תאילנד 2018

תמונה ראשית עבור: תאילנד 2018 - תמונת קאבר

תאילנד 2018

יום 1 : טיסה של שעתיים מתל אביב לבנגקוק ופגישה עם הליידי בויז

שוב יצאנו אל הדרך בהרכב מלא, אמא המפקדת,אבא, שחר החיילת, אורי בן ה 14 וגילי שיחגוג יום הולדת 9 בעוד שלושה ימים.

התכנון המקורי היה לעשות קרוז באירופה, אבל החיילת התעקשה שאחרי קורס מפרך של 8 חודשים בצבא, היא רוצה קצת לנקות את הראש במקום פתוח, ולא מתאים לה להיות סגורה באוניה. הורדנו ראשנו בהכנעה, הצמדנו את כפות ידינו, קראנו סוואדיקה, והזמנו טיסות לתאילנד.

ביקרנו בתאילנד מספר פעמים בעבר, גם בהרכב מלא וגם בהרכבים חסרים, תמיד כיף לחזור למדינה המבורדקת הזו, יש בה קסם מיוחד. תכננו טיול בן 12 ימים, בחציו הראשון נשהה בבנגקוק ובחציו השני בפטאיה.

טיסת אלעל מתל אביב לבנגקוק היתה נוחה ומהירה, נחתנו בתוך שעתיים. איך שעתיים? פשוט ישנו שמונה שעות, כשהתעוררנו נשארו שעתיים.

המפגש הראשון במדינה זרה הוא תמיד עם נהג המונית. זה הרגע שבו אתה באמת נוחת לתרבות המקומית. אני לא כלכך אוהב להתמקח עם נהגי המוניות, זה בסדר לתת להם להרוויח, אבל לפעמים גם הם מגזימים.

הנהג שאסף אותנו הציע להסיע אותנו בתמורה ל 800 באט, שאלתי אותו "כמה יעלה אם תשים מונה?" הוא ענה “Same Same” - כלומר – אותו דבר. בקשתי ממנו לשים מונה. יצא 400. שילמתי 600 ושנינו יצאנו מרוצים.

הגענו למלון Lebua הזכור היה לנו לטובה מהביקור המשפחתי הקודם, התמקמנו בקומה ה 56 ממנה נשקף נוף חצי פנורמי מרהיב של העיר, ויצאנו לבדוק האם המלון "נשאר בסדר" או שהוא "התקלקל".

לא התקלקל ולא נעליים. מלון מעולה. נקודה. אם אתם באים לתאילנד, רשמו את השם ולא תצטערו. יש כאן מיקום טוב, שירות מעולה, חדרים מפוארים, ארוחת בוקר עשירה ומאוד מאוד מגוונת, טרקלין יפיפיה עם נוף לכל העיר, חדר כושר מאובזר, בריכת שחייה ומסעדת שני כוכבי מישלן מפורסמת (שלא עשתה עליי רושם, עבורי פלאפל אבו האני מהעיר התחתית בחיפה זה עשרה כדורי מישלן פלוס טחינה למעלה).

לאחר התארגנות קצרה צעדנו לנהר ומשם לקחנו שאטל בסירה אל Asiatique, מתחם בילויים,הסעדה וקניות בסגנון מערבי. התחלנו במועדון קליפסו המפורסם, רכשנו חמישה כרטיסים ונכנסנו להופעה הממוסחרת לעייפה של הליידי בויז.

איך היה? האמת – קיטש בינוני ומטה. שירים וריקודים במגוון סגנונות ותרבויות, תפאורה מושקעת, ואפילו קטע אחד עם עם הבה נגילה בעברית במבטא תאילנדי ("הואכים לשמייח"). על סטטיק ובנאל הם עדיין לא שמעו. סה"כ מקום נחמד - אבל לא באמת חובה.

בתום המופע נכנסנו החלטנו שאם קיטש אז עד הסוף, נכנסנו לפיצה קומפני, אכלנו ארוחת ערב טעימה וחזרנו למלון עייפים ושבעים.

יום 2 : נינג'ה ישראל ושבעה קילומטר בשעתיים וחצי

היום השני החל בבהלה על רקע זעקות שבר של המפקדת: "השעה כבר עשר ו ע ש ר ה ..." עד כאן הכל עדיין בחזקת תקלה קטנה, אבל אז הגיע משפט המחץ : " אנחנו נפספס את ארוחת הבוקר...". אוו זה כבר משבר בסדר גודל אחר לגמרי.

