טיול משפחתי שמתחיל בוינה, ממשיך באזור זלצבורג, מדרים לקרנתיה שטופת השמש ואפילו “טעימות” מסלובניה ואיטליה.

אומרים ש”אין אדם שזקוק לחופשה כמו מי שזה עתה חזר ממנה”…. ואכן, לאחר טיול משפחתי מוצלח באוגוסט 2015, כבר נרקם בי הרצון ל”עוד”. בחופשת סוכות, ערכתי מסעות באינטרנט ובהחלטה של רגע הזמנתי לנו חמישה כרטיסים לאוסטריה….

באתר של “לופטנזה” שיחקתי עם התאריכים עד שמצאתי טיסת הלוך וחזור ב 310 $ לכרטיס.( הטיסה בוצעה בפועל ע”י אוסטריאן איירלינס).

רכב הוזמן באתר “רנטלקאר”, (באדג'ט). הטיול ארך 16 יום, מאמצע אוגוסט עד סוף החודש.

ההחלטה לטוס לוינה , נבעה מסיבות תקציביות (הטיסה הייתה זולה באופן משמעותי מטיסות למינכן) אם כי עלות הרכבים בוינה מעט יותר יקרה.

אחרי שרכשנו את כרטיסי הטיסה, נתקלנו בטיפ הבא באתר למטייל:

טיפ בנוגע לשכירת רכב בשבת בוינה

מסתבר שכמעט כל חברות השכרת הרכב בשדה התעופה בוינה, נסגרות בשעה 20:00. מכיוון שהטיסה של “אוסטרייאן” מישראל נוחתת ב 19:00, ואם מביאים בחשבון עיכובים אפשריים, איסוף מזוודות והליכה למשרדי השכרת הרכב (לא ממש בתוך הטרמינל), לוח הזמנים הוא מעט גבולי. (בפועל, כל אלה שטסו עמנו בהחלט עמדו במשימה).

אחרי התלבטות, החלטנו להזמין הסעה דרך חברת הנסיעות של ציון סופיסיאן שיש עליו המלצות מקיר לקיר בפורום, ולאסוף את הרכב רק למחרת.

“זלצבורג קארד”: רכשנו לפני הטיסה ב”טופטור” בישראל

top tour

היתרון: רכישה מראש מאפשרת שימוש מידי בכרטיס באתר הראשון מבלי להלחץ ולחשוב היכן לקנות אותו (במיוחד בימי א שמקומות מכירה רבים סגורים). יתרון נוסף הוא שמקבלים לינק לחוברת זלצבורג בעברית צחה, מה שמקל ומאפשר לשתף את הילדים בבחירת האתרים עוד בישראל. החסרונות: שעות פתיחה מצומצמות של המשרד והצורך לנסוע לחדרה על מנת לאסוף את הכרטיסים...

יום 1 לטיול (שבת)

הטיסה שלנו ממריאה בשבת בארבע אחר הצהריים. את הבוקר אנחנו מבלים באריזות אחרונות ויוצאים בנחת לשדה התעופה. זאת הפעם הראשונה שאני טסה בשבת, מופתעת לגלות שה”דיוטי” פתוח והומה אדם. גם אנחנו מתקשים לעמוד בפרץ ורוכשים לעצמינו מכונת אספרסו חדשה.wink

בתמונה: צביו, חיית המחמד של הבן הצעיר שלנו שלמרות שהוא בן עשר כמעט, לא מסוגל להרדם בלעדיו וממש כמו “פליקס” הוא משוטט עמנו בכל מדינות העולם.

הטיסה קצרה ונוחה, הכל מתקתק ועם צאתנו ממתין לנו הנהג של ציון עם שלט המקדם את פנינו.

