בוקר היום השלישי בגן העדן הזה.
התמזל מזלי והאוהל שלי היה קו ראשון לנוף המרהיב הזה.
בלב רוצה להאמין שהם החליטו לפנק את הצלמת כי גם הם התחילו לעצור באמצע היום ולבקש בפנטומימה שאצלם אותם.
הכי משעשע היה שבמהלך היום העמדתי את כולם לתמונה, אני בקבוצה עם האנשים שהכי זורמים עם הבימוי שלי ואז קראתי לאחד מהצוות שיבוא להחליף אותי ויצלם כדי שגם אני אהיה בתמונה והבחור מהצוות בהתרגשות הצטרף לכולם וחיכה שאצלם גם אותו.
אז הבוקר התחיל שוב עם מרק אטריות ופטריות ופנקייק בננה מפנק במיוחד.
ובעיקר עם כאב בטן ענקי שלי מלחץ כי ידעתי שהבוקר ביציאה מהמערה אנחנו מתחילים לטפס עלייה של 584 מטר.
הדבר השנוא עליי בעולם הוא עליות. במיוחד לאחרונה שעברתי טראומה שהשאירה אותי עם טעם רע וחוסר אמונה בעצמי.
התחלנו. היה חם מאוד. אנחנו עטופים מכף רגל ועד ראש בביגוד מנדף כפפות ניילון וקסדות. מנסים להימנע מעלוקות בדרך
תוך כדי הליכה חשבתי בלב שהיה נחמד אם בורא עולם היה מוריד גשם שיהיה קצת פחות חם. מסתבר שהעובדה שיש לי קשרים עם אמא ואבא לצידו עזרה וקצת אחרי התחיל גשם שעד מהרה הפך לשוטף. באופן מפתיע זה הקל על הקושי שלי. ויתרנו על מקלות ההליכה כי הסלעים רטובים ומחליקים וחזרנו להשתמש בידיים והעליה הפכה למעין טיפוס , מה שהקל עליי.
אחרי שעה וחצי כבר היינו בגובה שיא.
לרגע כאילו שכחתי את הפחד שליווה אותי בשבועות האחרונים מהקושי בעלייה.
לא רק שסיימתי כמו גדולה אפילו נהניתי וחייכתי.
כל הזמן הזה החברה האהובה שלי ליוותה אותי גם אם במבט לאורך הדרך ולא עזבה לרגע.
ומשם הליכה בג'ונגל.
טליה ואני מצאנו זמן אינטימי כשתפסנו מרחק בין ההולכים בליווי אחד מאנשי הצוות כמעט שעתיים.
כשהגענו למחנה המאולתר לארוחת הצהריים שמענו סיפורי קרבות מכל אחד ואחד על העלוקות שנכנסו לכל עבר.
הפעם הפתיעו אותנו באמצע הג'ונגל בקורס להכנת רול מאורז. ככ פשוט וככ טעים.
ושוב יצאנו לדרך. חבורה של אנשים מאושרים שרק הולכים ומתחברים יותר מיום ליום.
כל אחד וההתמודדות שלו.
לקראת סיום היתה לנו הצגה פרטית כששניה לפני שהעלוקה תפסה אחד מאיתנו, אלכס הפליא בזריזותו ושלף מקל שעליו היא טיפסה ואני זכיתי להנציח בהופעה יוצאת דופן את ההתנהלות של מוצצת הדם שחששנו ממנה כל כך.
כל הדרך מקיף אותנו ג'ונגל פראי, כמו זה שנכתבו עליו סיפורים בספרי הרפתקאות ידועים,
אנחנו מוקפים בצמחיה יוצאת דופן, עוצרים לרגע לצפות בשורשים המיוחדים, בשרכים שהפכו טפילים על גבי גזעים עצומים,
בחרקים במחפשים להם בית שיגן עליהם מהחיות שמאיימות לאכול אותם,
בפינאלה חיכה לנו המיניבוס עם בירות ושתיה קרה.
אחרי שעברנו חיפוש גופני על ידי גבי המהממת שלא פספסנו אף עלוקה על הגוף, חזרנו לאכסניה שלנו להתכונן ליום המחרת.
חוויה יוצאת דופן.
נופים שקשה לתאר ואפילו התמונה היפה ביותר לא עושה חסד אמיתי עם המציאות.
אבל זכינו.
זכיתי.
ויש עוד כמעט שבועיים לפניי.....
מוזמנים לעקוב אחריי לעוד טיולים וחוויות באינסטגרם
או בפייסבוק https://www.facebook.com/moran.tzvieli?mibextid=ZbWKwL
