"איך מתחילים עם גברים?" שאלו אותי בהרצאה בשבוע שעבר. האמת, התחלתי קצת לצחוק, ותהיתי מה לענות. כי זה לא שאני איזו מומחית לנושא, וזה לא שהתחלתי בחיי עם המון גברים, אבל אם אני מסתכלת לאחור אני יכולה להגיד שיש משהו באומץ ובביטחון שצברתי עם עצמי לבד בשנים האחרונות שנתן לי אולי את הדחיפה, אז באותו היום, כשראיתי אותו בפעם הראשונה, עם הכובע והקפוצ'ון הירוק, ושאלתי (או יותר נכון אמרתי), "אם אתה יוצא לבירה אז אני אולי אצטרף". יכול להיות שזה משהו בדחיפות שהיתה, בזה שידעתי שאני פה רק לכמה ימים, והוא מצא חן בעיני, והבנתי שאם לא אציע את זה אז אולי לא אראה אותו יותר ואתבאס על זה, ולא בא לי להתחרט על זה שלא ניסיתי.
תוך כדי שעניתי לבחורה בהרצאה, הבנתי משהו יותר עמוק. זה לא העניין לדעת איך להתחיל עם גברים. העניין הוא להבין איך להיות פתוחה להזדמנויות ולמפגשים חדשים בחיים, בין אם זה גבר או אישה, וזה בכלל לא חייב להיות קשור לרומנטיקה.
בזכות הטיולים בעולם והלבד שלא זר לי, קל לי לייצר שיחות עם אנשים בכל מקום. בתור לסופר, באוטובוס, בקפה, במטוס. יש לי חברים שהכרתי בזכות זה שישבתי לבד בבר, או בקונקשיין בפריז שהכרתי בחורה שהיתה לפני טיסה ליעד אחר. הטיפ שאני תמיד נותנת על איך להכיר אנשים חדשים זה, תחשבו על שאלה טכנית/ כזו שקל לכם לשאול, למשל "יודע מה הוי פי?", "מכיר מקום נחמד לארוחת ערב?", "איך הטוסט?" (פעם בת"א ישב לידי בחור ושאלתי אותו את זה, מפה לשם התפתחה שיחה מעניינת והוא הגיע בספונטניות באותו הערב להרצאה שהעברתי בפלורנטין). שוב, זה לא חייב להיות קשור לרומנטיקה ולהאם הוא מוצא חן בעיני. ככל שתתרגלו את זה יותר, שיחות אקראיות עם אנשים שפגשתם, ככה יהיה לכם טיפה פחות מביך לשאול בחור אם בא לו לצאת לדרינק.
וגם, זה לא שישר שאלתי את פלו אם הוא רוצה שנצא לדרינק.. לפני זה התיישבתי לעבוד באותו השולחן שהוא ישב, ואחרי כמה שעות, כשאני כבר יודעת איך קוראים לו והחלפנו כמה משפטים הצעתי לו לשחק פינג פונג וככה הכרתי אותו יותר בשיחה לא מחייבת כמו בדייט רשמי. וכשראיתי שהוא עדיין מוצא חן בעיני כי הוא לא רק חתיך הורס אז הצעתי לו רגע לפני שהלכתי, להיפגש בבר.
אז זה לגמרי משהו שאפשר לעבוד עליו. על איך להיות פתוחה להרפתקאות, איך לנסות בצעדים קטנים לייצר אינטראקציות עם אנשים שלא הכרנו. להפתיע את עצמנו, "לפלרטט" עם העולם. וככה לא תרגישי החמצה אם לא ניסית ולא העזת. ואולי דווקא אם הרגשת את ההחמצה הזאת, אז עכשיו את יודעת להגיד לעצמך שלא תתני לזה יותר לקרות.
כי עדיף לנסות.
מקסימום?
הוא היה אומר לי לא.
הייתי חיה עם זה;)
ואם אנחנו עוד לא מכירים אז, היי! נעים מאוד, אני אלה אוסמו, בעלת SOLA- מיזם עסקי חברתי שמעודד נשים לטייל לבד בעולם. בת 35, במקור קיבוצניקית מגרופית שבערבה, נוודת דיגיטלית, יזמת ומרצה. עד לפני כ-4 שנים עברתי באינספור מסלולים במגזר הציבורי וטיפחתי קריירה חברתית, מעצימה ומשפיעה. סללתי את דרכי כאישה וכבת אדם בנחישות ועם גב זקוף, אבל אף אחד מן המסלולים שתיארתי עד כה לא שינה את חיי כמו ההחלטה ה"בלתי שפויה" :) שלקחתי לפני כ-4 שנים - לעזוב הכל ולצאת לטייל בעולם. לבד. לטייל לבד בעולם - זו רכבת ההרים המפחידה והטובה ביותר עליה עליתי. רכבת שהעניקה לי את כל מה שמעולם לא חשבתי שיהיה לי, שהפכה אותי לבעלת עסק, לנוודת דיגיטלית ולמגשימת חלומות סדרתית, רכבת שחיזקה והעצימה אותי באינספור דרכים ובעיקר לימדה אותי שאין משהו, או מישהו, (מלבדי) שיוכלו לעצור אותי מלהגשים את חלומותיי.
מוזמנים לעקוב אחרי המסע שלי באינסטגרם ובפייסבוק:
https://www.instagram.com/ellaosmo.sola/
https://www.facebook.com/ella.osmo/
להצטרפות לקהילת סולה (נשים) + פרטים על תכנית הליווי באתר האינטרנט של סולה- נשים מטיילות בעולם:
