Hiking in Vanoise - יום 4

תמונה ראשית עבור: Hiking in Vanoise - יום 4 - תמונת קאבר

יום שלישי, 11.9

בזמן ארוחת הערב אתמול, בבקתת Merlet הקטנטונת, אמר לי הגרמני שישב לצידי שהוא מתנצל מראש על עצמת הנחירות… צחקתי ואמרתי שלא ידאג – יש לי אטמי אזניים ואני לא אשמע כלום. הוא חייך ואמר משהו כמו “אל תהיי בטוחה”.

חצי דקה (!!!) אחרי שנכנסנו למיטות (אני עדיין קראתי בספר שלי בעזרת פנס הראש) – מילאו את החדר נחירות בעצמה שאיימה לגרום למפולת בקרחון הקרוב!!!

וזה לא הגיע מאדם אחד…

אחרי שהתאוששתי מההלם, הכנסתי את האטמים לאזניים – וכרגיל הם עשו עבודה טובה.

הנחירות לא הפריעו לי במהלך הלילה, אבל עד רגע זה אני לא מצליחה להבין איך אדם נרדם תוך חצי דקה ואיך אפשר להפיק כאלו רעשים תוך כדי שינה?!?!?!

השאלות הללו כנראה ישארו בלתי פתירות עבורי, אבל המסקנה שלי מארועי הלילה ברורה: אטמי אזניים ח-ו-ב-ה!!! blush

למרות האטמים, החמימות שבבקתה (בחוץ, לפי קורינה, הטמפרטורה ירדה בלילה ל- 4-!), והתפוסה החלקית שאיפשרה לי בעצם להתפרס על 2 מזרונים) – ישנתי בלילה זוועה. אפשר לומר שכמעט לא ישנתי.

אחרי ארוחת בוקר חפוזה (שכללה, כרגיל, 2 פרוסות לחם יבשות עם ריבה וקפה), יצאתי לדרך, אני חושבת שפחות או יותר ב- 8:10.

זה היה בוקר כחול וצלול במיוחד

למרות חוסר השינה, פסעתי לי במרץ בשביל שיורד מהבקתה ואח”כ ממשיך ומתפתל לו – לאורך דרך ג'יפים שוממה.

המדרון ירוק מאוד כאן – תודות לעשב שמקיף את השביל. אני הראשונה לצאת מהבקתה הבוקר וכצפוי במדרונות שכאלו – אני מבהילה כמה וכמה marmots שפוצחים בצווחות האזהרה המפורסמות שלהם.

אני חולפת ע”פ Refuge Grand Plan הנטוש ואח”כ ע”פ בית חווה שעשן יוצא מערובתו. שם אני מגיחה מהצל ומשתנה מגמת ההליכה מירידה לעלייה.

דרך הג'יפים מתפתל במעלה המדרון ואני הולכת לסרוגין עליה או על גבי שבילים, כשיש כאלו – בכיוון כללי מזרחה, לעבר Col des Saulces (בגובה 2460מ' בערך).

הפרש הגובה לא לגמרי זניח – עם עלייה מצטברת של קרוב ל- 300 מ' וירידה מצטברת של כ- 250 מ' עד כאן (ע”פ כ- 4.5 ק”מ), אבל משום מה זה מרגיש לי הרבה, הרבה פחות – כנראה משום שאחרי 3 ימים של הליכה אני כבר לגמרי trail broken heart

מעבר ההרים הזה אינו מרשים במיוחד ואני עושה בו רק הפסקה קצרה. מי שמושך את העין שלי כאן, ממזרח, הוא ה- Petit Mont Blanc – שפסגתו המאוד רחבה (כמעט 2700מ' בשיאה) בולטת לעין כשהיא ניצבת ממש מעל לעמק המגשע של Pralognan-la-Vanoise – ממערב לו.

מה שהוביל אותי לבחור במקטע של אתמול – דרך עמק הקרחון Gabroulaz ובקתת Saut עם לינה ב- Refuge des Lacs Merlet (מסלול לחלוטין שווה במפני עצמו!!!) – הוא למעשה הרצון לטפס על הרכס הזה! ראיתי איזה סרטון ביוטיוב לפני די הרבה חודשים שפרסם מישהו שטייל כאן ונשבתי דווקא בקסמה של הפסגה הזה משום מה.

אני פונה ימינה (דרומה), בפיצול השבילים אשר במעבר ההרים des Saulces, על שביל שעולה קצת ויורד טיפה והוא לעיתים מעט מתפורר אבל בסה”כ לא באמת קשה או מסובך, וגם קצר מאוד, לכיוון מעבר הרים נוסף – Col du Mone (בגובה 2530מ').