בתוך אלפיות השניה זינקתי מהמיטה, הערתי את הילדים וכעבור דקות ספורות ישבנו כולנו בחדר האוכל. בסוף הארוחה נתבשרנו מועדת הפרסים על שבירת שיא גינס בקטגוריית "משינה עמוקה – לבליסה מהירה".

בתום הארוחה נסענו אל XPark אתר טרמפולינות וקירות טיפוס גדול ומושקע, עם איזור מיוחד ובו מסלול אתגרי בסגנון של התכנית 'נינג'ה ישראל'. קנינו כרטיס משולב לשעתיים שאיפשר כניסה גם לאיזור הטרמפולינות וגם לאיזור הטיפוס. היה מוצלח ביותר, הילדים הוציאו אנרגיות, קפצו, דילגו, טיפסו, היה מקסים ומומלץ מאוד.

לאחר מכן החלטנו לסוע לאטרקציה של קרבות לייזר שנקרא Lazgam Games והתעלמנו מהאזהרות של הקונסירייג' במלון לגבי פקקי התנועה הצפויים לנו ביום שישי.

כשהגיע נהג המונית, הוא אמר שהנסיעה שאורכה 7 ק"מ בלבד תקח כ 45 דקות. עשינו חישוב מהיר בראש והחלטנו שהליכה זו אופציה פחות טובה. טעינו – לקח לנו הרבה יותר זמן. כעבור שעה וחצי הגענו רק עד לצומת שממנה פונים שמאלה אל עבר החלק האחרון של הפקק בדרך לאטרקציה, וכאן יש סיפור מצחיק:

נהג המונית החביב שלנו היה חוויה מכוננת, כזה דבר מצחיק לא ראיתם בחיים שלכם. איך להגיד את זה בצורה יפה? זה לא שהוא לא העיפרון הכי מחודד – הוא לא הגיע בכלל לקלמר. בכל פעם שהתברר לו שהפקק יותר ארוך ממה שחשב הוא פצח בצווחות בסגנון של " אווווה האנגווו אוווווווווווווו". ניסינו להסיח את דעתו מהפקק בשיחות על הכדורגלן הלא קיים שעונה לשם דייגו טרמח. אבל זה לא עזר, הוא היה בשלו.

כשהגענו לצומת הפנייה שמאלה, ומשם רק רבע שעה אחרונה של פקק, הגאון החל לפתע לקפץ באוטו בשמחה ובצווחות "האנגוו, האנגווו" תוך סימון עם היד על המוח בתנועת אאורקה של ארכימדס. הוא הסביר לנו, בגאווה מופגנת, שעלה לו רעיון פורץ דרך תרתי משמע – במקום לפנות שמאלה הוא ימשיך ישר ואז יפנה שמאלה ושוב שמאלה ובכך יעקוף את כולם. לא כלכך הבנו למה נהג מקצועי מתפעל מעצמו כשיש לו רעיון לדרך קיצור, אבל זרמנו. הוא נשמע משוכנע.

הרעיון היה כלכך מבריק שהדרך התארכה בשעה נוספת, בסופה לא החלטנו מי יותר אהבל, הוא או אנחנו שבמקום ללכת את המרחק נתקענו שעתיים וחצי עם צווחן. הפרידה ממנו היתה קשה, בכל זאת עברנו כמה דברים בחיים יחד.

האטרקציה שלשמה נסענו, קרבות ברובי לייזר, היתה ממש ממש נחמדה. כלכך נחמדה שנכנסנו שלוש פעמים. ירינו באוייבים שלנו, רצנו, קפצנו, עלינו, ירדנו, והרגשנו איך זה להיות ג'ק באואר.

אחרי הקרבות מצאנו סניף של דומינוס פיצה, החביבה כלכך על המפקדת, לא יכלנו לסרב לה וישבנו לאכול פיצה טעימה.

יום 3 : היום יום הולדת

היום יום הולדת 9 לגילי, בן הזקונים האהוב שלנו. החלטנו לכנות אותו בשם 'ברבאבא' כי פשוט אוהבים אותו כולם.

את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר רגועה הפעם ומיד לאחריה נסענו אל Dream World פארק שעשועים בסגנון דיסני המרוחק כשעה מבנגקוק. שכרנו נהג מונית שהציע את עצמו ליום שלם, כלומר הציע לחכות כל היום בחוץ ולהסיע אותנו גם בחזרה, תמורת 2500 באט. כששאלתי אותו כמה יעלה אם נסע רק בכיוון אחד ואז נזמין אותו בערב לכיוון השני, הוא ענה Same Same. כלומר שקר שקר. ככה זה בסיאם סיאם. סגרנו איתו בחיוך על 2000 וחסכנו מעצמנו את הטרחה בלחפש מונית גדולה לחמישה אנשים בחזרה.

הפארק עצמו נחמד מאוד, זה לא Six Flags, דיסני או יוניברסל, אבל זה פארק מושקע, נקי מאוד,יש בו כמה מתחמים. במרבית הפארק פזורים מתקנים, בערך עשרה טובים ועוד כמה לילדים יותר קטנים. מלבד זאת יש מתחם שנקרא 'עולם השלג' ובו אתה עובר מ 32 מעלות בחוץ למינוס שש מעלות בתוך המתחם. לא ייאמן! מלבד זאת יש גם מתחם עם מגלשות מים קטנות.

שהינו בפארק כשש שעות, התפוסה היתה נמוכה מאוד, כך שכמעט לא חיכינו בתור,הספקנו הכל ואף יותר מפעם אחת. מקום נחמד מאוד, אם אתם באים עם ציפיות סבירות זה מקום כייפי להעביר בו יום.

אחרי הביקור בפארק חזרנו למלון, הצוות השאיר לנו עוגת הפתעה במקרר, כמה נחמד מצידם, אפילו לא אמרנו שיש יום הולדת, הם ראו את זה על פי הדרכון. חגגנו לגילי יום הולדת, בירכנו אותו, אכלנו מהעוגה והלכנו לישון. לילה טוב.

יום 4 : הבנות בשופינג הבנים בחדר כושר

בכל סוף שבוע מתקיים בבנקוק שוק גדול מימדים העונה לשם Chatuchak שזה בעברית : רמלה-לוד. מאחר ובעבר נשרכתי אחרי המפקדת בעבר בשוק הענק הזה, ביקשתי פטור בתמורה לכך שאשגיח על הבנים בזמן שהבנות עושות שופינג.

הפטור אושר ומצאנו עצמנו שלושת הבנים ביום סבבה במלון, קצת שיחקנו בחדר, קצת עשינו חדר כושר, יום סתלבט, נהננו מאוד.

הבנות חזרו בערב מהשוק די מאושרות אחרי שקנו כל מיני דברים, וכמובן לא שכחו להתלונן על איכות המוצרים. בנות נו ...

בלילה ראינו כדורגל בשידור ישיר מהארץ, והתבאסנו שהקבוצה שלנו הוציאה רק תיקו.

יום 5 : שייט עם קופים, השוק הצף ושוק הרכבת

המפקדת יצרה קשר עם בחור ישראלי נחמד בשם יניב, שמארגן כאן טיולי יום לתיירים ישראליים. בחרנו טיול של יום שלם למספר אתרים. הטיולים יוצאים בדרך בשעה 7:30 בבוקר מאחד המלונות, אבל לנו אין כח להתעורר כלכך מוקדם בחופשה, אז סגרנו איתו טיול פרטי ואיסוף מהמלון שלנו בשעה 9:00.

לטיול התלווה מדריך מטעם יניב ונהג שהגיע עם טרנספורטר ומקום ל 10 נוסעים. מאחר והיינו רק שישה נוסעים כולל המדריך, התרווחנו להנאתנו במכונית הרחבה ונסענו כשעה וחצי אל היעד הראשון – השוק הצף.

שטנו בסירת מנוע קטנה בין הדוכנים המציעים שלל מאכלים תאילנדיים מסורתיים לצד סחורות באיכות של שוק הפשפשים. אין הרבה מה לקנות כאן, אבל הסיור עצמו שונה מכל מה שהכרנו, בהחלט מעניין.

לאחר מכן נסענו למפעל להכנת מוצרים מקוקוס. מפעל זו מילה קצת גדולה, אבל נזרום. הקוקוס הוא פרי מאוד נפוץ בתאילנד, למדנו מהסברי המדריך כיצד מכינים סוכר קוקוס, שמן קוקוס ועוד כמה מוצרים אחרים. קנינו מספר מוצרים למזכרת והמשכנו אל שמורת הקופים השוחים.

קופים שוחים נשמע כמו שבת בכנרת, אבל מסתבר שיש דבר כזה גם בתאילנד. בדרך לשמורה עצרנו בצד הדרך והצטיידנו בשני אשכולות בננה גדולים. עלינו לסירת המנוע והפלגנו לעברם. כשהגענו התקבצו סביבנו עשרות קופים שהיו על גדת הנהר, זרקנו להם בננות, חלקם שחו לעבר הסירה שלנו וניסו לעלות עליה. כמה צרחות של המפקדת הבהירו לקופים שזה לא יום טוב לשטויות. מסתבר שגם הם נזהרים מפולניות. נפרדנו לשלום והמשכנו אל שוק הרכבת.

כשאתה נכנס לשוק הזה, שקטום בבתים משני צדדיו, אתה אומר לעצמך שאין שום מצב שבצפיפות המטורפת הזו יכולה לעבור רכבת. מדובר בעשרות דוכנים אשר נמצאים ממש על שפת פסי הרכבת משני הצדדים, סככות הדוכנים גולשות עמוק לתוך הפסים ונוגעות זו בזו, הלקוחות הולכים על הפסים ומסתובבים בין הדוכנים בליווי ריח מסריח במיוחד של דגים ופירות ים בניחוח ביוב זורם. בקיצור בלאגן אטומי בלי רכבת. איך בתוך זה עוד נכנסת רכבת? אלוהים יודע. פרס נובל לתכנון אורבני יעיל. כרבע שעה לפני שמגיעה רכבת יש התראה ברמקולים, אף אחד לא ממש מתייחס אליה, דקה שתיים לפני שהיא מופיעה, מתחילים בעלי הדוכנים לקפל את הסככות ולהזיז את המוצרים מהפסים, הלקוחות כולם נצמדים לקירות הבניינים, נצמדים נצמדים, כמו בסרטים, ופתאום עוברת רכבת גדולה,וחוצה את השוק. פסיכי לחלוטין על גבול הלא ייאמן.

אחרי הביקור המעניין בשוק חזרנו לבנגקוק, פקקי התנועה בדרך הזכירו את איילון צפון ביום חמישי אחה"צ. הרגשנו בבית.

יום 6 : נוסעים לפאטיה

את הבוקר התחלנו באירגונים אחרונים לפני הנסיעה ליעד הבא שלנו. נכנסנו לטרקלין היפיפה, הצטלמנו על רקע בנקוק הפרוסה לפנינו מגובה 52 קומות, ואמרנו שלום למלון המעולה הזה.

יש מספר דרכים להגיע לפאטיה, בחרנו בדרך הכי עצלה ושכרנו נהג וואן פרטי שיסיע אותנו. פאטיה היא עיר עם רצועת חוף ענקית הנמצאת במחוז צ'ונבורי, על החוף המזרחי של מפרץ תאילנד, דרומית מזרחית לבנגקוק. התרווחנו במושבים ובתוך שעתיים וקצת הגענו למלון Centara Grand Mirage אשר הומלץ לנו על ידי חברים.

המלון שוכן על חוף הים בקצה הצפוני של רצועת החוף. הוא מציע חוף ים פרטי ונעים, מיני פארק מים עם מספר מגלשות קצרות, בריכות יפות ואווירה מצויינת.

עם הגיענו למלון שמענו על ההוריקן המטורף בהונג קונג, ועל הנזקים שהוא עשה. מאחר ואנחנו לא מאוד רחוקים, התחילו שאלות לגבי האם גם אנחנו בסכנה. אחרי שיטוט של חצי שעה במלון הבנתי בוודאות שאין שום סכנה. למה אתם שואלים? כי מסתבר שגם דני רופ נופש במלון כרגע...

מעודדים מכך שהמפה הסינופטית לצידנו ומכך שאין אף שקע ברומטרי מעל אסיה שמאיים עלינו, הלכנו לישון רגועים.

יום 7: יום הכיפורים

היום החלטנו להישאר במלון. בפעם ראשונה בחיי אני לא בארץ ביום הכיפורים.

