תקוו שהטייס מרוכז: 8 שדות תעופה במקומות הזויים במיוחד

גם מטיילים ותיקים תמיד מרגישים את הלחץ הזה בחזה בכל פעם שהמטוס ממריא או נוחת. על אחת כמה וכמה כשמדובר במסלול טיסה שעובר על צלע הר, על חוף הים (או ממש מעליו), דרך הכביש או בתוך עמק. השאלה היחידה היא: האם לנחות בעיניים פקוחות (כדי ליהנות מהנוף ומהחוויה המיוחדת) או בעיניים עצומות (כי הסוף אולי קרב)? הכוונה היא לנוסעים, לא לטייס, כמובן
אביטל ישראל - מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: תקוו שהטייס מרוכז: 8 שדות תעופה במקומות הזויים במיוחד
מסלול הנחיתה בגיברלטר. צילום: אביטל ישראל

באמצע הכביש: הבינלאומי בגיברלטר

כמעט כל מי שמטייל בדרום ספרד מקדיש יום ביקור גם למובלעת הבריטית הקטנה, גיברלטר. אם חציתם את הגבול ברגל, הדבר הראשון שתתקלו בו, אחרי שתחתימו את הדרכון ותלכו לאורך הכביש הראשי – הוא מסלול הנחיתה של המטוסים. אם הגעתם באוטו – הדבר הראשון שתתקלו בו הוא פקק, מאותה הסיבה בדיוק.

מסלול הנחיתה של גיברלטר חוצה את הכביש הראשי, המוביל החוצה ופנימה מהמובלעת, מה שאומר שבכל פעם שמטוס ממריא או נוחת – התנועה נעצרת לגמרי (כי בינינו, בתחרות בין האוטו השכור שלכם למטוס שמתכנן לנחות או להמריא – אף אחד לא רוצה לנסות לנצח. וגם יש רמזור ומחסום המונעים מעבר).

שדה התעופה הקטן נבנה במהלך מלחמת העולם השנייה, בחלק היחיד השטוח בגיברלטר – בין צוק הסלע המפורסם והעיירה. במקור, הוא נבנה לצרכים צבאיים, ועד היום יש בו בסיס של חיל האוויר הבריטי, אך מדי יום יש בו מספר טיסות מסחריות לבריטניה וממנה.

התנועה נעצרת כדי לאפשר נחיתה:

על צלע ההר: הבינלאומי בקורשבל, צרפת

מהי הדרך הטובה ביותר להיכנס לאווירה של אחד מאתרי הסקי היוקרתיים בצרפת, מאשר לנחות ממש בתוכו? ועוד על מדרון סקי? בשדה התעופה קורשבל תוכלו לעשות משהו דומה מאוד לזה – רק הפוך. הטייסים צריכים לנווט אל מסלול הנחיתה, שבאורך כ-520 מטר (!) ועם שיפוע מטורף של כ-18.5% (!!) ולמעשה לנחות כלפי מעלה (!!!) עד לעצירה מוחלטת. אה, וכל זה נעשה בין פסגות האלפים, בגובה כ-1,830 מטרים.

על מנת להמריא, צריך לגלוש במורד המדרון עד שהמסלול נגמר והמטוס פשוט מוצא את עצמו באוויר (מטוסים קטנים במיוחד אפילו לא צריכים להפעיל את המנוע) והטייס האומלל נאלץ להימנע ככל יכולתו מהתנגשות באחד ההרים האימתניים שבסביבה. אם זה מנחם אתכם, הטייסים שמגיעים לפה צריכים לעבור הכשרה מיוחדת ולקבל רישיון ייעודי לטיסה הזו. חוצמיזה, יש להם תמריץ לא למות והם בטח מקבלים על זה הרבה כסף. אז אתם בידיים טובות.

תראו איזו יפה הדרך עד הנחיתה המבעיתה:

ועוד באותו ההקשר: שדה התעופה לוקלה בנפאל עובד על עיקרון דומה, רק שהוא גבוה יותר (כ-2,800 מטרים), קצר יותר (450 מטרים) ומסתיים בצוק תלול יותר, בין הרי ההימלאיה (ובנפאל, במקום באתר סקי יוקרתי). למרות זאת, הוא שדה התעופה הפנים-ארצי העמוס ביותר במדינה, שכן הוא השער לאוורסט, ובתקופות עמוסות יש בו 50 טיסות מבעיתות (אבל יפות מאוד!) ביום.

מעל חוף הים: פרינסס ג'וליאנה בסן מארטן

שדה התעופה הזה הוא עוד אחד מההזויים ביותר בעולם, בגלל מיקומו הכל כך קרוב לחוף הים ולכביש. במילים אחרות, יכול להיות שאתם נהנים משכשוך או שיזוף על החוף הקריבי היפהפה, כשפתאום השמש מוסתרת לגמרי על ידי מטוס שממריא או נוחת בגובה 10-20 מטרים בלבד מעליכם! מצד אחד, זה רועש, מפחיד ומוזר, ומצד שני – חובבי המטוסים ייהנו מאוד מהמחזה, בעיקר אם מצפים לזה.

המטוסים טסים מעל החוף, חוצים את הכביש (אז משאיות ומכוניות גדולות צריכות להיזהר לא להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון) ועוברים מעל גדר, לפני שמגיעים למסלול המיוחל והלא-קטן (2,400 מטרים, כיאה לאחד משדות התעופה העמוסים בקאריביים המזרחיים). אם אתם מחובבי הז'אנר – הצטיידו באטמי אוזניים ובואו לצפות במטוסים, אם לא – תנסו לא להיבהל (ואולי הצטיידו באטמים גם אתם).

