ממנאלי אנחנו נוסעות לדרמסלה או ליתר דיוק – למקלוד גנג' – אחד מהישובים הסמוכים לה. דרמסלה עצמה היא עיר הודית לא מעניינת במיוחד, ורב התיירים משתכנים בבגסו, דרמקוט או מקלוד גנג'– בה בחרנו אנחנו. הסוכן דווקא בחר אחרת והזמין לנו מלון בנאדי – אבל הפעם התעקשנו.
מסתבר שביום בו הגענו התקיים משחק קריקט קריטי בין הודו לדרום אפריקה, מה שפקק כליל את הכבישים, סתם את בתי המלון ומילא את הרחובות באוהדים קולניים. הפקקים והעומסים האלה הם עניין לא חריג בעיר הזו. פעם זה ביקור של הדלאי ופעם אורח אחר... בכל אופן מצאנו דיי בקלות מלון סביר בבאגסו ללילה הראשון ומלון מצוין ממש הנקרא Zambala House (שעלה רק 2500 רופי) במקום מרכזי ושקט במקלוד בשני הלילות הבאים. היו לו תצפית נוף נפלאה ומקלחות הכי טובות שראינו בהודו.
ההודים אגב, הפסידו לדרום אפריקה כמו שצפו כל החבר'ה שדיברנו איתם. הם אמרו שיש להודו נבחרת טובה דווקא אבל באמצע המשחק הם חולמים, ושוקעים במחשבות ושוכחים להילחם (דברים דומים נאמרו גם על הצבא והממשלה ההודים). בכל אופן ההפסד הזה לא התקבל בטרגיות או במהומות חלילה.
מקלוד היא העיירה בה מתגורר הדלאי למה ומאות נזירים טיבטים צובעים אותה בגלימות הבורדו-ארגמן שלהם. יש בה 3 רחובות מלאי מסעדות, חנויות כיפיות (בפעם הראשונה יש גם חנויות 'רגילות' ואפילו חנות חזיות), המון בגדי מטיילים עם חיקויים טובים של north face ושאר המותגים ומתחם המגורים והמקדש היפה של הדלאי למה, ואפשר גם לנסוע ממקלוד לכמה אתרים באזור. וכמובן – הקורסים המפורסמים ליוגה/בישול/צורפות/מסז' וכל מה שעולה על הדעת. אנחנו נסענו לנורובלינקה בהמלצת הטיבטית המקסימה במלון שלנו. יש בנורובלינקה מתחם מטופח מגונן בסגנון סיני-יפני המוביל למקדש בודהיסטי יפה ומשני צידיו בתי מלאכה לאמנויות טיבטיות בהם ניתן לסייר (כשהם לא סגורים להפסקת צהריים – מנהג דיי חזק אצל הטיבטים) ולבסוף לקנות מהעבודות בחנות המעוצבת. יש במתחם גם מוזיאון בובות יפה המציג את החיים במולדת הטיבטית. הם דיי עשו חיים בטיבט – אם לשפוט על פי מה שרואים שם.
בדרך חזרה למקלוד הולך ומתנחשל עלינו פקק תנועה קיצוני. במרחק 5 ק"מ מהיעד אנחנו מחליטות לצאת מהמכונית ולהתחיל לפלס את דרכנו בין המכוניות. אין לכביש שוליים ואין לאן לברוח, וחייבים להשתחל בין המכוניות וממש לשפשף אותן וכשעובר אוטובוס רחב עוצרים את הנשימה ושואבים את הבטן פנימה, אבל לאט לאט יותר ויותר הודים מצטרפים לנחש הרגלי הזה ונוצר הווי משעשע של עצות, הכרויות לרגע וצילומים משותפים ובסופו של דבר הגענו לעיר 3 שעות לפני הנהג שלנו.
הפעם אנחנו פונות לכיוון באגסו, שכבר הכרנו קצת בלילה הראשון, וממשיכות עד המרחצאות החמים והמפל הגדול שבקצה הכפר. המפל מלא בהמון המון מטיילים שטובלים בבריכות ויש אווירת פיקניק צבעוני ושמח. אנחנו מטפסות במעלה הרחוב בחיפוש אחרי כמה פריטים שהילדים בבית הזמינו. זה היום הכמעט אחרון בטיול וצביטה קטנה של סוף מתגנבת ללב.
