8 ימים של ספארי בטנזניה, גיבוש משפחתי קשוח

תמונה ראשית עבור: 8 ימים של ספארי בטנזניה, גיבוש משפחתי קשוח - תמונת קאבר
עדר פילות בטרנגירי

לפני 8 שנים היינו בטנזניה, ולאחר טיפוס על הקילימנג'רו נסענו גם לספארי של 4 ימים. מאז היה לי חלום, לחזור לספארי יחד עם כל המשפחה. ועכשיו סוף סוף הגשמנו את החלום. משפחה של זוג הורים, שלוש בנות ובן זוגה של אחת מהן – טווח הגילאים שלנו הוא 22-58.

יצאנו ל 8 ימים בטנזניה, מתוכם 7 של ספארי.

את הטיול ארגנו בעזרת TeamKilimanjro, לאחר הנסיון המאוד מוצלח שהיה לנו איתם בנסיעה הקודמת. לאחר התכתבות של כמה שבועות עם נציגת החברה (אותה אחת שהתכתבתי איתה גם פעם קודמת :)) הגענו לתוכנית שנראתה מושלמת ומותאמת לצרכינו.

מרגע שיצאנו משדה התעופה קילימנג'רו (שעה וחצי בערך מארושה, העיר הגדולה באזור) ועד הרגע שחזרנו אליו 8 ימים מאוחר יותר, הצוות של TeamKilimanjro דאגו לכל צרכינו, טיפלו בנו, עשו כל מה שנדרש כדי שהטיול יהיה מוצלח.

את Innocent, המדריך-נהג שלנו פגשנו בארושה. הוא המתין לנו בלודג' כשהגענו, דאג לצ'ק אין, שהכל בסדר… לאחר מכן לקח אותנו לסיור מודרך בעיר, ובערב למסעדה במקום מקסים, שבה פינקו אותנו היטב.

למחרת יצאנו לספארי. נסיעה של כשלוש שעות הביאה אותנו לשערי פארק טרנגירי.

בספארי בטנזניה צריך לקחת בחשבון שהנסיעות אל ובין הפארקים ארוכות. לפעמים מאוד ארוכות. יש כביש סלול רק בין ערים גדולות ולעיתים עד קרוב לפארק הלאומי. רוב הנסיעות היו בדרכי עפר מטלטלות. מארושה רוב הדרך היתה סלולה, אך בסוף כדי להכנס לפארק ירדנו לדרך עפר.

מבחינתנו, גם הנסיעה בדרכים (סלולות או לא) היתה חוויתית ומעניינת מאוד. להתבונן בחיים שמתרחשים מסביב, במסאי עם העדרים שלהם, בכפרים, בשווקים, הכל נראה לנו מעניין והעביר את הזמן בנסיעה בקלות.

אחרי פגישה ראשונה עם חווית הספארי המופלאה בטרנגירי, נסענו בדרך רחבה ומסודרת (דרך עפר מטלטלת , אבל נחשבת כביש ראשי לכל דבר. אינוסנט שם חגורת בטיחות...) ללילה ראשון במה שנקרא tented camp. סוג של לודג' שבנוי מתפזורת של חדרים / אוהלים, מרוחקים מספיק זה מזה עם הפרדה של צמחיה שמאפשרת פרטיות מלאה וחיבור לחוויה של לינה בטבע. כל חדר כזה עשוי למעשה מאוהל גדול, על רצפת בטון, מעוצב נחמד, מיטות נוחות, מקלחת ושירותים מרוווחים מאוד. על כל מיטה חיכתה לנו שמיכה מגולגלת בצורת לב עם פרח :), היה משהו משעשע וחמוד מאוד בצורת הלינה הזו (חזרנו לעוד אחד בסגנון הזה 4 ימים אחר כך) . אהבנו!