תוך עשרים דקות אנחנו מגיעים למלון שהוזמן מראש: טרנד בונסאי.trend bonsai

המלון מתאים מאד למשפחות שרוצות לישון לילה בוינה ולהמשיך בבוקר במסען. מלון ארבעה כוכבים, גדול למדי ומשרת קבוצות רבות. . בפנייה לשירות הלקוחות של המלון, הוצעה לנו סוויטה של שני חדרי שינה המתאימה למשפחה של חמש נפשות. המחיר אטרקטיבי מאד: 100 יורו לכולנו, כולל ארוחת בוקר עשירה. המחיר כולל גם שימוש חופשי בחדר הכושר ובסאונה.

אחרי שהנחנו את המזוודות, חצינו את הפארק הירוק לכיוון מה שהפקידה בקבלה כינתה “מגדלי התאומים”, אחרי הליכה לא קצרה הגענו למרכז מסחרי שבו קולנוע וכמה מסעדות, שם אכלנו ארוחת ערב. הבעיה התחילה כשרצינו לחזור על עקבותינו, בינתיים ירד החושך והפארק הירוק והנעים התברר כיער אפל ללא תאורה…. סוג של הרפתקה.

יום 2: יום ראשון

אז גם לאוסטרים יש חגים ושבתונים וה 15.8 ה”assamption day” הוא אחד מהם, כך שסוף השבוע 14-15.8 היה עליז במיוחד. סוף השבוע החם והשמשי הוציא את תושבי העיר לבילוי בבתי הקפה והעיר הייתה חגיגית וכיפית.

כחמש דקות הליכה מהמלון נמצאת תחנת חשמלית. אנחנו עולים עליה ותוך 25 דקות במרכז העיר. ילדים נוסעים בימי א' ובכלל בקיץ- חינם, כדאי לקרוא וללמוד את התנאים…

אנחנו משוטטים קצת בכיכר האופרה, נכנסים לכנסיית סט. סטפן ומסתובבים כדי לספוג את האווירה המיוחדת של החג.

הולכים ברגל עד לפארק השעשועים “פרטר”. parter

זה לא ממש “דיסני” או “ווליבי”, אבל בהחלט לונהפארק שווה וכיפי. אחד היתרונות הוא שמשלמים על כל מתקן בנפרד, כך שלהורים לילדים גדולים (כאלה שלא צריכים לעלות איתם) אין צורך לשלם עבור עצמם. כשהגענו 'הפארק היה מקושט והומה אדם, מלא בדוכנים והופעות חיות. מתברר שהיום חל יום הולדתו ה- 100 של “פרטר” והשמחה גדולה.

בשעה 14:00, עמדנו לעלות על הרכבת המקורה כשהמוכרת סרבה לקבל את כספינו והצביעה על שלט בגרמנית צחה. לא הצלחנו להבין, אבל שמחנו לעלות למתקן היקר ללא תשלום… התופעה חזרה על עצמה גם במתקן הבא, עד שהצלחנו להבין שלרגל יום ההולדת כל המתקנים חינם אין כסף בין השעות 14:00- 15:00. הילדים נכנסו לאטרף רציני ועלו על כל המתקנים ה”שווים” תוך שעה.

אלא שבשעה 15:00, אחרי מרתון מתקנים, הם נשכבו על הדשא מסוחררים ומותשים וסרבו לקום….

להמשך תוכנן טיול אופניים בפארק “פרטר”, ללא קושי מצאנו את עמדת השכרת האופניים העירונית של וינה אך הילדים לא ממש התלהבו. הוחלט פה אחד לנסוע ישירות לשדה התעופה כדי לאסוף את הרכב שלנו ולסגור את היום.

יום מס' 3: יום ב

זאת הייתה טעימה קצרצרה מוינה, אין ספק שעוד נשוב אליה בפעם אחרת… היום נוסעים לאזור זלצבורג. ההתלבטות: האם לנסוע באוטוסטרדה ולהגיע תוך שלוש וחצי שעות, או בדרך יפה יותר שמאריכה מאד את הנסיעה? אנחנו בוחרים באופציה השנייה. תחנה ראשונה: העיירה מלק melk הנמצאת 55 ק”מ מוינה. במלק יש מנזר בן יותר מאלף שנה שהוכר ע”י אונסק”ו כאתר מורשת עולמית ונשקף ממנו נוף יפה.

