אתיופיה חלק חמישי סוף הדרום

בסופו של דבר נפרדנו מדסטה (לא לפני נסיונות שכנוע מתישים שאני יקח אותו כמדריך גם לחלק הצפוני של אתיופיה) והמשכנו בדרכנו חזרה לאדיס כשאנחנו עוד צריכים להספיק לעשות כמה דברים שהיו אמורים להכלל מראש בתוכנית אבל חלפנו על פניהם בדרכנו לדרום וידעתי על כך רק כשהיה כבר מאוחר מידי בזמן שמנסה טען להגנתו שבכלל לא אמרו לו שאנחנו אמורים להגיע למקומות האלו והראשון מבין המקומות הוא וונדו גנט שקראתי אודותיו באתר ואי אפשר היה להבין אם מדובר במקום ששווה להגיע עליו או לא בדרך ישנם כמה בריכות חמות שמימיהן מגיעים מהמעינות החמים והתשלום עליהם לא עשה לי שום חשק להכנס בכניסה לוונדו גנט עוצרים אותנו מספר נערים שמנסים להיות מדריכים כמובן אך לא הייה לי שום חשק למדריך בפארק הקטן הזה אז כשהם סיימו לנדנד לי הם שלחו אותי לאיזה בוטקה רעוע מעץ שמוכר שתיה, שטויות ועוד כמה דברים לא שימושיים ואחד מהם שמאוד רצה להיות מדריך שלי ואולי גם קצת נעלב מהדחיה דיבר עם המוכר שביקש 100 ביר ונותן לי בעדם איזו קבלה מצ'וקמקת כביכול עבור כניסה לפארק אך מכיוון שבשלב זה כבר הספקתי להכיר את האתיופים ומכיוון שאין שום שער או גדר או לפחות מקום מסודר שמוכר כרטיסים אני בכלל לא מאמין שהכניסה היא בתשלום. בכל מקרה שילמתי והתחלתי ללכת להנאתי לתוך הפארק שלמען האמת לא היה מרשים במיוחד, אומנם היו שם כמה ציפורים מוזרות ומעניינות מאוד אבל לא הרבה מעבר לזה היו שם כמה מעיינות חמים (לא יותר משלוליות) והשבילים שם מסודרים ולא צריך מדריך כידי להסתדר שם אבל כבר אחרי 400 מטר בערך נטפלה אלי חבורה של 4 ילדים שרצו כמובן להיות מדריכים, המשכתי ללכת בדרכי ולהגיד להם שאני לא רוצה מדריך והם המשיכו ללכת אחרי ולהציע את שרותיהם בחינם וכך זה נמשך זמן רב כשאני מסרב והם נותנים לי טיפים והולכים אחרי ומבלבלים ת'מוח בלי הפסקה. בשלב מסוים כשהם הבינו שאני לא הולך לשלם להם הם התחילו לתת לי טיפים גרועים וניסו להפחיד אותי לא ללכת בשבילים מסוימים כי הם מובילים לדבריהם לכפרים של גנבים ושודדים וכבר עשו שם דבר נוראיים לתירים וכך ידעתי ששבילים אלו מובילים לאטרקציות המעניינות יותר והמשכתי בדרכי כשחבורת הילדים לא מרפה עד שבשלב מסוים בזמן טיפוס על אחד ההרים נמאס לי מהם באופן סופי והודעתי להם שאני ממשיך לבד ואילו נאלצתי ללכת הלוך חזור כמה פעמים ומידי פעם לחכות כמה דקות במקום בלי לעשות כלום עד שהם הבינו ועזבו אותי בשקט כמובן לא לפני שהם ביקשו כסף עבור הנדנודים שלהם וכשהם לא קיבלו והתרחקתי מהם הם התחילו לצעוק כל מיני קללות באנגלית. אבל כבר הייתי כמה ימים באתיופיה כך שזה לא הפתיע אותי כלל, כשבאתי מהארץ חשבתי שהאתיופים הם אנשים שקטים וחמודים כמו האתיופים שהגיעו עלינו בעליה ראשונה ושניה אבל כשמגיעים לאתיופיה מתגלה פרצופם האמיתי והדוגמאות לכך מגיעות כל הזמן וזה ממש מתיש. אחרי שנפטרתי מהם לבסוף נהניתי מעוד 20 דקות בערך של הסתובבות נעימה לבד גיליתי כמה ציפורים מדליקות ואז ישר תקפו שוב קבוצה אחרת של ילדים ניערתי אותם ממני והמשכתי אך מכוון שכל כמה צעדים נדבק אלי ילד אחר שרצה להיות