Elfin Lakes hike

Elfin Lakes הם צמד אגמים קטנים שיושבים בנוף מופלא בצד הדרומי של הפארק המחוזי Garibaldi, קרוב מאוד לעיירה Squamish. בגלל הנוחות היחסית של ההגעה אליהם והיופי של המקום הם מאוד פופולריים, בעיקר בקרב המקומיים – כמעט בכל עונות השנה.

הגעה:

ה- trail head למסלול שיוצא אל האגמים נמצא בקצה Mamquam Road – כביש שמתחיל בעיירה Squamish כדרך סלולה והופך אח”כ לכביש עפר שעולה ביער, כ- 16 ק”מ נסיעה מה- sea to sky hwy.

אין תחבורה ציבורית. צריך להגיע ברכב.

אורך המסלול:

11 ק”מ לכיוון אחד.

הפרשי גבהים:

כ- 600 מ'.

תוואי:

שביל נוח – כל הזמן!

מתחיל כדרך ג'יפים, בהמשך שביל הליכה “אמיתי” (סינגל) ואח”כ שוב שביל עפר רחב.

דרגת קושי:

בהתאם לסעיפים האחרונים – המסלול מדורג כקל. אין אף קטע תלול או מסובך להליכה.

משך זמן:

אפשר לעשות את המסלול ביום אחד – 22 ק”מ בסה”כ. הליכה הלוך-חזור ללא עצירות תיקח כ- 6 עד 8 שעות. אבל בד”כ לנים לצד האגמים ועושים מסלולים נוספים שיוצאים משם.

סימון:

מצוין! אין אפשרות לטעות.

לינה:

יש לצד האגם בקתה לא קטנה וגם משטחי עץ להקמת אוהל.

בבקתה יש מקום ל- 33 אנשים, בדרגשי שינה. חלק מהדרגשים הם זוגיים וחלק – ליחידים. אין אפשרות, נכון ליולי 2015, להזמין מקום בבקתה ולכן ההמלצה הרישמית היא להביא אוהל. אבל באמצע שבוע בד”כ אין בעיה. כשאנחנו היינו שם (כאמור – ביולי) הבקתה היתה כמעט ריקה.

הלינה בבקתה היא בקומה השנייה. בקומה הראשונה יש מטבח נוח (עם גז לבישול ומעט כלי מטבח – אבל אל תיבנו על זה!) ואיזור ישיבה/אכילה. יש שתי מרפסות – בכניסה לבקתה ובקומת השינה. הנוף נפלא!

עלות הלינה בבקתה היא 15 דולר קנדי לאדם ובאוהל 10 דולר (נכון ליולי 2015). ניתן לשלם במגרש החניה (הביאו סכום מדויק; שמים את הסכום במעטפה, ממלאים את הפרטים הנדרשים ולוקחים את הספח איתכם כאישור תשלום, את המעטפה משלשלים לתיבה).

לצד הבקתה ובאזור האוהלים יש שרותים כימיים.

אין מים זורמים ואין פחי אשפה.

אינפורמציה עדכנית לגבי לינה:

http://www.env.gov.bc.ca/bcparks/explore/parkpgs/garibaldi/

דובים:

יש אוכלוסיה משמעותית של דובים שחורים שחיה באיזור והסימנים להמצאות דובים בשטח הם רבים ובולטים, גם אם לא תזכו בעצמכם לראות דוב.

בצמוד ל- cooking shelter אשר באתר הקמפינג, לצד האגם הקטן, יש שני מוטות לתליית שקי מזון. אם אינכם מצוידים ב- bear canister (דוגמת ה- bear vault שלנו) – הקפידו לתלות את כל המזון שהבאתם איתכם כמו גם מוצרי היגיינה (משחת שיניים, קרם הגנה וכו').

תליית המזון תגן עליו גם מפני מכרסמים.

מים:

מסננים/מטהרים מים מהאגם הקטן שמשמש לשתייה בלבד (הרחצה בו היא אסורה!).

מזג אוויר / עונה:

המסלול פופולרי בקרב המקומיים כל השנה כאשר בחורף לנים בד”כ בבקתה וצריך ציוד מתאים כדי להגיע אליה (נעלי שלג, מגלשיים, ביגוד מתאים וכו').

