יום מס' 5:

עוד יום אפרורי שמתחיל בטיפטוף… “בקצב הזה לא נגיע לעולם ל”אפטלינג” מודאג “מספר 3”.

“שוב עיר?” תוהה המתבגר כשהוא שומע שאנו בדרך לדן האג…. מה לעשות. בהולנד- מזג האוויר קובע את הלו”ז.

מתחילים את היום בפנורמת מסדך. מוצאים חניה ללא קושי ברחוב הסמוך (ליד שגרירות קנדה). הכניסה עם כרטיס מוזיאונים- חינם, יש שמירת חפצים ללא תשלום ו wifi. בניגוד לכתוב בספרים, אין כבר את הקטע עם התקליטור שמשמיעים אלא מדריך קולי קטן וחכם, בתוספת תשלום. מדובר בהסבר קצר למדי כך שאין הכרח לקחת מדריך אחד לכל אדם. הפנורמה היא בעצם ציור עגול של העיירה סחיפינינגן כפי שנראתה במאה הקודמת. המדריך הקולי בעברית משדרג את הביקור עבור הילדים והם מביעים עניין רב. בפנורמה אני פוגשת הולנדית בת גילי עם ילדיה. יש לה שישה ילדים והיא מסבירה לי את השיטה המורכבת של חלוקת החופש הגדול בהולנד: הולנד מחולקת לשלושה חלקים: צפון מרכז ודרום, כשכל חלק יוצא בתאריכים מעט שונים כדי שלא כולם ייצאו יחד. “אני כבר משתגעת… מתי ייגמר החופש הזה?” היא מקוננת באזני.

ספרי לי על זה מותק….

כשיוצאים מקדם את פנינו מזג אוויר נאה ואנחנו הולכים ברגל עשר דקות ל בניין הכלא העתיק של האג

בבניין, ששימש ככלא משך מאות שנים, מתקיימים סיורים מאורגנים בהולנדית, ניתן להצטרף אליהם עם מדריך קולי באנגלית. הביקור מעניין, אך מצמרר וכולל מבט מקרוב על מכשירי עינויים מסמרי שיער: לא מיועד לרגישים בינינו! הסיור נמשך כארבעים דקות.

חזרה לאוטו. בינתיים הטפטוף פסק ומזג האוויר הפך לחם למדי. מה נעשה? נסיעה קצרה ל”מדורדם”.

את הכרטיס למדורדם ,קנינו מראש במבצע באמצעות האתר באינטרנט ( 10 יורו לכרטיס), יש חניה צמודה ולא זולה (8 יורו). בשלב זה היה חם מאד והשמש קפחה על ראשנו. אין כמעט מחסה במקום כך שהיה די מעייף. ב”מדורדם” כעת: תערוכה בנושא הכדורגל ההולנדי. הבנים- אוהדים שרופים, מגלים בקיאות רבה ומפגינים עניין. במתחם: מגרש כדורגל עם גאדג'טים חמודים, השלושה מצטרפים לשני ילדים בני גילם במשחק סוער. שני הילדים- מתבררים כאחים ולאחר מכן מתבררים כבנים למשפחה יהודית- קנדית. בעוד הצעירים שקועים במשחק אנחנו מפטפטים מעט עם ההורים...

המדד היומי:  פנורמת מסדך + מוזיאון הכלא- מומלץ בחום, מדורדם- כדאי, לילדים עד גיל 10.

יום מספר 7:

הבוקר אנחנו עוזבים את “דה נורדייאן” ונוסעים. לאן? כמו כולם לכפר הנופש “דה אמהוף”. כמה צפוי.

יום שמש נפלא מקדם את פנינו ואנו מחליטים לנסוע לדולפינריום. על הכניסה שילמנו מראש באמצעות “גרופון”. שנרכש מראש מהאתר של “גרופון גרמניה”.

זה המקום לציין כי נעזרנו רבות ב”גרופונים”, התהליך ממש זהה לזה של רכישת גרופון בישראל: נכנסים לאתר, משלמים ומדפיסים קופון. כמו בכל “חנות עודפים”, הסחורה משתנה ונדרשת סבלנות רבה ומידה של מזל.

