב, מים תכלת/ירוק. מפרצונים, סלעים, צוקים וכמובן, דוכני אוכל וקניות. ממש שוק הלילה. באמצע הדרך לפרה נאנג, מצד שמאל ישנה עליה לנקודת התצפית. אל תוותרו! (עוד על נקודת התצפית בטיפ שכתבתי).

לאחר צפייה בשקיעה מדהימה, התלבטנו מה לעשות בערב. בריילי יש רק שתי אפשרויות: האחת, ריילי מערב. ימינה מהמלון שלנו נמצא מלון בשם: Railay Village Resort, אשר בו "רחוב" קטן ונחמד, מסעדות משני צידיו, קצת חנויות, אינטרנט אלחוטי, מוזיקה טובה. המקום שוקק חיים בלילה. בנוסף, המלון מוציא מחצלות לחוף, עליהן אפשר לשכב. שמאלה מהמלון שלנו נמצא מלון בשם: Railay Bay Resort&Spa. כאן תמצאו מסעדה נחמדה עם צמד ששר שירים מערביים מוכרים. האופציה הנוספת (והמועדפת) לבילוי בערב היא ריילי מזרח. אם תחזרו את הדרך מריילי מערב לריילי מזרח, פנו שמאלה והמשיכו כל הזמן ישר. לאחר הליכה על חול ים, כשמשמאל מה שנראה כמלון מהודר ומימין הים, תגיעו לשדירת הבילויים של האי. מלא מסעדות, מלא אורות, מלא בארים, מלא חיים! פה גם נמצא האינטרנט הזול באי. אנחנו אכלנו פעמיים במסעדה שנקראת Mom's Kitchen הממוקמת ממש בסוף הרחוב מצד שמאל (ראו טיפ בעניין). אחרי הארוחה ישבנו להירגע בבאר אשר בו ישנן זולות על כלונסאות. כל קוקטייל - 100 באט. מתי בפעם האחרונה שתיתם קוקטייל ב- 11 ש"ח?

לתחילת הכתבה

ארבעה ימים של בילויים בקו פיפי

התחנה הבאה שלנו הייתה קופיפי. הדרך להגיע לשם מריילי היא באמצעות מעבורת, היוצאת בשעה 09:30 מריילי מערב. עלות המעבורת היא 450 באט וניתן לקנות כרטיסים בכל מלון, אך שימו לב, במקרה של ביטול הכרטיס לאחר קנייתו, לא יחזירו לכם את הכסף. ככה, מתברר, זה עם התאילנדים, כשהכל דופק כמו שצריך הם מאד נחמדים. אבל כשיש לך בעיה ואתה צריך שיפתרו לך אותה, הם לא יודעים לעשות זאת. לא מדברים אנגלית ולא מוכנים ללכת לקראתך. במחשבה שניה, יכול להיות שכך מתנהגים רק התאילנדים באיים, כיוון שאלו שפגשנו בערים היו בסדר גמור. מסקנה: לישון בצד המזרחי (הרבה יותר זול שם), ללכת לים בצד המערבי (חמש דקות הליכה. אתם יכולים לרבוץ כל הימים בפרה נאנג), לבלות בערב בצד המזרחי (הרבה יותר אקשן).

לאחר נסיעה של כשעה הגענו לקופיפי. מיד עם ירידתנו מהמעבורת הוקפנו המוני סוכני תיירות ומקדמי מכירות של המלונות. אנחנו, כפי שכבר הספקתם להבין עד עכשיו, הזמנו מלון מראש ולכן שמנו פעמינו למלון PhiPhi Don Chukit (לאחר הירידה מהמזח, פונים ימינה ברחוב הראשי וממשיכים איתו כ-300 מטר עד שיש עליה חדה ברחוב ולאחריה ירידה חדה – המלון נמצא מצד שמאל). אמנם כתבתי איך להגיע למלון אבל אנחנו לא ממליצים עליו. שוב, מחיר שערורייתי (67$), חדר מאד קטן, ריח עובש, טחב וביוב, כמעט ואין מים חמים. החליפו לנו שלוש פעמים את החדר לאחר וויכוחים מתישים ואיומים מצידנו (כבר אמרתי שהתאילנדים באיים פחות נחמדים?), אך גולת הכותרת של המלון הזה התגלתה לנו בשעה 05:30 לפנות בוקר, כשהמואזין פצח בשירתו. כן, ידידיי, המלון הזה שוכן צמוד למסגד ותעשו לי טובה, תחסכו את כיוון השעון המעורר שלכם. אתם תקומו כל בוקר ב- 05:30.
למי שבכל זאת רוצה להגיע למלון: Moo 7, Phi Phi Don Village, Koh Phi Phi, Krabi 81000, Thailand

