תחבורה ציבורית ומוניות במומבאי (בומביי)

הסליפר עולה דרך סוכן 1,150 רופי, 15 שעות מ-16:30 ומגיע ב-8:30, ריקשה לרכבת של מומביי עולה 50 רופי 5 דק נסיעה.

מאודאיפור לוקחים ריקשה לתחנת Reti Stand Circle ב-150 רופי.

  רבים טוענים כי תחנת הרכבת המרכזית של מומבאי (Chhatrapati Shivaji Terminus) היא מהמרשימות והמדהימות בתבל. מופע אנושי וארכיטקטוני יחיד מסוגו המשלב את תנועת העוברים והשבים האדירה המתנהלת ב"סדר כאוטי" כמוהו רק הודו יודעת לספק, אל תוך מבנה הבנוי כארמון גותי עמוס עיטורים ודרמטי להפליא. המבנה הצעקני מקושט בתבליטים של חיות כגון קופים, טווסים ואריות הניצבים בין צריחים, מגדלים וחלונות זכוכית צבעוניים. גם אם אינכם מתכוונים לנסוע ברכבת, אל תוותרו על ביקור באטרקציה זו.

  כמו אייקונים נוספים בעיר (ונוסף אליהם בית חב"ד) , היתה התחנה קורבן למתקפת טרור משולבת ב-2008.

כמה דברים כללים על תחבורה במומבאי:

1. מונית לשדה מקולבה עולה 500, רופי מחיר קבוע ואין תוספות על שעות עומס.

2. רכבות – אחלה דרך להתנייד בכל שעה, עולות סביב 10 רופי לכיוון. למי שרוצה להגיע לקולבה, צריך לרדת בתחנת Church Gate ומשם מונית עולה עוד 30 רופי לקולבה

3. אפשר להוריד את אפליקציית M Indicator, עוזרת מאוד בהתמצאות והתניידות..

4. צירפתי צילום חלקי של תחנות רכבת באיזור התיירות ( לדוגמא Mahlaxmi שנמצאת באיזור המכבסה הגדולה ועוד).

בהודו, כדי להגיע ממומבאי לקולבה, צריך, ביציאה משדה התעופה של מומבאי, ללכת ימינה ולהתעלם מנהגי מוניות, שרוצים הרבה כסף ולא מוסרים מידע נכון. הולכים עד שפוגשים את נהגי הריקשה. לאחר מיקוח, המחיר הוא בערך 80 רופי על מנת להגיע עימו לתחנת הרכבת, שנמצאת באנדיהירי. נהגי הרקשות לא מגיעים לקולבה, זה רחוק.

בקשו מנהג הריקשה שיראה לכם היכן הכניסה לתחנה. צריך לקנות כרטיס לתחנה האחרונה, צ'רצ' גאיט. הנסיעה אורכת 45 דקות. ביציאה מהרכבת, לוקחים ריקשה, במחיר שהוא לא יותר מ-50-70 רופי, ונוסעים עם הריקשה לקולבה, למלון. 

נהגי המוניות בשדה התעופה רוצים 1,800 רופי, כאשר במסלול, שאני מציע כאן, תשלמו 150 רופי ואולי פחות. לגבי האינפורמציה שאין רכבות בלילה, זה לא נכון.

עיקר ההתניידות במומבאיי היא באמצעות מונית- אפשר למצוא בקלות אבל אם בכל זאת רוצים להזמין להלן פרטי חברת מוניות עם מחירים סבירים: Mega Cabs.

בבומביי לא נוהגים! גם המקומיים לא! יש מיליוני מוניות (שחורות, קטנות, בלי מזגן) שעולות גרושים ואיתן מתניידים ממקום למקום. זה זול, זה יעיל והכי חשוב – בתנועה הרנדומלית והמטורפת של בומביי, אין לאף אחד (שהוא לא נהג מונית) סיכוי סביר לשרוד. 

אופציה אחרת היא מוניות של המלון, לרוב הן יהיו ממוזגות ונוחות יותר, אבל אז מפסידים את חווית הנסיעה. תופעה שכיחה למדי היא "מחלת ים" שנגרמת בנסיעות רצופות שנמשכות יותר משעה בתוך העיר. הפתרון? כל אחד ופתרונותיו הוא. בשבילי - פראמין (נמכר בהודו ללא מרשם). האוטובוסים בבומביי צפופים, חמים ומייגעים. 

הרכבת – חוויה אנטרופולוגית מרתקת, רק חשוב לשים לב שיש הפרדה בין גברים לנשים. ריקשות לא מורשות לעבור את הגשרים לכיוון מרכז העיר (בגלל זיהום האויר שהן יוצרות) ולכן רק בפרברים ניתן למצוא אותן. אגב, אפשר ומומלץ להימנע מהן. הן נוראיות, יחסית לכל מקום אחר באסיה.

לגבי סלולר בבומביי: התקשורת הסלולרית לארץ וקבלת שיחות מהארץ היא יקרה מאוד (ביחס לשאר העולם). מומלץ למצוא אלטרנטיבות. 

