קפריסין, מנהגים מסורתיים, ''השארת ורד על מיפתן דלת השכן שלעולם כבר לא יחזור''

"Leaving a rose on the doorstep of a neighbor's door that will never come back" לאחר מלחמות, עקירה ונדידה, אנשים רבים אינם רואים שוב את שכניהם. מתוך זיכרון אוהב של אנשים פיתחו את תרבות השארת הפרחים בפתח שכניהם ואהוביהם כשלא הצליחו למצוא אותם בבית. בקפריסין ובמזרח התיכון, העמים פיתחו מנהג שקדם לשיחות טלפונים או להודעות טקסט. מנהג שנראה כאילו נהוג היה יותר בקרב הדור המבוגר של קפריסאים טורקים, אך ישנם קפריסאים יוונים שמכירים אותו ומתרגלים גם אותו. המבקרים שהגיעו לבית ולא מצאו את בעלי הבית בבית, היו חותכים ענף קטן או פרח מהגן של אותו אדם או מהאזור שמסביב ותולים אותו על מפתן הדלת, זו הייתה דרך להודיע ​​לבעלי הבית שהיה להם מבקר בזמן שהם היו בחוץ. פרחים מסוימים ואופן הצבתם, משמשים כחתימות של אדם מסוים. צורת תקשורת חיונית ואישית, שעם כל הטכנולוגיה כיום נראית נעלמת אט אט. עם זאת, הוא מיוצא ומתורגל על ​​ידי קפריסאים רבים בחו"ל. בהמשך יש סרטון קצר המתעד מחווה של השארת פרחים בפתח שכנה שכבר לא מתגוררת שם. הסרטון משתמש בזה כמטאפורה לגשר מבוקש בין פסיכולוגיה לאחר המלחמה לבין הכמיהה לשלום. הסרטון צולם בחלק הפתוח של רובע ורושה, פמגוסטה, בבית נטוש בו עדיין נראים סימני העבר הקרוב. הבית הנטוש עצמו הופך לסמל הטראומה והאובדן שחוו יוונים וטורקים קפריסאים עקורים רבים ואנשים אחרים מקפריסין לאורך השנים. שולה זהראי וקמיל סלדון יוצרי הסרט מספרים : בהיסטוריה האחרונה של קפריסין, שופעת סכסוכים ואלימות, אנשים רבים נאלצו לעזוב את בתיהם ולעתים קרובות הופרדו ממשפחותיהם, חבריהם ושכניהם. זה הביא לתחושת אובדן אינדיבידואלית וקולקטיבית שהועברה באופן אינטואיטיבי לדורות הבאים תוך ניסיונות לחשוף כמה שכבות של היסטוריה, תרבות ומסורת. במקביל, הם מבקשים להבליט זיכרונות עבר משותפים, רגשות, תקוות ומאמץ לפיוס. סרטון זה מוקדש לשלום בקפריסין ובכל רחבי העולם. בקפריסין במיוחד, המנהג שנוצר הרבה לפני המסורת של מסרים טלפוניים וטקסטים למרות שקפריסאים יוונים השתמשו גם בדורות קודמים יותר משל קפריסאים טורקיים שהלכו לשכניהם ולא הצליחו למצוא את המארח בבית. לעיתים הם קוטפים פרחים מהגן ומצמידים אותם לדלת הבית, ומסמנים לבעל הבית שאורח הגיע כשהוא לא נמצא. אמנם סוג הפרח המוצמד או האופן בו הוא מונח על הדלת נותן רמז למארח מי המבקר, אך למעשה שיגרת התקשורת המסורתית הזו נעלמת עם העידן הטכנולוגי. המנהג לשים פרחים על הדלת על ידי ביקור אצל שכן, שלעולם לא ימצא בביתו, פעמים רבות, ולהשאיר לו פרחים בכל פעם. בעוד שהסרטון צולם בבית נטוש ברובע נטוש של מחוז פמגוסטה, הוא מציג גם עקבות של העבר הקרוב. הבית הנטוש הזה עצמו הפך לסמל לטראומה ולאובדן של קפריסאים יוונים וטורקים רבים שנעקרו במהלך השנים. עם העבר האחרון של קפריסין מלאה בסכסוך ואלימות, אנשים רבים נאלצו לברוח מבתיהם ולעתים קרובות לעזוב את משפחותיהם, חבריהם ושכניהם. כתוצאה מכך נוצרה תפיסה של אובדן, המועברת מדור לדור, באופן פרטני וקולקטיבי. תוך ניסיון לחשוף כמה שכבות של היסטוריה, תרבות ומסורת מתוך מאמץ לעבר זיכרונות משותפים, רגשות, תקוות ופיוס. השחקנית בסרטון היא הגברת 'סני אקטוג' במקור מפאפוס אך נאלצה לעקור מכפרה בפאפוס לאחר 1974 ועברה לפמגוסטה. לרוע המזל היא נפטרה בשנת 2019. כאן תוכלו לצפות בו: https://vimeo.com/70235105/description

סמי גולד מדריך בעברית בקפריסין Tel WhatsApp 00357-96219050