אינפורמציה נוספת:

http://www.outdoorvancouver.ca/elfin-lakes-trail-hike/

http://squamishhiatus.com/squamishhikes/elfin-lakes.html

http://www.vancouvertrails.com/trails/elfin-lakes/

-

המסלול שלנו:

ביום ד' חמים וצלול של סוף יולי, חנינו, אחי ואני, את הרכב במגרש החנייה בקצה Mamquam Road. לפני שהעמסנו תרמילים והתחלנו ללכת שילמנו עבור permits ליומיים של לינת שטח (באמצעות self registration forms שנמצאים במגרש החנייה). את סיפחי אישור התשלום לקחנו איתנו וב- 10:30 בערך יצאנו לדרך.

-

בחמשת הק”מ הראשונים, עד לבקתת Red Heather (שאינה משמשת לשינה אלה כמחסה יום בלבד), השביל הוא בעצם כביש עפר רחב המתפתל בעלייה מתונה בתוך יער. כניסת רכבים, פרט אולי לרכבי השמורה, אסורה – כך שאינכם צפויים להיתקל בכאלו. לעומת זאת – זהו מסלול פופולרי בקרב רוכבי אופניים – וכאלו פגשנו לא מעט, בעיקר בדרך חזרה.

-

פעמיים או שלוש היער נפתח מעט ומאפשר הצצה חטופה למטה – לכיוון מערב – אל המפרץ היפה של העיירה Squamish ואל הצ'יף המפורסם – צוק גרניט אדיר המזדקר למעלה מ- 700מ' מעל לעיירה. ביתר הזמן היער צפוף ואין נוף.

פה ושם אנחנו חולפים על פני שיחי berries ממינים שונים אבל הפירות שאנחנו מוצאים, ברובם, עדיין לא בשלים למאכל. מזג האוויר בימים הבאים צפוי להיות שימשי וחם וגל מבטיח לי שבעוד יומיים כשניהיה בדרך למטה – חלק מהפירות כבר יהיו מוכנים לאכילה.

מעט לפני שאנחנו מגיעים לבקתה אנחנו פוגשים על השביל סימן ראשון להמצאות דובים בשטח – בצורת ערימת גללים סגולה גדולה ממש באמצע הדרך. לפי מה שקראתי, האחו סביב Red Heather הוא אחד המקומות בהם יש סיכוי גבוה לפגוש דובים…

-

בסביבות 11:40 אנחנו נכנסים לבקתה המזמינה.

הבקתה משמשת כמחסה חרום בימי החורף ויש במרכזה אח וגם ערימה של גיזעי עצים כרותים המוכנים לשימוש כמו גם ספסלים ושולחנות לישיבה. עוד ניתן למצוא בבקתה מפה טופוגרפית של האיזור ומעט חומר מצולם וכתוב. מעבר לכך, היא מוקפת חלונות שמשקיפים אל הנוף ובהחלט נעים מאוד לנוח בה.

ישבנו, גל ואני, בתוך הבקתה כחצי שעה כשאנו מנשנשים trail mix, משקיפים אל האחו היפה שבחוץ, נחים ומפללים לבואו של דוב… העיתוי נראה לנו מושלם למפגש עם דוב – כשאנחנו מוגנים בתוך הבקתה. אבל אף דוב לא מצא לנכון להופיע.

בסופו של דבר, עזבנו את הבקתה והמשכנו לעלות בשביל.

מעט אחרי הבקתה השביל מתפצל: רוכבי אופניים מתבקשים להמשיך בדרך העפר הרחבה (הפיצול הימני) בעוד שהולכי הרגל מופנים לשביל הליכה צר (שמאלה).

סוף-סוף אנחנו צועדים על שביל הליכה “אמיתי” וגם הנוף מכאן והלאה הוא פתוח וממש נפלא! מכל הכיוונים כמעט, ניצבים מולנו הרים גבוהים, שקודקודי רבים מהם מכוסים שלג ויערות ירוקים-כהים למרגלותיהם. היערות מנוקדים בקרחות יער מוריקות פה ושם ומעל – הכחול היפה של השמים…

משני צידי השביל, שעובר ביער דליל, במקטע שאחרי הבקתה אנחנו מוצאים שיחי blackberries עמוסי פרי בשל ואנחנו מתקדמים תוך ליקוט ואכילה, בהנאה רבה.

