טיפים נוספים על תחבורה בניו יורק סיטי

ניתן לקחת מהשדה את ה Airtrain. העליה עליה חופשית בשדה (קומה מעל הנחיתות) , ביציאה ממנה צריך לשלם 8.5$ + 1$ תשלום על כרטיס הסבווי. מדי פעם כשנוצר עומס פותחים את השערים וניתן לצאת בחינם. מהתחנה האחרונה של הרכבת הזו ניתן להתחבר לקוים שיקחו אתכם לברוקלין ומנהטן (ועם החלפת רכבת גם כמובן למקומות אחרים) . הנסיעה מהשדה למנהטן לוקחת כשעה ורבע-וחצי. בחזור לשדה אותו הסיפור. לוקחים מטרו לAirtrain ואז 8.5$ לשדה איתה, הפעם התשלום בכניסה לרכבת.

בעלות כרטיס תחבורה ציבורית אפשר לעלות על הרכבל ולעבור לאי.

כבר בנסיעה על הרכבל נשקף נוף מדהים וגם מהאי עצמו המשקיף על מנהטן, אפשר לעשות טיול רגלי או סיבוב באי בתחבורה ציבורית.

ממש מומלץ.

גשר מאד מורחב ומסועף. גם מכשיר ה-GPS שלנו מתבלבל או לא ברור בו וגם ה-Waze לא הצליח להתמודד איתו בהצלחה רבה. במספר נקודות יש הסתעפויות לכיוונים שונים ואם טועים בקטן, מדובר לעיתים בטעות גדולה ומשמעותית. בפעם הקודמת התברדקנו, בפעם השנייה הבנו את העיקרון וניסינו לנסוע יותר לאט כדי להצליח להתמצא יותר טוב. הגשר או הגישות אליו פקוקות מאד לא אחת. בפעם האחרונה, הוויז הוביל אותנו לעיקוף משמעותי כדי למזער את הפקקים. לא תמיד ניתן להתחמק ממנו. המסקנה שלנו: לאט, אם אפשר שעוד מישהו יסתכל על מכשיר הניווט ויסייע הדבר בהחלט יכול להועיל, גם למנוסים בניווט בכבישים האמריקאים.

הנהיגה בארצות הברית היא יחסית קלה ונוחה ,אבל צריך לשים לב לכמה כללים:
 1.הכי חשוב,כאשר יש רמזור שמאלה, יהיו מצבים שיגיעו מולך רכבים שלהם זכות קדימה, יש כמובן לאפשר להם לעבור, במידה ואתה לא מצליח לפנות, ממליץ להתקדם מעט ולאותת והם כבר יאפשרו לך לפנות.

2.בפנייה ימינה, ניתן לפנות באור אדום אלא אם יש תמרור שאוסר זאת.

3.יש כבישים עם נתיב אמצעי המיועד לפנייה שמאלה, הבעייה שהוא משותף לשני הנתיבים, כך שצריך להיזהר.

4.ברגע שרכב חירום (משטרה,מכבי אש ועוד...) חונה בצד הדרך יש לעבור לנתיב השמאלי, כדי לא לסכן את אנשי הביטחון. כבישי אגרה: נהגתי בצפון מזרח ארצות הברית, יש כבישי אגרה, המחיר לא גבוה, הכי יקר ששילמתי זה 10 דולר, בדרך כלל זה נע בין דולר (נראה מגוחך ,אבל כן) לחמישה דולר. בבוסטון המעבר בתעלה מתחת למים הוא 3.5 דולר, בניו יורק 8 דולר. שילמתי תמיד במזומן ולכן תמיד חיפשתי היכן רשום קופת מזומן.

תדלוק, שילמתי במזומן ,לכן תמיד נכנסתי פנימה וביקשתי שיפעילו את המשאבות, יש תחנות שביקשו ממני לשלם ואז בסוף התדלוק החזירו לי תשלום אם היה צריך. בחלק ביקשו מפתח או כרטיס מזהה כערבון ויש כאלה שהאמינו ופתחו לי. תדלקתי דלק רגיל, נדמה לי שמספרו 87. מחיר הדלק בצפון מזרח: המחיר הוא לגלון (3.8 ליטר). ככל שמצפינים מניו יורק וושינגטון המחיר יותר זול. הכי יקר ששילמתי היה 2.95 והכי זול 2.69 בוורמונט. 

לגבי תוכנת ניווט,ממליץ למחוק מהאפשרויות את אפשרות המעבורת, כי ברגע שיש ברירת מחדל כזו, התוכנה תבחר למעבורת כדי לקצר, אפילו שלא התכוונת בכלל להגיע למעבורת.

