Garibaldi Lake hike

Garibaldi Lake הוא אגם גדול מימדים, בצבע טורקיז מרהיב. האגם מוקף תפאורה קרחונית-הררית-מיוערת והוא אחד היעדים המרכזיים בפארק המחוזי הקרוי באותו שם – בשל הקלות היחסית בהגעה אליו, מסלולי ההליכה המעולים שסביבו ובעיקר תודות ליופיו.

אל האגם מובילים מספר מסלולים. אני אתאר כאן את המסלול הקצר בינהם כמו גם את המסלולים שעשינו, אחי ואני, סביב האגם שבאתר הקמפינג שלחופו לנו, ביולי 2015, במשך שני לילות.

-

הגעה:

ה- trail head למסלול יוצא ממגרש חנייה שנמצא מעט מזרחית מה- sea-to-sky highway (כביש 99) כ- 20 ק”מ דרומית ל- Whistler Village או כ- 100 ק”מ צפונית לעיר ואנקובר.

אין תחבורה ציבורית. צריך להגיע ברכב.

אורך המסלול:

9 ק”מ לכיוון אחד (מה- trail head בדרך הישירה ביותר לאגם).

הפרשי גבהים:

כ- 900 מ'

המסלול כמעט כולו בעלייה אבל אין אף קטע מסובך או תלול. זו פשוט עלייה ארוכה ועיקשת.

תוואי:

השביל מאוד “מהונדס” ונוח לכל אורכו.

סביב לאגם עצמו אין שביל – השביל שמוביל לאגם מוביל בעצם לאתר הקמפינג ומסתיים בקצהו.

דרגת קושי:

קלה.

משך זמן:

אפשר לעשות את המסלול ביום אחד, הלוך ושוב. אפשר אפילו להאריך טיפה (ק”מ או שניים נוספים) ולחזור (לאותו מגרש חנייה) בשביל שהוא בחלקו נפרד מהמסלול הישיר ועובר דרך Taylor Meadows. אנחנו לא עשינו את המסלול המקביל ולכן לא אוכל להוסיף פרטים אבל יש אינפורמציה ברשת (גם במקורות אינפורמציה שאתן בהמשך).

מכיוון שיש שפע מסלולים מעולים אחרים סביב אגם – מומלץ מאוד להשאר ללון באתר הקמפינג שלחופו או באחד האתרים האחרים בסביבה.

העלייה לאגם (כאמור במסלול הישיר ביותר) לקחה לנו (עם תרמילים כבדים) קצת פחות מ- 3 שעות ברוטו. הירידה, באותו מסלול, לקחה קצת פחות משעתיים וחצי.

סימון:

מצוין! אין אפשרות לטעות. הצמתים משולטים היטב.

הלכנו עם מפה שקנינו בואנקובר ולא אהבתי במיוחד אבל היא בהחלט הספיקה.

לינה:

יש לצד האגם אתר קמפינג גדול שבו חלקות קמפינג מסומנות מפוזרות היטב בתוך היער. חלק מהחלקות נהנות מנוף אל האגם (אבל אין אפשרות להזמין חלקה מסוימת).

יש מספר מבני שרותים קטנים – בול-פגיעה (outhouses) שמפוזרים באתר.

אין מים זורמים (מברזים) – יש לסנן/לטהר את מי האגם.

אין פחי אשפה – קחו את כל אשר הבאתם איתכם בחזרה למטה.

יש מספר cooking shelters בסיסיים. אלו הם מבני עץ פשוטים עם גג וחלונות שקופים, גדולים. יש בהם שולחנות וספסלים ודלפק לבישול (אין אמצעי בישול, הביאו אותם איתכם). גם מיחוץ ל- shelters יש שולחנות פיקניק מועטים.

נכון ליולי 2015, עלות הלינה באוהל לאדם היא 10 דולר קנדי ללילה. את התשלום ביצענו מראש באינטרנט, הדפסנו את האישור ולקחנו אותו איתנו. לצד כל משטח קמפינג יש עמוד קטן עם מספר. יש להצמיד את אישור הלינה לעמוד של החלקה בה הקמתם את האוהל שלכם (או כדי “לתפוס” עמדה, לפני שהקמתם את האוהל, אם אתם רוצים להסתובב קצת לפני). יש קליפס מתאים – כדאי לעטוף את האישור המודפס בניילון במידה וצפוי גשם (אנחנו השתמשנו בשקית zip-lock קטנה).

נכון לזמן בו אנחנו טיילנו שם – החנייה ב- Rubble Creek parking lot הייתה בחינם. בידקו את השלטים!

ניתן לשלם עבור הפרמיט ללינה גם באמצעות מזומן במגרש החנייה. יש קופסה אליה משלשלים את הסכום המתאים אחרי שממלאים את הפרטים המתבקשים ע”ג מעטפה ותולשים ממנה את החלק שמהווה את אישור התשלום – אותו תקחו איתכם.

מכיוון שהתנאים והמחירים משתנים, כדאי לבדוק באתר הרישמי של הפארק לפני היציאה:

קמפינג ב- Garibaldi Provincial Park

קמפינג ב- Garibaldi Lake

דובים וחיות אחרות:

אתם נמצאים באיזור שהוא איזור מחייה של דובים ועליכם להתנהג בהתאם. דאגו לקרוא וללמוד על הנושא – איך להתנהג כשפוגשים דוב בשטח, איך להמנע מלהפתיע דוב, איך לאחסן את המזון שהבאתם איתכם וכו'. בוויסטלר ווילאג' במרכז המבקרים ישמחו לענות לכם על כל שאלה וכמו כן יציידו אתכם בחוברת הדרכה שאני מצאתי די מעניינת.

נכון לתאריכים בהם אנחנו טיילנו אל האגם אין, למרבה הצער, קוספאות דובים (לאכסון מזון) או מוטות תלייה ליד האגם או במגרש החנייה! זה מפתיע מאוד לנוכח הפופולריות הרבה של אתר הקמפינג ואני מקווה שזה יתוקן במהרה. אנחנו טיילנו עם bear vault / bear canister מה שנתן לנו שקט נפשי בכל הנוגע לאכסון מזון. האנשים האחרים (והיו כאלו רבים) שלנו באתר ביחד איתנו תלו – כמתבקש – את המזון שלהם בבקתות הבישול ע”ג חבל שהיה תלוי בסמוך לתקרה בדיוק לצורך זה. למרבה הצער, ושוב – למרבה ההפתעה, לנוכח המיקום – ה”מתקן” הזה כשל לחלוטין כאשר עכברים הצליחו להתגבר על דיסקיות שחוברו אל החבל משני הצדדים בדיוק כדי למנוע ממכרסמים להגיע אל המזון... התוצאה היתה קריעה של כל השקיות והתיקים! כשהגענו בבוקר אל ה- shelter מצאנו שרידי מזון ביחד עם קרעי בד, נייר וניילון מפוזרים על הריצפה. אחי ואני, שהיינו היחידים עם bear box, היינו גם היחידים שכל מזונם שרד את הלילה...

צריך לתת את הדעת לא רק להמצאותם של דובים אלא גם לבעלי חיים - מכרסמים וגם מיני ציפורים –שמחפשים את האוכל שלכם ומגלים תעוזה כמו גם זריזות רבה. אין להניח אוכל מחוץ ל- shelter ללא השגחה צמודה אפילו לשנייה. באחד הערבים, ישבתי על ספסל סמוך לאגם וקראתי ספר או כתבתי ביומן תוך שאני מנשנשת trail mix משקית. לרגע הנחתי את השקית, ממש לצידי, אולי כדי להפוך דף. צ'יפמאנק “חצוף” היה רחוק סנטימטר מלחטוף את השקית אלמלא ערנותו של אחי שהזהיר אותי ממש בשנייה האחרונה… אין לי כמובן שום בעיה לחלוק את המזון שלי – בוודאי לא עם יצור כל כך חביב, אלמלא הייתי יודעת עד כמה התנהגות כזו – האכלה של חיות בר – היא לא נכונה ומזיקה לאותו “חבר”.

מים:

אין באתר הקמפינג מים זורמים לרחצה או לשתייה. מסננים/מטהרים מים מהאגם. בשביל שמוליך אל האגם אין מקורות לאיסוף מים – קחו מים לדרך.

מזג אוויר / עונה:

המסלול מתאים בעיקר לקיץ.

פחות או יותר מאי/יוני עד ספטמבר/אוקטובר.

אם אתם מצויידים בציוד חורף ראוי (כולל נעלי שלג) ויודעים להשתמש בו – הרי שהמסלול עביר אפילו בעונת החורף. אני לא יודעת עד כמה זה רלוונטי עבור המטייל הישראלי ה”ממוצע”.

בכל מקרה יש להיות מוכנים תמיד לתנאים של לגשם וקור – גם באוגוסט.

-

המסלול שלנו:

אחרי שהשלמנו את הירידה מאגם Wedgemount וחזרנו אל הרכב שהמתין לנו במגרש החנייה, עשינו את דרכנו, בנסיעה דרומה על כביש 99, ל- Cheakamus שם עצרנו בהוסטל לאסוף את התרמיל הקטן שלנו, ובו בין היתר אוכל לשלושה ימים נוספים בשטח. לאחר מכן המשכנו בנסיעה דרומה.

מגרש החנייה ב- Rubble Creek היה די מלא ואנחנו היינו טיפה מודאגים שאתר הקמפינג לחופי אגם Garibaldi יהיה מלא. ארזנו מחדש את התרמילים, כשאנחנו ממלאים את ה- bear canister שלנו באספקה, ומיהרנו לצאת לדרך. השעה היתה בערך 12 בצהרים.

מזג האוויר היה מעונן, אפילו מעט אפרורי, והטמפרטורות די מושלמות להליכה.

המסלול מטפס ביער מחטני בשביל מצוין שמזגזג על המדרון בשורה של switchbacks ששוברים את השיפוע במידה די נוחה.

בניגוד ליער בו נמצא המסלול לאגם Wedgemount, היער כאן הוא יבש ודי חד-גוני ופחות מעניין, לפחות מבחינת הצומח.

אני נשאתי בתרמיל שלי את ה- bear box שהיה מלא באוכל לשנינו לשלושה ימים ומכיוון שגל היה אחראי על המזון לימים האלו – סחבתי לפחות ק”ג וחצי או שניים מיותרים של מזון… כמינימליסטית (או לפחות כמי שמאוד משתדלת להיות כזו), די התעצבנתי על אח שלי שדחף ברגע האחרון כ”כ הרבה אוכל מיותר לתרמיל, הרי “מישהו” צריך לסחוב את זה… ובגלל שאנחנו ב”ארץ של דובים”, אי אפשר היה להתחרט למטה ולהשאיר את האוכל המיותר ברכב. בתכלס, לא ממש היתה סיבה לעצבנות הקלה שתקפה אותי… זה לא שהוא עשה את זה בכוונה, מה גם שאני התעקשתי לשאת את כל המזון – בתור הכנה למשקלים שאצטרך לשאת בהמשך הקיץ. אבל אחרי לילה בלי שינה בבקתה הקטנה ב- Wedge… סליחה גלוש שהתעצבנתי קצת!

בכל אופן, למרות שהמסלול אינו קשה, מדובר בעלייה, ועם תרמיל שהרגיש לי פתאום כבר נורא, אחרי לילה כמעט בלי שינה ו- 7 ק”מ הליכה שכבר היו מאחורינו הבוקר, לא היה לי קל.

אח שלי, שפחות התקשה בקטע הזה, התגלה כהלך מאוד סבלני – לאורך הטיול בכלל, לא רק כאן. וכך עלינו באטיות יחסית, כשאנחנו עוצרים מידי פעם, מנשנשים trail mix או cliff bar, מתבוננים בחי (יש הרבה מאוד סנאים וצ'יפמאנקס ביער כמו גם מספר מיני ציפורים לדוגמת ה- blue jay הסקרן) ובצומח וסתם מרבים בשיחה.

-

אחרי כ- 6 ק”מ של עלייה, מגיעים לנקודת פיצול (משולטת). השביל השמאלי (בכיוון צפון-מזרח) מוביל ל- Taylor Meadows (כ- 1.8 ק”מ לאתר הקמפינג שם) ואח”כ ממשיך ל- Garibaldi Lake (בסה”כ קצת יותר מ- 3 ק”מ מנק' הפיצול לאגם בדרך הזו). השביל הימני (דרום-מזרח) יקח אתכם בדרך הקצרה – כ- 3 ק”מ מפה לאתר הקמפינג אשר לחופי האגם.

אנחנו, שרצינו מאוד ללון על שפת האגם (אין אפשרות להזמין מקום) – בחרנו בדרך הקצרה.

השביל פה מתמתן וחולף על פני שני אגמים קטנים, הראשון נקרא Barrier Lake והשני – Lesser Garibaldi Lake – שהוא מדהים ביופיו. אני התקוממתי על השימוש במילה “Lesser”, שיש לה משמעות מקטינה / ממעיטה בערך, בשם של אגם יפה כל כך – והנושא הפך ל”בדיחה פנימית” שלנו כשאנו מעבירים, בהזדמנויות שונות לאורך כל השהות שלי בקנדה, ביקורת על “תרבות השמות” (של אלמנטים בטבע – הרים, אגמים, בעלי חיים וכו') הקנדיים וממציאים להם שמות “ראויים” יותר משלנו. הינה – הצלחנו למצוא פגם “משמעותי” במדינה הזו!

בהמשך ישנה עוד נקודת פיצול וגם פה השביל המתפצל שמאלה מוליך ל- Taylor Meadows (כ- 1.5 ק”מ מכאן). כאשר הקמפינג הממוקם לשפת האגם מלא (הבנו שזה קורה לעיתים קרובות בסופי שבוע בקיץ) אתר הקמפינג באחו הזה משמש כאלטרנטיבה מועדפת (והוא הקרוב ביותר).

עוד קצת הליכה ביער, בשיפוע שהוא שוב טיפה יותר משמעותי, והשביל מגיע לנהר השוצף שמנקז את מימיו של Garibaldi Lake. האגם מוקף הרים מכל הכיוונים וזוהי נקודת הגישה היחידה אליו.

חצינו את הנהר על גבי גשר עץ ודקות לאחר מכן הגחנו מהיער. מי האגם מציצים פה ושם מבין העצים במאות המטרים האחרונים, לפני ההגעה אל האגם, אבל סוף-סוף האגם מתגלה במלוא הדרו.

הגענו בסביבות השעה 3 אחה”צ.

אתר הקמפינג כאן מונה 50 חלקות ע”פ הנתונים הרישמיים. אולם החלקותמפוזרות היטב ביער וההרגשה היא של אתר קטן בהרבה. רוב החלקות נהנות ממידה רבה של פרטיות וחלק מהן (אם כי לא הרבה) משקיפות לנוף יפה.

מכיוון שהתחלנו ללכת בשעה מאוחרת יחסית, כבר לא נמצאה לנו חלקה פנויה שמשקיפה אל המים. לאחר שיטוט די ארוך בשבילי המחנה, כשאנחנו “משפרים עמדות” (כלומר: “זורקים” את הציוד שלנו בחלקה פנויה, וממשיכים לשוטט ולתור אחרי עמדה שתמצא חן בעיננו יותר), התמקמנו לבסוף בחלקה גדולה, שטוחה ונסתרת מהעין שהיתה מרוחקת יחסית מהמים ומהמבנים הציבוריים (שרותים ו- cooking shelter). היה לנו שם גזע עץ ששכב על הקרקע – והיה נוח כספסל והיינו מוגנים היטב מפני רוח. זו היתה בהחלט חלקה נוחה ומוצלחת והתרשמנו שרוב החלקות באתר הזה, גם אם אין להן נוף, הן כאלו.

-

נדמה לי שבסביבות השעה ארבע, ניגשנו סוף-סןף לשפת האגם לרחצה מתבקשת – אחרי שאתמול לנו ב- Wedgemount ווויתרנו על רחצה שם באגם הקפוא.

גל מיהר לקפוץ למים בבגד ים והצהיר ש… “לא קר”. הורדתי את הבגדים העליונים ונכנסתי בהיסוס, עם סנדלים, למים הצלולים. בדקה הראשונה היה לי קפוא וקצת ”נתקעתי”. אבל אחרי כמה דקות שאני עומדת רועדת כשהמים מגיעים לי בקושי עד הברכיים החלטתי להיות אמיצה כמו אחי הצעיר ופשוט קפצתי פנימה. דקה אח”כ הגוף כבר התרגל לקור וההרגשה היתה נפלאה.

אחרי הרחצה מיהרנו להתייבש וללבוש בגדים חמים. את אחה”צ והערב בילינו סביב האגם – בהליכה לכל פינה במתחם, קריאת ספר, כתיבה ביומן ושיחה. יש הרבה ספסלים שמפוזרים בשטח המחנה והנוף הוא יפה מכל פינה.

כשנהיה מאוחר, וקר יותר, ישבנו ב- cooking shelter, שם פגשנו עוד מטיילים, אכלנו והחלפנו חוויות וטיפים – על ציוד, מסלולים וכו'. ערב אופייני ומוצלח מאוד לסיכום של יום מהנה ביותר.

שוב לא ישנתי הרבה בלילה, למרות התנאים הנוחים יחסית באוהל הזוגי שלנו. אבל לפחות לא היה לי קר ואיכשהו הגיע, סוף-סוף, הבוקר.

קצת אחרי 9, אחרי ששתינו קפה ואכלנו את מנת הדייסה היומית שלנו, יצאנו, עם תרמיל קל, לכיוון Panorama Ridge.

אני אקדים ואציין שמדובר באחד המסלולים היפים ביותר שעשיתי בחיים! אני ממליצה עליו בכל פה.

המרחק מאתר הקמפינג שלנו לנק' התצפית בראש הרכס הוא כ- 7.5 ק”מ (כיוון אחד, כלומר: כ- 15 ק”מ הלוך ושוב בדרך הקצרה). ביחד עם העלייה לאגם גריבלדי, מדובר בלמעלה מ- 30 ק”מ הליכה (ובהפרשי גובה לא זניחים) – כלומר: לא אפשרי לרובנו כמסלול של יום אחד.

לכן, כמעט כל המטיילים באחד המסלולים ל- Panorama Ridge לנים באחד מאתרי הקמפינג בסביבה.

ישנם שלושה אתרי קמפינג מהם מובילים שבילים מצוינים ל- Panorama Ridge:

  1. אתר הקמפינג “שלנו” – Garibaldi Lake campground.
  2. אתר הקמפינג שב- Taylor Meadows (עליו כבר כתבתי למעלה). השביל ממנו לרכס פנורמה משותף בחלקו הגדול למסלול בו אנו הלכנו מהקמפ שלנו.
  3. אתר קמפינג של Helm Creek שממוקם צפונית ל- Panorama Ridge ועליו תוכלו לקרוא כאן:
    Helm Creek. אנחנו לא טיילנו באזור, כך שלא אוכל לתת פרטים נוספים.

תכנון הטיול האולטימטיבי באיזור, לטעמי, משלב בין אגם גריבלדי (מדרום ל- Panorama Ridge) ל- Helm Creek ואגם Cheakamus בצד הצפוני תוך הליכה דרך Black Tusk, עליו אכתוב בהמשך, ו- Panorama Ridge – בניהם. אבל – בגלל העדר תחבורה ציבורית וקושי להגיע ל- trail heads ללא רכב – קשה מאוד לתכנן מסלול שאינו חוזר לאותה נקודה ללא שימוש בשני רכבים. לכן, אנחנו, כמו מטיילים רבים אחרים שפגשנו, מוותרים על אחד ה”צדדים”. במקרה שלנו – בחרנו באגם גריבלדי – אבל מכל מה שבררנו אגם Cheakamus שווה ביותר גם הוא! אני זכיתי לראות את האגם הזה מלמעלה כאשר טיילתי במסלול “high note” מ- Whistler (מסלול יום מומלץ ביותר!) – הוא יפיפה!

-

בכל מקרה, יצאנו לדרך במזג אוויר שימשי, צלול ומושלם.

אחרי כברת דרך קצרה בה עולים ביער מהאגם, השביל מתאזן כמעט והוא קליל ופתוח ומדהים ביופיו. ההליכה היא באחו עשבוני וירוק (כטבעם של אחו-ים), עם מקטעים שהם מיוערים חלקית בנוף שהוא מלהיב ומעניין ממש כל הזמן. חולפים ע”פ מספר אגמים, לצד או מעבר למספר פלגים צלולים ומרעננים כשהסביבה הקרובה פרחונית מאוד. עם העלייה בגובה, שהיא כאמור מתונה מאוד רוב הזמן, מופיע מאחור אגם גריבלדי ומלפנים/משמאל – Black Tusk המופלא. מי שביקר באיזור וויסטלר מכיר את ההר הזה שלראשו צוק שחור בעל צורה בולטת לעין שהפכה אותו לנק' ציון מוכרת. מהכיוון הזה – מורדות ההר הם יפיפיים ומעניינים – בצבעי חום-אדמדם-ירוק-אפור – עם כיסי שלג קטנטנים.

זהו באמת מסלול שהוא חגיגה ללב ולעין!

הלכנו בינות לפרחים כשאנו פשוט מוקסמים.

-

בדרך חולפים ע”פ שלושה-ארבעה פיצלוי שביל משולטים היטב (נדמה לי ששניים מובילים ל- Taylor Meadows, אחד ל- Black Tusk והאחרון ל- Helm Creek).

אחרי הפיצול האחרון – זה שמגיע מצפון, מ- Helm Creek, השביל מתחיל לטפס בחדות רבה יותר לכיוון Panorama Ridge שכבר בולט ממול. תוואי השטח כאן חשוף וסלעי בהרבה – והוא הולך ונעשה כזה יותר ויותר (יותר סלעי, יותר תלול) כשגם מספר קרחונים צצים ומקשטים את ה- background.

Black Tusk – עכשיו לאחור – ממשיך להיות אלמנט נוף מרהיב שמושך את העין – ומהצד השני הכחול-המהפנט של אגם גריבלדי הוא השולט בנוף, אף שיש מרכיבים נוספים בולטים בשטח, פרט לשניים האלו.

-

אחרי קטע אחרון תלול וסלעי (לא ארוך, לא יותר מידי מסובך) – הגענו למעלה.

על הנוף מלמעלה כתבתי ביומן שלי בערב: “לא נורמלי”, וזה כנראה די נכון. רק משם תוכלו לקבל פרספקטיבה טובה באמת על אגם גריבלדי והשטח שמקיף אותו.

-

למרות שנק' התצפית בראש הרכס היא גבעה קטנה, עגולה ו”מובהקת” – אפשר, וכדאי! – לטייל גם הלאה על הרכס. מכיוון שהאגם ענק – הליכה לאורך הרכס (בשביל שמתחיל ברור ואח”כ הוא די מאולתר) תאפשר לכם להנות מזוויות נוף שונות ומאלמנטים נוספים – לא רק אל האגם, גם אל הקרחונים והפסגות שמקיפים את הרכס – מכל הכיוונים.

אחרי שהסתובבנו שעה ארוכה למעלה, וישבנו קצת לנוח, לנשנש trail mix ולהנות מהנוף – התחלנו לרדת, באותה דרך בה באנו.

-

הכוונה שלנו בבוקר היתה להמשיך לטייל קצת צפונה – לכיוון Helm Creek ורק אח”כ להסתובב ולהתחיל לחזור. אבל לגל כאבה הברך והירידה מ- Panorama Ridge, אף שלא היתה קשה, לא עשתה לו טוב. החלטנו שיותר הגיוני לחזור ישר לקמפ שלנו וכשהגענו לפיצול הראשון פנינו שמאלה (דרומה) בשביל שחוזר ל- Garibaldi Lake.

אבל בפיצול הבא, גל עודד אותי מאוד, להמשיך לבד – לכיוון Black Tusk. בד”כ, אני לא אוהבת להשאיר אדם קצת פצוע, בשטח לבד. בטח לא כשמדובר באח הקטן שלי… אבל גל גר בואנקובר ויוכל להגיע לכאן בקלות שוב, אני גרה בתל אביב ולא מזדמן לי “לקפוץ” כל שנה או קרוב לכך. בנוסף, המרחק בחזרה לאוהל שלנו הוא קטן (כ- 2.5 ק”מ מנק' הפיצול לשביל שעולה ל- Black Tusk) והדרך – אחרי שירדנו בקטע התלול מ- Panorama Ridge, היא שוב די שטוחה וקלילה. גל הבטיח לי שהמצב שלו לא כזה חמור והוא יהיה בסדר…

וכך נפרדנו לנו כשגל ממשיך בירידה בחזרה לאגם, ואני – מתחילה בעלייה אל ההר.

השביל שמוליך מנק' הפיצול הזו ל- Black Tusk הוא באורך של כ- 3.5 ק”מ (בכיוון אחד; כלומר: 7 ק”מ בסה”כ, כי הרי צריך גם לחזור… ;). הוא מתחיל מיד לטפס – באותו נוף מופלא שמאפיין, כנראה, את כל השבילים באיזור – עם תצפית לאחור לאגם גריבלדי וכמה פלגי מים רעננים ופרפרים ופרחים…

שוב, כמו במקרה של המסלול ל- Panorama Ridge, מדובר במרחק מצטבר גדול כמסלול של יום אחד - אפשרי רק למטיילים חזקים (אם כי מדובר במרחק קצר יותר, בהשוואה למסלול לרכס – אם מתחילים ומסיימים ב- Rubble Creek). לכן, רוב ההולכים את המסלול, לנים באחד מאתרי הקמפינג שציינתי למעלה.

-

הלכתי לי בשביל לבד, בהנאה גדולה מאוד, כשאני מקפידה לשיר בקול בכל פעם שאני מתקרבת לצמחייה שמסתירה אותי מהעין. זה לא שאני נהנת להקשיב לעצמי שרה – תאמינו לי, זו לא חוויה מהנה בכלל… – זו פשוט אחת ההמלצות המקובלות כשהולכים ב- bear country: להשמיע קול, כדי להודיע לדובים “אני כאן, לא צריך להבהל ולתקוף”. זו המלצה שאימצתי באדיקות בכל מהלך הטיול שלי ב- British Columbia ואח”כ גם בקליפורניה ואולי אני לא צריכה להתפלא שבכל הימים שלי בשטח לא ראיתי אפילו לא חצי דוב...

השביל חולף ע”פ מפולת סלעים ענקית כשהוא הולך ונעשה תלול יותר ויותר וגם סלעי וחשוף יותר.

לבסוף מגיעים לאיזור סלעי מאוד על צלע ההר שם מסתיים המסלול ה”רישמי”. יש שלט גדול שמזהיר מפני עלייה הלאה בגלל ריבוי של מפולות סלעים.

ליד השלט הזה פגשתי בזוג מטיילים – גבר ואישה - קנדים נחמדים שהגיעו מלמעלה. כמקובל במסלולים שכאלו עצרנו לדבר והחלפנו חוויות מסלולים ודעות. הם ציידו אותי בעצות לגבי מקטע העלייה האחרון (מסתבר שהמשך השביל הוא לא זה שנראה מלמטה – אע”פ שתוך כדי הליכה, זה די ברור) שהוא בהחלט לא קל או פשוט ועודדו אותי מאוד – בשלב זה העלייה כבר הייתה קשה, בשיפוע משמעותי ואני כבר אחרי די הרבה קילומטרים של הליכה ועלייה לרכס אחד. לא מידי התקשתי אבל עדיין – מאוד הערכתי את מילות העידוד שלהם.

וכך, בכוחות “מחוזקים”, התעלמתי אף אני מהשלט (שהוא בחזקת כסת”ח ללא ספק) ועשיתי את דרכי, על שיברי האבנים ובינות לסלעים – בקטע האחרון – על צלע ההר התלול מאוד עכשיו – עד שמצאתי את עצמי, בקצה הדקיק של הרכס, עם תהום משני הצדדים – ממש מתחת לצוק השחור שבקצה ההר.

אפשר להרחיק עוד טיפה, בשני הכיוונים, ממש על ה”הידרה” הסילעית וצרה עד מאוד ומטפסי סלעים “אמיתיים” אף מסוגלים להגיע ממש לראש הצוק השחור – אבל אחרי כמה דקות שאני “מטיילת” למעלה, התחלתי להרגיש קצת יותר מידי לבד בתנאי שטח שבהם מעידה הכי קטנה יכולה להיות קטלנית ממש. נזכרתי בשלט שעל פניו חלפתי לפני כחצי שעה ונתקפתי קצת בפחד, אולי לא ממש פחד אבל קצת חוסר בטחון. אפילו לא התיישבתי לאכול את ה- cliff bar ששמרתי לפסגה – פשוט נאחזתי בסלעים שלצידי בשתי הידיים כשאני לא מעיזה לשחרר יד. וכך, ממש בזהירות, כשהרגליים טיפה רועדות לי, עשיתי את דרכי בחזרה למטה.

אחרי שעברתי בשלום את הקטע התלול (לא ארוך), מצאתי לי פינה ראשונה מוצלת וישבתי שם למעלה, על סלע מתחת לשיח, כשאני אוכלת בהנאה וחוגגת את ההישג הקטן שלי – ובעיקר נהנת מאוד מהנוף.

אחרי מנוחה קצרה המשכתי בירידה שהיתה קלילה ומאוד מאוד מאוד מהנה!

בערך ב- 16:30 כבר הגעתי בחזרה לקמפ והתאחדתי עם גל שהגיע גם הוא, בשלום וללא קושי רב, בחזרה “הביתה”.

וזהו…

בסה”כ הלכתי היום כ- 22 ק”מ (לא כולל “שיטוט בפסגות ולצד האגם) וביליתי כ- 7:30 שעות על השביל.

-

אחרי טבילה נוספת באגם בילינו שוב ערב מהנה בחברת מטיילים נוספים לצד האגם וגם הלילה עבר בשלום.

אני אוהבת לחגוג סיום של מסע, אפילו קצר יחסית, בצורה מובהקת כלשהיא. נדמה לי שכבר אחה”צ התחלתי לנדנד לגל ש”מגיע” לי אספרסו עם Banana Bread – עבור העמל הרב של הימים האחרונים. מצחיק שאני מסוגלת לבלות בשטח ימים ארוכים ולא לחשוב בכלל על קפה ויתר מטעמים “בסיסיים” (ולא, הקפה שאחי היקר בישל לי כל בוקר בשטח, לא נספר בעיני כי הוא לא “קפה אמיתי” שזה רק אספרסו בשבילי). אבל ברגע שאני מתקרבת (בזמן ובמרחק הגאוגראפי) לציביליזציה מיד תוקפות אותי כל מיני גחמות. וכך בילינו למחרת בבוקר כשעתיים וחצי של ירידה תוך שאנחנו מפנטזים על ישיבה בבית קפה ב- Squamish – סיום ראוי לארבעה ימים נפלאים!

--

לסיכום:

ההגעה הקלה יחסית לאגם המקסים הופכת את הביקור בו למומלץ ביותר עבור מטיילי יום והמסלולים הנוספים שסביבו – שהם מעולים שבמעולים – הופכים אותו ליעד מושלם לטיול של מספר ימים עם לינת שטח.

מי שיכול להתארגן עם שני רכבים – אני ממליצה מאוד לשלב ביחד עם אגם Cheakamus (במקום לבצע כמסלול הלוך-ושוב, כפי שעשינו אנחנו).

אינפורמציה נוספת:

עוד על אגם גריבלדי -

http://whistlerhiatus.com/whistlerhikes/garibaldi-lake.html

http://www.vancouvertrails.com/trails/garibaldi-lake/

פנורמה רידג' –

http://www.vancouvertrails.com/trails/panorama-ridge/

http://whistlerhiatus.com/whistlerhikes/panorama-ridge.html

בלאק טאסק –

http://whistlerhiatus.com/whistlerhikes/blacktusk.html

http://www.vancouvertrails.com/trails/black-tusk/

תהנו!

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של IO.?

הפוסט הבא ›
Elfin Lakes hike
Elfin Lakes hike
מתוך הבלוג של IO.
14-10-2015
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
Wedgemount Lake hike
Wedgemount Lake hike
מתוך הבלוג של IO.
05-10-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של IO. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מדהים - הלוואי!

A good holiday is one spent among people whose notions of time are vaguer than yours!
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על בריטיש קולומביה

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי בריטיש קולומביה? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
תמונת המשתמש

קניון Farwell- בריטיש קולומביה

גדליהו מהגרעין
1
סגור
×