עומרי שלנו בן 18 ויוצא לדרך חדשה. כדי לציין את האירוע החלטנו על טיול משותף, אמא ושני בנים: בעל השמחה, ואחיו בן ה 17.

בחיפוש היעד היו לנו אילוצים רבים: לרשותנו עמד שבוע חופש אחד בלבד ותקציב צנוע. בנוסף, בתור משפחה שכבר “חרשה” את היעדים השגרתיים חיפשנו יעד מיוחד ומרגש. אז אחרי חיפושים… נמצא היעד המיוחל: מרקש, מרוקו.

טיסות: טיסת “איזי ג'ט” לנאנט (צרפת) במוצ”ש והמשך למרקש ביום א' בבוקר. חזור בצורה דומה. כרטיסי הטיסה עלו כ 160 יורו הלוך ושוב, בשבוע של פורים.

בגלל קוצר הזמן ובגלל ההרכב , החלטנו על טיסה לעיר מרקש, ומשם טיולי יום לאתרים קרובים במסגרת טיולים מאורגנים מקומיים.

לינה: kasbah red castle hostel ב”קסבה” של מרקש. הוסטל מומלץ לצעירים (ולמי שמטייל עם צעירים...) ציון “9” בבוקינג. מעבר לשיקול כלכלי, היה רצון גם לחשוף את הבנים לחוויה המדליקה של הכרות עם אנשים מכל העולם, חוויה שהייתה עבורם משמעותית לא פחות מהטיול ביעד עצמו. ההוסטל עצמו מארגן בכל יום טיולים מאורגנים במיניבוס ליעדים רבים באזור וכן טרקים של יום אחד עד ארבעה ימים בהרי האטלס ובמדבר.

את הטיול תיכננתי חודשים ארוכים לפני ההמראה, והוא לווה בהרבה התרגשות וציפייה לחוויה מיוחדת במינה. ככל שהתקרב חג הפורים ההתרגשות הלכה וגברה. ואפילו הדיבור על נגיף מסתורי שהתגלה בסין הרחוקה, לא העכיר את שמחת הנסיעה.

אלא שערב הנסיעה, ה”אסימון” התקוע ירד מהר ובעוצמה, כשמדינת ישראל הכריזה על חובת בידוד לשבים מצרפת. התלבטויות קשות, “מטוטלת” שנעה ימינה ושמאלה. ביטול והתייעצות עם מוקד משרד הבריאות… דילמה קשה. דילמה שבסופה אנו מוצאים עצמינו במוצ”ש בשדה התעופה בן גוריון שלהפתעתנו המה מפה אל פה.

ולמרות הכל, למרות שכל המידע היה שם לכאורה, לא קלטנו עד הסוף את משמעות הדברים. דבר שעלה לנו בלא מעט כסף וגם בבידוד של שבועיים. ממש “החטא ועונשו”….

מוצ”ש: 7.3.

טרמינל 1 הומה אדם. רובם תיירים. אנחנו מתארגנים על אלכוג'ל, מטליות לחות, מסכות וכפפות. כבר בשדה אני מבינה שלא קל למשמע את הבנים ל”משטר קורונה” ושהטיול הקליל והרגוע שדימינתי הופך למסכת ויכוחים אינסופיים עם צמד מתבגרים שמתריס בפני שהקורונה היא “בסך הכל שפעת”. כאילו לא די בכך, אחרי העלייה למטוס, מסתבר שיש שביתה בנמל התעופה של נאנט והטיסה מתעכבת בשעתיים תמימות, במהלכן אנו יושבים חגורים במטוס.

“איזיג'ט” , באדיבותם, מפצים אותנו בארוחה קלה ושתייה והטיסה עוברת בשלום. את הלילה הראשון אנו מבלים בשדה במלון B&B Hôtel Nantes Aéroport. בשדה התעופה של נאנט שלושה מלונות ובחרנו בזה בגלל שהוא היחיד שיש בו חדר לשלושה/ ארבעה. המלון במרחק הליכה קצרה (כמה דקות) מהטרמינל. המרחק אמנם קצר אבל הדרך מעט חשוכה ולא נעימה למטייל/ת יחיד/ה. המלון עצמו בסדר, צ'ק אין בלילה באמצעות מכונה אוטומטית שלא מצליחה לקלוט את כרטיס האשראי שלי וכל הסיטואציה מלחיצה ולא נעימה. גם השירות לא אדיב וחמוץ. (כך למשל כשכתבתי להם טרם ההגעה הודעה באנגלית דרך “בוקינג” השיבו לי בצרפתית). גם בקשה לדחות מעט את שעת הצ'ק אאוט (תמורת תשלום) נדחתה.