אם אתם מתכננים לשהות בניו יורק שבוע ויותר, כדאי לקנות בסאבווי כרטיס שבועי בעלות 31 דולר. הכרטיס פתוח ומאפשר נסיעה בלי הגבלה. כרטיס לנסיעה חד-פעמית עולה 3 דולר ותקף לשעתיים.

בניו יורק יוצא שהולכים המון, הרחובות ארוכים עד לא נגמרים ומשתמשים המון בתחבורה ציבורית. המוניות יקרות ולעיתים לא נוחות בגלל פקקים… הסאבווי היא פתרון זול ונוח, יש תחנות כמעט בכל פינה וההתמצאות קלה. למעשה, יוצא שמשתמשים ברכבת הרבה יותר מ-10 פעמים בשבוע… משתלם!

השתמשנו בשירות האוטובוסים (קומותיים) הזה כדי להגיע מניו יורק לוושינגטון. בדיעבד היינו משתמשים גם מבוסטון לניו יורק (במקור שכרנו רכב ל-24 שעות). ככל שמזמינים מוקדם יותר – זול יותר. בפועל, הזמנו כארבעה חודשים לפני הנסיעה ושילמנו 40$ לשישה אנשים (!) ועוד 1$ למקום ישיבה שמור מראש. את רוב המקומות לא ניתן להזמין מראש – רק את ארבעת המקומות שסביב לשולחן ועוד כמה מקומות בקומה העליונה. היות והיינו שישה , הזמנתי את ארבעת המקומות וכשהגענו הסברתי את המצב לסדרן שהציב אותנו מיד בראש התור כדי שנוכל לתפוס שני מקומות נוספים לפני כולם.

יש להגיע כחצי שעה לפני היציאה ולעמוד בתור מסודר. האוטובוס יצא באיחור של כ-15 דקות ולא היה מלא. עשה עצירה אחת קצרה בבולטימור להורדת נוסעים ובסה”כ היה נוח באופן סביר. בעינינו בהחלט עדיף על נהיגה ארוכה, דמי החזר גבוהים או רכבת יקרה.

הכי פשוט להתמצא לפי מצפן. כך יותר קל להבין באיזה כיוון מספרי הרחובות והשדרות עולים או יורדים. כשתגיעו תבינו על מה אני מדברת.

ציות לתמרורים - חובה! אתם אף פעם לא יודעים מאיפה אלו יצוצו לכם והרי אתם בחופשה אז למה לכם צרות. בסופו של דבר זה לביטחונכם.

פסים על הכביש - יצאתי מתחנת דלק ורציתי לפנות שמאלה. על הכביש ראיתי שני פסים רצופים צהובים והבנתי שאסור. חיכיתי כמה דקות ראיתי מה המקומיים עושים ועשיתי כמוהם.

פנייה שמאלה ברמזור - בלאגן. זהירות. לנסות בהיסוס בהתחלה עד שמתרגלים. באופן עקרוני, ברוב הרמזורים אין רמזור מיוחד לפנייה שמאלה. הראשון בלבד מתקדם למרכז הצומת ומחכה עד שיש לו אפשרות לפנות שמאלה. אם לא היתה אפשרות בכל הגל הירוק אז יש לו זכות ראשונים עבור (אפילו באדום כאמור). 

פנייה ימינה ברמזור - אחרי עצירה מוחלטת אפשר לפנות ימינה בתנאי שלא כתוב במפורש שאסור (מעל הרמזור). הכי טוב זה להסתכל מה האחרים עושים. שימו לב : לכל מדינה ובכל עיר החוקים משתנים. 

זכות קדימה - בארצות הברית לא מחכים שתתן זכות קדימה אלא פשוט לוקחים. לכן שימו לב, קחו הרבה אוויר והרבה סבלנות.

סיבוב פרסה - אם אסור אז יהיה תמרור השולל אחרת כנראה שמותר.

עצור לפניך - בגלל שזה מאוד חשוב לעצור ובכדי שלא תגידו לא ראינו לא שמענו, ישנם גם תמרורים המודיעים על תמרור עצור.

עצור - חובה לעצור. במקרה שתתפסו אין לכם סיכוי לצאת מזה ובמקרה הטוב תצאו ניזוקים כספית בלבד. לכן, אל תשחקו עם זה ואפילו במקום הכי שומם בעולם עצור זה עצור.

4 Way Stop - תרגיל בדינמיקה קבוצתית. כולם עוצרים מכל ארבעת הכיוונים. מי שעצר ראשון זכותו לצאת ראשון. להתרגל ולציית.