עוצרים להפסקה וחונים בחנייה העליונה (יש גם גישה מהעיירה עצמה). המנזר נמצא על צוק, הכניסה אליו בתשלום (כ 11 יורו לאדם) אך כניסה לגן הקדמי הקטן ולמרפסת התצפית- ללא תשלום. בחצר המנזר יש מקום להפסקת סנוויצ'ים, שירותים וכו'.

על מנת לחוות מעט את אזור הדנובה והכפרים היפים לאורך הנהר, לא חזרנו לאוטוסדרה אלא המשכנו מעט בכביש מספר 3, דרך העיירה הציורית maria taferl, עד לעיירה ybbs au der donau. הדרך ממש צמודה לדנובה, נחמד לנסוע בה והכפרים יפים, אך הירידה מהכביש הראשי “עלתה” בזמן יקר והילדים החלו לאבד סבלנות.

משם ממשיכין לכיוון לינץ ואז בדרך נופית מהעיירה gmunden לאורך אגם traunsee ואז בכביש 145. התוכנית: לעצור באגם גוסאו ולעשות מסלול סביבו, לפני הכניסה לצימר.

בפועל, עם הגעתנו רצוצים מהדרך המפותלת, ניתח עלינו גשם שעד מהרה הפך לברד עז.

הברד מקשה מאד על הראייה ובנסיעה איטית וקשה אנחנו זוחלים עד שמגיעים לצימר שלנו במרכז העיירה ווגרין.

בדיעבד כנראה שהייתי בוחרת באוטוסטרדה…. הדנובה יפה, אך אזור זלצבורג יפה ממנו.

הצימר שלנו: Schlosserhaus appartements הוזמן באמצעות “בוקינג”. נמצא ברחוב הראשי של העיירה (9 ק”מ מפלכאו). אהבנו את הדירה הנקייה והמטופחת, מטבח מאובזר בכל מה שצריך ומכונת כביסה לשימוש האורחים. החיסרון הוא שלמרות שהעיירה קטנה למדי, יש רעש מהרחוב ומכיוון שהיה חם וישנו בחלון פתוח רוב השבוע- לא היה ממש שקט. אבל מלבד חיסרון זה, מאד נהננו.

http://www.booking.com/hotel/at/schlosserhaus-appartements.he.html?aid=357009;label=gog235jc-hotel-XX-at-schlosserhausNappartements-unspec-il-com

היתרון בצימר ממש במרכז הכפר הוא היכולת (במיוחד של המתבגרים) פשוט לצאת מהפתח, לשוטט בעיירה, לקנות לחמניות במאפיה או לקפוץ לטוריסט אינפורמיישן. המקום קרוב מאד לרכבל “וגריני”. העלות הסופית (כולל מע”מ, ניקיון ומס אורח) עמדה על 630 יורו לשבעה לילות. (לא גבו כסף עבור הפעלת מכונה/ מיבש).

יום מספר 4:

- השכמה מוקדמת וארוחת בוקר ביתית, מרחק הליכה קצר נמצא רכבל וגריני

בשעה 09:00 אין תור וההר ריק לחלוטין ונגלה במלוא יופיו.

בסביבות עשר מתחיל להתמלא וקצת יותר מאוחר כל האזור הומה אדם, בעיקר משפחות עם ילדים ורבים מהם מדברים (בקול רם...smiley) בעברית.