מדריך או שסתם רצה שאני יביא לו כסף או סוכריות או כל דבר אחר שעלה על דעתו נמאס לי וחזרתי לאוטו ומשם המשכנו בדרכנו לפארק הלאומי אביאטה ושאלה הקרוי ע"ש שני האגמים אביאטה ושאלה שנמצאים בו וזהו פארק יפיפה שממש נהניתי בו בכניסה משלמים ומקבלים סקאוט שנסע איתנו לכל המקומות וגם הסביר על בעלי החיים יש בפארק הרבה מאוד ציפורים ועופות מים וגם לא מאט פלמינגו. יש שם מעיינות רותחים שאנשים מבשלים במימיהם המבעבעים אוכל ושני מקומיים נתנו לי לאכול תירס שהם בישלו במי המעיין וזה היה לא רע בכלל. חוץ מזה יש שם נוף נהדר על האגמים ואחר כך נכנסים לחלק אחר של הפארק ברגל בתוך עשב גבוהה ורואים אנטילופות וחזירי בר ממש מקרוב ויש עוד אזור שאפשר לראות בו גם יענים אם כי אותי זה לא ממש מעניין אז ויתרתי ובסוף נהוג לשלם משהו גם לסקאוט אז שילמתי לו קצת יותר ממה שמנסה אמר לי שנהוג (אני מניח שזה מה שהסקאוט אמר לו להגיד כי למנסה אין שום מושג) ומשם חזרנו קצתאחורה חזרה לאווסה בגלל שרציתי לישון שם שוב ולמחרת בבוקר שוב קמתי מוקדם ועשיתי עוד סיבוב בעיירה ואחרי זה המשכנו כל הדרך חזרה לאדיס והגענו בשעות הבוקר המאוחרות או הצהריים המוקדמות ומנסה ישר שמח והודיע שהוא יוריד אותי ויסע הביתה אך מכיוון ששילמתי כבר עבור הרכב בשביל היום הזה ולה הייתה לי שום כוונה להוציא עוד הרבה כסף על מוניות לסידורים והסתובבות בעיר הרסתי לו את התוכניות והסברתי לו שזה לא הולך לקות ומרגע שהתקרבנו לאדיס הוא התחיל להציק שאני ישאיר לו טיפ אחרי שכל הדרך הוא מספר לי על האתיופים האחרים ששכרתי את שרותם בדרך שהוא שונה שהם מבקשים טיפים והוא אף פעם לא מבקש. אז אמרתי לו שלא ידאג ובסוף כשנפרדנו עשיתי חשבון שלמדריך משלמים בערך 100/150 ביר עבור יום בהתחשב בזה שהוא עשה עבורי בסך הכל שרות לא יותר מבסדר במונחים אתיופיים ומחפיר במונחים שלנו, החלטתי שאני יצא איתו לארג' ואני יתן לו 200 ביר טיפ ואם זאת ידעתי שהוא יתווכח כי אחרי הכל גם הוא אתיופי אז שאלתי אותו אם 150 זה בסדר ובלי להתבלבל הוא אמר שבדרך כלל משאירים לו מינימום 1400 ביר כל נוסע ואני רק נוסע אחד אז לא יוצא לו מזה כלום אז הוא קיבל 250 ביר וכמעט גם בעיטה בתחת אחר כך קניתי כרטיס מיני בס (שהוא בעצם ואן ולא מיני בוס) לבהר דר למחר בבוקר שמתי את התיקים במלון והלכתי לשבת קצת האינטרנט קפה שם התחילה איתי DJ מאוד מפורסמת באדיס (גם בגלל שהיא טובה וגם בגלל שיש לה תוכנית משלה ברדיו אדיס) שלקחה אותי למסעדות הנחשבות ביותר של העיר לשוק הפתוח ואליה הביתה (והיא האתיופית היחידה שפגשתי באתיופיה והייתה נחמדה באמת ולא רק בשביל תמורה כלשהי) בחורה מאוד מיוחדת שהייתה בעברה גנגסטרית והיום היא אוספת ספרים וחולמת לפתוח ספריה לבחורות אתיופיות. בשלוש לפנות בוקר המיני בס היה אמור להגיע למלון אבל הוא לא הגיע גם ב3 וחצי ואחד העובדים של המלון הציע לעזור וצלצל לנהג (היה לי את המ"ס על הקבלה) שגם ככה בדיוק הגיע אז אמרתי לו תודה והוא ביקש כסף היו לי 7 שטרות של ביר ונתתי לו את כולם עבור שיחת טלפון של 3 שניות והעובד של המלון ביקש 10 ביר. עליתי למיני בס ויצאנו לכיוון בהר בר