האי עצמו ארוך מאד. בחלק הצפוני-מזרחי חופים שקטים ומלונות יוקרה. בחלק הדרומי-מערבי, הרים. בלשונית המחברת את שני החלקים נמצא הכפר טון-סאי ובו כל החגיגות. הכפר מחולק, שתי וערב, לחמישה רחובות (צפון-דרום) ועוד שני רחובות החותכים אותם (מזרח-מערב). רחובות קטנים, ציוריים, עמוסי דוכנים לבגדי חוף, מזוודות, ציוד צלילה (קיימים שלושה מרכזי צלילה גדולים), מסעדות, מזכרות, חולצות ועוד ועוד. בית קפה מומלץ המוכר דונאטס טובים וקפה מעולה נמצא באמצע הרחוב הראשי (זה שמגיעים אליו עם הירידה מהמזח ופונים ימינה). בהמשך הסמטאות מתגלות כמליון חנויות אינטרנט, חצי מהם בעלות מקלדות בעברית, שתי מסעדות עם אוכל ישראלי ומלא פאבים. כדי להגיע לחוף הפעיל תתפסו רחוב שהולך מדרום לצפון ולכו איתו עד הסוף. לאחר כחמש דקות הליכה תגיעו אל החוף הצפוני המלא בפאבים ומסעדות חוף ומאד פעיל בלילה. הפאב המוביל שם נקרא Apache Bar. ישנם שניים כאלה באי, האחד נמצא היכן שהגעתם אליו, בחוף הצפוני. השני נמצא בקצה הרחוב הראשי ומשקיף אל הים בצד הדרומי. בפאב על החוף יש מופע אש מידי ערב בשעה 22:00, דליי וודקה/ספרייט בחינם בשעה 21:30 (למשך 10 דקות ובאמצעות שובר אותו מחלקות בחורות צעירות ליד החוף), מוזיקה טובה, אוירה, ובקיצור – כיף.

למחרת הגעתנו, יצאנו לשייט שבעת האיים. למעשה, זה שייט מסביב לארבעה איים אך עם שבע נקודות עצירה. את השיט הזה אפשר להזמין בכל אחת מעשרות אלפי סוכנויות התיירות הנמצאות באי. אנחנו ממליצים לכם לקחת את השיט עם הסירה הקטנה יותר. מדוע? כי יש פחות אנשים וכי ניתן להגיע למקומות שהסירות הגדולות אינן מגיעות. עשינו שנורקלים באיזור של הכרישים, שחינו במפרצים מדהימים, ירדנו במפרץ מאיה המפורסם (שם גם אכלנו צהריים), סיירנו באי הבמבוק וחזרנו חזרה עם השקיעה. עלות הטיול - כ- 450 באט לאדם. שתי ארוחות מצויינות אכלנו במסעדה בשם Cosmic, אשר לה שני סניפים על האי. אוכל מגוון וטעים מאד המאפשר לכל אחד לאכול את מה שהוא אוהב (אפילו תבשיל פאייה ספרדי). המלצה חמה שלי: צ'יפס בקארי. תזמינו מנת קארי ומנת צ'יפס ולאחר שתגמרו לאכול את העוף בקארי תשפכו את הצ'יפס פנימה אל הרוטב. מעדן!

ביום השני שלנו הלכנו לבקר בנקודת התצפית. כדי להגיע אליה יש ללכת ברחוב המזרחי ביותר, ללכת עליו צפונה, כמעט עד החוף ואז להתעקל ימינה לפי השילוט. קחו איתכם הרבה מים ואמנו את שרירי הרגליים שלכם. ההגעה לנקודת התצפית מחייבת עלייה מפרכת במדרגות ולאחריה הליכה מפרכת בשיפוע חד עד למעלה. עניין של חצי שעה ואתם מגיעים מזיעים לגמרי. שימו לב שבסוף גרם המדרגות ישנה התפצלות לימין ולשמאל. פניה ימינה תוביל אתכם לנקודת תצפית נמוכה ולחוף Rantee. אתם תפנו שמאלה כדי להגיע לנקודת התצפית המרכזית והגבוהה. קחו אויר, תזמינו שייק צונן, שבו על הסלעים הגדולים המשקיפים אל הכפר והמפרץ, תירגעו ותהנו מהרגע. הבחור שמפעיל את החנות בנקודת התצפית סיפר לנו על הצונאמי שעבר עליהם. ליד הסלעים יש עץ ועליו תמונה של האי בזמן הצונאמי. מדהים מה שקרה שם. הבחור סיפר לנו שלקח לצונאמי שש דקות להגיע מפוקט לקופיפי (שש דקות כדי לעבור מרחק של 45 ק"מ – תארו לכם איזו עוצמה הייתה לגל הזה). כיוון שלא חשקה נפשנו בצלילות, בילינו את היומיים הבאים בהשחמת כל הצדדים בגופנו ולאחר ארבעה ימים באי, נסענו לבנגקוק.

