הבת הבכורה, שהיא דיילת באלעל, קיבלה שהייה בטוקיו באחד מסופי השבוע של חודש מאי והציעה לנו להצטרף אליה. ההתראה היתה קצרה והתלבטנו אך לבסוף החלטנו אשתי ואני להצטרף בכרטיס סטנד-ביי. ברגע האחרון גם הבת האמצעית הצטרפה וכך מצאנו עצמנו ביום רביעי אחה"צ נוסעים לנתב"ג מבלי לדעת אם נעלה לטיסה. אמנם עקבנו אחר רשימת ההמתנה ומס' המקומות הפנויים לטיסה, אך רק בשער העלייה למטוס (אחרי שעברנו ביטחון ועשינו צ'ק אין) קיבלנו אישור שאנו טסים.
בד"כ הנסיעות שלנו לחו"ל מתוכננות מראש לפרטי פרטים ואילו הפעם טסנו ספונטנית מבלי להתכונן כמעט. הספקתי להכין תכנית טיול וקנינו מעט ין יפני בשדה התעופה, אך התחושה הכללית היתה שבנסיעה הזאת "יצאנו מאזור הנוחות שלנו".
טוקיו היא "מגה" עיר ענקית ובשונה מערים אחרות שביקרנו בהן, אין לה מרכז תיירותי אחד. היא כוללת כמה רובעים ושכונות, שלכל אחת מהן מרכז משלה ועל מנת לראות את כל האטרקציות התיירותיות בה צריך לפחות שבוע. לנו היו יומיים וחצי ולכן התמקדנו באטרקציות העיקריות.
הטיסה לטוקיו ארוכה. המראנו ביום רביעי אחרי 20:30 ונחתנו כעבור כ 12 שעות ביום חמישי בשעה 14:15 לפי השעון המקומי.
הנסיעה משדה התעופה למלון נמשכה כשעה וחצי וכשנכנסנו לחדר השעה כבר היתה 17:30.
אחרי התארגנות קצרה נסענו ברכבת מהמלון לתחנת שיבויה (Shibuya), כדי לראות את מעבר החציה העמוס בעולם.
המראה של מאות האנשים הממתינים לרמזור ירוק ואז בבת אחת חוצים מספר מעברי חציה במקביל הוא מהפנט ונראה כאילו לקוח מסרט.
היבטנו בזה שוב ושוב ממספר זוויות וגם חצינו בעצמנו.
אחרי ש"שבענו" מהמראה של מעבר החציה חיפשנו מקום להשביע את רעבוננו לאוכל, אך בכל המסעדות שביקשנו לאכול בהן הסתבר שנדרש להזמין מקום מראש. אחרי חיפושים רבים מצאנו מסעדה איטלקית באזור שיבויה ואחרי שאכלנו פיצה טובה חזרנו למלון לשינת לילה טובה.
למחרת אחרי ארוחת הבוקר הטובה מאד במלון, נסענו ברכבת לשכונת אסאקוסה (Asakusa).
בשכונה יש שתי אטרקציות עיקריות: הראשונה היא תצפית במגדל Tokyo Sky Tree
האטרקציה השניה והמרכזית בשכונה היא מקדש בודהיסטי גדול ומרשים בשם Sensoji שנבנה במאה השביעית. הדרך הראשית המובילה למקדש היא דרך רחוב Nakamise שמתחיל בשער מרשים, Kaminari Gate בן ה-1,000 שנה וממשיך לשדרה מלאה בדוכנים וחנויות של כלי נוי, מזכרות לתיירים ומוצרי מזון מקוריים.
בסביבת המקדש ישנן חנויות להשכרת יוקטה (תלבושת יפנית מסורתית מבד כותנה בסגנון "קימונו") ולא מעט מקומיים ותיירים לובשים אותה במהלך הסיור בגנים ובמקדש, מה שמוסיף לחוויית הביקור במקדש ולתמונות למזכרת.
חזרנו לתחנת הרכבת והמשכנו לתחנת אואנו (Ueno).
התחנה היא גם מרכז קניות ובילוי, הכולל מסעדות, אומנות ואטרקציות נוספות כגון מייצגים, ירידים ולפעמים גם מופעים. לפני שעזבנו את התחנה עשינו עצירת קפה ומאפה במאפיית אנדרסן וניסינו את המאפה עם שעועית אזוקי, מילוי יפני מאוד נפוץ.
באזור התחנה של אואנו נמצא פארק אואנו
אחרי הביקור בגן החיות הלכנו לשוק אהמאיוקו
מכאן נסענו במונית לשכונת אקיהברה (Akihabara).
ברובע הזה ובעיקר ברחוב Chuo Dori יש מאות חנויות של גאדג'טים אלקטרוניים, רובוטים ומשחקי מחשב.
ברחוב קיימות גם הרבה חנויות/משחקיות ג'וי סטיק, כמו בלונה פארק, ומלצריות מחופשות לדמויות מסדרות יפניות עומדות על המדרכה ומציעות קופונים לחנויות ולבתי קפה.
נכנסנו לחנות/כלבו יודהבאשי קאמרה (Yodobashi Camera), בנין חנות ענקית בת 10 קומות שיש בה מוצרים אלקטרונים, מוצרים לבית, צעצועים ועוד. בקומה העליונה של החנות, יש מתחם אוכל עם מגוון מסעדות ובאחת מהן אכלנו ארוחת ערב.