אני חושבת שלקח לי כשעה וחצי/שעה ו- 45דקות להגיע לכאן מהבקתה – לא ממש עקבתי אחרי הזמן הבוקר, למען האמת – כשהרווחתי “כושר שביל” בימים האחרונים נראה שאיבדתי תחושת זמן במקביל blush

הפעם מדובר במעבר הרים “קלאסי” ומרשים! בתמונה למעלה – זו הנקודה הנמוכה על הסכין: אני הגעתי מהמדרון הנסתר לעין מימין למעבר – מכיוון Col des Saulces (שנמצאת מצפון-צפון-מערב ל- Col du Mone), ונמצאת כרגע, בשעת צילום התמונה – על השביל התלול שמוליך צפון-צפון-מזרחה, לכיוון הפסגה של ה- Petit Mont Blanc. עוד ניתן להבחין בתמונה, בשביל שיורד מהסכין מזרחה (לשמאל בתמונה) – אל העמק (ובו אצעד בהמשך היום).

אחרי שאני מתפעלת עמוקות מהנוף במעבר ההרים הצר Col du Mone אני פונה שמאלה – אל עבר השביל שמתפתל על המדרון המתפורר של ה- Petit Mont Blanc.

השביל תלול וחשוף מאוד לעיתים וגם די חלקלק אבל אני לא ממש מתקשה, במיוחד כשיש לי כל כך הרבה סיבות לעצור כל חצי דקה כדי לשאוב עוד ועוד מנוף הפסגות הכל-כך דרמטי שמקיף אותי.

הפסגה היא מסוג הפסגות שמתרוצצים עליה זמן מה מכיוון שאין שם באמת נקודת שיא מובהקת אלא שטח גדול למדי עם כל מספר “מיני-פסגות” ו-“בליטות” שמשקיפות לאיזשהו כיוון ומכל נקודה הנוף נראה טיפה אחר.

אז אני “זורקת” את התרמיל ליד השלט שעל הפסגה ומבלה שם לפחות חצי שעה כשאני מתרוצצת לי למעלה ובוחנת את הנוף מכל פינה.

לבסוף אני מחליטה שהגיע הזמן לרדת…

ב- Col du Mone אני פוגשת את ששת הגרמנים מבקתת Merlet שהגיעו בזמן שטיפסתי על ה- Petit Mont Blanc. הם יושבים ונחים, לפני שהם ירדו אל העמק – שם ממתינים להם הרכבים (הם מסיימים היום את הטרק).

אני מתעקבת לידם כמה דקות ואז מתחילה בירידה הארוכה-ארוכה בשביל שמזגזג על גבי המדרון התלול בכיוון דרום-דרום-מזרח, למטה, לתחתית העמק שבו זורם Doron de Chaviere.

המקטע הזה של הירידה, ממש מהשנייה הראשונה, ב- Col du Mone, ועד שאני חוברת אל ה- GR55 שעובר אי-שם למטה, על דרך ג'יפים – הוא ממש ממש ממש מ-ש-ג-ע!!!

הנופים הרחוקים של קרחונים (בצד המזרחי), ומדרונות מיוערים, ירוקים; הנחל שזורם למטה, בין העצים והירוק העשבוני של תחתית העמק; הפסגות המושלגות שמציצות מפה ומשם – מכל כיוון כמעט; ה- Aiguilles החדים-סלעיים וקרחים במעלה הרכס שבמדרונות המזרחיים שלו אני פוסעת; הצמחייה שמתחלפת מצידי השביל – אלפינית/עשבונית-נמוכה למעלה, הולכת והופכת עשירה יותר ויותר ככל שאני מאבדת גובה.

כל מטר שביל הוא כל כך דרמטי ומרתק! ואני לא יודעת אם להסתכל קדימה – או לאחור, למטה או למעלה…

המדרון אמנם תלול מאוד אבל, בסיוע פיתולים/זיגזגים, השיפוע די נשבר והשביל עבורי די קליל – או לפחות קל יותר מאשר אבדן גובה של כ- 800מ' (מראש ה- Petit Mont Blanc) מרמז.

ביחד עם מזג אוויר לגמרי מושלם – כל קטע הירידה הזה היה עבורי אחד המקטעים המעולים והמהנים ביותר בכל השביל ואני יכולה לתאר את התחושות שלי שם כ- “התרוממות רוח”! (כנראה שתרם לכך גם הטיפוס ל- Petit Mont Blanc שחלמתי עליו עוד מהבית ומאוד רציתי להשלים).

אחרי שבמשך כל יום ההליכה אתמול לא פגשתי אפילו אדם אחד על השביל – וכך גם הבוקר, עד לירידה מה- Petit Mont Blanc, הרי שברגע שהתחלתי בירידה מ- Col du Mone, תנועת בני האדם על השביל התחילה להיות מורגשת יותר ויותר. לא מעט מטיילים, רובם מטיילי יום – עשו את דרכם מולי, במעלה המדרון.

למטה בעמק עובר כביש שמתחלף אחר כך לדרך גי'יפים שעולה במעלה העמק עד ל- Refuge Peclet-Polset. במורד העמק, היכן שעובר הכביש, ישנם כמה ישובים; ובמעלהו – כמה מבני חווה.

כבר מהמדרון אפשר להבחין בתנועה של מטיילים ואף רכבים לאורך השבילים והכבישים שלמטה. אבל לי לפחות זה לא ממש הפר את השלווה, ולא פגם בכלל בהנאה.

כי כשהנופים הם… כאלו… :

כשאני מגיעה אל דרך הג'יפים שלמטה, אני ממשיכה בה מרחק קצר, בעליה מתונה – באותו כיוון (כלומר: דרום) עד לבקתת Roc de la Peche (בגובה של בערך 1900מ').

בדקות האחרונות של ההליכה, ובעיקר כשאני מגיעה לדרך הג'יפים ומתחילה לטפס (למרות שהשיפוע כל כך מתון), אני מרגישה פתאום שהאנרגיה אוזלת לי מהגוף בקצב מבהיל…

פתאום נעשה לי חם (הטמפרטורה עלתה משמעותית ככל שאיבדתי גובה) – והשמש הקופחת ממש מקשה עלי עכשיו! הדרך מאוד חשופה ואין טיפה של צל. אני מתקשה להבין איך אנשים הולכים פה באוגוסט כשבאמת חם…

למזלי אני במרחק של דקות מהבקתה – ושם יש צל בשפע וגם מים קרים. אני ממהרת להרטיב את הראש, הפנים, הצוואר והידיים במים הקפואים שזורמים חופשי מהצינור וללגום מהם ארוכות (יתכן שלא שתיתי מספיק הבוקר). ואז אני ניגשת למרפסת של הבקתה המזמינה, מסירה את התרמיל בפינה, חולצת נעליים ומתיישבת ליד שולחן – מתחת לשמשייה.

השעה היא בערך 12:05. זמן מושלם להפסקה ארוכה laugh

איכשהו בעודי מתארגנת במרפסת ומזמינה וואפל עם סוכר וכדור גלידה ומשקה קר, אני מתחילה לשוחח עם אישה אנגליה שממתינה כאן לשני שותפיה למסע. הם בדרך לבקתת Peclet-Polset שבה לנתי רק לפני 2 לילות (שכבר מרגישים לי כמו עבר רחוק למדי...).

בסופו של דבר אנחנו מתיישבות לאכול ביחד וכעבור כחצי שעה כשהשניים האחרים מגיעים סוף-סוף – הם מתיישבים איתנו.

זה הופך לי את ההפסקה הארוכה לסופר-נעימה, במיוחד כי בטרק הזה אם משהו חסר לי – זה ההיבט החברתי שמסיבות של מחסום שפה הוא חלש מאוד עבורי (גם בהשוואה לכל מסלול אחר שהלכתי בעבר).

אבל בשעה 13, ואחרי שעובדת הבקתה הצעירה מזמינה עבורי מקום בבקתת La Valette, אני קמה ונפרדת מהחבורה – ומעמיסה שוב את התרמיל ויוצאת לדרך… אל החלק השני של היום שלי.

בקתת Valletta נמצאת אי שם על הרכס מצידו המזרחי של העמק – מצפון לי. כך שאני צפויה להלך בשעות הקרובות, בדיוק ממול / במקביל למקטע הירידה מ- Col du Mone שסיימתי רק לפני כשעה. זה ממש... סיבוב פרסה wink

ומכיוון שהבקתה נמצאת בגובה של כ- 2600מ' – הרי שאני צפויה “להרוויח” מחדש ממש את כל הגובה ש”הפסדתי”. שזה סיבוב פרסה וגם… רכבת הרים laugh

אבל לפחות בהתחלה, אני לא ממש מתקשה. לפחות בהתחלה… blush

אני עושה את דרכי מקטע קצר בירידה עד לגשר שחוצה נהר גועש שזורם כאן בנקיק סלעי מרשים. ומיד מתחילה לטפס…

מכאן והלאה אפשר לזהות בשביל 3 חלקים, די קרובים באורכם:

במקטע הראשון, בן כ- 2 ק”מ, השיפוע הוא די משמעותי. אלא שאני אחרי הפסקה ארוכה – ובינתיים מתמודדת בכבוד ובעיקר מאוד נהנת מהנוף. רק השמש עדיין מקשה עלי ואני מקפידה לשתות ולהרטיב את הראש בכל פלג קטן (יש כאלו 2-3).