התוכנית המקורית הייתה לקחת מונית לעיר נאנט עצמה, לישון במלון במרכז ולבלות את הבוקר בטיול קצר בעיר. אלא שבימי הקורונה העדפנו להישאר בחדר.

הטיסה למרקש יוצאת בשעת צהריים וגם היא מלאה בתיירים רבים. כולם באווירת חופשה וללא מסכות או “אווירת קורונה”. בשעת ערב מוקדמת אנחנו נוחתים ב”מנרה”, שדה התעופה היפיפה של מרקש, שמפתיע אותנו בעיצוב המיוחד שלו. רגע של חשש כשאנו מוסרים את הדרכונים ההולנדיים שלנו, בהם כתוב בפירוש שהוצאו בירושלים… אלא שהפקיד מחזיר לנו אותם ואומר בחיוך “בבקשה” בעברית…

נהג שהוזמן מראש מההוסטל, ממתין לנו עם שלט ביד ביציאה מהשדה. ההוסטל שלנו נמצא כאמור בלב ה”קסבה”, וקשה מאד למצוא את המקום, כך שהסעה מההוסטל – רעיון מוצלח. הנהג הצעיר דובר אנגלית ומספר קצת על עצמו ועל החיים במרקש. וגם מבטיח לנו שבמרוקו יש מקרה אחד בלבד של קורונה ואין לנו ממה לחשוש. מרקש כפי שנגלית מחלונות הרכב, מזכירה לנו מאד את הודו: מרגשת ומשרה קסם מיוחד. עד מהרה אנחנו מגלים שהכינוי “העיר האדומה” לא ניתן לה לחינם והקסבה אכן אדומה לגמרי. רחובות צפופים, עגלות רתומות לחמורים, והכל דומה להכל, שוק אחד גדול עם מראה שלקוח היישר מסרט של שנות השבעים: מכולות קטנות, ירקן עם מאזניים מנחושת, הזמן כאילו קפא.

בעלי המקום חייכנים ונעימים, ודאגו לכל צרכינו לאורך השהות. אנחנו מקבלים חדר עם שלוש מיטות ואחרי התארגנות, עולים ל roof garden לאכול ארוחת ערב. סביב השולחן יושבים מטיילים צעירים מספרד, הולנד, יפן, גרמניה ואלג'יריה. בעל המקום מגיש טאג'ין של קוסקוס ועוף עם ירקות. כפי שכתבו אחרים, מפתיע לגלות שהאוכל במרוקו מעט מאכזב, חדגוני ובעיקר תפל. מזל שהחברה מלהיבה, הבנים נהנים מאד להשתלב בשיחה ואחרי הארוחה מוגש תה צמחים בכוסות קטנות, אחד המטיילים שולף גיטרה והשירה נמשכת עד השעות הקטנות.

יום ראשון 8.3:

ארוחת הבוקר בהוסטל מורכבת ממלוואח, דבש, ביצה קשה ותה כמובן. המטייל מאלג'יר מצטרף אלינו, ומספר שהיום יוצא לסיור במיניבוס במדבר סהרה. מזג האוויר נעים מאד ושמש חמימה מאירה את הגג.

היום שלנו מוקדש לטיול בעיר. כמה מהאתרים שהספקנו לראות:

מסגד La Koutoubia עם צריח (מינארט) שמתנוסס למרחוק. למסגד עצמו אסור למי שאינו מוסלמי להכנס אך בכניסה מצטופפים בשעות הערב הנעימות הרבה מקומיים עם ילדים.

ארמון לה באהיה: ארמון מהמאה ה 19, בו ניתן לראות אדריכלות מקומית, דלתות עץ מגולפות, פסיפסים ועוד. הארמון משמש כיום כמקום המגורים של מלך מרוקו בחודשי החורף. בכניסה יש מדריכים מקומיים שמציעים את שירותיהם.

הארמון מוצא חן בעיננו, אבל הכי כיף לנו לשוטט ברחובות וללכת לאיבוד בין הסמטאות. באחת הכיכרות פונים אלינו שני צעירים מארה”ב, דוברי עברית. הם נשלחו למרקש לצלם סרט תיעודי על יהדות מרוקו. ובזכותם התוודענו למר אוחיון, שהציג בפנינו את מגילת אסתר, שכתובה על קלף מיוחד ועוברת מדור לדור במשפחתו. מר אוחיון מצייד אותנו בגלויה עם מפת ה”מלאח”, הרובע היהודי.

