תנו להשתין בשקט

זה מדהים שבשפה עשירה כמו סינית אין מילה ל``פרטיות`` ואכן, העם הסיני אינו מסוגל להבין את הצורך של האדם בקצת ספייס. כשבעיה תרבותית כזו חוברת לאדישות להגיינה בסיסית, משימה פשוטה של עשיית צרכים בסין הופכת להרפתקה מפוקפקת. טיפולוגיה של שירותים ציבוריים במדינה נעדרת פרטיות. מסמך אנושי מרתק.
כרמל ויסמן
|
מפה
תמונה ראשית עבור: תנו להשתין בשקט
Chung King/Depositphoto ©

סוגיית הפרטיות בסין

בקיץ שעבר טסתי לסין וקיבלתי מתנה לדרך ספר על התרבות הסינית מאת אדלין ין מה. עוד במטוס לבייג`ין גילתה לי אדלין שבשפה הסינית אין מילה ל"פרטיות". התגלית הדהימה אותי, שכן ידעתי על עושרה של השפה הסינית, על דקויות המשמעות שלה ועל היכולת שלה למצות בסימן אחד מה שבשפות אחרות נתאמץ לומר בשני משפטים שלמים. אז מילה בסיסית כמו פרטיות שלא תהיה? Private מתורגם כ"אישי", personal, כותבת אדלין. את קונספט הפרטיות, את הצורך של האדם במרחב משלו, הסינים אינם מסוגלים באמת להבין. אז אמנם מדובר בעם ענקי וצפוף שסבל משטרים קשים וחרפת רעב ושיש לו תרבות מאד שונה מהאינדיבידואליזם המערבי, אבל עד כדי כך שאין לאדם תחושת מרחב פרטי וצורך בו? לזה סירבתי להאמין עד שלא נוכחתי בכך במו עיני.

שבוע לאחר תחילת הטיול חגגתי יומולדת 30 ולכבוד זאת נכנסתי ליום כיף של מסאז`ים חלומיים בספא מפואר בשנגחאי. עד אז כבר הספקתי להבין איך הסינים פותרים את בעיית האבטלה הסמויה שלהם, על ידי העסקת מיליון עובדים בשכר זעום כשלכל עובד יש תפקיד צר ומכאני בשרשרת הפיקוד הארוכה. גם בספא, מלבד המסאז`יסטיות, יש את זו שרק מביאה לך מגבות, ואת זו שאחראית רק על נעלי הבית, זו שמנקה רק את הג`קוזי וזו שמנקה רק את הבריכה וגם עוד אחת שכל תפקידה הוא ללחוץ על הכפתור של הג`קוזי ועוד מישהי שרק בוהה בך ואמורה לקרוא למישהי אחרת אם את צריכה משהו נוסף. ניסיתי לגרום להן להשאיר אותי לבד לרגע אבל הן היו בטוחות שאני מנסה לגרום לפיטוריהן. בכל ספא מודרני, האווירה והפרטיות הן חלק מההנאה. שמים את האורח בחדר משלו עם נרות ומוסיקה ומשאירים אותו לבד שיספוג קצת פנאן בסוף. מכיוון שהסינים באמת לא מבינים את הצורך ובטח שלא את הכיף שבלקבל קצת ספייס, המסאז`ים נעשים בחלל פתוח, מיטה צמודה למיטה, בזמן שהמסאז`יסטיות מרכלות בינן לבין עצמן. רק כעבור כמה שעות התרגלתי לקחת לעצמי את הספייס בתוך הראש שלי ולהתעלם מהנוכחות המתמדת של העובדות ושל האורחות האחרות סביבי. זה לא היה קל אך נאלצים להתרגל.

אחרי חודשיים של העדר מרחב אישי מוחלט, אפילו לא בשירותים (ועל כך רוב הכתבה הפעם, אז תכף נגיע לזה...), הגעתי לימים האחרונים לפני החזרה בבייג`ין והחלטתי, למרות המחיר היקר יחסית, לקחת לי חדר לבד לכמה ימים. אולי במלונות היוקרה של אנשי העסקים זה מקובל, אבל פקידת הקבלה של ההוסטל הייתה די בשוק מהבקשה. בחוסר יכולתה להבין את הצורך בפרטיות, היא הניחה שמישהו יצטרף אלי בהמשך ולכן נתנה לי מפתחות ומגבות והכל כפול שתיים. כשניסיתי להחזיר לה ולהסביר לה שאהיה בחדר לבד לגמרי, היא הסתכלה עלי במבט מזוגג והספקתי לשמוע אותה פולטת לפקידה השנייה בסינית משהו כמו "זאתי רוצה להראות לנו שהיא עשירה, שהיא לבד תקנה מקום של שניים". לכי תסבירי לה שאת בחסך נואש למצרך אנרגטי שלא קיים בשפה שלה.

לתחילת הכתבה

שירותים לא חשאיים

ביטויה החריף ביותר של העדר הפרטיות הוא כאשר הבעיה מצטרפת לצרה סינית אחרת בדמות אדישות להיגיינה במקומות ציבוריים (ולא סתם הסארס התחיל מהמדינה הזו, תאמינו לי). לכן, הדבר הקשה ביותר שמטייל מתמודד אתו בסין הוא השירותים הציבוריים. אם חשבתם שחרבנתם כבר בבול פגיעה של רכבת הודית בזמן נסיעה, תוך שאתם עומדים בתוך הפספוסים של הנוסעים האחרים, וראיתם את הגרוע ביותר, כנראה שלא הייתם בסין. במרבית השירותים הסיניים הקלאסיים, ללא קשר לממשק מערבי או סיני, אין מחיצות הפרדה בין התאים. כאמור, הצורך במרחב פרטי אינו קיים במדינה הזו בשום רמה שהיא, לרבות עשיית הצרכים. מהבחינה הזו, סין היא קילר אפליקיישן לביישנים, וביקור אחד בשירותים ציבוריים הומים עשוי להוות תחליף לטיפול פסיכולוגי רב שנים.

אינספור פעמים מצאתי את עצמי משתינה בכריעה ב"בול פגיעה", תוך שברכי מתחככת בברכה של כפרייה סינית המחרבנת לצדי, וכפרייה סינית שלישית עומדת מולנו בתור ובוהה בי עד שאני מסיימת. אני מכירה כמה אנשים שהפיפי היה עולה להם לגרון ולו בלבד שלא לזרום החוצה בתנאים האלה. שלא נדבר על כך שחורי הפגיעה עצמם מסתתרים בין חתיכות נייר מרוחות בחרא ומקורות רטיבות אחרים בלתי ברורים. הסינים העצלנים בכפרים הנידחים בונים לעיתים שירותי בול פגיעה שאינם מקושרים לכל מערכת ביוב שהיא. הם חופרים חור גדול באדמה מתחת לשתי קורות עץ וכשהוא מתמלא בחרא מכסים וכורים את הבור במקום חדש.

אני לא צריכה לספר לכם מה קורה אם אתם מגיעים לגסטהאוס מג`וייף שבו הבעלים מתעצלים להזיז את השירותים ומחכים עד שהבור ממש, אבל ממש, יתמלא. ותיירים אחרים שקדמו לכם וכבר לא יכלו יותר, הספיקו כבר לאבד צלם אנוש ולחרבן במקלחות, וקרה גם שאנשים השתינו בפינות של חדרים סמוכים בלילה, בלית ברירה... אבל אל תמהרו לשים איקס גדול על סין. במסלול התיירים הפופולרי נדיר למצוא מקומות כאלו. לי, במקרה, יצא להיכנס למחוז גוויג`ו הנידח ושם פגשתי בכמה מסוגי השירותים המזעזעים ביותר, כמתואר מעלה.

לעיתים הישועה במקומות כאלו באה בדמות שירותי בול פגיעה ציבוריים, שהם בקתת קש רעועה הבנויה מעל נהר ואז כל החרא נופל לנהר ואין ריחות ואין כלום. סוג נוסף של שירותים מזעזעים הנפוץ במיוחד בתחנות רכבת נידחות, הוא שירותי התעלה. המדובר בתעלה צרה עם שיפוע קל, שתיאלצו לכרוע מעליה וכדאי שתעמדו בסופה, כי אחרת, בזמן שאתם משתינים, יזרום תחתיכם בשלווה החרא של הסיני העומד מלפניכם (להזכירכם, לרוב אין מחיצות!), ופעמיים ביום יהיה איזה סיני שיבוא לנקות את כל החרא שמצטבר בפינה של התעלה, כי אין איזה בור ניקוז או משהו. כמו שאתם מבינים, כדאי לפתח תתרנות קלה לפני שנוסעים לסין, כי מדובר בניואנסים של סרחונות שמעולם לא חוויתם, באחריות. אחרי חוויות כאלו, כששבתי לבייג`ין, השירותים הציבוריים המזעזעים ביותר היוו סוג של הקלה עבורי ועד היום, בארץ, אין שום זן של שירותים שמסוגל להגעיל אותי, אחרי כל מה שעברתי. כאן לפחות אף אחד לא מסתכל עלי בזמן שאני עושה מהלכים אקרובטיים כדי להשתין ללא פגע!