בתחילת התכנון חשבנו ללון בקמפינג, אך מאחר ונסענו באמצע אפריל, סוף העונה הגשומה, החלטנו לא לקחת סיכון וללון בלודג'ים. החלטה שהתבררה כנבונה. היו 3 לילות של גשם רצוף כל הלילה. לא רוצה לדמיין אפילו איך זה לישון באוהל על הקרקע, טוב ככל שיהיה, כאשר כל הלילה יורד גשם… החלטנו לנסוע בתקופה הזו, על אף שזו לא עונת התיירות באזור (גשום אמרנו...) לאור הידיעה שהעדרים הגדולים עדיין נמצאים בסרנגטי טנזניה, וגם המחשבה המרגשת על כך שזה זמן קצר אחרי עונת ההמלטות ונזכה לראות המון עגלים / סייחים / תינוקות של כל בעלי החיים. וזה אכן היה מופלא. כל הימים היו בהירים ויפים לכל אורך הטיול. ראינו עדרים גדולים, לעיתים עד קצה שדה הראיה, עם המוני “תינוקות”. המוני סוגים של בעלי חיים, גם הגדולים (פילים, ג'ירפות, היפו, קרנף אחד!, בופלו) גם ה”רגילים” (זברות, גנו, 5 סוגים שונים של אנטילופות), טורפים (אריות, לאופרדים, צבועים וכו') כמה סוגים של קופים, המוני ציפורים נהדרות, לטאות, צבים, ובטח עוד שאני לא זוכרת כרגע. אין מילים לתאר את עוצמת החוויה שנוצרת מהקרבה אל בעלי החיים בטבע, בעולם שלהם. וכל כך מקרוב בדרך כלל. רק לעיתים רחוקות נעזרנו במשקפת, לרוב החיות היו “ממש פה”, כמעט במרחק נגיעה, או במרחק של כמה מטרים עד כמה עשרות מטרים. זה כל כך מרגש, מפעים, שהחשש שהיה לי שאולי 7 ימי ספארי רצופים זה יהיה יותר מדי התבדה כליל. היינו מוכנים לעוד.

לא אפרט כל יום לחוד. כל אחד יבנה את המסלול שלו בהתאם לנטיות ליבו. אנחנו בקשנו הרבה ספארי, מעט מפגש עם האנשים, ולשלב הליכה ככל האפשר. התוכנית היתה לבקר במהלך השבוע הזה בחמישה פארקים לאומיים: טרנגירי, סרנגטי, נגורונוגורו, אגם מניירה, ופארק ארושה, ולבקר אצל הבושמנים והמסאי. (התוכנית שלנו מצורפת בסוף).

פרט ל tented camp נהנינו גם מלינה בשני לודג'ים של רשת SOPA: בסרנגטי ובנגורונגורו. אלו ממש בתי מלון נהדרים. חדרים ענקיים מאוד נוחים, משקיפים על נוף מהמם. בנויים בתוך הספארי ללא כל גדר, כך שבעלי החיים מתקרבים. להתעורר בבוקר ולהשקיף מהחלון על גיראפות, לפגוש קוף שבא לגנוב את הסוכר מהחדר (הם יודעים להבחין בין שקיות הסוכר לכל השאר, גנבו רק את אלו!), להרגיש ממש חלק מהטבע הזה. בלילה יש ליווי של איש צוות במעבר מהמבנה הראשי (לובי, חדר אוכל וכו') לחדרים וחזרה, כדי לצמצם בהלה אם נתקלים באיזה בעל חיים שעובר במקרה באזור. יש בריכת שחיה, אוכל מהיותר טובים שאכלנו בטנזניה (התייחסות לאוכל בהמשך).

הדבר הכי חשוב שקיבלנו ב SOPA LODGE היה שירות רפואי מצויין. בתנו הצעירה חטפה זיהום בדרכי העיכול, משהו חזק ורע. שלשולים, הקאות, חום גבוה – כל החבילה. היה לנו מזל גדול משתי בחינות: שהיא חטפה את זה כשהיינו במקום שיכול היה להגיש סיוע ממשי מקצועי, ושהיא היחידה. לא יכולה להתחיל לדמיין מה היה אם כמה מאיתנו היו חולים יחד שם. ב SOPA יש רופא מקומי. וכך קיבלנו טיפול מעולה, שכלל אינפוזיה, תרופות, והרבה תשומת לב ודאגה. הכל כלול במחיר. במעבר מסרנגטי לנגורונגורו המידע עבר וחיכו לנו עם כל מה שצריך. למרות הטיפול הבסיסי הטוב שקיבלה המצב החמיר, ולאחר התייעצות עם רופא של “הראל” החלטנו שאין ברירה אלא לפנות לטיפול בבית חולים. אני נסעתי עם בתי לבית החולים, ושאר המשפחה המשיכה בספארי בנגורונגורו. המלון דאג לנו להסעה, ורופא המלון ליווה אותנו לבית החולים, שהיה הפתעה גמורה לטובה. בית חולים FAME בעיר KARATU, התברר כמקום נקי, מסודר, עם צוות מקצועי מצויין, ותנאים טובים ממה שהיינו מקבלים בארץ. אחרי תהליך קבלה מהיר בתי היתה מחוברת לאינפוזיה, קבלה נוזלים ואנטיביוטיקה, תרופה להרגעת ההקאות, והשיפור ניכר די מהר. הם עשו בדיקות מעבדה ובררו מה בדיוק הסיפור, התאימו את הטיפול הדרוש. היא אושפזה בחדר לבדה, כל דבר שבקשנו מיד קיבל מענה. (זו הזדמנות לשבח גם את חברת הביטוח הראל, שליוו אותנו טלפונית במהלך כל הסיפור, ובסוף גם שילמו ישירות לבית החולים כשהשתחררנו. ) הרופא מ NGORONGORO SOPA LODGE נשאר איתנו עד שראה את תוצאות המעבדה ואישר את הטיפול שקיבלה. למחרת התקשר לשאול מה שלומה, וכשחזרנו הביתה קיבלתי ממנו מייל ששואל לשלומה. כל כך לא מובן מאליו.