גרופון ל"אפטלינג"

העצות שלי בנושא:

  1. כאשר מבקשים מגוגל לתרגם, מומלץ לבקש תרגום לאנגלית ולא לעברית.
  2. למרות שהבחירה הטבעית היא ב”גרופון הולנד”, דווקא ב”גרופון גרמניה” יש לעיתים דילים טובים בהרבה.
  3. להדפיס את הקופון גם אם כתוב שאפשר באמצעות הנייד.
  4. היתרון בגרופון לעומת רכישה מקוונת באתר, (מלבד המחיר כמובן) הוא שהגרופון בד”כ לא מוגבל ליום מסויים.
  5. כמו בחנות “עודפים” ממוצעת, יש להכנס כל יום- יומיים. הדילים משתנים והטובים שבהם כמו הקופון הנ”ל לאפטלינג- נעלמים מהר.

גרופון לדולפינריום

כך יצא ששילמנו 16 יורו לכרטיס. הגענו מוקדם, סמוך לפתיחה אך במקום לחנות ליד הכניסה, חנינו מעט רחוק יותר (מתוך חוסר מודעות). שאטל של הדולפינריום הוביל לכניסה אך ניתן ללכת עשר דקות לאורך החוף. מול הכניסה לדולפינריום יש טיילת קטנה ובה אוכל/ גלידה / מזכרות ברבע ממחירם בתוך הפארק. כאן הבנים רכשו להם חולצות של נבחרת הולנד ועצרנו להפסקה קצרה.

הדולפינריום עצמו מקום יפה, אך שוב- מומלץ לילדים ולאו דווקא למתבגרים.

לאטרקציה המרכזית- מופע הדולפינים, מומלץ להגיע חצי שעה מראש כדי לתפוס מקום טוב.

יש במקום גני שעשועים מקסימים לילדים וכן חוף ים. מכיוון שהגענו ביום חם במיוחד, עם שמש קופחת, נהננו מאד לשבת על חוף הים והבן הצעיר נהנה לטבול במים ולהתבונן בברבורים ששחו לצידו

סמוך לחניה נמצאת תחנת הרוח de hoop ולא רחוק ממנה מסעדה/ חנות ממכר דגים ומאכלי ים נפלאה. הזמנו מרק ודגים ונהננו מהמיזוג הצונן בפנים.

מדד יומי:  מקום נפלא ביום יפה, (יום גשום יפגום בהנאה), מתאים לילדים. ביום יפה כדאי להביא בגדי ים.

מגיעים בזמן ל”צ'ק אין” ב”דה אמהוף”, את הפרטים מילאנו באופן מקוון והתהליך מהיר ויעיל. בחרנו מראש את הקוטג', קוטג' מרמת “קומפורט” מספר 254: נמצא ליד המים, מאד קרוב לפארק המים.בהזמנה מראש יש הנחה משמעותית.

הרבה אין מה לחדש לגבי הכפר, אך בכל זאת כמה פרטים שיתכן ויעזרו:

טיפים לנוסעים לכפר הנופש “דה אמהוף”

- מומלץ להזמין כמה שיותר מראש ולבחור את המקום.

- באוגוסט כחצי מהאורחים בכפר ישראלים, אין בכך כל רע, אך המקום נראה כמו קיבוץ ולא ממש מספק חוויה של התנתקות.

- ניתן להגיע בתחבורה ציבורית (לא נוח אבל אפשרי) בקו 160

לשומרי שבת/ כשרות יש אפשרות ל"ערכת שבת".

- הסופר בכפר לא יקר, אך בערים הסמוכות יש סופרים גדולים זולים ממנו ועם יותר מבחר.

- אין במקום מכונות כביסה לשימוש האורחים. אנחנו כבסנו מעט ביד ותלינו על ההסקות. מאחרים שמעתי שיש אפשרות למסירת כביסה במרינה אך לא התנסתי בעצמי

- בקוטג' שקיבלנו לא היה מנגל. קנינו שני מנגלים חד פעמיים מהסופר וניפנפנו להנאתינו.

- המרחק בין החדרים לבין הכניסה לפארק הוא בדרך כלל משמעותי (10 דק בממוצע), מכיוון שמדובר בפארק שהכניסה אליו ברכב אסורה, זוהי הליכה שביום גשם ועם ילדים, יכולה להיות לא כ”כ כיפית. עלינו “נפלו” מספר ערבים של גשם זלעפות. הנהלת הכפר אפשרה בימים הללו להכנס עם הרכב עד לבית אך בימים של גשם “נורמלי”, המשמעות היא הגעה לקוטג' כשאת והילדים רטובים.