לתחילת הכתבה

שירותים - הדור הבא

ואם באקרובטיקה עסקינן, אקנח את הסיפור בהפתעה בסגנון הסיני ואספר לכם על השירותים בהם נפרדתי מסין, שירותי הדור החדש, שירותי ההייטק, שיכונו מעתה "השירותים האולימפיים". בייג`ין מארחת בגאווה את אולימפיאדת 2008 והופכת את העיר על פיה לשם כך. כל כך חשוב לסינים להראות שהם חלק מהמערב ושהם ילמדו את כולנו מה זה הייטק, שהם מפנים שכונות עוני שלמות כדי לבנות אצטדיונים, מכריחים את כל נהגי המוניות ללמוד אנגלית בסיסית, וגם משפצרים ומנקים את כל השירותים הציבוריים בעיר. הסינים הם עם מאד קיצוני ומספיק להסתכל על עיר פאר נוצצת כמו שנגחאי לעומת כפר סיני ממוצע כדי לדעת שאין אמצע אצל האנשים האלה.

את הגישה הקיצונית שלהם בתחום השירותים הזדמן לי לגלות יממה לפני החזרה הביתה, כשהייתי לחוצה בטירוף להשתין איך שירדתי מהמטרו, והייתי מוכנה לקחת סיכון עם איזה תא שירותים שנראה כימי כזה בתחנה של שוק המשי. כאילו, אחרי הבורות המסריחים, מה זה קצת כימיקלים בשבילי? שמתי מטבע סיני בפתח התא לפי ההנחיות ומה רבה הייתה הפתעתי, כשהדלת נפתחה ואת פני קיבל תא מצוחצח וריחני, עם מראה סטייל בית מלון או מחלקת עסקים של בריטיש איירווייז. שפשפתי את עיני בתדהמה ונכנסתי. עוד הוכחה שלוקחים פה את האולימפיאדה מאד ברצינות ומנסים לא להבריח את התיירים.

כשניגשתי לשירותים בעלי הממשק המערבי הבחנתי שיש על האסלה שקית הממשיכה לתוך החור של השירותים ובעצם זה נראה שצרכייך אינם נופלים לשום מים אלא לתוך אותה שקית! שיהיה, העיקר שזה נקי ומבושם. אז עשיתי פיפי (לתוך השקית), איזו הקלה, וניסיתי להוריד את המים על השקית המשונה, אבל לא מצאתי שום ידית. עתה הבחנתי שגם דלת התא אותה טרקתי בנונשלנטיות אינה ניתנת לפתיחה לשם יציאה בשום צורה נראית לעין. זה כבר התחיל להלחיץ. אמנם נעים ומבושם לי פה וכל הפיפי שלי נח בסבבה בתוך שקית גדולה, אבל יש לי טיסה להגיע אליה מחר. ואני יודעת לקנות כרטיס רכבת בסינית שוטפת, אבל אין לי מושג איך צועקים בסינית "הצילו". הסכנה עם השפה הזו, כשכל טון משנה את משמעות המילה, הוא שאצעק הצילו והם יחשבו שאמרתי "אני נהנית פה, תתחפפו".

פתאום הבחנתי בכפתור חשוד בקיר, ללא כתובית. החלטתי ללחוץ עליו ולראות מה יקרה. איך שלחצתי על הכפתור התרחשו שתי פעולות בו זמנית: השירותים החלו להשמיע רעש של טרקטור, האסלה עלתה מאליה, השקית התקפלה ונסגרה מאליה ונבלעה למקום עלום בגרונו של בית השימוש, שקית חדשה ירדה עם מושב אסלה ממקום עלום אחר (אני לא זוכרת מספיק כדי לפענח את המנגנון הזה, הייתי די בהלם...), ותוך כדי זה, דלת התא נפתחה לרווחה ואפשרה לי לצאת. בחיי, הייטק. ממש אולימפיאדה. אין כמו הסינים ביציאות אקסטרווגנטיות מיותרות.

האמת היא, שלמרות הסבל הרב שגרמו לי השירותים והעדר המרחב, הודתי לסין על השיעור. האדם המערבי נהיה פריק מרחב עד מיזנטרופיה לפעמים, וזה באמת משחרר להיות במקום שהורג לך את הבושה וגורם לך להרגיש שאתה עוד ג`וק בהמון, אמבה חסרת חשיבות כנגד הקולקטיב או הטבע. ושניה לפני שאני הופכת את המסמך האנושי המרתק הזה להטפת ניו אייג` - אלך להשתין. לבד. בבית. בשקט.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×