התכנון- להמשיך לנקיק ליכטנשיין אבל הדרך חסומה עקב עבודות בכביש. לכן נוסעים, בהחלטה של רגע, לנקיק לאמר. lamarkalm . תוכנת הניווט מביאה אותנו משום מה דווקא לסיום המסלול, ליד המסעדה שהומלצה כאן בפורום. חנינו ליד המסעדה ומבלי לדעת פשוט עשינו את המסלול “הפוך” כך שרק בסיומו הגענו לנקודת התשלום.

המקום היה מלא במטיילים, אך בכל זאת פחות מאשר בנקיק ליכטנשיין אליו הגענו ביום אחר… גם כאן, הרבה משפחות ישראליות.

נסיעה קצרה מביאה אותנו לאבנטאו, ואנחנו עולים ברכבל ויורדים במגלשת ההרים. עבור הילדים זאת הפעם הראשונה והם מתלהבים כצפוי.

בדרך חזרה אנחנו עוברים בכביש המפותל המוביל לווגרין. בכניסה לאחד הכפרים נתקלים בשלט שמודיע על התינוקת החדשה שנולדה היום במשקל של 3930 קילו…. זואי. מזל טוב!

סמוך לדירה שלנו נמצא פארק המים של וגרין. המקום מטופח ויפה והנוף מסביב נפלא.

יש גם חלק מקורה והמקום פתוח באוגוסט עד מאוחר.

יום מספר 5: יום ד

מתחילים מוקדם ב,ארמון הלבורן בזמן שממתינים לסיור מתרשמים מעט מהטירה מבפנים. ההגעה המוקדמת חוסכת תורים שהתפתחו לאחר מכן. מכיון שזכינו ליום שמשי ויפה, נהננו לטייל בפארק ובגן השעשועים היפה הסמוך לטירה.

עפ”י המלצות בפורום, השארנו את הרכב בחניה בהלבורן ונסענו באוטובוס (חינם עם כרטיס זלצבורג) למרכז העיר.

יום יפה ובהיר בזלצבורג, אלפי תיירים גודשים את רחובותיה והאתרים צפופים… אחרי שיטוט ברחובות וביקור קצר בבית של מוצארט, נותנים מנוחה לרגלינו בשייט, הכלול כמובן בכרטיס זלצבורג. השייט יוצא מהרציף הסמוך לגשר המנעולים ומהווה אתנחתא קלה מהמאמץ הכרוך בטיול עירוני.

בתום השייט חוצים את הכביש למוזיאון הטבע, מומלץ, אבל מתאים בעיקר לילדים צעירים. בכל מקרה החברה היו עייפים למדי כך שאחרי ארוחה קלה תפשנו אוטובוס לטירת הלבורן ומשם חזרה לצימר.

יום מספר 6: יום ה

משפחת ה. משפחה קתולית מגרמניה, ארחה את בננו הבכור במסגרת חילופי תלמידים. עשרה ימים התגורר אצלם המתבגר שלנו ומי כמונו יודע עד כמה המשימה מורכבת… blush

מאז שחזר, היינו אני וב. אם המשפחה, בקשר. סבה וסבתה של ב. חיו בזמן השלטון הנאצי והמחשבות על כך אינן מרפות ממנה. האם השואה היא דבר שיכול היה להתרחש בכל מקום? האם היא, כנכדתם, נושאת באחריות כלשהי? האם יש משהו בתרבות הגרמנית שאפשרה לשואה לקרות? האם שואה יכולה להתרחש בכל מקום? והאם יש אחריות כלשהי לה, כגרמניה שחיה כיום, על מעשי הדור ההוא?

ביני לבינה התפתח קשר מיוחד וחלקנו זו עם זו מחשבות וזיכרונות…. כך קרה שכשנודע לנו

שמשפחת ה. תנפוש השנה באזור האגמים, מיהרנו לשריין יום כיף משותף על שפת האגם. הבנים נהנים מספורט ימי במי האגם הקפואים.