בעבר התגוררו במרקש עשרות אלפי יהודים והתקיימו בה חיי קהילה שוקקים. במלאח נמצא בית הכנסת “אלעזמה” שנבנה ע”י מגורשי ספרד. בית הכנסת בנוי סביב חצר גדולה והוא עדיין פעיל. סמוך לבית הכנסת חנות שמשמשת “מוזיאון” לעינייני יהדות. לא קל למצוא את בית הכנסת. לפתע פונה אלינו בחור צעיר ומציע באדיבות להראות לנו את הדרך, אנחנו מסרבים בנימוס אבל הוא מתעקש “נו מאני גברת, אני רק רוצה להתאמן באנגלית, יש לי אח שחי באמסטרדם ואני רוצה ללמוד לדבר… נו מאני”. הבחור האדיב לקח אותנו לסיבוב ארוך ברחובות הצרים, עם עצירות בחנות שטיחים של הדוד שלו אחמד, חנות תבלינים של בן הדוד מוסא וכיוצא בזה….

אחרי הביקור בבית הכנסת הבנים רעבים ורוצים לאכול במסעדה מקומית. אנחנו פונים לרחוב צדדי ומתרחקים מהמרכז התיירותי, נזהרים לא לפנות בשאלה לאף מקומי ומוצאים בסוף מסעדה קטנה בה מצטופפים בשולחנות פורמייקה קטנים עשרות אנשים. תפריט אין, ואנחנו מתבקשים לבחור בין טאג'ין כבש, טאג'ין עוף וטאג'ין צמחוני.

העלות של כל טאג'ין: 2.5 יורו, כולל לחם שנאפה במקום… אנחנו מפטפטים עם המלצר בערבית ובעל הבית שומע שאנחנו מישראל ומכבד אותנו בתה צמחים מהביל.

אחרי האוכל אנחנו הולכים ברגל (35 דק) לגני מאז'ורל. גנים בוטנים ובלבם שני מוזיאונים קטנים בבעלות המעצב איב סן לורן.

בתוך הגן מוזיאון שמוקדש לאוכלוסייה הברברית, תושבי השבטים המקוריים שאיכלסו את מרוקו.

אנחנו חוזרים להוסטל במונית, שכמובן מתקשה למצוא את המקום המדוייק ומורידה אותנו ב”קסבה”. אלא שאנחנו מתברברים ברחובות האדומים, כמעט בלתי אפשרי למצוא את ההוסטל. נער בהיר עיניים נצמד אלינו ומציג את עצמו כ”אחמד”. ומציע בהתלהבות להראות לנו את הדרך. אנחנו מסרבים בנימוס והוא עונה “נו מאני גברת, נו מאני, אני לומד בבית ספר אנגלית ורוצה רק לדבר אתכם קצת כדי להתאמן”…. אחמד תכול העיניים אכן מראה לנו את הדרך ובסופה אנחנו מחליקים לידיו שטר. אלא שהוא מחמיץ פנים, ומבהיר שהסכום לא מספק, תוך דקות אנחנו מוקפים בכמה ילדים שנצמדים אלינו ונאלצים לדחוק אותם הצידה ולהכנס בכוח להוסטל.

בזמן מנוחת הצהרים מתעדכנים בחדשות הקורונה. אמא כותבת לי שנחזור דחוף, כי המצב לא טוב. בפייסבוק כתוב שאיזי ג'ט ביטלו טיסות מצרפת. אני בודקת ואין שום מייל מהם, אבל מציצה באלטרנטיבות ליתר ביטחון ומגלה שבשבת יש טיסה נוחה של aegean דרך אתונה. העלות: 150 יורו לכרטיס. מתלבטת האם להזמין, ובסוף מחליטה לדחות לערב. אחרי קריאת מגילה.

ארוחת ערב במסעדה קטנה ב”קסבה”. הפעם המסעדה מלאה תיירים. אנחנו חולקים שולחן עם זוג תיירים מאנגליה, הם מספרים שהם מעיר קטנה ליד בריסטול. שואלים קצת על ישראל ונראה שיחסם מעט עויין… עבור הבנים, גם מפגש כזה הוא חלק מהחוויה הכוללת.

אחרי הארוחה ממשיכים במונית לבית הכנסת בחלק החדש של מרקש: בשכונת “גיליז”. החלק החדש בנוי בצורה מודרנית, עם מסעדות, בתי קפה, אוכל מערבי וסניפים של רשתות כמו “זארה” וכו'.בית הכנסת "בית אל" נמצא ליד מרכז “אמריקאן סנטר”. נהג המונית מספק לנו הסברים בערבית על המקומות השונים ומתעניין בקריאת המגילה.