עוד יום מישהו מאיתנו נשאר איתה בבית החולים, ושאר המשפחה המשיכה לטייל. בסוף אספנו את השניים מבית החולים, ושמנו פעמינו חזרה לארושה.

לקינוח, ביום האחרון טיילנו בפארק לאומי קטן ומקסים – ארושה. קרוב מאוד לעיר, מציע מגוון בעלי חיים עשיר, וגם אפשרות לספארי בהליכה שהיה פשוט נפלא. מומלץ מאוד! אפשר לעשות טיולי רגלי בין שעה וחצי לבין כמה שעות במרחבי הפארק, ומשם גם היציאה לטיפוס על הר מרו. כייף גדול לראות את בעלי החיים ממש בנוף הפתוח. זה פארק עם מעט מאוד טורפים, ולכן אפשר לסייר רגלית (המדריך לוקח איתו רובה אויר למקרה ש...) וגם בעלי החיים מאוד שלווים. יש גם אגם גדול יפהפה עם המוני פלמנגו. עונג.

אם אתם אוהבי לכת, ורוצים לחלץ עצמות ולא רק לשבת בג'יפ כל היום, גילינו יש אפשרות לסיור רגלי גם בטרנגירי, ושבפארק של אגם מניירה יש טיול על גשרים תלויים בין צמרות העצים, משהו כמו 40 דקות הליכה. הסתבר לנו שאת כל הדברים האלו צריך לתאם מראש. אם אתם מגיעים וה”פרמיט” שלכם לא כולל את זה מאוד מסובך לשנות את התוכנית, אם בכלל. גם בגלל הביורוקרטיה שלהם, וגם בגלל התוכנית המלאה מאוד שכל שינוי בה דורש אחר כך עוד תיאומים ושינויים.

הביורוקרטיה כבדה. כל דבר עובר 3-4 ידיים. זה מתחיל מתהליך המעבר בשדה התעופה, שבו נדרשים למלא טופס עם הרבה פרטים, ואז נגשים לחלון שבו משלמים 50$ תמורת הויזה. מקבלים קבלה ומוסרים אותה בחלון אחר. אחר כך מישהו לוקח את הדרכון, מצלם אתכם, מבקש טביעת אצבעות. מעביר לאיש הבא. ובסוף מקבלים את הדרכון עם ויזה לכניסה… גם בכניסה לפארק לאומי: המדריך הולך לסדר את הרשיון לכניסה. חוזר אחרי איזה 10-15 דקות. יש פארקים שכולם נדרשים לכתוב את פרטיהם בספר מבקרים (כולל מין, תאריך לידה, ועוד פרטים שלא ברור מה הם יעשו איתם, אם בכלל). ואז מתקדמים עם הג'יפ שני מטר, ומישהו נוסף בודק את הרשיון. אוה…

והבטחתי התייחסות לאוכל: ב SOPA היה אוכל טעים יותר, וגם ב OUTPOST LODGE בארושה. שם יש מסעדה שנדמה לי נתנה את האוכל הטעים ביותר. בכל המקומות ארוחות הבוקר היו טובות: מטגנים אילו ביצים שתרצו, יש לחמים, עגבניה ומלפפון פרוסים, נקניק וגבינה צהובה, ומיני תבשילים של פטריות / תפ”א או משהו כזה. יש מקומות שהגישו גם פנקייק, היו מיכלים של 2-5 סוגים של דגני בוקר, לפעמים גם דייסה. ותמיד מגוון של כמה פירות. לצהריים לוקחים lunch box לדרך. במקומות היותר טובים שאלו אותנו מה נרצה מתוך מבחר סנדויצים, ובנוסף שמו בכל קופסה כל מני חטיפים, ממתק, עוגה, שתיה, ופרי. במקומות הפחות טובים היו בקופסה 2-3 סוגים של כל מני דברים מטוגנים, עוף צלוי עטוף בנייר כסף, ושוב החטיפים / ממתקים / שתיה. לא משהו לכתוב עליו הביתה, אבל אפשרי. וארוחות הערב היו בלודג'ים, ורמתן השתנתה ממקום למקום. נראה שבכל המקומות יש מאמץ גדול להכין אוכל מערבי, ללא הצלחה ממשית. האוכל “בסדר”. אכיל. לא מלהיב. מאחר ואנחנו קבוצה עם איפיונים לא פשוטים בדרישות למזון (אחת צמחונית, אחת טבעונית, שתיים אוכלות נטול גלוטן וסוכר, ועוד שניים אוכלי כל) זה היה אפילו קצת יותר מאתגר. לקחנו מהבית הרבה פריכיות כוסמת, קופסאות שימורים קטנטנות של קטניות וטונה, טחינה, הרבה אגוזים, וחבילות של ערמונים קלויים. זה מאוד עזר. מים היו בג'יפ ללא הגבלה, בארוחות בלודג'ים הוספנו תמיד שתיה אחרת, בירות, לעיתים יין. בקיצור, אפשר להסתדר, לא הסתובבנו רעבים, אבל זה לא היי-לייט בטיול הזה.