לעת ערב, החלטנו ללכת לסיבוב בעיירה st gilgen ואולי גם לעלות לרכבל הצופה אל האגם, רכבל שכלול ב s/c. אלא שלפתע קדרו השמיים, וספות רעמים מלווה בגשם עז ניתכה עלינו ושינתה את תוכניותינו…

בשעות הערב, אנחנו קופצים לפלאכו, שנמצאת 9 ק”מ מהצימר שלנו בוגרין. במתחם השעשועים ההומה, הרגשה של רחבת חדר האוכל בקיבוץ. ישראלים רבים, ילדים רבים מתרוצצים אנה ואנה וקולות צחוק, בכי וצווחות בעברית נישאות באוויר.

הילדים נהנים ממגלשת ההרים החמודה “לאקי פליצר”, אך אינם שבעים משעשועים. על כן ממשיכים באטרקציות החביבות שיש לפלאכאו להציע:

את היום סוגרים במסעדת weinstadl המוצלחת, מסעדה משפחתית, מתויירת. אם קודם הייתה אווירה של רחבת חדר האוכל, הרי שכאן חדר האוכל עצמוlaugh. האוכל טעים ומגוון, השירות יעיל ויש פינת משחקים לילדים, אופניים קטנות וטרמפולינה. התענוג עלה לנו בסביבות 85 יורו וזוהי בהחלט הארוחה היחידה כמעט שאכלנו במסעדה משך כל הטיול.

יום מספר 7: יום שישי

פותחים את היום באתר קטן ולא מוכר באזור וגרין: המכרה של huttu

http://www.kupferzeche.at/ מכרה נחושת קטן, לא אתר חובה, אבל פתרון לשעות גשומות. הסיור נמשך כשעה, כדאי מאד להיצמד למדריכה משום שהאחרונים בקושי שומעים.

למכרה קוראים “מכרה הנחושת ההיסטורי של לרצנבאך”. (מס' 91 כרטיס זלצבורג). בקיץ יש שני סיורים מדי יום, ב 11:00 וב 14:00.

ממשיכים למצודת הוהנוורפן. burg hohenwerfen . למופע הבזים וסיור מודרך (עם מדריך קולי בעברית).

ולמרות שקצת עייפים, לא מוותרים על טיול למערת הקרח בוורפן, הנמצאת קרוב מאד למצודה.

eisriesenwelt

הגענו בשעת אחר הצהריים כך שלא הייתה בעיית חנייה וחנינו ממש ליד הכניסה. מהכניסה יש הליכה של רבע שעה (בעלייה) עד לרכבל, עלייה ברכבל (יפה!) ואחר כך כחצי שעה של עלייה תלולה אך יפה להפליא. בכניסה המתנו כעשרים דקות נוספות ליציאת קבוצה.

כאן שלפנו מהתיקים את ציוד החורף שלנו: מעילים, כובעים וכפפות. תוכלו רק לדמיין איך החוורנו כשהתברר לנו, אחרי העלייה המפרכת, ששכחנו את מעילו של הקטנצ'יק שלנו ברכב…. במערה קור מקפיא ורוח… מה שחייב אותנו לאלתר עבורו מעיל מסווצ'רטים וגופיות תרמיותsmiley

למרות הציוד הרב, שני הבנים הצעירים (9 וחצי ו 13) סבלו מאד מהקור במערה. עבור השאר (אנחנו ההורים והבן בן ה 14 וחצי), החוויה הייתה נפלאה. לאור הפנסים התגלה מראה מרהיב של נטיפי קרח וקירות קרח כחלחלים. ו 700 המדרגות שבתוך המערה חיממו היטב את גופינו.