למי שממש לחוץ בכסף ולא איכפת לו להטלטל באוטובוס מקומי בפקקים האין סופיים של בומביי, ניתן להגיע לשדה``ת באוטובוס מספר 2 העובר ברחוב הראשי של איזור קולבה, לרדת באיזור שנקרא Ville Parle. משם יש הרבה אוטובוסים לשדה``ת הנמצא כרבע שעה משם. אגב, אם נוסעים בשעות הערב המאוחרות, יש פחות תנועה ופחות נוסעים על האוטובוס כך שזה לא נורא (קו 2 האחרון יוצא בשעה 10). אם בחרתם באופצייה של מונית מקולבה לשדה``ת זו אמורה לעלות בסביבות 300 רופי בשעות היום או הרבה מעבר בשעות הלילה.

הכניסה לשאטל נמצאת בתוך אולם היוצאים בשדה הבינלאומי: עם הפנים ליציאה, מצד ימין ישנו מסדרון ירוק, שמזכיר את המסדרונות בבתי חולים כשיורדים קומה אחת יותר מדי... בסופו ישנו תור עם המוני הודים. אנחנו הייינו המערביות היחידיות. תוך 20 דקות הגיע האוטובוס. יש לומר לנהג את חברת התעופה עימה אתם טסים ועל פיה יאמר לכם אם תחנתכם היא הראשונה או השנייה.

כשתצאו משדה התעופה של בומביי, יחכו לכם נהגי מוניות רבים שיקפצו עליכם וישמחו לקחת אתכם לכל מקום שתרצו. מומלץ ללכת לתחנת המוניות המוסדרת שנמצאת ממש ביציאה מדלת השדה ולקבל תעריף מדויק והוגן מסדרן המוניות שנותן פתק אישור על התשלום ששילמתם לנסיעה. ובו נקוב המחיר המדויק ואתם שומרים אותו אצלכם עד לגמר בנסיעה ורק אז נותנים לנהג. 

קחו בחשבון שנסיעה מבומביי לפונה במונית אורכת בממוצע 4-5 שעות והיא עולה גם יקר מאוד במונית. אופציה נוספת שאינני בטוח אם היא קיימת זה לקחת טיסה פנימית לפונה. במידה ויש אפשרות כזו, אפשר להזמין טיסה עוד מהארץ דרך סוכנות הנסיעות שלך או יש חברת תעופה בהודו שנקראת ``AIR DECCAN`` שהטיסות שלהן נחשבות הזולות והאטרקטיבות ביותר בהודו מבין המתחרות. אפשר לברר ואף להזמין טיסה דרך אתר האינטרנט שלהם ואם אין טיסה וגם אופציית המונית יקרה, כך שאין מנוס מלהכנס לבומביי ולקחת אוטובוס תיירים.

לפונה יש מספר רכבות ביום. הרכבת עוברת באזור שדה התעופה, כך שכדאי לבדוק אם יש תחנה בסביבה ולקחת אליה מונית. הבעיה העיקרית היא שאם אין מקום שמור טוב תצטרכו להסתפק במה שיש, שזה קטע קשה ולא ממש כדאי מיד עם ההגעה להודו. לדעתי היא מקסימה. תסתובבו, תסתגלו קצת לקצב ותקנו כרטיס טוב לפונה (יש אקספרס).

רכבות (בהודו בכלל): הרבה פעמים צריך להזמין מראש, כך שיכול להיות שלא יהיה מקום ותישארו לילה במומבאי. לא בטוח, כי אתם מגיעים מוקדם ואולי תספיקו לרכבת שיוצאת בד``כ בערב. העלות של הרכבות משתנה בהתאם לרמה שלהן, תלוי אם יש/אין מיזוג וכמה בתא - אבל בהשוואה לכסף בישראל ואפילו למחיר המונית במומבאי זה לא סכום רציני, כמה עשרות שקלים עד מאה ומשהו. מונית (לא ממוזגת) מהשדה לתחנת רכבת בדרום הרחוק של העיר לא צריכה לעלות יותר מ-300 רופי (30 ש``ח). תסכמו מראש על מחיר כי מרמים שם תיירים. מומבאי גם קצת יותר יקרה ממקומות אחרים בהודו.

לא בכל התחנות יש כרטיסים לרכבות הבין-עירוניות, בויקטוריה סטיישן יש (בדרום הרחוק של העיר). זה שעה ומשהו של נסיעה במונית חמה... לא נורא, כי בסוף מגיעים לאזור של העיר שיש בו קצת יותר תרמילאים מבשאר העיר. זה גם המקום הנכון להיות בו בלילה אם צרי, האזור נקרא קולאבה, 10-20 רופי מהתחנה.

כאשר אתם יוצאים מהשדה תעופה, ישנה מעין תחנת מוניות שעדיף שתקחו מהם את המונית כי הם יחסית מסודרים וקובעים את המחיר מראש. לא אמור לעלות יותר מ-300 רופי וזה יכול לקחת יותר בין שעה וחצי לשעתיים וחצי, תלוי בתנועה. עדיף שתדרשו נהג דובר אנגלית כי אנחנו לקחנו נהג שלא יודע לדבר אנגלית וזה היה לא נעים במיוחד שאתם נוחתים בהודו בכלל ובבומבי בפרט.

בעניין הרכבות, ממליץ לקחת את המחלקה 3AC שזוהי מחלקה עם מזגן ולא הרבה יותר יקרה מהסליפרס בהתייחסות ליומכם הראשון בהודו. אני אפילו הייתי לוקח את 2AC אם אין מקום ב3AC ושוב פעם בהתייחס לזה שאתם ביום הראשון.