- יש בפארק פעילויות למתבגרים כמו: עמדת די ג'י, חץ וקשת באולינג וכו'. הילדים שלי לקחו להם פעילות עם רובי לייזר, שמבחינתם הייתה שיאו של הטיול, שלושתם נהנו עד הגג.

- על אינטרנט יש לשלם בנפרד. מקבלים קוד שמתאים רק לארבעה מכשירים (ואנחנו כידוע חמישה) ורק לארבעה ימים, כך שיש לחדש אותו באמצע. בבית הקפה שבמרכז “גרנד קפה”, מותר לגלוש עד חצי שעה ביום ללא תשלום.

- את ה”טופינגס”- ההטבות שמקבלים חינם, לא ניתן לממש בהזמנה מראש. עם ההגעה יש לעמוד בתור ב “אינפורמיישן דסק” סמוך לכניסה לפארק המים, ולהזמין ליום ושעה ספציפים.

- אופניים- מומלץ להזמין מראש. אנחנו לא הזמנו ולא נשארו לנו למרות שהגענו ממש לאחר הצ'ק אין.

- מכל המקומות בעולם, דווקא בחנות של הכפר, מצאו הילדים שלי בגדים לטעמם במבצע. שווה להציץ!

- בצ'ק אין קיבלנו “'welcome box” שכללה כמה חטיפים, מטליות סקוצ' ברייט וכמה טבליות למדיח. אפשר בקלות ובזול גם לקנות כל מה שצריך ולא הכרחי להביא מהארץ. שווה להביא לדעתי שתי מגבות מטבח וכן מגבות חוף.

- יש בכפר סופר נחמד עם כל מה שצריך. אנחנו עשינו קנייה גדולה באחד מהכפרים הסמוכים בדרך ואת ההשלמות (לחמניות טריות וכו') בכפר

יום מספר 8: פסטיבל זיקוקי דינור vuurwerkfestival

אחר הצהריים אנחנו נכנסים לאוטו כשפנינו לעבר scheveningen שהייתה בעבר עיירת דייגים סמוכה להאג וכיום אתר נופש. בספרים הטיילת מושמצת קשות אבל אנחנו מצאנו אותה מהנה ומתאימה מאד לילדים ומתבגרים, יש בה גם חלק מקורה שמתאים ליום גשום. ( סניף של sea life – יש הנחה ב”גרופון”. ומיני גולף בקניון) המון מסעדות עם פוטונים בחצר וכו'.

מטרתנו היום: פסטיבל זיקוקי דינור בינלאומי שמתקיים אחת לשנה באמצע אוגוסט, מול מלון kurhaus

הפסטיבל נמשך ארבעה ימים (לא רצופים) כשבכל יום הופעה של שתי מדינות. בסוף הפסטיבל מוכרזת המדינה הזוכה בתחרות.

ההגעה הייתה קשה למדי: כל הרחובות באזור נסגרים כבר מהבוקר. אפשר אמנם לחנות בהאג ולתפוש בקלות חשמלית לאזור, אך סמוך לאירוע ובוודאי בחזרה, החשמליות מפוצצות אנשים ודחוסות באופן כזה שלא מתאים לילדים. אנחנו נסענו עד שהגענו ל”מחסום”, שם חיפשנו ומצאנו חנייה חינם. החננו והלכנו עם המון רב של אנשים (350,000 מבקרים ויותר מזה בימים יפים). מזג האוויר היה נפלא, אווירת קרנבל עליז אבל להביא בחשבון שיש המון המון אנשים.

כשהתחלנו לצעוד, לא ידענו כמה זמן תמשך הצעדה. שהתבררה כהליכה של 40 דקות, בין פנסיונים ובתים נאים ועל שפת הטיילת. הירידה לחוף- דרך פתח צר למדי. פשוט לא יאומן איך מאות אלפי אנשים יורדים דרך פתחים צרים, באופן מסודר למדי, בלי שאיש נמחץ.

