יום ש' -; 9 אוג' -; סובב ההרים הלבנים
שבת בבוקר, ליעל לא בא להשאר בקמפינג אפילו לארוחת בוקר. לאחר התארגנויות, מתנתקים ויוצאים לדרך ה - Kancamagus המפורסמת. כביש 112. אכן מאד יפה, אם כי אין ספק שבשלכת יהיה כאן מדהים. אנחנו עוד נשוב. כבר בתחילת הדרך שמים לב שגם הקרוואן שלנו זקוק למזון, עדיין רץ על אדי הדלק האחרונים מבוסטון. אין לנו עוד תחנות עד סוף הכביש הפתלתל. מתפלל שיהיה בסדר. עצירה ראשונה רצינו ב Lower falls, אבל עובדים שם על החניון ואנחנו מדלגים. עוצרים ב Rocky Goarge. ארוחת בוקר כייפית ממש על גדות הנהר השוצף. השמש כבר מחממת את הגב. ממשיכים הלאה, עוד עצירה ב Sabbaday Falls. המסלול קליל ומאד יפה. מסודר להפליא. אפילו מיכל לא באה בטענות.
לאחר מכן ממשיכים לכוון לינקולן, עצירה זריזה בפאס, ומתחילים לגלוש לצד השני של ההר (בלי ללחוץ על הדלק) עד Lincoln. דבר ראשון -; ממלאים דלק. תחנה יקרה והמשאבה לא משתפת פעולה. אני ממלא רק רבע טנק בינתיים. כל הדרך שלטים על יריד אומנויות. ראינו -; עצרנו לראות. הבנות יצאו להסתובב בזמן שאני מנסה שוב להתחבר לרשת כדי לחפש לנו את הקמפינג הבא. כבר כמה שעות שאין כיסוי סלולארי לאף רשת באזור. בכלל הם סובלים כאן מחוסר כיסוי בהמון מקומות. הצטרפתי לסוף הסיור שלהן. מסקנות -; אין להם מה להציע ביריד מלבד בחור שמחטב בול עץ גדול לפסל של דוב בעזרת מסור חשמלי -; נחמד. בינתיים מצאתי קמפינג בהמשך הסיבוב על ה 302 ליד Twin Mountains. שומר לנו מקום. החלטנו לנסוע דרכו עכשיו, כי בכל מקרה צריכים להגיע ל מרכז האקסטרים Attitash עד 3 אחה"צ לשלוש שעות במחיר מוזל (15-18 המחיר יורד ל $30 לכניסה).
אז המשכנו להקיף את פארק ההרים הלבנים ועוצרים לצ'ק אין בקמפינג Living Water. הוא מצטער שאין לו קמפ פשוט, רק על הנהר. לקחנו, נכנסנו, בירבור קל בפניות ובסוף מגיעים לסייט משגע על המים הזורמים. קצת מתארגנים ויוצאים ל Attitash, בדרך עוברים דרך ה Crawford Notch, רואים (ולא עוצרים) ב Mount Washington Resort, עד החנייה של Attitash. יש לנו שעה לכניסה. בדיוק הזמן לארוחת צהריים בקרוואן. כל כך נוח הסידור הזה. יעל שולפת מוצרים מהמקרר -; בישול קצר והאוכל מוכן, ממש כמו ארוחת צהריים בבית. אחלה סידור.
הגיעה השעה שלוש, אנחנו ראשוניים בקופה. מודדים את הגובה של נטע -; מתאימה לכל המתקנים! זהו יש לנו כבר שלוש בנות גבוהות. הגברת בקופה מספרת שלצערה המגלשה האלפיניסטית מקולקלת היום, אבל שאר המתקים פעילים. מה לא נכנס? שלוש הבנות מתקשטות באישור הכניסה על היד, ואנחנו בפנים. בגלל שמגלשה האלפיניסטית סגורה -; תור מאד ארוך למגלשה הרגילה. הבנות נפרדות מאיתנו ואנחנו ליד המשרדים -; ליד ה WIFI שחזק מספיק לשיחות סקייפ עם המשפחה. אחרי 45 דק' הן על על הליפט לכיוון קצה ההר. עוד רבע שעה ודנה ומיכל מגיעות בשאגות. איפה נטע -; תיכף תגיע, היא אחריהן נוסעת עם בריקס משוך. ה"תיכף" הופך לחמש דקות ארוכות ומדאיגות.בסוף גם היא מגיעה. סיכום הגלישה -; ארוך מאד ומהיר מאד (יותר מאלו באירופה עד כה) אבל -; מתברר שבטיחות זה לא החלק החזק כאן. דנה ממש עפה עם המגלשה מהמסילה לאדמה. למזלינו -; שיפשופים קלים. היה יכול להיות גרוע יותר. למיכל זה הספיק.
ממשיכים הלאה למגדל הקפיצות מגובה רב למזרן אוויר ענק. אין אף אחד בתור, מצויין. מתקרבים ומבינים למה -; בחורה קפצה, נפצעה. הפסיקו את המתקן. (משהו עם הבטיחות כאן מלחיץ) מחכים לאמבולנס. כמו שאמריקאים יכולים לסגור מסלול שלם לשעתיים על הכביש במקרה תאונה, ככה גם כאן. לא מפנים אותה הצידה להמשך טיפול. פשוט מבטלים את המתקן. עכשיו באמת הצטמצמו האפשרויות. נותרו רק מגלשות המים עם מזרנים ואלו עם האבובים. דנה ומיכל עושות כמה סיבובים. מיכל לא מעוניינת להרטב. תוך כדי מתנחל ענן ברחשים על האזור. כבר לא כייף. מחליטים שמיצינו. סיכום -; מאכזב עד מאד, ובטח בשביל $90 שהשארנו שם. אולי ביום, אחר אם הכל היה פועל היה יותר טוב. החלטנו לנצל את הזמן להשלמות קניית נעלי ספורט ב North Conway לכולן.
מסיימים דיי מאוחר, חייבים גם עצירת סופר בוולמארט המקומי (מאכזב) ויוצאים לנסיעה כבר בחושך חזרה לקמפינג ב Twin Mountains. לא קל, אני עייף, דנה עוברת לידי ומנסה להשאיר אותי עירני בהסברים ראשוניים על נהיגה נכונה בחושך -; בספטמבר כבר ארוצה להתחיל ללמוד נהיגה.... בסוף מגיעים, מחנים ומגלים שחייבים להחנות הפוך או שלא נגיע לחיבורים. אוף. יוצא שוב ומתמרן לחנייה ברוורס (ויעל כרגיל בחוץ מכוונת). מקלחות, ארוחה (אין כח ל BBQ) ולישון.