וכן, זו גם אטרקציה תיירותית:

בין ההרים: Toncontin בטגוסיגלפה, הונדורס

שדה התעופה הבינלאומי של טגוסיגלפה, בירת הונדורס, מאפשר נחיתות והמראות בכיוון אחד בלבד, אז לעתים מצטברת בו מעט תנועה. מסלול הנחיתה, שבאורך של כ-1,869 מטרים, נמצא בתוך עמק יפהפה המוקף בהרים, וגודלו מאפשר למטוסים גדולים לנחות בו גם. במקור, כששדה התעופה נפתח בשנת 1934 הוא היה מוקף מכל עבריו בהרים ובגבעות, אבל כעבור 60 שנה ותאונות רבות, אחת הגבעות שוטחה, ולכן זהו הכיוון היחיד שבו אפשר לנחות או להמריא. למרות זאת, זהו עדיין אחד משדות התעופה המסוכנים בעולם, אבל לפחות הנוף מסביב עוצר נשימה.

אנשים עומדים על הגבעה ומצלמים. כי לטוס כל כך קרוב לגבעה זה לא מספיק מפחיד:

על חוף הים: בארה, סקוטלנד

אמנם זהו לא שדה תעופה פופולארי או סואן במיוחד, אבל תודו שלא ציפיתם שמכל העולם דווקא בסקוטלנד יהיה שדה תעופה על חוף הים. אז באי המבודד הזה, שנמצא לא רחוק מהחוף המערבי של סקוטלנד, יש מעל 1,000 טיסות בשנה, וכולן נוחתות וממריאות על רצועת החוף הרחבה שבו. כלומר, יורדים מהמטוס היישר אל תוך החול והאוויר המלוח של הים (ששניהם ככל הנראה לא מועילים כל כך למערכות של המטוס). אבל כל תנועת המטוסים הזו מתרחשת אך ורק בשעות השפל, שכן בגאות המסלול כולו נמצא מתחת למים והאזור הופך למוקד משיכה לגולשי גלים ולמחפשי צדפות.

הנחיתה ממש על החוף. בסקוטלנד. צפו:

מעבר לאי: מדירה בפורטוגל

האי הקטן מדירה, שנמצא לא רחוק מחופי פורטוגל, כלל בעבר מסלול נחיתה צנוע, באורך כ-1,600 מטרים. בגלל שרוב תושבי האי מתפרנסים בעיקר מעסקי התיירות, עלה הצורך להאריך אותו, על מנת לאפשר נחיתה של טיסות מסחריות. טוב, זה והעובדה שמעל 100 אנשים נהרגו בתאונות טיסה במסלול הקצרצר לאורך השנים.

אז מה עושים כאשר האי קטן מדי בשביל מסלול נחיתה באורך נורמלי? חושבים מחוץ לקופסה ובונים מסלול בתוך המים, כמובן. התוספת למסלול, המאריכה אותו בכק"מ, מתנשאת לגובה 70 מטר מעל פני המים ונתמכת בכ-200 עמודים. אל תדאגו, ה"גשר" הזה בטוח לחלוטין, ואפילו זכה במספר פרסי עיצוב ואדריכלות.

זה נראה מגניב, אבל זה בטח די מפחיד למי שנמצא שם:

בתוך הכרך: Congonhas בסאו פאולו, ברזיל

שדה התעופה הגדול בסאו פאולו נבנה ב-1936 ובמהלך השנים העיר פשוט צמחה סביבו. כיום, שדה התעופה נמצא ממש במרכז העיר העצומה (14 מיליון תושבים), כשמונה ק"מ מהדאון טאון, מה שיעיל ונוח למי שנוחת או ממריא משם, אבל פחות נחמד לאנשים הגרים סביבו.

זה גם פחות נחמד לטייסים, שצריכים לנווט בין גורדי השחקים והמגדלים הממוקמים קצת-קרוב-מדי אליו (אבל מספיק רחוקים בשביל שלא יהוו סכנה ממשית). בונוס: מי שאוהב לצפות בהמראות ונחיתות ייהנה מאוד מאינספור נקודות התצפית שנמצאות במגדלים הנ"ל.

מהמרחק הזה זה דווקא לא נראה נורא:

על הקרח באנטרקטיקה

שדה התעופה באנטרקטיקה אינו שדה תעופה מסחרי, אבל הוא כל כך ייחודי ושונה, שהיה צריך להכלל ברשימה הזו: ה-Ice Runway הוא אחד משלושת המסלולים המשמשים להעברת ציוד לתחנת המחקר McMurdo וכשמו כן הוא: מסלול קרח. מדובר בשטח קרח גדול ומתוחזק היטב, שמאפשר נחיתה (או המראה) של כלי טייס בכל גודל. עם זאת, צריך לשים לב למשקל המטוס, כדי שלא ייווצר מצב שהוא ייתקע בשלג או ישבור את הקרח. בהתאם, ברגע שהמסלול מתחיל להיסדק (עקב שימוש יתר או משקל עודף) – נותנים לו "לנוח" ומתחזקים אותו מחדש. בינתיים מעבירים את המטוסים לאחד משני המסלולים האחרים – ה"נורמליים" (אלה שלא עשויים מקרח).

נחיתה על הקרח. כי בעצם אין שום דבר אחר באזור. צפו:

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×