בבית הכנסת פוגשים מחדש את צמד האמריקאים שמצלמים את התפילה. הם משתפים שביבי הופיע היום בחדשות ושמעתה, כל אדם שחוזר מחו”ל יידרש להיכנס לבידוד של שבועיים.

במבט לאחור, ההפתעה שלנו מכך נראית נאיבית ואפילו בלתי נתפסת. אבל אכן היינו מופתעים מאד. פניהם של הבנים נפלו בבת אחת. לשניהם חברות צמודות, והמחשבה על בידוד ארוך מדכדכת מאד. אנחנו מתהלכים לאט ברחוב הראשי של שכונת “גיליז”, עוצרים בסופר וקונים חטיפים וגלידות לעודד את רוחינו.

מיד עם שובינו להוסטל מנסים להזמין טיסה חזרה. הטיסה מנאנט לתל אביב אכן בוטלה. אבל הטיסה ממרקש לנאנט יוצאת כמתוכנן. ואנחנו בודקים אפשרויות להמשיך מנאנט ללונדון או פריז… בסוף מחליטים לטוס דרך אתונה. ל aegean טיסה נוחה ביום ד' או בשבת. העלות שמופיעה באתר- 150 יורו. אלא שהאתר עמוס מאד, תוך כדי הזמנה המחירים מאמירים, הולכים ומטפסים. נראה שהאתר מתקשה לעמוד בעומס ובכל פעם שאנחנו מסיימים הזמנה , היא לא נקלטת. רק כשנחזור לארץ, נבין שחוייבנו מספר פעמים על אותה הטיסה…

יום ג':9.3

היתרון בבחירה במרקש שהיא מרכז לטיולי יום בסביבה. במקור חשבנו להזמין מדריך פרטי לטרק של שלושה ימים, תוכנית שהתבטלה מחשש להחמרה במצב… בעל ההוסטל מציע לנו אפשרויות שונות. לטובת אחרים, אציין אותם בסוף הפוסט.

מבין האפשרויות השונות אנחנו בוחרים בטיול למפלי אוזוד. המיניבוס מגיע לאסוף אותנו ב 08:30. ועוצר בדרך לאסוף עוד מטיילים ממלונות סמוכים. יחד אתנו משפחה מרוקאית וזוג תיירים מצרפת.

הנסיעה ארוכה, מעל שעתיים לכיוון. מחלונות הרכב נשקפים מראות יפים של הרי האטלס, כפרים קטנים ומטעים. עם הגעתנו מוצמד לנו מורה דרך. הנוכחות שלו מיותרת למדי וגם קצת מציקה.

המסלול הקצר עובר לאורך נחל אל עביד, שמי הפרשת שלגים זורמים בו בעונה הזאת ונשפכים למפלים בגובה 110 מטר. לאורך הנחל כפרים קטנים ומטעים אך כשאנו פונים לטייל לאורכו המדריך מגיב ברוגז ודורש שנחזור למסלול…

למרות שמדובר באתר תיירות די מרכזי, המקום שומר על חן ואותנטיות מקומית. לאורך השביל קופי מקאק, הנוכחות שלהם מגניבה אבל נדרשת זהירות. קוף אחד קופץ מענף של עץ היישר על ראשה של הילדה הצעירה של המשפחה המרוקאית והיא פורצת בצווחות מבוהלות…

לאורך השביל הרבה בתי קפה קטנים עם שולחנות פלסטיק שצופים למפלים, שהם אכן יפים מאד. ובסיום המסלול, רפסודה קטנה מקושטת פרחי פלסטיק עושה לנו סיבובי צילום מתחת למפלים. האמיצים יכולים גם להיכנס ולטבול…

אחרי הביקור המדריך מושיב אותנו במסעדה מקומית. בחזיתה תלוי הבשר ללא קירור בחום המדברי… ארוחה שלמה עלתה 11 יורו לאדם (בבתי הקפה בהמשך הדרך, 5 יורו) והישיבה ממש סמוך למפלים האדירים.

מהשביל שחוזר לחנייה, נוף יפה של המפלים. האופציה של טיול מאורגן כפי שעשינו, נוחה וזולה. אך נראה שטיול עצמאי היה מאפשר יותר חופש ואולי מסלול מעניין יותר.