את היום השלישי בעיר התחלנו בתחנת שינג'וקו (Shinjuku).
תחנת שינג'וקו היא מקום הומה אדם וחולפים בה כל יום כ -3 מיליון אנשים, וקל מאוד ללכת לאיבוד פה אם לא שמים לב לשילוט ולדרך.
סמוך לתחנת הרכבת נמצא ה Metropolitan Government Building - בניין משרדים עם שני מגדלים בגובה 243 מטר כשאל מרפסת התצפית בקומה ה-45 ניתן להיכנס ללא תשלום וממנה ניתן לראות תצפית יפה של העיר וביום בהיר גם את הר הפוג'י.
אחרי התצפית והפסקת קפה בסטארבאקס הלכנו כחצי שעה ברגל עד למקדש מייג'י
המקדש מוקדש לזוג המלכותי הקיסר מייג'י והקיסרית שוקן. (הקיסר מייג'י שעלה לשלטון בשנת 1867, היה אחד הקיסרים החשובים ביותר בהיסטוריה המודרנית של יפן והיה אחראי לקץ שלטון השוגונות ועליית מעמדו של הקיסר כראש המדינה).
יצאנו ממתחם המקדש והלכנו לכיוון תחנת הרג'וקו. בדרך רואים קיר חביות סאקה שנתרמו למקדש מייג'י, וממול ניצב קיר חביות יין בורדו מצרפת שנתרמו גם כן.
רובע הרג'וקו ידוע הודות לאופנת הרחוב הייחודית שלו, המתאפיינת באנשים שנראים כמו צעצועים מהלכים, עם תלבושות צבעוניות בהגזמה. כיום זה פחות נפוץ ממה שהיה בעבר אבל עדיין רואים פה ושם אנשים לבושים בתלבושות מצועצעות.
התחלנו את הביקור ברובע ברחוב טקשיטה
ברובע ובמיוחד ברחוב טקשיטה ישנם גם בתי קפה שבהם ניתן לשתות קפה ובו זמנית ללטף או להאכיל חיית מחמד כלשהי (כלבלבים, חזרזירים, ינשופים, לוטרות ועוד). הביקור במקום אורך כשעה ונדרש להזמין מקום מראש. אנו ביקרנו בבית קפה לכלבלבים והבת האמצעית ביקרה בנוסף בבית קפה ללוטרות.
(הערה: הופתענו מאד שבבתי קפה לחיות לא ניתן לשלם באשראי אלא רק במזומן, מה שהצריך חיפוש ממושך אחרי כספומט פעיל/תקין).
מלבד רחוב טקשיטה, אזור הרג'וקו מאופיין בהרבה סמטאות קטנות, מלאות בחנויות של מעצבים צעירים ובוטיקים מקומיים המאפשרים הצצה לתרבות האופנה היפנית.
משם הלכנו לשדרת אמוטסאנדו (Omotesando), הרחוב הראשי ברובע הרג'וקו. בשדרה היוקרתית ניתן למצוא את כל מותגי העל המוכרים וביניהם המותגים היפנים כמו: קום דה גרסון (COMME des GARÇONS), איסי מיאקי (Issey Miyake) קנזו (KENZO) ועוד.
אחרי ארוחת ערב טובה במסעדה של רשת KURA המשכנו ללכת לכיוון שיבויה ועלינו במדרגות לפארק מיאשיטה (Miyashita Park) - פארק גג המשתרע לאורך מסלולי Yamanote Line ושיש בו מתקני ספורט כמו קיר טיפוס, כדורעף חופים ושפע של ספסלים ושטחי דשא. אחרי שנהנינו מתצפית על האזור והליכה בין גורדי השחקים של שיבויה, ירדנו והתקדמנו לרחוב קטן בשם נונביי-יוקוצ'ו (Nonbei Yokocho) שמלא באיזאקיות (בר פצפון ואינטימי שמיועד למספר זעום של אנשים). משם הגענו למעבר החציה המפורסם של שיבויה, שאותו ראינו יומיים קודם לכן. הפעם ניגשנו לפסל של האצ'קו, פסל של כלב מסוג אקיטה שניצב במקום משנת 1948 לזכר כלב בשם האצ'קו, שהמתין כל יום לבעליו שיחזור בסוף יום העבודה, באותה הנקודה מחוץ לתחנת הרכבת של שיבויה, וכך המשיך גם לאחר שהבעלים שלו נפטר. האצ'קו הפך להיות מזוהה עם התחנה ולאחר מותו של האצ'קו, נבנה הפסל בדמותו של הכלב המפורסם.
משם חזרנו ברכבת למלון.
היום האחרון שלנו בטוקיו היה גשום מאד. כיון שאחה"צ היינו צריכים לצאת בחזרה לשדה התעופה ניצלנו את היום לקניות.
נסענו ברכבת לרובע גינזה Ginza.
הרובע היוקרתי הזה כולל בתוכו חנויות כלבו ענקיות רבות וכן חנויות של כל מותגי היוקרה העולמיים. "בילינו" כמה שעות בחנות של Uniqlo בת 12 הקומות ואחרי השופינג חזרנו למלון והתארגנו לטיסה חזרה ארצה.
הסתיים לו סופ"ש בטוקיו, שהיה ספונטני אבל מהנה מאד!
טוקיו בהחלט השאירה לנו טעם של עוד והתכנון הוא לחזור לטיול מקיף יותר ביפן.