שתי מטיילות שפגשנו למחרת אחה”צ באתר הקמפינג הסמוך לאגמים, נתקלו, בדרכן למעלה, בקטע הזה בדוב שהיו עסוק, כמונו, בליקוט ואכילה. הוא נמלט, לשמחתן, ברגע שהבחין בהן אבל כדאי לשמור על עירנות כאן, למרות שלל הפיתויים…

אחרי זמן לא רב, שביל ההליכה ושביל האופניים שוב מתאחדים והדרך רחבה יותר ומאובקת – אבל הנוף ממשיך לפצות – בגדול!

ב- 13:40 בערך אנחנו מגיעים אל האגמים – שהם קטנים אבל יפים, ומוצאים לצידם משטחי אוהל נוחים שממוקמים על מדרון וכל אחד מהם משקיף לנוף נפלא:

ככל שאנחנו לומדים את האתר יותר – תוך שוטטות בו, אנחנו יותר ויותר מתלהבים מהמיקום ומהתכנון המצוין של המקום.

אני, שהבאתי איתי את האוהל החדש לגמרי שלי – Tarptent Moment DW – והמסלול הזה הוא, בין היתר, גם test run לאוהל מבחינתי, בוחרת לי פלטפורמה ומקימה עליה את הבית הקטן והחמוד שלי – שנראה טוב על הרקע הנפלא של ההרים שממול :)

גל מחליט לישון בבקתה הנוחה והוא “מסמן לו טריטוריה” על אחד מדרגשי השינה.

מכיון שהגענו באמצע שבוע, לפני סופ”ש ארוך של חג כלשהוא, לא היתה לנו שום בעיה למצוא משטח אוהל פנוי (היו עוד 3 או 4 אוהלים באותו ערב באתר) וגם הבקתה היתה כמעט ריקה (פרט לאחי, לנו בה עוד 2 אנשים באותו לילה!). בסופי שבוע הסיפור, לפי מה שהבנו, הוא אחר וכדאי לצאת לדרך מוקדם כדי לתפוס מקום.

כשאנחנו מסיימים להתארגן אנחנו לוקחים איתנו תרמיל קטן ויוצאים למסלול הליכה קצר.

כ- 2.5 ק”מ בשביל נוח ומשולט, בעלייה מתונה רוב הזמן ורק קטע תלול לא ארוך לסיום, מובילים אותנו לאוכף (השביל נקרא ומשולט “Saddle”) בין ה- Gargoyles (תצורות סלע מעניינות) ל- Columnar Peak.

אנחנו יושבים בפינה מוצלת בראש המדרון שעה ארוכה, אוכלים cliff bars, משוחחים ומשקיפים על הנוף. יש מכאן נקודת מבט טובה מאוד ל- Garibaldi Mountain, אל הקרחון ש”מקשט” אותו ואל Diamond Head. בדרך חזרה, באותו שביל, אנחנו מנשנשים קצת אוכמניות.

המסלול הנחמד – כ- 5 ק”מ הלוך ושוב – לקח לנו כשעתיים עד שעתיים וחצי, כולל הפסקה של כחצי שעה או ¾ שעה למעלה.

-

עם החזרה לאתר הקמפינג אנחנו ממהרים אל האגם הגדול (מבין השניים) ונהנים מרחצה ואפילו שחייה. זה יום חם והמים קרירים אבל לא קרים מידי לרחצה ארוכה.

בערב, כרגיל, אנחנו מבלים בעיקר ב- cooking shelter (יש בחוץ זבובונים מעצבנים שמבריחים אותנו פנימה). שותים תה, מכינים ואוכלים ארוחת ערב, קוראים, כותבים ומשוחחים עם יתר המטיילים.

נעים לשבת בתוך המבנה ולצפות בצבעים שמשתנים בחוץ כשהלילה מחליף את היום.

-

הלילה היה חמים ולמחרת היה צפוי יום חם במיוחד. מאחר שתכננו מסלול די ארוך ליום זה, רצינו לצאת לדרך מוקדם (או בעיקר – אני רציתי לצאת מוקדם...). אבל בסופו של דבר הצלחנו לסיים את התארגנות הבוקר ולהתחיל הליכה רק לקראת השעה 9.

היום בתוכנית: הליכה ל- Mamquam Lake ועלייה ל – Opal Cone בדרך חזרה.