יום מספר 7: יום שבת

את ה”גרוסלונקר”, הדרך הנופית המפורסמת, תכננו לעשות במעבר בין אזור זלצבורג לקרינתיה. בדיעבד, כנראה שזאת הייתה תוכנית הגיונית יותר אך מסיבות שונות, לא כך היה…

אחרי נסיעה לא קצרה, עצרנו בפארק פרלייטן סמוך לקופת הכניסה. מדובר בפארק נחמד של חיות בר, עם אפשרות להאכיל את החיות והשהות בו הייתה נעימה. בצמוד לו, פארק שעשועים קטן שהמתקנים בו מופעלים במטבעות של יורו. המתקנים מאד כיפים לילדים צעירים, והמתבגרים מצאו את עצמם גם כן עם הוקי שולחן וכדומה.

משם ממשיכים לאורך הכביש. ביום שמשי ונפלא עם ראות מעולה, מרגישים ממש על פסגת העולם…. שילוב של יום שבת עם מזג אוויר מושלם, מושכים מבקרים רבים, בינהם אופנוענים ורוכבים אופניים.

את הדרך חזור אנו עושים בדרך בה הגענו ומכוונים את ה”וייז” למרחצאות של באד הופ גשטיין: “אלפנתרמה”, שבסופי שבוע פתוחים עד מאוחר. המקום חדיש ומתוחזק היטב וכיף במיוחד לטבול בברכה החיצונית, החמימה, כשבחוץ מטפטף ואפור.

http://www.alpentherme.com/en

חנייה במדחן, לא לשכוח להביא את הקבלה לדלפק הכניסה, שם מחזירים את הכסף (2 יורו).

סך הכל אחד הימים המוצלחים ביותר בטיול!

יום מספר 8: יום א

יקיצה מאוחרת ליום גשום מאד, התחזית לא מעודדת. הילדים מתחפרים בפוך ואני ובן זוגי מחליטים לצאת לטיול גשום ולהשאיר את הילדים לטייל בין גלי ה”וי פי”. בחנייה של קניון ליכטנשטיין אנחנו די לבד. אבל לאורך המסלול מזג האוויר מתבהר ומאפשר טיול בכיף. אחרי ימים אינטנסיביים יחד, נחמד לצעוד בלי ה”פמליה” ולהנות מהשקט ורעש פיכפוך המים.

בדרך חזרה כבר גודשים אנשים רבים את האתר, מנסים לנצל שעה קלה של התבהרות לטיול….

את שעות אחר הצהריים אנו מעבירים עם הילדים ב”תרמה אמדה” ליד פלכאו. אלא שמסתבר שאנחנו לא היחידים שחשבנו על הרעיון…. יום ראשון גשום והמקום צפוף נורא.

למרות הצפיפות, החוויה של ישיבה במים התרמיים החמים בברכה החיצונית, כשטיפות הגשם ניתכות וההרים מסביב ירוקים והאוויר קר וצלול…. ממכרת ממש.

יוצאים לגשם שוטף. מתנחמים בכך שעפ”י התחזית, זה יום הגשם האחרון שצפוי לנו בטיול הזה.

מחר נארוז את חפצינו וניפרד מהצימר בוגרין לטובת נסיעה לקרינתיה החמימה.

למרות שטיילנו באזור זלצבורג כמעט שבוע, יכולנו למלא שבוע נוסף ממש ללא קושי. האזור באמת יפיפה. למרות זאת, המשפחה כולה נהנתה אף יותר מהחלק השני של הטיול: שבוע בקרנתיה.

באופן אישי, הפריע לי מעט שבכל מקום (כנראה שטיילנו באתרים המתויירים ביותר...) פגשנו בעיקר תיירים, רבים מהם משפחות ישראליות, כשבידיהם הספר “המשפחה המטיילת”.

באזור זלצבורג, אין מנוס מלפגוש את השכן, או את ההורים של לירון הבת מכתה ב 3, או מישהו אחר….

לא, אין לי דבר נגד משפחות ישראליות מטיילת. ובוודאי שלא כנגד הספר (המוצלח!) , אך הרוצה טיול שקט, להתנתק קצת ולהרגיש בחו”ל, מומלץ מאד לטייל בקרינתיה המדהימה. ועל כך- בפוסט הבא.