הימים עוברים כאן מהר, ממשיכים להביא לנו פירות, בננות ופרי שש' חושב שהוא נהדר ושיש גם בארץ וכנראה שמו אנונה. אתמול היינו בנחל וקיבלו את פנינו שלל פרפרים בכל מיני צבעים-כתום,צהוב,תכלת,ירוק ואחר הצהריים עשינו סיבוב לקצה הכפר שבו שוב הכפר פוגש את הנחל ואישה שם שטפה את עצמה עם בד ואחרת עשתה כביסה ובבית ליד היתה מכלאת חזירים ומזקקת שיכר שש' מאוד התלהב ממנה ומכל הכלים והתהליך. בערב הכנתי למטה פיתות וכמה ילדים באו לראות ומהר מאוד התחילו להפוך ולהוריד את הפיתות מהאש ואחר כך אכלו.
בימים האחרונים יוצא לנו לעשות לילדים סדרות חינוך מלוות בעונשים, סליחה-תוצאות למעשים, בעיקר דקות ישיבה על הכסא והיו גם תוצאות יותר חמורות כגון ריתוק לחדר (!). לי זה קורע את הלב ואני כמובן יש נכנסת למערבולת רגשי אשם אבל ש' יותר תקיף ומסודר. אני לא יודעת אם הם מתנהגים כך בגלל שאנחנו בטיול בקמבודיה או בגלל שהם כך וזה שלב וזה יעבור. בינתיים ולמרות זה, מאוד נעים כאן ועדיין לא מתחשק לעזוב.
כעת לקראת חמש ואנחנו יבשים וקפואים לאחר מקלחת קרה (כל המקלחות שלנו בקמבודיה עד כה היו קרות,כן?) ולאט לאט מתחממים במרפסת שלנו. הילדים אוכלים אורז מהסיר. חזרנו מטיול במפלים יפיפיים וגדולים שלקחה אותנו בעלת הבית ושתי חברותיה שישנות איתה בבית (אבל עכשיו כשחזרנו היא הורידה אותן בבית שלהן).נסענו עשרים דקות בערך לכוון תחילת הכפר ונכנסנו בדרך צרה בין המטעים, חנינו והלכנו כעשר דקות בשביל צר בסבך ג'ונגל אמיתי ולפתע התקדרו השמים והחל לרדת גשם שוטף ואנחנו הולכים בין עצים גבוהים ועלים ענקיים של ג'ונגל מכל עבר עד שהגענו לנהר גדול שנראה שעכשיו בגלל העונה היבשה אפשר ללכת על אבנים באמצעו, והלכנו ככה עד שהגענו למפלים. כשהגענו הגשם פסק, ועמדנו על נתיב נהר שחלקו שלוליות ומים זורמים וחלקו סלעים חלקים עליהם הלכנו עוד קצת עד שהגענו למפלים מכוון למעלה. ירדנו למטה מצדם של המפלים על האבנים ונאחזנו בענפים והבנות שהיו מדריכות מעולות ואחראיות עזרו לנו. בכלל, הן כל כך הרשימו אותנו – בדרך לשם בין מטעי הבננות הן עצרו ואיתרו עץ שבו הפרות בשלים, אלה היו פרות ירוקים שקצת מזכירים אפרסמון ושלושתן טיפסו עד לפסגת העץ הגבוה מאוד וזרקו לנו למטה פירות, וקטפו עלים מצמח שאם משפשפים אותם יוצא צבע אדום. אחר כך במפלים הן לא הפסיקו להצטלם בפוזות שונות מול זרם המים ועם נתנאל כמובן וגם איתי-כל אחת חיבקה אותי וספרו אחת שתים שלוש ובשלוש הראשונה הדביקה לי נשיקה על הלחי בהפתעה, בשניה כבר ידעתי למה להתכונן. הן כמובן קפצו למים ואף הציעו לי אריזה קטנה של שמפו לחפיפת השיער. ראינו שהן מתמהמהות עם חפיפת הראש אז חשבנו שאנחנו מביכים אותן אז אמרנו שנלך אבל הן מיד קפצו ובאו איתנו ורק אחת מהן חפפה אחר כך מהר מהר באיזו ברכית קטנה. בדרך למעלה הן ראו משהו שנראה כמו דשא אבל מיד עקרו כמה שתילים ממנו ואמרו שזה פרח ולקחו הביתה וגם הקטנה שוב טיפסה ממש גבוה על עץ שבו היו פרחים יפים עם פירות וגם אותם