התחלנו ללכת, באותו שביל היוצא מאתר הקמפינג בו יצאנו אתמול ל- Saddle. אחרי כקילומטר וחצי הליכה, מגיעים לנקודת פיצול משולטת. ישר / שמאלה – ל- Saddle, ימינה – ל- Opal Cone ול- Mamquam Lake. ע”פ השילוט, המרחק מנק' זו אל האגם הוא 9.5 ק”מ (כלומר: כ- 11 ק”מ מ- Elfin Lakes ל- Mamquam Lake בסה”כ).

-

השביל מזגזג, עולה ויורד לסרוגין, די במתינות, למשך זמן מה – והוא לעיתים קרובות מוצל, עם עצים משני הצדדים ושיחים רבים. עד שאנחנו מגיעים לעמק צר שבתחתיתו זורם נהר. אנחנו יורדים לתחתית העמק וחוצים את הנהר על פני גשר חדש שהוקם במקום ממש לאחרונה – לאחר שהקודם קרס. המים של הנהר – מי קרחונים – הם אפורים והם זורמים בשצף-קצף.

מצידו השני של העמק השביל משתנה – נעשה פראי וחשוף מאוד וצחיח. אין כמעט עצים או שיחים ורק מעט מאוד צמחים נמוכים מכסים פה ושם את הקרקע שהיא אפורה מאוד, מאובקת. זה עולם של קרחונים נסוגים (מאוד!) שפעולתם ניכרת בכל פינה – בעיקר בצורת ערמות של עפר קרחוני מכל עבר. זה גם תוואי שטח מאוד לא יציב – עם סימנים של מפולות חול וסלעים ושבילים שמתפוררים.

ב- background הנוף הוא יפה ומרשים עד מאוד – עם אותן פסגות הרריות ששלג פזור בקודקודיהן, אבל בקירבה המידית של השביל, יש הרגשה של מקום שאין בו חיים…

וביום הזה גם חם מאוד, השמש יוקדת – ולא קל ללכת כך בלי טיפה של צל.

-

אחרי כ- 5 ק”מ הליכה, אנחנו מגיעים שוב לנק' של פיצול. השביל שמטפס ל- Opal Cone פונה פה שמאלה. אנחנו מתעלמים מהפיצול וממשיכים הלאה ומהר מאוד מבחינים בצד שמאל, הרחק מהשביל, באגם בצבע תכול-חלבי, באמצע “ערימות העפר”. האגם הזה הוא Lava Lake והוא יפיפה! מהפנט ממש (יש למעשה צמד אגמים אבל האגם השני, שהוא קטן יותר וגבוה יותר, כמעט לא ניתן להבחנה מהשביל הזה).

אנחנו חולפים ע”פ האגם וממשיכים בדרך המאובקת. עולים קצת, יורדים קצת – באותו נוף “מדברי”/”קרחוני-נסוג” וחסר חיים עד שאנו מגיעים לעוד עמק, ושוב חוצים נהר קרחוני שוצף ע”פ גשר. יש פה כמה אגמונים קטנים / אגני מים בתוך השטח היבש ויש צמחייה מדברים/אלפינית יפה סביבם. בהחלט תוואי שטח מעניין – אבל השמש מתישה אותי ואני מתה כבר להגיע לצל.

פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מעל יער כשאגם כחול גדול ויפה – הוא אגם Mamquam – בתחתיתו והרים גבוהים שקרחון “תלוי” בקודקודם מצידו השני. המראה מרשים מאוד ואחרי הליכה ארוכה “במדבר-המוות” – גם מרענן מאוד.

ההליכה במקטע הזה – במורד היער המוביל לאגם – היא תענוג צרוף!

שביל ההליכה הנוח מתפתל בירידה בתוך יער מחטני בצבע ירוק-כהה, סוף-סוף יש הרבה צל אבל היער לא צפוף מידי ולכן יש נוף מדהים אל ההרים מכוסי הקרחון מהצד השני ואל האגם עצמו. ועם לא די ביופי שעכשיו מקיף אותנו – מקרוב ומרחוק – השביל “מפוצץ” משני צידיו בשיחי אוכמניות עמוסי פרי!

