תראו מה מורה להיסטוריה יכול לעשות - חלק א

``המוזיאון לתולדות קטלוניה?`` תוהה קרולינה ידידתי הקטלונית, ``אתה בטוח? אני לא מכירה מוזיאון כזה.`` ``כן`` אני מתעקש. ``אז אתה כנראה מעודכן יותר ממני. אולי זה מוזיאון בשביל להביא אליו קבוצות מבתי-ספר..`` אביב שוחכח את הסלידה שלו להיסטוריה ומתבונן על ההיסטוריה של קטלוניה.
אביב כנען
|
מפה
תמונה ראשית עבור: תראו מה מורה להיסטוריה יכול לעשות - חלק א
© Consell Comarcal de la Noguera

שיעור היסטוריה

רק המחשבה על מוזיאון היסטורי הבהילה אותי. כשעמדתי לצאת התחיל בדיוק לרדת גשם דק ומעצבן ששטף את הרחובות ובעזרתה של רוח קרה גם אותי. "את מי לעזאזל מעניין מוזיאון היסטורי? ועוד של קטלוניה, מישהו בכלל יודע איפה זה?" כשישבתי במטרו כבר היה יותר חם ונאלצתי להסיר את הכובע והצעיף. שטוף רחמים עצמיים לא יכולתי שלא להיזכר במורה שלי להיסטוריה מן התיכון, צ"א, מי שאחראי יותר מכול, אולי, לכך שלעולם אסרב להתייחס להיסטוריה כלמקצוע, או לקרוא חומר היסטורי בהנאה. במבטא פולני כבד, בעברית בלתי אפשרית נעדרת כל ה` הידיעה, היה מניף את זרועותיו הגרומות לכל עבר משתדל להמחיש את רעיונותיו. שיעוריו היו על-פי-רוב דבר מיובש ומייבש אותם נהגתי להעביר בהצצה מנומנמת מבעד לחלון, או בציור מיני דמויות מפלצתיות במחברת.

בכניסה למוזיאון, התגודדו כמה קבוצות ילדים בגילים שונים מלווים במוריהם ממתינים להיכנס. כמה ריחמתי עליהם באותו רגע: "הבעיה העיקרית בכל דיון היסטורי" שמעתי שוב את קולו "היא מאיפה להתחיל". ואכן, כך הוא הדבר גם בדיון בתולדות קטלוניה. מסיבה בלתי ברורה, בחרו פרנסי המוזיאון והוגיו להתחיל דוקא בפרה-היסטוריה, כאשר אנשים טרם ידעו כיצד מאייתים את השם קטלוניה.

התיישבות אנושית התהוותה בחבל הארץ שכיום נקרא קטלוניה מאז ימי קדם. עמים רבים על תרבויותיהם השונות התיישבו בו בשל ההכרח לחלוף בו בעת מעבר מחצי האי האיברי למרכז אירופה. בכניסה מוצג מעניין: מעין תבליט עץ של חבל קטלוניה על ההרים והעמקים שבו ובאחת הפינות שלו כדור מתכת קטנטן. על המבקר להניע את טבלת העץ של המפה לכיוונים שונים כדי להוביל את הכדור בדרך היבשה הקצרה והנוחה ביותר מקצה לקצה. המחשה מאלפת לעובדת היות קטלוניה חבל ארץ הררי ובו מקומות קשים למעבר וקו החוף הפך על כן להיות דרך מבוקשת מאירופה לאפריקה.

ניתן לראות שם מספר רב של דוגמאות ושרידים מתקופת האבן הראשונה, ששרידיה החשובים ביותר נמצאו באראגון ובמורדות ערוץ הנהר טר. כמו כן, יש גם שפע עדויות מתקופות האבן התיכונה והמאוחרת ומסוף התקופה הארוכה של חברות ציידים מלקטים (האפיפלאוליתית). בתחתית שלטי ההסבר מקובע כפתור שהמבקר יכול ללחוץ עליו ואז נדלק אור מאחורי קו הרשת הכהה שברקע וחושף עיצוב של מערות קדומות על כלי האבן בהם נעשה שימוש. סרט וידאו בן ארבע דקות ממחיש כיצד מילאו כלי אבן בלשד עצמות ונעצו בו גבעול על-מנת ליצור נרות למאור. איך חידדו אבני צור לקילוף פרוות חיה שניצודה, איך נעצו אבן צור בין שני חלקי עצם כדי ליצור סכין ואילו נעיצה של כמה אבני צור כאלה לאורך העצם כולה נוצר המגל הקדום לקציר החיטה.

