בטיחות ואזהרות בסרינגר

אזהרה מסוכנות נסיעות בדלהי המציעה חבילת נופש בקשמיר בסוכנות Indus Tours & Travels בדלהי יושב בחור בשם ג'ון שבדר"כ ימצא אתכם במיין בזאר או במסעדה ליד המשרד שלו ויציע לכם דיל של טיול שלא תשכחו בקשמיר עם קמפינג ו-House Boat הכל כלול במחיר מנופח של מינימום 850$ ומעלה. הבנאדם שקרן ולא ניתן לסמוך עליו בכלום לא להאמין למילה שיוצאת מהפה שלו.

והמחירים המנופחים שהוא נותן מופרכים מהיסוד. טיסה מדלהי צריכה לעלות 70$ ושהות בסרינגר יכולה להגיע ל-600 ללילה ב House Boat ובנוסף לא להסכים לחתום או לשלם על שום מסמך גם אם הוא אומר לכם שהוא צריך לשלם כסף לאנשים ע"מ להכין דברים, זה מצוץ מהאצבע ושקר אחד גדול. בכלל להבדיל מלאדאק, סרינגר מאד יקרה אולי המקום הכי יקר בהודו. העונה לטייל בקשמיר היא במאי, יוני, ויולי בלבד וכל הדיבורים האחרים שקר אחד גדול.

קשמיר מדהימה ביופיה. הביקור בה הוא חוויה מיוחדת, ראשונית, במיוחד בגלל שאין הרבה תיירים. בסך הכל, האנשים שיצרנו איתם קשרים אישיים הם נחמדים, דוברי אנגלית טובה, ומעוניינים לעזור. לא הרגשתי בשום שלב שמישהו מנסה לפגוע בי אישית. 

אבל למרות כל מה שמנסים למכור לכם העסקנים הקשמירים, יש בקשמיר בעיה ביטחונית ותבדקו כל דבר שאומרים לכם לעומק. כשבחור קשמירי (Shaban) מספר ש``היה פיצוץ בלון גז במסעדה`` אפשר לקרוא בחדשות שמדובר במטען חבלה שהרג 2 אנשים ופצע כ- 40 אחרים (3.7.04). וכשבאוגוסט 2004 שני פקיסטנים פתחו באש על תיירים הודים בפארק נהרו בסרינגר, והרגו חמישה בני-אדם, זו לא ``תקרית בין פושעים מקומיים``. במיוחד עבורינו, ישראלים, שרגישים בנושא, זה לא נחמד להיות ברמת כוננות גבוהה דווקא במהלך טיול. 

פן נוסף של הטיול בקשמיר הוא מיעוט התיירים, שאחת מהמשמעויות שלו היא נעיצת המבטים ברחוב. אנחנו פשוט הפכנו למוקדי תשומת לב מהלכים, וכל עצירה / קניה / התמקחות מיד יצרה מעגלי אנשים סביבנו. היות ולרוב מדובר בגברים מוסלמים (90% מהאנשים ברחוב הם גברים, והנשים הבודדות שרואים לבושות שחור מכף רגל ועד ראש, כולל רעלת תחרה שמכסה את העיניים. ממש פקיסטן) התחושה היא קצת לא נעימה. יותר מפעם אחת העירו לי שזה לא בסדר שאני מסתובבת כאישה לבד, כולל בפעמים שהבחור שהיה איתי פשוט היה בתוך חנות, במרחק של פחות מחמישים מטר ממני. אז אין לי המלצה חד-משמעית לגבי קשמיר ואתם צריכים להחליט לבד.