עד שאנחנו מגיעים לחופי האגם, הידיים שלנו כבר מוכתמות בציבעי סגול-כחול :)

בקטע היער שמעל לאגם, אנחנו פוגשים בשני rangers. הללו מספרים לנו שאתר הקמפינג (בסיסי וקטנטן – רק 3 משטחים להקמת אוהל) שהיה לחוף האגם – נסגר (באופן קבוע). גם בגלל פעילות מוגברת של דובים והחשש לקונפליקט מסוכן בינן לבין המטיילים, וגם בגלל שהתברר שהמקום קדוש לילידים… אתר חלופי, כך הם “מבטיחים” לנו – יבנה בקרוב בקטע שסמוך לאגמונים, לאחור לצד השביל.

ממש על שפת האגם, אנחנו נתקלים בעדות מובהקת לנוכחות של דובים בשטח בצורת טביעות רגל בולטות, גדולות מאוד וכנראה טריות למדי, של דוב:

התכנית שלנו הייתה לנוח פה ליד האגם, לשכשך במים (שהם קרים, אבל ביום חם שכזה לא קרים מידי לרחצה), לאכול ולנוח. אבל נחיל ענק של יתושים מציקים לא עוזב אותנו לנפשנו. אנחנו בורחים משם, בצער, אחרי טבילה קצרה ומספר נסיונות למצוא פינה נעימה לנוח בה.

-

אנחנו עושים את המנוחה שלנו במעלה השביל, בין העצים ושיחי האוכמניות. גל עוצם קצת עיניים ואני מנצלת את הזמן למלא את הבטן עוד קצת... ואח”כ יוצאים לדרך בחזרה במעלה השביל הנעים שמתפתל לו ביער.

כל כך הציקו לנו היתושים ליד האגם עד כי עזבנו אותו בלי לחדש את מאגרי המים המידלדלים שלנו. ומיד כשאנו מגיחים מהיער – נעשה שוב מאוד-מאוד חם. אנחנו ממהרים אל הנהר הקרחוני השוצף שחוצה את העמק הצחיח שעל פניו חלפנו בדרך לכאן. כפי שאופייני לנהרות כאלו המים לבנים-אפורים ועמוסי חלקיקים. אבל בדרך למטה, הבחנתי בפלג צלול שמצטרף לנהר מעט למעלה, כמה עשרות מטרים בודדים מגשר הברזל שעליו השביל. אנחנו ניגשים אל הפלג הנעים ומסננים ממנו מים. שותים ומרטיבים את החולצות, השיער, הפנים. המים קפואים והם מרעננים מאוד ונותנים לנו כח להמשיך ללכת.

אנחנו הולכים בקצב מהיר, חולפים ע”פ Lava Lake ומגיעים בחזרה לנקודת הפיצול עם השביל שמטפס ל- Opal Cone. הפעם אנחנו בוחרים בפיצול ומתחילים מיד בטיפוס על ערימת העפר שהולכת ונעשית צרה, עם drop משמעותי משני הצדדים. זו הליכה מהנה מאוד עם נוף נפלא הרחק אל ההרים שמקיפים את Mamquam Lake, עם הקרחון שתלוי עליהם, כאשר ממש מקרוב – מתחת לשביל – שוכב לו בשטח ה”מת” אגם Lava היפה, כשהפעם גם “אחיו” הקטן – שהוא בצורת לב – מופיע. באופן מפתיע, על “ערימת העפר” הצרה צומחים פרחים רבים – מה שעושה את השביל הזה למהנה אף יותר.

אבל די במהרה אנחנו מגיעים לקצה השביל. מכאן והלאה, כדי לעלות לפסגה, ל- Opal Cone, יש לטפס, בדרך-לא-דרך, על מדרון תלול מאוד ומתפורר מאוד. אני לא נהנת במיוחד מהקטע הזה… גם גל לא. אבל אנחנו מתעקשים להמשיך בתקווה ש”יהיה שווה” למעלה.

אין לנו מושג למה קוראים להר הזה Opal Cone. הוא לא נראה כמו Cone משום מקום. למעלה זו פסגה רחבה מאוד, סלעית מאוד, עם הרבה “גבעות” סלעיות ובלי peak אחד מובהק. הסתובבנו בין ערימות הסלעים למעלה כחצי שעה כשאנחנו מחפשים איזו נקודה שהנוף ממנה “מצדיק” את העלייה על הדרדרת ו… לא מצאנו. לבסוף החלטנו שדי לנו וירדנו למטה באותה דרך… בדיעבד אנחנו ממליצים לטפס על הגיבעה עד לקטע בו נגמר השביל. לטעמנו לא כדאי להמשיך בין הסלעים על המדרון שמעבר לנק' הזו.

טיול הצד הזה היה באורך של כ- 3 אולי 4 ק”מ (הלוך חזור).

מכאן יש לנו עוד כ- 5 ק”מ בחזרה אל Elfin Lakes.

בדרך אנחנו עוד מספיקים להבריח grouse עם גוזליו ונתקלים בעדות שנייה להמצאות דובים בשטח – בצורה של ערימה טרייה מאוד בצבע סגול על השביל! היא בוודאות לא הייתה שם בבוקר כשיצאנו לדרך…

בסביבות 17:30 אנחנו בחזרה ב- Elfin Lakes וממהרים להנות מרחצה מרעננת באגם.

אנחנו מבלים ערב חמים במיוחד ונחמד במיוחד באתר הקמפינג – עם חבורה מאוד נחמדה של מטיילים שהתקבצה כאן במשך היום.

יש ירח מלא וזה מדהים כמה אור עושה הירח במקום כזה. נדמה לי שאף אחד לא הדליק פנס – כדי לבשל או להסתובב במחנה או לאיזשהו צורך אחר.

כשאני נכנסת, בסביבות 11 בלילה, לאוהל שלי, שניצב לו בנוף היפה – אני צריכה למשוך את כובע הפליס מעל לעיניים כדי “לכבות” את האור וללכת לישון…

-

רק כ- 11 ק”מ קלים, בירידה מתונה על שביל מאוד נוח, מפרידים בנינו למגרש החנייה, שם ממתין לנו הרכב. אנחנו פוגשים בדרך “גדודים” של מטיילים שעולים מולנו בכיוון האגמים – זה יום שישי והיום מתחיל סופ”ש ארוך. איזה כיף לטייל באמצע השבוע, כשכל כך רגוע ושליו שם למעלה ולא צריך לרוץ לתפוס מקום.

למרות שההליכה קלילה, לוקח לנו די הרבה זמן לחזור לרכב. זה בגלל שאנחנו נעצרים שוב ושוב בדרך… כשעלינו בשביל, לפני שלושה ימים, גל הבטיח לי שכשנחזור יהיו פירות בשלים על השיחים… הבטיח וקיים!א

דגארקה

הערה: הזהירו אותנו שמגרש החנייה ב- trail head הזה ידוע לשימצה בתדירות פריצת הרכבים בו. נאמר לנו שבסופ”ש הקודם לביקורנו נפרצו בו כמעט כל הרכבים. הרכב שלנו לא נפרץ אבל אנחנו ממליצים מאוד שלא להשאיר חפצים יקרי ערך ברכב! ויש אפילו מי שממליץ להשאיר את הדלתות פתוחות… (כדי שהרכב לא ינזק אם ינסו לפרוץ אליו).

לסיכום:

לטעמנו מדובר באתר קמפינג מוצלח ביותר (מבחינת נוחות ומבחינת מיקום ונוף) ובעוד יעד מומלץ ב- Garibaldi Provincial Park.

המסלול ל- Mamquam Lake הוא נפלא אבל הוא ארוך למדי. כטיול יום עם תרמיל קל, בין שני לילות לינה ב- Elfin Lakes, הוא לא מאוד קשה – אלא אם מדובר ביום חם, כמו זה שהיה לנו (בגלל העדר צל בחלקים ארוכים). לטעמנו – למי שהמסלול כולו “גדול” עליו – שווה להגיע לפחות עד Lava Lakes ולטפס לפחות חלק מ- Opal Cone (עד לקטע הדרדרת).

בהצלחה!

vgrvgrv

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של IO.?

הפוסט הבא ›
PCT - Tahoe to Yosemite - יום 01
PCT - Tahoe to Yosemite - יום 01
מתוך הבלוג של IO.
17-10-2015
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
Garibaldi Lake hike
Garibaldi Lake hike
מתוך הבלוג של IO.
12-10-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של IO. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על בריטיש קולומביה

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי בריטיש קולומביה? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
תמונת המשתמש

קניון Farwell- בריטיש קולומביה

גדליהו מהגרעין
1
סגור
×