לתחילת הכתבה

סיפורה של קטלוניה

במשך הזמן ביות חיות המשק והמעבר לחקלאות שינו את פני הארץ. תקופת הברונזה היא התקופה הפרה היסטורית האחרונה לה אנו מוצאים עדויות בקטלוניה. החל מן המאה השביעית לפנה"ס ואילך, באה ציוויליזצית הברונזה במגע עם העולם המיושב. העידן ההיסטורי, בניגוד לזה הפרה היסטורי, החל בקטלוניה בד בבד עם התפתחות ופריחת התרבות האיברית.

העמים יורדי הים של מערב הים התיכון פקדו את קו החוף של קטלוניה מתחילתו של האלף הראשון לפני הספירה. החל מן המאה השישית לפנה"ס ניכרת עליה בכמות הקשרים. מבקרים אלה הגיעו למטרות מסחר מערי המדינה היווניות ומערי החוף הפיניקיות. מגעים אלה האיצו את ההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית של הגזע המקומי. חילופי סחורות ותרבויות תרמו לעיצובה של התרבות האיברית. לאותם עמים מיושבים, היה האזור בבחינת קצה מערב, סוף העולם המוכר להם. ציוויליזציה איברית שהתפתחה במהלך תקופת הברזל השניה, היא אחת הציוויליזציות החשובות ביותר במערב הים התיכון. היוונים והרומים העניקו את השם איברי לכל העמים החיים סביב הנהר איברוס ובהרחבה, לכל העמים החיים באזור הנרחב שבין מרסיי לגיברלטר. האיברים היו קבוצה מגוונת בעלת מאפיינים תרבותיים משותפים. כעמים אחרים שישבו סביב הים התיכון (יוונים, פניקים, אטרוסקים וכיו"ב) הם היו בעלי ציוויליזציה מורכבת ומפותחת שכללה רשתות מסחר אורבניות.

במהלך המלחמה הפונית השניה בשנת 218 לפנה"ס, נחת הצבא הרומי בעיר הברית שלו אמפוריאס. עם תום המלחמה נותרו הרומים בחצי האי האיברי והחלו לעבד את האדמה ולהפיק את משאביה. לצורך זאת הם הקימו מבנה טריטוריאלי (הפרובינציה) וכפו מערכת מיסוי. היו כמה מרידות על-ידי תושבי המקום בתחילת המאה השניה לפנה"ס אך הן דוכאו כולן. הרומניזציה של חבל הארץ החלה והחברות המקומיות החלו אט אט להסתגל לתרבות החדשה. כמה מיישבים מחצי האי האיטלקי ומן הים התיכון ההלניסטי התיישבו בחצי האי האיברי. כך הונחו היסודות לחברה ההיספנו רומית. התרבות הלטינית השתרשה והותירה סימן בל יימחה.

ליד דגם של בית מגורים מן התקופה הרומית שבמרכזו בריכה, אני פוגש שוב את אחת מקבוצות הזאטוטים שהמתינו בחוץ. המדריך שלהם מטעם המוזיאון יודע איך לדבר עם ילדים, איך להצית את דמיונם, לרתק אותם ולעורר בהם עניין, בידו הוא נושא סלסלה דוגמת זו שנתנה אמא לכיפה אדומה שיצאה לפגוש את הזאב: "ועכשיו", הוא פונה לקהל מאזיניו הצעיר בקטלונית חופזת ושוטפת "אני מבקש שלושה מתנדבים". ידי הזאטוטים מונפות אל-על בהתלהבות. כולם ששים להתנדב.
לאחר שנבחרו שלושה בני מזל, הוא שולף מן הסלסלה שלושה מוצרי מזון ומצייד את בני שיחו הצעירים במקלונים שטוחים כמו אלה שהרופא משתמש בהם לבדיקת הגרון, ומבקש מהם לטעום ולומר לחבריהם מהו מוצר המזון. הילד הידען במיוחד שנבחר בין המתנדבים מודיע לאחר שטעם מן האבקה הלבנה שמדובר בסוכר. "האומנם, זה סוכר?" שואל המדריך ומכניס אף הוא מקלון משלו לטעום בעצמו. "יאק!" הוא מעווה את פניו. "לא, זה לא סוכר. חשוב לזכור.." הוא אומר למאזיניו הצעירים, "שסוכר מופק מקני סוכר ואלה הגיעו לאירופה הרבה יותר מאוחר רק עם גילוי אמריקה. אם כך, חברים, מהי האבקה הלבנה?" מלח? נשמעים ניחושים בקהל. "נכון מאוד זהו מלח. והאחרים?" שמן זית, ודבש מאשרים הילדים המתנדבים. המדריך ממשיך להסביר לשם מה שימשו מוצרי המזון ואיזו חשיבות אדירה היתה, למשל, למלח בשימור של מוצרי בשר.

אני חושב לעצמי, כמה בני מזל הם הילדים הללו שיגדלו לאהוב את ההיסטוריה שלהם, לכבד אותה, אולי אפילו ללמוד ממנה כדי להימנע מלחזור על טעויות הדורות הקודמים... אילו רק היה לי אז בגילם מדריך כזה... אני מהרהר בעצב בהחמצה הגדולה של נעורי שלי, ושוב עולה בעיני רוחי דמותו הגלותית של אותו צ"א מבית הספר התיכון.

