הטיול שלנו לצפון מזרח ארצות הברית - יום ד' – 20 אוג' – מוודסטוק עד ניו יורק עם עצירה חשובה ל DUMP בדרך
שוב ב Lowes, יום ארוך לפנינו, קמים וישר זזים הלאה לכביש 17 הארוך עד ניו יורק. המטרות להיום:
- למצוא מקום לרוקן את המיכלים בפעם האחרונה – כי מחר בבוקר הקרוואן חוזר. זה חייב להיות לקראת סוף היום
- לגמוע את המרחק הגדול בהצלחה
- להגיע מספיק מוקדם לבית של המשפחה של יעל מצפון למנהטן.
עלינו על הכביש המהיר. יעל מעדיפה לא לעצור בדיינר המפורסם Roscoe Dinner על ה 17 לארוחת בוקר. איפה נעצור, אחרי שעה וחצי בעיירה Beetel, במקום שבו נערך פסטיבל וודסטוק האגדי, למוזיאון וכו'. אני בדרך מספר לבנות מה זה וודסטוק ולמה היה כל כך חשוב בהסטוריה של המוסיקה העכשווית. מגיעים בסוף. מסביב הגבעות שעליהן נערכו ההופעות וסמל גדול של peace מכוסח בדשא.
עוצרים בחוץ, דבר ראשון – מתחילים לארוז, אני מעלה לכל בת מזוודה והן מתחילות לרוקן מדפים ולמלא מזוודות. תהליך שיכול להיות קצר, אבל כל חולצה, מכנס ונעל עוברת בדיקה חוזרת, סבב בנות עד האריזה בסוף. להן כייף, אני עצבני.
הזמן חולף לו, אני בטלפונים עם סוכנת הנסיעות שלנו ועם טורקיש אירליינס שביטלו לפני כמה ימים את הטיסה שלנו מתורכיה לארץ ואפילו לא טרחו להודיע. מנסה למצוא דרך לעבור לטיסה ישירה. אין עם מי לדבר – יש להם שלל תרוצים למה אני צריך להגיע עכשיו ל JFK ולנסות – בקיצור, אנחנו תקועים על הטיסה הבאה לארץ = 6.5 שעות בשדה התעופה התורכי. לא נעים.
לאחר ארגון מופתי של הקרוואן, והכנת ערימות של ציוד לתרומה, צועדים למוזיאון. המחיר – מופקע, פי שלוש ממה ששילמנו אתמול לקורנינג. הבנות לא רוצות להכנס. שאלתי כמה פעמים – מעדיפות שנתקדם, הזמן רץ, המרחק רב עוד לא מצאנו מקום לרוקן את המייכלים. כבר יומיים מחפש בכל האתרים איפה לרוקן. מתקשר לכמה קמפינגים – דורשים סכום גבוה מאד. בחניון בדיוק רכב ששואב ביובים – שואל אותו - $90 – לא תודה.
מנסה את הסטייט פארק של ה Bear Mountain, "תגיעו חופשי". יופי – יש מטרה חדשה.
מתקדמים הלאה לניו יורק, מגיעים ל Woodbury common , עוצרים בהבטחה שקונים רק את הנעלים שיעל מחפשת ולא מסתובבים שעות. עמדנו בהבטחה למרות הפיתוי, ולאחר כשעה כבר היינו בחוץ. מתקדמים הלאה. אני חותך מהכביש הראשי ומתחיל לטפס לקמפינג, בדרך מגלה שאני ללא דלק. איפה נמצא כאן ביער דלק. נקווה שהקרוואן שלנו נוסע טוב על אדים.
בסוף מגיעים לקמפ – מוצאים מייד את העמדה. מרוקנים הכל היטב, יעל מנקה את השירותים והמקלחת פעם אחרונה. שואלים את הרינג'ר על תחנת דלק הכי קרובה ורצוי בירידה... מצא לנו – 3 מייל משם. גולשים לתחנה ומתפללים לטוב. הגענו – מחיר בשמיים, אז אני ממלא רבע. יספיק עד ניו יורק.
עולים לכביש ואנחנו בנסיעה האחת לפני אחרונה – לבית של הדודים של יעל בעיר Katonah. עוברים על ה TappanZee Bridge, מעל נהר ההדסון העצום – לכאן זרמו כל המים שראינו כבר שבועיים.
עולים לכביש המהיר המוביל אליהם הביתה, בדרך שלטים – "אין כניסה למשאיות ב Parkway", טוב אנחנו לא משאית - נכנסים. בדרך מבינים על מה דיברו... כל הדרך מהירה, מתפתלת בין היערות והעיירות ומשופעת בגשרים עתיקים ו... מאד נמוכים. אין לי מושג מאיפה האומץ, פשוט עברנו מתחת לכל גשר, כשכולם מקופפים ראשים ומקווים לא לגלח את הגג. יעל אומרת – סע באמצע הגשר, רק שהאמצע הוא גם אמצע שני המסלולים על הכביש.
מסביב כולם מצפצפים לי... מה יש, קשה לכם עם רכב גדול על הכביש? הנהגים של ניו יורק זה כבר משהו אחר.
מגיעים לפנות ערב לבית החדש של הדודים שממש יושב על האגם הקטן שלהם. חלום !!! אם לא היתה לנו מנהטן בסביבה, היה אפשר לבלות שם שבוע בשקט. מקבלים אותנו ממש יפה, ה BBQ כבר פועל.
אני ויעל מחסלים את הקרוואן. ניקוי יסודי. כל הציוד עובר לחדרים שלנו בבית. ויש המון ציוד. כל ציוד המטבח והשינה שהגיע איתנו בשתי מזוודות מפוצצות, נארז בשקיות לתרומה – הדודה כבר תדאג לזה. יושבים ומקשקשים עד שנרדמים... מחר נפרדים לשלום מהקרוואן ששרת אותנו כל כך בנאמנה.