לסיום: הנה התוכנית שלנו, עם כמה הערות בדיעבד:

יום 1: הסעה משדה התעופה לארושה. סיור מודרך בעיר. לינה Outpost Lodge

יום 2: נסיעה מארושה לטרנגירי, ספארי. (מקסים! שמורה נהדרת. יש בה אפשרות למסלולי הליכה. צריך לתכנן מראש.) אחה”צ נסיעה ל Tindiga Tented Camp ב Lake Eyasi (זו נסיעה מאוד ארוכה. אם היו לנו פחות ימים, הייתי מוותרת על זה: גם מקום הלינה עם האוכל הכי גרוע שהיה לנו, וגם תוספת של הרבה שעות נסיעה לא קלות).

יום 3: ביקור בשבט בושמנים, (הסבר על אורח החיים, ירי בחץ וקשת, סיור ליקוט שורשים, אם רוצים אפשר גם לצאת איתם לצייד. ויתרנו. היה מאוד מעניין. ) אחר הצהריים נסיעה לסרנגטי דרך אזור השימור של הנגורונגורו. (נסיעה מאוד ארוכה, כמעט כולה בדרכי עפר קופצניות. חלק מהדרך נסיעת ספארי, רואים הרבה חיות). לינה ב Serengeti Sopa lodge

יום 4: יום מלא בשמורת סרנגטי. לינה ב Serengeti Sopa lodge. (מושלם! גם הספארי וגם המלון.)

יום 5: חצי יום ספארי בסרנגטי. (אי אפשר לשבוע מהיופי, ממגוון הנופים, מבעלי החיים). אחר הצהריים מעבר לשפת מכתש נגורונגורו. לינה ב Ngorongoro Sopa Lodge. (הלודג' הכי הכי הכי שהיינו בו. לו הייתי יודעת מראש, הייתי מתכננת את הטיול כך שיתאפשרו לנו שני לילות פה, כולל זמן מנוחה. לשבת על שפת הבריכה מול הנוף הזה – אלוהי. )

יום 6: יום מלא במכתש נגורונגורו. (נהדר. נהדר. קטן אבל שווה אפילו יומיים) אחר הצהריים מעבר לאגם מניירה. לינה ב Migunga Tented camp. (יופי של לודג' אוהלים, אוכל טוב יחסית, חצר נהדרת מלאה קופים, ציפורים ועוד חיות בלתי מזוהות).

יום 7: בוקר מלא בשמורת אגם מניירה (עוד פארק נהדר. מדהים איך הנופים משתנים מפארק לפארק. יש כאן מסלול סולמות חבלים בין צמרות, צריך לתכנן מראש לעשות את זה). אחר הצהריים ביקור בכפר מסאי מסורתי Maasai Boma, מפגש עם אורח החיים המסורתי של שבט המסאי (בסופו של דבר לא מימשנו, כי הזמן “התבזבז” על נסיעה לבית החולים ושחרור. גם שם מחכים הרבה למכתב השיחרור :)), נסיעה לארושה. לינה ב Outpost Lodge.

יום 8: יציאה מוקדמת לספארי בשמורת ארושה, כולל טיול רגלי. (איזה יופי! השמורה מקסימה, בעלי חיים שלויים בהמוניהם, אגם יפהפה מלא פלמינקו). משם הסעה לשדה התעופה. בדרך עצירה במלון למקלחת והתארגנות (לא הספקנו. התארגנו בשדה...)

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של דגנית פב?

‹ הפוסט הקודם
חמישה ימים של עונג בפראג
חמישה ימים של עונג בפראג
מתוך הבלוג של דגנית פב
16-05-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של דגנית פב »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×