קטפה לשתילה בבית. הן כמובן התרחצו עם כל הבגדים שלהן. חזרנו הביתה ממש מוקסמים מהמקום ומחכים לחזור לשם כשהשמש בשמים ועם חגורות ההצלה של הילדים. אני אחר הצהריים הלכתי לקוסמטיקאית למניקור פדיקור (שש' קבע לי, הפעם השניה בחודש האחרון). תכננו לצאת מכאן מחר, יום ראשון אבל מתחשק לנו להישאר עוד קצת וגם עשינו חישוב שיותר זול לנו להיות כאן למרות התשלום על הלינה (5 דולר ללילה). בשביל שנוכל להישאר, ש' נסע היום לקו קונג, עם נהג ששכר על האופנוע שלנו (הוא לא מרגיש בנוח לרכב על האופנוע לבד ואני לא יכולה להשאיר א נתנאל לבד) כדי לחדש אספקה. בינתיים היום נראה ששחטו איזו חיה טמאה בכפר וחלקים ממנה הונחו של שולחן על גבי עלי בננה וגם היתה אישה שמכרה כמה דגים שתוך חצי שעה נעלמו וגם פתאום חלף על פנינו איש גלידה, על אופנוע! מיד צעקנו לו ואכלנו גלידה מאוד טעימה – בכפר התענוגות הרחוקים האלה טעימים יותר (כנראה הוא הגיע מקו קונג!). כשחזרנו מארוחת הבוקר קיבלנו שוב פאפיה ואתמול בערב הביאו לנו שורש שמזכיר מאוד תפוח אדמה מבושל עם קערת סוכר ליד (כדי לטבול). אנחנו אוכלים כמו בבית בארץ פחות או יותר, עם ארוחת ערב של חביתה וסלט וזה נחמד מאוד. קדחת האטריות של הילדים הגיעה לשיאה כאשר הם אוכלים את האטריות לא מבושלות כמו חטיף היישר מהשקית לאחר שראו ילד אוכל כך.
ש' חזר בצהריים והביא מהשוק בעיר הגדולה ירקות שלא נראים כאן בכפר – תפוחי אדמה רגילים, חצילים ושעועית ירוקה וגם המון בגטים שחלקם נתנו לשכנה (השכנה עם התינוק בן שנה שנראה חצי מנתנאל אבל חמוד כמוהו כנראה מאכילה את בעלת הבית שלנו והן נראות קשורות מאוד).אחרי השינה יצאנו עומרי נועם ואני לסיבוב על האופנוע בשביל בין יערות הג'ונגל ושוב ההרגשה היתה כמו בסרט טבע ומתחשק להסריט את הכל. שמענו המון ציוצים שונים של ציפורים וראינו שתיים גדולות עם מקור צהוב ונוצות בצבעי שחור לבן וגם סנאי קטן מטפס על גזע עץ וליד הנחל קוצים של דורבן. בדרך חזרה ראינו שכיכר הכפר יש מתקינים מגברים ונראה כאילו מתכוננים לארוע. חזרנו, התקלחנו יצאנו כל המשפחה ובכיכר פגשנו את כל הכפר – גברים, ילדים, נשים וטף שבאו לצפות במופע אמנות לעם (כך ש' כינה זו) של קצת צחוקים, מתנדבים מהקהל, קצת קסמים, קצת מוזיקה. אנחנו כמובן לא הבנו כלום וזה היה נשמע כאילו המפעיל פשוט לא מפסיק לדבר אבל הקהל התפוצץ מצחוק ונועם ישב חבוק בין שתי בנות והיה נראה מבסוט מאוד ועומרי התלהב והתרגש מהקסמים. נתנאל התרגש ממשחק עם פחית בירה ופחית קולה וההתנגשות בניהן. כשחזרנו נועם ממש התבאס כי היה לו מאוד נעים ונוח. הלכנו בדרך החשוכה הביתה והיו מליון כוכבים נוצצים בשמים ואני לא יכולתי הפסיק להתפעל באותן המילים שתמיד לא מביעות מספיק את ההתפעלות. היה מדהים. עכשיו כולם ישנים ואני אכלתי את שארית הפאפיה מהבוקר ושני אפרסמונים סגולים (השכנה הביאה לנו קערה מלאה בערב וכשראתה את ההתלהבות הביאה עוד) ואני שומעת את המוזיקה מתנגנת מהמופע. אמרתי כבר שמאוד נעים פה?