מלון פאר על הים בפאטיה הוא לא בדיוק המקום הכי אותנטי לחשבון נפש אמיתי, ובכל זאת מצאתי עצמי מהרהר ארוכות מול הים, ובעיקר מתגעגע לאבא שלי שבילדותי היה תוקע בשופר בבית הכנסת.

אם לדבר גלויות, אני לא כלכך אוהב ללכת לבית הכנסת. בילדותי הלכתי בחגים עם אבי, אבל לא זכור לי שנהנתי מכך. ועכשיו, כאן בפאטיה, במרפסת מול הים, חשתי געגוע עמוק לימים ההם, בבית הכנסת המאולתר בכרמל הצרפתי, מול הבית של סבתא, עם אבא לצידי. כמה ששניהם חסרים לי.

מצאתי באינטרנט את המילים ובעיניים לחות, לבד במרפסת מול הים הגדול, שרתי בלחש כמה מהתפילות והפיוטים היפים של יום הכיפורים: 'כל נדרי', 'אדון הסליחות', ובערב גם את 'אל נורא עלילה' שחובר על ידי רבי משה אבן עזרא' והוא חלק מתפילת הנעילה.

אני לא בטוח שארצה להיות שוב בחו"ל ביום הכיפורים.

יום 8: האי קו-לאן

מסביב לפאטיה ישנם מספר איים נחמדים שהגישה אליהם אפשרית בהפלגה. החלטנו להפליג לאי קו-לאן הנמצא כ 7 ק"מ מהעיר. ההפלגה אל האי יוצאת מרציף ייעודי, היא עולה 30 באט לאדם ואורכת כ-45 דקות.

בכניסה לרציף קפצו עלינו עשרות בעלי סירות פרטיות שמציעים הפלגה בסירת מנוע מהירה תמורת 2500 באט. דחינו אותם בנימוס. ההפלגה היתה קצרה, רוח ים נעימה ליטפה אותנו לאורך המסלול. שאנטי באנטי.

האי עצמו הוא קטן ונראה יפה ופראי. כשנחתנו התמקמנו בחוף הסמוך לפיר, נכנסו למים ושחינו לאיזור שבו היה נדמה לנו שיש סיבה לשנורקלינג. מה רבה היתה אכזבתנו כשגילנו שהראות אינה טובה, היו פה ושם כמה דגים נחמדים, אבל לא משהו באמת מעניין. באסה.

שהינו בחוף כשעתיים נוספות, לאחר מכן עברנו לחוף הסמוך לו שהיה עמוס בהרבה, וכעבור שעה נוספת חזרנו בהפלגה לרציף בפאטיה.

את הערב סיימנו בארוחה נחמדה בהארד רוק קפה הנמצא על הטיילת העמוסה בעיר, ומשם חזרנו למלון.

יום 9 : ביקור בגן הבוטני Nong Nooch

ביקור בגן בוטני במהלך חופשה בפאטיה ההוללת, נשמע כמו החלק האחרון בתהליך ההזדקנות. כמו ביקור בקופת חולים כדי לקבל הוראות שימוש בקטטר לפני שחוזרים הביתה בקולנועית.

בפועל זה היה ביקור עוצר נשימה בפארק גדול מאוד,יפה מאוד, מושקע מאוד ובעיקר שונה מכל מה שדמיינתי.

שכרנו נהג ליום שלם, ונסענו כ-45 דקות מהמלון לפארק. ממש עם כניסתנו התחיל לרדת גשם שוטף עם סופות רעמים ופיצוצים של ברקים שלא שמעתם בחיים שלכם. באמת שמתי לב שדני רופ נעלם בארוחת הבוקר.איך הוא ידע לברוח בזמן הלוחש לעננים?

מעז יצא מתוק, מאחר ואי אפשר היה להסתובב בפארק עצמו עקב הגשם הסוחף, השתמשנו בסקיי ליין – נתיב הליכה גבוה ומקורה שמקיף את הפארק וממנו רואים הכל ואפילו בצורה טובה יותר. יחד עם זאת מדי פעם לא התאפקנו וירדנו לפארק עצמו על מנת להצטלם.

בפארק ישנם מספר איזורים, האיזור של הדינוזאורים הוא היפה שבהם. עשרות דגמים של דינוזאורים בגודל טבעי פרוסים בו, באמת מרשים. מלבד האיזור הזה ישנם איזורים נוספים, תערוכת מכוניות אקזוטיות, ועוד כמה וכמה מיצגים מושקעים. שווה בטירוף גם אם אתם מתחת לגיל 80.