אנחנו מגיעים חזרה למרקש בשעה 17:00. הנהג מוריד אותנו בכיכר המרכזית של העיר, ג'מע אל פנה. הכיכר הומה בכל שעות היום. סיבוב מהיר בשוק, הבנים רוצים לקנות מתנות לחברות… השוק ססגוני מאד, מזכיר את הבזאר באיסטנבול. כאן וגם שם, התמקחות נמרצת היא מיומנות חשובה. עד שמסיימים את הקניות, הלילה יורד. והכיכר הענקית משנה תוך שעה את פניה. עשרות אומני רחוב מקומיים, מופעים, נגנים, קוסמים, מכשפים, מרקידים נחשים. החוויה חזקה מאד, לא ברור עד כמה מדובר בהצגה לתיירים או מופעים אותנטיים. מכל מקום, בכיכר אלפי מקומיים. מאות דוכני מזון נפתחים ונערים מקומיים משדלים אותנו להתישב.

גם כאן, ניגשים אלינו צעירים רבים שרוצים “להתאמן באנגלית” או שיש להם “בן דוד באמריקה”, וכן גובי כספים שדורשים כסף עבור צילום. באחד המקרים, אף עבור צילום שכלל לא עשינו. הדרישה לעיתים תוקפנית ואפילו קצת מבהילה. כך שההרגשה מעורבת, הרבה קסם לצד תחושת חשש.

עוד נושא עגום הוא היחס לבעלי חיים במרקש… החל מחמורים שרתומים לעגלות כבדות מוכים וחבולים, קופי קשורים בשרשראות ברזל, נחשים, תרנגולות דחוסות בכלובים זעירים, תוכים בקופסת פח ועוד.

החזרה ברגל לקסבה אורכת רבע שעה. השעה תשע בלילה והקסבה קמה לתחייה, דוכני בדים, ירקות, סיכות צבעוניות, כדים. משפחות שלמות שעושות קניות, אבא שמחזיק תינוק בן יומו ונוהג באופנוע, חוויה של ניחוחות, טעמים וקולות.

בדרך להוסטל פוגשים את המטייל האלג'יראי. המיניבוס שבו נסעו בדרכם לטיול לסהרה, עשה תאונה קשה ושניים מהתיירים אושפזו בבית חולים עם פציעות ושברים...

למחרת בבוקר, עוזבים את מרקש. הטיול שלנו התקצר מאד בגלל הנסיבות. אבל הגענו הביתה בשלום. למרות השהות הקצרה, הרגשנו כמו אחרי טיול ארוך בהרבה… והאפשרות להיות עם המתבגרים בזמן איכות, רגע לפני שהם פורחים לדרכם, הייתה יקרה ומיוחדת עבורי.

נכון שבכל טיול, יש את הבלוז של ה”אחרי”? אז בידוד של שבועיים מהווה בהחלט “חופשה מהחופשה”. אחרי הכל, לא הייתי בבית עם הבנים מאז חופשת הלידה.


 טיולים מאורגנים ממרקש:

בכל פינה במרקש יש חנויות ודוכנים שמשווקים טיולים מאורגנים. יש כמה חברות ורוב המלונות מזמינים דרכם, כך שבדרך כלל לא חשוב מהיכן מזמינים- תמצאו עצמכם באותו מיניבוס עם אנשים שהזמינו ממלון אחר…

- טיול מאורגן למדבר סהרה: 70-80 יורו לאדם. 3 ימים ושני לילות. כולל מיניבוס, ולינה.

טיול מאורגן מקוצר לסהרה:

2 לילות ויום אחד. לא הומלץ כי מרבית הזמן מבלים ברכב. 50-60 יורו לאדם.


• ESSAOUIRA אסווירה: עיר קטנה על החוף. טיול מאורגן כולל הסעה ועצירה במפעל לייצור שמן ארגאן. העלות גבוהה ביחס לתמורה וניתן גם לקחת מונית שירות או אוטובוס ציבורי מהתחנה המרכזית.

• AIT BEN HADDOU & OUARZAZATE 30 Euro

Day trip to Ait Ben Haddou, a fortress (Kasbah) and UNESCO World Heritage Site. Tour continues on the road of 1000 Kasbahs to Ouarzazate.

•עמק אוריקה
טיול יום לעמק אוריקה, עלות של 25 יורו.

 • רכיבה על גמלים- 25 יורו

- רכיבה על טרקטורונים: חצי יום 45 יורו לאדם.

 • (TOUBKAL HIKING (2 days/1 night) 150 Euro (private trip

למשפחה או קבוצת חברים: ניתן לשקול שכירת רכב עם נהג. העלות משתנה בהתאם לפרמטרים שונים. ניתן גם לשכור רכב עצמאית.

עזרה רבה אפשר לקבל מאלעד, ישראלי שחי במרקש ומארגן טיולים לקהל הישראלי:

קבוצת הפייסבוק מרוקו למטייל הישראלי

אלעד מנהל קבוצת וואטס אפ ובה מידע רב למי שמטייל במרקש.