לתחילת הכתבה

שלושה ימים אחרונים בבנגקוק

נחתנו בבנגקוק לפנות ערב ולקחנו מונית למלון שנמצא באיזור הסוקומוויט. בעקבות המלצות פה באתר בחרנו להתאכסן במלון The Key. מלון בוטיק קטן וחמוד בסוקומוויט, סימטה 19 (Soi 19). המלון מאד נעים, חדרים מצויינים, שירות מעולה וארוחת בוקר קונטיננטלית. את ארוחת הבוקר בוחרים על-גבי דפים אותם תולים על דלת החדר בלילה שלפני. ניתן לבחור בין ארוחת בוקר קונטיננטלית לבין סנדוויץ'. בנוסף, ובתשלום נפרד, ניתן להזמין גם ביצים, קורנפלקס ועוד. פרטי המלון:

מערכת התחבורה בבנגקוק כוללת רכבת תחתית (MRT), רכבת עילית (BTS), טוק-טוקים, מוניות ואוטובוסים. אנחנו מצאנו את הרכבות התחתית והעילית כדרך הכי יעילה להסתובב בשלושת הימים שהיינו שם. ישנו קו אחד של הרכבת התחתית ושני קווים של הרכבת העילית. בשתי נקודות ניתן לעבור בין הרכבת התחתית לעילית דרך הרחוב. הנקודה הראשונה היא תחנת Sukhumvit של התחתית ותחנת Asoke של העילית. הנקודה השניה היא בתחנת Silom של התחתית ותחנת Sela Daeng של העילית. עלות הכרטיס נקבעת על פי המרחק שאתם עוברים (יש לבחור את מספר האיזור בו נמצאת תחנת היעד שלכם וכך נקבע המחיר). אם הסיורים שלכם כוללים יותר משלוש כניסות לתחנת הרכבת (אין הכוונה להחלפת קווים אלא לכניסה פיזית לתחנה), הדבר הכי משתלם הוא לקנות כרטיס יומי (Daily Pass) בעלות של 120 באט. אתם חופשיים לנסוע איתו כל היום עד השעה 12 בלילה.

בערב הראשון נסענו לשוק פטפונג. עולים על ה- BTS (רכבת עילית) ויורדים בתחנת Sela Daeng. הקו המגיע לשם הוא הקו בצבע ירוק כהה, אז אם עליתם על הקו הירוק-בהיר תצטרכו להחליף רכבות בתחנת Siam (התחנה היחידה בה נפגשים שני הקווים). שוק פטפונג הוא רחוב אחד אשר במרכזו שורה ארוכה מאד של דוכנים ומשני צדדיה שורה של בארים, מופעי סטרפטיז ופינג-פונג. נחמד. לא יותר מזה.

למחרת השכמנו מוקדם מאד ויצאנו לאטרקציה מדהימה בשם Flight of the Gibbon. האטרקציה הזו נמצאת גם בצ'אנג מאי, אך זו של בנגקוק/פתאייה יותר חדשה ויותר ארוכה. מדובר על רמפות שנבנו על עצים בגובה של כ-40 מטר ביער וביניהן אומגות. המתקן של בנגקוק מכיל כ-24 אומגות באורך כולל של שלושה ק"מ. הביקור במקום כולל הסעה הלוך/חזור מבנגקוק, ציוד, תדריך בטיחות, אומגות, ארוחת צהריים וחולצה. ניתן לצאת בסיור הזול יותר (2,300 באט לאדם), שיוצא בשעה 06:30 או בסיור היקר יותר (2500 באט), שיוצא בשעה 08:30. הנסיעה אורכת כשעה ורבע והאומגות עצמן בערך כשעתיים. העסק בטוח לחלוטין וכל קבוצה מלווה על ידי שלושה מדריכים. כיף אדיר, חווייה מהממת (למי שיש פחד גבהים, שיסתכל ישר ולא למטה).