האימפריה הרומית סבלה מהפכים רציניים ושינויים במהלך המאות השלישית והרביעית. הגבולות הפכו בלתי בטוחים והיו משברים חברתיים וכלכליים חוזרים ונשנים. נצרות, דת מונותאיסטית חדשה ממקור יהודי, המירה אמונות מסורתיות, תחילה סבלו אנשי הכת החדשה דיכוי אך החל משנת 313 הכשיר הקיסר קונסטנטין את הדת ומצוותיה והנצרות הפכה לאחר זמן לדת המדינה על-ידי תאודוסיוס I. האירגון ההייררכי המוצק של הנצרות הפך את הכנסייה לאחד מעמודי התווך העיקריים של האימפריה המקרטעת. כאן ניתן לראות שיחזורים של אגני הטבלה לנצרות. המתקן כאמור, גדול במיוחד יחסית לקערית המוכרת כיום בכנסיות וזאת מפני שמרבית המוטבלים לנצרות באותה תקופה היו בוגרים. כמה עממים גרמניים התיישבו בתוך תחום האימפריה, שהתמוטטה לבסוף בשנת 476.
הוויזיגותים
שנדדו לתוך היספניה, הקימו את בירתם בטולדו.

בשנת 711, נחתו צבאות מוסלמיים-ברברים קטנים, תוך שהם מכניעים חיש קל את הממלכות הוויזיגותיות של המלך רודריק (רודריגו בספרדית) וחצי האי האיברי עבר לשלטונה של החליפות האומאיית (מדמשק). חברה חדשה נולדה בתחומו של דאר אל איסלם: אל-אנדלוס (אנדלוסיה). בשנת 929 הפכה קורדובה מרכז החליפות האומאיית שהוכרזה על-ידי עבד אל רחמן השלישי.יש אומרים שאל-אנדלוס הפכה הכוח התרבותי והכלכלי החשוב ביותר באירופה. כך, בדיוק ניתן לתת את הדעת על התפתחותה של השפה הספרדית, שמקורה כאמור מן הלטינית הגבוהה אולם כתוצאה משלטונם הממושך של הערבים והיחשפות לצלילים הגרוניים, ירשה בנוסף לאוצר מילים ערבי עשיר גם את צליל ה-ח` ואת התנועות הקשות המוגדרות כל-כך, מה שכל-כך מזכיר את העברית. השטחים בגבולה העליון של אל-אנדלוס, שכונו אל-תגר ואי-אולה, אף שהשתייכו לקהילה (האיסלאמית)הכלכלית דתית שהשתרעה, למעשה, עד לעבר גבול הודו במשך למעלה מ- 400 שנה, היו מרוחקים ממרכז העצבים הפוליטי דתי ובשל כך לא קלטה הלשון הקטלונית את הצלילים הגרוניים כמו הספרדית ותנועותיה גליות הרבה יותר ורכות ואוצר המילים שלה מקורו בלטינית העממית, של חיל המצב הרומי שהופקד לשמור על הפרובינציה. הערבים הביאו לקטלוניה שיטות מתקדמות (יחסית לאותה תקופה) של עיבוד קרקע והשקיה. ניתן לראות דגם של משאבת מים בצורת גלגל שהונע על-ידי בהמה ועליו נקשרו כדים לשאיבת המים והטלתם לתוך תעלות ושלחים להשקיית השטח באמצעות הצפה.

בין המאות השמינית והעשירית היה לכנסיה הקתולית תפקיד נכבד של המרה לנצרות. כנסיית הכפר הפכה להיות הסביבה החברתית הבסיסית לקהילות החקלאיות. המנזרים עשו רבות להפצת התרבות. מבנים דתיים הובילו את התפתחות האומנות הרומית ולכנסיה נשמר תפקיד ייחודי בשמירת החוק והסדר. על גבי שלט מואר קבוע תצלום עכשוי מוגדל של הרובע הגותי בברצלונה, ובמרכזו הקתדרלה שלו, כשעליו קו שחור עבה המבהיר את גבולות העיר ועד היכן השתרעה אותה תקופה. ניתן לראות שם גם צורות שונות של עיצוב מנזרים. בין יתר המוצגים גם שיחזור מעניין של ביתו של סנדלר, אשר שימש לא רק כבית למגורים אלא גם כסדנת האומן שלו. הכלים שעל השולחן כל-כך נקיים וחדשים. סדר מופתי במטבח והמדרגות המובילות לקומה העליונה מצוחצחות. אף לא רמז לכמות הזוהמה, הבלאגן, צווחות הילדים זבי החוטם, הזבובים והחרקים בכל מקום.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×