המקטע הבא – הוא מתון מאוד, כלומר – עולה ויורד לסרוגין (במגמה כללית של עלייה קלה) אבל בשיפועים די זניחים. המדרון כאן עשיר בצמחייה וצבוע בצהוב-אדום-כתום של סתו. הטמפרטורה קצת ירדה וגם נושבת רוח קלה. אני חולפת על פני אגמון זעיר ולגמרי מקסים שם משתחשך לו לברדור שחור, בהתלהבות כלבית עצומה, בעוד בעליו משתזפת לה על החוף ואילו אני מרחפת לי על השביל כאן בהנאה רבה.

אבל אז מגיע המקטע השלישי – שקצת… קורע לי את הצורה cool השיפוע שוב משמעותי ואני הולכת ומתעייפת כשאני גוררת את עצמי במעלה השביל, עוד צעד ועוד אחד. בגלל שאין טיפה של צל, אני מוותרת על הפסקה, אפילו קצרה – שאני כנראה די זקוקה לה. אני “מחסלת” cliff bar תוך כדי הליכה אבל גם זה לא ממש מחייה אותי. הנוף עדיין משגע אבל אני מודה שאני כבר בעיקר ”ממוקדת מטרה”. רוצה להגיע לבקתה, להסתתר מהשמש שלא מרפה – ולנוח.

אני מגיעה סוף סוף לבקתת La Valette בשעה 4 בערך ומגלה לדאבוני שהרבה שלווה – אין שם כרגע. הבקתה עוברת שיפוץ כלשהו כך שיש הרבה מאוד בלאגן מסביב ורעשי דפיקות רמים וטרטור של גנרטור.

אבל המיקום משגע והצוות מסביר פנים ויש מקלחת חמה… אז אחרי שאני מתארגנת ומתקלחת ומכבסת את כל בגדי ההליכה שלי ותולה אותם בשמש לייבוש, אני מתיישבת בחדר האוכל הקריר – עם היומן והספר – ומצליחה למצוא לעצמי מספיק שלווה ומנוחה. וטוב לי surprise לגמרי לגמרי טוב לי!

היה לי יום קצת מאתגר בחלק השני (אולי יותר בגלל חוסר שינה ובעיקר עודף שמש מאשר בשל נתוני השביל) – אבל הוא היה מתגמל לחלוטין!

לקראת השעה 7 סוף-סוף נפסקות העבודות; המטיילים וגם עובדי הבניין מתכנסים בחדר האוכל וב- 7 מוגשת הארוחה. והיא הטובה ביותר שהיתה לי עד כה – ובהפרש ניכר! וגם מוגשת בחביבות יוצאת דופן ע”י מנהלת הבקתה המקסימה והעובד הצעיר היחיד שמסייע לה. ביחד עם שקיעה יפיפיה, ולמרות ששוב מדברים רק צרפתית מסביבי – עד סוף הארוחה כבר נשכח הקושי של היום. וגם הלילה, בבקתת השינה הקטנה שלשמחתי אינה מלאה – אני מצליחה לישון לא רע.

סיכום יומי

נק' התחלה: Refuge des Lacs Merlet

יציאה 8:10

נק' סיום: Refuge La Valetta

הגעה 16:00

דרך: Col du Mone, מסלול צד לפסגת ה- Petit Mont Blanc, בקתת Roc de la Peche והשביל הגבוה דרך Chalet Clou ו- Chalet des Nants

מרחק משוער: 18 ק”מ

עלייה מצטברת כ- 1300מ'

ירידה מצטברת כ- 1130מ'

שוב מדובר ביום הליכה משגע! גם אם פרופיל ההליכה ממש לא קל (במיוחד אם מוסיפים לשביל הראשי את המסלול הלוך ושוב לפסגת ה- Petit Mont Blanc) הרי שהמסלול מתגמל ושווה בקלות כל טיפת זיעה

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של IO.?

הפוסט הבא ›
Hiking in Vanoise - יום 5
Hiking in Vanoise - יום 5
מתוך הבלוג של IO.
12-10-2018
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
Hiking in Vanoise - יום 3
Hiking in Vanoise - יום 3
מתוך הבלוג של IO.
02-10-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של IO. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×