על החוף פרשנו שמיכה, ונשכבנו ב”שורה הראשונה” למופע. בחוף- המונים: זוגות, משפחות, חבורות צעירים, בירות, נרגילות ואווירה שמחה ותוססת.

המופע הראשון היה של איטליה, נמשך רבע שעה בצבעי אדום/ לבן/ ירוק. אחרי הפסקה של כחצי שעה- הופעה של סין. מובן שהסינים “הפציצו”, והיה מרהיב פשוט. חוויה בלתי נשכחת!

כשהתקרב סוף המופע, מתגנבת דאגה ללבי: איך המוני האדם הללו (שהגיעו טיפין טיפין משך שעות) יצאו בבת אחת דרך כמה פתחים צרים? מתכון לאסון. אבל כשהכל מסתיים, אנחנו קמים ובנחת, עם כל הקהל יוצאים באופן מסודר. ועכשיו: חזרה לרכב.

הבעיה המרכזית: לא ניתן לעלות על שום כלי תחבורה שהוא. החשמליות דחוסות באלפים, האוטובוסים מלאים, על מנת לחזור יש לחכות זמן רב בתוך המון דחוס. החלטנו לחזור ברגל… השעה- חצות. ארבעים דקות ארוכות כל כך… אבל הצעירים מתגלים במלוא גבורתם, הולכים בלי להתלונן ובלי לקטר עד ההגעה למכונית.

עכשיו הבעיה האמייתית: פקק של כשעה לצאת מהרחוב בו חנינו… מבאס. הילדים ישנים ואנחנו מנסים לנווט בעזרת ה”וייז” שנותר חסר אונים מול העומס. גם כאשר אנחנו סוף סוף יוצאים מהעיר, מתברברים בדרך. בשעת לילה מאוחרת, הדרך ל”דה אמהוף” חשוכה לגמרי. אני “מנקרת” וסך הכל…. לא נעים. צבי שחוצה את הכביש באפלה כמעט נכנס בנו…

כמה כיף להגיע חזרה לחדר החמים של כפר הנופש. הלילה נישן שנה עמוקה וטובה…. סך הכל הפסטיבל זכור לכולנו כחוויה נהדרת ומיוחדת: מומלץ בחום.

יום מספר 8: פארק האופניים הוחה וולואה

על פארק הוחה וולואה נאמר כבר רבות…כך שאין הרבה מה לחדש.

שמורת טבע בה מטיילים באמצעות אופניים שמקבלים בכניסה. במקרה שלנו- הגענו בחשש…

שלושת הבנים, למדו רק בחודשים האחרונים לנסוע על אופנים… (!!!!). איך יעמדו במשימה? גם אני, אציין, כי רכבתי בילדותי אך מאז חלפו כ 35 שנה ולא נגעתי באופניים. בכוונתי לבדוק את התזה ולפיה “מי שלומד פעם אחת לרכב על אופניים לא ישכח זאת”….

אנחנו נכנסים דרך העיירה הנדרלו: עיירה יפה ומתוירת, מלאה במלונות/ פנסיונים. בחודש אוגוסט האופניים “אוזלים” בשעה מוקדמת למדי כך ששווה להגיע בשעה מוקדמת.

למרבה השמחה גם אני וגם הבנים מצליחים לעמוד במשימת הרכיבה. הצעיר, בן השמונה, לא ממש…. אנחנו חוזרים לכניסה ובעלי מרכיב אותו באופניים עם כסא קטן, שהיה מעט צר עבורו…

הפארק שטוח לגמרי ומתאים לרכיבה גם למאותגרים כמונו. אחרי נסיעה קצרה מגיעים למרכז המבקרים שמתקיים בו שוק איכרים קטן. קפה נחמד בבית הקפה הסמוך לגן השעשועים, ביקור קצר בממרכז המבקרים שבו הדגמות על החי והצומח בפארק. נחמד. שימו לב שבחניון של מרכז המבקרים- אלפי זוגות אופניים. אחרי שעה- כשהמבקר חוזר משיטוטו ומקפה, אין מצב שימצא את אופניו בחזרה. אם יש לכם זוג אופניים “מיוחדים”, “סמנו” אותם בצעיף.

מדד יומי: פארק נחמד. הנופים חביבים למדי. הייחוד של רכיבה משפחתית על אופניים מהווה אטרקציה נעימה. האתר מתאים למתבגרים.