יום ב' – 18 אוג' – שלום לקנדה, פארק שעשועים ופילה מניון מאוחר מידי בלילה
מתעוררים בקמפ שלנו כרבע שעה מהמפלים. התוכנית – להגיע עד 10 בבוקר לפתיחה של פארק השעשועים Darian Lake , עד לא מזמן מרשת 6 flags, כשעה מהמפלים בצד האמריקאי. עדיין מוקדם, מעבירים את הבנות לנוהל שינה תוך כדי נסיעה, עוצרים להצטיידות בסופרמרקט הקרוב ונוסעים עם סיבוב אחרון לאורך המפלים למעבר הגבול. בצד הקנדי – מייד עוברים לתוך הגשר. נסיעה קצרה על הגשר (עם הנוף המדהים). בתור של הקרוואנים רק אחד לפנינו והופ אנחנו בבוטקה של ה Immigration. השוטרת מאד נחמדה. כמה שאלות לבדוק שאין לנו סיבה להשאר בארה"ב, ואז – יש לכם פירות במקרר? "בטח שיש, אמרו לנו שאסור להעביר לתוך קנדה, אבל לארה"ב הכל בסדר לא?" הרגע קנינו עגבניות. אופס – אסור להעביר עגבניות לארה"ב. "תראו לי בבקשה מה קניתם?" יעל שולפת מהמקרר שקית מלאה בעגבניות טריות כיאה לישראלים. הבחורה מבינה שיש כאן כמות לא קטנה שהולכת לפח. נוהל הוא נוהל. אבל.... אנחנו כאלו נחמדים... "מתי תאכלו את העגבניות? – "יש לנו רק יומיים, נחסל הכל".... "סעו לשלום המפתחות בפנים".
וכך משפחת רפאלי הכניסה משלוח אסור של עגבניות קנדיות טריות לארה"ב הנקייה.
ממשיכים כשעה עד פארק השעשועים, מיד מועברים לחניון הקרוואנים. "ארז רוץ לברר על כרטיסים", יעל מכינה ארוחת בוקר.
אני בקופות, אמצע השבוע, רגוע. שנייה לפני שהתור שלי מגיע, מגיחה אישה מהצד – "מי רוצה כרטיס? יש לי מיותר שתקף רק היום". מה אכפת לי לקנות – בטח תבקש 50%. אמרתי "אני" – נתנה לי והלכה לה. לא 50% ולא כלום – מתנה. באמת שהייתי משלם גם 80%.
בקופה, הנחת AAA, כולם משלמים, גם ההורים שרק רוצים ללוות את הילדים. גם נטע כבר בגובה המלא – מחיר מלא. לא זול. זה היה ידוע מראש.
חוזר לאכול עם כולן, "קחו בגדי ים – זה הרי גם פארק מים, כולם כאן עם בגד ים ומגבת" - לא רוצות, לא צריך. נכנסים לפארק. מיד מוקפים בעשרות המתקנים ורכבות ההרים המטורפות. ברור לנו שאף אחד לא עולה על האקסטרימים. יעל לא תעלה על כלום, אני מנסה קצת, נטע מפחדת, דנה קצת פחות, מיכל הכי אמיצה. כך עוברות להן השעות בין המתקנים. אין לחץ גדול. חוזרים לקרוואן לארוחה קלה ושבים לחלק הרטוב (והיותר כיפי לדעתי). קיץ – חם, מים זה טוב. כאן כבר תורים ארוכים מידי. בשעה שש, מיצינו. הרי לא נעלה למתקנים המטורפים באמת. נמשיך. אנחנו מנצלים את הזמן שהרווחנו – מתקדמים ל Letchworth State Park – הגראנד קניון של מזרח ארה"ב. מתקשרים מהדרך לוודא שיש מקום בקמפינג בלב הפארק – מאשרים – תגיעו, גם על המינימום של יומיים רצופים מוותרים לנו. דרך יפה ומעניינת מובילה אותנו לפארק. בעיירה ליד הכניסה – שום שילוט על הפארק, משונה, בטח 50% מהתושבים עובדים בפארק. אבל ה GPS לוקח אותי בול לכניסה.
הרינג'רית הנחמדה מציעה לנו לבחור אחד מכמה סייטים, "תכנסו ותבחרו". נכנסנו ובחרנו יופי של מקום בלב היער. מיכל חוזרת לעבודה במתמטיקה לחופש הגדול – כל הכבוד לה.
אני יוצא עם בירה להדליק מדורה, יעל מבשלת בפנים. החושך מתחיל לרדת, אני בקושי מצליח עם הפחמים שלי – מגיע לי, עדיין לא קניתי חדשים. בסוף משהו נדלק, אבל האש חלשה מידי, מתים מרעב בקרוואן. "חכו עוד קצת – זה יתפוס" . לא יכולות לחכות עוד. צודקות. בבושת פנים מוריד את ההמבורגרים הרבע מוכנים ומסיים אותם על המחבת בקרוואן. הכל נאכל בצ'יק – טעים. מתחילים להתארגן לשינה, כולם במיטות, אני יוצא לבדוק מה עם המדורה שלי – יופי של אש. אם כך, אני לא מוותר. הפילה שלי לא סתם הפשיר. 5 דקות על כל צד ואני אוכל עם עצמי כמו סוציומט את הסטייק כשמסביב כולן כבר ישנות. ט ע י ם לי.
שוב לילה שנגמר מאוחר מידי, אני קורס למיטה בלי לכתוב אף מילה לבלוג.