כעבור מספר שעות, רטובים לגמרי, חזרנו למונית ומשם למלון. בערב אכלנו במסעדה איטלקית (איך לא) מצויינת במלון.

יום 10: פארק מים בגשם שוטף – איזה כיף

פארק המים Cartoon Network נמצא כ 40 דקות מהמלון שלנו. שכרנו שוב נהג ליום שלם ונסענו לפארק. כבר בכניסה הבנו שהולך להיות לא עמוס, אבל עד כדי כך לא עמוס?

היינו כמעט לבד, כמה לבד? בוא נגיד שאף אחד לא ישב ב 100 הכיסאות הסמוכים לנו. למה? כי אחרי שלוש שעות התחיל שוב מבול, והבריח 70% מהמעט שכן הגיעו. כשנגמר המבול היו בפארק אולי 50 איש. אולי פחות.

הפארק מצויין, יש בו כ 20 מגלשות ממש טובות, עם כל השיקלולים החדשים של פארקי מים. יש בריכת גלים גדולה, איזור של גלישה על גלשן מול הזרם, מסלול אבובים היקפי, מתחמי אוכל, בקיצור, פארק מושקע.

החלק הכי טוב, הוא כמובן היעדר התור. כולם מחכים רק לך, אתה עולה וגולש. אבל זה מייצר בעיה אחרת, צריך הרבה כח בכדי לטפס 7 קומות ברגל בכל חמש דקות. זה מרגיש כמו מירוץ המדרגות עם אבובים.

פתאום הבנתי למה בפארקים בארץ יש תור של שעה וחצי לגלישה בודדת. זה לא שהם דוחסים אנשים כי הם רוצים להכניס כמה שיותר כסף ולא איכפת להם שתחכה בתור, להיפך, כלכך איכפת להם שהם דואגים שלא תתאמץ במדרגות. כל מדרגה דקה וחצי וזה עוד לפני אלה שגונבים מהצד ולא איכפת לאף אחד. תענוג.

הילדים עלו וירדו בלי הפסקה במשך כשבע שעות. אני עשיתי כמה סיבובים, ופרשתי למנוחה קרדיולוגית בין סיבוב לסיבוב. היה כיף גדול. הגשם שהיה נוכח בהפוגות לאורך היום עשה את זה לעוד יותר מיוחד והרבה פחות חם.

חזרנו למלון, הלכנו למסעדה, אתם כבר יודעים איזה, וחכינו לרבע לחצות כדי לראות בשידור ישיר איך הקבוצה האהובה שלנו שוב מפסידה. בסביבות אחת וחצי בלילה נגמר המשחק, מבואסים מההפסד התחבקנו שלושת הבנים, הבטחנו לעצמנו שתמיד נישאר ירוקים והלכנו לישון. לילה טוב,יכל להיות יותר טוב.

יום 11: יום סתלבט במלון

היום החלטנו להישאר במלון ולהינות מהכיף שהוא מציע. בחוץ מזג האוויר גשום מאוד, לא היה לנו חשק לצאת. יום רגוע לקראת החזרה ארצה מחר בחצות.

יום 12: חוזרים הביתה.

מחר חוזרים הביתה. הטיסה יוצאת מבנגקוק בחצות כך שיש לנו כמעט יום שלם לבלות. אנחנו מתכננים ללכת למוזיאון ציורי הקיר ולמוזיאון ריפליי.

לסיכום:

היה לנו טיול רגוע ונחמד, זמן איכות מצויין עם המשפחה. תאילנד מפנקת, טיילנו, ראינו, צחקנו, ניקינו את הראש, הספקנו קצת לנוח, ובעיקר צברנו עוד חוויות משותפות.

היה טוב, טוב שהיה, חבל שנגמר. שתהיה לנו טיסה נעימה ארצה. אמן.

ronimatiram@gmail.com

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Mati Ram?

הפוסט הבא ›
פולין - האגמים המזוריים
פולין - האגמים המזוריים
מתוך הבלוג של Mati Ram
20-07-2019
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
דרום אפריקה חלק ב
דרום אפריקה חלק ב'
מתוך הבלוג של Mati Ram
09-08-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של Mati Ram »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×