חזרנו עמוסי חוויות, ואחרי מנוחה קצרה המשכנו לצ'יינה טאון. כדי להגיע לשם לקחנו את הרכבת התחתית עד לתחנה האחרונה שלה (Hua Lamphong) ומשם בטוק-טוק אל הצ'יינה טאון (אל תשלמו יותר מ-50/40 באט לטוק טוק. זו נסיעה קצרה). נחמד להיות שם. רחובות קטנים, עמוסי חנויות צעצועים בשקל, תכשיטים, שרשראות וכל מה שאתם מכירים שמיוצר בסין. כמויות אדירות במחירים אפסיים. שימו לב שחלק מהחנויות מוכרות רק בסיטונאות. הסתובבנו שם כשעתיים (כולל הליכה בשוק צפוף מאד של אוכל ומוצרי מזון) וחזרנו למלון לנוח.

בערב נסענו לשוק סואן-לום. שתי דרכים להגיע לשוק ברכבות: האחת, לקחת את הרכבת העילית עד תחנת Sela Daeng ומשם להמשיך ברגל או בטוק טוק. הדרך השניה, אותה אנחנו בחרנו, הייתה לקחת את הרכבת התחתית ולרדת בתחנת Lumphini הנמצאת בדיוק מול השוק (עוד יתרון למלון The Key הינו המיקום המעולה שלו, ליד תחנות Asoke של העילית ו- Sukhumvit של התחתית). משני צידי הכביש שורות של סמטאות צרות וביניהן מאות חנויות ודוכנים. כל מה שרק רציתם נמצא פה, כולל המבחר הגדול ביותר של שעונים. בתוך הסמטאות מאד חם אז קחו איתכם מים. אם רגליכם כואבות, אתם יכולים לנוח בשני בתי בירה שנמצאים בכיכר או, לחלופין, לחלק את הביקור בשוק לשני לילות, בכל לילה לבקר בצד אחר של הכביש.

למחרת, יום הטיסה חזרה הביתה, נסענו לבקר קצת במקדשים. דרך נוחה להגיע אליהם היא לנסוע ברכבת העילית (קו ירוק כהה) עד תחנת Saphan Taksin ומשם לצאת ישירות למזח הסירות. עלות סירת הטקסי על הנהר נמוכה מאד (לא יותר מ-30 באט). מי שרוצה להגיע ל- Wat Pho (הבודהה השוכב) יירד בתחנה 8 ומי שרוצה להגיע לארמון המלך ירד בתחנה 9.

הרבה נכתב פה על כל אותם אנשים שצצים לכם משומקום ומספרים לכם סיפורים שהארמון/מקדש סגור. גם אנחנו נתקלנו באחד כזה, לבוש בהידור, בעל קול סמכותי ותמיד מצויד בעט עליה הוא יכול לקשקש על המפה שלכם ולהראות לכם אלטרנטיבות טובות יותר לכך ש"בדיוק היום הוא החג הקדוש לנזירים והארמון ממש סגור, אז בואו אני אארגן לכם טוק-טוק שייקח אתכם לכאן ולכאן ולכאן...". חברים, הארמון תמיד פתוח עד השעה 15:30 וגם אם האיש יסתכל עליכם בצער ויגיד לכם שאתם לא לבושים כראוי ושלא ייתנו לכם להיכנס, אל תאמינו לו. בארמון ניתן לקבל בגדים הולמים תמורת עירבון של 200 באט. כדי להרוג את הזמן עד לטיסה הלכנו לטייל קצת בקוואסאן. נחמד, אבל יותר נחמדות היו הסמטאות הקטנות והציוריות שבין רחוב Chakrapong לבין הנהר. את הטיול סיימנו ב-MBK, במסעדת Shabushi הזכורה לנו לטוב מצ'אנג מאי. ארוחת סיום מעולה לטיול נפלא.

לתחילת הכתבה

כמה תובנות לסיום

  1. גם אם אל-על יגידו לכם שאפשר, אי-אפשר לשלוח את המזוודות כל הדרך ליעד המשך מבנגקוק.
  2. בטיול קצר שווה לתכנן ולהזמין הכל מראש, אך המחיר של זה הוא שלא ניתן לשנות/לבטל ולקבל כסף חזרה.
  3. התאילנדים באיים היו פחות נחמדים מאילו שבצ'אנג-מאי / בנגקוק.
  4. מי שלא חושב שיכול לרבוץ על הבטן והגב במשך מספר ימים, כדאי שיקצה לריילי ביץ' לא יותר מיומיים.
  5. יש עוד הרבה מה לספר ולראות וזה בדיוק מה שעושה את החשק לחזור לשם שוב...

תהנו, ורד ואלדד

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×